פסקי דין על משה רועי | פסקי דין על משה דוד | פסקי דין על משה אני | פסקי דין על בית חולים "נווה - יעקב"

60062/05 א     10/11/2008




א 60062/05 משה רועי, משה דוד, משה אני נ' בית חולים "נווה - יעקב"




בעניין:

1



מדינת ישראל
בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
060062/05


לפני:
כבוד השופט אליהו קידר
, סגן
־
נשיא

תאריך:
10/11/2008




בעניין
:
1.
משה רועי

2.
משה דוד
3.
משה אני


ע"י ב"כ
עוה"ד ויטנר

התובעים

נ
ג
ד


בית חולים "נווה - יעקב"



ע"י ב"כ
עוה"ד אילן ירון

הנתבעת

פסק דין

1.
לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עפ"י פקודת הנזיקין.

2.
התובע 1 הינו חוסה הסובל מפיגור שכלי והפרעות פסיכיאטריות קשות ומטופל בבתי חולים פסיכיאטריים.

3.
במהלך אשפוזו אצל הנתבעת, ביום 26.07.03, לאחר שחזר מביקור אצל הוריו – תובעים 2 ו-3 - היה בריא, אך מספר ימים לאחר מכן נתגלה שבר ברגלו, אשר כתוצאה ממנו נאלץ לעבור ניתוח ברגלו.

4.
בעקבות פגיעתו נקבעו לתובע 20% נכות לצמיתות.

5.
הנתבע מכחיש את אחריותו לפגיעה בתובע וכן לנזק הנטען ע"י התובעים. רופא מטעמו קבע לתובע 10% נכות.

6.
מטעם התובעים העידו הגב' הילה כהן - אחותו של התובע -
התובע 2
- אביו של תובע 1 – ותובעת 3 – אמו של תובע 1.

7.
מטעם הנתבעת העידו מר מטס יעקב המשמש כאח ראשי אצל הנתבעת, וכן ד"ר קרייזמן אלכסנדר פסיכיאטר העובד אצל הנתבעת, ד"ר גלנט לובוב פסיכיאטר, דינה אוגניץ – אחות מוסמכת אצל הנתבעת וכן ד"ר מוטי קסטנר, שרשם את המסמך של חדר המיון.

8.
מר מרדכי כהן, שעבד אצל הנתבעת, הגיש תצהיר מטעמו והנתבעת ויתרה על עדותו, והוא הובא להעיד מטעם התובעים.

9.
התובעים נסמכו על תעודת חדר המיון של מרכז רפואי רבין בו נרשם :


בן 29, ברקע סכיזופרניה, הוכה במחלקה סגורה בנווה יעקב. התקבל בדחיפות עם שבר בראש הפיקה השמאלית לאחר שמעד בנווה יעקב.

10.
מאחר והמילה שהובנה ע"י התובעים "הוכה" לא היתה ברורה, הוזמן ד"ר קסטנר שערך את המסמך האמור.

ד"ר קסטנר העיד, כי המילה אינה "הוכה" אלא "חוסה".

11.
המסקנה העולה היא, כי לא הובאה ראיה, שהתובע הוכה וכתוצאה מכך נגרם לו השבר.

12.
גם גרסת הנתבעת, לפיה האירוע היה בעת שתובע 1 היה בחופשה, אינה מקובלת עלי, שכן התובע חזר והלך על רגליו, במקלחת התגלתה המטומה בירך אך לא בברך.

13.
אילו היה מדובר בשבר שנגרם לו בביתו, התובע לא יכול היה ללכת כלל והיה סובל מכאבים חזקים מאוד.

14.
לפיכך, גם עפ"י עדי הנתבעת שבדקו את התובע 1 קודם לבדיקה האחרונה, שבעקבותיה פונה לביה"ח, לתובע לא היה כל עוות או כאבים עזים. העיוות נתגלה רק מאוחר יותר.

