פסקי דין על מוסטפא שוויקי | פסקי דין על טאלב שוויקי | פסקי דין על אריה חברה לביטוח |

12343/05 א     17/11/2008




א 12343/05 מוסטפא שוויקי נ' טאלב שוויקי, אריה חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום בירושלים
לפני כב' השופט דוד מינץ
א
012343/05



19/11/2008

בעניין
:
מוסטפא שוויקי



ע"י ב"כ עו"ד עבד דרואשה
התובע



נ
ג
ד



1. טאלב שוויקי

2. אריה חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד ר' הראל-מצלאוי
הנתבעים





פסק דין
חלקי



לטענת התובע, יליד 2000, הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 12.07.04 בחצר ביתו כשנגרר למרחק של כמטר וחצי על ידי מכונית שהייתה נהוגה בידי אביו, הנתבע (להלן: "האירוע" או "התאונה"). ממקום התאונה הוא פונה לבית החולים אלמקאסד שם אובחן כסובל מכאבים בכל חלקי גופו, חבלות קשות בראש ובפני
ם, שברים באף וברגל, חתך במצח ודימום בכבד. הוא אושפז למשך חמישה ימים ולאחר מכן שוחרר לביתו. רכב הנתבע היה מבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") והוא הגיש את תביעתו כנגדה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הנתבעת הכחישה את חבותה וטענה, בין היתר, כי האירוע בו נפגע התובע לא היה תאונת דרכים וכי התובע נפגע כשנפל מגג ביתו ולא מפגיעת רכב. בנסיבות אלו נקבע בהחלטה מיום 9.01.08 כי תחילה תידון שאלת החבות.

לשם הוכחת טענותיו הצטייד התובע עם עדויותיהם של הגב' גונדי סבאח, שכנתו ועם עדויותיהם של אימו הגב' ראידה שוויקי, אחיו, עלא שוויקי, ואביו טאלב שוויקי
(הנתבע).

הגב' גונדי סבאח, השכנה, סיפרה בתצהירה כי ביום האירוע בעת שעשתה דרכה לתפילה במסגד, חלפה ליד ביתו של התובע (להלן: "הבית") ושמעה את צעקותיה של אמו. כשנכנסה לביתם פגשה באמא ושאלה לפשר הצעקות. זו השיבה לה כי בנה נדרס על ידי אביו. היא עצמה לא ראתה את התאונה וכשנכנסה לחצר הבית הבחינה בנתבע יושב בכסא הנהג ואת התובע בחיקו של אחיו עלא במושב האחורי של הרכב. לדבריה, היא הבחינה בכמויות דם על החזית הקדמית ימנית של הרכב ולאחר שהרכב נסע היא הבחינה גם בדם שהיה על הארץ מתחתיו במקום בו עמד התובע.

בחקירתה הנגדית סיפרה כי היא מתגוררת במרחק של כעשרה מטרים מהבית והיא בקשר טוב עם המשפחה. בתקופה הסמוכה לתאונה היא הרבתה לבקר בבית והכירה את חצרו. לשאלת ב"כ הנתבעת השיבה כי אינה זוכרת שבחצר היה לכלוך רב, ברזלים, גדרות או גרוטאות. היא אישרה כי ילדי המשפחה נהגו לשחק בחצר ולעיתים היו עולים ויורדים אל גג הבית. באשר לאירוע סיפרה כי כשהגיעה למקום לשמע צעקות האם, שער החצר היה פתוח כולו והאמא סיפרה לה כי ראתה את התאונה בה בעלה, שהגיע אותה שעה לבית, דרס את התובע בחצר. היא שבה וסיפרה כי ראתה דם על הפגוש בחזית הרכב והצביעה על גבי מכונית צעצוע על המקומות בהם ראתה דם, היינו, בצדו הימני של הפגוש הקדמי כלפי מטה ומתחת לגלגל. היא גם סימנה מקומות אלו על גבי ציור שציירה לבקשת ב"כ הנתבעת (נ/2). היא הוסיפה כי מתחת לגלגל הימני הייתה שלולית דם. היא לא ידעה לומר באופן מדוייק באיזה מרחק מהשער היה הרכב כשהיא הגיעה לחצר אך העריכה זאת בכשני מטרים. כשהוצגה בפני
ה גרסתה של הגב' אלהאם שוויקי (עליה ידובר להלן) שטענה כי התובע נפל מגג הבית ונפגע מהברזלים שהיו בחצר, השיבה כי היא בטוחה שהתובע נפגע כתוצאה מדריסתו על ידי אביו.

