פסקי דין על ח7143420/ רב"ט מור יוסף דוד | פסקי דין על התובע הצבאי הראשי

6/02 עמ     25/02/2002




עמ 6/02 ח7143420/ רב"ט מור יוסף דוד נ' התובע הצבאי הראשי




בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני
:
אל"ם דורון פיילס
- שופט

בעניין:

ח7143420/ רב"ט מור יוסף דוד
- מערער (ע"י ב"כ, סגן ואסים דהאר
)

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי
- משיב (ע"י ב"כ, סגן אירית דייטש
)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט צפון שניתנה בתיק צפ69/02/ (סא"ל ארז פורת - סגן נשיא) ביום 21/02/2002. הערעור נדחה.
פ ס ק - ד י ן
המערער, רב"ט דוד מור יוסף, נעצר בהוראת בית הדין קמא, עד תום ההליכים בעניינו, במעצר סגור.
כתב האישום מייחס למערער מעשי עבירה כדלקמן:
שימוש בקנאביס ב- 10-15 הזדמנויות, ביום ספט' 2001 לפבר' 2002, במחנה יחידתו, עם חייל נוסף, רב"ט אלכסנדר בורונוב; שני מעשי שימוש בקנאביס, בנסיבות אזרחיות, בסוף 2001; החזקת 8.5 גרם נטו קנאביס, ביום מעצרו, 3 פבר' 2002, במחנה יחידתו; סירוב ליתן דגימת שתן, למרות שנדרש כדין לעשות כך, במהלך חקירתו. אין מחלוקת כי ישנה תשתית ראייתית מספקת לשלב דיוני זה.
בורונוב הודה בחקירתו במעשי עבירה רבים ורחבים מזה של המערער.
רב"ט בורונוב נמצא מכור לשימוש בסמים ועל רקע זה נקבע לו פרופיל 21 והוא שוחרר מן הצבא. נוכח המדיניות הנוהגת מזה זמן אצל רשויות התביעה הצבאית, לא התבקש המשך מעצרו ועניינו הועבר לטיפול הרשויות המשפטיות האזרחיות.
עניין שחרורו של בורונוב עלה, בדיון בבית הדין קמא, בבקשת התביעה לעצור את המערער עד תום הליכים ובעניין זה נטענה טענת הפלייה שנדחתה, ובית הדין הורה כי יעצר עד תום ההליכים, במעצר "סגור".

המערער נבדק בעקבות נסיון אובדני שביצע. הפסיכיאטר קבע כי כליאתו מדרדרת את מצבו הנפשי ועלולה להביא לנסיונות אובדניים נוספים. עוד קבע הפסיכיאטר כי למערער הפרעת אישיות והמליץ לקבוע לו פרופיל 21.
בעקבות כך התבקש עיון חוזר בשאלת המעצר. השופט קמא דן בעניין מתוך ההנחה כי בעקבות ההמלצה להורדת הפרופיל יפוטר המערער משרות וקבע, כי אין לקבל את טענת ההפליה לעומת בורונוב, שטען בא כוחו של המערער ואת הטענה בדבר השפעת מצבו הנפשי.

כך קבע בית הדין קמא:

"לכן אמנם הנא' פוטר מן השירות כפי שבורונוב, אך רקע הפיטור ועילתו ובעיקר המצב הרפואי השונה בין השניים מצדיק גם מצדיק אבחנה ביניהם, לגבי שהות במעצר, ואף לגבי ההליכים המשפטיים הראויים לכל אחד. שקלתי את (צ"ל - "אם") הדרדרות במצבו הנפשי של הנאשם יש בה כדי לשנות משהותו במעצר. נחה דעתי כי מדובר במי שיכול להוותר בכליאה תחת השגחה...".

הבקשה לעיון מחדש ושחרור המערער נדחתה, ומכאן הערעור.
הסניגור סבור כי מרשו אכן מופלה לעומת בורונוב, שמעשיו חמורים הרבה יותר. לטעמו, די בכך כי השניים פטורים משרות, ואין לתהות בהקשר זה על סיבת הפטור. לטעמו של הסניגור, משאין עוד המערער חייל, אין מתקיימות בו עילות המעצר הצבאיות, ולנוכח היקף העבירות המיוחסות, אין קמה עילה "אזרחית".
עוד מבקש הסניגור ליתן משקל, בשיקולי המעצר, למצבו הנפשי של המערער, שהולך ורע ולסיכון כי ינסה לשלוח שוב ידו בנפשו.
הצטברות הטענות מוליכה, להשקפת הסניגור, למסקנה כי אין עוד הצדקה להחזקת המערער במעצר והוא מבקש, לכן, לשחררו בתנאים.

התביעה, מנגד, סבורה כי נוכח היקף מעשי השימוש בסם בתוככי היחידה והחזקת כמות בלתי מבוטלת מן הסם, אף זאת ביחידה, עומדת כאן עילת מעצר שעיקר משענתה הרתעתית. התביעה עומדת על ההבחנה שהבחין בית הדין קמא בין המערער לבורונוב.
בדיון היום נמסר לי כי בינתיים נקבע למערער פרופיל 21 והוא שוחרר מן הצבא. עוד נמסר לי כי עניינו של המערער נקבע להקראת כתב האישום ולשמיעת הראיות ליום 3 מרס 2002, היינו בעוד פחות משבוע. הערכת התביעה היא כי לפחות פרשת התביעה עתידה להשמע באותה הישיבה.

