פסקי דין על יוסף וינר | פסקי דין על יהודה וידבסקי

732/06 בשא     06/02/2006




בשא 732/06 יוסף וינר נ' יהודה וידבסקי




החלטה בתיק בש"א 732/06

בבית המשפט העליון
בירושלים

בש"א 732/06 - א'


בפני
:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ


המבקש:
יוסף וינר


נ

ג

ד


המשיב:
יהודה וידבסקי
, עו"ד



בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע









החלטה


1. בפני
בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 26.12.06 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיב בבית משפט השלום טען המבקש כי המשיב, בתוקף תפקידו כחבר הוועדה המקומית, השתתף בשלהי שנת 1991 בישיבה של הועדה שבה נידון עניינו של המבקש, על אף שבאותה עת ייצג שניים משכני המבקש. עוד נטען כי המשיב ניצל את מעמדו כחבר הוועדה לתכנון ובניה וכחבר מועצת עיריית באר שבע כדי להשפיע לרעה על בקשת המבקש להיתר בניה. כאמור, בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש נגד המשיב וערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה אף הוא. המבקש מבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער עד לאחר מתן

פסק דין
בתיק המרצת פתיחה 8043/03. לטענת המבקש, קיומו של הליך זה, שעדיין תלוי ועומד, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הבקשה הוגשה בתוך המועד החוקי להגשת הליך. כמו כן, ברי כי קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש בנסיבות מסוימות טעם מיוחד להארכת מועד. השאלה, היא, האם בנסיבות המקרה דנן, קיומו של הליך תלוי ועומד מבסס טעם מספיק למתן הארכה המבוקשת (ראו: בש"א 9159/04
ניסן חקשורי נ' משה בובליל
, דינים עליון, כרך סט, 614).

3. במסגרת הפ 8043/03 הנ"ל מעלה המבקש, בין היתר, אותם טענות שהעלה כנגד המשיב בתביעה שהוגשה נגדו בבית משפט השלום ובערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, קרי, שהמשיב מעל בתפקידו הציבורי ופעל מתוך ניגוד עניינים. לאחר עיון מדוקדק בהליך זה, באתי לכלל מסקנה שבנסיבות המקרה הנדון, עצם היות הליך זה תלוי ועומד, אינו מבסס טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת. ראשית, איני משוכנעת כי ההכרעה בעניין הפ 8043/03 הנ"ל משליכה על הבקשה לרשות לערער נשוא ההליך שבפני
באופן המצדיק היעתרות לבקשה. אין המבקש טוען שאם יידחה ההליך הנ"ל, הוא יימנע מלהגיש בקשת רשות ערעור לגבי פסק הדין נשוא הליך זה. טענתו היא, כי אם תביעתו תתקבל, הדבר עשוי להשפיע על החלטת בית משפט זה בבואו לבחון האם להיעתר לבקשתו לרשות לערער. מכאן, שאין מדובר בהשלכה מהותית, אשר בכוחה להביא לביטול אפשרי של ההליך או אפילו לצמצומו, אלא השפעת ההליך הנוסף מצטמצמת לאפשרות שאם יזכה המבקש בדינו תשמש ההחלטה ראיה להוכחת טענותיו. גם אם יש להתחשב בשיקול זה, בין יתר השיקולים שיש לבחון לעניין הבקשה להארכת מועד, ברי שאין לייחס לכך משקל מכריע. שנית, עיון מעמיק בה"פ 8043/03, מעלה, שעל פני הדברים, ספק אם סיכוייו של הליך זה מצדיקים את הארכת מועד המבוקשת. במסגרת הליך זה, מפנה המבקש לשורה של החלטות אשר על פי הנטען על ידו, תומכות בבקשתו. אולם עיון בהחלטות אלה מעלה שאין לטענה זו על מה שתסמוך. המבקש מפנה לשתי החלטות שנתנו בבית משפט זה, במסגרת עתירה שהגיש לבג"ץ (בג"ץ 4198/00). בהחלטה מיום 11.12.04 אפשר בית המשפט לעותר למחוק את עתירתו תוך שמירת זכותו להגישה לאחר סיום הליכים בתביעת נזיקין שהגיש נגד המשיב או לצמצם עתירתו כפי שהורה לו בית המשפט. זאת ותו לא. בפסק הדין שניתן בעתירה זו, מיום 4.12.01, נמחקה העתירה, לפי המלצת בית המשפט, תוך שבית המשפט רושם לפניו כי אם תוגש תלונה על ידי המבקש ללשכת עורכי הדין, היא תטופל כמקובל. ברי, שבשתי החלטות אלה אין דבר ולא חצי דבר התומך בטענות המבקש בהקשר להתנהלותו של המשיב. יוער, כי לטענת המשיב, תלונות שהוגשו על ידי המבקש לועד המחוזי ולועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, נדחו. אף בפסק דינו של בית משפט השלום (א 6308/98) אליו מפנה המבקש נדחתה תביעתו. אכן, בית המשפט העיר כי התנהלות המשיב גורמת לתחושת אי נוחות, אולם בית המשפט הדגיש, כי אין בכך כדי להוות תחליף לעילת תביעה מבוססת ומוכחת על פי הדין הקיים, וכי עילה כזו לא הוכחה, ולו לכאורה, בתביעה שלפניו. כמו כן, המבקש מפנה להליך בתא 1874/96, אולם הליך זה אינו מופנה כנגד המשיב, וממילא אף תביעה זו נדחתה. בנסיבות אלה, אין ממש בטענת המבקש כי פסקי דין אלה תומכים בטענותיו "כשמש בצהריי היום", כלשונו. יצוין, כי המשיב מפנה להליכים רבים נוספים אשר נקט המבקש נגדו, ואשר כולם כאחד נדחו. לכאורה, גם בכך יש כדי להוסיף לתמונה הכוללת בדבר ההליכים שנוקט המבקש נגד המשיב, אם כי יודגש כי לצורך הבקשה שבפני
בחנתי בעיון את ההליך הרלבנטי והחלטתי נתנה רק על סמך בחינה זו.

במצב דברים זה, נוכח טיב הקשר בין שני ההליכים וכן נוכח מסקנתי, שעל פני הדברים, סיכויי ההליך בהפ 8043/03 נמוכים, אין הצדקה להיעתר לבקשה למתן ארכה עד למתן

פסק דין
בהליך זה, והבקשה נדחית אפוא. בשים לב לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת הליך, המועד להגשת בקשת רשות לערער מוארך ב-10 ימים מעת המצאת החלטה זו.

ניתנה היום, ח' בשבט התשס"ו (6.2.06).



שושנה ליבוביץ
ר ש מ ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
06007320_e02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






בשא בית המשפט העליון 732/06 יוסף וינר נ' יהודה וידבסקי (פורסם ב-ֽ 06/02/2006)