פסקי דין על הילה אביבי | פסקי דין על המכללה המדעית טכנולוגית אורט | פסקי דין על סינגלובסקי | פסקי דין על אורט ישראל רשת לחנוך טכנולוגי ומדעי ואח' |

67045/07 א     06/11/2008




א 67045/07 הילה אביבי נ' המכללה המדעית טכנולוגית אורט, סינגלובסקי, אורט ישראל רשת לחנוך טכנולוגי ומדעי ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
067045/07

בש"א 169754/08
בפני
:
כב' השופטת נועה גרוסמן
תאריך:
06/11/2008





הילה אביבי

בעניין:

תובעת / משיבה

ע"י ב"כ עו"ד שטרית



נ
ג
ד



1. המכללה המדעית טכנולוגית אורט

סינגלובסקי
2 . אורט ישראל רשת לחנוך טכנולוגי ומדעי
3 . משרד החינוך


נתבעים 1 ו- 2 /
מבקשים

ע"י ב"כ עו"ד גולן




החלטה


בפני
בקשת הנתבעים 1 ו- 2, (שייקראו להלן: "המבקשים"), לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע התביעה:

התביעה הוגשה ביום 9.12.07 וסכומה 152,353 ₪.
התובעת ביקשה ללמוד אצל המבקשים, לתואר טכנאי הנדסה וניהול והתמחות ייצור, כיתה י"ג, וזאת בשנת הלימודים תשס"א, שהיתה אמורה להתחיל בחודש ספטמבר 2000.
לצורך כך, אף דחתה התובעת את גיוסה הסדיר לצה"ל עד לאחר סיום לימודיה.
התובעת התקבלה ללימודים אצל הנתבעת 1 למגמה המבוקשת על ידה, בלי שנדרשה לעבור בחינות כניסה, בשים לב לכך שאת לימודיה התיכוניים במכללה הטכנולוגית התעשיה האוירית, סיימה התובעת בהצטיינות.

התובעת שילמה את מלוא סכום הלימוד עבור שנת הלימודים תשס"א, ואף צלחה למעלה ממחצית שנת הלימודים.
רק בשלב זה, פנה אל התובעת רכז המגמה מטעם הנתבעת 1, והודיע לה, כי יתכן וקיימת בעיה בעניינה, מאחר ולימודיה התיכוניים היו במגמת לוגיסטיקה ומינהל, ולא במגמת תעשייה וניהול.
חרף זאת, הובטח לתובעת לטענתה, כי תוכל להמשיך בלימודים וכך עשתה וסיימה את חוק לימודיה במגמת תעשיה וניהול, בהצטיינות.
מאחר והתובעת לא היתה בוגרת מגמת תעשייה וניהול בשלב לימודיה התיכוניים, היא
לא קיבלה הכרה רישמית מהנתבעים, דהיינו, לא קבלה תעודת גמר.

התובעת התגייסה לשירות סדיר בצה"ל ביום 6.5.01.
ביום 1.2.03 החלה התובעת לשרת בצה"ל שירות קבע.

לטענת התובעת, הצבא הכיר כישוריה המקצועיים ושיבץ אותה בבסיס חיל האויר בתל-נוף בתפקיד טכנאית תעשייה וניהול.
ברם, שכרה גם בתקופת שירות הסדיר וגם בתקופת שירות הקבע, נגרע עקב העדר קבלת תעודת גמר מסודרת.

התובעת קיבלה תעודת גמר, רק לאחר פניות רבות, ביום 8.1.07.

התביעה הנוכחית הינה בגין הפרשי שכר, אשר לטענת התובעת נגרעו ממנה בתקופה מאז גיוסה לצה"ל בשירות סדיר ובשירות קבע.

כן דורשת התובעת, הפרשי הצמדה וריבית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והפסדי ימי עבודה.

מכאן התביעה.

