פסקי דין על יואב בן סמי ממן

21448/03 בש     27/11/2003




בש 21448/03 מדינת ישראל נ' יואב בן סמי ממן




בעניין:

6



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
בש 021448/03


כבוד השופט, י. פלפל
– סגן - נשיא






המבקשת:
מדינת ישראל









נ ג ד


המשיב:
יואב בן סמי ממן






החלטה

1.
בפני
ערר של המדינה על שחרורו של המשיב בערובה על ידי החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת בית-אור) מיום 19.11.03 בב.ש. 6508/03.

2.
כנגד המשיב הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום בת.פ. 3414/03. כתב אישום זה כולל שלושה אישומים ועל פי הכתוב בהם המשיב שכר בתאריכים 8.4.03 (פעמיים) ובתאריך 20.4.03, בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 10.9 גרם, 21.4 גרם ו-65 גרם ובנוסף טבליות
mdma
.

3.
העוררת ביקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים אולם בית משפט קמא החליט לשחררו בלא פחות מ-11 תנאים כדלקמן:

א. מעצר בית מלא בבית אמו, הלן ממן, ברח' אבן גבירול 3, באר שבע.

ב. פיקוח של אמו או אחותו קרן, גיסתו שרי ממן.

ג. טיפול פסיכיאטרי אמבולטורי במחלקה הפסיכיאטרית על פי אבחון ראשוני שיערך לו במחלקה בתיאום שירות המבחן.

ד. המשיב יצא לאבחון ולכל הטיפולים הפסיכיאטריים בליווי אחת מהערבות.

ה. המשיב יגיע פעמיים בשבוע לבדיקות בשירות המבחן לצורך מעקב אחר שימושו בסמים.

ו. פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים.

ז. איסור על המשיב להשתמש בסמים מכל מין וסוג שהוא.

ח. איסור על המשיב ליזום שיחות טלפון או להתקשר ללא אישור אמו או אחותו.

ט. הפקדה בסך 8,000 ₪.

י. ערבות עצמית בסך 15,000 ₪.
יא. ערבות צד ג' של כל אחת מהערבות ע"ס 15,000 ₪.

4.
שירות המבחן הגיש מספר תסקירים, בתסקיר הראשון נכתב, כי המשיב סובל מהתפרצויות בלתי נשלטות של זעם, משתמש בסמים מגיל 18 וקיים סיכון שהוא ישוב ויפעל באופן דומה לזה המתואר בכתב האישום.

מסקנת קצינת המבחן היתה שבאותו שלב הוא לא ממליץ על חלופת מעצר והומלץ לשלוח את המשיב למבחן פסיכיאטרי.

בהמשך הדיון הוגשה לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית ובית המשפט הורה, בעקבות חוות דעת זו, על הגשת תסקיר מבחן נוסף. מהתסקיר הנוסף עולה שבעבר תקף המשיב את אמו, כי הוא בעל סף גירוי נמוך ונוטה להתפרצויות. לדעת שירות המבחן שחרורו של המשיב למסגרת פתוחה מבלי שיקבל טיפול מהווה סיכון ויטיל על אמו קושי להתמודד עימו והדיון נדחה פעם נוספת לבקשת שירות המבחן.

על פי התסקיר השלישי שהוגש על ידי שירות המבחן – לא נמצאה חלופת מעצר טיפולית ראויה והומלץ, למעשה בלית ברירה, שהמשיב ישהה במעצר בית בבית אמו. לפיכך שחרר בית המשפט קמא את המשיב ב-11 התנאים האמורים לעיל ומכאן הערר.

5.
למשיב, שהוא בסך הכל בן 24 הרשעות קודמות בגין עבירות שנעברו מאז 1996 ועד כה נידון לתקופות מאסר של 18 חודשים ו-22 חודשים, והורשע בעבירות של איומים, תקיפה, החזקת סמים מסוכנים (4 פעמים) ופריצה.

6.
לא נראה לי, נוכח האמור בתסקירים שאמו של המשיב תוכל להשתלט עליו ועל כן אין זה רצוי שהיא תשמש עבורו חלופת מעצר.

