פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א | פסקי דין על אורן חנן | פסקי דין על אפולו אדקס |

8949/06 א     16/11/2008




א 8949/06 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' אורן חנן, אפולו אדקס בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום נתניה
א
008949/06

א 010221/06
א 010565/06


בפני
:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן
תאריך:
16/11/2008





בעניין
:
כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א


ע"י ב"כ עו"ד
לביא

התובעת

נגד


1. אורן חנן
2. אפולו אדקס בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
צולמן

הנתבעים


פסק-דין


1.
התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, הגישה שלוש תביעות כנגד חב' אפולו אדקס בע"מ
(להלן: אפולו) וכנגד בעליה, מר חנן אורן (להלן: אורן), והדיון בשלושתן אוחד.

התביעה בתיק א 8949/06 נסבה על חוב פרמיה בגין ביטוח דירה (להלן: תביעת הדירה). תביעה זו הוגשה כנגד אורן.

התביעה בתיק א 10221/06 נסבה על תשלום השתתפות עצמית בגין הפעלת פוליסה לביטוח עסק (להלן: תביעת העסק). תביעה זו הוגשה כנגד אורן וכנגד אפולו.

התביעה בתיק א 10565/06 נסבה על חוב פרמיה בגין ביטוח רכב (להלן: תביעת הרכב). תביעה זו הוגשה כנגד אפולו.

ככל שידובר להלן באפולו ובאורן יחדיו, הם ייקראו, לשם הנוחות: הנתבעים.

הנתבעים העלו טענות הגנה שונות ולפיהן אינם חייבים לתובעת דבר.

2.
אפולו ואורן בוטחו באמצעות סוכן הביטוח, מר ראובן סונסינו, אשר ערך עבור אפולו ועבור אורן פוליסות ביטוח שונות במשך כחמש עשרה שנים (משנת 1991 עד שנת 2006).

סונסינו העיד מטעם התובעת.



3.
פוליסת הביטוח לדירה נערכה לתקופה מיום 1.9.05 עד יום 31.8.06.

בכתב ההגנה טען אורן כי הפוליסה בוטלה, בהסכמת הצדדים, ביום 8.2.06, ולפיכך אינו חייב לשלם את הפרמיה בגינה.

המצהירה מטעם התובעת בתביעה זו היא גב' חנה שובלי, פקידת תביעות בתובעת.

סונסינו העיד מטעם התובעת לגבי כל שלוש התביעות.

בתצהירה כופרת גב' שובלי בטענתו של אורן, כי הפוליסה בוטלה בהסכמה.

על פי האמור בסעיף 6 לתצהיר, ביחד עם סעיף 5 לכתב התביעה, וביחד עם מכתב התראה לביטול הפוליסה, מיום 8.1.06, עולה כי הפוליסה אמנם בוטלה ביום 8.2.06 (חודש לאחר מכתב ההתראה), אך היא בוטלה על ידי התובעת, בשל אי תשלום פרמיה, ואורן חוייב לשלם עבור החודשים שבהם היתה הפוליסה בתוקף.

עוד נטען בתצהירה של גב' שובלי כי על כל פנים, גם לשיטתו של אורן, הוא חייב לשלם את הפרמיה עבור התקופה שבה היתה הפוליסה בתוקף. גב' שובלי טוענת עוד בתצהירה, כי אם הפוליסה בוטלה ביוזמתו של המבוטח, עליו לשלם בגין חודשי תוקפה על פי חישוב "פרוסקלה" שכולל פיצוי מסויים בגין ביטול הפוליסה, כפי שפורט בסעיף 6 לתצהיר. לעומת זאת, אם הפוליסה בוטלה ביוזמת המבטחת, כפי שאירע במקרה זה, מחושב החיוב בפרמיה "פרורטה", בהתאם לתקופה היחסית שבה היתה הפוליסה בתוקף, ללא תוספת פיצוי.

בשונה מהנטען בכתב ההגנה, טוען אורן בסעיף 22 לתצהירו, כי סונסינו הבטיח לו את ביטוח הדירה חינם, בשל ההיקף הגדול של פוליסות הביטוח, אשר אפולו ערכה באמצעותו (סונסינו העיד כי הנתבעים עבדו עמו כחמש עשרה שנים וכי שילמו פרמיות בסכום שעולה על 100,000 ₪ לשנה).

ב"כ התובעת ביקשה לדחות טענה זו על הסף, בהיותה בגדר הרחבת חזית, לעומת הנטען בכתב ההגנה. ב"כ התובעת העלתה בקשה זו בישיבה המקדמית בתיק, ובהחלטתו של כב' הרשם לרנר מיום 11.4.07 נקבע כי ב"כ הצדדים יוכלו להתייחס בסיכומיהם לטענת הרחבת החזית (ראו לעניין זה אף את הטיעונים וההחלטה בפתח דיון ההוכחות, בעמ' 3 - 4 לפר').



כיוון שבהתאם להחלטה האמורה נדחתה ההכרעה בטענת הרחבת החזית לשלב הסיכומים, נשמעו העדויות גם לגופה של טענת אורן, כי ביטוח הדירה ניתן לו חינם.

ב"כ התובעת חזר בסיכומיו על טענת הרחבת החזית, ובסיכומיה של ב"כ הנתבעים לא ניתנה תשובה לטענה זו.

היה מקום לקבל את טענת הרחבת החזית ולדחות על הסף את טענתו "מרחיבת החזית" של אורן, כאילו ביטוח הדירה ניתן לו חינם. עם זאת, כיוון שנשמעו הראיות לגופה של טענה זו, וכיוון שהגעתי למסקנה כי יש לדחותה גם לגופה, אתייחס להלן לחומר הראיות בעניין זה.

4.
התובעת כפרה בטענתו האמורה של אורן. גב' שובלי העידה כי אורן היה חייב לשלם את הפרמיה עבור פוליסה זו (בעמ' 6 לפר').

סונסינו העיד כי בשל ההיקף הגדול של עסקות הביטוח ניתנו לנתבעים הנחות בסכומי הפרמיות, אך אין זה נכון שביטוח הדירה ניתן לאורן חינם.

