פסקי דין על יצחק מולד | פסקי דין על מולדבסקי מרדכי

487/08 הפ     19/11/2008




הפ 487/08 יצחק מולד נ' מולדבסקי מרדכי




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
הפ 000487/08


בפני
:
כב' השופטת רות רונן

תאריך:
19/11/2008




בעניין:
יצחק מולד


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד דנציגר

מבקש

נ
ג
ד


מולדבסקי מרדכי


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד נצר

משיב


פסק דין
1.
בקשה לביטול פסק בורר.

2.
הצדדים היו שותפים בשותפות רשומה. בין הצדדים התגלעו סכסוכים, וביום 2.8.2002 הם הסכימו למסור את ההכרעה בכל המחלוקות והסכסוכים ביניהם להכרעת הבוררים עו"ד הנדלר ורו"ח ביק (הסכם הבוררות צורף כנספח ב' לתובענה, והוא יכונה להלן: "הסכם הבוררות
"). בהתאם להסכם הבוררות, הבוררים לא היו כפופים לדין המהותי, לסדרי הדין או לדיני הראיות. עוד נקבע בהסכם הבוררות כי הבוררים יפעלו למימוש פסק הבוררות אך ורק בדרך של מימוש נכסי השותפות ונכסים של תאגידים של אשר השותפים הם בעלי מניות בהם. כן הוסכם כי הנכסים ברשימה שצורפה להסכם הבוררות, יעמדו לטובת מימוש פסק הבורר.

3.
ביום 28.10.03, ניתן על ידי הבוררים פסק בוררות (שיכונה להלן: "
פסק הבוררות הראשון
"), בו נקבע כי על המשיב לשלם למבקש סך של 2,100,000$, על מנת שבכך יאוזנו החשבונות ביניהם. עוד נקבע כי השותפות תמשיך במימוש נכסיה, ככל שהדבר דרוש לפירעון חובותיה לצדדים שלישיים. במסגרת זו נקבע כי נכסי השותפות יועמדו למימוש, וכי הצדדים יהיו זכאים לבצע התמחרות לרכישת נכסים בעצמם. בפסק הבוררות הראשון גם נקבע כי דירות המשמשות על פי טיבן למגורים, ייוותרו בבעלות כל אחד מהצדדים ובני משפחתו, כפי שהן רשומות בספרי האחוזה. לגבי נדל"ן מסחרי מבונה – נקבע כי הוא בבעלות שווה, ללא קשר לאופן רישומו.

הבוררים הורו על מימוש נכסי השותפות ונכסי תאגידים קשורים. נקבע כי אם לא תהיה הסכמה תוך 15 יום לגבי סדר המימוש, יכריעו בכך הבוררים עצמם.

פסק הבוררות הראשון הוגש לאישור בית המשפט, וביום 25.10.04 ניתן לו תוקף של

פסק דין
.

4.
אחד הבוררים – עו"ד הנדלר, הודיע על התפטרותו לאחר פסק הבוררות הראשון. המבקש פנה לבית המשפט שהחליט - בהסכמת הצדדים - כי הבורר רו"ח ביק ישמש בורר יחיד. סמכויותיו יהיו הסמכויות שניתנו לבוררים בהסכם הבוררות.

המבקש פתח תיק הוצל"פ כדי לאכוף על המשיב את התחייבויותיו מכוח הסכם הבוררות. המשיב הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה בה עתר כנגד הליכי האכיפה. ביום 28.10.07 התקיים דיון בהמרצת הפתיחה הנ"ל, בה הוסכם כי הצדדים יפנו בהסכמה לרו"ח ביק על מנת שהוא יעשה כל שביכולתו כדי לסיים את הליכי הבוררות תוך 105 ימים, וכן כי הוא ייתן הוראות בדבר דרכי מימוש פסיקתו.

המבקש טען כי ההסכם הדיוני הנ"ל במסגרת ה.פ. 290/05 אינו משנה את פסק הבוררות הראשון ולא פוגע בזכויות המבקש על פיו. עוד נטען כי הסמכתו של רו"ח ביק כבורר יחיד, לא יצרה אף היא הסכם בוררות חדש.

5.
ביום 7.4.08 ניתן פסק הבוררות השני, שביטולו מתבקש בבקשה דנן.

