פסקי דין על שי שטיינבלט | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1188/02 עבל     04/03/2004




עבל 1188/02 שי שטיינבלט נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה




עבל001188/02





שי שטיינבלט

המערער



המוסד לביטוח לאומי

המשיב



בפני
:
השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת נילי ארד
, השופט שמואל צור


נציגת עובדים, הגב' רבקה גן,
נציג מעבידים, מר גד מאיר



בשם המערער -
עו"ד עדי קלורין

בשם המשיב -
עו"ד עמירם סבר

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

1.
השאלה הניצבת לפנינו היא, האם יש להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער כ"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח לאומי).

2.
המערער עבד ברפא"ל בתפקיד אחראי מעבדות במשך עשרים שנה, עד ליום 31.12.1996, מועד בו פרש לגימלאות.

3.
במסגרת עבודתו היה חשוף המערער לרעש הבוקע ממכונות רנטגן, וכן ממאווררים וממערכות מיזוג גדולות. בנוסף, בסמוך למקום עבודתו נשמעו מעת לעת פיצוצים וביום 19.3.1989 אירע, לטענת המערער, פיצוץ חזק במיוחד.

4.
ממכתביה של רופאה מטעם המעביד עולה, כי עצמת הרעש במקום עבודתו של המערער הייתה 72-74 דציבל.

5.
בחודש דצמבר 1996 הגיש המערער תביעה לתשלום דמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), בה טען, כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נגרם כתוצאה מהפיצוץ ביום 19.3.1989.

6.
המוסד דחה את תביעת המערער, זאת מן הטעם ש"אין כל קשר בין ליקוי השמיעה ממנו הינך סובל לבין מה שהינך טוען שאירע לך בתאריך 19.3.89". בנוסף, נכתב במכתב הדחייה, כי במקרה דנא לא התקיימו התנאים להכרה בליקוי השמיעה כמחלת מקצוע, וכי התביעה הוגשה בשיהוי.


בגין החלטה זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בחיפה.

ההליכים בבית הדין האזורי

7.
בית הדין האזורי מינה את ד"ר יעקב פלוטקין כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה הראשון), ושאל אותו את השאלות הבאות:

"א.
האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון שטוען לו התובע לבין תנאי עבודתו?
ב.
האם השפעת העבודה על ליקוי השמיעה והטנטון פחותים בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?".

8.
המומחה הראשון השיב על השאלות שנשאל, בזו הלשון:

"א.
לתובע-עפ"י בדיקות השמיעה האחרונות מ1996 - שמיעה תקינה באוזן ימין ; באוזן שמאל ליקוי תחושתי עצבי קל (דמוי שקע) של 25 דצ' בלבד בתדר הבודד
khz
4. אודיוגרם זה אינו תואם חבלות רעש, מה גם שעל פי המסמכים שבתיק המוצגים, התובע לא נחשף בכל שנות עבודתו לרעשים מזיקים! גם הפיצוץ שארע ב1989 לא הותיר ליקוי שמיעה באזניו של התובע, בארבע בדיקות שמיעה עוקבות עד 1995 העקם בשתי האזנים תקין.
ב.
השפעת העבודה על ליקוי השמיעה והטינטון פחותה מגורמים אחרים. עקם השמיעה של התובע (1996) תואם את גילו (55) באותה תקופה ותו לא.
לא מקובלת עלי מסקנתו של ד"ר ניר מ19.11.96 כי ליקוי השמיעה של התובע אפיני לחשיפה מרעש".

