פסקי דין על ציונה דלאל | פסקי דין על לייזי אליעזר קינן | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח |

11183/04 עא     06/02/2006




עא 11183/04 ציונה דלאל נ' לייזי אליעזר קינן, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ




פסק-דין בתיק ע"א 11183/04





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 11183/04
וערעור שכנגד


בפני
:
כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט א' רובינשטיין


המערער (המשיבה שכנגד):
ציונה דלאל


נ

ג

ד


המשיבים (המערערים שכנגד):

1. לייזי אליעזר קינן


2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ


ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.04 בת.א. 4200/02 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' אפעל גבאי



תאריך הישיבה:
י"ב בכסלו התשס"ו

(13.12.05)



בשם המערער:
עו"ד ש"ז פונדמינסקי


בשם המשיבים:
עו"ד שלמה ברקוביץ





פסק-דין




השופט א' ריבלין
:

1. המערערת, גב' דלאל ציונה, ילידת שנת 1956, נפגעה, ביום 3.2.2002, בתאונת דרכים. היא הגישה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ופסק-הדין של בית המשפט קמא, נשוא הערעור והערעור שכנגד שבפני
נו, עניינו גובה הנזק.

2. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי) בחן את חוות-דעת המומחה בתחום השיקום, ממנה עולה כי המערערת משותקת בפלג הגוף התחתון, אינה שולטת על הסוגרים ומוגבלת בתנועת הכתפיים. נכותה – בשיעור של 100%, היא אינה מסוגלת לעבוד למחייתה וזקוקה לעזרה במרבית התפקודים היומיומיים. תוחלת חייה – כך נפסק – קוצרה ב- 8 שנים, כך שאת הפיצוי יש לחשב על-פי תוחלת חיים של 74 שנים.

בית המשפט קמא פסק למערערת פיצוי בגין נזק לא ממוני, בסכום של 160,550 ש"ח. אשר להפסד ההשתכרות, אשר לא היתה מחלוקת כי הוא מלא, נקבע בסיס השכר על-פי תלושי המשכורת של המערערת עובר לתאונה, אז עבדה כמטפלת בית (מט"בית) והשתכרה כ- 2,000 ש"ח בחודש. בהקשר זה דחה בית המשפט את טענת המערערת לפיה כושר ההשתכרות גבוה יותר ועומד על 5,000 ש"ח. טענה זו –כך נפסק – אינה נתמכת בראיות, ובנסיבות העניין יש לקבוע כי המערערת הגיעה למיצוי כושר השתכרותה. בית המשפט קבע אפוא פיצוי למערערת על-פי סכום של 2,000 ש"ח לחודש לעבר (סך הכל 64,000 ש"ח), ולעתיד, על-פי סכום של 2,200 ש"ח בחודש, עד גיל 64 שנים (סך הכל 347,252 ש"ח). מסכום הפיצוי הכולל בגין הפסד השתכרות הורה בית המשפט על ניכוי סך של 2,970 ש"ח וסך של 6,674 ש"ח, אשר "התקבלו מצדדי ג' על חשבון הפיצוי בגין הפסדי השכר" (הכוונה לפיצויי פיטורין). בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הוכחה זכאות המערערת לפיצוי בגין הפסד פנסיה.

לעניין הסיעוד, קבע בית המשפט קמא כי המערערת, שנפגעה בחוליה
d4
שבעמוד השדרה, אינה משותקת בארבע גפיה אך קיימת הגבלה בשימוש בידיים לנוכח הגבלה בכתפיים ממנה היא סובלת. "במצב דברים זה" – כך בית המשפט – "התובעת מתקשה בביצוע פעולות יומיות שפרפלג אחר, עם אותו פלס חבלה, מסוגל לבצע, והיא נדרשת לעזרה סיעודית רבה יותר". נפסק, לאור דברי המומחה, כי המערערת נזקקת לעזרה ולליווי במשך כל שעות היממה, וכי ניתן לספק את צרכיה בתחום זה באמצעות עובדת זרה אחת, אשר תבצע גם את עבודות אחזקת הבית. בהתחשב בכל הנסיבות, ובכלל זה גילה של המערערת, מצבה הנפשי והממצא לפיו תהליך השיקום של המערערת נעצר, פסק בית המשפט, בגין עזרת צד ג', תוך שהוא מביא בחשבון את אמות המידה שהותוו בפסיקה בסוגיה זו, פיצוי בסכום של 9,500 ש"ח בחודש, זאת למשך כל שנות תוחלת חייה. כך התקבל הסכום של 2,095,106 ש"ח, לעתיד. לגבי העבר, נפסק סכום נוסף של 93,870 ש"ח, זאת לפי הסכומים שהוצאו בפועל.

