פסקי דין על יפעת (אפרים) בר | פסקי דין על א.ש.רהט הנדסה | פסקי דין על עילית ש.ר השקעות ואח' |

35477/05 א     26/11/2008




א 35477/05 יפעת (אפרים) בר נ' א.ש.רהט הנדסה בע"מ, עילית ש.ר השקעות בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
35477/05

בפני
:
כב' השופטת תמר אברהמי
תאריך:
26/11/2008




יפעת (אפרים)
בר
בעניין:


התובעת
ע"י ב"כ עו"ד פסי



נ
ג
ד




1 . א.ש.רהט הנדסה בע"מ

2 . עילית ש.ר השקעות בע"מ



הנתבעות
הנתבעת 2 ע"י ב"כ עו"ד שרן




נ
ג
ד



מוחמד יוסף מחאמיד אבו יוסף
י.ר.א.ש. בנין הנדסה בע"מ



צד ג'








פסק דין

1.
תביעה בעניין ליקויי בנייה.

רקע

2.
בהסכם מיום 11.11.02 התחייבה הנתבעת מס' 1 למכור לתובעת דירה במבנה דו משפחתי בכפר סבא ("הדירה"). עוד התחייבה הנתבעת 1 לבנות את הדירה עבור התובעת, הכל כמפורט בהסכם אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה ("ההסכם").

3.
הנתבעת מס' 1 ככל הנראה אינה פעילה, ומכל מקום - לא נטלה חלק בדיוני התביעה. על גבי מסמכים שהוגשו מטעם הנתבעת 2 צוין כי הנתבעת 1 נמצאת בהקפאת הליכים, אך אין לפני אסמכתא לענין זה.

4.
באשר לנתבעת מס' 2 - לפי הנטען בכתב התביעה, נתבעת זו "הינה שותפה בפרוייקט בו נמצאת הדירה...היא זאת אשר ביצעה בפועל את בניית הדירה והיא האחראית לתיקון ליקויים בבנייה".
שאלת היריבות למול הנתבעת 2 היא אחת השאלות הטעונות הכרעה ב

פסק דין
זה.

5.
כתב התביעה מפרט ליקויים נטענים שונים בדירה. לכתב התביעה צורפו חוות דעת וכן פורטו בו ליקויים אשר לא נזכרו בחוות הדעת. עוד יש למצוא בכתב התביעה טענות ספציפיות שונות ובכלל זה טענה בדבר
העדר זרם חשמל בדירה מהלך כשבועיים ועוגמת נפש שנגרמה כתוצאה מכך.

סך התביעה למועד הגשתה 178,397 ₪. סכום זה כולל 35,000 ₪ במסגרת ראשי נזק בעניין עוגמת נפש, צער, הפסד ימי עבודה וכד'.

6.
במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת מס' 2, הוכחשה היריבות בין הצדדים ונכללה התייחסות ספציפית לטיעוני התובעת בכתב התביעה.

הנתבעת מס' 2 אף הגישה הודעה לצד שלישי. לפי האמור בהודעה, ביום 20.6.02 נכרת הסכם עם צד ג'1 לבניית ביתה של התובעת, וצד ג'2 ערב במסגרת ההסכם לכל התחייבויות צד ג'1.

7.
הצדדים השלישיים הגישו כתב הגנה כלפי ההודעה לצד שלישי ובמסגרתו הכחישו את הטענות לגופן וטענו כי העבודות בוצעו במיומנות. בשלב מסויים חדלו הצדדים השלישיים מהשתתפות בהליכים, לא הגישו ראיות מטעמם ולא התייצבו לדיונים. ביום 23.6.08 נקבע כי הנתבעת זכאית בר
מת העיקרון, ל

פסק דין
כלפי הצדדים השלישיים, אשר יחייב אותם בכל סכום בו תחוייב, ככל שתחוייב, כלפי התובעת.

8.
לפי החלטת כב' השופטת ניב, מונה בתיק זה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שמחה פלדמן (להלן: "המומחה"). המומחה הגיש חוות דעת הנושאת תאריך 1.6.06 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). לאחר זמן מה והחלטות נוספות, הוגשה חוות דעת נוספת של המומחה הנושאת תאריך 29.5.07 (להלן: "חוות הדעת השנייה"). חוות הדעת השנייה כוללת הן התייחסות לשאלות הבהרה שהועבר
ו מטעם התובעת לגבי חוות הדעת הראשונה, והן התייחסות, לפי הסכמת הצדדים והחלטת בית משפט, לנושאים שנזכרו בכתב התביעה ולא נכללו בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת.

