פסקי דין על משה בוקאי | פסקי דין על משה בוקאי השקעות וניהול | פסקי דין על ישיר בית השקעות | פסקי דין על מרקו ספדי | פסקי דין על ישראל שוכמן |

172618/08 בשא     25/11/2008




בשא 172618/08 משה בוקאי, משה בוקאי השקעות וניהול בע"מ, ישיר בית השקעות בע"מ נ' מרקו ספדי, ישראל שוכמן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 172618/08
בש"א 170763/08
ת.א. 10604/08

לפני:

כב' השופט שינמן יעקב
תאריך:
25/11/2008




בעניין:

1. משה בוקאי

2. משה בוקאי השקעות וניהול בע"מ

3. ישיר בית השקעות (ניהול תיקים) בע"מ




המבקשים/נתבעים 2,4,5



-
נ
ג
ד
-


1. מרקו ספדי

2. ישראל שוכמן




המשיבים/התובעים

החלטה


בפני
י שתי בקשות מטעם הנתבעים 2,4,5, מר משה בוקאי
(להלן:"משה" או "נתבע 2"), חב' משה בוקאי השקעות וניהול בע"מ

(להלן:"בוקאי השקעות" או "נתבעת 4") וחב' ישיר בית השקעות בע"מ
(להלן:"ישיר השקעות" או "נתבעת 5"), לסילוקה על הסף של התובענה שהוגשה ע"י התובעים, מר מרקו ספדי
(להלן:"מרקו" או "תובע 1") ומר ישראל שוכמן
(להלן:"ישראל" או "תובע 2") , מחמת שיהוי, העדר עילה ויריבות, השתק ומניעות.

(נתבעים 2,4,5 יקראו יחד להלן:"המבקשים" או "הנתבעים")
(תובע 1 ותובע 2 יקראו יחד להלן:"המשיבים" או "התובעים")

משה ובוקאי השקעות, הגישו את בקשתם לסילוק על הסף במסגרת בש"א 172618/08.
ישיר השקעות, הגישה את בקשתה לסילוק על הסף במסגרת בש"א 170763/08.

רקע
עד לחודש 12/00 נוהל תיק ההשקעות של מרקו בחשבונו של ישראל, אצל ישיר השקעות, כאשר הוא מורכב כולו מהשקעות סולידיות בסיכון נמוך ביותר.
לטענת התובעים, בשלהי 12/00 שידלו הנתבעים 1-4 את התובעים להעביר את תיק ההשקעות לניהולם, על בסיס מצגי שווא והטעייה מכוונת, כאילו ביצועיו של תיק ההשקעות, אשר יוותר אצל ישיר השקעות תחת ניהולם, יהיו טובים לאין שעור מהתשואה שהושגה ברמת סיכון נמוכה.

ביום 27.12.00 חתמו התובעים על הסכם שכותרתו "תיק השקעות המנוהל במוריץ את טוכלר בע"מ והמנוהל באופן עצמאי על פי יפוי כח שנתן הלקוח למנהל התיקים".

תיק ההשקעות של התובעים נוהל ע"י מנהל התיקים שהינו נתבע 1, מר חיים נבון (להלן:"נבון").

לטענת התובעים, חרף ההבטחות והמצגים של הנתבעים, הושקעו 100% מכספיו של מרקו (סך של 450,000 ₪) ע"י הנתבעים באופציות מעו"ף, כאשר השקעות באופציות מעו"ף, שהינו המכשיר הפיננסי הספקולנטי ביותר הקיים בבורסה, והתוצאה המרה הייתה שכל הכסף שהושקע ירד לטמיון תוך פחות מחודשיים.

לטענת התובעים, נתבעים 1 ו- 2 הודו באחריותם והציעו לפצות את מרקו, אולם לא נתקבל כל סכום כסף כלשהו על אף הבטחותיהם.

ביום 4.3.01 חתם נבון על הסכם לפיו התחייב לפצות את מרקו בסכום ההשקעה, אולם כספים אלה לא שולמו (להלן:"הסכם הפיצוי").

התובענה בענייננו הוגשה ע"י התובעים ביום 3.1.08 .