האמא, הגב' ראידה שוויקי סיפרה בתצהירה כי לשמע צעקות ילדיה היא יצאה מהבית וראתה את בנה מתחת לרכב של בעלה. היא ראתה כמויות של דם על החזית הקדמית הימנית של הרכב וכן מתחת לרכב לאחר שהוא נסע מהמקום להבהיל את התובע לבית החולים.

בחקירתה הנגדית ציינה כי אינה זוכרת אם אמרה לגב' גונדי (השכנה) שראתה את פגיעת הרכב בבנה, אך לא שללה שאמרה כן על אף שבזמן האירוע עצמו היא הייתה בתוך הבית, אם כי בהמשך עדותה אשרה כי היא אמרה לגב' גונדי שהיא ראתה את הבן שלה נדרס. היא סיפרה שביום התאונה כל ששת ילדיה שיחקו בחצר החל מהשעה 16:00 והיא נכנסה ויצאה מהבית לחצר כשבמקביל הכינה ארוחת ערב. לפתע שמעה צרחות של ילדיה באומרם בין היתר כי התובע נדרס. היא יצאה מיד וראתה את הרכב כשניים-שלושה מטרים מהשער ואת בעלה מרים את התובע מתחת הפגוש הקדמי הימני לפני גלגלי הרכב. לדבריה, בנה שכב כשרגליו לכיוון החלק האחורי של הרכב וראשו כלפי חוץ והיא הדגימה זאת באמצעות שרטוט (נ/3). ילדיה אמרו כי "אבא דרס את מוסטפא" ובעלה גם הוא אמר לה כי הוא דרס את התובע והרג אותו. הוא לא נתן לה להתקרב אל התובע ודחף אותה לכיוון הבית, בין היתר מפני שהיא לא הייתה לבושה כראוי, אך היא נשארה בחצר. היא הוסיפה כי בדרך כלל כשבעלה היה מגיע הביתה הוא היה צופר ועלא (אחד מבניה הגדולים) היה יוצא לפתוח לו את השער, וכשהוא לא היה נמצא בבית, היה בעלה פותח את השער בעצמו. ביום התאונה היא לא שמעה את צפירות רכבו של בעלה. לדבריה, בהמשך היום בבית החולים, בעלה סיפר לה כי נכנס לחצר עם הרכב ולא הבחין בתובע. הוא הרגיש שעלה על משהו אך סבר שזו אבן והמשיך לנסוע עד שעלא דפק על פח הרכב וסימן לו לעצור ולחזור אחרונית. כשחזר אחרונית הוא פגע שוב בתובע. כשנשאלה לגרסתה של הגב' סיהאם שוויקי, בת דודה של בעלה, באשר לנסיבות האירוע, השיבה כי אין להם במשפחה אישה בשם זה וכי כל משפחת בעלה גרים בירדן. היא מכירה רק אישה בשם עיהאם זאדי שבעלה הוא ממשפחת שוויקי. עיאהם זאת גרה לידה כיום אך לא גרה שם בזמן האירוע. היא עברה להתגורר בשכנותה רק כשלוש שנים לאחר התאונה ובזמן האירוע התגוררה בירדן ולא יכול להיות שהיא ראתה את האירוע. כששבה ועומתה עם גרסתה של עיאהם שנאמרה לחוקר מטעם הנתבעת כי התובע נפגע כשנפל ונתקל בקרשים וברזלים שהיו בחצר, השיבה כי זהו שקר ושבה וטענה כי היא ראתה בעיניה כיצד הוציאו את בנה מתחת לגלגלי הרכב. למפרע אכן התגלה שנפלה טעות בידי ב"כ הנתבעת ושמה של הגב' שוויקי אינה סיהאם או עיאהם והיא אכן אלהאם שגרה לפני זמן בירדן. היא נדרשה לתת הסבר מדוע עיאהם תספר דברים שאינם נכונים באשר לתאונה, והיא השיבה כי לבעלה היו בעיות עם ילדיה של עיאהם וייתכן שהיא רצתה לנקום בהם. עם זאת היא ציינה כי היא דיברה בעצמה עם עיאהם וזו טענה בפני
ה כי סיפרה את כל הדברים האלו משום שפחדה שאם תספר שהייתה תאונה בה דרס בעלה את התובע ישללו ממנו את רישיון הנהיגה שלו. כשנשאלה האם ילדיה משחקים על גג הבית השיבה כי לגג הבית לא היו כלל מדרגות המאפשרות לעלות עליו וגם לא היה במקום סולם. הסולם לצורך העלייה על הגג נמצא במחסן והוא הוצא משם לפי הצורך ותחת פיקוח של בעלה מאחר והיה לה ילד קטן. היא הוסיפה כי העליה לגג היא קשה וילדיה לא עלו אליו. רק בני הדודים שפקדו את ביתם מדי פעם היו עולים על הגג לעיתים רחוקות, כמו פעם בשנה. בהמשך התרעמה על שאלת ב"כ הנתבעת האם לא ייתכן שהילדים שיחקו על גג אחר או גדר אחרת וטענה כי היא ראתה בעיניה את בעלה מושך את בנה מתחת לגלגל הרכב.