9.
לפי הסכמה דיונית מיום 23.6.08, אשר קיבלה תוקף של החלטה, ויתרו הצדדים על חקירת העדים והגישו סיכומי טענות בכתב. בית המשפט התבקש ליתן פסק דינו על יסוד החומר שבתיק.

שאלת היריבות למול הנתבעת 2

10.
משבר
י כי הנתבעת 1 אינה פעילה והתובעת לא תוכל להיוושע ממנה, מתחדדת שאלת היריבות למול הנתבעת 2.

11.
הנתבעת מס' 2 טוענת כי אין יריבות בינה לבין התובעת לפי שההסכם לרכישת ובניית הדירה נכרת בין התובעת לבין הנתבעת 1 בלבד ולפי שהנתבעת 2 נתנה לנתבעת 1 שירותי שיווק ומימון בלבד וכל פועלה בפרוייקט היה כשלוחה של הנתבעת 1.

12.
התובעת טוענת כי הנתבעת 2 אחראית כלפיה לפי הדין בנוגע לליקויים שיוכרו בדירה לפי שכל הפעילות בענין רוכשי הדירות בוצעה על ידה, וכי הנתבעת מס' 1 היתה למעשה "חבר
ת קש" בלבד. התובעת מפרטת את שורת הנתונים המביאים אותה למסקנתה האמורה.

13.
אינני מוצאת שיש צורך להרחיב בשאלת היריבות. המסמכים שבתיק מדבר
ים בעד עצמם.

14.
מכתבים שצורפו לכתב התביעה ולתצהירי הצדדים מעלים תכתובת ישירה ועניינית בין התובעת לבין הנתבעת 2, במסגרתה מתייחסת הנתבעת 2 לכל טענות הליקויים לגופו של עניין ואינה מעלה טענה כלשהי לעניין היריבות (ר' למשל מכתב מיום 2.3.03, נספח ג' לכתב התביעה ומיום 18.4.04, נספח ו' לכתב התביעה).

בנוסף, ההסכם למול הגורם אשר אין חולק כי הוא אשר ביצע את הבנייה בפועל, היינו – הצדדים השלישיים, נחתם על ידי הנתבעת 2 והיא כונתה בו "המזמין". אומנם, צויין במסגרת החוזה ולאחר הגדרת המזמין כי ההזמנה מתבצעת "עבור" הנתבעת 1, אולם הנתבעת 2 חתומה גם בעצמה על ההסכם ואף ראתה עצמה גם זכאית להגיש מכוחו הודעה לצד שלישי.

15.
בנסיבות הענין, ניכר כי הנתבעת 2 הייתה מעורבת באופן פעיל וענייני בבניית הדירה ובכל הפעולות הקשורות לכך, למול התובעת. משכך, גם אם לא היתה בין הצדדים יריבות חוזית מלכתחילה, דומה כי כזו נוצרה בדיעבד ומכל מקום, יש בין הצדדים יריבות במישור הנזיקי, אשר די בה על מנת לקבוע קיומה של אחריות לגבי ליקויי בנייה (ככל שיש כאלה).

16.
למען הנוחות הדיונית, תכונה הנתבעת 2 להלן: "הנתבעת".

הליקויים

17.
נמצאת לפנינו חוות דעת (ואף יותר מכך) של מומחה שמונה מטעם בית המשפט.

18.
כידוע -
"סכסוכים שעניינם ליקוי בניה מחייבים היכרות עמוקה עם תחום מקצועי זה. כאשר מתעוררות שאלות הדורשות מומחיות מקצועית לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נעזר בית המשפט במומחה הבקיא בר
זי התחום המקצועי בו התבקש לחוות דעתו, כמובן לבית המשפט שיקול דעת עד כמה להסתמך על חוות דעת המומחה."

ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (2005).

משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ר' למשל ע"א 293/88 חבר
ת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, דינים עליון טו 560, ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (2006); בר
"מ 5171/07 אלי מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (2007)).

19.
במקרה שלפני לא הובאה סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מומחיותו אינה מוטלת בספק, והמומחה לא נחקר על ידי הצדדים.

20.
חוות הדעת הראשונה של המומחה, התייחסה לליקויים שהובאו בחוות הדעת מטעם התובעת, באופן מפורט. המומחה התייחס לכל סוגיה וסוגיה ונתן אומדן עלויות, במקרה הצורך. עלות התיקונים לתובעים על ידי קבלן מזדמן מטעמם נאמדה על ידי המומחה בסכום מצטבר
של 22,615 ₪ לפני מע"מ (סכום זה כולל גם את עלות הפיקוח ההנדסי).

