פסקי דין על ארתורו וולווביק | פסקי דין על פולריס אינטרנשיונל קרגו בע"מ

7134/06 עב     20/11/2008




עב 7134/06 ארתורו וולווביק נ' פולריס אינטרנשיונל קרגו בע"מ




בעניין:

1



בית הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
עב 007134/06


בפני
:
כבוד השופטת טרכטינגוט חנה
נ.צ. מר אורי ארבל
נ.צ. מר יוסי קזדו


26/11/2008



בעניין
:
ארתורו וולווביק
ע"י ב"כ עו"ד רוני א. כהן
התובע

נ
ג
ד



פולריס אינטרנשיונל קרגו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד ששון
הנתבעת

פסק דין

בפני
נו תביעתו של ארתורו וולווביק
[להלן- התובע] להקצאת מניות בנתבעת ולתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הלנתם, פדיון ימי חופשה, הפרשי תשלומים לביטוח מנהלים, תשלומי מענקים הנובעים מהסכם ההעסקה ופיצוי בגין עגמת נפש.

1.
בישיבת קדם משפט מיום 15/5/20007 הסכימו הצדדים על רשימת מוסכמות ופלוגתאות משותפת. מרשימה זו, ועל סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפני
נו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת -
1.1
בין השנים 2000-2001 עבד התובע כאיש מכירות של חברת שילוח המטענים הגדולה רות קרגו בע"מ.
1.2
ביום 21/10/2001 התאגדה הנתבעת [להלן גם- החברה]. מטרתה העיקרית העסקית של הנתבעת הייתה לעסוק במכירה ובשיווק של שירותי תובלת מטען המסופקים על ידי חברות התעופה ברחבי העולם.
1.3
חלק מבעלי מניותיה וחברי הדירקטוריון של חברת רות קרגו שמשו בזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן גם כאורגנים ובעלי מניות ודירקטורים בנתבעת.
1.4
הסכם ההעסקה הראשון (מבין שלושה) אשר בין הנתבעת לבין התובע הנו מיום 31/12/2001
[נספח א' לכתב התביעה]
. עוד נחתמו עם התובע הסכם העסקה ביום 31/12/2002
[נספח ב' לכתב התביעה]
, והסכם העסקה ביום 31/12/03
[נספח ג' לכתב התביעה
.
להלן- הסכם ההעסקה]
.
1.5
דו"חות החברה לשנים 2002 עד 2004 משקפים את תוצאותיה הכספיות.
1.6
בסוף שנת 2003 מונה התובע לדירקטור בחברה ואף קיבל זכויות חתימה.
1.7
ביום 29/12/2003 נחתם הסכם בין התובע, הנתבעת ואחרים בדבר הקצאת מניות
[נספח ד' לכתב התביעה. להלן- הסכם הקצאת המניות]
.
1.8
בתום תקופת ההסכם השלישי (היינו לאחר ה- 31/12/2004) לא נחתם כל הסכם עבודה אישי אחר/ חדש בין הצדדים ולא ניתנה הודעה על סיומו של ההסכם הקובע על ידי מי מהצדדים.
1.9
ביום 26/5/2005 נמסרה לתובע הודעה בכתב על ידי הדירקטוריון של החברה
[נספח ה' לתביעה]
. בהודעת הפיטורים נמסר לתובע כי הוחלט להפסיק עבודתו בחברה לאלתר.
1.10
ביום 1/6/2005 הודיע התובע על התפטרותו מדירקטוריון החברה
[נספח ו' לתביעה]
.
1.11
ביום 11/8/2005 הגישה הנתבעת בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה לקבלת צו מניעה קבוע כנגד התובע שיאסור עליו לפנות ולהתקשר עם לקוחות הנתבעת
[נספחים יט' ו-כ' לכתב התביעה]
. התביעה נדחתה ביום 8/9/2005
[נספח כא' לכתב התביעה]
ועל פסק הדין הנתבעת לא הגישה ערעור.
1.12
הנתבעת שילמה לתובע 85,083 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ו- 50,000 ₪ בגין מענק שנת 2004. בגין מענק שנת 2005 לא שילמה הנתבעת לתובע דבר.
1.13
הנתבעת לא הקצתה לתובע מניות רגילות ב' באופן שיעמיד את שיעור ההחזקה שלו במניות אלו על 24%.