טענות הצדדים
הנתבעים טוענים,
כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כשש שנים ועשרה חודשים לאחר שנולדה עילת התביעה.
ישיר השקעות טוענת, כי בכל התקופה הזו עד להגשת התביעה לא פנו התובעים ולו פעם אחת בדרישה כלשהי אליה.

לטענת הנתבעים, לאור הסכם הפיצוי, לא יכול להיות חולק, כי כבר ביום 4.3.01, ידעו התובעים כי כל השקעתם ירדה לטמיון.

הנתבעים טוענים בנוסף, כי התובעים מנועים ומושתקים מלטעון כל טענה כלפיהם לעניין אחריותם בגין הנזקים שנגרמו להם, מאחר והתובעים חתומים על מסמכים בהם מאשרים כי ידוע להם שאין כל קשר בין מנהל התיקים שלהם, חיים נבון, לחב' בוקאי השקעות ולמשה בוקאי
עצמו וכי הם פוטרים ומשחררים אותם מאחריות בכל הקשור לתיקי ההשקעות שלהם, וכך גם חתמו התובעים על מסמכים הפוטרים את ישיר השקעות מכל חבות.

הנתבעים טוענים, כי נגרם להם נזק ראייתי להוכיח הגנתם.

עוד טוענים הנתבעים להעדר עילה והעדר יריבות.

מאחר ובקשתם של נתבעים 2,4 מהווה למעשה חזרה על הטענות המשפטיות שהועלו ע"י הנתבעת 5, התובעים הגישו את תשובתם במאוחד לשתי הבקשות והם טוענים,
כי דין הבקשה של נתבעים 2,4 להימחק לאור האיחור הניכר בהגשתה.

לטענת התובעים, עצם הגשת תביעה בחלוף זמן אינו מצביע מניה וביה על שיהוי משפטי, שיש בו כדי להוות מחסום בפני
ברור ענייני של התביעה.
התובעים מוסיפים, כי הנתבעים שטוענים לשיהוי, לא הוכיחו כל נזק שנגרם להם עקב כך.
לטענת התובעים, בקשתה של ישיר השקעות לא נתמכה בתצהיר ועל כן יש לדחותה.

לעניין,מסמכי הפטור, טוענים התובעים, כי לא קראו את ההסכם לפני חתימתם עליו, וממילא לא הוסבר להם משמעות האמור בו. לטענת התובעים, יש לראות בתניות הפטור משום תניות מקפחות.

דיון

לאחר עיון בבקשות, בתגובות ובתשובות לתגובות אשר הובאו בבש"א 172618/08
ובבש"א 170763/08, הנני מגיע למסקנה כי יש לדחות בשלב הזה את הבקשות, הכל מהטעמים הבאים :

ראשית, יש להאיר, כי בהתאם להלכה, הענות לבקשה לדחיית תביעה על הסף, היא חריגה,
ובית המשפט נענה לה, רק מקום בו נראה ברור כי אין מקום לדון בתובענה, בדרך ובעילות, כפי
שהוגשה.
מקום בו מתגלה לבית המשפט, על פי כתבי הטענות שבפני
ו, כי אפילו לתובע סיכויים קלושים, לא יחסום בפני
ו בית המשפט את הדרך לברור תובענתו, וייתן לו את יומו,
אם קיים סיכוי כלשהו, לתובע להצליח בתביעתו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפניו (ר"ע 59/81 ארדיטי נ' ארדיטי,
פ"ד לה
(2) 811, 812).

הפסיקה קבעה מבחנים צרים וברורים בהם תדחה תביעה על הסף, ורק בהתקיימם, ייאות בית המשפט לנקוט בדרך מקוצרת והחלטית של סילוק התובענה על הסף וזאת מבלי להידרש לסוגיה שבמחלוקת גופא.

כאמור, שאלת סיכויי התביעה להתקבל ואם לאו ניתן ללמוד עליה על סמך כתבי הטענות המונחים בפני
ביהמ"ש, ובמידה וביהמ"ש סבור למעלה מכל ספק, כי סיכויי התביעה להתקבל הינם אפסיים על סמך עיון באותם כתבי טענות, הרי שלא יהיה מנוס אלא להורות על סילוק התובענה על הסף.
בענייננו כאמור, טענתם העיקרית של המבקשים בבקשות דנא הינה טענת השיהוי.

