פסקי דין על 01 יוסף שילוח | פסקי דין על חברת החדשות הישראלית | פסקי דין על מר שלום קיטל | פסקי דין על מנכ"ל | פסקי דין על מר מוטי קירשנבאום ואח' |

53/20 תיק     19/08/2004




תיק 53/2001 יוסף שילוח נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, מר שלום קיטל, מנכ"ל, מר מוטי קירשנבאום ואח'




30/03/2006
פסק-דין: יוסף שילוח
נגד חברת החדשות של ערוץ 2
ההחלטה: חברת החדשות תפרסם התנצלות
תיק מס' 53/2001
ישיבת בי"ד מיום 20.2.06

בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות
בשבתו כבי"ד לערעורים
בישיבה מיוחדת
מר יוסף שילוח

המתלונן

- נ ג ד -

1. חברת החדשות הישראלית בע"מ

2. מר שלום קיטל
, מנכ"ל

3. מר מוטי קירשנבאום
4. גב' טלי בן עובדיה
הנילונים

נוכחים: בשם המתלונן: עו"ד גור עמרם

בשם הנילונים: עו"ד חנן מלצר ואח'
וה"ה שלום קיטל ומוטי קירשנבאום
חברי בי"ד: עו"ד אורי סלונים - יו"ר, עו"ד רמי הדר
- חבר, עו"ד יהושע גלברד - חבר,
מר רפי מן - חבר, מר שמעון וילנאי - חבר

זוהי ישיבה בהרכב מיוחד של מותב זה בראשות יו"ר בית הדין של מועצת העיתונות, שנתכנסה במיוחד עפ"י הסכמת הצדדים במסגרת הפ' 1241/04 בביהמ"ש המחוזי בת"א.
החלטה

א. עיקרי הדברים

1. עיקרי הדברים הנדרשים לעניננו ותולדות תלונה זו פורטו בהרחבה ע"י בי"ד בהרכבו הראשון, וכן ע"י ביה"ד לערעורים בהחלטתו מיום 19.8.04.

2. בעקבות ההחלטה הנ"ל של ביה"ד לערעורים, התנהלו הליכים משפטיים בין הנילונים מצד אחד לבין המתלונן ומוסדות מועצת העיתונות מצד שני ולבסוף הוסכם בין הצדדים שהערעור יוחזר לביה"ד זה בהרכבו כערכאת ערעור בראשות עו"ד א.סלונים, ויאופשר לב"כ הנילונים להשמיע בפני
ביה"ד טענות נוספות ולב"כ המתלונן, להשיב לטענות אלו. עוד הוסכם שביה"ד זה בהרכבו האמור יחליט אם לקיים פסה"ד שניתן ע"י ביה"ד לערעורים בכפוף לכל שינוי שימצא בי"ד זה לנכון, או לדחות הערעור. עוד נאמר כי הצדדים יקיימו כל חיוב שייקבע ע"י ביה"ד בהרכבו המיוחד. להסכמת הצדדים ניתן תוקף פס"ד.

3. ביום 20.2.06 התקיימה ישיבת בין הדין המיוחדת וב"כ הצדדים טענו באריכות בפני
ביה"ד.

4. ביה"ד המליץ לצדדים לנסות ולהגיע לנוסח מוסכם של התנצלות ובאם לא יעשו כן תוך זמן קצוב יחליט ביה"ד.

5. במהלך הזמן שהוקצב לצדדים להגיע להסכמה ביקשו הצדדים ארכה נוספת ולבסוף הודיעו לביה"ד כי לא הגיעו לכלל הסכמה. במקביל, הועברו לצדדים שני מכתבים ובהם התייחסותו של נשיא מועצת העיתונות באשר לעצם הצורך לדון בתלונת המתלונן הן מבחינת חלוף הזמן והן מהבחינה המהותית. התייחסותו של נשיא המועצה לא היתה זהה בשני המכתבים. ב"כ שני הצדדים שלחו לביה"ד תגובותיהם בענין זה.
ב. מסקנות מותב זה בשבתו כבי"ד לערעורים

1. ביה"ד קובע שראוי היה לתלונה להידון וכי יש להביא פרשה זו לכלל סיום.