2.
תמצית טענות התובע -
2.1
הסכם ההעסקה קובע כי סיום העסקתו של התובע תתאפשר רק לאחר מתן הודעה מראש של 90 יום. הנתבעת פיטרה את התובע ביום 26/5/2005 לאלתר וללא הודעה מוקדמת, ולכן יש לראות ביום 26/8/2005 כמועד סיום העסקתו של התובע.
2.2
הנתבעת חבה בתשלום יתרת פיצויי פיטורים בסך 6,584 ₪.
2.3
הנתבעת חבה בתשלום הפרשים בגין פדיון ימי חופשה והפקדות לביטוח מנהלים שכן הללו שולמו רק עד לחודש יוני 2005 ולא עד למועד סיום העסקתו של התובע.
2.4
הסיבה לפיטורי התובע היא התנגדותו להעברת עמלות לחברת רות קרגו, התנגדות שהובילה בסופו של עניין את התובע להגשת הצעת אי אמון בדירקטוריון.
2.5
על פי הסכם הקצאת המניות, שיעור אחזקותיו של התובע בהון המניות הרגילות ב' של הנתבעת צריך היה לעמוד על 24% מהון המניות בהתקיים תנאי ההסכם, בין היתר חציית רף רווח גולמי בסך 200,000$. לקראת המחצית הראשונה של שנת 2005, ברור היה כי התובע עתיד לחצות את הרף האמור.
2.6
פיטורי התובע נעשו בחוסר תום לב וממניעים פסולים. הבעת אי האמון של התובע בדירקטוריון וזכאותו האפשרית להקצאת מניות רגילות ב' נוספות הן שהובילו לפיטוריו.
2.7
הנתבעת התנהגה בחוסר תום לב, הפרה את חוזה העבודה עם התובע וגרמה לו לעגמת נפש רבה שבגִנה יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 100,000 ₪.
2.8
כאמור, על פי הסכם הקצאת המניות וכחלק מתנאי העסקתו של התובע, התחייבה הנתבעת להנפיק לתובע מניות באופן ששיעור אחזקותיו בהון המניות הרגילות ב' המונפק של החברה יעמוד על 24%. התובע עמד בכל תנאי ההסכם, ולכן יש להורות לנתבעת למלא אחר התחייבותה זוֹ וזאת החל ממועד מתן הודעת הפיטורים ביום 26/5/2005.
2.9
הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא המענקים בגין השנים 2004 ו- 2005 להם הוא היה זכאי על פי הסכמי ההעסקה. סכומי המענק נגזרים מרווחי הנתבעת בשנה הרלוונטי, מאחר שאין בידי התובע מידע בדבר הרווחים האמורים העמיד את סכום תביעתו בגין רכיב זה על סך 100,000 ₪. כמו כן, מתבקש בית הדין להורות לנתבעת על מתן חשבונות והצגת הדו"חות הכספיים לשנים 2004 ו- 2005.

3.
תמצית טענות הנתבעת –
3.1
העסקתו של התובע הסתיימה ביום 31/12/2004 (מועד פקיעתו של הסכם ההעסקה). הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי העסקה בשנת 2005 בשל דרישות שכר מופרזות של התובע וסירובו לחתום על הסכם סודיות ואי תחרות. לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים כשל, נשלחה הודעת הפיטורים מיום 26/5/2005.
3.2
סיום העסקתו של התובע נעשה בהסכמה. התובע, שרצה להקים עסק מתחרה לנתבעת (וכך אכן עשה עם סיום העסקתו), הוא שפעל לפיטוריו על ידי העלאת דרישות השכר והסירוב לחתום על הסכם סודיות ואי תחרות.
3.3
עם סיום העסקתו שולמו לתובע מלוא זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
3.4
הנתבעת לא פיטרה את התובע עקב רצונה להימנע מקיום הסכם הקצאת המניות. המשא ומתן על תנאי העסקתו של התובע בשנת 2005 החל עוד טרם החלה שנת 2005, וטרם היה צפי של רווחי הנתבעת לשנה זו.
3.5
בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בטענות התובע בדבר עגמת נפש, שכן אלה אינן מתייחסות לתקופה שבה התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, וברכיב התביעה המתייחס להסכם הקצאת המניות שכן הסכם זה איננו נסמך על היותו של התובע עובד של הנתבעת. תנאי העבודה של התובע נקבעו בהסכמי ההעסקה, כאשר הסכם הקצאת המניות הוא חיצוני להסכמים אלו.
3.6
מענק 2004 שולם לתובע במלואו, ולמענק 2005 התובע כלל אינו זכאי. כוונת הסכם ההעסקה הייתה כי התובע יהיה זכאי לעמלות עבור שנת מס רק אם ישלים את עבודתו באותה שנת מס או אם הנתבעת תשלים, עד למועד סיום עבודתו של התובע, את ביצוע המחזור שממנו נגזרות העמלות. קבלת התביעה לתשלום מענק 2005 תיצור מצב שבו התובע יקבל חלק מהכנסות הנתבעת עבור התקופה שבה התחרה בה.
3.7
יש לדחות את התביעה למתן חשבונות שכן התובע לא זכאי לעמלה בגין שנת 2005. יתרה מכך, עם השלמתו של דו"ח 2005 העתק ממנו יימסר לתובע כבעל מניות בנתבעת.

