פסקי דין על לב שירמן | פסקי דין על אנדריי צ'נקוב | פסקי דין על ולדימיר ניישטדט | פסקי דין על החברה המרכזית לשרותי בורסה |

11618/05 עא     08/06/2006




עא 11618/05 לב שירמן נ' אנדריי צ'נקוב, ולדימיר ניישטדט, החברה המרכזית לשרותי בורסה בע"מ




פסק-דין בתיק ע"א 11618/05



בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 11618/05


בפני
:
כבוד הנשיא א' ברק


המערער:
לב שירמן


נ

ג

ד


המשיבים:

1. אנדריי צ'נקוב


2. ולדימיר ניישטדט


3. החברה המרכזית לשרותי בורסה בע"מ


ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים
(כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) מיום 8.12.2005,
שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7589/02


בשם המערער: עו"ד עמית שגב





פסק-דין


ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) מיום 8.12.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7589/02.

1. המערער הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד המשיבים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, ממעשיהם של המשיבים, שעיקרם השקעה בניירות ערך עבורו על ידי משיב 1 באמצעות ניהול חשבון במשיבה 3. בתיק התנהל קדם משפט (בפני
השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן), במסגרתו נחקרו חלק מהמעורבים ונקבע כי הראיות יובאו בתצהירים במקום עדות ראשית. ביום 8.12.05 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בפני
אותו מותב. הישיבה נפתחה בחקירת המערער על תצהירו במשך למעלה משעה. במהלך החקירה נשאל המערער מספר שאלות על ידי בית המשפט בדבר נסיבות חתימתו על החוזה עם משיבה 3, ולאחר שהשיב, הפסיק בית המשפט את הדיון והמליץ למערער כי תביעתו תידחה ללא צו להוצאות. לאחר הפסקה בדיון ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתובענה, כיוון שלטענתו עולה מההמלצה כי בית המשפט חרץ את דינו לגבי התביעה בטרם היה סיפק בידי המערער לסיים הבאת ראיותיו, ולהשלים את חקירתם הנגדית של העדים האחרים. לטענת המערער, מלמדת ההמלצה כי בית המשפט "נעול" על מסקנתו, ויקשה עליו לסטות ממנה.

2. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. נקבע כי חקירת המעורבים בקדם המשפט וחקירת המערער נותנות תמונה לכאורית מבוססת כבר בשלב זה, ולאור עמדה לכאורית זו הוצעה ההצעה למערער, שמטרתה לחסוך לו בהוצאות. כאשר בית משפט נוכח כי יתכן ולא תהיה תועלת בהמשך הליך ההוכחות, הוא בהחלט מצווה לומר זאת לתובע ולאפשר לו לבחור באופציית סיום ההליך. יחד עם זאת, כאשר התובע אינו מקבל את הצעת בית המשפט, נמשך המשפט כסדרו ואין באותה הצעה משום דעה קדומה ואין בה כדי להעיד על כך שבית המשפט גיבש את דעתו. כך בדרך כלל וכך גם במקרה הנוכחי: לאור העובדה שהמערער העיד זמן רב, ניתן היה להצביע כיצד ייושם המצב המשפטי על העובדות כפי שעלו עד כה. ואולם, אם בהמשך חקירתו של המערער, או כתוצאה מחקירת עדים אחרים, ישתנו העובדות, ממילא ייתכן ותשתנה המסקנה המשפטית. נפסק כי העובדה שבית המשפט הביע דעתו כי קיימת בעיה למערער בשל העובדה שחתם על המסמכים בנסיבות עליהן העיד, אין בה משום קביעת עמדה פגומה על התיק.

3. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, ומבהיר כי לאחר ההפסקה בדיון העיר את תשומת ליבו של בית המשפט לפרוטוקול ממנו עולה, לכאורה, כי משיב 1 מודה שלא קיים את ההסכם עם המערער. בתגובה אמר בית המשפט כי "אולי יש משהו" כנגד משיב 1, אולם לגבי משיבה 3 בית המשפט נחרץ בדעתו "ועומד עליה", כי בתביעה אין ממש. צוין כי דברים אלו לא הופיעו בפרוטוקול, אך הוגשה בקשה מוסכמת לתיקון הפרוטוקול. רק לאחר אמירה זו ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו. לטענת המערער, נחרצות דברי בית המשפט בנוגע למשיבה 3 מקימה את זכותו לפסילת המותב, שכן היא יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. המערער סבור כי האופן בו נאמרו הדברים מלמד על סופיות הקביעה. חיזוק לכך מוצא המערער בחיובו בהוצאות הדיון בשיעור ניכר בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני
, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, בית המשפט אינו רשאי לגבש את עמדתו בטרם מסתיים ההליך השיפוטי (בג"ץ 2148/94
גלברט אמנון ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון ואח'
, פ"ד מח(3)573). אולם אין בכך כדי לשלול את העובדה כי במהלך הדיון המשפטי מתגבשת אצל השופט עמדה לכאורית באשר למשקל הטענות שלפניו. אם דעה זו היא לכאורית בלבד, וכפופה לעיצוב ולשינוי בהתאם לראיות שיובאו בהמשך ההליך, תוך שהשופט פתוח לאימוצה של דעה שונה, אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול את השופט מלשבת בדין. האיסור אינו על דעה קודמת, הוא על דעה קדומה (בג"ץ 2184/94
גלברט אמנון ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון ואח'
, פ"ד מח(3)573; ע"א 3145/97
אחמד סאלח חמודה נ' מינהל מקרקעי ישראל
(לא פורסם); ע"פ 344/99
זאב בשן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג(2)599; ע"א 8177/00
רחל אורן נ' יצחק אורן
(לא פורסם)). חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו לבחון את עמדתו הלכאורית לכל אורך שלבי ההליך מבלי "להינעל" על עמדה מסוימת (רע"א 287/88
מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה
, פ"ד מד(3)758; ע"פ 344/99
זאב בשן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג(2)599). השאלה היא האם בית המשפט פתוח וקשוב לכל טענות הצדדים בטרם תתגבש דעתו הסופית בפסק הדין (ע"פ 710/01
גרנט כריס מוטון נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).

5. במקרה הנוכחי, אין חולק כי בית המשפט הביע את התרשמותו מגרסת התביעה בטרם הוכרע הדין. אולם התרשמות זו לא עלתה כדי מסקנה מגובשת שאין ממנה חזרה. היא היתה לכאורית בלבד. בית המשפט הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסלות כי אם בהמשך חקירת המערער, או כתוצאה מחקירת עדים אחרים ישתנו העובדות, ממילא יתכן ותשתנה המסקנה המשפטית. משמע, אין מדובר בקביעות סופיות שאין אחריהן הרהור. יש לזכור כי מדובר בישיבת הוכחות ראשונה. ברור כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בענין, וכשופט מקצועי האמון על מלאכת השפיטה חזקה עליו שבטרם נסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפני
ו. בית המשפט הביע את דעתו הראשונית בעניין התביעה, על פי התרשמותו מהחומר שהיה מונח בפני
ו, ואין לראות בדבריו אלא הבעת עמדה לכאורית בלבד. לא מצאתי כי בנסיבות העניין בית המשפט גיבש דעה נחרצת וסופית בתביעה, באופן שדעתו "ננעלה" ואין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפני
ו (רע"א 287/88
מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק
, פ"ד מד(3) 758; ע"א 9346/02
עזבון המנוח יוסף שלום ז"ל ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'
(לא פורסם); ע"א 9930/02
עירי

געש נ' פזקר בע"מ
(לא פורסם)). גם אם דבריו של בית המשפט לא סויגו מלכתחילה במילה "לכאורה", הרי הבהרתו בדיעבד מובילה למסקנה כי מבחינה אובייקטיבית לא מתקיימת אפשרות ממשית של משוא פנים בניהול המשפט (ע"א 4072/99
מ.ל. השקעות ופיתוח בע"מ ואח' נ' כלילי שושנה ואח'
(לא פורסם)).

6. פסיקת ההוצאות לחובת המערער גם היא אינה מעידה על קיומו של משוא פנים. אין ללמוד מפסיקת ההוצאות חיזוק למסקנת המערער כי בית המשפט גמר בדעתו באופן שאינו ניתן לשינוי, כי דין התביעה להידחות. החלטת בית המשפט לפסוק הוצאות הדיון הינה החלטה דיונית. כלל ידוע הוא שהחלטות דיוניות אינן מהוות, כשהן לעצמן, עילה לפסילת בית המשפט. ככל שיש למערער טענות כנגד פסיקת ההוצאות עליו להעלותן במסגרת סדרי הערעור הרגילים (ע"פ 525/94
אלמחאמיד חאלד מוחמד יוסף נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); ע"פ 8573/05
איגור בליק ואח' נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר החשש, כי הצעת בית המשפט בעניינו ופסיקת ההוצאות כנגדו מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 7362/03
רפי בן חיים נ' מסיעיד משה ניסים ואח'
(לא פורסם); ע"א 10763/05
יורם חכם, עו"ד ואח' נ' אלי סיאג ואח'
(לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ב בסיון התשס"ו (8.6.2006).



ה נ ש י א




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05116180_a01.doc

דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






עא בית המשפט העליון 11618/05 לב שירמן נ' אנדריי צ'נקוב, ולדימיר ניישטדט, החברה המרכזית לשרותי בורסה בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/06/2006)