פסקי דין על שרה דויטש | פסקי דין על ו-4 אח' | פסקי דין על שמואל דויטש

184/75 עא     19/06/1975




עא 184/75 שרה דויטש, ו-4 אח' נ' שמואל דויטש




(פ"ד כט (2) 525)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 184/75
השופטים: כבוד מ"מ הנשיא (זוסמן
),
כבוד השופט מני
,
כבוד השופט י' כהן
המערערים: שרה דויטש
, ו-4 אח'

ע"י ב"כ עו"ד ד' אבי-יצחק
נ ג ד

המשיב: שמואל דויטש

ע"י ב"כ עו"ד ע' מאק
ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ירושלים (השופט י' בזק), מיום 18.2.75, בתיק בקשה 283/74 (תימ"א 78/74).
פ ס ק - ד י ן

השופט י' כהן
: ביום 31.3.74 הגישה המערערת הראשונה בשמה ובתור אמם ואפוטרופא הטבעית של ילדיה הקטינים (המערערים שני עד חמישי) תביעה לבית-המשפט המחוזי בירושלים נגד בעלה ואביהם של הקטינים, ובה תבעה שהחזקה בילדים תימסר לה וכי ייפסקו נגד המשיב מזונות עבורה ועבור הילדים. המשיב ביקש שהתביעה תימחק, מכיון שהיא בסמכותו של בית-הדין הרבני. בקשתו נתקבלה לגבי ענין מזונות האשה וענין החזקת הילדים ונדחתה לגבי מזונות הילדים. מכאן הערעור שלפנינו.

2. קדמו להגשת התביעה בבית-המשפט המחוזי הליכים בבית-הדין הרבני האזורי בירושלים. לוח הזמני
ם ותוכן הליכים אלה פורטו בהחלטת השופט המלומד. לצורך ערעור זה מן הראוי להביא את העובדות הבאות בענין ההליכים בבית-הדין הרבני:

א. בהליכים בבית-הדין הרבני פתחה האשה, אשר הגישה ביום י"ז בחשון תשל"ד - 12.11.73 תביעה לבית-הדין נגד הבעל ובה ביקשה לחייב את הבעל "לשלם לידי האשה עבור כלכלת הבית סך 1,100 ל"י וכן לחייבו לשלם את כל הוצאות הבית". הדיון בתביעה זו החל בישיבה מיום כ"א בטבת תשל"ד ובה טען בא-כוח הבעל כי על האשה להצהיר בפירוש שהיא תובעת מזונות עבור הילדים בשמם כאפוטרופסית הטבעית שלהם ואז הודיע בא-כוח האשה שהוא מבקש לקבוע תאריך להמשך הדיון ובינתיים ישקול בדבר ויתייעץ עם שולחתו. בית-הדין החליט לדחות את המשך הדיון.

ב. לאחר מכן הגיש הבעל בקשה לבית-הדין להסדיר את ענין הפגישות בינו ובין הילדים. האשה ענתה על בקשה זו בכתב והדגישה, כי אין לראות בעצם התשובה הסכמה מצדה בקשר לכל ההתדיינות עם הבעל. ביום כ"ה באדר תשל"ד -19.3.74 נתן בית-הדין החלטה בענין פגישות האב עם הילדים.

ג. ביום כ"ו באדר תשל"ד - 20.3.74 הגיש הבעל תביעה לבית-הדין הרבני נגד האשה ובה ביקש מבית-הדין להחליט על גירושין בין הצדדים "וזה לאור המצב העכשווי השורר בחיי המשפחה של הצדדים ומרידתה של האשה בבעלה, וכרוך בגירושין, וגם עוד טרם יבוצעו הגירושין, להחליט כי הבעל פטור ממזונותיה של האשה ומכל חובה אחרת כלפיה, ואם אמנם מן הדין חייב הבעל בהם, לקבוע שיעורם, וכן להחליט בדבר מקום החזקתם של הילדים, ואם יהיה צורך אף לקבוע שיעור דמי מזונותיהם, וכן להחליט בענין הרכוש של הצדדים, הכל כאמור כרוך לגירושין וגם עוד טרם יבוצעו הגירושין". ביום 31.3.74, היינו אחד-עשרה יום אחר הגשת התביעה על-ידי הבעל לבית-הדין, הגישה האשה את תביעתה הנ"ל לבית-המשפט המחוזי.