4.
התובע העיד בעצמו, ומטעם הנתבעת העידו מר דניאל פאיאנס, נציג חברת פולריס שירותי תעופה בע"מ שהיא אחת מבעלי המניות בנתבעת; מר חגי מורל, בעל מניות וחבר דירקטוריון בנתבעת; מר אלי יחזקאל, בעל מניות ויו"ר דירקטוריון הנתבעת; ומר יגאל ששון, רואה חשבון ובעל מניות וחבר דירקטוריון בנתבעת.

5.
דיון והכרעה -
אין מחלוקת כי התובע פוטר ביום 26/5/2005 לאלתר
[נספח ה' לכתב התביעה]
אלא שהתובע טוען כי בהתאם להסכם העסקה יש לראות את מועד סיום העסקה כיום 26/8/2005 ולפיכך הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה והשלמת הפרשות לביטוח מנהלים.
כאמור, הסכם העסקה האחרון שנכרת בין הצדדים הינו מיום 31/12/2003.
הסעיף הרלבנטי לעניננו הוא הסעיף 2:
" 2. תקופת ההסכם:
2.1 החברה מתחייבת להעסיק את העובד בתפקיד מנכ"ל החברה החל מיום 1/1/2004 ועד ליום 31/12/2004 (להלן: "תקופת ההסכם") והעובד מתחייב לבצע את תפקידו בתקופת ההסכם. לאחר תקופת ההסכם, ימשיך הסכם זה לחול כל עוד לא מסר אחד הצדדים להסכם הודעה מראש של 90 יום בכתב לצד האחר, על רצונו להביא ההסכם לידי סיום.
2.2
בתקופת הסכם זה כל צד יכול להביא הסכם זה לקצו בהודעה מוקדמת של 90 יום.
2.3
סיום הסכם זה מצד החברה יהיה כפוף להחלטה פה אחד של כל חבר, דירקטוריון החברה למעט ארתורו וולווביק
.
בנסיבות אלה יהיה העובד חייב לעבוד עד 30 יום מתוך ה-90. בכל 90 הימים יקבל העובד את מלוא התנאים להם היה זכאי בתקופת עבודתו, לרבות שימוש ברכב החברה שברשותו".

בין הצדדים לא נחתם הסכם חדש לאחר 31/12/2004 ולפיכך ימשיך לחול תנאי זה.
התובע אכן זכאי להודעה מוקדמת של 90 יום, אלא שהפרת הזכות אינה מאריכה את מועד סיום יחסי עובד ומעביד ובכל מקרה ניתוק היחסים בא עם מעשה הפיטורים:
"קיומה של חובת מתן הודעה מוקדמת אינו מונע הגשת התפטרות מיידית או עשיית פיטורים מידיים, תוך הפרת החובה. יחסי עובד-מעביד ינותקו מיד עם כניסת ההתפטרות או הפיטורין לתוקף"

