פסקי דין על מבדה בן נג'יב אבו חמדה | פסקי דין על סאלח בן יוסף תיתי |

1660/08 בש     17/11/2008




בש 1660/08 מדינת ישראל נ' מבדה בן נג'יב אבו חמדה, סאלח בן יוסף תיתי




בעניין:

13



בתי המשפט




בבית המשפט המחוזי בנצרת
בש: 001660/08

בתיק עיקרי: פ
000133/08

בפני
:
כב' השופטת
מוניץ
נחמה
תאריך:
17/11/2008




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז צפון
ה מ ב ק ש ת


נ
ג
ד


1. מבדה בן נג'יב אבו חמדה

2. סאלח בן יוסף תיתי



ע"י ב"כ עו"ד
משיב 1 - עו"ד אבנון
משיב 2 - עו"ד ח'ורי

ה מ ש י ב י ם

נוכחים
:
בשם המבקשת: עו"ד פלינצקי
בשם המשיב 1: עו"ד אבנון ועו"ד כנען

בשם המשיב 2: עו"ד ח'ורי

המשיבים: בעצמם
[הובאו על ידי הליווי]

ה ח ל ט ה

1.
מבוא:
בפני
י בקשה להורות על מעצרם של המשיבים, מבדה בן נג'יב אבו חמדה
(להלן: "המשיב 1"), וסאלח בן יוסף תיתי
(להלן: "המשיב 2"), עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת.פ. 133/08.

על פי כתב האישום, ביום 23/09/08 בשעות הערב, הגיעו המשיבים ברכב מסוג וולוו מ"ר 9673308 (להלן: "הרכב"), סמוך לגדר המפרידה בין ישראל ללבנון (להלן: "הגדר"), באזור הישוב מטולה. המשיב מס' 2 נהג ברכב.
לאחר שהגיעו למקום, נזרקו מלבנון לישראל שמונה חבילות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של כארבעה ק"ג, וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 191 גר' (להלן: "הסמים").

המשיבים נטלו את הסמים, ונסעו עמם ברכב, בכביש היציאה ממטולה לכיוון דרום. לאחר שהבחינו במחסום המשטרתי אשר נפרס לרוחבו של הכביש, האטו נסיעתם בצידי הכביש טרם הגיעם למחסום, שם השליכו את הסמים שהיו בתוך שני תיקים, והמשיכו בנסיעה עד למעצרם במחסום.

במעשיהם אלו, ייבאו המשיבים סם מסוכן מסוג הרואין והחזיקו בו שלא לצריכתם העצמית בלבד, ללא היתר כדין. המשיבים פעלו על מנת למנוע או להכשיל הליך שיפוטי בדרך של העלמת ראיות, והסתייעו ברכב לשם ביצוע פשע.

למשיבים מיוחסות העבירות של ייבוא סם מסוכן - לפי סעיפים 13 + 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [ נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"), החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד - לפי סעיפים 7 (א) + (ג) רישא לפקודה, שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

2
.
טענות הצדדים:
א
.

בבקשה למעצר עד תום ההליכים טענה המדינה כי בתיק החקירה ראיות לכאורה מספיקות להוכחת האשמה המיוחסת למשיבים.
המאשימה הגישה טיעון בכתב, בו חזרה ופרטה את השתלשלות הארועים כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתב האישום.
ב"כ המאשימה ציין כי סמוך לשעה 21:40, זיהה שוטר בשם כהנים את הרכב נכנס ויוצא פעמים מספר ליישוב מטולה, ברכב נהג המשיב מס' 2 לבדו. זמן לא רב לאחר מכן ראה את הרכב יוצא מהיישוב כאשר המשיב מס' 1 יושב ליד הנהג. בהתקרב הרכב למחסום, נראה הרכב מאיט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה ולאחר כשנייה שתיים, המשיך בנסיעתו (מפנה לדו"חות הפעולה של צוות השוטרים במקום).
בסריקה שבוצעה בנקודה בה נראה הרכב מאט, נמצאו שני תיקים המכילים את הסמים. בתיקים אלו נמצאו 8 חבילות סם, כמספר הזריקות מעבר לגדר, כפי שנצפו על ידי כוחות צה"ל.

ב"כ המאשימה עוד הדגיש את השוני והשינוי שבגרסאות המשיבים. תחילה הכחישו כל קשר לסמים ומסרו גרסאות סותרות. במסגרת תרגילי חקירה צולמו המשיבים בתא המעצר. המשיב 1 נראה מדבר עם המשיב מס' 2 אודות מכשיר הפלאפון הסלולרי שלו ומבצע תנועת בליעה, ואכן מכשיר הפלאפון שלו נמצא ללא כרטיס הסים. באותו תרגיל נשמעים המשיבים מתאמים גרסאות. לאחר אותו מפגש מסרו המשיבים גרסה חדשה ומתואמת ביניהם, בניסיון להתאים אותה אל האיכונים הפלאפונים שבוצעו. בגרסה זו טענו המשיבים, כי
בילו עם "בחורות" מרמת הגולן, אולם לא מסרו פרטים מזהים אודות אותן בחורות. אלא שגם בגרסאות המאוחרות נתגלעו סתירות בין השניים.
בדיון בבקשה, הוסיף וטען ב"כ המאשימה, כי טרם נתקבלו תוצאות בדיקות הט.א. והדי.אנ.איי. שנערכו בתיק שהכיל את חבילות הסם, מברשת השיניים שנמצאה באחד התיקים וכן על התיקים עצמם. אולם גם אם לא יימצאו ראיות על התיקים בהם נמצא הסם הקושרות את המשיבים, או שישויכו לאחרים, אין בכך כדי להסיר את הנטל משני המשיבים, אלא לכל היותר לסבך אנשים נוספים בפרשה.
בכך יש לטענת המאשימה, כדי להוות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיבים.

באשר לעילת מעצר ולחלופה, הרי שבעבירות מסוג זה, ובפרט לאור הכמות הגדולה של הסמים, קמה עילת מעצר ברורה. לשיטתה, אך במקרים חריגים ישוחררו העוסקים בעבירות סמים חמורות לחלופת מעצר, שכן אין בחלופה להשיג את מטרת המעצר.

ב
.

ב"כ המשיב מס' 2, טען כי מדובר בראיות נסיבתיות שאינן מובילות למסקנה אחת ויחידה לאחר בחינתן. קיימות ראיות השוללות לחלוטין את המסקנה המפלילה. שקרים וסתירות בגרסאות המשיבים אין בהם כדי להחליף את חובתה העיקרית של המאשימה להביא ראיות מפלילות מעבר לכל ספק סביר, הקושרות את המשיבים לעבירות. לפיכך, לשיטתו, האטה של רכב למשך שנייה או שתיים, כפי שצוין בדו"חות הפעולה, אינה יכולה להוות ראיה מסבכת אשר מלמדת כי מן הרכב הזה נזרק הסם. מדובר בחשד בלבד, גם אם חשד לא מבוטל, אולם בכך אין כדי להביא להרשעת המשיבים, אין בראיות אלה פוטנציאל מספק, כפי שאירע בת.פ. 3839/07.
לטענתו, יכולת האבחנה במצב של האטה מהמרחק שצוין בשעת לילה מאוחרת היא קשה עד מאוד, מפנה ללוח הצילומים. חזקה על אותו גורם שצפה בהאטת הרכב, כי היה רואה שני תיקים גדולים נזרקים מתוך הרכב, ולא כך היה. מחומר הראיות עולה כי אחר הרכב היה מעקב של צוות יג"ל אשר אמור היה לראות את הזריקה, אלא שזו לא נראתה.
לטענתו, בדו"ח הפעולה נכתב כי המרחק בין המחסום למקום האטת הרכב היה כ-150-200 מ', ואילו הסמים נמצאו במרחק של 300 מ'. את ההפרש יש לזקוף לטובת המשיבים. כוחות המשטרה אמורים היו לאמוד נכונה את המרחק. לפיכך, קיים ספק בנוגע לקשר בין המיקום בו ראה השוטר דורון לוי את האטת הרכב, לבין מקום מציאת הסם. דו"חות אנשי המשטרה נכתבו בשעה 00:35 ו-01:40, כארבע וחצי שעות לאחר עיכובם של הנאשמים. החבלן שבדק את התיקים קיבל את ההודעה רק לאחר שעתיים מעת שהמשיבים נעצרו, משכך לא ברור כלל מתי נמצאו התיקים, והאם בסמוך למעצר המשיבים. המשיבים הוחזקו בשטח למעלה משעה, איש לא אמר להם כי נמצאו סמים, לא ברור אם אכן נמצאו והיכן האטו את רכבם, מקום מציאת הסם לא צולם, לא נערך תשריט, לא נבדק אם היתה תאורה. לכן אין מקום לקבוע קיומו של קשר בין האטת הרכב למציאת הסם במקום וזריקתו מעבר לגדר.

תוצאות בדיקות המז"פ טרם נתקבלו, על אף שנשלחו למעבדה לפני כחודש ימים. משכך, אמור בית המשפט להניח כי הבדיקות אינן מפלילות את המשיבים. יתרה מכך, יכול ויימצא כי הט.א. שעל התיקים שייכות למישהו אחר, בכך יהיה כדי לכרסם בראיות המאשימה. ברכב בו נסעו המשיבים לא נמצאו כפפות או סמים, מכאן שמי אשר זרק את הסם מן הרכב הזה עשה זאת כאשר ידיו חשופות. גם מטען הפלאפון שנמצא בתיק איננו שייך למי מן המשיבים, כפי שעלה מן החקירה.

