פסקי דין על דוד דבראשוילי |

103/06 בשפ     14/03/2006




בשפ 103/06 דוד דבראשוילי נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 103/06

בבית המשפט העליון

בש"פ 103/06


בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


העורר:
דוד דבראשוילי


נ

ג

ד


המשיבה
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 24.11.05 בב"ש 21654/05 שניתנה על ידי כבוד השופט
ב. אזולאי




תאריך הישיבה: י"ז בטבת תשס"ו (17.1.06)

בשם העורר: עו"ד אהוד בן יהודה

בשם המשיבה: עו"ד אביה גליקסברג





החלטה

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט אזולאי), שדחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (כבוד השופטת נצר) לעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. הערר נסב אך על שאלת קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירת סחר בסם מסוכן.

2. כנגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן. בכתב האישום נטען, כי ביום 2.10.05 בשעת צהריים, בהיותו בסמוך לביתו באשדוד, מכר העורר שתי מנות סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 0.43 גרם ליעקב שטרית, וקיבל תמורתן 480 ₪. בנוסף נטען, כי העורר החזיק בסם מסוכן מסוג הירואין בשני מקומות שונים בבנין בו התגורר ליד שעוני הגז ובפח האשפה, במשקל כולל של כ 0.43 גרם.

3. עם הגשת כתב האישום, בקשה באת כוחה מדינה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו (ב"ש 2055/05). עיקר הדיון נסוב סביב קיומן של ראיות לכאורה הן לעניין עבירת הסחר והן לעניין עבירת ההחזקה. בית משפט השלום בקרית-גת קבע, כי בנוגע לעבירת הסחר מתקיימות ראיות לכאורה המצדיקות מעצר. הראיות עליהן הצביע בית המשפט הן אלו:

א. דו"ח פעולה של תצפיתן, השוטר יום טוב בן אדרת, אשר צפה בעורר עומד בכניסה לבית וכי מעת לעת ניגשים אליו אנשים, אוחזים את ידיו ובמהלך אותה אחיזת יד נראה מעבר של דבר מה בין העורר לבין אותם אחרים. בגדיו של אחד מהם, תוארו על ידי בן אדרת באופן התואם לחלוטין את בגדיו של שמעון שטרית, עת נעצר.


ב. דוחות פעולה של 2 שוטרים נוספים שתיצפתו על העורר מנקודות תצפית אחרות. השוטרים מסרו, כי ראו את יעקב שטרית מגיע ביחד עם אדם אחר, כאשר האחר נותר להמתין לשטרית ושטרית ניגש לעורר. לאחר חילופי דברים קצרים בין העורר לשטרית, פנה העורר לעבר הבניין, אל אחד המקומות בהם לאחר מכן נמצאו סמים, ובשובו העביר דבר מה לידיו של שטרית. כאשר האחרון עוכב בסמוך לאחר מכן, הוא נראה משליך חפץ מידו, אשר נתפס וזוהה כסם מסוג הירואין. בנוסף לכך, על גופו של שטרית נמצאה מנת סם נוספת, שאף היא זוהתה כסם מסוג הירואין.

ג. לכל אלה מצטרפות אמירות בגירסתו של שטרית, אשר מחזקות, לטעמו של בית משפט השלום, את הנאמר על ידי השוטרים בדוחות הפעולה:
(1) שטרית מסר כי קנה באותו היום 2 מנות קוקאין, בעוד שהסם שנתפס על גופו ונראה מושלך מידיו נמצא כסם מסוג הירואין.


(2) שטרית מסר שאת הסם רכש בלוד וכי הוא כלל 2 מנות. האחת, הוחזקה על ידו בכיס מכנסיו, ואת השניה אחז בידו כל הדרך מלוד לאשדוד, מקום בו נתפס. בית משפט השלום לא מצא היגיון באפשרות כי במשך נסיעתו והגעתו של שטרית מלוד לאשדוד, ימשיך לאחוז במנת הסם בידו, ולפיכך, כנראה רכש את הסם באשדוד כפי שטוענת המדינה.


(3) גרסאות "מתפתחות" של שטרית בנוגע לאירוע. תחילה הכחיש כי לאחר שירד מהרכב שהביאו מלוד לכיוון ביתו באשדוד פגש מישהו. לאחר מכן, ציין כי פגש באדם שהוא סבור כי שמו מיכאל. תיאור אותו "מיכאל" תואם לחלוטין את תיאור בגדיו של אדם אחר שעוכב על ידי השוטרים בסמוך ושזוהה כ"שריקי". לאחר מכן, נשאל האם הוא מכיר את הנאשם, ותשובתו הייתה שלילית. אלא שמיד לאחר מכן הוסיף כי מלבד אותו מיכאל נפגש עם אדם נוסף, המכונה "דאטו". לשאלת החוקר הכיצד מתיישב הדבר עם אמירתו לפיה לא הכיר את העורר, השיב כי הוא מכיר את העורר דרך אנשים.