21.
עיינתי בחוות הדעת ובמכלול טעוני הצדדים בענין סעיפי חוות הדעת הראשונה, גם בר
אי התייחסות המומחה אליהם בתחילת חוות הדעת השניה, כמענה לשאלות ההבהרה של התובעת. מצאתי כי בר
ב המכריע של הסוגיות הקשורות לחוות הדעת הראשונה, אין לקבל את טעוני התובעת בסיכומיה, שהם למעשה טענה כי אין לקבל את עמדת מומחה בית המשפט אלא את עמדת המומחה מטעמה. כך, כדוגמא בלבד, כאשר מומחה בית המשפט קובע כי כיווני הנחת הריצוף הקרמי אינם ליקוי וחוזר וקובע זאת בחוות הדעת השנייה, אין מקום לקבל את דרישת התובעת לפצותה בענין זה (חרף טענתה כי מומחה בית המשפט לא סתר קביעת המומחה מטעמה כי מדובר
בפגם אסתטי בולט לעין).

22.
הדבר
ים דומים גם לגבי סעיפים אחרים, אשר בענינם התובעת מעלה טענות כלפי מומחה בית המשפט ומבקשת לבכר את חוו"ד המומחה מטעמה (חלון הממ"ד, דלת הכניסה לבית, דלת היציאה למשק, בר
יחת אדמה, עלות תיקון סדק בקיר תומך, מידות החניה, שלולית/שיפוע בחניה, ועוד). כך גם לגבי סוגיות בהן התובעת טוענת כי עמדת הנתבעת היתה כעמדתה, ולא כעמדת המומחה, תשומת לב המומחה הופנתה לכך והוא חזר על עמדתו במפורש, לפעמים תוך הבהרה בענין עמדות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בזמן ביקורו במקום (צבע מלבני הדלתות; צביעת חלון הממ"ד; צינור ניקוז שופכין אסלה). עם זאת מצאתי לפרש חוסר בהירות מסוים (מבחינת הח"מ) בקריאת הנוסחים לטובת התובעת ולאשר את עלות התקנת נקודת טלויזיה נוספת (350 ₪). בענין העליה לגג יוער כי המומחה קבע מפורשות כי בכל המסמכים שהוצגו לפניו (וחזקה כי הוצגו כל המסמכים הרלוונטיים מבחינת התובעת לתמיכת טענתה), אין עליה כזו מחלל הדירה. פרט לאמירה של אביה של בעלת הדין בדבר
התחייבות בע"פ, לא מצאתי ראייה לכך, ולא די באמור כדי לאשר סעיף זה.

23.
מצאתי לבדוק לגופה את טענת התובעת בענין חוות דעתו של מומחה בית המשפט בסוגיה בעלת פן משפטי, העוסקת בתחולת תקנה 3.47 לתקנות התכנון והבניה (שענינה מדרגות טרפזיות) על מדרגות פנים.


עמדת מומחה בית המשפט היתה כי התקנה האמורה אינה חלה על מדרגות פנים, אלא על מדרגות חוץ (בעוד עמדת מומחה התובעת מתבססת על החלת תקנה זו על מדרגות פנים).

24.
שאלת תחולתה של תקנה 3.47 על מדרגות פנים טרפזיות, נדונה בפסיקת הערכאות הדיוניות לא פעם, והובעו לגביה במהלך השנים עמדות שונות. גם הפסיקה שסבורה כי התקנה אינה חלה על מדרגות פנים, רואה בכך דין מצוי, בשונה מדין רצוי (לעמדות, ר' למשל: ת.א (ראשל"צ) 4737/04 סניורה צביגורקר כנרת נ' לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ (14.9.08); ת.א (מחוזי חי') 1436/98 שמילוביץ נ' אשל הירדן בניה ופיתוח בע"מ (28.4.08)). כבר
הומלץ על בחינת תיקון הדין לשם הבהרת הסוגיה והסרתה מעל הפרק (ועיין ת.א (ת"א) 48515/04 שאול נ' ליגד השקעות ובניין בע"מ (2006)).

25.
בחלק ניכר מהמקרים בהם נטו בתי המשפט לסבור כי התקנה אינה חלה על מדרגות פנים, הם מצאו, עם זאת, לבחון את שאלת בטיחותיות המדרגות, ולאשר קיומו של ליקוי במקרה בו נמצא בר
מה העובדתית כי המדרגות לוקות בר
מה הבטיחותית (ר' למשל ת.א (מחוזי ת"א) 1618/97 גורביץ נ' קוט אזור יזמים בע"מ (2006): ת.א (י-ם) 14569/00 פרלמן נ' א.פ.ג.ד חבר
ה לעבודות הנדסה ובניין בע"מ (2006)). אני מוצאת, בכל הכבוד, לילך בעקבות גישה זו.