בפסק הבוררות השני, קבע הבורר כי על מנת לאזן בין תשלומים שונים שבוצעו על ידי כל אחד מהצדדים במסגרת הפעילות המשותפת שלהם, ישולם למבקש סך של 400,000$. הבורר הביא בחשבון קרן וריבית המגיעים למבקש לפי פסק הבוררות הראשון. הבורר ציין כי לצורך ההתחשבנות הוא הביא בחשבון חוב של השותפות לחברה שהצדדים מחזיקים במחציתה, חברת פ.ד.ד., חוב שיקוזז מהיתרה העומדת לזכותו של המשיב. הבורר הביא בחשבון תשלומים של המבקש למר מיקי דורסמן עבור השותפות, שקוזזו במלואם.

עוד נקבע כי כל הנכסים שבבעלות השותפים יישארו בבעלותם, בכפוף לנכסים שפורטו בפסק שלגביהם ניתנו הוראות להעברתם בין הצדדים. בין היתר נקבע בהקשר זה כי הזכויות בנכס המכונה "בית איילון" (קרי זכויות ב-25% מהבנין), שבהתאם לפסק הבורר הראשון נקבע כי הן בבבעלות שווה של שני הצדדים, יהיו בבעלות מלאה של המבקש. כלומר, חלקו של המשיב בנכס (12.5%) יעבור לבעלות המבקש.

טענות המבקש
6.
המבקש טוען כי הסמכות היחידה שהיתה לרו"ח ביק לאחר שניתן פסק הבוררות הראשון, היתה מימוש נכסי השותפות ופירעון חובותיה, על פי הסכם הבוררות ועל פי פסק הבוררות הראשון, ותו לא. המבקש טען כי הדבר עולה גם ממכתב שכתב ב"כ המשיב לבורר ביום 30.1.05, וממכתב של המשיב לבורר מיום 4.2.08.

המבקש טוען כי הבורר חרג בפסק הבוררות השני מסמכויותיו, והוא לא הכריע בכול העניינים שלשמם הוא התמנה. המבקש טען כי הבורר התיימר לבצע איזון חדש בין הצדדים, ולמעשה לתת פסק בוררות חדש – דבר שהוא לא הוסמך לעשותו. החריגה הנטענת נובעת גם מס' 9 להסכם הבוררות, שהבורר התעלם מהוראתו, ויצר עסקה חליפית שאיש לא הסכים לה.

7.
המבקש כפר בטענה לפיה מכתב הבורר מיום 22.8.07 היה פסק בוררות חלקי.

המבקש טען כי בפסק הבוררות השני, הבורר ביטל הן את החיוב והן את הזכות שנקבעו בפסק הבוררות הראשון, וזאת שלא כדין ותוך חריגה מסמכותו. פסק הבוררות הראשון אושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והוא מהווה מעשה בית דין בין הצדדים. לכן הבורר לא היה רשאי בפסק הבוררות השני לבצע איזון חדש בין אותם בעלי הדין בענין כלשהו, כפי שהוא התיימר לעשות בס' 3 לפסק הבוררות השני. הבורר נעדר כוח לעשות כן, לאור פסק הבוררות הראשון.

עוד טען המבקש כי הבורר התיימר ב"איזון הכספי" שבפסק הבוררות השני, להתייחס לקרן ולריבית המגיעים למבקש על פי פסק הבוררות הראשון, אף כי סכומים אלה לא היו שנויים במחלוקת, הואיל והפכו להיות חוב חלוט.

המבקש טען כי ס' 5 לפסק הבוררות השני נוגד את האמור בס' 4 לפסק הבוררות הראשון, בו נקבע כי נכסי מקרקעין בבעלות משותפת יוצעו למכירה לצדדים שלישיים. ס' 5 הנ"ל נוגד גם את ס' 5 לפסק הבוררות הראשון.

8.
המבקש טען עוד כי הבורר לא בצע את המוטל עליו. הוא ניסח בס' 8 לפסק הבוררות השני הסכמה של הצדדים לממש נכסים על פי סדר שציין, אולם לא היתה הסכמה כזו. עוד נטען כי גם לאחר פסק הבוררות השני נותרו לשותפות חובות שהבורר לא התייחס אליהם ולא קבע מנגנון להחזרתם, זולת דברים כלליים שנקבעו על ידיו בס' 6 לפסק הבוררות השני. מטרת המינוי של רו"ח ביק היתה משום שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה ביניהם בדבר מימוש נכסי השותפות. לאור כל האמור טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות השני.