לשיטתו, הטענה כי מספר החבילות תואם את מספר הזריקות שנצפו, הינה טענה מזכה. שהרי מי שלקח את חבילות הסם וטביעות רגלו נשארו במקום, אותו אדם שלישי, מן ההיגיון כי היה אמור להימצא עם המשיבים.
באשר לאיכוני שיחות הפלאפון, הרי שעל פי הראיות, זריקת החבילות בוצעה בשעה 20:45, מטבע הדברים, אמור היה להיות מעבר לגדר אדם אשר יאסוף את החבילות מגדר הגבול לתוך שטח ישראל, ואילו המשיבים לא היו
באותה עת במקום. המשיב מס' 1 היה במג'דל שמס והשני באיילת השחר על פי האיכונים.

המפגש בין המשיבים ערך מספר דקות והיה במטולה. על פי האיכונים שוחחו ביניהם המשיבים בין השעות 21:51 עד ל-21:55, והשיחה האחרונה ביניהם נערכה בשעה 21:53. מכך ניתן ללמוד כי הם היו במטולה דקות ספורות בלבד, בזמן כה קצר לא ניתן היה לבצע את המיוחס להם - איסוף הסם מהגדר, בפרט כאשר מהכביש ועד לגדר יש עצים, עשבים ודרך עפר, ובגדיהם ורגליהם של המשיבים נמצאו נקיים.

באשר לגרסאות המשיבים, טוען ב"כ המשיב 2, כי על אף שבגרסאות המאוחרות ישנן סתירות קלות, הרי שהאיכונים מלמדים כי גרסאות אלה גרסאות אמת הן. כך למשל, ניתן ללמוד כי המשיב מס' 1 שהה כ-50 דקות עם אותה בחורה בשם נגואה במג'דל שמס (בין השעות 19:37 עד 20:41), וכי מסלול נסיעתם היה כפי שתארו.
ב"כ המשיב מסכים כי הגרסה הראשונה שנמסרה היתה שקרית, וכי המשיבים תאמו גרסאות עת צולמו והוקלטו בתא המעצר, אלא שלדבריו, עשו כן הואיל ולא ידעו שהפרשה תתפתח למימדים כאלה. הואיל והמשיב מס' 1, נשוי וחשש שמא הקשר עם רעייתו יפגע, אמר כי היה עם המשיב 2 כל אותו היום. הגרסה השנייה שנמסרה על ידי המשיבים לא תואמה ביניהם, הם שהו בהפרדה עד למסירתה, וקיימות סתירות ניתנות להסבר בין גרסאות המשיבים המאוחרות.
לטענה כי המשיב בלע את כרטיס הסים מבקש להדגיש, כי השוטרים ראו אותו עושה תנועה של בליעה, אולם מבדיקת שיקוף שנערכה לו התברר כי לא נמצא כרטיס בקיבתו, והדבר מתיישב עם גרסתו כי מסר את הכרטיס לנגואה.

לפיכך טוען ב"כ המשיב מס' 2, כי אין ראיות לכאורה נגד המשיב מס' 2, מדובר בתיק נסיבתי ללא פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמתו.

ג
.

ב"כ המשיב מס' 1, לאחר שהצטרף לטיעוני ב"כ המשיב 2, הוסיף כי קיימת יותר מדרך אחת לבחינה ופרשנות של הראיות.
לשיטתו, קיימת אפשרות כי גורם שלישי לקח את הסם מהגדר והעבירו למקום אחר, ובהקשר זה עולה שאלה האם המשיבים הם אלו שלקחו את הסם מאותו גורם שלישי, או שהוא זה שזרק את הסם באותה נקודה, ואילו המשיבים באו לאספו, ראו את המחסום והסתלקו.

עיון באיכונים מלמד, כי אין ספק שהמשיבים לא היו באזור הגדר בזמן זריקת החבילות. בנוסף, קיימת אפשרות שמישהו הניח שם את הסמים ונסע לכיוון מג'דל שמס, בלא שעבר דרך המחסום המשטרתי. כך יכול ומישהו אחר הניח את הסם במקום הימצאו קרוב לשעה 10:00.
לטענתו, הסיטואציה בה המשיבים ראו את המחסום משטרתי והאטו מהירות נסיעתם טבעית והגיונית, ואינה מלמדת על אשמתם.
דו"ח הפעולה של השוטר שמעון אבו, מלמד כי הוא זה אשר כיוון את כוחות המשטרה למקום בו האטו המשיבים נסיעתם, ולא למקום בו נתפסו הסמים. השוטר פרץ הסתובב במקום האטת הרכב, ומצא את הסמים במרחק של כ-300 מ' מהמחסום. מכאן יש ללמוד כי כוחות המשטרה לא נשלחו למקום המדויק בו נתפסו הסמים. משמע כי המקום בו האטו המשיבים נסיעתם, איננו אותו מקום בו נתפסו הסמים.

יתרה מכך, אם המשיבים הם אלה שזרקו את הסם, ניתן היה לראות את הזריקה, שכן על פי דו"חות הפעולה המשיבים האטו נסיעתם במרחק של כ-150 מ' מהמחסום, והצומת היה מואר. ניתן להסביר את ההאטה לפני המחסום גם מהפחד מפני מחסום משטרתי, בהיותם בני מיעוטים.

ב"כ המשיב מס' 1 חזר והדגיש כי המשיבים נעצרו ללא כפפות, ובלא שנמצא ט.א. על התיקים, דבר המחזק את טענתו כי אין למשיבים כל קשר לאירוע המתואר בכתב האישום.

לעניין תיאום הגרסאות בין השניים, טוען ב"כ המשיב 1, כי מתמלול ההקלטות בתא המעצר עולה שהמשיבים מוכנים לבצע בדיקות ט.א. ודי.אנ.איי., הם מדברים ביניהם שאינם יודעים מדוע נעצרו, המשיב מס' 1 אומר כי חשב שעצרו אותם לצורך בדיקת רישיונות. מכך, לא ניתן ללמוד על תיאום גרסאות.

לפיכך לטענתו, על פי הראיות יש להסיק מסקנה ברורה לפיה המשיבים לא לקחו את הסמים ממקום האיסוף בגדר. מדובר לכל היותר בחשד סביר או חשד מוגבר, ולא מעבר לכך. אין ראיות לכאורה היכולות לבסס פוטנציאל להרשעה, וקיימות פריכות המחלישות את הראיות, מסכים לקיומה של עילת מעצר נגד המשיב 1, באם יקבע בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה נגדו.

3.
ראיות לכאורה:
בשלב זה של הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, על בית המשפט לבחון באם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, שבמידה ותוכח במהלך המשפט, תביא להרשעת המשיבים בעבירות המיוחסות להם. משקל הראיות ומידת אמינותן אינם עומדים לבחינה ולשיקול השופט הדן בבקשת המעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט בוחן את טיב הראיה כראיה פוטנציאלית אשר יש בה לבדה, או בהצטרפותה לראיות נוספות, כדי להביא להרשעת המשיבים בתום ההליך, מעל לכל ספק סביר (ראה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ (2) 133)
בחינת הראיות איננה בחינה טכנית גרידא, אולם היא אינה צריכה לחרוג מעבר להערכה בלבד של אותם הסיכויים להביא לביסוס הרשעה בדין (ראה הילכת זאדה הנ"ל). בשלב זה, אין בית המשפט נדרש להביע עמדה באשר למשקל הראיות ומהימנות העדים, אלא רק להניח הנחות באשר לאלה.

בחינת הראיות מלמדת על פרשה שתחילתה ביום 23/09/08, שעה שכוחות צה"ל הבחינו בשעה 08:45 בערב באדם מצידו הלבנוני של הגבול, הולך בין השיחים, מתקרב לגדר וזורק חבילות אל מעבר לגדר לכיוון ישראל. מספר החבילות לפי תנועת הזריקה הוא 8. אח"כ חזר אותו אדם אל השיחים ויצא משם בליווי אדם נוסף, שם נכנסו לבית סמוך ועלו על הגג ( הודעת חייל צה"ל נבו, עמ' 1 ש' 9-18). לא ניתן היה לזהות את אותו אדם שזרק את החבילות, ולא ניתן היה לראות את הצד הישראלי של גדר המערכת (עמ' 2 ש' 1-11). בשעה 21:00 העביר צה"ל דיווח למשטרה (ימ"ר גליל) אודות זריקת החבילות. צוות יג"ל עסק אותה השעה בפעילות בישוב מטולה. לאחר שנראה רכב מסוג וולוו מסתובב במקום ונוסע במהירות לכיוון קריית שמונה, הורה מפקד הצוות פקד עבו (ראה זכ"ד אירוע מיום 24/09/08) להקים מחסום.
בדו"ח פעולה מתאר רס"ר כוהנים תצפית שערך לעבר שער הכניסה למטולה. בשעה 21:40 זיהה רכב מסוג וולוו נכנס לישוב מטולה, בתוכו נהג שלבש חולצה צהובה. הרכב יצא ונכנס מספר פעמים, הנהג נסע לאט ודיבר בפלאפון. בפעם האחרונה שהרכב יצא ממטולה, היה עם הנהג נוסע נוסף. הרכב נסע במהירות לכיוון קריית שמונה.
בדיקת בעלות הרכב העלתה כי מדובר במשיב 2.

המשיבים נעצרו בשעה 22:00 ע"י המחסום שהוקם סמוך לצומת המצודות, בעקבות מידע שהתקבל על רכב מסוג וולוו חשוד בסחר בסמים.

בזכ"ד של השוטר דורון לוין הוא מסביר כי הבחין שרכב הוולוו מאט את נסיעתו כשהיה במרחק של כ – 200 – 150 מטר מהמחסום ולאחר כשנייה - שתיים המשיך בנסיעה לכיוון המחסום. במחסום סימן אחד השוטרים לרכב לעצור, לאחר עצירת הרכב נעצרו המשיבים. בחיפוש שנערך על המשיב 1 נמצא פלאפון חום מסוג נוקיה וארנק עור שחור. על רצפת הרכב היה מונח פלאפון פתוח ללא סוללה. הסוללה נמצאה על הכסא עליו ישב המשיב 1, המשיב זיהה את הפלאפון כשייך לו.
הבלשים שהגיעו למקום, כוונו לעבר הנקודה בה האט רכב הוולוו את נסיעתו, שם נמצאו תיקים ובהם חומר החשוד כסם.

