פסקי דין על הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על יעל פלג

1277/02 עא     26/06/2003




עא 1277/02 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יעל פלג




1
בתי המשפט
עא 001277/02
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
26/06/03
תאריך:
כב' השופטת יהודית שטופמן

בפני
:

הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ
-
סניף השדרה
בעניין:
המערער
חנקס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יעל פלג
המשיבה
אטיאס

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
א. ערעור על החלטתה מיום 17.1.02 של כב' ראש ההוצל"פ בתל-אביב (הרשמת
י' הניג) אשר קיבלה את בקשת המשיבה בטענת "פרעתי" והורתה לסגור את
תיק ההוצל"פ שהתנהל כנגד המשיבה.

ב. העובדות העיקריות הצריכות לעניננו הן כדלהלן:
המשיבה (להלן: "יעל") ניהלה חשבון ב"סניף השדרה" של המערער (להלן: "חשבון יעל" וכן - "הבנק").
להבטחת התחייבויותיה של יעל כלפי הבנק ערבו ערבים. משלא נפרע חובה של יעל לבנק, הגיש הבנק תביעה כנגד יעל והערבים.
הבנק זכה ב

פסק דין
שניתן ביום 30.11.92, ופתח בהליכי הוצל"פ, בתיק ההוצל"פ נשוא הערעור.
הבנק נקט בהליכים בתיק זה עד יום 3.10.96, לאחר מועד זה לא נקט הבנק בהליכים נוספים עד יום 11.10.99.
עוד עובדות החשובות לענייננו, כפי שפורטו בהחלטת ראש ההוצל"פ הן -
מירל קרמיקה בע"מ (להלן: "מירל") ניהלה חשבון בסניף חולון של הבנק (להלן: "חשבון מירל").
הבטחונות בחשבון מירל היו משכון על זכויות חברת "אלרז חברה לבנין והנדסה בע"מ" (להלן: "אלרז") בחנות בראשון לציון (להלן: "חנות אלרז") וכן שיקים בחתימת מירב קרמיקה בע"מ בהסבת מירל וכן ערבויות של ארבעה ערבים, ביניהם יעל ואלרז.
משלא נפרע חובה של מירל, פתח הבנק בהליכים:
הבנק החל בהליכי ביצוע של המשכון שיצרה מירל, הכניס לביצוע את השיקים בתיק הוצל"פ שיכונה להלן: "תיק השיקים", וכן הגיש תביעה כנגד מירל והערבים (ת.א. 70869/93).
בהמשך, נתנו פסקי דין חלקיים בתיק האזרחי כנגד מירל ואחד הערבים, יוסף זלסקי (להלן: "זלסקי").
ביום 25.12.97 נמחקה התביעה לבקשת הבנק, כנגד יתר הנתבעים, בנימוק שהחוב נפרע על ידי אחד הנתבעים.

במסגרת ההליכים בתיק מימוש המשכון כנגד אלרז, התמנה עו"ד שפלר, ככונס נכסים, ומימש את חנות אלרז נשוא המשכון, תמורת סכום של
77,000 דולר. מכירת הנכס אושרה על ידי ראש ההוצל"פ ביום 21.10.96.

בחודש ספטמבר 99' פנתה המשיבה לעו"ד שפלר בבקשה שיסיר את העיקול המוטל על דירתה. בסמוך לכך, נסגר תיק השיקים ובתיק הנוכחי, שעניינו, כזכור, החוב האישי של המשיבה, שהיה במקורו חוב בסכום של
כ- 9,000 ש"ח, החלה ב"כ המערער, בהליכי הוצל"פ, בגין חוב נטען של
כ- 70,000 ש"ח.
בנסיבות אלה, הוגשה על ידי יעל, המשיבה, בקשה בטענת "פרעתי".