הבקשה:

הבש"א שבכותרת הינה עתירת הנתבעים 1 ו- 2 לסילוק התביעה נגדם על הסף, בנימוק של התיישנות.
הנתבעים 1 ו- 2, המבקשים, טוענים, כי
התביעה התיישנה.
התובעת התקבלה ללימודים עוד בחודש פברואר 2000.
ממועד זה ואילך, נולדה איפוא עילת התובענה.
על כן, לשיטתם,
הגשת התביעה ביום 9.12.07, הינה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.
המבקשים גורסים, כי המשיבה מנועה מלטעון שלא ידעה על כך עוד בחודש פברואר 2000.
ראשית, חוקת הזכאות של משרד החינוך היתה ידועה ומפורסמת.
המשיבה וכן אביה, שחתמו על טופס הקבלה ללימודים שהכפיף את קבלת תעודת הגמר לדרישות משרד החינוך, ידעו או היה עליהם לדעת, כי תנאי הקבלה לכיתה י"ג אינם מאפשרים החלפת מגמת לימודים במעבר מכיתה י"ב לכיתה י"ג.

שנית, בעקבות השיחה עם מר אביעד אפלבוים רכז המגמה, הנזכרת בכתב התביעה, ידעה המשיבה עד סוף נובמבר 2000, כי יתכן ולא תקבל דיפלומה עם סיום הלימודים.
מכאן, שגם זהו מועד אפשרי להיוולדות עילת התובענה.
גם במקרה זה, הגשת התביעה הינה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

תגובת המשיבה:

המשיבה סבורה, כי לא קיימת התיישנות בנסיבות העניין.
בתגובתה, היא מציינת את מכלול הפניות שנעשו על ידה לגורמים שונים, במהלך התקופה, החל מיום 2.5.02, והמשך בשנים 2003, 2004 וכו'.
לטענת המשיבה, רק ביום 1.7.06 מיצו המבקשים את הטיפול בעניינה של התובעת, ורק אז הונפקה לה הדיפלומה המיוחלת.
במועד בו נרשמה המשיבה ללימודי המשך, לא ידעה המשיבה ואף לא היה עליה לדעת, כי קבלתה ללימודי ההמשך מסויגת ומותנית.
אף גורם מוסמך אצל המבקשים, לא טרח להודיע למשיבה בעת שנרשמה ללימודים, אודות בעיה אפשרית.
אי לזאת, לא
ניתן לומר כי עילת התובענה התגבשה , בין בחודש פברואר 2000 ובין בחודש נובמבר 2000.
לפיכך, התביעה לא התיישנה.
במישור הפרוצדוראלי, המשיבה
גורסת, כי תצהירו של מר אביעד אפלבוים, אשר תמך בבקשה, אינו ערוך על פי סדרי הדין וחסרות בו עובדות מהותיות, כגון המועד בו לטענתו קיים את השיחה הרלוונטית עם המשיבה, והתריע בפני
ה על הבעייתיות של קבלתה ללימודים.
מאחר והמבקשים עצמם מטשטשים את התאריך המהותי הזה, בתצהירו של מר אפלבוים, אין מקום לדבר על התיישנות.

אשר על כן סבורה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה.

תשובת המבקשים:

המבקשים, בתשובתם, שבו והפנו להוראות חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 ולתאריכים בהם לטענתם, נולדה לשיטתם עילת התובענה, פברואר 2000 או נובמבר 2000.
לדידם, התכתובות שניהלה המשיבה לאחר מכן עם גורמים שונים לצורך קבלת התואר, אינם עוצרים את מרוץ ההתיישנות.

דיון משפטי:

החיקוק הרלוונטי הינו בראש ובראשונה, תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
תקנה 101
שם עוסקת בדחיה על הסף.

"דחיה על הסף.
101.
(א)
בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1)
מעשה בית דין;
(2)
חוסר סמכות;
(3)
כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב)
לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט. "

כן הנני להפנות להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
תקופת ההתיישנות, בשאינו מקרקעין, הינה שבע שנים.

"הזמן להתיישנות
5.
התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא -
(1)
בשאינו מקרקעין - שבע שנים;
(2)
במקרקעין - חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה."

תקופת ההתיישנות נמנית, מן היום בו נולדה עילת התובענה.

"תחילת ההתיישנות

6.
תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

בענייננו, גורסים המבקשים, כי עילת התובענה נולדה מיד עם הרשמתה של המשיבה לשנת הלימודים תשס"א, דהיינו כבר בחודש פברואר 2000.
לחילופין, טוענים המבקשים, כי עילת התובענה נולדה בעיצומה של שנת הלימודים תשס"א, עת הודיע מר אפלבוים למשיבה, על בעיה אפשרית אשר יתכן ותמנע קבלת התואר.
דהיינו, חודש נובמבר 2000.