דו"ח פעולה שערך רס"ר פרץ מלמד, כי ניגש לנקודה אליה כוון ע"י השוטר לוין, בה רכבם של המשיבים האט נסיעתו, כ- 200 מ' לפני המחסום, שם מצא 2 תיקים זרוקים בשולי הכביש – האחד בצבע אדום ושחור, והשני תיק בצבע שחור. התיקים עברו בדיקה חבלנית (ראה מזכר החבלן ינקו). בדיקה בתחנת המשטרה גילתה שמדובר בחומר החשוד כסם מסוג הירואין (ראה גם חוו"ד מז"פ המאשרת זאת), ב-8 חבילות (1-4 בתיק האדום - שחור, ו-5-8 בתיק השחור) החבילות סומנו בנפרד, ונשלחו למז"פ. בתיק השחור נמצא מטען לפאלפון בצבע שחור ומברשת שיניים.
כבר כאן יש לציין כי מספר החבילות שנמצאו בתיקים, זהה למספר החבילות שכוחות צה"ל איבחנו ( לפי מספר הזריקות אל עבר הגדר), עובדה זו מחזקת את הגרסה כי מדובר באותן חבילות סם שהועברו לישראל קודם לכן.

חוו"ד מז"פ מיום 02/10/08, מעלה כי החומר אשר נמצא בתיקים, הינו סם מסוג הרואין וחשיש. שקית מס'
j0009026
ובה 2 מארזים, שקית
j0009023
מכילה אף היא שני מארזים, שקית מס'
j0009024
, שקית מס'
j0009025
, אף הן מכילות כל אחת שני מארזים. בכל היחידות זוהה החומר כהרואין במשקל כולל כ- 3934 גרם, וחשיש במשקל 191.06 גרם.

המשיבים אינם חולקים כי בתיקים נמצאו סמים כמפורט, אלא שלטענתם להם אין כל קשר לסמים שנתפסו.

המשיבים טוענים, כי האטת הרכב איננה בבחינת ראיה מסבכת, אם משום המרחק בין המחסום המשטרתי למקום בו האטו המשיבים רכבם, ואם משום שאיש לא ראה אותם או
מי מהם זורק את הסם. העובדה כי הסמים נתפסו במרחק של כ- 300 מ' מהמחסום, בעוד שעל פי הדו"חות עצרו המשיבים את רכבם 150-200 מ' בלבד מהמחסום, אומרת דרשני ומכרסמת ממשית בראיות התביעה.

כבר עתה יאמר, כי אין לקבל טענה זו. האטת רכבם של המשיבים במקום בו נתפסו הסמים, כשלעצמה, אינה ראיה בלעדית ממנה ניתן להסיק קיומן של ראיות לכאורה אלא ראיה מסבכת. אולם, אין מדובר בראיה מסבכת נסיבתית יחידה, אלא יש לבחון אותה כחלק ממכלול הראיות, המלמדות יחדיו לכאורה, על כך שיש די ראיות אשר יכול שיבשילו כדי ראיות להוכחת אשמתם.

תחילה יש לומר כי בניגוד לטענת ב"כ המשיבים, וכעולה מהראיות, הסמים לא נמצאו במרחק מהמקום בו האט הרכב. ההיפך הוא הנכון, בכל דו"חות הפעולה של השוטרים נאמר כי במקום האטת הרכב נמצאו הסמים, במרחק של בין 150 – 200 מ' מהמחסום. יודגש עוד כי גם אם קיים אי דיוק כזה או אחר בהערכת המרחק בין המחסום המשטרתי, למקום האטת הרכב ולמקום מציאת הסם, הרי שמדובר באי דיוק קל והגיוני בנסיבות של האטת רכב למספר שניות, במרחק ולא באור יום, ודאי אינו נזקף לטובת המשיבים.

אין בחומר הראיות צילומים של מקום מציאת הסם בערב האירוע או תשריט, אולם בין הראיות קיים לוח צילומים של זירת האירוע בשעות אור, אשר מלמד בבירור היכן מוקם המחסום המשטרתי, והיכן האט רכבם של המשיבים נסיעתו והיכן נמצאו הסמים. התמונות אך מחזקות הראיות נגד המשיבים.

אין לבחון האטת הרכב במנותק מההקשר הכללי, ולכך יש לצרף את העובדה כי במקום בו האטו המשיבים את רכבם נמצאו תיקים ובהם 8 חבילות המכילות סמים, כמספר החבילות שנזרקו אל מעבר לגבול לתחום ישראל, שעה קלה קודם לכן, יחד עם ראיות נוספות שיפורטו להלן.
העובדה כי דו"חות הפעולה נערכו לאחר האירוע (לוין וגלזר בשעה 00:35, איתן פרץ בשעה 01:15, כוהנים בשעה 01:05 ודו"ח החבלן ינקו בשעה 23:54), בין שעתיים לשלוש שעות לאחר מעצר המשיבים, אינה מעוררת ספק בנוגע לקשר בין מקום האטת הרכב לבין מקום המצאות הסם, כפי שטוען ב"כ המשיב 1, באשר אין כל קשר בין הדברים, מה גם שעל גבי הדו"חות נרשם כי האירוע התרחש בשעה 22:00, הגיוני כי בסיום האירוע ייכתבו הדו"חות, ואין בכך כדי לכרסם בראיות.
כך גם אין בעובדה כי החבלן הגיע למקום האירוע כשעתיים לאחר מכן, כדי ללמד כי התיקים אינם קשורים למשיבים, או כי נותק "הקשר" בין המשיבים לתיקים שנמצאו.
ב"כ המשיב מס' 2 טען כי רכבם של המשיבים נעקב ע"י צוות יג"ל. עיון בדוחות הפעולה מלמד כי לא היה מעקב צמוד, כפי שטוען הסניגור. רס"ר כוהנים עמד בעמדת תצפית לעבר שער הכניסה לישוב מטולה, ודיווח למפקד הצוות על רכבו של המשיב 2, הנוסע במהירות לכיוון קריית שמונה. לאחר סיום התצפית עזב את המקום. במחסום עמדו כוחות משטרה אשר עצרו את המשיבים. מכאן, אין ללמוד כי בוצע מעקב ישיר ומתמיד אחר המשיבים, באופן שניתן היה לראות לכאורה, את זריקת התיקים על ידי המשיבים. אין על כך כל ראיה אחרת.
הדברים שנכתבו בדו"ח זכ"ד של רס"מ אילן סיסו אינם מלמדים על ביצוע עיקוב צמוד אחר רכבם של החשודים אלא ההיפך הוא הנכון. מדו"ח הפעולה של רס"מ פרץ עולה כי הוא הגיע, יחד עם שאר חברי הצוות שביצעו את החיפוש – פקד עבו ורס"ר בן סימון, למקום הנמצא כ- 200 מ' מצומת המצודות לכיוון צפון תל חי. כך נאמר במזכרו:
"בהמשך לדיווח על רכב חשוד ומעצרו בצומת המצודות, קיבלתי דיווח מרס"מ דורון לוין שהיה במחסום וזיהה כי רכב וולוו בצבע כסף מס' 96-733-08 האט מאוד את נסיעתו כ- 200 לערך (כך במקור – נ.מ.) לפני שנעצר במחסום שהיה ממוקם בצומת מצודות, הגעתי לאזור שבו האט הרכב הנ"ל וזיהיתי שני תיקים זרוקים בשולי הכביש".

מדברים אלה ברור כי לא היה כל עיקוב אחר רכבים של המשיבים.

לטענת ב"כ המשיבים, מי אשר ראה את הרכב מאט צריך היה לראות את שני התיקים נזרקים מתוכו. לענין זה ראוי להדגיש כי לא היה מעקב צמוד על המשיבים, כפי שאמרנו לעיל. בנוסף נאמר כי אין הכרח שכוחות המשטרה שהיו במחסום וצפו לעבר הרכב יבחינו בתנועה של זריקת התיקים, בשים לב למרחק של כ- 150-200 מ' מהמחסום. עניין זה הגם שמעלה שאלה, אין בו כדי למוטט את התשתית הראיתית הלכאורית שמצאנו.
לא ניתן להתעלם מקיומו של תרחיש נוסף, לפיו המשיבים האטו עם רכבם על מנת לאסוף את התיקים אותם הניח גורם שלישי, ולאחר שהבחינו במחסום המשטרתי המשיכו בנסיעתם בלא שעשו כן. אציין כי גם אם יתכנו שאלות לגבי מידת המעורבות אשר יש לייחס למשיבים, לא התעלמתי מן העובדה כי ניתן להעלות תרחישים שונים ביחס למיקום הסמים בטרם המצאם במקום בו נמצאו. אולם, תרחישים אלה אינם מנתקים את הקשר בין המשיבים לבין הסמים והמעורבות אשר המבקשת מייחסת למשיבים בפרשה. לכך יש ראיות לכאורה מספיקות המצביעות על מעורבותם הברורה, ובשים לב
לשלב בו אנו מצויים שלא במסגרת ההליך העיקרי.

4.

גרסאות המשיבים:
מן המשיבים נגבו מספר הודעות. בגרסתם הראשונה מסרו המשיבים כי הגיעו לאזור יחד לטייל ברכבו של המשיב מס' 2, לא נפרדו האחד מן השני, הם הכחישו כל קשר לסמים. השוואת הגרסה הראשונית של המשיבים מעלה סתירות רבות, בפרט לאור איכוני הטלפונים שהיו ברשותם. אלא שהמשיבים עצמם הודו לאחר מכן כי גרסאות אלו שקריות, ושינו גרסאותיהם באופן מהותי. בגרסתו הנוספת טען המשיב מס' 1 כי הגיע לאזור כדי לטייל עם בחורה בשם נגואה, ואילו המשיב מס' 2, הגיע לאסוף אותו חזרה מהישוב מטולה.