סונסינו הצביע על רישומים ב"רשימה" של הפוליסה ובדף התנועות שלה, שמשקפים את ההנחות שניתנו לאורן. הוא העיד כי אחת ההנחות הללו ניתנת גם למבוטחים אחרים, אך אורן קיבל הנחות גבוהות מאחרים, בהתחשב בהיקף הגדול של עסקות הביטוח של אפולו.

סונסינו העיד כי ההנחות הללו הסתכמו בכ- 32.5% מסכום הפרמיה.

סונסינו אישר כי הוא ביטח את דירתו של אורן גם בתקופות קודמות והעיד כי אורן שילם בעבר פרמיה עבור ביטוח הדירה. לדבריו, "אני לא זוכר מצב דברים שאורן היה זכאי לביטוח הדירה ללא כל חיוב" (בעמ' 15 לפר').

טענתו של אורן, כי ביטוח הדירה הובטח חינם, כי טענה מסוג "הודאה והדחה". אורן מודה כי פוליסת הביטוח נערכה על פי הזמנתו, אך "מדיח" את חובתו לשלם את הפרמיה בטענה כי פוליסה זו ניתנה לו חינם. הנטל להוכיח טענת "הדחה" זו הוא על אורן, והוא לא הרים נטל זה. ההבטחה הנטענת לא תועדה בכתב, וכנגד טענתו שבעל פה של אורן עומדת טענתה הכופרת של התובעת, שנתמכת בעדויותיהם של שובלי וסונסינו.


על טענתו של אורן, כי הסיבה למתן-החינם הנטען היא ההיקף הגדול של ביטוחי אפולו, השיב סונסינו, כי בשל היקף עסקות הביטוח של אפולו, היא זוכתה בהנחות בסכומי הפרמיות, ובכך ניתנה לה התמורה בגין ההיקף הגדול של העסקות, ולא בהענקה לאורן של ביטוח הדירה חינם. אורן לא הפריך טענה זו.

אף הסתירה שבין גירסתו של אורן בכתב ההגנה (כי הפוליסה בוטלה בהסכמה), לעומת הגירסה שבתצהירו (כי הוענקה לו חינם) - שוקלת כנגד גירסתו. ב"כ התובעת שאלה את אורן מדוע הדברים שטען בתצהירו לא נכתבו מלכתחילה בכתב הגנתו. הוא השיב כי כתבי ההגנה משקפים את גירסתו, אך לא במלואה.

למותר לומר כי יש הבדל בין גירסה שהוצגה "שלא במלואה" לבין גירסה בתצהיר שסותרת את הגירסה שבכתב ההגנה. שאלתי את אורן לפשר סתירה זו, והוא השיב: "אני נצמד לתצהיר" (בעמ' 29 לפר'). אין בתשובה זו כדי ליישב את הסתירה המהותית שבין הגירסה שבכתב ההגנה לבין זו שבתצהירו של אורן.

אורן לא הוכיח, איפוא, אף אחת משתי גירסותיו. הוא לא הוכיח כי הפוליסה בוטלה בהסכמה, תוך שחרורו מהחובה לשלם עבור החודשים שבהם היתה בתוקף; ולא הוכיח אף את גירסתו השניה, כי הפוליסה הוענקה לו חינם.

על כן אני מקבלת את תביעת התובעת לגבי סכום הפרמיה בגין הפוליסה לביטוח הדירה, עבור החודשים שבהם היתה הפוליסה בתוקף. סכום זה הוא 4,355 ₪, משוערך למועד הגשת התביעה.

5.
הפוליסה לביטוח העסק הופעלה בעקבות פציעתו של עובד אפולו, מר אהרוניס, ביום 4.9.01, בעת עבודתו.

התובעת טיפלה בתביעה ונשאה בהוצאות ניהולה, כפי שפורטו בסעיף 8 של תצהירה של גב' שובלי לעניין זה, ואף שילמה לנפגע את הפיצוי בהתאם להסדר פשרה שהושג במרס 2006.

בגין כך דרשה התובעת מהנתבעים לשלם את סכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה. סכום זה עומד על 4.884 ₪, משוערך למועד הגשת התביעה.



לגבי תביעה זו העלו הנתבעים טענת "פרעתי": כי ביום 7.4.05 הם העבירו אל סונסינו 58,233 ₪ על חשבון פוליסות, וביום 28.8.06 העבירו אל סונסינו 3,832 ₪, תשלום פרמיה עבור ביטוח רכבה של גב' אורן. עוד טוענים הם כי מגיע להם, נכון ליום 1.1.06, זיכוי בסך 17,475 ₪, אשר לא ניתן להם, ולגבי סכום זה מעלים הם טענת קיזוז (סעיף 16 לתצהירו של אורן).

הנתבעים טוענים כי התובעת חייבת להם את שלושת הסכומים הללו, כיוון שחוייבו בהם מעל לסכומי הפוליסות. הנתבעים טוענים כי חובה זה של התובעת כלפיהם מכסה את סכום ההשתתפות העצמית שנתבע, לגבי פוליסת העסק, ואף הרבה מעבר לכך.

בתצהירה של גב' שובלי נטען כי סוכן הביטוח סונסינו אינו שלוח של התובעת לעניין תשלום דמי השתתפות עצמית (בשונה מתשלום פרמיות), ועל כן יש לדחות את טענת הנתבעים, כאילו דמי ההשתתפות העצמית בגין פוליסת העסק שולמו באמצעות תשלומים שהועברו אל סונסינו.

לגבי סכום הקיזוז הנטען, בסך 17,475 ₪, מסתמכים הנתבעים על מסמך שאפולו קיבלה מהתובעת, לגבי פוליסת העסק, אשר צורף כנספח ג' לתצהירו של אורן (להלן: מסמך ההפחתה), שבו נרשם לזכות הנתבעים סכום של 17,475 ₪. הנתבעים טוענים כי סכום זה מגיע להם כהחזר, אשר התובעת הבטיחה לזכותם בו, אך לא עשתה כן בפועל, ועל כן מגיע להם לקזז סכום זה מהחובות מושא התביעות דנן.