לעומתם, טוענת המשיבה, כי לא ידעה ולא היה עליה לדעת, על קיומה של בעיה אפשרית ברישום או במהלך תקופת הלימודים וכי הבעיה נודעה לה רק עם סיום חוק לימודיה ולאחר שלא קיבלה את תעודת הגמר.
לשיטת המשיבה, איש לא מסר לה בעת שנרשמה ללימודים, על בעיה אפשרית וגם השיחה הנטענת עם מר אפלבוים, שקוימה בעיצומה של שנת הלימודים, לוותה בהבטחות מצידו כי מדובר בעניין שיוסדר.

לטענתה, לכך מתאימות הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, כדלקמן:

"התיישנות שלא מדעת
8.
נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. "

הכרעה:

אינני סבורה כי דין התובענה להדחות על הסף מחמת התיישנות. אני דוחה את הבקשה.
זאת מן הנימוקים הבאים:

א.
המועדים שהמבקשים טוענים להם, פברואר 2000 או נובמבר 2000, טעונים הוכחה בראיות ובשלב זה הם מוטלים בספק.
ב.
מועד סיום לימודיה אצל המבקשים היה בחודש מאי 2001, ניתן לומר כי עילת התביעה התגבשה רק ממועד זה, ובשים לב למועד הגשת התביעה דצמבר 2007, עדיין לא חלפה תקופת ההתיישנות.
ג.
גם לאחר סיום לימודיה של המשיבה, היא פעלה אפילו בעזרת המבקשים, מול הגורמים השונים כדי שהתואר שלה יוכר. תקופת הפעילות הזו עוצרת את מרוץ ההתיישנות.

ואפרט:

א.
הוכחת המועדים הנטענים, בשלב הראיות:

הפסיקה עסקה רבות בסוגיית קביעת המועד בו נולדה העילה. בד"נ 32/84 עזבון המנוח וויליאמס ז"ל נ' (
bank (london
, פ"ד מד(2) 265, 271 (1990) סיכם השופט (כתוארו אז) ברק את ההגדרה של המונח "עילת התביעה" בחוק ההתיישנות:

"עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע)... "היום שבו נולדה עילת התביעה", הוא, איפוא, היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על ידי החייב (הנתבע)... מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית משפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה ב

פסק דין
..."

בעניין זה אף נפסק כי אין די "בזכות תביעה מושגית" בידי התובע כתנאי לתחילת מירוץ ההתיישנות. יש צורך בקיומו של כח תביעה, המצביע על בשלותה של זכות התביעה הנתונה לתובע לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פד"י נז(5) 166 פסקה 8).

בשלב הדיוני הנוכחי, אין לחסום את דרכה של המשיבה להעלות טענותיה בבית המשפט.
אין לקבוע מסמרות בשאלה, האם המשיבה ידעה כבר בחודש פברואר 2000, כי קיימת בעיה ספציפית אשר תמנע קבלת תעודת גמר.
המסמך נספח ב' לכתב ההגנה, אליו מפנים המבקשים, הוא מסמך כללי. לא מצוינת בו באופן מפורש ומובחן, הסתייגות הנוגעת להמשך לימודי כיתה י"ג במגמה שונה מזו בה סיימה המשיבה את חוק לימודיה בכיתה י"ב. ממסמך זה כשלעצמו, ללא עדויות תומכות, לא ניתן לקבוע בוודאות כי המשיבה ידעה על בעיה.
אשר לטענה, כי השיחה עם מר אפלבוים בחודש נובמבר 2000, היא המקבעת את מועד עילת התובענה.
גם טענה זו צריכה להיבחן בראיות.
המשיבה התייחסה כבר בכתב התביעה לשיחה זו, אולם סייגה אותה באמירה, כי מר אפלבוים הבטיח לה כי הנושא יוסדר וכי תקבל תעודת גמר.
ראו סעיפים 7-8 לכתב התביעה.

תצהירו של מר אפלבוים שתמך בבקשה מטעם המבקשים, אף הוא לא היה חד משמעי והכיל הסתייגויות.
מר אפלבוים לא נחקר על תצהירו ובדין נעשה הדבר, שכן הלכה פסוקה היא, כי בטענות סף אין מקום לקיים דיון ואין לבחון ראיות.

ראו בספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007
בעמ'
169 , והפניה שם בהש' 30 לע.א. 194/87, סאלח נ' רשות הפיתוח, פד"י מ"ד 2, עמ' 185.