ג. בפני
ראש ההוצל"פ נדונה בקשתה של יעל בטענת "פרעתי", כאמור.
יעל לא טענה, בפני
ראש ההוצל"פ, כי שילמה לבנק, המערער, כספים לפרעון החוב בגין חשבונה האישי. לטענת יעל, בשנת 1996, הגיעה יחד עם בא כוחה דאז, עו"ד לוי, למשרדו של עו"ד שפלר, ב"כ הבנק דאז, ובשיחה ביניהם הושג הסכם בעל פה, לפיו תמומש חנות אלרז, נשוא המשכון, והמימוש ישמש לסילוק החוב גם בתיק השיקים וגם בתיק נשוא ערעור זה, שבו חיובה האישי של יעל.
עוד טענה יעל בפני
ראש ההוצל"פ כי לו פעל עו"ד שפלר כיאות, ככונס נכסים לחנות אלרז, היה די בכספי מכירת החנות כדי לסלק הן את החוב בתיק השיקים והן את החוב בתיק האישי.

בפני
ראש ההוצל"פ הכחיש הבנק את טענת ההסכם.
לטענת הבנק, לא נוצר כל הסכם בין בא כוחו דאז, עו"ד שפלר, ובין יעל, ולא היה שום קשר בין מימוש הבטחונות לגבית החוב בחשבון מירל, לרבות מימוש המשכון, ובין גביית החוב האישי של יעל בתיק זה.

ראש ההוצל"פ דנה בטענות הצדדים וקבעה, תוך בדיקה מדוקדקת של טענות יעל ומנגד טענות הבנק, כי מעדיפה את גרסתה של יעל.
ראש ההוצל"פ קבעה כי השהיית הליכי הוצל"פ על ידי זוכה לזמן ארוך "בלא שניתן הסבר להתנהגות זו" עשוי להעביר לשכמו של הזוכה את הנטל להראות שהחוב לא סולק, ובעניננו קבעה ראש ההוצל"פ כי במשך כשלוש שנים נמנע המערער מנקיטת הליכי הוצל"פ בלא שסיפק לכך אכן הסבר סביר.
וכך למרות שנטל השכנוע מוטל על יעל, כחייבת, להוכחת טענת "פרעתי", הועבר הנטל המשני לבנק, משיעל הצליחה להביא בפני
בית המשפט ראיות לכאורה לפיהן אומנם נכרת הסכם בינה לבין הבנק, באמצעות בא כוחו עו"ד שפלר.
ראש ההוצל"פ קבעה כי משהועבר הנטל לבנק להוכיח כי החוב לא נפרע, לא עמד בחובה זו וגרסתו נותרה "חשופה" ו-"שלדית", הקרובה להכחשה סתמית.

ראש ההוצל"פ אומנם מצאה תמיהות בגרסתה של יעל, אולם מצאה תימוכין לגריסתה בהתנהגותו של עו"ד שפלר.
בסיכומו של ענין, קבעה ראש ההוצל"פ:
"המנעות הבנק מנקיטת הליכים בתיק שלפני במשך שלוש שנים בתקופה הרלוונטית לטענת הפרעון בצירוף לפעולת הכונס בתיק ממוש החנות, מעבירה את הנטל המשני להראות כי החוב לא "נפרע" (להפריך את טענת ההסכמה לה טוענת יעל) בסופו של היום מצאתי כי אין גרסת הבנק עדיפה על גרסת יעל.
במצב בו כפות המאזניים שקולות - נמצא שהבנק לא הרים את הנטל המוטל עליו ודין הבקשה בטענת "פרעתי" להתקבל"
(עמ' 11-12 להחלטה)

על החלטתה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני
.

ד. לטענת המערער, נתפסה ראש ההוצל"פ למספר טעויות משמעותיות.
לטענת המערער, טעתה ראש ההוצל"פ בקובעה כי המשיבה עמדה בתנאי סף אשר בהתקיימם מועבר הנטל אל המערער, להוכיח כי החוב לא נפרע.
המשיבה, כך לדעת המערער, לא הקימה כל תשתית ראייתית המצדיקה את העברת הנטל על המערער.
לדעת המערער, הציגה המשיבה שלוש גרסאות בגין פרעון החוב -
על פי הגרסה הראשונה, שבפי יעל, סוכם בין הצדדים, עו"ד לוי ועו"ד שפלר, כי לצורך חיסול החוב בתיק האישי של יעל ובתיק השטרות ימכור עו"ד שפלר את חנות אלרז. גרסה זו, לדעת המערער מופרכת, מאחר שנכס זה שועבד להבטחת חובות מירל, ובמועד בו טוענת המשיבה כי נכרת ההסכם בינה לבין עו"ד שפלר, פעל המערער כנגד הנכס בהליכי מימוש בתיק הוצל"פ אחר.
לטענת המערער, אין לקבל גרסה זו כלל ועיקר, שכן מימוש הנכס נועד, כאמור, לפרעון חובות מירל ולא יעלה על הדעת שימומש לצורך פרעון חובות אחרים.

