פסקי דין על חסן איפגליסו | פסקי דין על סולל בונה בנין ותשתית | פסקי דין על יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ובניין | פסקי דין על חברת דניה סיבוס |

9868/04 עב     13/11/2008




עב 9868/04 חסן איפגליסו נ' סולל בונה בנין ותשתית בע"מ, יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ובניין בע"מ, חברת דניה סיבוס בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו
עב 009868/04


בפני
:
כב' השופטת מיכל לויט
דן-יחיד


13/11/2008





חסן איפגליסו

בעניין
:

ע"י ב"כ

עו"ד אלכס זרנופולסקי
התובע

נ
ג
ד


1 . סולל בונה בנין ותשתית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גרשקוביץ בלה
2 . יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ובניין בע"מ
3 . חברת דניה סיבוס בע"מ



הנתבעות
פסק דין

1.
התביעה שבפני
עניינה עתירתו של התובע, עובד זר אזרח תורכיה, לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר עבודה.

בדיון שהתקיים בפני
כב' הרשמת ריכטמן ביום 8.12.04 הגיעו הנתבעות 2 ו- 3 להסדר פשרה עם התובע.

משכך, נותרה לדיון והכרעה תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 1 – חברת סולל בונה בניין ותשתית בע"מ (להלן:"
הנתבעת"
או "
חברת סולל בונה
") לתשלום פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.


2.
הנתבעת הינה חברת בניה.

התובע הועסק באתרים של הנתבעת בעבודות בניין.
3.
לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעת מחודש אוגוסט 1998 ועד לחודש אוגוסט 2001, כאשר בדרכונו ישנה אשרת שהייה עם רשיון עבודה עבור הנתבעת.

לטענתו, בתקופת עבודתו אצל הנתבעת הוא לא יצא לחופשה כלל ועם סיום יחסי העבודה בין הצדדים לא קיבל פדיון בגין ימי החופשה שלא ניצל.
משכך, לטענתו, זכאי הוא מהנתבעת לפדיון חופשה עבור 28 ימי חופשה שלא ניצל בסך של 5,445 ₪
(28 ימים
x
44$ ליום עבודה = 1,232$).

כמו כן, לטענתו, עם סיום העסקתו בנתבעת לא קיבל פיצויי פיטורים ועל כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים בסך של 9,052 ₪ (2 משכורות בגין שנתיים עבודה – 2,048$).

4.
לטענת הנתבעת, התובע כלל לא הועסק על ידה בשנים 1998 – 2001 כי אם על ידי חברת הבניה בילקה שירותי בניה בע"מ (להלן: "חברת בילקה"), עמה התקשרה הנתבעת בחוזה קבלנות משנה להזמנת ביצוע עבודות בניה.

הנתבעת טוענת כי חברת בילקה התחייבה בפני
ה בחוזה הקבלני שנחתם ביניהן לשלם לעובדיה שכר על פי חוק וכי נמסר לה על ידי חברת בילקה, כי לתובע שולמו, לכל המאוחר במועד יציאתו מן הארץ, כל הסכומים המגיעים לו.

עוד טענה הנתבעת כי חברת בילקה אינה חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל ולפיכך, הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין אינן חלות עליה.

לטענת הנתבעת, העובדה כי לתובע היתה ויזה על שמה אינה הופכת אותה למעבידתו.

בנוסף, לטענתה, מבדיקה שערכה במשרד הפנים, התובע שהה בארץ בתקופה שבין 24.8.98 – 18.6.00 ולפיכך, טענתו כי עבד עד לחודש אוגוסט 2001 אינה נכונה.

באשר לתביעת התובע לפדיון חופשה טענה הנתבעת כי את החישוב יש לעשות לפי שכר מינימום
וכי ממילא התביעה התיישנה.

באשר לתביעה לפיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי גם אם ייקבע כי התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד-מעביד, הרי שהתובע לא פוטר על ידה אלא עזב את העבודה ביוזמתו, כך שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

עוד נטען כי תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה.

הנתבעת טוענת כי התובע מעולם לא פנה אליה בעל פה או בכתב בדרישה כלשהי וכי התביעה דנן הינה פנייתו הראשונה אליה מאז ומעולם.