בהודעה מיום 24/09/08, הכחיש המשיב מס' 1, כל קשר לאירוע המיוחס לו בכתב האישום (עמ' 4 ש' 94-96, 100-101). בתחילת ההודעה, ציין המשיב פעמים מספר כי הוא שתוי, מפני ששתה ששה או שבעה בקבוקי בירה, ולכן אינו חש בטוב, וביקש להפסיק את החקירה, ולחדשה יום למחרת בנוכחות עורך דין מטעמו (עמ' 1 ש' 1-8, עמ' 2 ש' 9-22, עמ' 4 ש' 112-114). יחד עם זאת, מסר כי טייל עם המשיב 2 באזור קריית שמונה. אלה דבריו: "היינו מטיילים באזור קריית שמונה, סאלח טעה בדרך, אני הייתי חצי יושן בגלל הבירה, ובחזרה ראינו ניידות משטרה ועצר אותנו והשוטר שאל מאיפה, אמרתי לו אני מירכא, שאל מה אתם עושים כאן, השוטר אמר אתם עצורים צריך לקחת אותכם (כך במקור- נ.מ.) לתחנה, זה כל מה שקרה" (עמ' 2 ש' 26-28).

המשיב 2 אסף אותו והם נסעו "לעשות סיבוב" (עמ' 2 ש' 32-33). בהודעתו הוא מפרט במדויק את מסלול הנסיעה של השניים, את מסלול הנסיעה ואת העצירות בדרך לשם קניית הבירות באופן מפורט ומדויק (עמ' 2 ש' 39-45, עמ' 3 ש' 46-49). כאשר נשאל, כיצד לא הגיע במהלך הנסיעה לנחל החצבני, לאחר שהיה במקום פעמיים בעבר, השיב כי היה שתוי, ולא שם לב לדרך (עמ' 4 ש' 118-119, עמ' 5 ש' 120-121).
במהלך הנסיעה לא פגשו איש, היו לבדם ברכב ביחד כל הזמן, למעט עצירות של דקות מספר להתפנות, במקומות שונים על הדרך (עמ' 3 ש' 50-57, 69, עמ' 4 ש' 98). הם שהו במטולה למשך זמן של דקה או פחות מדקה, עברו את שער הישוב כ- 50 מ', עשו סיבוב בכיכר וחזרו חזרה לכיוון קריית שמונה (עמ' 4 ש' 89, 93). דברים אלו עומדים בסתירה לדו"ח התצפית, ולאיכונים הטלפונים כפי שיפורטו וגם נסתרו על ידי המשיב 2.

המשיב 1 אשר, כי בעת מעצרו נתפסו ברשותו 2 מכשירי טלפון, האחד מסוג מירס והשני אורנג'. כאשר נשאל אם הוציא את כרטיס הסים ממכשיר האורנג' השיב: "לא הוצאתי, האורנג' היה בלי כרטיס, את הכרטיס של האורנג' שמתי בתוך המירס" (עמ' 3 ש' 80), מפתיעה ביותר תשובתו לשאלה מהו מספר הפלאפון של המשיב מס' 2 לפיה : "אני לא זוכר אותו בעל פה, אין לי אותו בזכרון הטלפון כי אני לא מתקשר לסאלח ולא מדבר איתו בטלפון, רק כשהוא בא אלי לעסק אנחנו מדברים" (עמ' 4 ש' 84-85), הואיל ומדובר בשני חברים טובים לא ברור כיצד לא ידע את מספר הפלאפון של המשיב 2, בפרט לאור השיחות שניהלו ביניהם על פי האיכונים, כפי שעוד יפורט בהמשך.
בהודעה נוספת שמסר המשיב 1 מיום 28/09/08, שמר על זכות השתיקה, לאורך כל עדותו.

המשיב 2, מספר בגרסתו הראשונה מיום 24/09/08, כי ביום האירוע בסביבות השעה 08:30 - 09:00 בערב, התקשר למשיב מס' 1, והציע לו לטייל. הם נסעו בוולוו שלו לקרית שמונה, עלו לרמת הגולן, ובחזרה נעצרו במחסום המשטרתי (עמ' 2 ש' 9-13).
המשיב מס' 2 מתאר את מסלול הנסיעה כך: "אני אספתי את מבדא מירכא מהבית שלו בשעה כמעט שבע ומשהו בערב ומירכא נסעתי לכיוון צומת אחיהוד ומשם המשכנו ישר עד למטולה עשינו כמה סיבובים במטולה וחזרנו ואז ראינו את המחסום של המשטרה ועצרו אותנו.." (עמ' 2 ש' 25-27) מסלול זה מנוגד לאשר מסר המשיב 1 בהודעתו הראשונה לפיה נסעו לכיוון רמת הגולן,
נעצרו לשהות בסמוך לנחל החצבני. כאן יודגש כי בעוד שעל פי איכוני הטלפון של המשיבים, היה המשיב 2 בשעה 14:30 בצומת אחיהוד, המשיב 1 היה באותה העת בישוב ירכא.
כאשר נשאל מדוע נסעו למטולה, השיב המשיב :
ש. מה יש לראות במטולה ששווה לנסוע כל המרחק הזה לעשות סיבוב שם ולחזור הביתה ?
ת. יש נוף יפה מה, אוויר נקי ומשעמם
ש. כמה זמן הייתם במטולה ?
ת. בערך עשרים דקות חצי שעה כך
ש. מה עשיתם במטולה ?
ת. אמרתי לך סיבובים כך (עמ' 2 ש' 39-44, ראה גם עמ' 4 ש' 107-108).

אלא שאיכוני הפלאפון של המשיב 2, מלמדים כי לא שהו במטולה מעבר לעשר דקות (מנוי 727 בסוף, איכוני שיחות נכנסות ויוצאות).

המשיב 2 נשאל באשר לשיחות הפלאפון בין השניים, למרות שהיו ביחד, לדבריו, כל העת, לכך השיב: "שהיינו במטולה הייתי מחייג למבדא (המשיב מס' 1 - נ.מ.) לפלאפון כמה פעמים בשביל לשמוע את הצלצול שלו שירים יעני.. בשביל לשמוע שירים ומבדא היה מצלצל אליי בשביל לשמוע צלצול שלי אני דיברתי עם עוד מישהו ואני לא רוצה להגיד מסיבות אישיות במי מדובר " (עמ' 4 ש' 89-91), תשובות תמוהות עד מאוד.
גם בהודעה מיום 28/09/08, ואף לאחר שעומת עם האיכונים הטלפונים ודו"ח התצפית, חזר המשיב 2, וטען כי המשיב 1 היה איתו ברכב כל הזמן, כדבריו: "אמרתי לך שכל הזמן היה איתי מבדה וגם שהסתובבתי בכיכר שתי פעמים" (עמ' 1 ש' 6).
המשיב 2, הכחיש כי התקשר למשיב 1 בשעה 21:48 שעה שהיה מחוץ לרכב (עמ' 1 ש' 9). כאמור, גם לאחר שנאמר לו שנצפה נוהג ברכבו לבד, כאשר עבר את השער של הישוב מטולה, ועד לאחר שיצא עם המשיב 1 לכיוון קרית שמונה, שב המשיב 2 וטען כי המשיב 1 היה איתו כל הזמן (עמ' 2 ש' 10-13)
ש. אני אומר שאתה משקר בגלל שבאותו שלב מבדה ירד מהרכב בעניין שקשור לסמים שנתפסו ושהיו אצלך ברכב עד שראיתם את המחסום בק"ש והוצאתם אותם מהרכב שלך, מה תגובתך?
ת. לא נכון. לא היה איתי שום דבר. רק מבדה היה איתי (עמ' 2 ש' 14-16).

כך גם הכחיש, בניגוד לגרסת המשיב 1, כי עצרו את הרכב ויצאו על מנת לנוח (עמ' 2 ש' 21-23).
הסברו של המשיב כי צלצלו האחד לפלאפון של השני כאשר היו יחד על מנת "לשמוע צלצול", אין בו ממש, והוא עומד בסתירה לאיכונים הטלפונים, לפיהם שוחחו המשיבים ביניהם 11 פעמים בפרק זמן של כשעה וחצי בין השעות 20:42 ועד לשעה 21:53 - 7 מהשיחות נעשו מהמנוי של המשיב 1 למנוי של המשיב 2.

יתרה מכך, הדברים עומדים בניגוד לדו"ח התצפית של רס"ר כוהנים, לפיו ברכב הוולוו של המשיב 2, כאשר נכנס לישוב מטולה, ישב הנהג בלבד, ואילו שעה שיצא הרכב ממטולה, היו בו שני המשיבים.

עוד מספר המשיב 2, כי ראה את המחסום המשטרתי ממרחק של יותר מחמישים שישים מ'. כאשר נהג במהירות של 80-90 קמ"ש, משראה את המחסום האט את מהירות הרכב, ל-30-40 קמ"ש, לחץ על דוושת הברקס ועצר (עמ' 3 ש' 63-76). מדבריו עולה כי האט לכאורה נסיעתו במרחק של 50-60 מ' מהמחסום, בעוד שדו"חות גורמי המשטרה מלמדים כולם, כי האט נסיעתו במרחק של 150-200 מ' מהמחסום. יצוין כי בהודעה מיום 28/09/08, הכחיש המשיב כי האט את הרכב במרחק מסוים לפני המחסום בקרית שמונה, לדבריו: "לא היה דבר כזה" (עמ' 2 ש' 17-18). דברים העומדים בסתירה להודעתו מיום 24/09/08.

גם המשיב 2, כמו המשיב 1, הכחישו כי היו ברכב תיקים (עמ' 4 ש' 86-87), וכן הכחיש שעצר באמצע הכביש, לדבריו: "לא נכון, לא היו לי תיקים באוטו ולא עצרתי בשום כביש באמצע ולא תפסו באוטו שום דבר ואני לא מכיר בתיקים האלו בכלל ואני עד עכשיו לא יודע במה מדובר "(עמ' 4 ש' 116-117). (ראה גם הודעה מיום 28/09/08 עמ' 2 ש' 27-30, ש' 37-40).