26.
בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת נכתב כי רוחב המדרגות הטרפזיות בחלקו הצר הינו 10-13 ס"מ בלבד, בעוד תקנה 3.47 קובעת כי שלח מדרגה טרפזית בר
וחבו הצר לא יפחת מ- 17.5 ס"מ. כן נכתב כי מידות המדרגות וזוית העליה אינן אחידות, ואף זאת בניגוד לתקנה 3.47.


המומחה מטעם הנתבעת, מנגד, כתב בחוות דעתו כי תקנה 3.47 אינה מתייחסת למדרגות שבתוך דירה וכן כי את שלח המדרגות הטרפזיות יש למדוד בנקודה בה המדרגה היא 80 ס"מ מהקיר, ולפי מדידתו, שלח כל מדרגה אינו נופל מ- 16.5 ס"מ והסטיה אינה מהותית.

27.
בר
מה העובדתית (להבדיל משאלת תחולת התקנה על מדרגות פנים), ציין מומחה בית המשפט בחוות דעתו הראשונה כי רוחב המדרגות במקום בו יש למדוד, הינו בין 16.5 ס"מ ל- 21.5 ס"מ, ומשכך תקין. פירוט מדויק של נתוני המדרגות צוין במענה לשאלות ההבהרה. באותו מענה גם שלל המומחה מפורשות את המדידה של מומחה התובעים. המומחה לא מצא כי המידות וזוית העליה אינן אחידות.

28.
כל המומחים התייחסו אפוא לשאלת תחולתה של תקנה 3.47 על מדרגות פנים ולהשוואה בין האמור באותה תקנה לבין מדידותיהם, אולם לא מצאתי באף אחת מחוות הדעת התייחסות לגופה של שאלת בטיחותיות המדרגות (פרט לטענה כי אין סיבה שמדרגות פנים תהיינה פחות בטוחות ממדרגות חוץ, בענין שאלת תחולת התקנה).

29.
תצהירה של התובעת אינו מתייחס כלל לסוגיה, אף שהוא כולל התייחסות לגופם של ליקויים אחרים אשר הפריעו לתובעת. ככל שראיתי (ואין לפני הפנייה), סוגית רוחב המדרגות אינה נזכרת גם בר
שימות שונות שהועבר
ו מאת התובעת לנתבעת בענין ליקויים וחוסרים.

30.
התשתית העובדתית שלפני אינה מעלה ליקוי בטיחותי בענין המדרגות הטרפזיות אשר יש בו להצדיק אישורו של ליקוי ותיקון. משכך, דרישת התובעת בענין זה, נדחית.

31.
חוות הדעת השנייה התייחסה, לפי הסכמה והחלטה, גם לרשימת ליקויים שפורטו בכתב התביעה, אף שלא נכללו בחוות הדעת מטעם התובעת.

חלק זה בחוות הדעת השנייה מחולק ל- 5 חלקים, בהתאם לחמשת הסעיפים אשר הועבר
ו מאת ב"כ התובעת בסופן של שאלות ההבהרה. הסוגיות ידונו כסדרן שם.

32.
בעניין החלק הראשון, הסך המצטבר
של עבודות בהן הכיר המומחה, מגיע כדי 1270 ₪ (סדק בבטון חומה צפונית (450 ₪); נזקי העבר
ת צינור כיבוי איש (50 ₪); רטיבות קירות חיצוניים (400 ₪); קרמיקה שבורה בשירותי הורים (270 ₪) – ואני מקבלת בענין זה את עמדת התובעת; "רובה" מתחת למטבח (100 ₪)).

33.
החלק השני, והעיקרי, מתייחס לדרישת התובעת כפי שהיא מופיעה בסעיף 13 לכתב התביעה וכפי שהוסבר
ה על ידי התובעת במהלך הביקורת שביצע המומחה בדירה (בנוכחות נציגי הנתבעות). מדובר
, לפי חוות דעת המומחה, בפירוק קיר קיים, זיפות קירות, מילוי חומר, התקנת גדר ועוד. העלות המצטבר
ת של הפעולות, לרבות בעניין קבלת היתר לשינוי הנדרש באמצעות אדריכל ופיקוח הנדסי, העלות הינה סך של 18,575 ₪.