5.
מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית נשמעה בפני
כב' הרשמת ריכטמן במסגרת גביית עדות מוקדמת.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר משה אנגרסט, ראש אגף משאבי אנוש של הנתבעת. כן הוגש מטעמה תצהירו של מר נג'יפ בילאלאוגלו, המנהל והבעלים של חברת בילקה שירותי בניה בע"מ. חקירותיהם של השניים נשמעו בפני
.

דיון והכרעה


זהות המעסיק

6.
השאלה המרכזית העומדת לדיון בפני
בתובענה זו, הינה שאלת זהות מעסיקתו של התובע.
בעוד לטענת הנתבעת, מעסיקתו של התובע היתה חברת בילקה, עמה התקשרה בחוזה קבלנות משנה, לטענת התובע, מעסיקתו היתה הנתבעת או הנתבעת וחברת בילקה במשותף.

מדובר אפוא בענייננו במערכת יחסים משולשת בין התובע (העובד) לבין הנתבעת (המשתמש) ולבין צד ג' (חברת בילקה – קבלן המשנה). במקרים כגון אלו, בהם קשה להצביע על מערכת יחסי עבודה ברורה בין שני צדדים, עלינו להידרש לבחינה קפדנית של מכלול ההקשרים והזיקות על מנת להשיב על השאלה מי מבין הצדדים היה המעסיק "האמיתי" של התובע.

7.
הסוגיה של קביעת זהות המעביד נדונה לא אחת בפני
בית הדין הארצי וזה אף פיתח שורה של מבחנים לזיהויו, כפי שהותוו בפסק הדין
בעניין דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן, פד"ע כט 151).

8.
כשמדובר בעובד זר יש לכלול במעגל הזיקות הנבחנות גם את אותם מעשים ופעולות שבביצועם יש כדי לאפשר לעובד הזר להגיע פיסית לעבודתו, ולתפקד בחיי היום יום בארץ הזרה.
עובד ישראלי אינו זקוק לגורם שיביא אותו ארצה, ידאג לו למגורים, להסעות, לביטוח בריאות ולאספקת מוצרים שונים שהוא זקוק להם בחיי היום יום.
לעומתו, נזקק עובד זר לגורם שיפעל להבאתו ארצה ולסיפוק צרכיו היום יומיים – מגורים, הסעות, מוצרים שונים, ביטוח בריאות וכיו"ב, שכן אין הוא מכיר את הארץ, אין הוא דובר את השפה והוא אמור להתחיל את עבודתו מיד עם הגעתו ארצה, ללא תקופת התארגנות.

כמובן שדאגה זו להבאת העובד ולסיפוק כל צרכיו אינה נעשית כמעשה פילנטרופי אלא כעסקה כספית בין המשתמש בעבודת העובד לבין גוף אחר המבצע את מלאכת הבאתו ושיבוצו של העובד בעבודה, על כל הכרוך בכך.

9.
במקרה דנן, על פי עדותו של התובע, חברת בילקה, באמצעות בעליה, מר נג'יפ בילאלאוגלו, היא שהביאה אותו לארץ (ר' עדות התובע, עמ' 4 לפרוטוקול 8.12.04, ש' 16).

כמו כן, חברת בילקה באמצעות מר בילאלאוגלו היא שנתנה לתובע הוראות, היא זו שפיקחה על עבודתו והיא ששילמה לו את שכרו (ר' עדות התובע, עמ' 4, ש' 1-3).

בנוסף, חברת בילקה היא שסיכמה עם התובע עוד בתורכיה את תנאי העסקתו בישראל (עמ' 5, ש' 7-8, 11-12).

10.
עם זאת, הנהנית מעבודתו של התובע היתה חברת סולל בונה אשר התובע עבד באתריה.


בנוסף, בדרכונו של התובע מצויה אשרת עבודה של סולל בונה, כאשר מעדותו של מר אנגרסט עלה כי חברת בילקה כלל לא יכלה לקבל היתרים להבאת עובדים זרים בתקופה הרלוונטית (ר' עדות מר אנגרסט, עמ' 1 לפרוטוקול 20.9.07, ש' 18-20).


כמו כן, מעדותו של מר אנגרסט עלה כי הבאת התובע לישראל נעשתה לצרכי הנתבעת אשר נזקקה לתובע לביצוע פרוייקט מטעמה (עמ' 4, ש' 1-3).