בנוסף לסתירות המהותיות, לדו"חות הפעולה של השוטרים ולאיכונים הטלפונים, ולסתירות שבין הודעות המשיבים עצמם, מצאנו כי המשיבים מסרו גרסאות מאוחרות, השונות באופן מהותי מהגרסאות הראשוניות שפורטו לעיל, גם ב"כ המשיב 2 מסכים כי הגרסאות הראשונות אינן אמת אולם טוען כי, הגרסאות המאוחרות אמת הן.

בהודעת המשיב 1 מיום 05/10/08, שינה המשיב 1 את גרסתו באופן מהותי, והחליט למסור גרסה אותה לדבריו נמנע מלספר קודם, לפיה נסע לבילוי עם בחורה לאזור הגליל העליון, ואילו המשיב 2 הגיע לאזור על מנת להצטרף לבילוי, עם הבחורה וחברה שלה שעתידה היתה להצטרף אליהם.
לדבריו, יצא מהמוסך שלו עם בחורה מרמת הגולן בשם נג'ואה ברכבה, פיאט פונטו לבנה. היא אספה אותו סמוך לשעה 17:30 - 18:00, יחד נסעו לרמת הגולן, היא זו שנהגה ברכב. מירכא נסעו לכביש כרמיאל, כפר ראמה, צומת עמיעד, עד לקריית שמונה. בקניון בק"ש פנו ימינה, משם עלו לרמה, עברו דרך מג'דל שמס ומסעדה, ועצרו ביער מעל למג'דל שמס, שם ישבו ברכב כחמישים דקות. לאחר מכן, חזרו לכיוון קריית שמונה, ועלו לכיוון מטולה, לפגוש את חברתה של אותה נג'ואה, כדי להפגש עם הנאשם 2 (עמ' 1 ש' 1-9).

איכוני הפלאפון השייך למשיב 1 מלמדים כי אכן היה בירכא, לאחר מכן בכרמיאל ואחר כך באזור הצפון (גליל עליון – רמה). אין איכון המלמד על כי שהה באזור מסעדה- מג'דל שמס כ- 50 דקות, אולם גם אין איכון השולל זאת אבסולוטית. נראה כי שהה באזור קיבוץ הגושרים בשעה 19:37 וב-20:35 במעלה חרמון. על פי האיכונים של השיחות היוצאות עולה כי היה באזור כפר גלעדי, קלע וגונן.
לדבריו, עוד בטרם שהגיעו למטולה, התקשרה נג'ואה לחברתה, שאמרה לה כי טרם סיימה לעבוד, ועל כן לא תוכל להצטרף אליהם (עמ' 2 ש' 11-12). לכן התקשר למשיב 2, וביקש ממנו לבוא ולאסוף אותו. המשיב 2 כבר היה באותה עת באזור הואיל וקודם לכן תאמו וקבעו להיפגש. לדבריו, חיכה ברכב של נג'ואה כעשר דקות עד שהמשיב 2 הגיע, אז נכנס לרכב הוולוו, והשנים חזרו לקריית שמונה ונעצרו (עמ' 2 ש' 12-17). לפי גרסה זו, אמור היה המשיב 2 לראות את נג'ואה, שכן המשיב מס' 1 עבר מרכבה לרכבו של המשיב 2. אולם שני המשיבים טענו כי המשיב 2 לא ראה אותה (ראה גם הודעותיו בהמשך).

כאשר נשאל מדוע נמנע מלמסור גרסה זו מיד עם מעצרו, השיב: "פחדתי בגלל שאני נשוי ולא רוצה להסתבך בבית וגם לא רוצה לסבך את הבחורה ולא חשבתי שיהיה ככה שיאריכו לי מעצר וכל זה" (עמ' 1 ש' 15-16, ראה גם עמ' 6 ש' 155). הסברו של המשיב באשר לשינוי הגרסאות אינו משכנע כי הרי ברור שכבר בחקירתו הראשונה ידע מהן החשדות וחומרתם, ובכל זאת בחר למסור גרסה שקרית. אלא שלאחר שעומת עם האיכונים הפלאפונים, ולאחר שהושם בתא המעצר עם המשיב 2, והייתה להם הזדמנות לתאם גרסאות, סיפק גרסה מאוחרת ומתואמת לאירוע.
משונה במיוחד גרסתו ביחס לאותה בחורה בשם נג'ואה. לטענתו הכיר אותה לראשונה ביום מעצרו. כאשר באה למוסך בירכא לשטוף את רכבה, החלו לשוחח ביניהם. לאחר שאחיו סיים לשטוף את הרכב, לא לקח ממנה המשיב כסף עבור השטיפה, נג'ואה הלכה לקנות בגדים וחזרה בשעה 17:30 (עמ' 2 ש' 18-25).
המשיב לא מסר כל פרטים מזהים של ממש אודותיה. לדבריו, היא בחורה מהעדה הדרוזית, מתגוררת ברמת הגולן, בת 24, לומדת בקרית שמונה, לא יודע לומר היכן בדיוק, ולא ידע את שם משפחתה, וכל פרט אחר על משפחתה (עמ' 2 ש' 28-31). אולם מסר תיאורה (עמ' 2 ש' 31-32). באשר למספר הפלאפון שלה, אמר : "אני לא יודע מספר שלה, כי באותו יום שנסענו לרמת הגולן היו לה הרבה הפרעות לפלאפון כי התקשרו אליה כל מיני בחורים שאני לא מכיר ואז בשביל שלא יהיו הפרעות היא זרקה את הסים שלה.. לא זוכר בדיוק איפה ואז אני נתתי לה את הסים שלי... הוא רשום בפלאפון של סאלח שסאלח היה מתקשר אליי באותו יום... " (עמ' 2 ש' 33-37).
כשנשאל כיצד אינו יודע פרטים נוספים למרות שבילה במחיצתה מספר שעות, השיב: "היא סיפרה לי מה היא לומדת אבל אני לא זוכר ועל משפחה לא דיברנו" (עמ' 2 ש' 42), ובהמשך מסביר: "זה היה היום הראשון שאני מכיר אותה זה לא שאני מכיר אותה הרבה זמן" (עמ' 2 ש' 46-47). מסר כי יוכל לאתרה באמצעות כרטיס הסים שנתן לה, אותו מספר באמצעותו שוחח עם המשיב 2, אשר מתחיל בספרות 054, לא זכר המספר (עמ' 4 ש' 98-100).
אדגיש כי גרסתו זו תמוהה מאוד. למרות שבילה במחיצת נג'ואה שעות רבות ברכבה, לא ידע למסור כל פרט מזהה אודותיה ולא ידע כיצד לאתרה.

באשר לחברה של נג'ואה שהיתה אמורה להצטרף לבילוי עם המשיב 2 מסר המשיב 1 כי שמע את נג'ואה מדברת איתה בטלפון, באמצעות כרטיס הסים שהוא נתן לה, אולם היא לא רצתה להצטרף אליהם, הוא אינו יודע עליה דבר, ומעולם לא ראה אותה (עמ' 3 ש' 55-58).
באותו יום הגיע המשיב 2 למוסך שם תאם עימו את פרטי הבילוי בערב (עמ' 3 ש' 61-64), המשיב 2 לא ראה את נג'ואה, אלא התקשר אליו לאותו כרטיס סים שנתן אח"כ לנג'ואה, המשיב 1 ביקש ממנו להגיע (עמ' 3 ש' 65-68). לאחר מכן התקשר אליו שוב המשיב 2 כשהיה בקרית שמונה (המשיב 1 היה באותה העת בדרך מרמת הגולן לכיוון קריית שמונה), ובהמשך ולאחר שנודע לו שהבחורה הנוספת אינה מעוניינת להצטרף, ביקש מהמשיב 2 שיאסוף אותו ממטולה (עמ' 3 ש' 69-73).

כאשר נשאל המשיב האם אחיו אמיר שעובד איתו במוסך, יודע שנסע עם נגואה, השיב בחיוב והסביר כי אמר לאחיו שהוא נוסע עם נג'ואה על מנת לבדוק את רכבה, לא אמר לו שהוא נוסע לטייל איתה, וכי אחיו ראה אותם נוסעים מהמוסך יחד ברכבה של נגו'אה (עמ' 4 ש' 92-95).

אמיר אבו חמדה (להלן: "אמיר"), אחיו של המשיב 1 ושותף עמו במוסך, אישר בהודעתו (הודעה מיום 07/10/08) את גרסת המשיב 1 כי יצא מבית העסק עם בחורה בעלת רכב מסוג פיאט פונטו. עוד ציין אמיר, כי עבור השטיפה שילמה לו אותה בחורה סך של 40 ₪ (עמ' 2 ש' 25). אלא שהמשיב
1 מסר,
כי נג'ואה לא שילמה כסף עבור השטיפה (הודעה מיום 05/10/08, עמ' 2 ש' 18-25).