[דב"ע (ארצי) מב/49-3 דייג – פטרולגז, חב' הגז הישראלית 1969 בע"מ, פד"ע יד 85 (1982); בג"צ 566/76 "אלקו" בע"מ נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לא(2) 197 (1977); דב"ע (ארצי) מג/ 113-3 עיריית ראשון-לציון – אמסלם, פד"ע טו 250 (1984); דב"ע (ארצי) מח/ 21-3 פילדמן – אורט ישראל בע"מ, פד"ע יט 444 (1988)]
.
וכן –
"על פי הפסיקה הקיימת, קיום החובה למתן הודעה מוקדמת, אינה מונעת פיטורים מידיים.
פיטורים לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת, מהווים הפרת חובת מתן ההודעה המוקדמת, אך אין הם מאריכים את תקופת העבודה למשך תקופת ההודעה המוקדמת, במקרה כזה יחסי עובד ומעביד ינותקו מיד עם כניסת הפיטורים לתוקף ועל המעביד יהיה לפצות את העובד בתמורת הודעה מוקדמת, שהיא בסכום השווה לשכר שהיה זכאי לו העובד בתקופה זו".
[ע"ע (ארצי) 122/03 וקסמן - אי.טי.סי. 24 מסביב לשעון (לא פורסם, 7/1/07)]

על פי סעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 אשר אימץ את הפסיקה שקדמה לו הפיצוי יהיה שווה לשכר העבודה הרגיל, דהיינו ללא תנאים נלווים.
אלא שבענייננו קבע סעיף 2.3 להסכם העסקה כי בכל 90 הימים יקבל העובד את מלוא התנאים להם היה זכאי בתקופת עבודתו, לפיכך יש לכלול בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת גם את ההפסד שנגרם בחישוב פיצויי הפיטורים לתקופה של 90 הימים וכן פיצוי על היעדר הפרשות לביטוח מנהלים בתקופה זו.
בטרם סיום פרק זה נעיר כי עדותו של אלי יחזקאל לפיה התובע ישמש מנכ"ל מיום הפיטורים פלוס 90 יום
[פרוטוקול מיום
25/11/2007, ע' 29 ש' 17]
אינה מעלה ואינה מורידה.
משמכתב הפיטורים קבע כי עבודת התובע מופסקת החל ממועד המכתב, דהיינו מיום 26/5/2005 הרי שזהו המועד בו נותקו יחסי עובד ומעביד.

הגם שהצדדים חלוקים באשר לגובה השכר הקובע לצורך פדיון חופשה ולמרות שהבסיס לפדיון חופשה רחב יותר מזה של פיצויי פיטורים, אין ביניהם מחלוקות באשר לשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים; דהיינו, 25,000 ₪.
לפיכך תשלם הנתבעת לתובע הפרש פיצויי פיטורים לפי תחשיבו של התובע אשר לא הוכחש בסך של 6,584 ₪ (85,083 ₪ - 91,667 ₪).
לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים שכן שוכנענו כי הנתבעת לא שילמה את ההפרש בגין מחלוקת של ממש בדבר דרך החישוב, ומשהסכום אשר לא היה שנוי במחלוקת שולם במלואו.

6.
פדיון ימי חופשה –
מסקנתנו באשר לפיצוי על הנזק בגין אי מתן הודעה מוקדמת בכל הקשור לצבירת חופשה שונה.
הלכה פסוקה הנה כי עובד אינו זכאי בגין תקופה בה הוא מקבל תמורת הודעה מוקדמת לפדיון חופשה
[עב (ת"א) 32804/97 איגר - ארכה בע"מ, עבודה אזורי כרך יב 466]
.
לשון סעיף 2.3 להסכם העסקה אינה משנה מסקנה זו וזאת לאור תכליתה של הזכות לחופשה שנתית והיא מתן אפשרות לעובד לצאת לחופשה על מנת שיאגור כח מבלי להפסיד את שכרו ואין מטרתה להוסיף על שכרו של העובד מבלי שניצל את חופשתו הלכה למעשה
[דב"ע (ארצי) מז/10-3 טרוטס - מדינת ישראל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, פד"ע יח 442].
לפיכך אין בלשון הכללית של סעיף 2.3 לפיה בתקופת ההודעה המוקדמת יקבל העובד את מלוא התנאים להם הוא היה זכאי בתקופת עבודתו כדי לאפשר לו לצבור ימי חופשה בגין תקופה בה לא עבד.