2. בגין פרק הזמן שעבר ובשים לב לטיעוני ב"כ הצדדים סבור ביה"ד זה כי החלטת ביה"ד לערעורים מיום 19.8.04 תתוקן, וביה"ד קובע כי על חברת החדשות לפרסם תוך 3 שבועות מהמועד שנמסרה לב"כ הצדדים החלטה זו, במסגרת "אולפן שישי", וכן באחד העיתונים לבחירתה: "הארץ" "ידיעות אחרונות" או "מעריב", את ההודעה הבאה:

חברת החדשות מתנצלת בפני
השחקן יוסף שילוח
על עגמת הנפש והצער, אשר נגרמו לו בגין כתבה ששודרה במסגרת "אולפן שישי" ביום 19.2.99 שנושאה היה סכסוך בין שכנים ונישול ערבים ביפו העתיקה.

ניתן ביום: 30.3.2006

עו"ד אורי סלונים, יו"ר
עו"ד רמי הדר
, חבר
עו"ד יהושע גלברד, חבר
רפי מן, חבר
שמעון וילנאי, חבר

_______________________________________________________________

החלטה קודמת: ביה"ד לערעורים, ישיבת בי"ד מיום 29.7.04

בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות
בשבתו כערכאת ערעור
המערער: מר יוסף שילוח

המתלונן

- נ ג ד -

המשיבים: 1. חברת החדשות הישראלית בע"מ

2. מר שלום קיטל
, מנכ"ל

3. מר מוטי קירשנבאום
4. גב' טלי בן עובדיה
הנילונים

נוכחים: בשם המתלונן: עו"ד יורם חכם ואח'

בשם הנילונים: עו"ד חנן מלצר ואח'


הערה: בתגובה שהוגשה בשם הנילונים צוין כי התגובה מוגשת ע"י עו"ד מלצר בשם הנילונים 1, 2. לא הובהר אם עו"ד מלצר מייצג בדיון את הנילונים 3,4 אם לאו, ובכל מקרה נילונים אלה לא התייצבו וביה"ד יתייחס בהחלטתו לכלל הנילונים, שכן זו סמכותו וזו חובתו.

חברי בי"ד: עו"ד רמי הדר
- יו"ר
עו"ד יהושע גלברד – חבר
מר רפי מן – חבר
מר יורם אבני – חבר
מר שמעון וילנאי – חבר
החלטה

א. עיקרי הדברים

למרות שעיקרי הדברים ותולדות תלונה זו פורטו בנאמנות ע"י ביה"ד קמא, נחזור על כרונולוגיית האירועים למען יהא מירקם העובדות כמשנה סדורה בפני
נו.

1. הרקע לאירועים שקדמו להגשת התלונה עניינו בסכסוך אזרחי בין משפחת סוואף (להלן: "סוואף") לבין המערער. הסכסוך הגיע לבימ"ש השלום ונדון בת.א. 89053/96. בתביעה זו דרשו סוואף לאכוף הסכם בינם לבין המתלונן, לפיו התחייב המתלונן לספק להם דיור חלופי ביפו בתמורה לפינויים מחלק מהבית ברחוב קדם 57 ביפו, אליו פלשו שלא כדין. המתלונן טען כי קיים את התחייבותו, ודווקא סוואף הם אלו שהפרו את ההסכם.

2. ביום 19.2.99 שודרה כתבה ב"אולפן שישי" בערוץ השני, שעסקה בין היתר בסכסוך בין המתלונן לסוואף. את הכתבה ערך והגיש מוטי קירשנבאום (להלן: "קירשנבאום"). בכתבה יש התייחסות רבה לסכסוך הנ"ל ושולבו בה קטעים מסרטים של המתלונן, שהוא שחקן ידוע שהופיע בסרטים רבים והינו בעל מוניטין ושחקן מוכשר ומגוון.