הנתבעים טוענים כי מסמך ההפחתה משקף זיכוי על ידי התובעת, בהתייחס לתשלומי הפרמיה עבור פוליסת העסק. מנגד טוענת התובעת כי אין מדובר בזיכוי, אלא בהנחה שניתנה לנתבעים לגבי סכומי הפרמיה של פוליסה זו.

סונסינו העיד כי פוליסת העסק הוצאה ביום 1.3.05. סכום הפרמיה השנתית על פיה היה 63,871 ₪, ולאחר מכן יצאה תוספת לפוליסה ובה חיוב נוסף על סך 21,080 ₪.

סונסינו העיד כי הסכום של 17,475 ₪ הוא סכום הנחה שניתנה לנתבעים בגין פוליסה זו.

ב"כ התובעת ביקשה להגיש כראייה את פירוט התנועות בפוליסה זו, על מנת להראות שהנתבעים אמנם זוכו בהנחה בסכום האמור. ב"כ הנתבעים התנגדה לכך, מהטעם שמסמך זה לא צורף לכתבי הטענות ולתצהירים מטעם התובעת, ואין להגישו רק בשלב ההוכחות.

קיבלתי את עמדת ב"כ הנתבעים ולא התרתי את הגשת המסמך. לאחר מכן הסבירה ב"כ
התובעת כי בכתבי הטענות ובתצהירים של הנתבעים לא הועלתה הטענה, שהנחה זו לא ניתנה להם, ועל כן הפיקה התובעת את מסמך פירוט התנועות בפוליסה רק ערב דיון ההוכחות, לאחר שהבינה כי מדובר בהנחה ולא בזיכוי. כאמור, התובעת טוענת כי בחישוב חוב הפרמיה בגין פוליסת העסק ניתנה לנתבעים ההנחה האמורה.

אורן טען בעדותו כי הזיכוי שמגיע לנתבעים, ואשר לטענתו מצא את ביטויו במסמך ההפחתה, עלה בהתחשבנות בינו לבין סונסינו, שנערכה קרוב לשנה לאחר הוצאת פוליסת העסק. אולם אורן לא הציג מסמכים או ראייה אחרת לגבי פרטיה של אותה התחשבנות ותוצאתה, כפי שהוא טוען לה.
ב"כ התובעת עימתה את אורן עם כך שהפרמיה בגין פוליסת העסק עמדה על סכום של 84,951 ₪, ועל פי דף התנועות בפוליסה זו שילמו הנתבעים רק 69,500 ₪. על כן אין נכונה טענתו של אורן, כאילו הפרמיה שולמה במלואה לפני הוצאת מסמך ההפחתה, ולפיכך מסמך זה מצביע על זיכוי ולא על הנחה.

בתשובה כפר אורן בתוספת לפוליסה, שלפיה נוסף סכום פרמיה בסך 21,080 ₪, אך זו
כפירה כבושה, שלא הועלתה על ידי הנתבעים בכתבי טענותיהם ובתצהירו של אורן.

בטענתם כי הסכום האמור הוא סכום של זיכוי, ולא הנחה, הסתמכו הנתבעים רק על מסמך ההפחתה, אך ברור שמסמך זה אינו משקף את כל התנועות בפוליסה, לרבות החיובים בפרמיות והתשלומים ששולמו. ההסתמכות על מסמך זה, כשהוא תלוש ומנותק ממכלול התנועות בפוליסה, אין בה כדי להוכיח את טענת הנתבעים, כי מדובר בזיכוי ולא בהנחה.

אני דוחה את דברי אורן, כאילו הנתבעים מעולם לא קיבלו את התוספת לפוליסה ובה החיוב הנוסף בפרמיה. אורן לא יישב את הפירכה, שהציגה לו ב"כ התובעת: כי התשלומים שהנתבעים שילמו בגין הפרמיות על פי פוליסת העסק הם פחותים ממלוא סכום הפרמיות, ועל כן אין בסיס לטענת הנתבעים, כאילו הגיע להם זיכוי או החזר בגין פוליסה זו.

כאמור, נטל הראייה הוא על הנתבעים, והם לא הוכיחו את טענתם, כאילו שילמו את מלוא הפרמיה בגין פוליסת העסק, ולא הפריכו את ראיות התובעת, כי שילמו פחות ממלוא

סכומי הפרמיות. אני מקבלת את טענת התובעת, שנתמכת בעדותו של סונסינו ואף במכלול הנסיבות, כי מסמך ההפחתה משקף הנחה בפרמיה, שניתנה לנתבעים, ואינו משקף זיכוי או החזר שמגיע להם.

על כן אני דוחה את טענת הנתבעים, כי מדובר בסכום זיכוי, שלא נזקף לזכותם, וכי מגיע להם לקזז סכום זה.

6.
ב"כ הנתבעים טענה, בסעיף 99 של סיכומיה, כי יש לקזז, לעניין פוליסת העסק, גם סכום של 31,154 ₪, שאפולו השקיעה במיגון העסק, ואשר סונסינו הבטיח לאורן לקזז מהפרמיה של ביטוח העסק. טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה, אלא לראשונה בתצהירו של אורן, וחלה לגביה התנגדותה של ב"כ התובעת לטענות הרחבת החזית, שהופיעו בתצהירו של אורן, מבלי שהועלו בכתבי ההגנה שהוגשו בתביעות דנן.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלת הרחבת החזית, הרי גם לגוף העניין אין לקבל טענת קיזוז זו. מדובר בטענה בעלמא, בעל פה, שאינה מוסכמת, ושלא נתמכה בראייה כלשהי. הנתבעים עצמם טוענים כי מדובר בקיום דרישות לגבי מיגון העסק, כפי שהועמדו בפוליסה. הנתבעים לא הראו מדוע לא היה עליהם לשאת בהוצאות המיגון ולא הצביעו על נסיבות שתומכות בטענתם, כאילו התובעת, או סונסינו, הסכימו לספוג את הוצאות המיגון הללו.

כפי שצויין, סונסינו העיד כי הנתבעים קיבלו הנחות גדולות בסכומי הפרמיות, בהתחשב בהיקף עסקות הביטוח של אפולו. ראינו כי כאשר נתנה התובעת לנתבעים הנחה, תועד הדבר במסמכי הפוליסה, כדוגמת מסמך ההפחתה או דף התנועות בפוליסה.