על פי גרסתה השניה של המשיבה, כך לטענת המערער, שנמסרה בתשובתה לתגובת המערער, במסגרת הדיון בטענת "פרעתי" טענה המשיבה, כי סוכם בין עורכי הדין לוי ושפלר, כי מכירת הנכס תשמש גם כבטוחה לפרעון חובה של המשיבה למערער, אם התמורה שתתקבל מהמכירה תספיק לכיסוי החוב של המשיבה, כולו או חלקו.

לדעת המערער, במהלך עדותה של המשיבה בפני
ראש ההוצל"פ מסרה יעל גרסה שלישית ולפיה נאמר על ידי עו"ד שפלר שהוא ימכור את הנכס, והסכום שיתקבל מכסה גם את החוב של מירל גם את החוב של המשיבה ובנוסף את ההוצאות.

לטענת המערער, כאמור, הובאו בפני
ראש ההוצל"פ שלוש גרסאות באשר לתוכן ההסכם הנטען, בלא שהובאה כל ראיה אחרת בכתב, לתמיכה בגרסה מן הגרסאות ולפיכך, לא היתה בפני
ראש ההוצל"פ כל גרסה ממשית של המשיבה, באשר להסכם הנטען.
גם ראש ההוצל"פ קבעה, לטענת המערער, כי גרסת המשיבה איננה נקיה מספקות וכך לדעת המערער, אם אומנם נשארו לראש ההוצל"פ ספקות באשר לגרסת המשיבה, ספקות אלה הצדיקו דחיית טענת "פרעתי" .

לדעת המערער, לא היה כל מקום להעביר את הנטל המשני למערער. ראש ההוצל"פ קבעה כי המנעות מהליכי הוצל"פ או השהייתם, בלא שניתן לכך הסבר, יכולה במצטבר לראיות אחרות, להעביר את הנטל המשני לזוכה, שעליו להוכיח כי החוב לא סולק.
בענייננו, כך טוען המערער, לא היו בפני
ראש ההוצל"פ אותן ראיות אחרות, שרק בהצטברן, ראוי היה להעביר את הנטל המשני למערער.

עוד טוען המערער, כי אם אומנם היה המערער מוחל על החוב אין ספק כי היה בא כוחו עו"ד שפלר, עורך מסמך בכתב, וכן טוען כי אין זה סביר לצפות מעו"ד שפלר, שיוכל להביא בפני
בית המשפט ראיות לאירוע שלא התרחש, קרי, הפגישה אשר בה נכרת ההסכם, וההסכם שלא נכרת.
עו"ד שפלר הכחיש מכל וכל, קיומו של הסכם לפרעון החוב ולא כדין נמנעה ראש ההוצל"פ מלקבל את דבריו של עו"ד שפלר, במיוחד כך, משלבנק לא היתה כל סיבה לויתור או מחילה על חובה של יעל.

המערער טוען גם כי חייבת היתה יעל לזמן כעד מטעמה את זלסקי, ומשלא עשתה כן, נחלשת גרסתה.
המערער טוען כי אם אומנם, כטענת המשיבה, נכרת הסכם בתחילת שנת
96', הכיצד, בלא טרוניה מצד המשיבה, המשיך המערער בהליכי הוצל"פ כנגד המשיבה והערבים עוד בחודש אוקטובר 96'.

לסיכום טוען המערער, כי המשיבה לא הוכיחה קיומו של הסכם, אלא הציגה מספר גרסאות באשר לתוכן ההסכם הנטען. המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת טענת פרעתי, ולא היה מקום להעביר את הנטל המשני למערער. וכך, אפילו "כפות המאזניים מאוזנות" יש לדחות את בקשת המשיבה בטענת "פרעתי".