3. ביום 20.1.99, וקודם לשידור הכתבה, הודיע ב"כ של המתלונן בכתב לנילונים כי הסכסוך בינו לסוואף עומד לפני הכרעת בית המשפט וביקשם להימנע מפרסום הכתבה. הנילונים שידרו את הכתבה למרות פניה זו. ביום 25.2.99 דחתה כב' השופטת ד.קרת מאיר, בבית משפט השלום בת"א, את תביעתם של סוואף. ערעור שהגישו סוואף לביהמ"ש המחוזי – נדחה.

4. עוד ביום 26.2.99 פנה המתלונן לנילונים, באמצעות ב"כ, וביקשם לפרסם הכחשה והתנצלות ב"אולפן שישי". בעקבות פסה"ד הנ"ל שודרו ביום 25.2.99 וביום 7.4.00 שתי כתבות נוספות.

באחת צויין כי בית משפט השלום הכריע לטובת המתלונן בסכסוך עם סוואף וכי המתלונן נהג במשפחה בהגינות, ובשניה כי בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעורם של סוואף נגד המתלונן וכי סוואף הם שהפרו את ההסכם עם המתלונן.

5. ביום 2.3.99 הגיש המתלונן תביעה בגין לשון הרע נגד הנילונים לבית משפט השלום, במסגרת ת.א. 24120/99. ביום 15.7.01 קיבלה כב' השופטת שרה דותן את תביעתו וקבעה, כי שידור הכתבה גרם לשילוח עגמת נפש רבה, ועל כן על הנילונים לפצות את המתלונן בפיצוי כספי. השופטת קבעה בפסק דינה, כי שידור הכתבה גרם למתלונן עגמת נפש רבה ופגע בתדמיתו בעיני חלק ניכר ממכריו. ביהמ"ש ציין, כי בית המשפט אשר דן בסכסוך המשפטי על שתי ערכאותיו לא מצא פגם בהתנהגותו של המתלונן, וחייב את הנילונים לשלם למתלונן, בגין הסבל הנפשי שנגרם לו, סכום של 75,000 ש"ח.

6. ביום 19.7.01 פנה המתלונן שוב באמצעות ב"כ אל הנילונים בהתאם לתקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות, לפרסם הודעת הכחשה והתנצלות ב"אולפן שישי".

7. ביום 27.8.01, הגיש המתלונן תלונה לנציב תלונות הציבור ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ונענה ביום 28.10.01 כי על פי חוק הרשות השנייה לא היה מקום להתערבות ישירה של נציב תלונות הציבור, שכן העניין נמצא בתחום טיפול רשויות החוק.

8. באשר לתלונת המתלונן למועצת העיתונות, כתב היועץ המשפטי של מועצת העיתונות, עו"ד ע. בן-פורת, למזכ"ל מועצת העיתונות ביום 6.6.02, כי יש להתייחס לתלונה גם מבחינת האתיקה העיתונאית, ועו"ד י. גרוסמן, שהינה המשנה ליועהמ"ש למועצה, כתבה ביום 20.8.02 כי יש להעביר את התיק לבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות על מנת שייקבע אם יש לחייב את הנילונים לפרסם התנצלות.

9. ביום 15.3.04 התקיימה ישיבת בין הדין קמא לאתיקה לבירור תלונת המתלונן נגד הנילונים. הנילונים וב"כ לא נכחו בדיון, קיבלו הזדמנות לשוב ולסכם טענותיהם בכתב אך לא עשו כן.

ב. החלטת ביה"ד קמא

ביה"ד קמא קבע כי יש לו סמכות לדון בתלונה, וכן קבע כי הכתבה, נשוא ערעור זה, היתה פוגענית וכי לו היתה עומדת בפני
עצמה היה טעם בהתנצלות. ביה"ד קמא גם קבע, כי למרות שבימ"ש השלום קבע במסגרת התביעה בגין לשון הרע כי הכתבה לא היתה מאוזנת, נמנע ביהמ"ש מלחייב את הנילונים בפרסום התנצלות. ביה"ד קמא קבע, כי המתלונן מיצה זכויותיו עפ"י כל אמות מידה בסעדים שהוענקו לו ע"י ביהמ"ש, וכי די בכך כדי לאזן הנזק שנגרם לו ע"י הכתבה הפוגעת. ביה"ד קמא לא ראה צורך בכל סנקציה נוספת נגד הנילונים. ביה"ד קמא לא התייחס בהחלטתו לשאלה אם נעברה עבירה אתית, ואם כן, האם יש לפסוק סנקציה נגד מבצעי העבירה.