לו היתה התובעת מסכימה לספוג את עלות המיגון, הדעת נותנת שהיתה מוציאה על כך מסמך זיכוי, מה גם שמדובר ב"ספיגה" של סכום שאינו מבוטל, סכום שמהווה מעל 35% מסכום הפרמיה (כ- 31,000 ₪ לעומת סכום הפרמיה שעמד על כ- 85,000 ₪).

כמו כן, הנתבעים כבר קיבלו בגין פוליסה זו הנחה בסכום של כ- 17,500 ₪, סכום שמהווה, כשלעצמו, הנחה נכבדה מסכום הפרמיה.

בנסיבות אלה, טענת הנתבעים כאילו הבטיח סונסינו לאורן לספוג את עלות המיגון ולהפחית את סכומה מהפרמיה, היא טענה שנראית מופרכת, וכאמור - היא לא הוכחה.

ב"כ הנתבעים העלתה בסיכומיה טענה חדשה, שלא הועלתה על ידי הנתבעים קודם לכן, והיא: כי על פי תנאי הפוליסה יופחת סכום ההשתתפות העצמית מתגמולי ביטוח שמשולמים על פי הפוליסה. לפיכך - לשיטתה של ב"כ הנתבעים - על התובעת לגבות את סכום ההשתתפות העצמית מתגמולי הביטוח, ובמקרה דנן: מסכום הפיצויים ששילמה
לעובד שנפגע, על פי הסכם הפשרה שהושג בתביעתו.
על כל פנים, טוענת ב"כ הנתבעים, תשלומו של סכום ההשתתפות העצמית אינו מוטל על המבוטח.

טענה זו יש לדחות, לא רק בהיותה הרחבת חזית פסולה, כיוון שלא הועלתה כלל בכתבי הטענות של הנתבעים אלא רק בסיכומיהם; אלא גם בהיותה מופרכת, לגופה. ברור כי תשלום סכום ההשתתפות העצמית מוטל על המבוטח, אם הפעיל את הפוליסה, והתנייה בפוליסה, אשר ב"כ הנתבעים מצטטת (בסעיף 16 של סיכומיה) אינה קובעת אחרת.

7.
אשר לביטוח הרכב: ג'יפ של אפולו, שהיה מבוטח אצל התובעת, ניזוק כדי אובדן מוחלט בתאונה שאירעה ביום 9.2.05. אפולו רכשה ג'יפ חדש, שבוטח אצל התובעת לתקופה מיום 1.3.05 עד יום 28.2.06. תביעת הרכב נסבה על חוב פרמיה בגין ביטוח זה.

אפולו טוענת כי הפרמיה שולמה במלואה: לטענתה, מחירו של רכב חדש, זהה לזה שניזוק, היה 696,112 ₪, על פי הצעת מחיר, נספח ב' לכתב ההגנה. אפולו טוענת כי התובעת פיצתה אותה, בגין אובדן הרכב הקודם, בסכום של 671,233 ₪ בלבד, שהוא כ- 25,000 ₪ פחות ממחירו של רכב חדש מאותו סוג, וכי סכום הפיצוי שמגיע לה הוא מלוא מחירו של רכב חדש. אפולו טוענת כי סונסינו הבטיח לזקוף הפרש זה על חשבון הפרמיה עבור ביטוח הרכב החדש, אך התובעת לא זיכתה אותה בסכום זה, ועל כן לטענתה מגיע לה לקזזו.

עוד טוענת אפולו כי ביום 7.4.05 היא העבירה אל סוכנות הביטוח של סונסינו 58,233 ₪ (אישור העברה בנקאית, נספח ג' לכתב ההגנה) על חשבון פוליסות.

הנתבעים טוענים כי סכום זה, בצירוף הסכום של 17,475 ₪, שנדון קודם לכן, ובצירוף סכום של 3,832 ₪, ששילמו עבור ביטוח רכבה של גב' אורן - הם סכומים שמגיעים להם מהתובעת.



עוד נטען בתצהירו של אורן כי סונסינו הבטיח לו לקזז מסכומי הפרמיות סכום של
31,154 ₪, שאפולו השקיעה במיגון עסקה, על מנת לעמוד בדרישות ביטוח המבנה, וכי אף קיזוז זה לא בוצע על ידי התובעת.
הנתבעים טוענים כי סך כל הסכומים שמגיעים להם מהתובעת עומד על 135,573 ₪; היינו - לא זו בלבד שאינם חבים לתובעת דבר, אלא התובעת היא שחבה להם את הסכום האמור. בגין כך הגישה אפולו בבימ"ש השלום בחדרה תביעה כנגד התובעת, כנגד סונסינו וכנגד סוכנות לביטוח בשם מונסון הלית וואנו (א 4954/06; להלן: התביעה בחדרה; כתב התביעה בתביעה זו צורף כנספח ח' לתצהירו של אורן).

8.
בתביעת הרכב הוגש מטעם התובעת תצהיר של סונסינו. בתצהירו נאמר כי אין בסיס לטענת אפולו, כאילו היא זכאית - בגין אובדן הרכב הקודם - לפיצוי בסך 696,112 ₪, וכי אין זה נכון שהתובעת פיצתה אותה בסך 671,233 ₪.

סונסינו מסתמך על תנייה ברשימת הפוליסה ולפיה, במקרה של אובדן מוחלט יחושבו תגמולי הביטוח על פי מחירון לוי יצחק, בתוספת או בהפחתה של גורמים המשפיעים על ערך הרכב, בהתאם למחירון זה (נוסח התנייה האמורה שבפוליסה צוטט בסעיף 11 לתצהירו של סונסינו).