גרסה זו של אמיר תומכת בגרסת המשיב, לפיה נסע מבית העסק עם בחורה, יחד עם זאת, אין בדבריו של אמיר כדי לשפוך אור על זהותה של נג'ואה.
השינוי החד בגרסת המשיב 1, לאחר שעומת עם איכוני הפלאפונים, ולאחר תיאום הגרסאות עם המשיב מס' 2, ומסירת גרסה מעורפלת, שאיננה ניתנת לבדיקה ואימות, מלמדת כי דבריו של המשיב לכל הפחות אינם מדויקים, ובאים להסתיר יותר מאשר לגלות, בפרט בכל הנוגע לאותה נג'ואה.
בהודעה מיום 06/10/08, חזר המשיב 1 על גרסתו לפיה נסע ברכב עם נגואה באזור הצפון, וציין כי קבע עם המשיב 2 שיבוא לאספו בקיבוץ ליד מטולה, לדבריו, אינו זוכר את שם הקיבוץ: "עוברים את השער הצהוב של מטולה וממשיכים ישר, שם נמצא הקיבוץ או הישוב, אני לא יודע מה זה, יש שם כמה בתים" (עמ' 3 ש' 51-52).
לגרסת המשיב הוא מסר את כרטיס הסים לנג'ואה: "באותו רגע שבא סאלח לקחת אותי" (עמ' 3 ש' 58). דבריו אלה של המשיב סותרים את אשר אמר בהודעה הקודמת, שם אמר כי אינו זוכר היכן ומתי נתן לנג'ואה את כרטיס הסים, וכי נתן לה אותו למניעת "הפרעות", הואיל וקיבלה שיחות מ"כל מיני בחורים" וזאת במהלך נסיעתם לרמת הגולן לשם בילוי (05/10/08, עמ' 2 ש' 33-37). בהקשר זה נשאל המשיב 1 כיצד זה שהם נעצרו בשעה 22:00 ואילו השיחה האחרונה בינו לבין המשיב 2 התקיימה בשעה 21:52, דבר אשר מוכיח בניגוד לדבריו, כי לא נתן את כרטיס הסים לנגואה, אלא הכרטיס היה איתו עד למעצרו, השיב הנאשם: "לא נכון, הייתי עם סאלח בקשר והוא טעה בדרך, וכשראיתי את הוולבו מולי בא, אני נתתי את הכרטיס לנגואה ובזמן הזה דיברתי איתו ואמרתי לו שאני רואה אותו ואז נתתי את הכרטיס לנגואה ועליתי עם סאלח וחזרנו בחזרה" (עמ' 4 ש' 91-93).

הסבר זה אינו מניח את הדעת, אינו מתיישב עם הראיות ואף עומד בסתירה לדבריו הקודמים של המשיב 1. ניכר כי בדבריו אלו מנסה המשיב להתאים את גרסתו לאיכוני הפלאפונים. השיחה האחרונה בין המשיבים נערכה בשעה 21:53, ואילו המעצר בוצע בשעה 22:00. לשיטת המשיב 1, הגיע המשיב 2 לאסוף אותו 15 - 20 דקות אחרי השיחה האחרונה ביניהם, אלא שבזמן זה כבר נעצרו השניים. הטענה כי העביר את כרטיס הסים לפלאפון של נג'ואה טרם עלייתו לרכבו של המשיב 1, עומדת כאמור בניגוד לדבריו הקודמים, בהודעתו מיום 5/10/08 עמ' 2 ש' 35-37 ואיננה מתיישבת עם ההיגיון.

יתרה מכך, גרסה זו איננה מתיישבת עם טענת המשיבים לפיה המשיב 2 לא ראה את נג'ואה (הודעת המשיב 1 מיום 05/10/08 עמ' 3 ש' 65-68, וראה גם הודעת המשיב 2). שהרי המשיב 1 ישב ברכב עם נג'ואה, ואם הוא ראה את רכבו של המשיב 2 מגיע, ולדבריו, עבר מרכבה של נג'ואה לרכבו של המשיב 2, לא ברור כיצד המשיב 2 לא ראה את אותה נג'ואה.
המשיב הכחיש כי בעת ששהו יחד בתא המעצר, אמר למשיב 2 כי בלע את כרטיס הסים (עמ' 3 ש' 65-66, עמ' 4 ש' 83). אולם כפי שמצאנו, מתמלול השיחה שנערכה בין השניים, המשיב, אכן אמר דברים אלו למשיב 2.

עיון בשתי הודעותיו המאוחרות של המשיב 1, מלמד כי הן סותרות האחת את השנייה. כך למשל, המשיב לא מסר פרטים מינימליים לשם זיהוי נג'ואה עמה שהה לכאורה עד אשר פגש את המשיב 2. בפרט לאור האישומים הכבדים המיוחסים לו, שהרי בעזרתה יכול היה לכאורה להוכיח כי אין ממש באישומים. טענתו כי המשיב 2 לא ראה את נג'ואה עומדת בסתירה לדבריו, כי עבר מרכבה לרכבו של המשיב 2. כך גם שינה המשיב גרסתו לעניין המועד בו לכאורה מסר לאותה נג'ואה עלומה את כרטיס הסים.
כל אלה, בנוסף לשינוי הגרסה המשמעותי מגרסאותיו הראשונות, מעמידים בספק רב את נכונות הגרסה שמסר, ולכל הפחות ברור כי סתירות ותהיות אלה מחזקות את הראיות שנאספו בתיק החקירה, הגם שמדובר בראיות נסיבתיות ולא ישירות.

גם המשיב 2, בהודעה מיום 06/10/08, שינה גרסתו לחלוטין, באופן מהותי ביחס לאירוע ולסיבות הימצאותם של המשיבים באזור הצפון (עמ' 5 ש' 135-137), כך הוא מספר: "אני לא ידעתי שהעניין יגיע למצב כזה, אני הייתי אצל מבדה במקום איפה ששוטפים את רכב, בערך בשעה ארבע ומשהו, מבדה דיבר איתי שהוא צריך ללכת עם החברה שלו, אני לא מכיר אותה, הוא אמר לי בערך בשעה שמונה ומשהו שאני צריך ללכת להביא אותו מאזור קריית שמונה... בערך בשעה שמונה ומשהו התקשרתי אליו מהטלפון שלי לטלפון שלו ואמרתי לו שנסעתי ואני בדרך לקריית שמונה, אמרתי לו כשאני אתקרב אני אתקשר אליך עוד פעם. כשהתקרבתי התקשרתי אליו, הוא הסביר לי איך להמשיך ללכת להביא אותו, אז נסעתי איך שהוא הסביר לי, עד שהגעתי למטולה עברתי את השער והגעתי לכיכר השניה במטולה, אז בכיכר שם אני התבלבלתי לא ידעתי לאן ללכת וחזרתי בחזרה ויצאתי עוד פעם מהשער של מטולה, נסעתי בערך שלושים ארבעים מטר לא יותר ועשיתי סיבוב בכביש וחזרתי למטולה, לפני זה כשיצאתי מהשער, מבדה התקשר אלי ושאל אותי איפה אתה, אמרתי לו שהתבלבלתי ויצאתי מהשער, אז הוא אמר לי לחזור לכיכר הראשון, הגעתי לכיכר הראשון עשיתי סיבוב בכיכר וחזרתי חזרה והוא חיכה לי שמה בכיוון היציאה ממטולה, עצרתי לו והוא עלה איתי לאוטו ונסענו יצאנו ממטולה עד שהגענו למחסום המשטרתי ונעצרנו... זה הכל זה האמת ואני מוכן לנסוע איתכם לאן שאתם רוצים, היכן שהייתי היכן שטעיתי" (עמ' 1 ש' 1-8, עמ' 2 ש' 9-15).

כאשר נשאל מדוע לא מסר גרסה זו קודם, ענה המשיב 2 כי לא רצה לפגוע במשיב 1, שהוא מהעדה הדרוזית, נשוי ובעל משפחה, ולדבריו: "לא ידעתי שהחקירה תגדל ככה, לא ידעתי שאתם תגדילו את החקירה ככה" (עמ' 2 ש' 18-23). אינו מכיר את נגואה ולא היה אמור לצאת לבילוי יחד עם המשיב 1, נגואה וחברתה, אלא רק נסע להחזיר את המשיב לביתו (עמ' 2 ש' 27-31, 37, עמ' 3 ש' 47-48). המשיב 1 אמר לו כי לחברה יש רכב מסוג פיאט פונטו בצבע לבן, אולם הוא בעצמו לא ראה אותה (עמ' 2 ש' 38-41).

גרסתו זו של המשיב 2 סותרת את גרסתו של המשיב 1, שטען כי עבר מרכבה של נגואה לרכבו של המשיב 1 במטולה. ברור כי המשיב 2 היה צריך לראות את נגואה ורכבה. על דרך ההיגיון היו השניים אמורים לראות האחד את השני. המשיב 1 לא אמר כי חיכה "בחוץ", במטולה, אלא כי חיכה לו כעשר דקות, וכשהגיע נכנס לרכבו. כאשר הגיע קודם ,לגרסתו, נתן לנגואה את כרטיס הסים (ראה הודעות המשיב 1 מיום 05/10/08 עמ' 3 ש' 65-68, מיום 06/10/08 עמ' 4 ש' 91-93).
סתירה נוספת מצאנו בגרסאות המשיבים בכל הנוגע "לתפקידו" של המשיב 2. בעוד שהמשיב 1 ספר כי תכננו בילוי משותף יחד עם חברה נוספת של נג'ואה בידיעת המשיב 2, (הודעה מיום 05/10/08 עמ' 3 ש' 61-64), הרי שהמשיב 2 טוען כי לא אמור היה לפגוש בחורה, ונסע לאזור מטולה רק כדי לאסוף את המשיב 1 חזרה לביתו.
כשנאמר לו כי המשיב 1 מסר כי סיכמו ביניהם שיבוא לקריית שמונה על מנת לבלות יחד עם חברתה של נגואה, אומר: "אין לי תשובה לזה" (עמ' 4 ש' 82).