איחור בהגשת התביעה, אינו מעיד על ויתור התובע על זכות התביעה, שכן לשם כך נקבעה תקופת ההתיישנות, והשתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכות, שהיא נשללת, רק כאשר מתקיימים התנאים שנקבעו בדין, לשלילתה.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, קובע כדלקמן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן:"תקופת ההתיישנות") היא- (1) בשאינו מקרקעין- שבע שנים ....."
.

קרי חוק ההתיישנות קובע תקופה מסוימת של שבע שנים בה מתיישנת תובענה, ורק במקרים חריגים ביהמ"ש יאות לקצר תקופה זו כאשר מוכח, כי התובענה הוגשה בשיהוי.

לא כל תובענה אשר מוגשת באיחור רב (במקרה שלנו 6 שנים ו- 10 חודשים) ניתן לדחותה על הסף בגין טענת שיהוי, שכן על מי שמבקש לסמוך על טענת הגנה זו, לעמוד באותם התנאים והמבחנים שקבעה הפסיקה, כדי שביהמ"ש ייענה לבקשה שכזו, וינקוט בצעד קיצוני שכזה, של דחייתה על הסף מטעמי שיהוי.

סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשנ"ח-1958 (להלן:"החוק") קובע באשר לחישוב תקופת ההתיישנות, כי יש למנותה החלה מהיום בו נולדה עילת תביעה- וזו לשונו:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

אומנם במקרה דנן, נראה כי אכן לא חלפה תקופת ההתיישנות. אולם, על מנת לדון בטענת השיהוי יש לבחון
ראשית, את המועד בו נולדה עילת התביעה.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הנני מגיע למסקנה, כי לצורך החלטה זו, המועד בו נולדה עילת התביעה, הינו היום, בו ידעו התובעים על הפסד השקעתם ולכל המאוחר ביום 4.3.01 המועד בו נחתם הסכם הפיצוי עם נבון (נספח ב' לבקשה בבש"א 170763/08), הסכם בו התחייב להשיב לתובעים את מלוא השקעתם.
כאמור תובענה זו הוגשה ביום 3.1.08, קרי בחלוף
6 שנים ו- 10 חודשים מיום חתימת הסכם הפיצוי, סמוך למועד תום תקופת ההתיישנות.

על אף שתובענה זו הוגשה לאחר חלוף זמן רב כל כך כמפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לתת לתובעים את יומם בביהמ"ש לנסות ולהוכיח את תביעתם וזאת מהטעמים שיפורטו בהמשך.

אומנם התובעים לא מציינים ולא מפרטים בתשובתם לבקשות, מדוע במשך תקופה ארוכה של 6 שנים ו- 10 חודשים הם ישבו בחוסר מעש בקשר לטענותיהם כלפי הנתבעים, ואף לא טרחו במשך כל תקופה זו לפנות בדרישה או בטענה כלפי הנתבעים בקשר לתביעותיהם המועלות כאן בתובענה.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי עצם הגשת התביעה בחלוף זמן רב אינו מצביע מניה וביה
על שיהוי משפטי, שיש בו כדי להוות מחסום בפני
ברור ענייני של התביעה לגופה, אך מקום בו לא ניתן כל הסבר/הצדק או נימוק ענייני מדוע תובענה הוגשה באיחור כל כך רב וכאשר ביהמ"ש סבור כי לצד שכנגד נגרם בין היתר נזק ראייתי בגין איחור זה, והוצג מצג כי התובעים ויתרו על תביעתם, הרי שבמקרה שכזה, יאות ביהמ"ש לשקול, לסלק תובענה על הסף בגין טענת השיהוי.

סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כי:
"אין חוק זה בא לפגוע בתקופת התיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת







בשא בית משפט שלום 172618/08 משה בוקאי, משה בוקאי השקעות וניהול בע"מ, ישיר בית השקעות בע"מ נ' מרקו ספדי, ישראל שוכמן (פורסם ב-ֽ 25/11/2008)