מכאן, כי שני המועדים שהמבקשים מונים בבקשתם, כמועדים בהם התגבשה עילת התביעה, הן חודש פברואר 2000 והן חודש נובמבר 2000, הם מועדים שיש עליהם ערעור והרהור מצד המשיבה.

אי לזאת, אין מקום לקבל טענת סף הנסמכת על מועדים אלה, ללא חקירה ודרישה.

ב.
לכאורה הוגשה התביעה תוך פחות משבע שנים:
לטעמי, אפילו לפי הגישה המחמירה ביותר, ימנה מועד ההתיישנות מחודש מאי 2001, מועד חוק סיום לימודיה של המשיבה.
אם המבקשים, הניחו למשיבה להמשיך את חוק לימודיה אצלם בכיתה י"ג, ולא מנעו ממנה את המשך הלימודים, פשיטא כי שני הצדדים הכירו בכך שיש תכלית וטעם בלימודים.
רק עם השלמתם, וחלוקת התארים לכל הכיתה בחודש מאי 2001, אפשר היה לראות בוודאות, כי המשיבה אינה מקבלת את התואר.
מועד זה עשוי מועד אפשרי להתגבשות העילה.

מאחר והתביעה הוגשה בחודש דצמבר 2007,
היא הוגשה תוך תקופה של 6.5 שנים מסיום הלימודים.
כך שהתביעה לא התיישנה.

ג.
פעילות המשיבה עצרה את מרוץ ההתיישנות:

בקביעת מועד ההתיישנות, לא נוכל להתנכר לעובדות המפורטות בכתב התביעה, אליהן לא התייחסו המבקשים, אלא בקצירת האומר בתשובתם לתגובה, כי לאחר שסיימה המשיבה את חוק לימודיה במאי 2001, התנהלה תכתובת ערה בינה לבין גורמים נוספים.

מאחר והמשיבה ניסתה לאורך כל התקופה,
להגיע להבנות עם הגורמים הרלוונטיים באשר להכרה בתואר אותו רכשה, אין לומר כי שקטה על שמריה.
אף המבקשים שיתפו פעולה עם המשיבה, בפני
ותיה אל גורמים שונים בצורך בהכרה בתואר.
ספק, אם עילת התביעה התגבשה ביום בו החלה המשיבה את לימודיה, וזו אפילו אם טענתם של המבקשים, כי כבר ביום בו החלה את לימודיה ידעה על לימודיה, היתה מוכחת כנכונה.
ספק אם עילת התביעה התגבשה ביום בו ניהל רכז המבקשים, מר אפלבוים, שיחה כלשהי עם המשיבה בחודש נובמבר 2000. לא רק משום שהמשיבה המשיכה ללמוד אצל המבקשים באין מפריע לאחר מכן.

כאשר בעל דין פועל למיקסום זכויותיו, אין לומר, כי תביעתו מתיישנת או נזנחת על ידו לאורך התקופה.
נזקיה הנטענים של המשיבה
לא התגבשו ולא יכלו כלל להתגבש, ביום תחילת הלימודים או במהלכם.

לאחר סיום לימודיה, בחודש מאי 2001 או בסמוך לכך, החלה המשיבה פועלת למען קבלת הכרה בתואר שלה, וזאת אף בסיוע המבקשים.

המשיבה לא ישנה על זכויותיה, ופעלה להשגתן, מול הגורמים המתאימים. פעולותיה הועילו, שכן קבלה את תעודת הגמר בסופו של דבר, וכך התגבשה התביעה, במתכונת הנוכחית, ולא אחרת.

אף מכאן, נשללת טענת ההתיישנות.



סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעים 1 ו- 2, המבקשים, בדבר התיישנות התביעה נגדם.

המבקשים ישאו בהוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 2,500 ₪
בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות מנ"ת תיקבע מועד לקדם משפט בתיק זה, על פי היומ
ן.

ניתנה היום ח' בחשון, תשס"ט (6 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


גרוסמן נועה, שופטת



קלדנית:
תמי פדל







א בית משפט שלום 67045/07 הילה אביבי נ' המכללה המדעית טכנולוגית אורט, סינגלובסקי, אורט ישראל רשת לחנוך טכנולוגי ומדעי ואח' (פורסם ב-ֽ 06/11/2008)