ה. לטענת המשיבה, אין כל ממש בטענות המערער.
הגרסאות השונות המובאות, כביכול, מפי יעל, אינן גרסאות שונות אלא ניסוחים שונים של אותה טענה, לפיה נכרת הסכם עם הבנק לפיו מימוש חנות אלרז תכסה גם את חובה האישי של יעל.
בא כוחה הקודם של יעל, פירט את נסיבות ההסכמה שהושגה בינו לבין עו"ד שפלר, והעיד כי הוסכם בין הצדדים לאיחוד הגביה בשני תיקי ההוצל"פ. עו"ד שפלר לא הכחיש את הפגישה עם עו"ד לוי, אולם טען שאיננו זוכר אותה, הכחשתו של עו"ד שפלר, התייחסה לענין ההסכם בלבד.

ו. אין בידי לקבל את טענות המערער, וסבורה אני כי דין הערעור להדחות.

סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 מטיל על חייב, באופן כמעט מוחלט, את נטל השכנוע להוכחת טענותיו, כי פרע את החיוב שהוטל עליו.
(ר' בר -אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות מהדורה חמישית עמ' 617).
יחד עם זאת, במהלך הדיון יכול לעבור לזוכה הנטל המשני להבאת ראיות לסתור, זאת כאשר החייב ממציא ראיות משכנעות, לכאורה, התומכות בטענתו כי פרע את החוב. וכך, למרות שנטל השכנוע העיקרי נשאר תמיד מוטל על החייב להראות כי הופטר מלמלא אחר פסק הדין, בנסיבות מסויימות צריך הזוכה להראות כי "פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענות החייב"
(ר' בר-אופיר, שם בעמ'617).

לענין זה נפסק כי עצם השהיית הליכי הוצל"פ על ידי זוכה, במשך פרק זמן ממושך, בלא שניתן לכך הסבר, עשוי להעביר לשכמו של הזוכה את הנטל, להראות שהחייב לא הופטר מחיובו, כעולה מטענותיו.
(ר' בר-אופיר, שם בעמ' 618)

אינני סבורה כלל ועיקר, כי שגתה ראש ההוצל"פ בקובעה כי הנטל המשני עובר אל הבנק.
בענייננו, במהלך שלוש שנים לא היתה כל פעילות של הבנק בחשבון יעל, עובדה זו, אכן מחזקת את גרסתה של יעל, ונראה לי כי אכן צדקה ראש ההוצל"פ שקבעה כי "פעולת הכונס בתיק המימוש בחנות אלרז במקביל להעדר פעילות כלשהי בתיק שלפני לא רק שמחזקת את גרסת יעל אלא מעבירה את הנטל המשני על הבנק..."

ראש ההוצל"פ שמעה את העדויות המרובות והתרשמה מהם.
בין היתר, שמעה ראש ההוצל"פ את עדותם של עו"ד שפלר, ב"כ המערער במועדים הרלוונטים ועו"ד לוי ב"כ המשיבה במועדים הרלוונטים.
עו"ד שפלר לא זכר אם התקיימה פגישה בינו ובין עו"ד לוי והמשיבה, אולם לא הכחיש את קיומה. יחד עם זאת, אכן, הכחיש עו"ד שפלר, מכל וכל, קיומו של הסכם בינו לבין עו"ד לוי.
עו"ד לוי, כאמור בא כוחה של המשיבה במועדים הרלוונטים, אמר בחקירתו בפני
ראש ההוצל"פ את הדברים הבאים:
"ההסכמה ביני לבין עו"ד שפלר היתה שהמשרד ברח' אימבר ימכר והתמורה שתתקבל תשמש לסילוק החוב בשני תיקי ההוצל"פ שציינתי בסעיף 2 לתצהירי.
למיטב זכרוני אני אומר את זה בבטחון מלא.

לשאלת ראש ההוצאה לפועל מדוע לא דאגתי שההסכמה תקבל ביטוי בכתב אני משיב שסמכתי על סיכום בעל פה עם עורך דין"
(עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 1.5.01).