לגבי ההוצאות הרפואיות, פסק בית המשפט המחוזי כי משלא נשמעו בפני
ו טענות המלמדות אחרת, הנחתו היא כי את הטיפולים הדרושים למערערת לפי חוות דעת המומחה, ניתן לקבל במסגרת שירותי קופת החולים. עם זאת, פסק בית המשפט למערערת, בגין הוצאות רפואיות "עודפות", פיצוי בסכום גלובאלי של 30,000 ש"ח. בגין פיזיוטרפיה, הידרותרפיה וטיפול נפשי נפסקו למערערת, בהתאמה, סכומים של 194,073 ש"ח, 82,702 ש"ח ו- 38,599 ש"ח, וכן נפסקו לה סכומים שונים בגין ציוד ואביזרים שונים. עוד התייחס בית המשפט לסוגיית הדיור. למערערת דירה באור יהודה, אולם לאחר הפגיעה עברה היא, בצוותא עם ילדיה, לעיר ירושלים, שם שכרה דירה בקרבת בני משפחה. בית המשפט מצא כי את הפיצוי בראש נזק זה יש לפסוק על-פי ההנחה שהמערערת תוסיף להתגורר בירושלים עד שאחרון ילדיה יעזוב את הבית, ואז, תוכל למכור את דירתה-שלה באור יהודה ולרכוש, ללא צורך בתוספת מחיר, דירה בירושלים לה ולמטפלת. התוצאה שנתקבלה היא סכום של 37,800 ש"ח לעבר, ו- 270,038 ש"ח לעתיד, כשבסכום זה נכלל גם סך של 70,000 ש"ח, המשקף סכום גלובאלי בגין הנזק הנובע מכך שבעתיד לא תהא בידי המערערת דירה שבה תוכל לארח את ילדיה ומשפחותיהם.

עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לפסוק למערערת פיצוי בגין רכישת רכב מסוג
van
והחזקתו – כפי שהומלץ על-ידי המומחה – תוך התחשבות גם בהוצאות שהיו לה למערערת בגין ניידות אלמלא התאונה. הסכום שהתקבל הוא 110,000 ש"ח עבור רכישת הרכב, ועוד סכום חודשי של 1,600 ש"ח בגין החזקתו, כשמסכום זה יש לנכות 400 ש"ח. הסכום הכולל לאחר היוון הועמד על 264,645 ש"ח. עוד פסק בית המשפט סכום של 92,074 ש"ח עבור מעלית, וסכום של 50,000 ש"ח עבור הוצאות ניידות בעבר. כמו כן נפסק למערערת סכום גלובאלי של 70,000 ש"ח בגין מיזוג אויר, וסכום גלובאלי של 10,000 ש"ח בגין הוצאות מוגברות לצורך כביסה. מסכום הפיצוי הכולל הורה בית המשפט קמא לנכות גמלאות מל"ל בסך של 743,510 ש"ח, וכן הורה להקפיא סך של 362,070 ש"ח, בגין גמלת ניידות שאותה, קבע בית המשפט, על המערערת לתבוע מאת המל"ל.

3. הן המערערת הן המשיבים משיגים על הסכומים שפסק בית המשפט קמא בראשי הנזק השונים. המערערת סבורה כי לא היה כלל מקום להביא בחשבון הפיצוי את הנתון של קיצור תוחלת חיים, ולחלופין היא טוענת, ללא נימוק או פירוט, כי היה על בית המשפט "להפחית את הסכומים בגין גמלאות מל"ל" או לנקוט בדרך של תשלום עתי. עוד גורסת המערערת כי היה מקום לפסוק לה פיצוי בגין עזרה של שני אנשים, וכי לאור צרכיה, סכום הפיצוי בראש נזק זה צריך להיות 18,500 ש"ח לחודש. גם הפיצוי שנפסק עבור עזרת הזולת בעבר, כך טוענת המערערת, מקפח אותה. המערערת סבורה כי יש לפסוק לה פיצוי בגין הפסד השתכרות לפי שכר בסיס של 5,000 ש"ח, כי יש להניח שהיא תעבוד גם לאחר גיל 64 שנים, וכי יש לפסוק לה פיצוי גם עבור הפסד פנסיה. לדעת המערערת, לא היה מקום להורות על ניכוי פיצויי הפיטורין ששולמו לה. הסכומים שנפסקו בגין הוצאות רפואיות, הוצאות עבור טיפולים, הוצאות דיור וניידות, הוצאות בגין מיזוג אויר והוצאות כביסה מוגברת – אף הם אינם משקפים, לדברי המערערת, את הנזק שנגרם בפועל.

