פסקי דין על מוחמד חטיב | פסקי דין על תמימה חטיב | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח | פסקי דין על המועצה המקומית ינוח ג'ת |

8203/07 רעא     11/10/2007




רעא 8203/07 מוחמד חטיב, תמימה חטיב נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, המועצה המקומית ינוח ג'ת




החלטה בתיק רע"א 8203/07



בבית המשפט העליון


רע"א 8203/07



בפני
:

כבוד השופטת ע' ארבל


המבקשים:

1. מוחמד חטיב



2. תמימה חטיב



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שירביט חברה לביטוח בע"מ



2. המועצה המקומית ינוח ג'ת


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 1869/07 מיום 16.7.07 שניתנה ע"י כב'
ס' נשיאה ש' וסרקרוג

בשם המבקשים:
עו"ד שקיב עלי


החלטה



לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג), לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים לערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת כ' גדעון) שהורתה על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים.

1.
המנוח, חטיב אדהם ז"ל (להלן:
המנוח
), שהמשיב 3 הוא עזבונו, נהרג בהיותו בן 16 בתאונת דרכים שארעה בשעה שנהג על טרקטור מבלי שהחזיק ברישיון נהיגה. הואיל ובאותה תקופה היה המנוח תלמיד בית ספר תיכון בכפר ינוח הנמצא במועצה המקומית ינוח-ג'ת – המשיבה 2 – הגישו המבקשים תביעה נזיקית נגדה ונגד המשיבה 1, שביטחה את תלמידי מוסדות החינוך בתחום המוניציפאלי של המשיבה 2 באמצעות פוליסת ביטוח "תאונות אישיות לתלמידים" (להלן:
הפוליסה
).

2.
בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת כ' גדעון) קבע כי הגם שהמנוח לא זכאי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן:
חוק הפלת"ד)
, המשיבה 1 לא מחוייבת בפיצויו, בשל הפרשנות המרחיבה שנתן לסעיף 5 לפוליסה, הקובע כי המשיבה 1 לא מחוייבת בפיצוי על נזקים שנגרמו בעטיין של תאונות דרכים כמשמען בחוק הפלת"ד. שונה היה הדין באשר למשיבה 2. בהתאם לחובה המוטלת עליה לבטח תלמידים הקבועה בסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן:
חוק לימוד חובה)
, נקבע, כי משהפוליסה לא כללה התחייבות לפיצוי בשל תאונת דרכים, שומה היה על המשיבה 2 לדאוג לעריכת ביטוח חלופי/ נוסף שיכסה נזקים מסוג זה. משלא עשתה כן, הרי שהפרה את הוראות החוק, ומשכך נקבע כי היא מחוייבת בפיצוי המבקשים על סך 129,000 ₪ (להלן:
פסק הדין
).

3.
המשיבה 2 ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי בשל סיכויי הערעור הגבוהים, לטענתה, מצבה הכלכלי הקשה והחשש כי במידה ויתקבל הערעור קשה יהיה להשיב לה את כספה. המבקשים
התנגדו לבקשה, בטענה כי המשיבה 2 לא עמדה בנטל להוכיח כי הם חסרי יכולת להשיב את המצב לקדמותו. כן, טענו המבקשים כי סיכויי הערעור האפסיים מצדיקים אף הם את דחיית הבקשה. בית משפט השלום בחיפה קיבל את בקשת המשיבה 2 באומרו: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, נחה דעתי כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, עקב החשש להחזרת המצב לקדמותו (כך במקור – ע.א), במידה והערעור יתקבל".

4.
על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור בה חזרו על הטענות שהעלו בתגובתה שהגישו לבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) ביקש את תגובת המשיבה 2 והורה למבקשים לציין מהן הערובות שיש בידם להציע למקרה שהערעור יתקבל ויהיה עליהם להשיב את הסכום. המשיבה 2 טענה כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית ככל שהן נוגעות לסעד זמני. לגופו של עניין, היא טענה כי הכרעת בית משפט השלום בוססה על הכרעה עובדתית באשר לחשש מפני אי יכולתם של המבקשים להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל ערעורה. לטענתה, משלא צירפו המבקשים ערבויות להחזרת הכספים במקרה והערעור יתקבל, לא עלה בידם להפיג חשש זה.


בית המשפט המחוזי קבע כי משמצא בית משפט השלום כי קיים חשש שאם יתקבל הערעור לא יהיה בידי המבקשים להשיב לידי המשיבה 2 את הכספים, ומשלא הומצאו ערבויות כנדרש, אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים, וצו עיכוב ביצוע פסק הדין הותר על כנו.

5.
בבקשה שלפניי מבקשים המבקשים לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, ההחלטה על עיכוב ביצועו של פסק הדין ניתנה מבלי שהיתה בפני
בית המשפט כל ראיה המלמדת כי לא יוכלו להשיב את הסכומים שיגיעו לידם ומבלי להתייחס לסיכויי הערעור. בכך, הם טוענים, יש כדי לסתור את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה בבואו לעכב ביצועו של

פסק דין
על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור ואת יכולת ההשבה של הזוכה במידה ופסק הדין יבוצע.

6.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ככל שהדברים נוגעים לסעד זמני, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בדיון ב"גלגול שלישי" בסוגיה (ראו למשל: רע"א 3954/98
קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ
(לא פורסמה, 15.11.98).


בחינת הדברים לגופם מלמדת אף היא כי אין מקום להיענות לבקשה. כלל, יבוצע פסק הדין מיד עם הינתנו, ואין בהגשת הערעור כדי להצדיק עיכובו. יחד עם זאת, נקבע כי רשאי בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין אם מצא כי סיכויי הערעור גבוהים וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו על נקלה במידה ויתקבל הערעור (ראו למשל: בש"א 3158/91
שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון
, פ"ד מה(5) 499 (1991)). אני סבורה כי המשיבים עמדו בנטל להוכיח כי שני הפרמטרים האמורים מטים את הכף לטובתם, קרי, לעיכוב ביצועו של פסק הדין. מסכת העובדות, כפי שנקבעה על ידי הערכאות דלמטה, מלמדת כי נוכח מצבם הכלכלי של המבקשים - משפחה המתפרנסת מקצבת פנסיה של המבקש 1 - אכן קיים חשש כי יתקשו להשיב את הכספים במידה והערעור יתקבל. לא זו אף זו. עניינה של הפרשה בפרשנות המשפטית שיש ליתן לסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה ואין עסקינן בשאלות עובדתיות. על כן, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא ניתן לומר כי סיכוייו של הערעור קלושים.


לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.



ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשס"ח (11.10.07).




ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

07082030_b01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






רעא בית המשפט העליון 8203/07 מוחמד חטיב, תמימה חטיב נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, המועצה המקומית ינוח ג'ת (פורסם ב-ֽ 11/10/2007)