מדובר בסתירה ניכרת ומהותית בגרסאות המשיבים. אם זוהי אכן מטרת הגעתם של המשיבים לאזור – יש להניח כי המשיב 2 ידע על תוכנית הבילוי של ארבעתם יחד, ובפרט לאור גרסת המשיב 1 כי שוחחו בעניין. סתירות אלה כולן מחזקות את השאלה התמוהה באשר למטרת שהייתם באזור מטולה והגליל העליון, ובכלל זה תפקידה של אותה נג'ואה בתרחיש, והסיבה שלשמה הגיעו לאזור.
לשאלה מדוע שוחח עם המשיב 1 שיחות כה רבות בשעת הערב, השיב: "טלפון שמסתיים 719 זה מבדה (המשיב מס' 1 – נ.מ.) דיברתי איתו שיסביר לי מאיפה לקחת אותו והטלפון שמסתיים 752 הוא חייג אלי בהתחלה ולא היה מענה ואני חייגתי אליו והוא לא ענה לי, אמרתי לו הלו הלו והוא לא ענה... לא יודע מי זה בכלל אפילו הוא לא ענה לי אין לי הסבר.." (עמ' 5 ש' 140-143).
דברים אלו סותרים את איכוני הפלאפון של המשיבים. ביום האירוע נרשמו 7 שיחות יוצאות ממנוי המסתיים ב-719 (משויך למשיב 1), למנוי המסתיים ב- 727 (משיב 2), ו-4 שיחות נכנסות למנוי - 719 (משיב 1) ממנוי 727 (משיב 2). סה"כ שוחחו ביניהם המשיבים 11 פעמים בערב יום האירוע (חלק שיחות של מספר שניות), בפרק זמן של כשעה ורבע, בין השעות 20:42 ועד 21:53.
לא מצאנו כל הסבר של ממש ביחס לאותן שיחות שנתקיימו בפרקי זמן כה קצרים ביניהן. בגרסה הראשונה טען המשיב 2 כי התקשרו האחד אל השני כדי לשמוע את צלצול הטלפון (שכן כזכור טענו כי היו יחד כל הזמן), בגרסה המאוחרת טענו השניים כי תאמו היכן להיפגש.
אין בהסבר זה כדי לפתור את התעלומה מדוע קיימו שיחות כה רבות. העדר הסבר זה מהווה חיזוק לראיות התביעה ונדבך נוסף לעמימות באשר למעשיהם באזור ביום האירוע.

בהקשר זה ראוי לציין כי שיחות פלאפון רבות נרשמו בין המשיב 2 לבין מנוי שמספרו
752, בשעות הבוקר ובשעות הלילה, כאשר גם לגבי אותן שיחות טען המשיב כי אינו יודע במי מדובר. עניין זה כשלעצמו, בנוסף לסתירות בגרסתו ולאי הבהירות הניכרת העולה ממנה בנקודות מהותיות, מוסיפה וגורעת מההסבר שנתן להימצאות השניים במקום. כאן המקום לחזור ולהדגיש את השינוי המשמעותי, בין הגרסה הראשונית שמסר לגרסתו המאוחרת.

5.

תיאום גרסאות:
המשיבים הכחישו תחילה כל קשר לסמים ומסרו גרסאות סותרות. במסגרת תרגיל חקירה שנערך להם, הושמו השניים יחד בתא מעצר, שם נשמעו מתאמים גרסאות ביניהם.
המשיב 1, נראה מדבר עם המשיב 2, אודות מכשיר הטלפון הסלולרי שלו ומבצע תנועת בליעה, אכן הטלפון שלו נמצא ללא כרטיס הסים. לאחר מכן מסרו המשיבים גרסה חדשה ומתואמת ביניהם, בניסיון להתאים אותה אל האיכונים הטלפונים שבוצעו.

המשיבים הכחישו כי ניהלו שיחות בנוגע לחקירה ולאירוע נשוא כתב האישום.
לדברי המשיב 1, ניהלו שיחות חולין בלבד (הודעה מיום 06/10/08 עמ' 2 ש' 12, 15, עמ' 3 ש' 73, עמ' 4 ש' 83). הכחיש כי תאמו ביניהם גרסאות (עמ' 3 ש' 75) ואמר: "לא דיברנו כלום, יכול להיות שהזזתי את הפח שהיה קרוב אלינו וזהו " (עמ' 3 ש' 80). אלא שעיון בתמלול השיחות בין השניים, מלמד כי מספר לא מבוטל של פעמים נשמעים השניים מתלחשים, מזיזים חפצים ומדברים אודות החקירה.

כאשר נשאל האם ידוע לו מה סיפר המשיב 2 בחקירה, השיב תחילה כי אינו יודע, ולאחר מכן ענה: "אני יודע שסאלח סיפר שנסענו ביחד כי אני אמרתי לו שיגיד ככה שעצרו אותנו במחסום" (הודעה מיום 05/10/08, עמ' 6 ש' 144-145), והוא ממשיך:
ש. אמרת שלא הספקתם לדבר כי הפרידו אתכם ?
ת. הספקתי להגיד לו את שתי המילים האלה.
בכך למעשה מאשר המשיב כי דיברו ביניהם עובר לגרסה הראשונה שמסרו, וסיכמו שיספרו שהיו יחד לכל אורך יום האירוע, כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בגרסה שמסרו.

המשיב 2 אף הוא מכחיש כי שוחח עם המשיב מס' 1, ואומר כי לא תיאמו גרסאות (הודעה מיום 05/10/08 עמ' 3 ש' 61-79). לדבריו, כשנפגש עם המשיב 1 בתא המעצר דיבר בלחש: "דיברנו חלש בגללה, הבחורה החברה שלו" (עמ' 4 ש' 97), הוא סרב למסור באיזו בחורה מדובר (עמ' 4 ש' 98-108), בהמשך ציין כי אינו זוכר בדיוק על מה דיברו: "אם יש לכם הקלטות, תן את זה לבית משפט, אני לא מפחד מיזה, דיברנו שטויות אני לא זוכר על מה דיברנו... אם אנחנו מוקלטים אז מה אתה שואל אותי שאלות כאלו.." (עמ' 4 ש' 111, 113) מתמלול השיחה מיום 24/09/08, עולה בבירור כי בניגוד לגרסת המשיבים, שוחחו ביניהם אודות האירוע נשוא כתב האישום, בנוסף לשיחת החולין שהתקיימה בין השניים. גם אם על פניו אין בשיחה פרטים הקושרים את הנאשמים למיוחס להם, הרי שניתן להבין מהדברים, כי הדריכו האחד את השני מה לומר בחקירה, והם מחליפים רשמים אודות החקירות.
כך לדוגמה אומר הנאשם 2, מסומן ס' (סאלח): סתם יא.. אני יצאתי אני והוא לטיול, אמר בשעה כזאת,...מה, מה הבעיה למה...
מ' (משיב מס'' 1): תגיד מה שקרה, מה
ס': מאיפה לקחת אותו, אמרתי לו לקחתי אותו מאצלם מהכפר ויצאנו אני והוא, מ...
לאחר מכן המשיבים מדברים בלחש, כך שלא ניתן להבין את דבריהם (עמ' 2)
ס': אתה אמרת לו לבד
מ': תגיד להם מצאת אותי אצלנו
ס': כן אצלכם, כך אני אמרתי לו, אמרתי הלכתי אליו ולקחתי אותו מהכפר
מ': אני אמרתי לו מליד הבית
....
ס':... הרכבים, שאל כל הזמן, אמרתי לו כל הזמן, אמרתי לו כל הזמן אותו רכב, אמר לא ירדתם ממנה, אמרתי לו..
מ': לוחש
ס': הסתובבנו כך
מ': לוחש
ס': כן גם אני אמרתי לו
מ': לוחש
ס': בשעה... בשעה כזאת...
מ': הרבה מסתובבים ברכבים אז מה, מאיפה אנחנו יודעים מה קרה (עמ' 3)
מ': כנראה היה משהו למעלה ולך תדע חשבו שזה אנחנו
ס': אמר היו איתכם תיקים, אמרתי לו איזה תיקים, אני לא היה לי כלום, אין כלום ברכב... לא היה לי כלום ולא עצרתי בצד, אמר אתה הסתובבת, אמרתי לו כן תעיתי בדרך והסתובבתי בכיכר ולא עצרתי והמשכתי.. (עמ' 4).

כך ממשיכים המשיבים ושוטחים האחד בפני
השני את הגרסאות שמסרו, ואת מהלך החקירה. בהמשך מדברים על האירוע, על כך שאין להם כל קשר (ראה כל מהלך התמלול, ובפרט עמ' 5 ו-6, 9, 13), לעיתים מלחשים ביניהם, כך שלא ניתן להבין את שנאמר.

די בדברים אלה כדי ללמד על תאום גרסאות. אלא שמהתמליל ומעיון בו אנו למדים על תאום ממשי של גרסאות. כך גם עולה מתמלול השיחה מיום 28/09/08 – שם מצאנו שיחת חולין בין המשיבים – שיחה על תנאי המעצר, על המשפחות וכו', אולם הם גם מדברים בינם לבין עצמם כי אין להם קשר לאירוע, על שנעצרו על לא עוול בכפם (עמ' 3-6). תוך כדי כך נכנס חוקר ושואל את המשיב 2 על מטען לפלאפון שלו, שנתפס יחד עם התיק ובו הסמים. המשיב 2 הכחיש, וטען כי המטען נמצא בביתו (עמ' 8). בהמשך, משוחחים השניים ביניהם על המטען. המשיב 2 אומר כי החוקרים מדברים "דברי הבל", ואילו המשיב 1 אומר לו כי הם רוצים "להפיל" אותו עם השאלה על המטען (עמ' 9). בהמשך התמלול, נראה המשיב 1 מתכופף לעבר המשיב 2, כורע מולו, הם שוחחו בלחש, תוך כדי נשמע רעש חזק של הזזת כיסאות ודפיקות של חפץ מברזל על הרצפה, כאשר הם המשיכוממשיכים להתלחש ביניהם (עמ' 9-10).

בניגוד לטענות המשיבים כי לא ניסו לתאם גרסאות, ולהעדר הסבר מצידם לרעש שעשו בעת חלק מהשיחות ביניהם, הרי שעיון בתמלול השיחות בין השניים מלמד באופן ברור, על תאום גרסאות.

