פסקי דין על אידאל שיווק (1996) | פסקי דין על אידאל דודי חימום (1983) | פסקי דין על אלכסנדר ביטון ואח' | פסקי דין על ניר גלבוע

260/05 עע     22/05/2005




עע 260/05 אידאל שיווק (1996) בע"מ, אידאל דודי חימום (1983) בע"מ, אלכסנדר ביטון ואח' נ' ניר גלבוע




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה




עע 000260/05






המבקשים

1.
אידאל שיווק (1996) בע"מ

2.
אידאל דודי חימום (1983) בע"מ
3.
אלכסנדר ביטון
4.
אביבה ביטון

בעניין
:



נ
ג
ד


המשיב


ניר גלבוע



החלטה

1.
בפני
:
1.1.
בקשה לקבל לרישום את הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (עב 2843/04).
1.2.
לחלופין – בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.
2.
העובדות הרלבנטיות להחלטה זו הן כמפורט להלן:
2.1.
בהחלטה מיום 12.9.2004 התירה כב' הרשמת פיינשטיין למשיב לתקן את כתב התביעה.
2.2.
ב

פסק דין
מיום 24.2.2005 דחה בית הדין האזורי (עב 2843/04, כב' השופט אברהמי ונ.צ. מר קובי משה)
את הערעור שהגישו המבקשים על החלטת כב' הרשמת פיינשטיין.
2.3.
ביום 22.3.2005 הגישו המבקשים הודעת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.
2.4.

בהחלטה מיום 6.4.2005 קבעתי כי על פני הדברים, על המערערים היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור. בתגובה להחלטה זו הגישו המבקשים את בקשתם.
3.
נימוקי הבקשה הם:
3.1.
עיון בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 מעלה כי אין בהם התייחסות למקרה של הגשת ערעור ו/או בקשת רשות ערעור על

פסק דין
הדוחה ערעור על החלטת רשם בית דין אזורי לעבודה.
3.2.
כיון שהחלטת כב' השופט אברהמי כונתה

פסק דין
, בדין הוגש ערעור בזכות ולא ברשות.
3.3.
לחלופין, ככל שנפלה טעות, הרי הטעות נפלה בתום לב, עקב הגדרת ההחלטה על ידי בית הדין האזורי "

פסק דין
". לפיכך, מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.
4.
המשיב התנגד לבקשה,
מנימוקים אלה:
4.1.
אין באמור בתגובת המערערים כדי להצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או מתן רשות ערעור.
4.2.
לא נפל פגם בכינוי ההחלטה "

פסק דין
" על ידי בית הדין האזורי, ומדובר בטעות של המבקשים.
4.3.
סיכויי הערעור נמוכים, הן לנוכח היותו ערעור שני, והן לנוכח התנהגות המבקשים, כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום בהתדיינות בין הצדדים.
5.
דין הבקשה, על שתי חלופותיה, להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.
6.
אשר להליך הנכון:
6.1.
סעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 קובע כי סמכויותיו ותפקידיו של הרשם וערעור על החלטותיו יהיו בהתאם לסעיפים 86, 87, 88, 89, 90(1) עד

90(11), 91, 95, 96, 98, 99, 100, 101, 102, 103, 105א ו- 105ג לחוק בתי המשפט, בתיאומים ובשינויים המחוייבים לפי העניין.
6.2.
בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט, החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד. בהתאם לסעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט, החלטה של בית משפט שלום בערעור לפי סעיף קטן (ב) ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת בית משפט השלום או מאת בית המשפט המחוזי או אחד משופטיו.
6.3.
שלא כנטען על ידי המבקשים, קיים הסדר מפורש בחוק בית הדין לעבודה הן לעניין ערעור על החלטת רשם בית דין אזורי והן לעניין ערעור על

פסק דין
של בית דין אזורי בו נדון ערעור על החלטת ביניים של רשם בית דין אזורי. בשני המקרים, אימץ חוק בית הדין לעבודה את ההסדר הקבוע בחוק בתי המשפט.
6.4.
למותר לציין, כי הכותרת שנתן בית הדין האזורי להחלטתו אינה קובעת אם הערעור על ההחלטה הוא ערעור ברשות או ערעור בזכות. הקביעה אם הערעור טעון רשות אם לאו היא על פי מהותה של ההחלטה נשוא הערעור. לפיכך, אין בעובדה שבית הדין האזורי כינה את החלטתו "

פסק דין
" כדי להקנות למבקשים זכות ערעור.
6.5.
לאור האמור, על פי סעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה, אשר אימץ את ההסדר הקבוע בסעיף 96 לחוק בתי המשפט, ערעור על

פסק דין
של בית דין אזורי, אשר דן בערעור על החלטת ביניים של רשם, טעון רשות.
7.
נותר לבחון האם מתקיים במקרה הנדון "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
8.
אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון
"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי
טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".
בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח'
, דינים עליון סד 182.
וראו גם:
ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח'
, פ"ד נה (2) 904.
בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח'
, פ"ד נד (4), 702.
9.
נראה לי, כי טעותם של המבקשים אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בדיקת הוראות החוק הרלבנטיות הן בגדר "בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". גם העובדה שבית הדין האזורי כינה את החלטתו "

פסק דין
" אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. ראשית, ספק בעיני אם מדובר בטעות, לנוכח העובדה כי מדובר בחלטה שדנה בערעור על החלטת רשם ולא בהחלטת ביניים. שנית, בכל מקרה, מהות ההחלטה –

פסק דין
/החלטה בערעור על החלטת ביניים של רשם – ברורה, ועל המבקשים היה לבדוק את הוראות החוק הרלבנטיות. שלישית, עצם כינוי ההחלטה "

פסק דין
" אינה מעידה על קיומה של זכות ערעור. כך למשל, ערעור על

פסק דין
של שופט בהליך של דיון מהיר טעון רשות, ואין מחלוקת כי במקרה כזה מדובר ב"

פסק דין
" ולא ב"החלטה אחרת".
10.
היבט נוסף אותו יש לשקול הוא סיכויי בקשת רשות הערעור:
10.1.
מדובר בבקשת רשות ערעור למתן זכות לערעור שני, על החלטה שהיא בעלת אופי דיוני מובהק – החלטה המרשה לתקן כתב טענות. בהחלטות מסוג זה בית הדין הארצי אינו נוהג להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, ובמיוחד כאשר מדובר בערעור שני. לפיכך, סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים.
10.2.
נימוקי בית הדין האזורי לדחיית הערעור עולים בקנה אחד עם מדיניות בית הדין הארצי לעבודה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, וגם מסיבה זו סיכויי הערעור נמוכים.
10.3.
לפיכך, גם בהיבט של סיכויי הערעור אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.
11.
על יסוד כל האמור לעיל, נדחות בקשות המבקשים – הן הבקשה לקבל את הערעור לרישום והן הבקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשים החלטה זו, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, 22.5.2005, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן
, רשמת











עע בית הדין הארצי לעבודה 260/05 אידאל שיווק (1996) בע"מ, אידאל דודי חימום (1983) בע"מ, אלכסנדר ביטון ואח' נ' ניר גלבוע (פורסם ב-ֽ 22/05/2005)