בשל העובדה כי לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומה של עילת מעצר בגין עבירה של סחר בסמים, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4. על החלטתו האמורה של בית משפט השלום הגיש העורר ערר מלפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ב"ש 21654/05). בעררו טען, כי הראיות נגדו הן ראיות נסיבתיות, שעוצמתן אינה מספיקה להצדקת מעצרו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום. הוא הדגיש את הדו"ח שהוגש על ידי השוטר בן-אדרת, שבו נראה העורר מבצע פעולות שנראות כהעברת וקבלת דבר מיד ליד, בנסיבות המצביעות לכאורה על מכירת סמים, וכן את העובדה כי העורר נראה לוקח דבר מה מהמקום בו נמצאו לאחר מכן סמים. כמו כן ציין את הסכום של 480 ₪ שנמצא בידי העורר בסמוך לאחר שהועבר דבר מה מיד ליד. ראיות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, הינן ראיות נסיבתיות חזקות המסבכות את העורר, ובהעדר הסבר סביר ומהימן המתיישב עם חפותו, יש בהן כדי להצביע על סיכוי סביר להרשעתו בדין.
לבסוף צויין כי משנמצאה עדותו של שטרית בלתי מהימנה, אין בה כדי להצביע על קיום הסבר סביר שהיה עשוי להחליש את הראיות הנסיבתיות המסבכות את העורר באישומים כנגדו. לאור כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי, יש בראיות הנסיבתיות כדי להצביע על סיכוי סביר להרשעה.

5. בערר שלפנינו, מפנה בא כוח העורר את עיקר טיעוניו כנגד השימוש שנעשה בידי הערכאות הקודמות בהודעותיו של שטרית, ובקביעת חוסר מהימנות גרסתו בהקשר לכלל חומר הראיות הקיים. לטענתו, שטרית מסר כבר מרגע מעצרו כי רכש את הסמים שנמצאו ברשותו בלוד, ולא מידי העורר, ואף דבק בגרסה זו בהמשך חקירתו. עניין זה, לפי הטענה, מציב מכשול של ממש בפני
התביעה לביסוס קיומה של תשתית ראיות לכאורה. הוא הוסיף כי התביעה עצמה בחרה שלא להסתמך על אמירות שטרית כחלק מראיותיה ולא כללה אותו כעד תביעה, ועל כן נהיר כי אימרותיו והקביעות בדבר חוסר מהימנותו, אינן יכולות לשמש את בית המשפט לצורך המסקנה כי יש ראיות לכאורה העונות על הדרישה הראייתית לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. בהקשר זה, טוען העורר כי בית משפט קמא טעה: ראשית, בקובעו כי אמרותיו של שטרית אינן מהימנות, כאשר דרך כלל בהליך מעצר, אין בית המשפט קובע ממצאי מהימנות; שנית, בקובעו שאמרותיו של הנחקר, שאינו עד בבית המשפט, יכולות לשמש בגדר חומר ראיות לכאורה כנגד נאשם; בהקשר לכך הוא טוען עוד כי אין בראיות הקיימות, בלא עדות שיטרית, כדי להעמיד תשתית ראייתית לכאורית המקימה סיכוי סביר להרשעה. כך למשל, התצפיתן לא יכול היה לקבוע ממקום הימצאו מהו אותו דבר אשר הועבר מידי העורר לשטרית, ואין אינדיקציה לכך שהמדובר בסם. כן טוען הוא, כי בחיפוש אצל העורר לא נמצאו סמים; כי סכום הכסף שנמצא בידו היה פעוט, והסברו למקור הכסף לא נבדק על ידי המשטרה; וכי העורר השיב על כל השאלות שנשאל, והסכים לכל בדיקה שתוכיח את חפותו.

6. בדיון בערר השיג ב"כ העורר על כך כי שתי הערכאות הקודמות החליטו לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו בהסתמך על עדותו של שיטרית שאינו עד תביעה. מנגד, טענה המדינה כי קימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת אף מבלי להיזקק לאימרותיו של שטרית. במסגרת טיעוניה המשלימים טענה עוד כי העובדה ששטרית אינו נכלל לעת זו ברשימת עדי התביעה, אינה מלמדת כי התביעה תימנע מעשיית שימוש בעדותו בשלב מאוחר יותר, כאשר ההליך הדיוני יעבור לשלביו המתקדמים יותר. על פי הטענה, עומדת לתביעה הזכות לשנות את כתב האישום ואת רשימת עדי התביעה בכל עת במהלך המשפט, הכל בהתאם להערכה מתפתחת של צורכי המשפט. משכך, נטען, כי יש סיכוי סביר כי עדותו של שטרית תהפוך בסופו של דבר לראייה בהליך הפלילי, ולפיכך ניתן להסתמך עליה כבר בשלב המעצר (בש"פ 1572/05
אילן זוארץ נ' מדינת ישראל

, תק-על 2005(4), 64).