ג. מסקנות מותב זה בשבתו כערכאת ערעור

(1) לענין הסמכות

כאמור, היועהמ"ש למועצה עו"ד עמיהוד בן פורת קבע בחוו"ד מיום 6.6.02, כי "לכאורה יש מקום להתנצלות". עו"ד יעל גרוסמן, בחוו"ד מיום 20.8.02, קבעה כי ניתן לדון בתלונה. ביה"ד קמא נדרש לתלונה, ועל החלטתו מבחינת עצם הסמכות לא קם עורר. באלו די לכאורה על מנת לקבוע, כי יש סמכות לבי"ד זה. אך ראוי גם לראות את המהות המהווה תשתית לדברים, ואנו רואים לנכון להוסיף ולהבהיר סוגיה נכבדה זו.

העובדה שקיימת מסגרת אחת של אתיקה - נציב תלונות הציבור של הרשות השניה - אינה שוללת תחולתה של מערכת אתית מקבילה. מועצת העיתונות הינה גוף וולונטרי וסמכותה ציבורית ומוסרית. הנורמות שלה שואבות כוחן מסמכות זו. אין סתירה בין שתי המערכות. מועצת העיתונות מחילה את כלליה עפ"י הנורמות שלה על הנמנים עם חבריה, לעתים גם על כאלו שאינם נמנים עם חבריה, וכן על כל "מעשה עיתונאי" באשר הוא. מחדל לצורך זה כמוהו כמעשה. בראי האתיקה, העובדה כי הגוף או הפרסונה שאת התנהגותו בוחנת מועצת העיתונות נמנה או לא נמנה עם מועצת העיתונות, מופיע בפני
ה או מסרב להופיע בפני
ה - כל אלה נעדרי חשיבות מבחינת סמכות ביה"ד של מועצת העיתונות והמקור הציבורי-מוסרי לסמכות זו.

ראוי להפריד הטפל מהעיקר. המהות הינה, שכללי האתיקה של מועצת העיתונות מבוססים על עקרונות הסבירות, ההגינות והאחריות החלים על כלי התקשורת ו/או על הכותב, ותחולתם ממילא משתרעת גם על מעשה עיתונאי, על הכתב, על הקריין ועל העורך. אלה מחוייבים לאתיקה העיתונאית בשל היותם עיתונאים ולא בגין העובדה שהם נמנים או לא נמנים עם חברי מועצת העיתונות. יש לבחון את סוגיית הסמכות לא עפ"י דקדוקי סעיף זה או אחר, אלא עפ"י מהות הנושא והעניין.

גם העובדה שבית משפט השלום דן בסוגיה במסגרת תביעת לשון הרע שהגיש המתלונן איננה מרוקנת מתוכנה את אחריות מועצת העיתונות בכלל, ובית הדין לאתיקה בפרט, לבחון את ההיבט האתי של התנהגות הנילונים. בית המשפט בחן את המקרה עפ"י אמות המידה של החוק הרלוונטי, ואילו בית הדין לאתיקה נדרש להעמיד את האירוע במבחן כללי האתיקה העיתונאית.

(2) ניהול הדיון

1. חברי ביה"ד, שקראו בעיון את החומר הרב שהונח בפני
הם ואת טענות הצדדים, הציבו שאלות לב"כ הצדדים, שמעו טענותיהם ואף ביקשו וקיבלו התייחסותם אם לטעמם בוצעה עבירה עפ"י תקנון האתיקה או לא.