סונסינו טוען כי התובעת פיצתה את אפולו במלוא הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי: 583,233 ₪, וכי סכום זה מהווה מלוא תגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו בגין אובדן הרכב. סכום זה שולם לאפולו בשני תשלומים: האחד - בסך 525,000 ₪, הועבר לזכות הבנק הממשכן ביום 9.3.05; והשני - בסך 58,233 ₪ הועבר לחשבונו של אורן ביום 4.4.05.
סונסינו טוען כי הסכום של 58,233 ₪, אשר הנתבעים העבירו לחשבונו ביום 7.4.05, לא הועבר על חשבון פרמיות של פוליסות, כטענתם, אלא כהחזר חלקי של סכום בסך
88,010 ₪, אשר סונסינו שילם מכספו לאפולו, באמצעות אורן, על חשבון תגמולי הביטוח בגין האובדן המוחלט של הג'יפ. סונסינו טוען כי אורן הלין בפני
ו על השיהוי שחל בהעברת תגמולי הביטוח בגין האובדן המוחלט, ועל כן שילם לו סונסינו את הסכום האמור מכספו הפרטי, כמקדמה על חשבון יתרת סכום תגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו, ועל סמך

התחייבותו של אורן להשיב לו סכום זה במלואו, מייד עם קבלת יתרת תגמולי הביטוח מהתובעת, ואף אם יתרת התגמולים האמורה תהיה פחותה מהסכום שסונסינו העביר לאפולו.
ואמנם, שלושה ימים לאחר שהתובעת העבירה לאפולו את התשלום השני של תגמולי הביטוח, בסך 58,233 ₪, העביר אורן אל סונסינו סכום זהה. סונסינו טוען כי העברה זו על ידי אורן בוצעה כהחזר חלקי של הסכום של 88,010 ₪ האמור לעיל, ולא על חשבון פרמיות, וכי אורן נותר חייב לו את יתרת הסכום, בסך 29,777 ₪.
[ב"כ הנתבעים טענה, בסעיפים 92 - 93 של סיכומיה, כי ראייה לאי אמיתותה של גירסת סונסינו היא, כי הוא לא תבע מהנתבעים את הסכום של קרוב ל- 30,000 ₪, שאורן נותר חייב לו; אך על כך השיב ב"כ התובעת, בסיכומי התשובה שלו, כי סונסינו הגיש כנגד הנתבעים תביעה להשבת הסכום האמור, והם הגישו את כתב ההגנה שלהם לתביעה זו כחודש לפני שהגישו את סיכומיהם בתיקים דנן. לפיכך, הטענה האמורה שבסיכומי ב"כ הנתבעים היא תמוהה, בלשון המעטה].
סונסינו טוען איפוא כי לסכום של 58,233 ₪, שהנתבעים העבירו אל חשבונו, אין קשר לתשלום הפרמיות. בתצהירו נאמר עוד כי פוליסת הביטוח לרכב החדש בוטלה על ידי התובעת, ביום 7.8.05, בשל אי תשלום פרמיה, ולאחר שהתובעת התרתה באפולו כחוק.
סונסינו אישר בעדותו כי אין זה מקובל שסוכן הביטוח ישלם למבוטח מכיסו תשלום ביניים על חשבון תגמולי ביטוח. לשאלה מדוע עשה כן לגבי אורן השיב סונסינו:

"אני עובד עם חנן משנת 91'. מעולם לא היו בינינו בעיות. יצאתי מנקודת הנחה שאם חנן זקוק לכסף, בטח בתביעה הזו, הראשון שיתן לו כסף זה אני"
(בעמ' 18 לפר').
סונסינו העיד כי הוא העביר לאורן את הסכום של כ- 88,000 ₪ בזמן שבין תשלום הסכום הראשון על ידי התובעת לבין מתן חוות דעת השמאי.
בחקירתו הנגדית עומת סונסינו עם כך שבסעיף 9 ג' של כתב ההגנה, שהוגש מטעמו בתביעה בחדרה (המוצג נ/ 1), נאמר כי הסכומים ששילמה אפולו - וביניהם הסכום של 58,233 ₪ - שולמו בגין חובות של אפולו לגבי פוליסות, וזאת בסתירה לטענתו של סונסינו, כי הסכום האמור שולם לו כהחזר חלקי של הסכום של 88,010 ₪, שהוא שילם לנתבעים מכיסו על

חשבון תגמולי הביטוח בגין אובדן הרכב. סונסינו השיב כי אין לו הסבר לסתירה זו שבין האמור בכתב הגנתו בתביעה בחדרה לבין טענתו בתצהירו בתביעה דנן (בעמ' 18 לפר').
בחקירתו החוזרת העיד סונסינו כי לא ראה את כתב ההגנה שהוגש מטעמו בתביעה בחדרה, וכי ראה אותו לראשונה כעת. לדבריו, "אני טוען שהאמת היא כמו שהצהרתי בתצהירי כאן, וכך מסרתי לבא-כוחי בתיק בחדרה" (בעמ' 22 לפר').
עדותו של סונסינו עשתה עלי רושם אמין. אני מאמינה לדבריו כי הוא לא ראה את כתב ההגנה האמור, בעת שהוגש לביהמ"ש בחדרה.
בסיכומיהם של ב"כ הצדדים נמסר כי לאחר שהתגלתה - בעדותו של סונסינו בתיק דנן -
הטעות שנפלה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו בתביעה בחדרה, הגישו הנתבעים בתביעה בחדרה - שהם: התובעת דנן, סונסינו וסוכנות ביטוח - בקשות לתקן את כתבי הגנתם, על מנת שישקפו נכונה את גירסתו של סונסינו.
בימ"ש השלום בחדרה דחה את הבקשות הללו, אך ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל את ערעורם של הנתבעים על החלטה זו והתיר להם לתקן את כתבי הגנתם (בקשת התובעת לתיקון כתב הגנתה בתביעה בחדרה צורפה לסיכומי ב"כ התובעת. ההחלטות של בימ"ש השלום בחדרה ושל ביהמ"ש המחוזי בבקשת רשות הערעור צורפו לסיכומי ב"כ הנתבעים).
אני מאמינה לסונסינו כי האמת היא כפי שהצהיר בתצהירו דנן, היינו: כי הסכום של 58,233 ₪ הועבר אליו על ידי אורן כהחזר חלקי של הסכום של 88,010 ₪, שסונסינו שילם מכיסו, כמעין מקדמה על חשבון יתרת תגמולי הביטוח בגין אובדן הרכב.
מסקנתי זו נתמכת אף מתוך כך, שאורן מאשר שקיבל מסונסינו את הסכום של 88,010 ₪.
טענתו של אורן היא כי סכום תגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו היה גבוה בהרבה מהסכום של 583,233 ₪ שעל פי חוות דעת השמאי, ועל כן העבירה לו התובעת הן את הסכום של 88,010 ₪ (באמצעות סונסינו), והן - ובמצטבר אליו - את הסכום של 58,233 ₪, שהוא התשלום השני של תגמולי הביטוח, שהועבר לאפולו על ידי התובעת.
אורן טען כי לדידו - סונסינו והתובעת חד הם, ומבחינתו אין זה משנה מי מהם העביר לנתבעים סכומים שמגיעים להם. לפיכך, לשיטתו של אורן, הסכום של 88,010 ₪ היה חלק


מתגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו, כמו גם הסכום הנוסף של 58,233 ₪, שהתובעת העבירה אל אפולו. לטענתו - הסכום השני אינו "חלק" מהראשון אלא הגיע לאפולו, במצטבר אליו.
אורן כופר בטענתו של סונסינו, כי הסכום של 88,010 ₪ ניתן לו על ידי סונסינו מכספו הפרטי, וכי הוא התחייב להחזיר לסונסינו סכום זה. בהתאם לכך טוען אורן כי את הסכום של 58,233 ₪, שאפולו קיבלה מהתובעת, הוא העביר אל סוכנות הביטוח של סונסינו, כתשלום על חשבון פרמיות שמגיעות לתובעת מהנתבעים.

9.
אני מסכימה עם ב"כ התובעת כי טענותיהם של הנתבעים כנגד כל שלוש התביעות דנן הן טענות מסוג של "הודאה והדחה". הנתבעים אינם כופרים כי הפוליסות מושא שלוש התביעות הוצאו להם על פי הזמנתם, ואינם כופרים בסכומי הפרמיות, או סכום ההשתתפות העצמית, שהיה עליהם לשלם בגין אותן פוליסות.

טענתם היא כי יש לראות את הסכומים הללו כסכומים שכבר נפרעו על ידם. זו טענה של "הודאה והדחה", שנטל הוכחתה על הנתבעים.

לגבי ביטוח הדירה, טענת הנתבעים היא כי ה"פירעון" היה בכך שפוליסה זו ניתנה לאורן חינם. הבהרתי לעיל מדוע דחיתי טענה זו.

10.
לגבי ביטוח הרכב וביטוח העסק, טענת הנתבעים היא כי תשלומי הפרמיה (לגבי פוליסת הרכב) ותשלום ההשתתפות העצמית (לגבי פוליסת העסק) נפרעו במסגרת ההתחשבנות ההדדית בין הצדדים, הן באמצעות סכומים שהנתבעים שילמו, והן מכוח טענות קיזוז.

טענת הקיזוז הראשונה מבוססת על טענת הנתבעים כי תגמולי הביטוח, שהגיעו לאפולו בגין אובדן הרכב, הם במלוא המחיר של רכב חדש מאותו סוג, היינו: 696,112 ₪, ולא 583,233 ₪ שהוא הסכום על פי חוות דעת השמאי. הנתבעים טוענים כי התובעת שילמה לאפולו רק 671,233 ₪ מתוך הסכום של 696,112 ₪. הסכום של 671,233 ₪ מורכב, לטענת הנתבעים, מהסכומים של 525,000 ₪ ו- 58,233 ₪, שהתובעת העבירה אל אפולו, וכן - מהסכום של 88,000 ₪ (ובמדוייק: 88,010 ₪), שסונסינו העביר אל אורן. לשיטתם של


הנתבעים, שלושת הסכומים הללו אינם מגיעים כדי מלוא תגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו, ועל כן:

א.
מגיע לנתבעים קיזוז בסך של כ- 25,000 ₪ (ובמדוייק: 24,879 ₪), שהוא ההפרש שטרם שולם, בין הסכומים ששולמו להם לבין תגמולי הביטוח שמגיעים לאפולו.

ב.
אורן אינו חייב להחזיר לסונסינו את הסכום של כ- 88,000 ₪, כיוון שסכום זה מהווה חלק מהתשלום של תגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו. לפיכך, הסכום של 58,233 ₪, שאורן העביר אל סונסינו, אינו מהווה חלק מהחזר כזה, אלא שולם לתובעת על חשבון פרמיות, ויש לזקפו לזכות הנתבעים.

11.
הנתבעים לא הוכיחו את טענתם שבבסיס ה"קונסטרוקציה" האמורה, היינו: כי סכום תגמולי הביטוח שהגיעו לאפולו עומד על מלוא מחירו של רכב חדש, ולא על הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי.

בפוליסת ביטוח הרכב נקבע במפורש כי קוד הדגם של הרכב המבוטח - שעל פיו ניתנה הצעת המחיר שהנתבעים מסתמכים עליה - אינו מה שקובע את הערך המוסכם של הרכב, במקרה של אובדן גמור, אלא כי במקרה כזה ייקבעו תגמולי הביטוח בהתאם לערכו של הרכב על פי מחירון לוי יצחק, לרבות חישוב על פי גורמים שמשפיעים על ערך הרכב, כפי שפורט בתנייה הרלבנטית (סעיף 11 לתצהירו של סונסינו).

הנתבעים לא טענו בכתבי טענותיהם כי ערך הרכב לצורך תגמולי הביטוח, כפי שחושב בחוות דעת השמאי, לא חושב בהתאם לכללים שנקבעו בפוליסה. טענות כנגד חוות דעת השמאי הועלו לראשונה רק בסיכומיה של ב"כ הנתבעים (בסעיפים 88 - 95), אך משלא העלו הנתבעים טענות אלה בשנת 2005 - כאשר פוצו על ידי התובעת בהתאם לפוליסה - וודאי שאין הם יכולים להישמע בטענות כאלה כעת.

הנתבעים לא הוכיחו את טענתם הבסיסית, היינו: הם לא הראו מדוע היה צריך לחשב את תגמולי הביטוח בגין אובדן הרכב על פי ערכו של רכב חדש ולא על פי התנייה האמורה שבפוליסה.