ד. ביום ח' בניסן תשל"ד התקיימה ישיבה בבית-הדין הרבני ובה הודיע בא-כוח האשה, שזו אינה מוכנה להצהיר שהיא תובעת מזונות עבור הילדים ועל-כן אין לה ברירה "אלא לבטל את התביעה התלויה בבית הדין". בהמשך אותה ישיבה הודיע בא-כוח האשה שתביעת האשה איננה קיימת עוד וכי מכל מקום ולחילופין אנחנו מבקשים לסגור את התיק". כמו-כן הצהיר בא-כוח האשה באותה ישיבה, שהאשה איננה מוכנה להתדיין בפני
בית-הדין הרבני בשאלת החזקת הילדים. בתגובה על כך אמר מי שהיה בא-כוח הבעל בבית-הדין את הדברים הבאים:

"אפילו היה איזה יסוד לטענה של חוסר סמכות היום ודאי שהיא לא קיימת מאחר והוגשה תביעת גירושין ואני הגשתי תביעת הגירושין גם כדי לחסום את הדרך ללכת לבית המשפט, אני חוזר וטוען על דעת מרשי שהתביעה לגירושין שהגיש מרשי היא כנה והוא עומד על גירושין מאחר והאשה מורדת בו במשך שנים ומסרבת להשלים אתו, לכן מן הדין היא חייבת לקבל גט וזו היא תביעתו הכנה של הבעל לגירושין וכל הכרוך בגירושין וגם אם נפלה מפי תשובה לשאלת בא-כוח האשה שכאילו התביעה הוגשה גם כדי לחסום את ההליכה לערכאות, הרי שתשובה זו ניתנה שלא על דעת מרשי ולא הייתי רשאי לטעון טענה שלא מינו אותי שליח לה והבעל חוזר וטוען שהתביעה הוגשה בכנות בלי שום כוונה ולכן ממילא יש סמכות לבית-הדין לדון הן בענין החזקת הילדים והן בענין המזונות....."

למחרת היום נתן בית-הדין החלטה, שהוא מוסמך לדון בענין החזקת הילדים ונתן הוראות מסויימות בקשר עם פגישות בין האב לילדים. על החלטה זו הוגש ערעור על-ידי האשה לבית-הדין הרבני הגדול.

ה. התקיימו ישיבות נוספות בבית-הדין, שבהן הוא שמע את טענות באי-כוח בעלי-הדין. ביום כ"ה בשבט תשל"ה - 6.2.75 ניתנה על-ידי בית-הדין החלטה ברוב דעות, שעל הצדדים להתגרש זה מזה מכיון שכנראה אפסה כל תקווה שהם יחזרו לחיי שלום. באותה החלטה ניתנה שהות לצדדים להגיע לידי סידור הצדדים הכספיים ביניהם וכן נאמר בה, שאם הם לא יגיעו להסכם תיקבע ישיבה נוספת. בענין החזקת הילדים נאמר בהחלטה, כי מאחר "וענין הילדים שנוי במחלוקת אין בית-הדין נזקק לקבוע מסמרות מיד. אכן, מאחר והאשה הגיעה לידי הסכם למסור את הבן המשותף לצדדים לידי האב על האם בינתיים להעביר מיד את הבן ליד האב עד להכרעה סופית בקשר לילדים". יצויין, כי לפי דברי בא-כוח האשה בזמן שמיעת ערעור זה לא הסכימה האשה למסור את הבן לידי האב. נראה שענין החזקת הבן הוא סלע המחלוקת העיקרי בסכסוך בין האשה והבעל, מאחר וברור לשניהם שאין סיכוי לאחות את הקרע ביניהם ושעליהם להתגרש.

ו. לשם השלמת התמונה נוסיף שאחרי גמר הסיכומים ולפני מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי הגישה האשה עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 43/75) ובה ביקשה צו למנוע את בית-הדין הרבני לפסוק בענין הילדים, מזונותיהם ומזונותיה, אך עתירה זו נדחתה בנימוק, שבית-המשפט המחוזי דן בענין ועל-כן אין צידוק שבית-משפט גבוה לצדק ידון באותו ענין.

3. החלטה בית-המשפט המחוזי למחוק את תביעת האשה בענין החזקת הילדים היתה מבוססת על הנימוק שתביעת הגירושין של הבעל היתה כנה. בענין מזונות האשה קבע השופט המלומד, שהאשה לא הראתה כי הושם קץ לתביעת המזונות שהיא הגישה לבית-הדין הרבני ולפיכך מוסמך בית-הדין לדון בתביעה זו. טענת בא-כוח המערערים בפני
נו היא, כי שגה השופט המלומד כשקבע שהבעל הגיש את תביעתו לגירושין לבית-הדין הרבני בתום לב. אשר לענין ביטול תביעת האשה למזונות בבית-הדין הרבני טען בא-כוח המערערים, כי האשה הודיעה על ביטול תביעתה ובית-הדין לא דן בה בכלל ומכאן שההליכים בבית-הדין הרבני בענין מזונות האשה הגיעו לקצם והיא היתה זכאית לתבוע את מזונותיה בבית-המשפט המחוזי.