9.
בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליו, כתב המומחה הראשון את הדברים הבאים:
"1.
לקוי שמיעה תחושתי עצבי אצל אדם - שעבד 20 שנה ונחשף רק להתפרצויות רעש - הינו בדר"כ לקוי דו"צ סימטרי. לאחר 20 שנות עבודה בתנאים אלה הלקוי של מר שטיינבליט היה צריך להיות הרבה מעבר לשקע תחושתי עצבי של 60 דציבל סביב התדר
khz
4. על מנת שהנושא יובן טוב יותר, צרפתי בנספח מס' 1 את העתק האודיוגרם המתפתח - על ציר הזמן - כתוצאה מחשיפה לרעשים מזיקים, כפי שפורסם ע"י

ward
: לאור נספח זה ניתן לצפות, כי לאחר 20 שנות חשיפה להתפרצויות רעש, לתובע מר שטיינבליט יהיה עקם מסוג
c
או אפילו
d
. אך בפועל בבדיקת השמיעה מ 12.10.97 שמיעתו באוזן ימין תקינה ורק בשמאל ליקוי קל של 30 דציבל בתדרים
khz
4-3, דהיינו בקושי עקם
a
רק באוזן אחת. לאור זאת אני חולק על דעתם של שלושת עמיתי אשר את חוות דעתם קראתי בעיון. גם ד"ר אטיאס בסכום חוות דעתו המצורפת מתאר את בדיקות וספי השמיעה של מר שטיינבליט בתחום הנורמה. אני בהחלט מסכים עם ד"ר דנינו שנכות השמיעה של התובע הינה 0%. לאור הפירוט שהבאתי לעיל, עדיין סבור אני שהשפעת העבודה במקרה זה פחותה מגורמים אחרים. בזאת עניתי גם על שאלות מס' 4 ו 8.
2.
תלונת הטינטון הינה תלונה סוביקטיבית בלבד ותלויה אך ורק באמינות המתלונן. בדיקת ההדים הקוכלאריים (
otoacoustic emissions
) הינה בדיקה שהסתדרות רופאי האף, אוזן וגרון בישראל לא מכירה בה כבדיקה לאוביקטיבציה של טנטון...לא בדקתי את התובע מר שטיינבליט, לא שוחחתי איתו ולכן אין לי התרשמות אישית מתלונתו לגבי הטנטון. מהמסמכים שעמדו לעיוני אני מסכים כי הוא מתלונן על טנטון דו-צדדי. אינני יכול לקבוע לאור המסמכים 'כי התובע סובל מטנטון', דיווחיו בנידון אצל הרופאים השונים איננו עקבי, למשל בפני
ד"ר
פריס בחוות דעתו מ28.11.97 טען כי 'מטופל בכדורי הרגעה', הדיווח לא חוזר על עצמו בשלשת חוות הדעת הנוספות של רופאי האף, אוזן וגרון. לכן ציינתי למעלה שהתלונה תלויה אך ורק באמינות המתלונן" (ההדגשות במקור - ע.ר.).

10.
המערער ביקש למנות מומחה-יועץ רפואי נוסף ובית הדין האזורי נעתר לבקשה זו ומינה את ד"ר א' ברקו כמומחה-יועץ רפואי נוסף (להלן - המומחה השני). המומחה השני נשאל את השאלות הבאות :


"א.
מהי המחלה באזניו ממנה סובל התובע?
ב.
האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר בעובדות שקבע בית הדין האזורי גרמה לו למחלת מקצוע כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995...?".

11.
המומחה השני ענה על השאלות כדלקמן:


"מדובר בגבר בן 60 שעבד במשך 20 שנה ברפאל. נחשף לרעש מ-2 סוגים:

1.
רעש רקע קבוע.

2.
רעש פיצוצים -
impulse noise
.