34.
בעניין זה טוענת הנתבעת כי
מעולם לא התחייבה לביצוע האמור, מה גם שאיננה יכולה לבצע דרישות אלו בשל היותן מנוגדות לחוק. הנתבעת מפנה לדבר
י המומחה (עמ' 10) בדבר
"קבלת היתר לשינוי הנדרש באמצעות אדריכל", המגבים לטעמה את עמדתה. לשיטת הנתבעת, מעולם לא היתה התחייבות להעסיק אדריכל עבור התובעת ומעולם לא צוין כי שינוי הגדר, שהוא כה מהותי, יעשה באופן וולונטרי. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי גם לפי גרסתה (המוכחשת) של התובעת, ביצוע שינוי שכזה היה מותנה בקיום תעודת גמר מטעם רשויות התכנון וטוענת כי קיום תעודה שכזו לא הוכח כלל ובפועל אינו בנמצא. הנתבעת מוסיפה כי הנושא נותר היפותטי וחסר משמעות משמכרה התובעת את הדירה (לענין מכירת הדירה, ר' סע' 45 לתצהיר מטעם הנתבעת, הנתמך בנסח לשכת רישום המקרקעין).

35.
עיינתי בחומר אליו הפנו הצדדים. התובעת אינה מפנה למסמכי ההתקשרות לשם תמיכת טענתה בענין זה, אלא טוענת כי לה ולאביה היה "בר
ור מלכתחילה" שהגינה בדרום תהיה בגובה כזה או אחר. משכך עולה לכאורה קושי מקדמי בדרישת התובעת לפיצוי בגין סוגיה זו. עם זאת, במסמך "ליקויים" מטעם התובעת, שהופנה אל הנתבעת והתקבל על ידה, מצויין נושא זה כנושא ראשון ונכתב כי "לפי סיכום חאלד דורון כולל הגבהת אדמה בניית קיר לאחר הריסה עד גובה הסימון וסגירה בר
שת" (סע' 1 לנספח ב' לתצהיר התובעת). במענה הנתבעת לפניית התובעת הנ"ל (נספח ג' לתצהיר התובעת) יש התייחסות לנושא זה ומועד ביצועו. הנתבעת לא כתבה כי אינה מחוייבת בכך (כפי שכתבה לגבי סוגיות אחרות), כי הוא מנוגד לדין או שמדובר
בנושא שיש לבצעו בתשלום נוסף (כפי שנטען כיום). חזקה על קבלן שלא יציין כי קיר מסוים "יבוצע" (בין במועד זה ובין במועד אחר), אם אין בכוונתו לבצעו אלא בתשלום נוסף. המסמך שיצא תחת ידי הנתבעת אינו תומך בגרסתה דהיום (כפי שהיא מופיעה בסע' 36 לתצהיר שהוגש מטעמה).

במקביל, אין חולק כי התובעת מכרה את הנכס ואין כל ראייה בענין השפעת סוגיה זו על מחיר הנכס, טענת הנתבעת בענין צורך בהיתרים נתמכת בהערת מומחה בית המשפט, וכן לא הוצגה תעודת גמר אשר גם לפי התובעת היוותה תנאי לביצוע העבודות. בנסיבות האמורות, לא מצאתי לאשר תשלום בגין סוגיה זו.

36.
הדרישה המרכזית שנכללה בחלק השלישי, נדחתה למעשה על ידי המומחה. על יסוד הנחה מקלה כי נפילתו הראשונה של התריס יכולה להיות קשורה לנתבעת, אני מוצאת לאשר את הסך של 200 ₪ שנזכר בסע' 3 (א+ב) בעמ' 10 לחוו"ד השנייה של המומחה.

37.
גם הדרישה שנכללה בחלק הרביעי נדחתה למעשה. בהתאמה יש לדחות גם את דרישות התובעת בענין תיקונים שביצעה בפועל בענין זה.

38.
החלק החמישי נוגע לטענת התובעת כי אחיה ביצע בדירה עבודות שחובת ביצוען היתה מוטלת למעשה על הנתבעת. מבין הסוגיות שנזכרו, אישר למעשה המומחה סוגיה אחת, בעלות של 1000 ₪ (שערי בטיחות למדרגות פנים), ורכיב זה יש לאשר.

39.
סיכום הסכומים שאושרו לפי האמור לעיל, הינו 25,435 ₪.

40.
באשר למע"מ – מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו הראשונה את הסכומים והמע"מ בנפרד בבר
ור. בחוות דעתו השנייה (עמ' 3), בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, ציין המומחה כי הסכומים בהם נקב אינם כוללים עדיין מע"מ. משכך בר
י כי כל הסכומים אינם כוללים מע"מ (והסכום דלעיל, 25,435 ₪, הינו לפני מע"מ).

41.
ומשעסקינן במע"מ, מגיעים אנו למחלוקת נוספת בעין הצדדים והיא
שאלת מיצוי זכות התיקון.

42.
כידוע, זכות זו איננה מוחלטת אלא תלויה בנסיבות העניין. יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון כאשר זה מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. הזכות אינה נתונה למוכר המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש (ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996): ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חבר
ה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003)).