עלא שוויקי, אחי התובע, סיפר בתצהירו כי היה עד ראייה לתאונה. לדבריו, הוא פתח את שער החצר לאביו באותה דרך שהוא או אחד מאחיו עשו מידי יום. כשאביו נכנס לחצר עם הרכב הוא הבחין באחיו, התובע, נגרר מתחת לגלגלי הרכב בצדו הקדמי הימני. הוא צעק לאביו לעצור וסימן לו לחזור לאחור. במהלך הנסיעה לאחור שב אביו ופגע בתובע. האב יצא מן הרכב תר אחר התובע וכשמצאו הרימו לחיקו והניחו במושב האחורי של הרכב והכריז כי הרג את בנו. עלא נכנס לרכב בהוראת אביו והניח את אחיו בחיקו עד אשר הם הגיעו לבית החולים. במהלך הנסיעה הוא הסיר את חולצתו והניחה על ראש התובע במטרה לעצור את שטף הדם. במשך הנסיעה שב האב שוב ושוב וביקש את סליחת האל על כך שפגע בבנו.

בחקירתו הנגדית אישר עלא כי ביום האירוע היו הוא וכל אחיו בחצר ואמם הייתה בתוך הבית. הוא סיפר כי לאחר שאביו צפר הוא יצא לפתוח לו את השער והוא פתח אותו למלוא ארכו. באותה עת התובע ישב ושיחק בחול ליד העצים אך הוא לא ידע להצביע על המיקום המדוייק. לאחר שפתח את השער הוא נכנס בחזרה לחצר לפני הרכב וראה את הרכב נכנס גם כן. הוא עמד לפני הרכב במרכזו והתקדם לכיוון הבית במקביל להתקדמות הרכב. התובע ישב כל אותה עת מימין לרכב וכשהרכב עבר מרחק השווה בערך לאורך הרכב הוא פגע בתובע, חולצתו נתפסה ברכב והוא נגרר על ידו (סימון מקום ישיבת התובע ביחס לרכב ומיקומו שלו כמו גם שרטוט החצר והשער על ידי העד סומן נ/6). הוא צעק מיד לאביו לעצור ואמר לו לחזור אחורה מאחר והוא דרס את התובע. לשאלת ב"כ הנתבעת השיב כי בשלב זה כשאביו יצא מהרכב, התובע שכב על בטנו כשרגליו היו מתחת לרכב וראשו בחוץ. הוא הכחיש כי הוא ואחיו שיחקו על גג הבית וטען כי לא היה עולה על הגג אלא לצורך בדיקת מיכל המים וגירוש היונים השוכנות שם. כשעומת עם גרסתה של עיאהם לפיה התובע נפל מהגג, הוא הגיב בפליאה רבה ותמה כיצד ילד בגילו של התובע יכול היה לעלות על הגג. הוא התעקש שהתובע ישב על הארץ עובר לתאונה גם כשעומת עם גרסת אביו במשטרה שהתובע עמד מצד ימין של הרכב.