4. המשיבים חולקים על השגות אלה של המערערת, ומעלים השגות משלהם. לדעתם, שגה בית המשפט קמא במקדם ההיוון שבחר. עוד הם טוענים, כי הסכום שנפסק בגין עזרת הזולת הינו מופרז בהתחשב ביכולותיה של המערערת ובמידת הצורך שלה בעזרה. הסכום שנפסק בגין הפסדי השתכרות אף הוא, לטענת המשיבים, גבוה מדי, בהתחשב בתלושי השכר ובממצא לפיו המערערת הגיעה למיצוי כושר השתכרותה. המשיבים גורסים כי לא היה מקום לפסוק למערערת פיצוי בגין הוצאות רפואיות, זאת משלא הוכח כי היא תזדקק לטיפולים שאינן כלולים בסל הבריאות. לדעתם, גם לא היה מקום להניח שהמערערת תתגורר בדירות שכורות עד שאחרון ילדיה יעזוב את הבית. על-פי חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט, טוענים המשיבים, דירתה המשופצת של המערערת מתאימה למגורים שלה, של המטפלת ושל אחד מילדיה, ובוודאי מתאימה לאירוח הילדים לאחר שיעזבו את הבית. אשר לניידות, סבורים המשיבים כי המערערת לא הוכיחה את זכאותה לפיצוי עבור הוצאות ניידות בעבר, וכי ביחס לעתיד, לא היה מקום לפסוק לה את עלות רכישתו ואחזקתו של רכב. המשיבים טוענים כי בית המשפט לא הביא בחשבון הפיצוי את היקף הנסיעות המצומצם של המערערת. ההוצאות בגין ציוד ואביזרים אף הם לא הוכחו, לטענת המשיבים, ועל כן לא היה מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. גם באשר לניכויים יש בפי המשיבים טענות, ובכלל זה, סבורים הם כי היה מקום להוסיף ריבית על תגמולי המל"ל שנוכו.

5. במרבית טענות הצדדים לא מצאתי ממש. בעיקרו של דבר, הסכומים שנפסקו על-ידי בית המשפט קמא אינם מצדיקים התערבות. בית המשפט בחן את הראיות שבאו בפני
ו, את חוות הדעת ואת העדויות, והגיע למסקנות שהגיע, לרוב בדרך של חישוב אקטוארי מדויק ומקום שהדבר נדרש, בדרך של חישוב גלובאלי. אם במקומות מסוימים פסיקתו של בית המשפט קמא היתה על הצד הגבוה, הרי במקומות אחרים היתה היא על הצד המתון, ובסופו של יום, כאמור, לא מצאתי כלל סטייה מן הסביר או טעות המחייבת את התערבותנו. לא למותר לומר כי ביחס לחלק מהסכומים שנפסקו העלו הצדדים, ובעיקר המערערת, טענות בעלמא שאינן מנומקות די הצורך. אשר על כן, לא ראיתי צורך להתייחס אלא למספר עניינים, ובאשר ליתר, קביעותיו של בית המשפט המחוזי עומדות בעינן.


6. התייחסות ראשונה נדרשת לעניין קיצור תוחלת החיים. בית המשפט המחוזי אימץ בעניין זה את חוות-דעת המומחה, לפיה תוחלת החיים של המערערת קוצרה ב- 10% בהשוואה לכלל האוכלוסייה. המערערת סבורה כי אין להביא קיצור תוחלת חיים בשיעור כזה בחשבון הפיצוי, ואולם בתי המשפט עושים כן תכופות – על אף חוסר הודאות המובנה הגלום בכך – ולא מצאתי בטיעוני המערערת נימוק מספיק לסטייה מפרקטיקה זו (על הקושי הנובע לעיתים מהתחשבות בקיצור תוחלת חיים בפסיקת הפיצוי, ועל מענה, שאיננו בהכרח מלא, שניתן לכך בפסיקה, ראו ע"א 140/00
עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ
, פ"ד נח(4) 486); משנקבע כממצא עובדתי שקיצור תוחלת חיים אמנם קיים אצל המערערת – ממצא המבוסס כאמור על עמדת המומחה, ושאין להתערב בו – יש ליתן לו משקל בקביעת הפיצוי, כפי שעשה בית המשפט המחוזי. המערערת מוסיפה וטוענת כי משקבע בית המשפט שתוחלת חייה של המערערת קוצרה, היה עליו "להפחית את הסכומים בגין גמלאות מל"ל" ו"לפצות את המערערת בגין תקופת הקיצור שנקבע וגם כל עוד היא חיה בתשלומים עיתיים". טענות אחרונות אלה נטענו בעלמא, הן אינן מנומקות ומכל מקום, אפילו ביקשנו לעשות את המלאכה עבור המערערת ולבחון את הדברים לגופם, הרי בנסיבות העניין אין בטענות אלה כדי להצדיק התערבות בפסק הדין של בית המשפט קמא (לעניין ניכוי גמלאות המל"ל ראו גם ע"א 6935/99
קרנית נ' עטא אבו-סרייה
, פ"ד נה(3) 599). מנגד, צודקים המשיבים בטענתם כי יש לתקן את מקדם ההיוון שנקט בו בית המשפט קמא (220.5375), ככל שהוא נוגע לפיצוי בתקופה שעד תום תוחלת חיים. מקדם ההיוון שנבחר משקף משך חיים של 26 שנים ועוד 9 חודשים; כאשר פסק-הדין ניתן ביום 8.11.2004 ותוחלת החיים של המערערת – 74 שנים – היא עד ליום 18.4.2030. מקדם ההיוון המתאים הוא 213.6886.