7. מן האמור לעיל עולה כי המחלוקת מתמקדת בשני אלה: ראשית, האם ניתן, במישור העקרוני להתחשב לצורך תשתית ראייתית בהליך מעצר עד תום ההליכים, בתוכנה הראייתי של הודעת נחקר, אשר אינו נכלל בשלב הגשת כתב האישום ברשימת עדי התביעה. שנית, ובהינתן תשובה שלילית לשאלה הראשונה, האם במקרה שלפנינו, גם בלא אימרותיו של שיטרית במשטרה, העמידה התביעה תשתית ראייתית לכאורית מספקת על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעה במסגרת ההליך העיקרי. מתן תשובה חיובית לשאלה השנייה, ייתר ממילא את ההכרעה בשאלה הראשונה. נפתח, איפוא, בבחינת השאלה השנייה.

8. היש די בחומר הראיות שבידי התביעה כדי להצביע על סיכוי סביר להרשעת העורר גם בלא אימרותיו של שיטרית?

מעיון בחומר החקירה שהועבר לעיוני עולה, כי עיקרו של חומר הראיות מתבסס על דו"חות הפעולה שהוגשו על ידי חמישה שוטרים, אשר נטלו כולם חלק בפשיטה שערכו על ביתו של העורר, החשוד בהפעלת תחנת סמים במקום. על פי חלוקת התפקידים, הוצב השוטר בן-אדרת כתצפיתן, הקצינים שמיר ומלול הוצבו בסמוך לביתו של העורר, והשוטרים אברון ושובל פעלו כצוות מאבטח רכוב, אשר נקרא לסייע במעצר החשודים עם תום האירוע. על פי דיווחו של בן-אדרת, התצפיתן, החל מן השעה 9:30 החלו להגיע לפתח ביתו של העורר מספר אנשים, אשר את חלקם זיהה כמעורבים, בדרך זו או אחרת, בעבריינות הסמים בעיר. עם הגיעם, נראה העורר נותן דבר מה בידיהם, ומקבל דבר מה בעצמו. לאחר כל עיסקה שכזו היה העורר ניגש לאחד מכמה מקומות קבועים במתחם הבית וחוזר לעמדתו הראשונית. בחלק ממקומות אלו נמצאו לאחר מכן סמים מסוג הירואין בכמויות שונות. בשלב מסוים הגיע למתחם אדם לבוש בחולצה כחולה שחלקה העליון אדום. אף אדם זה זכה לקבל דבר מה מידיו של העורר ונתן לו דבר מה בתמורה. אדם זה, כפי שהתברר מאוחר יותר, הינו שטרית. לאחר שזיהה השוטר בן-אדרת כי האדם קיבל דבר מה לידיו, דיווח על כך לקצינים שמיר ומלול שהמתינו מחוץ למתחם. עוד בטרם נכנס שטרית למתחם ביתו של העורר, ליוו שמיר ומלול את ההתרחשויות ממקום הימצאם. ממקומם ראו כי שטרית הגיע למקום מלווה באחר, אריק שריקי, והאחרון מנחה אותו בידו כיצד להגיע אל העורר. כאשר יצא שטרית את מתחם ביתו של העורר נעצר על ידי מלול, ובמהלך המעצר זרק מנת חומר שהייתה בידו, שהתגלה מאוחר יותר כהירואין. בחיפוש שנערך מאוחר יותר נמצא כי החזיק מנת סם נוספת בכיס מכנסיו. לאחר שהעבירו את שטרית ושריקי לידיהם של השוטרים אברון ושובל לשם המשך החקירה בתחנת המשטרה, נשארו מלול ושמיר במקום על מנת לנסות ולעצור את העורר. זה בינתיים עזב את המקום. לאחר כשעה וחצי שב העורר, וגילה כי מספר אנשים ממתינים לשובו. אף עם אנשים אלו ביצע העורר את אותן "עסקאות", תוך שהוא נותן דבר מה ומקבל דבר מה כנגדו. באותו שלב הגיעו מלול ושמיר למקום על מנת לעצור את העורר, ותוך כדי ניסיון המעצר שם העורר דבר מה בפיו ובלעו. בחיפוש שנערך לאחר מכן התגלו אף שטרות כסף בחזקתו של העורר, בשווי של 480 ₪.