15.
לאחר שהגעתי למסקנה, כי תובע 1 נפגע בעת היותו אצל הנתבעת ולא בביתו, יש לבחון האם מוטלת על הנתבעת האחריות לפגיעה של תובע 1.

16.
עובד של הנתבעת מר קוסאי נאטור, ערך דו"ח מיום 09.09.03, עפ"י הדיווח הוא נכח במקום במועד הרלוונטי, אך לא הובא לעדות.

17.
אי הבאת עד זה לעדות מטעם הנתבעת, למרות שכבר לא עובד אצלה יש בו כדי לפגום בגרסת הנתבעת, שכן ההנחה היא אם היה בא להעיד לא היה תומך בגרסת הנתבעת.
18.
העדים האחרים מטעם הנתבעת העידו על נוהלי נתבעת 2 ועל הטיפול שניתן לתובע בעקבות סירובו לרדת לריפוי בעיסוק בטענה כי רגלו נשברה.

19.
העד מוטי כהן העיד, כי העבודה הייתה בלחץ והעובדים היו רצים כדי לדאוג לסיים את העבודה. התובע 1 התלונן פעמים רבות ולא תמיד האמינו לו.

20.
עדי הנתבעת העידו, כי היה שימוש בכוח בעת שחולה התפרע או כאשר חולה תקף עובד.

21.
מר מוטי כהן העיד, כי רק לאחר שהתובע חזר מחדר האוכל ביום התאונה החל לסבול מכאבים וטען, כי נשברה לו הרגל. הצוות המטפל לא התייחס לתלונות התובע, כי סברו שהתובע עושה ניסיון למשוך תשומת לב כבעבר.

22.
התובע לא יכול היה למסור כיצד נפגע. אם אמנם בעת שחזר מחדר האוכל החל להתלונן, הרי היה מקום להביא את מי שליווה אותו כדי שיעיד שלא הייתה התרשלות.

23.
אני סבור, כי זה המקום להפעיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ולהעביר את נטל הראיה על הנתבעת.

24.
הנתבעת לא הצליחה להרים את נטל הראיה, שכן מי שליווה את התובע לא הובא להעיד על ידה.

25.
אין ספק, כי חלה כאן חובת זהירות מושגית, שכן התובע 1 היה מאושפז אצל הנתבעת ובאחריותה היה על הנתבעת לצפות את הנזק העלול להיגרם למי שמאושפז במחלקה סגורה.

26.
חלה כאן גם חוזת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי חולים כדוגמת תובע 1 יכולים ליפול בעת הליכתם בקבוצה לחדר האוכל או בעת החזרה משם. לפיכך, הופרה גם חובת הזהירות הקונקרטית.

27.
באשר לשאלת הנזק, הרי עפ"י הראיות שהובאו התובע היה מאושפז שנים רבות בבי"ח או במוסדות לחולי נפש. גם ניסיון לשכנו בעבר בהוסטל – לא צלח.


לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה של התובעים, כי התובע היה אמור לצאת להוסטל ולהשתכר מעבודה. טענה זו לא הוכחה בשום מסמך.

28.
באשר לכאב וסבל, אני פוסק לתובעים סך של 50,000 ₪.

29.
לא הוכח, כי התובעים עזרו לתובע מעבר לעזרה רגילה של הורים.


התובע 1 קיבל עזרה מהנתבעת ולאחר שהשתחרר מביה"ח חזר להתאשפז אצל הנתבעת. לפיכך, אין מקום לפסוק הוצאות עזרת צד ג'.

30.
לא הובאה כל ראיה כי הוצאות הנסיעה בעקבות האירוע גדלו או יגדלו בעתיד.
31.
התוצאה הסופית היא, אפוא, כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 50,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

32.
עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות המשפט, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ע"י התובעים ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעת.

33.
עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות

תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.


א.
קידר, ש ו פ ט, סגן נשיא

קלדנית: ציפי בסלי






א בית משפט שלום 60062/05 משה רועי, משה דוד, משה אני נ' בית חולים "נווה - יעקב" (פורסם ב-ֽ 10/11/2008)