יש לציין כי על פי עדותו של מר בילאלאוגלו, כל העובדים שגוייסו על ידי חברתו התורכית לעבודה בישראל הגיעו עם אשרת עבודה ע"ש הנתבעת ועבדו אך ורק באתריה (עמ' 12, ש' 24-29, עמ' 13, ש' 2-3).


מעבר לאמור, על פי עדותו של מר בילאלאוגלו, הנתבעת הוצגה לשלטונות בישראל כמעסיקת העובדים שגוייסו על ידי חברת בילקה (ר' עדותו, עמ' 13, ש' 23-37).


בנוסף, חברת סולל בונה היא ששלחה את התובע חזרה לתורכיה לאחר שנגמרה העבודה והיא זו שסידרה לו את כרטיס הטיסה (ר' עדות התובע, עמ' 5, ש' 18-21).

זאת ועוד, חברת סולל בונה היא שבדקה את מגורי העובדים ואת עניין האוכל לעובדים (ר' עדות התובע, עמ' 5, ש' 24).

11.
מהאמור עולה כי הגם שחברת בילקה היא שהביאה את התובע ארצה, סיכמה עמו את תנאי העסקתו, שילמה את שכרו, נתנה לו הוראות ופיקחה על עבודתו, מי שנהנה מעבודת התובע, מי שנזקק מלכתחילה לשירותיו בארץ, מי שדאג לו לאשרת עבודה, למגורים ולאוכל ומי ששלח אותו חזרה לתורכיה ואף סידר לו את כרטיס הטיסה חזרה לארצו, היתה חברת סולל בונה.

הנתבעת טענה אמנם כי חתמה על הסכם קבלני עם חברת בילקה בו התחייבה האחרונה לדאוג לעובדים לתשלום תנאי העסקה על פי חוק, אולם חתימת הנתבעת על הסכם כאמור, אינה משחררת אותה מאחריות כלפי עובדי חברת בילקה שעבדו באתריה, על אחת כמה וכמה משעסקינן בהעסקת עובדים זרים אשר אינם מתמצאים בדין הישראלי, ושומה היה עליה לפקח שחברת בילקה אכן מעסיקה את העובדים על פי חוק.

לעניין זה אף יש לציין כי מר אנגרסט אישר כי חתם על התחייבות כלפי שירות התעסוקה (עמ' 2, ש' 14), התחייבות אשר בין היתר כוללת דרישה לפיקוח והבטחת תנאים הוגנים.

משכך, שוכנעתי במקרה זה כי יש לראות בחברת סולל בונה, ביחד עם חברת בילקה, כמעסיקות במשותף.

בקביעתי זו אף לקחתי בחשבון את עדותו של מר בילאלאוגלו לפיה חברת בילקה אינה פעילה עוד, נכון למועד קיום הדיון (עמ' 15 לפרוטוקול 28.4.08, ש' 4-5).

תקופת העבודה


12.
בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע כי עבד עבור הנתבעת מחודש אוגוסט 1998 ועד לחודש אוגוסט 2001.
בעדותו בפני
בית הדין, לעומת זאת, טען כי עבד אצל הנתבעת משנת 98' במשך 23 חודשים או 22.5 חודשים (עמ' 5 לפרוטוקול 8.12.04, ש' 15-18, עמ' 6, ש' 1).

הנתבעת טענה כי מבדיקה שערכה עם משרד הפנים עלה כי התובע שהה בארץ בתקופה שבין 24.8.98 – 18.6.00, היינו כעשרים ושניים חודשים (פחות שישה ימים).

תקופה זו כמעט וחופפת את התקופה הנטענת בעדות התובע.
הנתבעת לא הציגה את רישומי משרד הפנים, אולם לתצהירו של מר אנגרסט צורף צילום מדרכון התובע בו מופיעה חותמת של ביקורת הגבולות מיום 18.6.00 (נספח ד' לתצהיר).

13.
משהנתבעת הציגה גרסה ברורה ומדוייקת באשר למועדים בהם שהה התובע בישראל, בעוד התובע לא ידע להצביע במדוייק על מועדי כניסתו ויציאתו מישראל, אקבל לעניין זה את גרסת הנתבעת.