9. היש בראיות האמורות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעתו של העורר? התשובה לשאלה זו הינה בחיוב. הדו"חות המפורטים של השוטרים, הנפרשים על פני זמן, משקפים פעילות אשר על פי הנחזה לעין אינה יכולה להתיישב אלא עם סחר בסמים, ועם קיומה של תחנת סמים בניהולו של העורר אליה מגיעים מעת לעת אנשים לצורך רכישת סמים. אין צורך, למצער בשלב זה של ההליך הפלילי, בהוכחה ישירה כי "הדינמיקה הקבוצתית" של העברת "דבר" מיד ליד הינה דינאמיקה של סחר בסמים שכן פעילות העברה זו, החוזרת על עצמה פעם אחר פעם, אינה מתיישבת עם כל אפשרות אחרת, ומציאת מצבורי הרואין בסביבות ביתו של העורר והכסף שנמצא בחזקתו עם מעצרו משתלבים בחזקה העובדתית שנוצרה בדבר מעורבותו בסחר בסמים מסוכנים. לכל אלה מצטרפת העובדה שהעורר לא נתן כל הסבר המפריך את החזקה העובדתית שנוצרה לפיה סחר בסמים עם שיטרית, וכי הסם שנמצא אצל שיטרית הוא אכן הרואין שמכר לו תמורת כספים שנמצאו על גופו בסמוך למעצר. בהעדר הסבר המפריך את החזקה העובדתית שנוצרה בדבר ביצוע עבירות סחר בסמים על ידי העורר, מתגבשת חזקה זו לכלל ראיות לכאורה המגלמות יסוד סביר להרשעה, והן מספיקות לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. תשלובת הראיות הנסיבתיות – הדינמיקה הקבוצתית של הסחר, מציאת הרואין בסביבת העורר, מציאת מנות ההרואין אצל שיטרית, והכסף שנמצא על גופו של העורר - כל אלה בהשתלבם אלה באלה מספקים את הדרישה הראייתית לצורך ההליך שלפנינו. מאחר ששיטרית לא נכלל בכתב האישום כעד תביעה, וההגנה הודיעה כי, לפי שעה, אין גם בכוונתה להזמינו כעד הגנה, ממילא גרסתו לגופה אינה אמורה להיבחן בהקשר שלפנינו. אוסיף רק כי אילו נבחנה שאלה זו לגופה, הייתי נוטה להצטרף למסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה ישנם סימנים ברורים לחוסר מהימנותה של גרסה זו, העולים גם ממבט ראשוני מאמרותיו הסותרות עוד בטרם עמדה במבחן החקירה הנגדית. כן הייתי מצטרפת למסקנה כי אין באמרות אלה כדי הסבר סביר שיש בו כדי לשלול מסקנה מפלילה לגבי העורר.

10. כאמור, מעצרו של העורר עד תום ההליכים מבוסס היטב בראיות לכאורה שהציגה התביעה גם בלא אמרותיו של שיטרית במשטרה. משכך, אין צורך כי אזדקק לשאלת מעמדן הראייתי של אימרות שיטרית בתנאים הקיימים בהם אין הוא כלול בין עדי התביעה, ואין הסתברות גבוהה כי יעיד בסופו של דבר במשפט. אני מותירה, אפוא, לעת מצוא את השאלה העקרונית באשר למעמדן המשפטי של אמרות אלה בתנאים האמורים. בשולי הדברים אסתפק בהערה לפיה הקו המסתמן בפסיקה אינו מתיישב, לכאורה, עם עמדת המדינה על פיה ניתן לעשות שימוש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים באמרות נחקר אשר אינו כלול ברשימת עדי התביעה, ומקום שאין הסתברות ממשית כי יעיד במשפט, כך שספק גדול אם הודעותיו במשטרה בסופו של דבר תובאנה בפני
בית המשפט. לכאורה, נדרשת רמת הסתברות ניכרת לכך כי הודעות נחקר במשטרה יונחו בעתיד בפני
בית המשפט כדי להסתמך עליהם לצורך ביסוס תשתית ראיות לכאורה לצורך מעצר, וכאשר הסתברות זו הינה נמוכה או זניחה, קיים קושי ברור להתחשב באמרות שקרוב לודאי לא יהוו חלק מהראיות המשפטיות שיוצגו במשפט. (השווה פרשת
זוארץ
, שם). אולם, כאמור, אין צורך להכריע בשאלה זו כאן, מאחר שבענייננו ישנן ראיות מספיקות עליהן ניתן לבסס את החלטת המעצר גם בלא אמרותיו של שיטרית.

ממכלול הטעמים שהובאו לעיל, הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ד באדר תשס"ו (14.3.06).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
06001030_r06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






בשפ בית המשפט העליון 103/06 דוד דבראשוילי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/03/2006)