הנתבע, אבי התובע, סיפר בתצהירו כי ביום האירוע הגיע לפתח שער החצר וצפצף לבני ביתו. בנו עלא פתח את השער והוא החל בנסיעה לתוך החצר כשמימינו שדרת עצים. לפתע שמע את בנו עלא קורא לו לעצור מאחר ודרס את בנו מוסטפא וסימן לו לחזור לאחור. הוא חזר לאחור, עצר, יצא מהרכב, חיפש את בנו וראה אותו מוטל מתחת לחזית הרכב הקדמית בצד ימין. הוא נטל את בנו וזיהה פגיעות רבות בפני
ם ובראש ודם רב. הוא הניח את בנו במושב האחורי של הרכב, הורה לבנו עלא להצטרף אליו ונסע לבית החולים.

בחקירתו הוא נשאל אודות הגרסה שנתן במשטרה לפיה ראה את התובע עומד מצד ימין של רכבו והשיב כי לא הבחין בתובע עומד ואם התובע אכן עמד שם הוא היה מבחין בו והתאונה הייתה נמנעת. כך גם נשאל באשר לדבריו במשטרה כי משך את התובע בין שני הגלגלים הימניים, הקדמי והאחורי של הרכב, ותשובתו הייתה כי לא כך אמר במשטרה. כשהוקראו בפני
ו דבריו מתוך ההודעה הסביר כי בתחילה היה בנו מוטל אכן בין שני הגלגלים, אך לאחר שהוא נסע לאחור ופגע בו פעם נוספת, הבן עבר להיות לפני הגלגל הקדמי ושם הוא מצא אותו כשיצא מהרכב (גם הוא סימן את מיקומו של עלא ואת המקום בו מצא את בנו, התובע, מתחת לרכב על גבי תרשים שסומן נ/8). הוא התעקש כי התובע היה בחזית הימנית של הרכב ולא בין שני הגלגלים הימניים וכראיה ציין כי שאריות הדם שראה היו על הפגוש הקדמי בצד ימין מתחת לגלגל ועל הארץ בפינה הימנית של הרכב. כמו כן הכחיש כי אמר לרופאים בבית החולים כי בנו נדרס והועף. גם הוא סיפר כי דיבר עם עלהאם לאחר שהיא תושאלה על ידי החוקר והיא אמרה לו כי אמרה לחוקר שהתובע נפל מהגג כדי שלא ישללו ממנו את רישיון הנהיגה וכדי שלא יעצרו אותו.

הגב' אלהאם שוויקי (שהיא זו שכונתה סיהאם או עיהאם), הובאה למתן עדות על ידי הנתבעת. ביודעה כי היא תידרש למה שסיפרה לחוקר מטעם הנתבעת, בפתח עדותה עוד לפני שנשאלה דבר, עמדה על כך שמה שסיפרה לחוקר היה שקר מפני שהוא לא הזהיר אותה לומר את האמת. לעומת זאת בבית המשפט היא תאמר אך ורק את האמת. היא שבה ואמרה דברים דומים במשך כל חקירתה בבית המשפט, אף שלא נשאלה על כך. ואכן, אין מחלוקת שהיא אמרה לחוקר שתשאל אותה שהתובע נפל מגג הבית, כשמידע זה היא קיבלה מאימו של התובע, מפני שהיא עצמה לא נכחה במקום בעת קרות התאונה. עם זאת, היא הסבירה כי היא סיפרה לחוקר על הנפילה מהגג מפני שפחדה שאביו של התובע (הנתבע) ייעצר מפני שדרס את בנו. היא הוסיפה עוד כי כשהיא ספרה לחוקר על הילד שנפל מהגג ותפרו לו את האצבע היא סברה שהחוקר שאל אותה אודות הבן שלה שנפל גם כן מהגג, והיא לא התכוונה כלל לספר על פציעתו של התובע. באשר לכך שמקור ידיעותיה היה אימו של התובע, הסבירה כי למעשה גם האמא ספרה לה שבנה נפגע בתאונה והיה זה אביו שדרס אותו, ואולם היא עיוותה את גרסת האמא על דעת עצמה, מפני שחששה, כאמור, לשלומו של הנתבע.