7. בית המשפט המחוזי פסק למערערת פיצוי של 9,500 ש"ח לחודש בדין עזרת הזולת. אמות המידה לפסיקת פיצוי בראש נזק זה, כאשר מדובר בנכים קשים, הותוו בע"א 3375/99
אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נד(4) 50. עם זאת, כפי שהודגש באותה פרשה, נקודת המוצא לחישוב גובה הפיצוי המגיע לניזוק בגין ראש נזק זה היא אינדיבידואלית, בהתאם לצרכיו של הנפגע המסוים. כך, למשל, מקום בו סובל הניזוק משיתוק חלקי בגופו וגם מפגיעה קוגנטיבית קשה, עשוי גם הוא להיזקק לסיוע ולהשגחה מלאים במשך כל שעות היממה. גם בנסיבות כאלה עשוי המענה המתאים לצרכי הסיעוד שלו להיות העסקה מלאה של עובד זר, בשילוב עם עובד מחליף, באותם ימים בהם מצוי העובד הזר בחופשה. הפיצוי, על-כן, עשוי להיות דומה לזה שנפסק בפרשת
אקסלרד
(ראו, למשל, את ע"א 10753/02
מאמון נ' עסאם
(טרם פורסם); ע"א 8083/02
עכסה ואח' נ' דולב חברה לביטוח בע"מ
, תק-על 2005(3) 1773).

בענייננו, מחוות הדעת הרפואית עולה כי המערערת משותקת בפלג הגוף התחתון ואינה שולטת על הסוגרים. כמו-כן היא סובלת ממגבלות בתנועת הכתפיים והזרועות. היא ישובה בכסא גלגלים, אינה מסוגלת להתרומם ממנו וגם לא להסתובב לבד במיטה. יש ביכולתה להתלבש לבד בפלג הגוף העליון, אך לא בפלג הגוף התחתון. היא מסוגלת לאכול בעצמה אך זקוקה לעזרה מלאה ברחצה, במתן שתן ובפעולת מעיים. בנוסף נמצא כי למערערת קשיים בתחום הנפשי. על יסוד הנתונים כולם נקבע כי המערערת זקוקה לעזרה ולליווי במשך כל שעות היממה, אך יש פעולות שהיא עושה בעצמה, וצרכיה החברתיים מסופקים על-ידי קרוביה. בסופו של יום פסק בית המשפט קמא כי די בעובדת זרה אחת, שתדאג הן לסיעוד הן לאחזקת הבית, בתוספת מחליפה ישראלית בסופי שבוע ובימי היעדרות. סכום הפיצוי שפסק בית המשפט קמא, בהביאו בחשבון את הנתונים כולם, אכן משקף, כלשונו, את "'מעמד הביניים' המיוחד של התובעת, אשר יצאה מכלל פרפלג שאינו שולט על הסוגרים ואיננו סובל ממגבלות מיוחדות נוספות... אך לא באה לכלל קוודרופלג המשותק בכל ארבע גפיו וזקוק לעזרה בכל הפעולות החיוניות היומיומיות". על כן, אין להתערב, לא למעלה ולא למטה, בסכום שנפסק, שאינו חורג מן הסביר ומן הסכומים שנפסקו במקרים אחרים. לא מצאתי גם להתערב בסכום שנפסק בגין עזרת הזולת בעבר, שחושב לפי ההוצאות בפועל ולאור מכלול הנסיבות.

8. כאמור, ביתר ראשי הנזק לא ראיתי עילה להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי, ואולם בעניין אחד נוסף צודקים המשיבים: יש להוסיף ריבית על תגמולי המל"ל שנוכו מסכום הפיצויים שנפסק למערערת (ראו ע"א 6129/04
טרטמן נ' "הכשרת היישוב" חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם)).

הערעור נדחה, אפוא, והערעור שכנגד מתקבל בשני המובנים האמורים לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


ש ו פ ט



השופט א' גרוניס

:

אני מסכים.
ש ו פ ט


השופט א' רובינשטיין

:

אני מסכים.
ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.

ניתן היום, ח' בשבט התשס"ו (6.2.06).


ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04111830_p05.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






עא בית המשפט העליון 11183/04 ציונה דלאל נ' לייזי אליעזר קינן, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/02/2006)