אין חולק כי ברגיל היו המעשים המיוחסים למערער מקימים, במובהק, עילת מעצר עד תום ההליכים.
ב-ע"מ22/00/ קבע בית הדין הצבאי לערעורים כי ראוי, ככלל, להדרש תחילה לעילת המסוכנות, בהיבטיה הצבאיים היחודיים.
כאן, כאמור, המערער אינו עוד חייל. משכך, מסכימה אף התביעה כי העילה המניעתית אינה במוקד הדיון.
יש לפנות, אפוא, ולבחון קיומה של העילה ההרתעתית.

שאלת קיומה של עילת המעצר ההרתעתית בהליכי שפיטה צבאיים נדון בעבר בהרחבה, ב-ע"מ22/00/ האמור, ונקבע לגביה:

"... 'הנטייה' לקביעה כי קיימת 'העילה ההרתעתית' - היתה לקביעה נחרצת... הקביעה כי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו משליך על דיני המעצר במערכת הצבאית לא נותרה בגדר רטוריקה גרידא. היא תורגמה לשפת המעשה. חל צמצום בהיקף המעצרים. חלה הרחבה בנקיטת חלופת מעצר של 'מעצר פתוח'... נתפתחה תפישה המצדיקה מעצר לתקופה קצובה, קצרה... גדל היקף המקרים של שחרור ממעצר. התפתחות זו הינה התפתחות נמשכת."

באותו עניין עמד בית הדין על ההצדקה לקיומה של העילה ההרתעתית לגבי עבירות סמים (ר' פסקה 8א להחלטה).

בעניין דינם של משתמשים בסמים שהשתחררו משירות, נשמר טעמה של קביעתו של בית דין זה ב-ע"מ16/97/:

"... לעובדת השחרור מן השירות יש ליתן משקל ניכר בעת הדיון בשאלת המעצר עד תום ההליכים בהליכי שיפוט צבאיים - ולרבות בעבירות סמים. יחד עם זאת, אין לראות בשיקול זה שיקול מכריע, ואפשר ששיקולים אחרים יאפילו עליו".

(ור' גם ע"מ57/00/)

המערער עשה, לכאורה, שימוש בסם, בתוככי יחידה צבאית, בהזדמנויות רבות, יחד עם חייל אחר ואף החזיק כמות לא מבוטלת מן הסם, ביחידה. אלה הן נסיבות מחמירות, שבהתקיימן מקיימות הן עילת מעצר הרתעתית, חרף עובדת פיטוריו של המשיב משירות, ובכפוף לשיקולי מידתיות, עליהם אעמוד בהמשך.

עניין נוסף הטעון הכרעה הוא מידת ההשפעה שיש לשחרורו ממעצר של בורונוב.

לא מכבר עמד בית דין זה, מפי כב' השופט אל"ם כספי, על הבעייתיות הנובעת מן המדיניות, לפיה משוחררים מכורים לסם ממעצר וחבריהם לשימוש, שלא התמכרו לסם, ממשיכים ושוהים במעצר, אפילו היקף מעשי העבירה שעברו קטן יותר (ר' ע"מ42/01/). בעייתיות זו בולטת עוד, מקום, כבעניינינו, שהמעורב האחר פוטר גם הוא משירות, גם אם מטעמים אחרים, שאינם התמכרות לסם.

אמנם, אין המדובר בשניים שעניינם זהה וישנה משמעות, גם אם מוגבלת, בהקשר זה, לסיבת הפטור משירות של כל אחד משני המעורבים. עם זאת, קווי הדמיון בין ענייניהם של השניים בולטים והדעת לא היתה סובלת אבחנה חדה ביניהם. ר"ל - אלמלא מצאתי כי שיקולי מידתיות נמדדו בטיפול בעניין, כפי שאפרט להלן, קשה היתה המסקנה כי המערער נותר במעצר שאין נראה קצהו, בעוד בורונוב מהלך חופשי.

עניינו של המערער מטופל ביעילות, והוא קבוע, כאמור, לשמיעת הראיות, בימים הקרובים, ודומה כי שמיעתו לא תארך זמן רב. קצב כזה של ניהול ההליכים מאזן אזן היטב את ההזקקות לעילה ההרתעתית, בשים לב לעובדת פיטוריו של המערער משירות ושחרורו ממעצר של חברו. מעצרו עד תום ההליכים של המערער, בהתחשב בהיקף העבירות המיוחסות לו ואל מול הגורמים שנדונו לעיל, ובשים לב לקצב התקדמות ההליכים, הינו צעד מידתי וראוי.
איני רואה, לכן, להתערב בקביעתו של בית הדין קמא.

הובא בפני
י כי המערער נתון תחת השגחה וכי הוא מטופל מן הבחינה נפשית. עותק מהחלטה זו יועבר, עם הינתנה, למפקד בס"כ 396, אשר מתבקש להורות ולודא כי המערער מטופל כראוי ונתון תחת השגחה נאותה.
מובן, כי אם ימשכו ההליכים יותר מן הצפוי או שיהיה שינוי של ממש במצבו של המערער, יוכל בא כוחו של המערער לשוב ולפנות לבית הדין קמא ולבקש עיון מחדש בשאלת המעצר.

ניתנה והודעה היום, י"ג באדר התשס"ב, 25 בפברואר 2002, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________________
דורון פיילס, אל"ם
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה:_________________ העתק נאמן למקור
רס"ן ציון סלמנזדה
תאריך:______________________ ק. בית הדין
מ ו ג ב ל ע"מ6/02/

1
1








עמ בית דין צבאי 6/02 ח7143420/ רב"ט מור יוסף דוד נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם ב-ֽ 25/02/2002)