טענות המשיב
9.
מנגד טוען המשיב כי יש להותיר את פסק הבורר השני על כנו. לטענתו, הצדדים פנו לבוררים כדי לפרק את השותפות ביניהם. הם בקשו לאזן את הזכויות ואת החובות המשותפים, תוך הימנעות מירידה לנכסים פרטיים.
מטרת הבוררות בפני
רו"ח ביק היתה מימוש נכסי השותפות לצורך פירעון חובות השותפות בדרך של מכירה לצדדים שלישיים. מאחר שנכסים אלה לא מומשו, משום שהמבקש סיכל את מכירתם, הציע הבורר מתווה אחר לסיום הבוררות.

המשיב טען כי הבורר נתן ביום 22.8.07 פסק חלקי בו נקבע המתווה לפסק הבורר. המבקש לא הגיש בקשה לביטול הפסק החלקי, ואף שיתף פעולה עם הדרך שהתווה בורר. לכן, הוא מנוע מלטעון היום בהקשר זה.

10.
עוד טען המשיב כי לא נגרם עיוות דין בפסק הבוררות השני, שכן הפסק לא ביטל את חיוב המשיב לשלם למבקש סך של 2,100,000$, אלא הוא מימש את הפסק הראשון על ידי העברת נכס של המשיב (חלקו של המשיב ב"בית איילון") אל המבקש. המשיב טען כי שוויו של הנכס הנ"ל הוא יותר מ- 2.5 מיליון דולר, וכי טענה זו שלו לא הופרכה. לאחר העברה זו נותר חוב של המשיב למבקש בגובה 400,000$. לטענת המשיב, אין מגבלה על מימוש הפסק הראשון בדרך זו של העברת נכסים בין הצדדים, בעיקר משום שהמבקש סיכל את ניסיונות המכירה לצדדים שלישיים.

המשיב טען, לכן, כי אין סתירה בין פסק הבוררות הראשון לבין פסק הבוררות השני. לטענתו, נוסח פסק הבוררות הראשון מעיד על כך כי כבר בעת מתן הפסק הראשון נלקחה בחשבון האפשרות כי מימוש פסק הבורר ייעשה בדרך של העברת זכויות בין המבקש למשיב או להיפך.

11.
המשיב אף טען כי הבורר מנע נזק גדול מהצדדים, באשר אם היה מחליט על מכירת הנכסים לצדדים שלישיים, התוצאה היתה זהה, שכן הבורר היה לוקח בחשבון לאחר המכירה כי בית איילון מוחזק על ידי הצדדים בחלקים שווים, ואז היה מורה על העברת חלקו של המשיב בתמורה לידי המבקש, כדי לפרוע את חובו של המשיב למבקש. הבורר מנע הוצאות משפטיות ועסקיות לשני הצדדים. המשיב טען כי המבקש העלה טענות הפוכות לאלה שהוא טוען היום, בהליכים אחרים. כן נטען כי ביטול פסק הבורר לא היה יעיל וצודק, ואף מטעם זה אין מקום לבטלו.

סמכות הבורר לבצע העברת נכסים בין הצדדים
12.
הצדדים חלוקים כאמור בדיעותיהם ביחס לסמכותו של הבורר לערוך את האיזון שבוצע על ידיו במסגרת פסק הבוררות השני – העברת חלק מהנכס שהיה בבעלות המשיב לידי המבקש, כחלק מהאיזון וההתחשבנות בין הצדדים.

13.
אני סבורה כי עיון בפסק הבוררות הראשון, מעלה כי אפשרות כזו לא הובאה בחשבון במסגרתו – אלא רק אפשרות של מכירה של נכסי השותפות – בין לצדדים שלישיים ובין לשותפים עצמם, על פי מנגנון שנקבע בפסק הבוררות הראשון.

כך, בס' 4 לפסק הבוררות הראשון, נקבע כי:
"
נכסי מקרקעין שהם בבעלות השותפות, יוצעו גם הם למכירה לצדדים שלישיים או – כבחירת השותפים – ירכשו (בדרך של הקצאת זכויות) על ידי אחד השותפים, באותו מנגנון כמפורט בס' 2 לעיל
".