עדותו של עו"ד לוי לא זו בלבד שתומכת בגרסתה של יעל, אלא גם מספקת הסבר לתמיהה מדוע ההסכם עם בא כח הבנק לא נערך בכתב. גם אם תאמר כי מן הראוי היה לערוך הסכם ויתור בכתב, ואומנם מן הראוי לעשות כן, אין לומר בוודאות שזו הדרך, האחת ואין בילתה, לעריכת הסכם בין שני עורכי דין המייצגים צדדים להסכם.

ז. ראש ההוצל"פ קבעה, בין היתר:
"בסוף עדותו של עו"ד שפלר נותרה השאלה החשובה הבאה ללא מענה:
מדוע מיום שהחל להתקדם בהליכי מימוש המשכון על חנות אלרז (באוקטובר 1996, כשהגיש בקשה לאישור מכר לראש ההוצל"פ בתיק מימוש המשכון) לא נקט עוד בהליכים נוספים לגביית החוב בתיק שלפני"
(עמ' 7 להחלטה)
לתמיהה זו של ראש ההוצל"פ יכולות להיות מספר תשובות -
פעילות איטית ולא נמרצת במיוחד של ב"כ הבנק או שיקולים אחרים שונים של ב"כ הבנק. אולם אפשרית והגיונית התשובה, שהיא המפתח להבנת ההליכים שבפני
, כי לא ננקטו הליכים בשל ההסכם שנכרת בין המערער לבין המשיבה.

אין לומר שכריתת ההסכם בענין מימוש חנות אלרז לא היתה הגיונית בנסיבות הענין. החנות אומנם שייכת לחברת אלרז, אולם על פי קביעת ראש ההוצל"פ "לא מן הנמנע אם כך שאכן המפגש עם יעל ועם עו"ד לוי כנטען זרז את הליכי המימוש של החנות ובפרט לאור הקשר שהכונס עצמו מצא בין זלסקי ליעל".
(עמ' 10 להחלטה).

ולכן, למרות שתיק מימוש המשכון ותיק החוב האישי של יעל הם תיקים נפרדים, הרי מאחר שמדובר באנשים שביניהם קשר אישי, אי אפשר להתעלם מהמשמעות של ההסכמה של כל אחד מהם, להליכים בתיק האחר. אך סביר הוא שחשוב היה לכונס הנכסים לקבל את הסכמתם ותמיכתם של עו"ד לוי ויעל למימוש חנות אלרז, וכך נמצאה עילה להסכם המימוש והפרעון.

ח. כאמור, ראש ההוצל"פ התרשמה הן מעדותו של עו"ד שפלר והן מעדותם של יעל ועו"ד לוי. למרות שגרסתה של יעל לא היתה נקיה מתמיהות, כפי שגם פורט בהחלטת ראש ההוצל"פ, נתנות תמיהות אלה להסבר.
אינני מקבלת את גרסת המערער לפיה מסרה יעל שלוש גרסאות שונות, בדבר עריכת ההסכם. סבורה אני כי גרסתה של יעל אחת היא ועקבית, ולפיה על פי ההסכם שנכרת מכירת חנות אלרז תכסה גם את החוב האישי של יעל. שינויי ניסוח קלים אין בהם כדי לכרסם בגרסה זו.

מסקנת ראש ההוצל"פ היא שלמרות התמיהות, משעומדת גרסה מול גרסה, מקובלת עליה גרסת יעל וסבורה היא שהמערער לא הרים את הנטל המשני המוטל עליו.

ט. סוף דבר -

מקובלת עלי קביעת ראש ההוצל"פ לפיה לאחר שהועבר הנטל המשני לבנק, להראות כי החוב לא נפרע, לא עמד המערער בנטל זה.
משבמשך שלוש שנים, בתקופה הרלוונטית, לא ננקטו הליכי הוצל"פ כנגד המשיבה, היה מקום להעביר את הנטל המשני לבנק, ובסופו של יום, נראה לי כי אין להתערב בקביעת ראש ההוצל"פ שקבעה כי יש להעדיף את גרסתה של יעל על גרסת המערער.

אשר על כן הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.

ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ג (26 ביוני 2003) במעמד

י' שטופמן, שופטת









עא בית משפט מחוזי 1277/02 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יעל פלג (פורסם ב-ֽ 26/06/2003)