אורן העלה לראשונה בחקירתו החוזרת גירסה חדשה, שלא הועלתה קודם לכן, ולפיה הבטיח לו סונסינו לנסות להשיג מהתובעת תגמולי ביטוח על פי מחירו של רכב חדש (ולא על פי חוות דעת השמאי שנערכה בהתאם לתנייה שבפוליסה), אך זאת בתנאי שאורן יעביר אליו תשלומים על חשבון פוליסות עתידיות, שטרם הוצאו, דבר שהנתבעים לא עשו קודם לכן. אורן טען
- לראשונה, רק בשלב זה של סיום עדותו - כי הסכום של 58,233 ₪ הועבר אל סוכנות סונסינו כתשלום על חשבון פרמיות של פוליסות עתידיות.
טענה זו היא טענה מהותית, מבחינת הנתבעים, כיוון שהיא הטענה היחידה שבה ניתן מטעם הנתבעים הסבר כלשהו, דחוק ככל שיהיה, לטענתם כי תגמולי הביטוח היו צריכים להיות על פי מחירו של רכב חדש, ולא על פי התנייה שבפוליסה בדבר אופן חישוב התגמולים במקרה של אובדן מוחלט.
אולם טענה זו היא בלתי אמינה על פניה: לא זו בלבד שלא ניתן כל הסבר לכבישתה, עד שלב החקירה החוזרת בעדותו של אורן; אלא שהיא אף סותרת את דבריו של אורן עצמו, בשלב קודם של עדותו (בעמ' 28 לפר') כי ייתכן שהסכום של 58,233 ₪ שולם, בין היתר, גם בגין הפוליסות מושא התביעות דנן (היינו - לא בגין פוליסות "עתידיות").

המורם מכל האמור הוא כי התובעת צודקת בטענתה, כי אפולו זוכתה בתגמולי הביטוח שהגיעו לה, בהתאם להוראות הפוליסה, וכי יש לדחות את טענת הנתבעים, כאילו תגמולי הביטוח הללו עומדים על מלוא מחירו של רכב חדש, ולא כפי שחושבו בחוות דעת השמאי.

אין מחלוקת כי התובעת שילמה לאפולו את מלוא ערך הרכב, על פי חוות דעת השמאי.

הפועל היוצא מכך הוא כי יש לדחות את שתי טענותיהם של הנתבעים, שמבוססות על טענתם הבסיסית בדבר סכום תגמולי הביטוח שהגיע להם.

במילים אחרות: הסכום של כ- 88,000 ₪, שסונסינו שילם לאורן, אינו מהווה חלק מתגמולי הביטוח, שאליו יש לצרף את הסכום של 58,233 ₪, שהוא התשלום השני של תגמולי הביטוח, שהתובעת העבירה אל אפולו; וכן - יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעים לגבי ההפרש של כ- 25,000 ₪, אשר לטענתם מהווה חלק מתגמולי הביטוח, שטרם שולמו להם, ושיש לזקפו לזכותם.



[טענה נוספת של הנתבעים היתה, כי ההפרש האמור היווה תשלום הפרמיה עבור ביטוח הרכב החדש שאפולו רכשה, אולם פרמיה זו היא בסך 36,505 ₪, ולא 25,000 ₪].

המסקנות דלעיל תומכות בגירסתו של סונסינו, כי את הסכום של כ- 88,000 ₪ הוא שילם לאורן מכספו, כמעין מקדמה על חשבון יתרת תגמולי הביטוח, לאחר שהתובעת העבירה אל אפולו תשלום ראשון בסך 525,000 ₪. לאחר שניתנה חוות דעת השמאי, הסתבר כי יתרת תגמולי הביטוח, שמגיעה לאפולו לאחר אותו תשלום ראשון, עומדת על סך 58,233 ₪ בלבד, וזה סכום התשלום השני, שהתובעת העבירה אל אפולו להשלמת התשלום של תגמולי הביטוח.

זאת ועוד: סונסינו העיד כי אפולו היתה מוציאה את השיקים לתשלום הפרמיות ישירות לפקודת התובעת. השיקים אמנם הועברו באמצעות סוכנות הביטוח שלו, אך הם הוצאו לפקודת התובעת. אורן לא כפר בדברים אלה. כשהתבקש לאשר כי רשם את השיקים לפקודת התובעת, הוא השיב ב- "לא זוכר בדיוק" (בעמ' 26 לפר').
אין מחלוקת כי את הסכום של 58,233 ₪, שאפולו קיבלה מהתובעת כתשלום השני של תגמולי הביטוח, העביר אורן אל חשבונה של סוכנות הביטוח של סונסינו, ולא אל התובעת.
אורן עומת עם כך שהיתה זו פעם ראשונה ויחידה שבה ביצע העברה של סכום לחשבון סוכנות הביטוח של סונסינו. אורן כפר בכך וטען שהיו הרבה העברות כאלה, אך הוא לא הציג כל ראייה לכך.
על פני הדברים, העובדה שאת הסכום של 58,233 ₪ העביר אורן לחשבונה של סוכנות סונסינו, ולא לפקודת התובעת, תומכת בגירסת סונסינו כי סכום זה הועבר אליו כהחזר חלקי של תשלום הביניים בסך כ- 88,000 ₪, שהוא שילם לנתבעים מכספו. אורן התבקש להסביר מדוע הועבר הסכום של 58,233 ₪ לחשבונה של סוכנות סונסינו והשיב כי לדידו, התובעת וסונסינו חד הם, וכי הוא סיכם עם סונסינו שסכום זה יועבר לחשבון סוכנות הביטוח שלו. תשובה זו אינה משכנעת. אם אורן נהג
למשוך את השיקים לתשלום הפרמיות על שם התובעת, ולא על שם סוכנות סונסינו - מדוע זה יסכם עם סונסינו לעשות אחרת, דווקא לגבי הסכום של 58,233 ₪? אורן לא נתן כל הסבר ענייני לכך.