לאישוש הגרסה שספרה הגב' אלהאם לחוקר לפיה התובע נפל מהגג, החוקר עצמו התייצב למתן עדות בבית המשפט ובאמצעותו הוגש תמליל השיחה (מתורגם לעברית) שהוא ניהל עם הגב' אלהאם. בשיחה זו כאמור, היא מסרה לחוקר שאימו של התובע מסרה לה כי בנה נפל מסולם על גבי קרשים או ברזלים ליד רכבו של אביו ואביו לקח אותו לבית החולים. היא אף הצביעה לחוקר על המקום בחצר שבו נפל התובע.

לשלמות התמונה יצויין כי בגיליון שחרור התובע מבית החולים (נ/4), ככל הנראה, נכתב מפי הנתבע עם הגעתו לבית החולים שהתובע "הועף" על הכביש ובמכתב ב"כ של התובע לנתבעת מיום 24.03.05 (נ/5) בו נכתב אודות נסיבות התאונה, כי אביו של התובע (הנתבע) פגע בו באמצעות רכבו "בעוצמה רבה והעיפה (כך במקור – ד.מ.) ממקומו".

המעיין במכלול העדויות יגלה כי יש אכן סתירה מסוימת באשר למקום שכיבת התובע על הקרקע לאחר עצירת הרכב על גבו. לגרסת הנתבע ולגרסת הבן עלא, התובע נמצא בחזית הקדמית הימנית של הרכב, אנכית לו (כך גם שרטט הנתבע בנ/8). לעומת זאת, גרסת האם הייתה כי ראתה את בנה במרכז החזית הקדמית של הרכב ובמאוזן אליו (וכך גם שרטטה בנ/3). ברם, נדמה כי אין בסתירה זו כדי לשלול לחלוטין את אמיתות העדויות. וודאי לא של עלא אשר ראה את כל התרחשות התאונה מתחילתה עד סופה במו עיניו, ואף עשה רשום אמין ביותר על בית המשפט. ייאמר גם כי האם ראתה את התאונה רק מרחוק, והגיעה למקום לאחר שהאב כבר יצא מהרכב, והיא אף סולקה מהמקום. בנקל גם ניתן להסביר סתירות קלות ערך אלו, בטראומה שעברה על כל בני המשפחה, שעה שאבי המשפחה עלה עם רכבו על בנו הפעוט. לבוא חשבון עימם היום על אירוע קשה שכזה, כדי שיעמדו בקוצו של יוד היכן בדיוק נמצא התובע לאחר שרכבו של אבי המשפחה דרס אותו, כמעט בלתי אפשרי. פשיטא גם שתשומת לבם הייתה מופנית לטיפול בתובע ובפינויו לבית חולים ולא תיעוד מדויק אודות מיקום הימצאו ובאופן שאירעה התאונה.

קיים גם תנא דמסייע לגרסת בני המשפחה בעדותה של הגב' סבאח השכנה שהעידה כי ראתה דם בחלקו הקדמי ימיני של הרכב.

אכן, בהודעת הנתבע במשטרה ביום 25.07.04 (נ/7) נאמר על ידו כי: "אני נכנסתי באיטיות, הרגשתי מכה מימין. הבן שלי ששמו מוסטפא עמד מימין לכניסה בסמוך לצמחיה, הוא היה בן ½ 2 ולא ראיתי אותו בכלל, והבן שלי נכנס בין שני גלגלים ימניים ותוך כדי שאני מתקדם דרסתי אותו", ולכאורה גרסה זו סותרת את עדותו בבית המשפט לפיה לא ראה את התובע, והוא עלה עליו עם הגלגל הקדמי של רכבו. ברם, בהמשך ההודעה הוא נשאל "מאיפה הוצאת הבן שלך לאחר התאונה" והוא השיב: "מחזית רכבי" וגרסה זו תואמת את גרסתו בבית המשפט. מה גם, שהגרסה לפיה "התובע נכנס בין שני הגלגלים" נתגלתה למפרע כנכונה, מפני שלפי עדותו של האבא הוא עלה על התובע עם הגלגל הקדמי ימני של הרכב, ובאותו שלב התובע אכן היה בין שני גלגלי הרכב, הקדמי והאחורי.