לא מצאתי מדידות מפלסי רעש, רק מכתב מטעם רופאת המעביד. לא בטוח שתוצאות אלה מדוייקות ויש לערוך בדיקות אלה גם כשיש פיצוצים.
תלונותיו על טינטון וליקוי שמיעה התחילו בשנת 1996. עקומות השמיעה מראות, באופן עיקבי, שסובל מליקוי שמיעה אסימטרי, כשבאוזן אחת הליקוי השמיעתי סוגסטיבי לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. יחד עם זה, שמיעתו בתדירויות הדיבור לא נפגעה. הטינטון נובע מליקוי השמיעה הקים. יש להדגיש, שאין צורך בבדיקות להוכחת או לשלילת הטינטון, מרגע שהחולה מתלונן על טינטון וקיימת תשתית שמיעתית לכך, ואצל מר שטיינבלט קיימת תשתית זו, יש לקבל את תלונתו כפי שהיא. באשר לעקומות השמיעה- בחשיפה לרעש ליקוי השמיעה הוא לרוב סימטרי, אולם עקומות שמיעה א סימטריות אינן שוללות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש.
לכן תשובותי לשאלות כב' השופט שפיצר הן:
1.
סובל מליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי ב-2 האוזניים. ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו עונה על הקריטריונים של מחלת מקצוע, שכן שמיעתו בתדירויות הדיבור שמורה.
2.
יחד עם זה, עקומות השמיעה הן מאוד סוגסטיביות לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש והתפתחו עפ"י עיקרון המיקרוטראומה.
3.
עקומות שמיעה אלה מסבירות את הטינטון עליו מתלונן".

12.
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקבע, כי לא ניתן לייחס את ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לפיצוץ שארע ביום 19.3.1989. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי המערער לא הניח כל תשתית עובדתית לביסוס טענת המיקרוטראומה שכן "כל שהוכח הוא, כי מקום עבודתו של התובע היה מרוחק כ-800 מטר מאיזור הניסויים - פיצוצים, כאשר התובע עובד בתוך אולם סגור ורעש הפיצוצים נשמע בכל המרחב הפתוח של רפא"ל... אמירה כללית בסעיף 4 לתצהירו של התובע לפיה סמוך למקום עבודתו היו מעת לעת פיצוצים שגרמו לרעש חזק אין בה בכדי להוות תשתית עובדתית ומוכחת לביסוס טענת המיקרו-טראומה".

13.
בערעור שהגיש טען המערער את הטענות הבאות:

א.
שומה היה על בית הדין האזורי לאמץ את חוות דעתו של המומחה השני, לפיה יש להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

ב.
בחוות דעתו של המומחה הראשון נפלו פגמים.

ג.
המערער הניח תשתית עובדתית לביסוס עילת המיקרוטראומה, שכן במעבדה בה עבד היה חשוף לרעש שבקע ממכונות.

ד.
הן רופא מטעם המוסד והן מומחה רפואי מטעם המדינה שנתן חוות דעת בתביעת נזיקין שהגיש המערער נגד המדינה, קבעו כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער ובין עבודתו.

ה.
הפיצוץ מיום 19.3.1989 והפיצוצים שארעו מעת לעת במקום עבודתו של המערער גרמו לליקוי השמיעה ממנו סובל המערער.

14.
המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. עם זה, במהלך הדיון בערעור הסכים המוסד כי ימונה מומחה-יועץ רפואי נוסף או אחר.

15.
לאחר שעיננו בטענות הצדדים החלטנו להפנות
למומחה השני שאלת הבהרה נוספת כדלקמן:


"בחוות דעתך כתבת, כי המערער היה חשוף לרעש משני סוגים : רעש רקע קבוע ורעש פיצוצים. בהנחה כי הרעש היחיד בגינו ניתן להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה היה רעש הרקע הקבוע שעוצמתו הייתה בין 72-74 דציבל, האם מסקנתך, לפיה עקומות השמיעה של המערער התפתחו על פי עקרון המיקרוטראומה הייתה משתנה, או שמא גם רעש בעוצמה כזו יכול היה לגרום במקרה זה להתפתחות עקומת השמיעה על פי עקרון המיקרוטראומה, כפי שהייתה אצל המערער".