ס' 2 הנ"ל קובע:
"
השותפות תמשיך במימוש נכסיה ככל שהדבר דרוש לפירעון חובותיה לצדדים שלישיים על פי המופיע בספריה וברישומיה (פרט לגלריה), ובעיקר פירעון החוב לבנק איגוד לישראל בע"מ. במסגרת זו רשאים הצדדים, אם הם חפצים בכך, לתמחר ולהציע כי נכס העומד למימוש יירכש על ידי המציע הגבוה מביניהם, בדרך של הגשת הצעה במעטפה חתומה לבוררים, תוך עשרה ימים מיום ההחלטה למימוש נכס כלשהו, הבוררים אינם חייבים להסכים להצעה הגבוהה ביותר, ולרבות בהתחשב בקצב התשלומים המוצעים
".

14.
כלומר, פסק הבוררות הראשון התייחס לאפשרות למכירת נכסי השותפות לצדדים שלישיים, וכן למכירה ממשית לשותפים עצמם, כאשר לצורך מכירה כזו אף נקבע בפסק הבוררות הראשון מנגנון לביצועה – של הגשת הצעות במעטפה חתומה לבורר.

15.
הבורר – שלאחר מספר שנים בהן לא עלה בידיו לבצע מכירה של הנכסים, והיה סבור לכן כי הדרך של מכירה של הנכסים איננה יעילה – בחר בדרך אחרת, של העברת נכס שעל פי פסק הבוררות הראשון היה בבעלות המשיב – לידי המבקש, שלא בדרך של מכירתו.

כאמור, פסק הבוררות הראשון לא התייחס לאפשרות כזו לצורך תשלום חובות וביצוע ההתחשבנות בין הצדדים. ואכן, בביצוע העברה כזו על ידי הבורר, הבורר העריך בעצמו את שווי הנכס שהועבר (שמינית הזכויות בבית איילון), ובצע את ההתחשבנות לאור ההערכה שלו את שווי הנכס.

16.
לטעמי, הערכה כזו איננה עולה בקנה אחד עם המנגנון שנקבע בפסק הבורר הראשון. כאמור, מנגנון זה לא הסתפק בהערכת שווי, אלא בקש לבצע מכירה ממשית של הנכסים, קרי עסקה ממוכר מרצון לקונה מרצון. מכירה ממשית איננה נסמכת על הערכה (שמטיבה עשויה להיות שגויה), אלא על קבלת תמורה ממשית מהרוכש.

ואכן, טענותיו של המבקש מתייחסות למעשה להערכת השווי של הבורר. לו היו הצדדים מסמיכים את הבורר לבצע הערכת שווי ולבצע התחשבנות בין הצדדים על ידי העברת נכסים ביניהם לבין עצמם, לא היה מקום להעלתן של טענות כאלה. אולם, מאחר שהבורר הוסמך ליישם את פסק הבוררות הראשון (ודומה שעל כך אין מחלוקת בין הצדדים), ומאחר שבפסק הבוררות הראשון הבורר לא הוסמך לבצע הערכת שווי והעברה של נכסים לצורך ההתחשבנות בין הצדדים – יש מקום לקבל את טענותיו של המבקש בהקשר זה.

מכתב הבורר מיום 22.8.07
17.
המשיב הוסיף וטען כי המבקש מנוע מלהעלות את טענותיו ביחס לפסק הבורר, מאחר שהוא לא העלה את הטענות לאחר מכתבו של הבורר מיום 22.8.07 (נספח ט"ז לתשובת המשיב), מכתב שהמשיב כינה אותו "פסק ביניים" של הבורר.

המבקש טען בהקשר זה כזכור כי אין מדובר בפסק ביניים, אלא במכתב שנכתב על נייר רגיל. לטענתו הבורר התייחס במכתב למתווה כללי, וכמו כן, הבורר נהג לבקש מהצדדים אינדיקציות לגבי מחירים מדי פעם.