כמו כן, הגרסה שנמסרה בבית החולים ולאחר מכן תועדה על ידי ב"כ התובע במכתבו אל הנתבעת, על אף שהיא סותרת את הגרסה שנמסרה בבית המשפט, אין בה לטעמי כדי לקעקע את גרסת בני המשפחה, ולוּ משום שהתעודה נכתבה באנגלית מקוטעת וקרוב לוודאי שבני המשפחה לא ראו צורך בפירוט הגרסה לפני הרופא שקיבל אותם בחדר המיון. מה גם שאני משער כי הנתבע התמלא בושה לספר לרופא מה באמת התרחש. פשיטא גם כי הגרסה שמצאה את ביטויה במכתב ב"כ התובע אינה אלא שכתוב הגרסה שבתיעוד הרפואי. לכן לא הייתי מייחס לכך חשיבות.

ובאשר לעדותה של הגב' אלהאם. אף אם ניתן ליחס לה משקל ראייתי בהיותה מעין "הודאת בעל דין", הרי שאני נוטה לחשוב שהיא אכן בדתה את הגרסה שהתובע נפל מהגג מלבה. המעיין בתמליל יגלה גם שהחוקר ניסה למשוך אותה בלשונה וליחס לנתבע אלימות במשפחה לפיה הוא היכה בתובע ולכן הוא אושפז בבית החולים. דברים אלו גם נאמרו על ידי החוקר לאחר שקטע את דבריה של הגב' אלהאם כשביקשה לספר לו דבר מה על פגיעתו של התובע מאביו. החוקר שאל אותה "מה קרה לו לילד" והיא השיבה אינני יודעת בדיוק, אולי אביו...." (עמ' 1 שורות 8-9 לתמליל). רק בתגובה להעלאת חשד של אלימות הנתבע כלפי התובע היא ספרה לחוקר כי התובע נפל, אך אימו לא סיפרה לה על כך (עמ' 1 שורה 21 לתמליל). כמו כן, רק לאחר מכן כדי לתת נופך של אמינות לגרסתה, היא חזרה בה מגרסה זו וסיפרה כי הייתה זו האמא שסיפרה לה על הנפילה מהגג (עמ' 2 שורה 7 לתמליל; עמ' 3 שורה 2). ושוב, לאחר שהחוקר רצה כביכול לוודא שהתובע לא הוכה על ידי הנתבע, היא שבה על גרסתה שהוא נפל מהגג. רוצה לומר אפוא, כי ניכר על פני השיחה כולה כי הגרסה של הנפילה נועדה רק כדי להרחיק את הנתבע מהפגיעה בבנו, ויש רגליים מוצקות לסברה כי האמא לא סיפרה לה דבר מכל זה. יש גם אמת בגרסת אלהאם שבחלק מהשיחה היא תארה את נפילתה של בנה מהגג, ולא כיוונה את דבריה כלפי התובע דווקא.

בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי בסתירות השוליות שנמצאו בעדויות השונות כדי להטות את הכף אל עבר הנתבעת. למשל, עדות השכנה ועלא שהעידו כי הילדים נהגו לשחק על הגג, לעומת האמא שהעידה שלא.

בסופו של יום אפוא, התובע עמד בנטל הראיה המוטל על שכמו כדי להוכיח שהוא נפגע בתאונת דרכים ומסקנה זו לא תשתנה, אף אם נמצאו סתירות מינוריות בין העדויות השונות שבאו לאשש את גרסתו.

ב"כ הצדדים מוזמנים אפוא, להשלים את טיעוניהם בדבר הצורך במינוי מומחים, אם רצונם בכך. ב"כ התובע תוך 7 יום מהיום וב"כ הנתבעת תוך 7 ימים לאחר מכן. החלטת בית המשפט תישלח לב"כ הצדדים בדואר.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע, בלי קשר לתוצאות המשפט, בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"ט בחשון, תשס"ט (17 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


דוד מינץ
, שופט







א בית משפט שלום 12343/05 מוסטפא שוויקי נ' טאלב שוויקי, אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2008)