16.
המומחה השני השיב על שאלת ההבהרה, בזו הלשון:

"1.
רעש רקע קבוע ורעש של פיצוצים יכולים לגרום לליקוי שמיעתי דומה ולטינטון.
2.
עפ"י שאלת בית הדין, אני מבין שעלי להתיחס רק לחשיפתו של מר שטיינבלט לרעש הרקע הקבוע.
3.
מפלסי חשיפתו של מר שטיינבלט לרעש הרקע הקבוע, לפחות עפ"י נתוני המעביד, היתה של 74-72 דציבל בלבד, כשתנאי בל יעבור להכרה בנזק שמיעתי מושרה רעש הוא חשיפה למפלסי רעש של 85 דציבל ויותר.
4.
יחד עם זה, עומד לרשותנו מעקב שמיעתי מסודר, הנמשך לאורך שנים וזה מראה ברורות שעד 1991 שמיעתו היתה שמורה ורק אז מופיע לראשונה נזק שמיעתי סוגסטיבי לנזק שמיעתי שמחשיפה לרעש. תמונה שמיעתית זו אינה מקרית או חד פעמית ומופיעה גם בהמשך הן בבדיקות הסקר השמיעתי והן בכל בדיקות השמיעה המלאות.
5.
מכל האמור לעיל, ברור ששמיעתו של מר שטיינבלט ניזוקה מחשיפה לרעש ואם לא בעבודה, אז היכן? לכן הצעתי בחוות דעתי המקורית מה-9.11.01 לחזור על בדיקת מפלסי הרעש ולערוך בדיקה זו גם כשיש פיצוצים".

17.
לאחר שנתקבלה תשובתו של המומחה השני לשאלת ההבהרה ביקש המוסד
להפנות למומחה השני שאלות הבהרה נוספות, אך לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה זו, בשל התמונה הכללית המתקבלת משתי חוות הדעת של המומחה, המובילה למסקנה ברורה.

18.
נקדים ונאמר, כי לדידנו דין הערעור להתקבל. הטעמים להכרעתנו יפורטו להלן.

19.
סבורים אנו, כי בנסיבות המקרה דנן הוכחה תשתית עובדתית לביסוס טענת מיקרוטראומה, שכן אין חולק, כי המערער היה חשוף בעבודתו לרעש שבקע ממכונות במעבדות בהן עבד. בהודעתו לחוקר המוסד אמר המערער לעניין זה את הדברים הבאים:

"במעבדות היה רעש של מכונות הרנטגן יש להם מערכות קירור עשו בדיקות רעש במעבדות וקבעו שאין רעש מזיק".

בסעיף 4 לתצהירו תיאר המערער את עבודתו כך:


"מדובר בעבודה שנעשתה על-ידי ברציפות ובמשך שעות רבות מידי יום בתנאי וברמות רעש גבוהות מאוד. הרעש נבע ממכונות רנטגן גדולות וציוד שינוע שהיו במקומות ובמיתקנים בהם עבדתי ואשר הרעישו מאוד במיוחד עקב מאוררים ומערכות מיזוג גדולות ומרעישות שהיו בהם".



בהקשר זה יצויין, כי בדיקות מפלסי רעש שנערכו במקומות בהם עבד המערער גילו רעש שבין 72-74 דציבל. רעש זה אומנם אינו רעש מזיק בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד - 1984 וגם נופל מרעש בגובה של 85 דציבל, שהוא תנאי להכרה בליקוי שמיעה עקב רעש כמחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. עם זה, הפסיקה לא שללה
הכרה בליקוי שמיעה גם במפלסי רעש הנמוכים

מ - 85 דציבל כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה (דב"ע נה/194-0 לוי מדינה - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם), ניתן ביום 5.12.1996)