18.
במכתב נספח ט"ז לתשובת המשיב מודיע הבורר לצדדים כדלקמן:
"לאחר שחלפו כמעט ארבע שנים מאז פסק הבוררות הראשון (28.10.03) ואחרי ניסיונות רבים שעשיתי למכור את הנכסים במטרה לכסות את חובות השותפות למוסדות בנקאיים ואחרים, הגעתי למסקנה שהדרך הנכונה והזולה לקידום הענין היא לבצע החלפת נכסים בין השותפים, כדי שבסופו של התהליך, הנבררים לא יחזיקו בנכסים משותפים (פרט אולי להחזקה בפני
נת העיר)
".

בהמשך מבקש הבורר כי הצדדים יגישו לו הערכות שווי נטו של מספר נכסים (ובכלל זה בית איילון). הבורר מציין בשולי המכתב כי הערכות השווי לא יועברו לצד השני וישמשו לו כבסיס להמשך הפעולות הדרושות. הוא מוסיף ומבקש כי כל צד יציין את העדפותיו "בקשר לאיזה נכסים הוא מעוניין שיישארו בידיו בסיום התהליך". עוד הוא מציין כי:
"המתווה יכלול בעת ובעונה אחת:
סילוק תביעות איתי מולדבסקי וביטול המישכון על מניות מוטי מולדבסקי בחברות הנוגעות לענין
החזר של הסכומים ששולמו לדורסמן
החזר הפיקדון שחולט על ידי בנק איגוד
תשלום
פסק הבוררות מיום 28.10.03
קיזוזים נוספים
".

19.
אין מחלוקת כי לאחר קבלת המכתב הנ"ל, לא טען מי מהצדדים כי הבורר איננו מוסמך לפעול כפי שציין במתווה שעיל. במכתב הנ"ל ציין הבורר במפורש כי הוא מתכוון לבצע חילופי נכסים בין השותפים. הבורר הבהיר את הטעם בשלו הוא החליט לבצע את חילופי הנכסים , לא להמשיך בניסיונות למכור את הנכסים – שכן הניסיונות למכרם לא עלו יפה במשך 4 שנים.

לא זו בלבד שאף אחד מהצדדים לא העלה כלפי הבורר טענה לפיה הוא איננו מוסמך לפעול כפי שפעל, אלא שהצדדים (ובכלל זה גם המבקש) נענו לדרישת הבורר, שיתפו עמו פעולה והעבירו לו הערכות שווי של הנכסים כפי שהתבקשו.

20.
בכך הסכימו למעשה הצדדים כי הבורר יפעל בהתאם למתווה שפורט על ידיו. ניתן לראות את המכתב הנ"ל של הבורר כמשקף הסכם חדש, המרחיב את סמכויות הבורר, שהצדדים אישרו את תוכנו בהתנהגותם. המלומדת פרופ' אוטולנגי מציינת בספרה בוררות דין ונוהל (כרך ב' מהד' רביעית, 2005) בעמ' 1023 כי הצדדים יכולים בהתנהגותם להרחיב את סמכות הבורר ואין הם חייבים לשם כך לערוך הסכם בוררות חדש.

ניתן לראות את המכתב גם כפסק ביניים של הבורר, שהצדדים לא עתרו לביטולו.

21.
אולם, אף בהנחה שאין מדובר בהסכם חדש או בפסק ביניים, אינני סבורה כי יש בכך כדי לשנות את התוצאה – שכן אני סבורה שלאחר שהמבקש לא העלה כל טענה ביחס לסמכות הבורר ולדרך הפעולה אותה התווה במכתב, למרות שהיה מודע לכך כי הבורר מבקש לפעול באופן שפורט במתווה, הוא מנוע היום, לאחר שהבורר נתן את פסק הבורר הסופי שלו, מלהעלות טענות אלה. לדבריה של פרופ' אוטולנגי, בעל דין שהסכים להרחבת סמכותו של הבורר, אינו יכול להתכחש להסכמתו. ההסכמה יכולה להיות גם מכללא, על ידי אי העלאת טענה בדבר חריגה מסמכות במועד. לדבריה: "עילת הביטול אמנם עומדת לצידו, אך טענת מניעות – מכריעה נגדו" (ר' אוטולנגי, שם, ור' גם את פסקי הדין אליהם מפנה המחברת בה"ש 159).