משכך, אני קובעת כי התובע עבד עבור הנתבעות מיום 24.8.98 ועד ליום 18.6.00.

הרכיבים הנתבעים


דמי חופשה

14.
התובע תבע פדיון חופשה בגין 28 ימים, משלטענתו לא יצא במהלך תקופת עבודתו לחופשה ולא קיבל פדיון חופשה במועד סיום עבודתו.


התובע זנח בסיכומיו רכיב תביעה זה ומשכך מתייתר הדיון בו.

יתרה מכך, התובע סיים עבודתו ביום 18.6.00 ותביעתו לפדיון חופשה הוגשה רק בחלוף כשלוש וחצי שנים, ביום 14.11.04, כך שממילא, על פי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א – 1951, תביעתו התיישנה.


לפיכך, התביעה לפדיון חופשה – נדחית.

פיצויי פיטורים

15.
לטענת התובע, הנתבעת שלחה אותו לתורכיה בשל סיום העבודה ואף סידרה לו את כרטיס הטיסה (עמ' 5, ש' 18-21).

הנתבעת טענה כי לא היתה לה כל מעורבות בהליך סיום העסקתו של התובע, וכי מבדיקה שערכה עם מר בילאלאוגלו התברר כי התובע הוא שביקש לעזוב את העבודה מיוזמתו.

16.
יש לציין כי התובע לא טען וממילא אף לא הוכיח כי פוטר על ידי מי מהנתבעות.

התובע לא הציג מכתב פיטורים ואף לא טען כי מי מנציגי הנתבעות הודיע לו על סיום העסקתו. למעשה, התובע לא הציג כל גרסה עובדתית באשר לנסיבות סיום העסקתו וכל שטען הוא כי נשלח לתורכיה "בגלל שנגמרה העבודה".

מחומר הראיות ומהעדויות עולה כי לא היתה כל מניעה חוקית להמשך שהייתו של התובע בארץ, כאשר לטענת הנתבעת אף לא היה כל קושי להמשיך ולהעסיקו שכן היתה לה עבודה עבורו.
יתרה מכך, התובע העיד כי יצא מהארץ לבד בעוד יתר חבריו שהגיעו עמו נשארו בישראל והועברו למקום עבודה אחר (עמ' 8 לפרוטוקול 8.12.04, ש' 22), כאשר הנתבעת הדגישה כי יתר העובדים המשיכו את עבודתם בפרוייקט אחר של הנתבעת (ס' 6 לתצהיר מר אנגרסט).

לתצהירו של מר אנגרסט צורף אישור של מר בילאלאוגלו לפיו התובע עזב את הארץ מיוזמתו ביוני 2000 בשל סיבות משפחתיות אישיות (נספח ה' לתצהיר). לא מצאתי לנכון לייחס לאישור זה משקל רב משמר בילאלאוגלו סיפק גרסא לא ברורה באשר לנסיבות הוצאת האישור.

17.
עם זאת, כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. משהתובע לא הוכיח בכל אופן כי פוטר, משלא הציג כל גרסה עובדתית ברורה באשר לנסיבות סיום העסקתו, כאשר הנטל לעניין זה מוטל עליו, ומנגד, משלא היתה כל מניעה חוקית להמשך שהייתו בארץ, משלטענת הנתבעת היתה לה עבודה עבורו ובעיקר, משהוכח כי יתר חבריו לעבודה נותרו בישראל והמשיכו לעבוד באתר אחר של הנתבעת, מקבלת אני את גרסת הנתבעת בדבר נסיבות סיום ההעסקה. משכך אני קובעת כי התובע עזב את העבודה מיוזמתו ולא פוטר.

18.
לפיכך, התביעה לפיצויי פיטורים – נדחית.








סוף דבר

19.
התביעה נדחית.

20.
התובע ישא בשכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליו.

21.
התובע ישא במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה.


ניתן היום, ט"ו בחשון, תשס"ט (13 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.



מיכל לויט
,
שופטת

דן-יחיד


קלדנית: צביה אברהם






עב בית דין אזורי לעבודה 9868/04 חסן איפגליסו נ' סולל בונה בנין ותשתית בע"מ, יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ובניין בע"מ, חברת דניה סיבוס בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/11/2008)