43.
עיינתי בחומר שהוגש מטעם הצדדים. הרושם המתקבל הוא כי הנתבעת, או מי מטעמה, הגיבה לפניות התובעת בלוח זמנים סביר והראתה נכונות לתיקון הליקויים. קיימים מכתבים המשקפים לכאורה טענות של העובדים שהגיעו לבצע תיקונים, בדבר
הפרעות לעבודתם ותחושתם שיש נסיון לגרום להם לעזוב את המקום משיקולי התובעת ומשפחתה. קיימים עם זאת גם מכתבים המשקפים טענות מאת התובעת בדבר
אי מענה על טלפונים, או המתנה ארוכה לקביעת סיור לבדיקת טענות וכדומה.

44.
בסופם של דבר
ים, לא מצאתי כי מדובר
במקרה בו נשללה האפשרות לתיקון באופן המוביל למסקנות אליהן מבקשת הנתבעת להגיע. איני סבורה כי מדובר
במקרה בו התובעת איבדה את זכותה לסעד בכלל, וסעד כספי בפרט, מאת הנתבעת, בענין הליקויים הנטענים. גם לא מצאתי כי יש לקבוע את הסכום הכספי לפי עלות לקבלן בלבד. עם זאת, בשים לב לאמור לעיל ולחומר שנמצא לפני בענין הקשר בין הצדדים, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הפיצוי הכספי שיפסק, לא יעמוד על מלוא הסכום שנקבע על ידי המומחה כעלות לדייר, אלא על סך כולל של 26,000 ₪ (ללא תוספת עבור מע"מ, הסכום יחשב ככולל מע"מ). בפסיקת סכום זה נתתי דעתי בין השאר למועדים בהם נכתבו חוות הדעת של מומחה בית המשפט הנוקבות בעלויות.

ראשי נזק נוספים

45.
פרט לפיצוי בגין הנזקים הנטענים, צויינו על ידי התובעת ראשי נזק נוספים במסגרת כתב התביעה ובכלל זה בעניין פיצוי עבור צורך לגור במקום חילופי למשך התיקונים, עבור תיקונים שבוצעו בפועל ועבור עוגמת נפש.

46.
לפי חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ניתן לבצע את התיקונים ללא צורך במגורים במקום אחר ומשכך אין מקום לפסיקת סכום בעניין דיור חלופי (מה גם שלפי טענת הנתבעת, התובעת ממילא מכרה את הדירה זה מכבר
).

47.
בכל הנוגע לראשי נזק הנזכרים בסעיפים 49 יא' ו49 יב' לכתב התביעה, שהם ראשי נזק כלליים שאינם מגובים בר
אייה קונקרטית, אלא מתייחסים למכלול הראייתי, בשים לב לחומר שלפני, לרבות רמת מעורבותה של התובעת עצמה במהלך הדבר
ים, פרק הזמן הרלוונטי, ולפסיקה בעניין ראשי נזק מסוג זה בתיקים של ליקויי בנייה (ראה למשל
ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31,
41 (1981), ע"א 611/89
דרוקר זכריה חבר
ה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) וע"א 5602/03
סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (2005)
), הריני
פוסקת לתובעת בעניין זה סך של 5000 ₪.

48.
בכל הנוגע לטענות התובעת בענין אי תשלום "זיכוי הקבלן" לחבר
ת מטבחי טופז, לא מצאתי בכתב התביעה ואף בתצהירי התובעת טענה כי התובעת נאלצה לשלם למטבחי טופז את סכום הזיכוי וכי ארונות המטבח לא הועבר
ו לתובעת או הועבר
ו כנגד תשלום שביצעה. בנסיבות אלו אין לפני ראייה לתמוך בדרישת התובעת לתשלום סך של 6,701 ₪ (אשר נדרש). יוער כי לפי מכתב שצורף כנספח יט' לתצהירי התובעת, הופנתה אליה דרישה מאת חבר
ת המטבחים עוד בחודש ינואר 2005 לתשלום הסכום האמור. פשיטא כי אם התובעת היתה משלמת את הסכום או היה נמנע ממנה דבר
מה עקב אי ביצוע תשלום, היה הדבר
נזכר בהתאמה.

טענות הקיזוז של הנתבעת

49.
הנתבעת טוענת כי בכל מקרה, יש לקזז מכל סכום שיפסק לתובעת, מספר סכומים (שידונו להלן).