22.
התנהגותו של המבקש מעידה על כך כי הוא בקש להמתין ולראות מה יהיו תוצאות הכרעתו של הבורר בהתאם למתווה שקבע. לו היו התוצאות מניחות את דעתו של המבקש – הוא לא היה מעלה כל טענה ביחס לסמכות הבורר. רק מאחר שהתוצאות לא נראו לו – הוא העלה טענות שיכול היה להעלותן מייד לאחר שהבורר בקש את הערכות השווי כדי לפעול בהתאם למתווה שקבע. משלא עשה כן – אין להתיר לו להעלות את טענותיו במסגרת הבקשה הנוכחית. את טענותיו נגד המתווה שהבורר הודיע כי יפעל לפיו, היה על המבקש להעלות מייד, בהזדמנות הראשונה (ר' אוטולנגי, שם בעמ' 1148). אם לא עשה כן, מתעורר חשש כבד כי הרצון לבטל את פסק הבוררות בו נדחו חלק מטענותיו הוא העומד בבסיס בקשתו (אוטולנגי, שם, עמ' 1150). לכן, כך נפסק, בעל דין אינו יכול לנהל התדיינות בפני
הבורר ומשפסק הבוררות אינו לרוחו, לטעון טענת חוסר סמכות.

23.
המבקש העלה בסיכומיו מספר טענות נוספות ביחס למכתב. הוא טען כי מדובר במכתב שנשלח כמכתב רגיל, ולכן לא ניתן לראותו כפסק בורר חלקי. המבקש טען עוד כי העובדה כי המכתב איננו פסק בורר חלקי עולה גם ממכתבו של הבורר מיום 13.2.09 כמו גם מנוסח המכתב עצמו. כך, האמירה לפיה מדובר ב"מתווה כללי" איננה מנוסחת כפי שמנוסח פסק בורר חלקי.

אינני מקבלת את הטענה. ראשית, פסק בורר לא חייב לשאת כותרת מיוחדת או להיות מודפס באופן מסויים. אופיו של המסמך צריך להיקבע בהתאם לתוכנו. יתרה מזאת, וכפי שהובהר, אני סבורה כי אף לו היה מדובר במכתב של הבורר, בו הוא מודיע לצדדים באיזה אופן בכוונתו לפעול, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה של

פסק דין
זה.

משמעותו של המכתב היא בהודעתו של הבורר לצדדים ביחס למתווה הפעולה החדש שהוא מתכוון לנקוט בו, לאור העובדה שהוא לא הצליח להביא למכירת הנכסים במשך 4 שנים. אין מחלוקת כי כך הודיע הבורר לצדדים במכתב, כי הוא בקש את שיתוף הפעולה שלהם (בהעברת הערכות מחיר), וכי בסופו של דבר, כך אכן פעל הבורר. די בכך כדי לקבוע כי אין לקבל את טענת חוסר הסמכות – בין אם משום שבהסכמתם למתווה העניקו הצדדים סמכות לבורר, ובין אם משום שהמבקש מנוע מלהעלות את הטענה במועד בו היא הועלתה.

24.
המבקש הוסיף וטען כי הבורר נהג לבקש מהצדדים הערכות שווי של הרכוש, וכך הוא עשה גם במכתב שלו לצדדים מיום 16.1.05, בו הוא בקש פירוט הערכת הרכוש של השותפות או שלשותפות יש זיקה כלשהי בו.

אינני מקבלת את הטענה. במכתב מיום 22.8.07, הבורר לא הסתפק בבקשה להעברת הערכת שווי. הוא הבהיר בדיוק – כפי שצוטט לעיל – מדוע הוא מבקש את הערכת השווי, איך בכוונתו לפעול, ומדוע הוא בחר לפעול באופן הזה. מדובר אם כן במתווה שלם להמשך ניהול הבוררות, שהצדדים היו מודעים לו ופעלו בהתאם לו.

25.
המבקש טען כי פסק הבוררות הראשון מהווה מעשה בית דין בין הצדדים. למעשה אין מחלוקת בנקודה זו. יחד עם זאת, הצדדים יכולים היו רשאים, גם לאחר פסק הבורר הראשון, וגם לאחר שהוא אושר על ידי בית המשפט, להסכים לסיים את הסכסוך ביניהם באופן שונה. כפי שהובהר לעיל הצדדים אכן הסכימו – בין אם בדרך של התנהגות או כתוצאה ממניעות להעלות טענה אחרת – לכך שהבורר יפעל כפי שפעל בסופו של דבר. הצדדים מוסמכים כמובן להסכים להסמיך את הבורר לפעול בניגוד לפסק הבוררות הראשון, ומשעשו כך – אין מקום לקבל את טענות המבקש בהקשר זה.