20.
בית הדין האזורי התייחס, כאמור,
בפסק דינו לרעש שנבע מפיצוצים במקום עבודתו של המערער, אך התעלם מהרעש שבקע ממכונות במקום עבודתו של המערער, ולכן דחה את התביעה. אכן, סבורים אנו, כי הפיצוצים שארעו, לפי גרסתו של המערער,
מעת לעת והפיצוץ מיום 19.3.1989 אין בהם כדי לבסס תשתית עובדתית ליישום עקרון המיקרוטאומה, שכן מעיון בחומר הראיות לא ניתן לדעת מה היה תדירותם של פיצוצים אלו ותנאי להכרה בפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה הוא, כי נגרמו למבוטח במהלך עבודתו "
אין-ספור פגיעות זעירות"
(ראה לעניין זה
דב"ע מו/64-0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע יט, 538). עם זה, סבורים אנו, כי
עבודה בתנאים שתוארו בסעיף 19 ל

פסק דין
זה יש בה כדי לבסס תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטראומה.

21.
במקרה דנן קיימות שתי חוות דעת של מומחים. לפי האמור בחוות דעתו של המומחה הראשון אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לבין עבודתו של המערער. לפי האמור בחוות דעתו של המומחה השני ובתשובתו לשאלת ההבהרה קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לבין עבודתו. במקרים כגון דא, הכלל הוא, כי יש לאמץ את חוות הדעת שפועלת לטובת המבוטח (עבל 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי
עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(17), 36).

22.
זאת ועוד. במקרה שלפנינו בנוסף לחוות דעתם של המומחים שמונו על ידי בית הדין האזורי עמדה בפני
בית הדין האזורי גם חוות הדעת של ד"ר פרדיס מילו, רופא מטעם המוסד (להלן - רופא המוסד) מיום 21.12.1997, בה נקבע כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לבין עבודתו. רופא המוסד נימק קביעתו במילים הבאות:


"בדיקות שמיעה מ 21/2/91, 21/9/95, 25/9/96, 5/11/96 ו 6/5/96 מראים ליקוי שמיעה תחושתי עצבי מסוג חבלה אקוסטית עם ירידה בשמיעתו בתחום של 4000 הרץ. מאחר והנבדק צעיר יחסית ואינו סובל ממחלות כרוניות לא עבר תאונת דרכים, חבלה בראש או בצוואר, לא נטל תרופות אוטוקסיות, אינני רואה כל סיבה אחרת לליקוי שמיעה מסוג מחלה אקוסטית פרט לחשיפתו לרעש במקום עבודתו. כמובן לדעתי אין כל קשר בין חשיפתו לפיצוץ בודד כאשר הנבדק היה במרחק של כ 320 מטר לבין ליקוי השמיעה שנמצא בבדיקת השמיעה" (ההדגשות במקור - ע.ר.).


יצויין, כי המוסד עצמו הסתמך על האמור בחוות דעתו של רופא המוסד בסיכומיו שהוגשו ביום 24.7.2000 לבית הדין האזורי.


עוד יצויין, כי גם בחינה של חוות דעתו של ד"ר אמיר גורי, אשר ניתנה במסגרת תביעת נזיקין שהגיש המערער נגד המדינה מגלה, כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של המערער לבין עבודתו.

23.
בנסיבות אלה, לאחר בחינה כוללת של חוות דעת המומחים שמונו בבית הדין האזורי וחוות הדעת הרפואיות הנוספות המצויות בתיק, סבורים אנו, כי עלה בידי המערער להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לבין עבודתו, ומשכך יש לראות בליקוי השמיעה בו לקה המערער "פגיעה בעבודה" לפי תורת המיקרוטראומה.

24.

סוף דבר
- לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המוסד ישלם למערער הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום, י"א אדר, תשס"ד (4 מרץ 2004), בהעדר הצדדים.





השופט עמירם רבינוביץ



השופטת נילי ארד

השופט שמואל צור



נציגת עובדים, רבקה גן

נציג מעבידים, גד מאיר









עבל בית הדין הארצי לעבודה 1188/02 שי שטיינבלט נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/03/2004)