אני מקבלת איפוא את גירסתו של סונסינו כי הסכום של כ- 88,000 ₪ שולם על ידו לאורן כמקדמה על חשבון יתרת תגמולי הביטוח, וכי אורן התחייב להשיב לו סכום זה לאחר שהתובעת תשלם לאפולו את יתרת תגמולי הביטוח. בהתאם לכך, אני מקבלת אף את טענתו של סונסינו, כי הסכום של 58,233 ₪, שאורן העביר אליו סמוך לאחר קבלתו מהתובעת, שולם לסונסינו כהחזר, על חשבון הסכום של כ- 88,000 ₪ האמור, ולא שולם לתובעת על חשבון פרמיות.

בכך נדחות טענותיהם של הנתבעים כי בהתחשבנות בין הצדדים יש לזקוף לזכותם את שני הסכומים: 58,233 ₪, וכ - 25,000 ₪.

12.
הנתבעים טענו כי הם זכאים להחזר גם לגבי סכום של 3,832 ₪ ששילמו לתובעת, ביום 28.8.06, עבור ביטוח רכבה של גב' אורן.

התביעות דנן לא נסבו על פוליסת הביטוח לרכבה של גב' אורן, ולא ברורה הרלבנטיות שלה להליך דנן. על כל פנים, גם לגבי פוליסה זו, לא טענו הנתבעים כי היא לא הוזמנה על ידם, והם לא הראו מדוע הם זכאים להחזר תשלום הפרמיה עבורה.

על כן אני דוחה את טענת הנתבעים כי בהתחשבנות בין הצדדים, בכל הנוגע לתביעות דנן, יש לזקוף לזכותם את התשלום האמור.

13.
סונסינו אישר בעדותו כי הנתבעים שילמו לעיתים בתשלום אחד עבור מספר פוליסות. עם זאת, הוא העיד כי בספח השיק של הנתבעים צויין לאיזו פוליסה (או פוליסות) מתייחס התשלום, וכי "ייחוס התשלומים לפוליסה מסויימת היה לפי מה שאורן/אפולו קבעו, או לפי מה שהוסדר ביני לבינו. אין מצב שאני מייחס תשלום מסויים לפוליסה מסויימת שלא על דעתו של אורן" (בעמ' 16 לפר').

הנתבעים לא הפריכו דברים אלה. הם העלו אמנם שלל טענות, לגבי סכומים שונים שלשיטתם מגיעים להם מהתובעת, אך לא הראו - באמצעות דפי התנועות של הפוליסות או בראיות אחרות - כי אמנם שילמו את סכומי הפרמיות או ההשתתפות העצמית, מושא


התביעות דנן, מבלי שהתובעת זקפה תשלומים אלה על חשבון המגיע מהנתבעים, לגבי הפוליסות הרלבנטיות.

הנתבעים לא הוכיחו את טענות ה"הודאה והדחה", שבהן התגוננו כנגד שלוש התביעות דנן.

ב"כ הנתבעים טוענת (בסעיפים 135 - 136 לסיכומיה) כי התובעת נקטה כנגד הנתבעים "אמצעי תגמול", בגין החלטתם להפסיק את ההתקשרות עמה, והעלתה את סכומי הפרמיות בכ- 10,000 ₪ לגבי הרכב ובערך פי שניים, לגבי הדירה.

על טענות אלה ניתנו תשובות בעדותו של סונסינו: לגבי הרכב - כי הבסיס לחישוב הפרמיה עשוי להשתנות מידי חודש, ויתכן שחל שינוי כזה כשהופקה הפוליסה לרכב החדש שנרכש, תחת זה שניזוק כדי אובדן מוחלט בתאונה. כמו כן, לאחר שהופעלה הפוליסה הקודמת לכיסוי הנזק הרב שנגרם בתאונה, וזאת אך זמן קצר לאחר תחילתה של אותה פוליסה - אין חברת הביטוח מעניקה ללקוח הנחות מלאות, לגבי הפוליסה לרכב החדש, ובהתאם עולה סכום הפרמיה עבור הפוליסה החדשה.

לגבי הכפלת סכום הפרמיה עבור ביטוח הדירה העיד סונסינו כי בשל תת-ביטוח של תכולת הדירה ביקש אורן עצמו להזמין סוקר ולהעלות את ערך הרכוש שבוטח בפוליסה זו. ואמנם, נשלח סוקר לביתו, וסכום הביטוח הוכפל. בהתאם לכך עלה אף סכום הפרמיה.

ב"כ הנתבעים שאלה את סונסינו: "חנן אישר את ההגדלה של הפוליסה"? סונסינו השיב: "הוא ביקש אותה" (בעמ' 17 לפר'). אורן לא כפר בדברים אלה.

דברים אלה הם דוגמה-ממחישה לכך שטענותיהם של הנתבעים כנגד הסכומים מושא התביעות דנן הן טענות-סרק.

בכתבי הגנתם לא כפרו הנתבעים בפוליסות ובחיובים על פיהן. תצהירו של אורן, מטעם הנתבעים, היה אחד, בכל שלוש התביעות, והועלו בו טענות שונות, שחלקן לא הועלו בכתבי ההגנה, ואחת מהן (בעניין ביטוח הדירה) אף סתרה את כתב ההגנה שהגישו הנתבעים בתביעת הדירה.

כל טענות הנתבעים הן בגדר טענות של "הודאה והדחה", והן לא הוכיחו אף אחת מהן, כפי שפורט לעיל.


14.
על כן אני מקבלת את כל שלוש תביעותיה של התובעת ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת כמפורט להלן:

א.
בתיק א 8949/06 - ישלם מר אורן לנתבעת 4,355 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בבימ"ש השלום בתל-אביב: 16.7.06, ועד לתשלום בפועל; וכן הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל.

ב.
בתיק א 10221/06 ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת 4,884 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בבימ"ש השלום בתל-אביב: 19.9.06, ועד לתשלום בפועל; וכן הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל.

ג.
בתיק א 10565/06 תשלם אפולו אדקס בע"מ
לתובעת 16,672 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בבימ"ש השלום בתל-אביב: 4.9.06, ועד לתשלום בפועל; וכן הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל.

ד.
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת - בגין שלוש התביעות - שכ"ט עו"ד בסך
6,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

15.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ט (16 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
008949/06א
132 פ.ש.






א בית משפט שלום 8949/06 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' אורן חנן, אפולו אדקס בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/11/2008)