4. אתחיל בענין החזקת הילדים. ענין זה, כפי שנפסק ב-בי"דמ 1/60 - אפרים וינטר נגד אלה מסיה בארי: פד"י, כרך טו, ע' 1457, בע' 1467, 1470, כרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין, להבדיל מענין המזונות, שאינו כרוך כך אלא רק ניתן לכרוך אותו בתביעת הגירושין. הלכה יצאה מבית-משפט זה, שכריכת המזונות בתביעת הגירושין יכולה לשלול את זכות הבחירה של האשה להביא את תביעתה לבית-משפט מחוזי, כשהבעל הקדים את האשה ופנה לבית-דין רבני לפני שהאשה פנתה לבית-המשפט המחוזי, רק אם תביעת הגירושין היתה כנה וגם הכריכה נעשתה בכנות (ראה בענין זה ע"א 22/70- דב זעירא נגד תהילה, ניצן ו-הדס זעירא" פד"י, כרך כד (1) ע' 475, בע' 476, ואת האסמכתאות המובאות במאמרו המאלף של ד"ר שאוה בעיוני משפט, כרך ב, ע' 719). עד כמה שידוע לי לא נפסקה הלכה זו לגבי תביעה להחזקת ילדים הכרוכה בתביעת גירושין, ומסופקני אם יש בכלל מקום להלכת "הכנות" בענין זה. בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, נאמר, שאם הוגשה תביעת גירושין בין יהודים לבית-דין רבני "יהא לבית-דין הרבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין". כשם שאין בודקין כנותו של כל תובע המגיש תביעתו לבית-משפט או בית-דין מוסמך כן זכאי מי שתובע גירושין שתביעתו זו תתברר, מבלי שיפשפשו במני
עיו להגשת התביעה. מכיון שכך, ממילא יהיה מוסמך בית-הדין ואף יהיה חייב לדון אגב תביעת הגירושין בכל ענין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בגירושין, אם ענין כזה שנוי במחלוקת בין בעלי-הדין. במקרה שבפני
נו אין חולקין על כך, שבעיית החזקת ילדים היא סלע המחלוקת העיקרי בין הבעל והאשה, ומכיון שלבית-הדין הרבני שיפוט ייחודי לדון בתביעת הגירושין ממילא הוא מוסמך לדון בענין החזקת הילדים הכרוך באותה תביעה.

יתר-על-כן, אפילו אם נחיל את "הלכת הכנות" על תביעה להחזקת ילדים הכרוכה בתביעת גירושין, הרי לשם ביסוס סמכותו של בית-הדין, די יהיה לקבוע, שעצם תביעת הגירושין היא כנה, ואין כל צורך לבדוק, אם גם כריכת ענין החזקת הילדים היתה כנה, כי כריכה כזו, כאשר החזקת הילדים היא במחלוקת, נובעת מעצם טיבה וטבעה של התביעה להחזקת ילדים ולא מרצונם של בעלי-הדין. על כך מצביעה גם לשונו של סעיף 3 לחוק הנ"ל שבו מדובר על שיפוט ייחודי בכל דבר הכרוך בתביעת הגירושין, ולא על דבר שהצדדים כרכו אותו.