26.
המבקש הפנה בסיכומיו למכתבים של ב"כ המשיב, מהם עולה לפי טענתו כי ב"כ המשיב היה סבור אף הוא כי לבורר לא נותרה סמכות זולת מימוש נכסי השותפות ופירעון חובותיה לצדדים שלישיים. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה מהי המסקנה העולה ממכתבי ב"כ המשיב, ומה השלכתם על סמכות הבורר, אני סבורה כי אין בהם כדי לשנות את מסקנתי כלעיל, משום שכפי שהבהרתי לעיל, הצדדים שניהם שיתפו פעולה עם המתווה שהתווה הבורר במכתבו, תוך שהיו מודעים למתווה זה, ולכן הם מנועים מלכפור בסמכות הבורר לפעול כפי שפעל.

27.
המבקש טען כי הבורר התיימר לכלול באיזון הכספי שערך גם התייחסות לקרן ולריבית המגיעים למבקש על פי פסק הבוררות הראשון, אף שסכומים אלה לא היו שנויים במחלוקת, הואיל והפכו לחוב חלוט.
אינני מקבלת את הטענה. הבורר לא קבע את סכומי הקרן או הריבית המגיעים למבקש, אלא החליט על אופן ביצוע התשלום (באמצעות העברת זכויות מהמשיב למבקש), בהתאם למתווה שפורט במכתבו.

28.
המבקש טען עוד, כי הבורר לא השלים את מלאכתו. כך, נטען כי לשותפות נותרו חובות רבים לצדדים שלישיים, אליהם הבורר לא התייחס ולא קבע מנגנון להחזרתם – זולת מה שנאמר בס' 6 לפסק הבוררות השני. הבורר לא ציין למשל – כך טען המבקש – האם החבות לשאת בחובות הללו תתבצע מפידיון שיתקבל ממימוש הנכסים של השותפות, או שמדובר בחבות לממן חובות אלה ממקורות אחרים. כן נטען כי האמור בס' 8 לפסק הבורר השני הוא כללי, בלתי מסוים, ואינו עולה בקנה אחד עם המשימה שהוטלה על הבורר. המבקש טען כי הוראת הבורר לפיה הצדדים יפעלו יחד למימוש זכויותיהם בנכסים שפורטו בס' 8 לפסק, ריקה מתוכן, שכן היא מותירה את חילוקי הדעות בעינם.

המשיב טען כי הבורר הכריע בנושא תשלום החוב לבנקים – כאשר הוא קבע כי השותפים ישאו בחוב לבנקים שווה בשווה. נקבע לוח זמנים למימוש הנכסים הנותרים, וכן נקבע מנגנון מימוש אם הצדדים לא יממשו את הנכסים במועד שנקבע. בכך – כך נטען, הכריע הבורר בסוגיה באופן סופי.

אני סבורה כי אין לקבל את טענות המבקש ביחס לחובות השותפות לבנקים. הבורר הכריע בסוגיה זו, ומינה כונס נכסים לצורך מימוש הנכסים ותשלום החוב לבנקים ולצדדים שלישיים.
באשר לנכסים האחרים שנותרו בבעלות משותפת של שני הצדדים, הרי ב"כ המשיב הצהיר בבית המשפט בישיבת יום 3.9.08 כי הבורר מינה כונס נכסים לשם מכירת הנכסים שיש מקום לממשם. יחד עם זאת, ככל שבפועל לא מונה כונס נכסים לאחד הנכסים שבבעלות משותפת, והנושא לא הוסדר, המבקש זכאי לפנות לבורר בבקשה בענין זה, והבורר ישלים את הפסק על פי הצורך.

29.
לכן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות השני.
אני מאשרת את פסק הבוררות השני.
אני מחייבת את המבקש לשאת בהוצאות המשיב בסך 8,000 ₪ + מע"מ.

היום 19.11.08 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

­­­­­­­­­__________
ר. רונן, שופטת








הפ בית משפט מחוזי 487/08 יצחק מולד נ' מולדבסקי מרדכי (פורסם ב-ֽ 19/11/2008)