50.
טענת קיזוז אחת מתייחסת לסכום עלות בטוחות חוק המכר, בהתאם להסכם, סך נומינלי של 6907 ₪. הנתבעת מפנה למכתב מיום 20.10.04 המתייחס ליתרת חוב זו (מוצג נ2/ 16). התובעת, מנגד, טוענת כי עלות הבטוחות כבר
נלקחה בחשבון במסגרת ההתחשבנות (מסמך שצורף א-18).

51.
עיון בתיק מלמד כי הנתבעת ציינה את טענת הקיזוז הספציפית בכתב ההגנה וצרפה כבר
שם (כנספח יג) את המכתב הרלוונטי. חרף האמור, לא איתרתי בתצהירי התובעת טענה כי המכתב מיום 20.10.04 לא התקבל אצלה או טענה כי החוב הנטען אינו קיים. לא צורף (ולא נטען כי היה) מענה מעם התובעת ולפיו המכתב מיום 20.10.04 אינו נכון (כי אין כל חוב, ומסמך א-18 הוא סיכום חשבון). זאת, כאשר במועד המכתב (ועוד קודם לכך), כבר
היתה התובעת מיוצגת והתקיימה התכתבות ערה בין הפרקליטים. התצהירים שהוגשו מטעם התובעת אינם מתייחסים לסוגיה במפורש. אל מסמך א-18 קיימת הפנייה בהקשר תאור קבלת החזקה בדירה כנגד תשלום תמורה ותאור הקשר הישיר למול הנתבעת 2 (להבדיל מהנתבעת 1).

בנסיבות אלה, חרף העובדה שהמלים "עמלת ערבות" מופיעות במסמך א-18, כאשר הגרסה מופיעה לראשונה בשלב הסיכומים ולא ניתן לבר
רה, והיא אינה מתיישבת לכאורה עם מסמכים אחרים המופיעים בתיק, אני מוצאת כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה בר
מה הדרושה למשפט האזרחי להוכחת זכותה לקיזוז הסכום.

52.
הסכום הנומינלי אותו זכאית הנתבעת לקזז בענין זה הינו 6907 ₪, כאשר בשים לב לקביעת העלויות ע"י מומחה בית המשפט, אני מוצאת לנכון כי השערוך יהא עד למועד חוות דעתו הראשונה ובמעוגל – סך של 7,600 ₪.

53.
טענת קיזוז שנייה מתייחסת להחזר הנחה שניתנה לתובעת (5000 ₪). הטענה נסמכת על מסמך מיום 17.12.03 בחתימת התובעת (מוצג נ2/ 17), במסגרתו מוצהר כי הוסכם על מתן הנחה בת 5,000 ₪ לבקשת התובעת וכי זו תבוטל אם תוגש תביעה (ותהא זכות קיזוז בענין זה).

54.
בסיכומיה, טוענת התובעת כי מטרת מסמך ההתחייבות הינה פסולה, מנוגדת לתקנת הציבור, והיא בטלה. כן נטען כי ההתנייה מנוגדת לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 המקנה לרוכש דירה זכות לדרוש תיקון ליקויים ופיצוי אם אלה לא יתוקנו.

55.
מסמך ההתחייבות בחתימת התובעת צורף (גם הוא) כבר
לכתב ההגנה (נספח יד). התובעת לא הגישה כתב תשובה. אמנם, אין חובה להגיש כתב תשובה, ובהעדרו יחשבו העובדות המהותיות שבכתב ההגנה מוכחשות (תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ("התקנות")). אולם לפי הדין, הכחשת חוזה (וזו תוצאת אי הגשת כתב תשובה במענה לטענת הנתבעת בדבר
קיום ההתחייבות האמורה:
הכחשת ההתחייבות) משמעה הכחשת קיומו של החוזה "אך אין פירושה הכחשת חוקיותו של החוזה או דיותו מבחינה חוקית" (תקנה 88). הדין אף קובע כי טענות מהסוג המועלה כעת על ידי התובעת בסיכומיה, לפיהן מסמך החתום על ידה, הינו בטל או ניתן לביטול מבחינה חוקית, חובה על בעל דין להעלות כבר
בכתב טענותיו (תקנה 89).

56.
לא זו בלבד שהתובעת לא הגישה כתב תשובה ולא ציינה את טענותיה האמורות בכתב טענות, אלא שגם בתצהירים שהוגשו מטעמה, לא הובעה כל עמדה בענין זה. לא הועלתה גם כל טענה עובדתית בענין נסיבות החתימה על מסמך ההתחייבות שיש בהן כדי לצבוע ב"אור שלילי" את כריתת ההסכם.

57.
בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש מקום לדיון בטענה שהועלתה בשלב הסיכומים, גם אם בסיסה הוא משפטי.