השופט המלומד הגיע לכלל דעה כי תביעת הגירושין של הבעל היא כנה. בהגיעו למסקנה זו לא התעלם השופט המלומד מהדברים שצוטטו לעיל, שהושמעו על-ידי בא-כוח הבעל בישיבת בית-הדין, בדבר הגשת תביעת הגירושין "גם כדי לחסום את הדרך ללכת לבית המשפט". כפי שנאמר בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, "נתברר ללא כל צל של ספק כי הפתרון היחידי לסכסוך שביניהם הוא על-ידי גירושין ואף-על-פי שהצדדים עצמם משוכנעים בכך הרי הגורם המעכב את הגירושין הוא כמה תנאים הכרוכים מטבע הדברים בפירוקה של משפחה על-ידי גירושין ובעיקר הנושא של החזקת הילדים". לאור עובדה זו, שגם בפני
נו לא חלקו עליה באי-כוח הצדדים, קשה להטיל ספק בענין כנותו של הבעל בהגשת תביעת הגירושין. על-כל-פנים הקביעה בענין כנות הבעל היא בסופו של דבר ממצא עובדתי ואין להגיד שהשופט המלומד לא היה רשאי לקבוע ממצא זה לפי התרשמותו מעדויות הבעל והאשה. אשר לדברי בא-כוח הבעל שצוטטו לעיל, אין בהם כדי לשלול את העובדה שהבעל רצה בכנות שבית-הדין יפסוק בענין הגירושין בינו ובין אשתו, ואין כל סתירה בין רצונו זה של הבעל ובין המני
ע הנוסף שהיה לו והוא לגרום לכך שענין החזקת הילדים יתברר גם הוא בבית-הדין הרבני כדבר הכרוך בתביעת הגירושין, ולא יתברר בבית-המשפט המחוזי. לפיכך משהגיש הבעל את תביעתו לגירושין ולהחזקת הילדים לבית-הדין הרבני לפני שהאשה הגישה את תביעתה לבית-המשפט, הרי לפי העקרון הידוע, שסמכות השיפוט מתגבשת בעת הגשת התביעה (בג"צ 159/63, מרדכי אילון נגד הרב ש' ב' ורנר, ואח': פד"י, כרך יז, ע' 2339, בע' 2341; בר"ע 13/66 - פלונית (קטינה), באמצעות אמה נגד פלוני: פד"י , כרך כ (2), ע' 512, בע' 516), מוסמך בית-הדין הרבני לברר את התביעה להחזקת הילדים כענין הכרוך בתביעת הגירושין של הבעל.

5. בענין תביעת האשה למזונותיה, קבע השופט המלומד, שבית-הדין הרבני מוסמך לדון בה, מכיון שהאשה הגישה את תביעתה זו לבית-הדין והיא לא הראתה, כי הושם קץ לתביעה זו (ע"א 501/64 - אברהם וינשטוק נגד מרים ו-זהבה וינשטוק: פד"י, כרך יט (1), ע' 533). נראה לי, שגם בכך צדק השופט המלומד. בא-כוח האשה הודיע אמנם בישיבה מיום ח' בניסן תשל"ד שהוא מבטל את תביעת המזונות וביקש לסגור את התיק, אך כל החלטה בענין זה לא ניתנה על-ידי בית-הדין. לפי תקנה ע (א) (1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, תש"ך, יש להגיש בכתב בקשה לביטול תביעה ולפי פיסקה (6) שבאותה תקנה "ההחלטה אם לקבל את הבקשה כאמור או לדחותה מסורה לשקול דעתו של בית הדין". אמנם בית-הדין לא דן עד כה בענין מזונות האשה, אך נראה שהסיבה לכך היא, שענין הגירושין הוקדם לדיון בענינים הכספיים, ובהחלטתו מיום 6.2.75 קבע בית-הדין, שאם הצדדים לא יגיעו להסכם ביניהם בענינים הכספיים ידון בית-הדין בענינים אלה. האשה היא שבחרה לתבוע את מזונותיה בבית-הדין הרבני ועליה מוטל להראות שהדיון בתביעתה הגיע לסיומו בהתאם לדרכי הדיון שבבתי-הדין הרבניים. עד כה לא נתן בית-הדין כל החלטה בענין בקשת האשה לביטול תביעתה למזונות, כפי שהיה חייב לעשות לפי תקנה ע (א) הנ"ל. האשה זכאית לדרוש שבית-הדין יחליט על כך, ואם ידחה את הבקשה לביטול תביעת המזונות ידון בתביעה זו ללא עיכוב. על-כל-פנים לפי המצב שהיה קיים בעת מתן ההחלטה על-ידי בית-המשפט המחוזי לא הצליחה האשה להראות, שהדיון בתביעתה למזונות הגיע בבית-הדין הרבני לסיומו, ועל-כן גם בענין זה יש לדחות את הערעור.

6. מהדברים ששמענו מבא-כוח האשה מסתבר, שהיא מתנגדת בכל תוקף לדיון בבית-הדין הרבני, מפני חשש של משוא פנים לטובת בעלה שהוא רב וראש ישיבה. אינני סבור, שיש יסוד להטלת חשד כה חמור בכל מערכת השיפוט של בתי-דין רבניים. אם דייני מסויימים או בית-דין מסויים נראים לאשה כפסולים לדון, הרי היא זכאית לבקש שינוי בהרכב בבית-הדין או במקום השיפוט, ויש להניח שכל בקשה כזו שלה תזכה לדיון בכובד ראש.

7. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' בתמוז תשל"ה (19.6.1975).









עא בית המשפט העליון 184/75 שרה דויטש, ו-4 אח' נ' שמואל דויטש, [ פ"ד: כט 2 525 ] (פורסם ב-ֽ 19/06/1975)