בתסקיר מיום 23.10.03 נכתב, כי המשיב "הרבה להציק לאם ואף ניסה להכותה ובשל תלונתה הוא נעצר. האם ציינה אז, כי הבן הוא הפחות אהוב עליה בגלל דמיונו לאב".
בתסקיר מיום 17.11.03 נכתב, כי "בשיחתנו האחרונה עם האם ולאחר שלא נמצאה חלופה טיפולית מתאימה, היא הביעה את הסכמתה ונכונות למגורי יואב בביתה, כחלופה למעצרו, תוך פיקוח מלא שלה ושל אחותו קרן. שתיהן הביעו הסכמה להיות ערבות לשחרורו וכן מחויבות להודיע על כל הפרה שלו את תנאי השחרור במידה ואכן ישוחרר".


אני סבור שהאם הסכימה, בסופו של דבר, לשמש חלופת מעצר לאחר שקודם לכן סירבה לעשות כן, לאחר שהופנו אליה כנראה לחצים לשמש חלופה למעצר. אומנם אין לי ראיות על כך, וזוהי ספקולציה, אולם אני סבור שבמסגרת הדיון הנוכחי אני רשאי להניח הנחה כזאת, שכן מן העבר ניתן ללמוד שהאם לא תצליח להשתלט על בנה.

זאת ועוד, שופטת השלום המלומדת קבעה, לא פחות מ-11 תנאים לשחרור המשיב בערובה. אין אפשרות לקיים פיקוח מעשי של הרשויות כאשר ישנם כל כך הרבה תנאי שחרור. אחד מתנאי השחרור הוא ששירות המבחן ישלב את המשיב בטיפול פסיכאטרי אמבולטורי במחלקה פסיכיאטרית על פי אבחון ראשוני שיערך לו במחלקה. אין כל ערובה שאם המשיב ישוחרר הוא יחל מיד לקבל טיפול כזה.

כן החליטה כב' השופטת שהמשיב יצא לאבחון פסיכיאטרי, יגיע פעמיים בשבוע לבדיקות בשירות המבחן, שירות המבחן יבדוק אפשרות לשלבו במרכז יום לטיפול בנפגעי סמים, שיאסר עליו להשתמש בסמים מכל מין וסוג שהוא, שיאסר עליו ליזום שיחות טלפון.

התנאים הללו קשים מנשוא והרשויות לא יוכלו לפקח עליהם שכן אין לשכוח שהמשיב אינו "בן יחיד" וישנם עוד מאות אם לא אלפי אנשים במעמדו והפיקוח שקבעה כב' השופטת הינו מעמסה כבדה מנשוא.

יתרה מזאת, כפי שנפסק בבש"פ 2625/99 שניתן על ידי כב' השופט חשין ובבש"פ 9276/02 שניתן על ידי כב' השופטת ביניש הכלל הוא:
"שאין בית המשפט משחרר נאשם מן המעצר כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה. העיתוי המתאים לתהליך האמור הוא לאחר סיומו של המשפט ובמסגרת קביעת העונש שיגזר אם יגזר ורק בנסיבות מיוחדות ובמקרים יוצאי דופן ראוי כי בית המשפט יחרוג מכלל זה".
(עמ' 2 להחלטה בבש"פ 9276/02 והאסמכתאות הנזכרות שם).
נוכח הבעייתיות שפורטה בתסקירי שירות המבחן לא נראה לי שהמשיב שונה באופן תהומי מעניינם של נאשמים אחרים שמבקשים לעבור טיפול גמילה במסגרת הליכי המעצר. מקרה זה לא נמנה על המקרים יוצאי הדופן המתוארים בהחלטות הנ"ל של בית המשפט ועל כן נראה לי שהשופטת המלומדת טעתה בהחלטתה כאשר החליטה שהמשיב ישהה במעצר בית בכלל ואצל אמו בפרט ועל כן אני מקבל את הערר, מבטל את החלטת השופטת המלומדת ומורה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים.

מעותקי ההחלטה שימסרו למשיב ולבא כוחו תושמט שורה אחת (עמ' 7 שורה 27).
בית המשפט יראה את הכתוב בשורה שהושמטה לסניגורו של המשיב ומחייב אותו לא להודיע מה כתוב בשורה זאת למשיב עצמו.


ניתנה היום ב' בכסלו, תשס"ד (27 בנובמבר 2003) במעמד הצדדים.




י. פלפל
, שופט

סגן – נשיא










בש בית משפט מחוזי 21448/03 מדינת ישראל נ' יואב בן סמי ממן (פורסם ב-ֽ 27/11/2003)