אציין כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב 1, עצם העובדה כי הזיזו דברים בתא, והרעישו באמצעות חפצים ופח האשפה, דווקא מלמדת כי היו מודעים, או לכל הפחות חששו, כי הם מוקלטים, ועל כן פעלו כך.
יש לציין כי לא ברור אם השיחה הראשונה בין השניים מיום 24/09/08 ארעה לפני חקירתם או לאחר חקירתם באותו היום. אולם ברור הוא כי השיחה הנוספת מיום 28/09/08 הוקלטה לפני מתן הגרסה המאוחרת של המשיבים (מיום 05/10/08 ו -06/10/08), כך שלא ניתן לקבל טענות ב"כ המשיב 2, כי המשיבים לא תאמו את גרסתם המאוחרת.

6.

איכונים פלאפוניים:
ראיה חפצית ואובייקטיבית באשר למקום המצא המשיבים מצאנו באיכוני שיחות הפלאפון. איכוני הטלפון הנייד של המשיב 1, (מנוי המסתיים בספרות 719, על פי שיחות יוצאות ונכנסות) מלמד על המסלול שעשה מהכפר ירכא ועד למקום האירוע. המשיב עבר בישובים ונקודות ציון שונות ברחבי הגליל העליון. ניתן ללמוד באופן ברור כי בין השעה 21:11 ועד 21:53 נסע המשיב 1 לכיוון קריית שמונה, ובהמשך לישוב מטולה, שם שהה כעשר דקות בקירוב. שיחה אחרונה אוכנה במטולה בשעה 21:53, על פי שיחה שנתקיימה בין המשיבים. העובדה כי לאחר מכן אין איכון ספציפי, אין בה כדי ללמד כי בדיוק באותו הרגע עזב את המקום. שכן, לאחר מספר דקות הגיעו למחסום שבצומת בית המצודות ונעצרו בשעה 22:00.
איכוני הפלפון הנייד של המשיב 2 (מנוי המסתיים בספרות 727, על פי שיחות יוצאות ונכנסות), מלמד כי עשה מסלול שונה מזה של המשיב 1, בדרכו לגליל העליון (בין היתר שהה בחיפה ועכו במהלך שעות היום). במועד הרלוונטי שהה במטולה, כך בשעה 21:55, כחמש דקות עובר למעצר השניים, אוכן במטולה.

בהקשר זה יש לציין כי המשיבים אינם טוענים נגד נכונות איכוני הפלאפונים, ואינם מכחישים הימצאותם במקום הרלוונטי. אלא שלשיטתם, לא היו באזור הגדר (אזור זריקת הסם לעבר ישראל), בין היתר, משום שהיו דקות ספורות במקום, זמן שאיננו מספיק כדי לאסוף את חבילות הסם.
עיון באיכונים מלמד כאמור כי היו בישוב מטולה כ – 10 דקות. על פי דו"ח התצפית, המשיב 2 הגיע בנפרד בוולוו, ולאחר מכן הצטרף אליו המשיב 1. היה בידיהם זמן מספיק להגיע אל חבילת הסם. בנוסף לכך, עיון בכתב האישום מלמד כי המדינה איננה מייחסת למשיבים את לקיחת הסם מאזור הגדר, לכן טענה זו אינה רלוונטית.

איכונים אלו מהווים ראיה משמעותית ואובייקטיבית הקושרת את המשיבים למקום ביצוע עסקת הסם, ומהווים חלק משמעותי ממארג הנתונים המקימים בסיס פוטנציאלי להרשעת המשיבים. את איכוני הפלאפון מחזקים שיחות הפלאפון הרבות שבוצעו בין המשיבים, המלמדות באופן ברור כי בפרק זמן מסוים, בין השעה 21:00 ל- 22:00 לא שהו יחד, תוך שהסברם של המשיבים לכך, אינו משכנע כלל. (ראה בש"פ 7021/08 גזאוי באסל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 19.08.08)).

לטענת ב"כ המשיב 2, העובדה כי טביעת הרגל שנמצאה באזור הגדרה אינה תואמת את נעלי המשיבים (ראה הודעתו של עומר מיום 28.09.08 – גשש צה"ל), בצירוף ההנחה כי אותו אדם שלישי לכאורה, אמור היה להימצא עמם, פועלת לטובתם.
טענה זו אין בידי לקבל, אין בממצאים הבאים לידי ביטוי בהודעתו של עומר, כדי להועיל למשיבים. כפי שכבר ציינתי, לא מיוחסת למשיבים נטילת הסם מאזור הגדר.

אין לקבל טענת המשיבים כי העדר תוצאות הבדיקות של הד.נ.א. ו-ט.א. על התיקים מזכה אותם לחלוטין. ראשית, כפי שהניסיון מלמד אותנו רבים הם המקרים בהם נוקטים אלו המעורבים בעסקאות סמים, במשנה זהירות ובדרכים שונות ומשונות על מנת לטשטש ולמחוק כל עקבות הקושרות אותם לסמים.
בהקשר זה יש לציין כי העובדה כי לא נמצאו ברכבם של המשיבים כפפות, איננה מלמדת בהכרח כי ידיהם היו חשופות בעת זריקת הסם. שנית, וכפי שבצדק ציין ב"כ המאשימה, אין בהעדר ממצא כדי "לזכות" את המשיבים, אלא לכל היותר להצביע על מעורבים נוספים בפרשה. מצרף הראיות הקיימות מבססות את האישומים המיוחסים למשיבים, אף ללא תוצאות המעבדה, בפרט לצורך בחינתן של הראיות בשלב המעצר עד תום ההליכים נגד המשיבים.

7.

ראיות נסיבתיות:
ניתוח הראיות שמצאנו בתיק החקירה בצרוף לכל הסתירות והתמיהות מלמד כי מדובר בראיות נסיבתיות בלבד. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, "היותו של כתב-האישום מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, אינו שולל אפשרות של מעצר עד תום ההליכים, אם מצטרפות הראיות הנסיבתיות הללו לכדי מסכת של ראיות לכאורה, שיש בהן סיכוי סביר להרשעה... שעה שהוא שוקל מעצר עד תום ההליכים, על בית המשפט לתת דעתו גם לעוצמתן הלכאורית של הראיות. כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, עליהן להיות על פניהן בעלות עוצמה, שיש בה כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה." (ראה דברי כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) בבש"פ 991/99 מדינת ישראל
נ' קנילסקי (לא פורסם, 17.02.99) והאסמכתאות המובאות שם ; בש"פ 5046/05 קאסם נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.06.05).

בפני
הוצגו ראיות נסיבתיות, אשר צירופן יחד יוצר תמונה ברורה ושלמה בדבר מעורבותם של המשיבים באירוע המפורט בכתב האישום. העובדה כי המשיבים לא נראו זורקים את התיקים מרכבם בפועל, וכן העדר תוצאות בדיקות המעבדה, הגם שאלו נוגסים במידת מה בראיות התביעה, הרי שאין בהן כדי להפחית מעוצמתן של הראיות בהצטברן יחד ומן הפוטנציאל להרשעתם.

העברת 8 חבילות מלבנון לישראל דרך הגדר באזור מטולה (ראה הודעת החייל נבו לעיל), הגעת המשיב 2 לבדו ברכב במועד הרלוונטי לישוב מטולה, חבירתו אל המשיב 1, נסיעת המשיבים יחד ממטולה לכיוון קריית שמונה, האטת הרכב לפני הגעתם למחסום המשטרתי בצומת מצודות, ומציאת 8 חבילות סמים במקום ההאטה.

לכל אלה יש להוסיף את השינוי המהותי בגרסאות השניים, תיאום הגרסאות ביניהם במהלך תרגיל חקירתי כמפורט, ניסיונם הברור של המשיבים במהלך החקירות להתאים מיקומם ומעשיהם על פי האיכונים הפלאפונים, סתירות בעדויות השניים – גם בגרסאות המאוחרות, והעדר גרסה משכנעת לגבי מעשיהם במקום ולגבי אותה בחורה בשל נג'ואה, בפרט בכל הנוגע לפרקי הזמן הרלוונטים לאירוע – בין השעה 21:00 ועד לשעה 22:00, האיכונים הטלפונים המלמדים על הימצאותם במקום האירוע בזמן ביצוע העסקה. כל אלה מובילים למסקנה ברורה בדבר מעורבות השניים בעסקת הסמים המתוארת בכתב האישום.

מצאתי כי ראיות אלו הן בעלות עוצמה ופוטנציאל להרשעתם של המשיבים.
לפיכך אני קובעת כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים.

8.
עילת מעצר:
ברור כי מתקיימת עילת מעצר על פי
סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1966. הסנגורים אף אשרו זאת.

9.
חלופת מעצר:
כידוע, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות בעבירות של סחר בסמים, ולהצדיק חלופת מעצר (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל
נ' ג'מאל,פ"ד מט(2) 64); בש"פ 7517/08 מדינת ישראל
נ' אדרי (לא פורסם, ניתן ביום 2.09.08) והאסמכתאות המובאות שם) העבירות המיוחסות למשיבים, מקימות בבירור חזקת מסוכנות, המשיבים לא הפריכו חזקה זו.

כמות הסם הגדולה שנתפסה מצביעה על כך שהוא נועד להפצה ואין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הטמונה במשיבים ולספק הגנה ראויה לציבור מפני הישנות המעשים המיוחסים לה (ראה בש"פ 7258/08 אלקדיפאת נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, ניתן ביום 22.09.08)).

בנסיבות, לא מצאתי להורות על הזמנת תסקיר. גילם של המשיבים ואופיין של העבירות אינו מצדיק הזמנת תסקיר.


אציין עוד, כי לנאשם 1 עבר פלילי בעבירות אלימות והחזקת סמים לצריכה עצמית.
אני מורה, כי המשיבים ישארו במעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בתיק פלילי 133/08.

ניתנה היום י"ט בחשון, תשס"ט (17 בנובמבר 2008) במעמד הנוכחים.

מותר לפרסום מיום 17/11/2008.


מוניץ נחמה
, שופטת

001660/08בש 054 מרב כהן






בש בית משפט מחוזי 1660/08 מדינת ישראל נ' מבדה בן נג'יב אבו חמדה, סאלח בן יוסף תיתי (פורסם ב-ֽ 17/11/2008)