58.
למעלה מן הצורך אציין כי לגופו של ענין, לא בר
ור מה דינה של הטענה. אכן, כאשר מסירת דירה מותנית בחתימה על פרוטוקול מסירה המכיל ויתור על זכות זו או
אחרת, לא יתן בית המשפט משקל רב לויתור זה לאור הנסיבות, שיש בהן משום לחץ בלתי הוגן (ע"א 7298/00 בסט נ' חממי (2007)). אולם, במקרה שלפנינו, אלו הן אינן הנסיבות. המסמך נחתם באותו מועד בו נחתם הסכם הרכישה והוא נכלל במסמך נפרד.
הנתבעת לא היתה חייבת לתת לתובעת הנחה.

59.
מנגד, הגם שההתחייבות אינה מונעת מהתובעת את זכות הגישה לערכאות, היא קובעת לה "רף מחיר" התחלתי של אובדן ההנחה.

לא הועלתה לפני טענת תנאי מקפח בחוזה אחיד (שהיא גם שאלה בעלת פן עובדתי). משכך אין לדון בה. יוער כי באופן לכאורי, יהיו מקרים בהם יכולה אולי להיות רלוונטיות לטענה מסוג זה בהקשר סעיף החזר הנחה כאמור, בפרט נוכח נוסחו של סעיף 5 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1983 אשר (בניגוד לסעיף 3 לחוק האמור), קובע בטלות של תנאי בחוזה אחיד, לא רק כאשר הוא שולל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות, אלא גם כאשר הוא מגביל אותה.

60.
מכל מקום, בנסיבות המקרה איני מוצאת לקבוע קביעה בר
מה העקרונית בענין סוג זה של מסמכים, ובענין כשרות דרך פעולה הכוללת "תמרוץ" של לקוח שלא להגיש תביעות, ע"י קציבת "טווח של טולרנס" (כלשון הנתבעת בסיכומיה) למניעת התדיינויות.

61.
לאור כל האמור ובנסיבות המקרה, אני מוצאת לאשר לנתבעת את קיזוז ההנחה. עם זאת, ובשים לב לתשתית החסרה שלפני, לא מצאתי לאשר ריבית על חריגות אשראי בלתי מאושר, שדומה כי היא בכל מקרה חורגת מתחום "השבת ההנחה" הנטען אל התחום העונשי. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד חוות דעתו הראשונה של המומחה, ובמעוגל – סך של 5700 ₪.

הערה וסיכום

62.
הנתבעת (2) מחוייבת כלפי התובעת כדלקמן:
₪
26,000 +
₪
5,000 –
₪
7,600 –
₪
5,700 =
₪
17,700

באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, בשים לב בין השאר להבדל בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בפועל (אף מבלי להתחשב בסוגיית הקיזוז), ולשאר הסוגיות שנזכרו לעיל, הריני מחייבת את הנתבעת כלפי התובעת בהשתתפות בהוצאות, כדלקמן:
א.
השתתפות בסכום האגרה ששולמה על ידה, בסך 1,500 ₪ להיום.
ב.
חלקה של התובעת בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט, נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד בו שולם.
ג.
שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצרוף מע"מ.

63.
התובעת 1 מחוייבת אף היא כלפי התובעת בסכומים האמורים, משלא הגישה כתב הגנה אף שהתביעה הומצאה לה. יובהר כי חיוב זה מסוייג באפשרות שהנתבעת 1 נמצאת במצב משפטי אשר אינו מאפשר מתן הכרעה שיפוטית כנגדה.

64.
בכל הנוגע להודעה לצד שלישי, משלא הגישו הצדדים השלישיים את ראיותיהם ולא התייצבו לדיונים אליהם זומנו, מחוייבים הצדדים השלישייים כלפי הנתבעת בכל הסכום שבו חוייבה הנתבעת כלפי התובעת. בשל העדר פעילותם מהלך רוב ההליך, אינני מוצאת לנכון לתת צו נוסף להוצאות בעניין ההודעה לצד שלישי.

65.
לפי נתוני המזכירות, אין זה בר
ור אם שולמה מלוא האגרה על ידי התובעת בתיק זה. מובהר כי ביצועו של פסק הדין מותנה בתשלום מלוא האגרה, ויש להשלימה (במידת הצורך) בתוך 30 יום מקבלתו של פסק הדין.

המזכירות
תמציא פסק הדין לכל הצדדים.

ניתן היום, כ"ח בחשון, תשס"ט (26 בנובמבר
2008), בהעדר.



תמר אברהמי
, שופטת








א בית משפט שלום 35477/05 יפעת (אפרים) בר נ' א.ש.רהט הנדסה בע"מ, עילית ש.ר השקעות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 26/11/2008)