2. לאור הדברים שקראנו ושמענו, אנו סבורים שנעברה עבירה על כללי האתיקה אשר בסעיפים 3 ו-4 לתקנון האתיקה. אנו סבורים, כי העושים בכתבה בהחלט לא הקפידו לפעול כלפי המתלונן בהגינות וכי הכתבה, ככל שהתייחסה למתלונן, עוצבה והוצגה באופן מטעה ומגמתי. למילים "ביושר" וב"הגינות", כמו גם למילים ש"אינו מדוייק", אשר בסעיפים 3 ו-4 לתקנון, יש משמעות רבה הרלוונטית לעניין שבפני
נו.

3. לאחר שהגיע ביה"ד להחלטה הנ"ל קמה מחלוקת בין חברי ביה"ד, לא לעצם ההחלטה אלא לעניין הפרוצדורה הנכונה. אחד מחברי ביה"ד סבור היה, כי לאחר שבי"ד זה החליט כי יש לו סמכות לדון וכי בוצעה עבירה אתית, היה על ביה"ד להבהיר החלטתו לצדדים ולאפשר להם לטעון בפני
ו בעקבות החלטתו זו. מאידך, ארבעת החברים האחרים סברו כי בדיון שנתקיים ובכתבי ביה"ד מוצו הטיעונים גם לעניינים אלה, וכי ביה"ד יכול להחליט בלא להידרש לטיעונים נוספים, מה גם שבמהלך הדיון בערעור נתבקש ב"כ המשיבים על ידי חבר המותב להתייחס לשאלה אם אכן בוצעה עבירה אתית. ברוב של 4 כנגד אחד ממשיך ביה"ד בהחלטתו.

(3) החלטת ביה"ד

3. העובדה כי הכתבה פוגענית ולא מאוזנת נקבעה ברורות הן ע"י ביהמ"ש והן ע"י ביה"ד קמא. לא נוסיף על כך, שכן הדברים נכתבו בהרחבה ובפירוט. אנו סבורים, כי מהות תפקידו של בי"ד זה הינה מעבר לקביעות המשפטיות, מעבר ללשון הרע והפיצוי הכספי. חובתו של מותב זה אינה דווקא למצות דיונים מעמיקים ולדקדק אם תחולת סעיף כזה או אחר חלה או לא, ואף לא לאבחן מונחים משפטיים כגון "סיכון כפול" או "מיצוי סעדים". ביה"ד חייב לראות ולהראות התייחסותו לכתבה ו/או למאמר ולתוצאות האתיות של חריגה מהתקנון. כוחה של הטלוויזיה רב ועצום, הכוח להיטיב והכוח להרוס ולפגוע. אנו סבורים שההתנצלות אינה רק חובה, היא אף זכות, התורמת למוניטין העיתונאי של המתנצל ואיננה פוגעת באמינותו ובמקצועיותו אלא להיפך, אף מעצימה אותן, וכי למתלונן מגיעה התנצלות. אין אנו סבורים כי התנצלות במקרה זה מהווה כלי ניגוח עיתונאי, אלא צורך של אמת כלפי אדם שפגעו באמיתותיו ותדמיתו בצורה קשה.

4. אנו סבורים כי למרות הזמן הרב שחלף, יש להביא דברים על תיקונם, ולכן אנו מחליטים כי על חברת החדשות לפרסם במסגרת "אולפן שישי", וכן בעיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב". את ההודעה הבאה:

"חברת החדשות מתנצלת בפני
השחקן יוסף שילוח
על עגמת הנפש והפגיעה בשמו הטוב, אשר נגרמו לו בגין כתבה ששודרה במסגרת "אולפן שישי" ביום 19.2.99 שנושאה היה סכסוך בין שכנים ונישול ערבים ביפו העתיקה, ואשר לקתה באי דיוקים ובמגמתיות."

הפרסום יתבצע תוך תקופה שלא תעלה על 3 שבועות מתאריך מסירת החלטה זו לב"כ המשיבים.

ניתן ביום: 19.8.2004

עו"ד רמי הדר
, יו"ר
עו"ד יהושע גלברד, חבר
רפי מן, חבר
יורם אבני, חבר
שמעון וילנאי, חבר








תיק מועצת העתונות בישראל 53/2001 יוסף שילוח נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, מר שלום קיטל, מנכ"ל, מר מוטי קירשנבאום ואח' (פורסם ב-ֽ 19/08/2004)