על פי הסכמי העסקה שנחתמו בין הצדדים זכאותו של התובע לימי חופשה היא כדלקמן (סעיף 7 לכל אחד מההסכמים):
14 ימים בשנת 2002, 19 ימים בשנת 2003 ו-30 ימים בגין כל שנת עבודה נוספת.
על פי כל אחד מההסכמים: "ימי החופשה ניתנים לצבירה או לפדיון עד 30 יום".
הצדדים חלוקים האם התובע זכאי לצבור בגין כל שנה בנפרד כטענתו, או כי כל שנה מותר לתובע לפדות לכל היותר 30 ימי חופשה ואינו יכול לצבור משנה לשנה
[עדות ששון מיום 25/11/2007, ע' 38 ש' 20-18]
.
יש לציין כי בפועל קיבל התובע בשנת 2004 פדיון חופשה בגין 44.84 ימים וניצל בפועל 13 ימים.
לטעמנו לשון הסעיפים אינה מונעת את פרשנות התובע ומכל מקום משהנתבעת לא הציגה תחשיב חלופי לימי החופשה הצבורים, אנו מקבלים את עמדת התובע.
למעלה מן הצריך, נוסיף כי טענת הנתבעת הִנה כי בשנת 2004 קיבל התובע פדיון חופשה ביתר של 27 ימים, לא נטענה כטענת קיזוז מפורשות בכתב הגנתה.
לפיכך חישוב פדיון החופשה ייעשה בהתאם לתחשיב התובע בכפוף לכך שעבור שנת 2005 זכאי התובע לחופשה רק עד ליום 26/5/2005; דהיינו' ל-

12.5 ימים.
לטענת התובע בשנים 2002 – 2003 לא ניצל כלל ימי חופשה שכן היה עובד יחיד בחברה. במהלך שנת 2004 ניצל 13 ימי חופשה ופדה 44.84 ימי חופשה' לומר סך הכל ניצול של 57.84 ימי חופשה.
במהלך שנת 2004 נאלץ התובע לעבור ניתוח שבעקבותיו נעדר מעבודתו. הצדדים חלוקים על משך ההעדרות האם 10 ימים כטענת התובע עבורם המציא תעודת מחלה, או חודשיים כטענת הנתבעת.
לטענת הנתבעת יש להתייחס להעדרות זו כאל ימי חופשה.
אנו דוחים טענה זו מהטעם שלא הוכחה העדרות של חודשיים ומעבר לכך, מעביד אשר שילם לעובדו דמי מחלה מעבר לנקוב בחוק רשאי לנכות את ההפרש מהשכר בחודש הקרוב או בסמוך לכך, אך לא אחרי תקופה ארוכה מאחר שהעובד רשאי להניח כי מדובר בתשלום שהמעביד נהג לשלם לעובדיו.
[עע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ, פס' 3 (לא פורסם, 5/8/02)]
.
בשנת 2005 קיבל התובע פדיון חופשה בגין 18.62 ימים לפי הפירוט שלהלן:
14.1 ימים בחודש מאי, 0.8 ימים בחודש יוני ו-3.72 בחודש יולי.
התוצאה איפוא כי לתובע זכאות ל-75.5 ימים (12.5 + 30 + 19 + 14) ובפועל ניצל או פדה 76.46 ימים.
לפיכך נדחית תביעתו לפדיון חופשה.

7.
בטרם נחתום פרק זה נוסיף כי הצדדים חלוקים באשר לתעריף היומי לפיו יש לחשב את פדיון החופשה.

הגם שהתובע ניצל או פדה את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי הרי שלמחלוקת זו יש רלבנטיות באשר לסכומים אותם קיבל התובע כפדיון חופשה במהלך שנת 2005; דהיינו, בגין 18.62 ימים.

התובע טוען כי שכרו הקובע עמד על 25,000 ₪ ולפיכך התעריף היומי לפיו יש לחשב את פדיון החופשה עומד על 1,111 ₪ .

מנגד טוענת הנתבעת כי השכר הקובע עומד על סך 23,500 ₪ בלבד ואליו נתווסף רכיב שעות נוספות גלובלית בסך של 1,500 ₪,
ומכאן כי התעריף היומי עומד על 1,044.44 ₪.

הנתבעת שילמה לתובע פדיון חופשה עבור הימים בשנת 2005 לפי תעריף של 1,044.44 ₪. על פי הסכם העסקה שכרו של התובע הוא 25,000 ₪.

סעיף 13 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 [להלן- חוק חופשה שנתית] קובע כי פדיון החופשה ישתלם לעובד בסכום השווה לדמי חופשה שהיו משולמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שהוא חדל לעבוד.

סעיף 10 לחוק חופשה שנתית קובע כי דמי החופשה יהיו בסכום השווה לשכרו הרגיל, והשכר הרגיל הוא השכר שהיה העובד מקבל בעד אותו פרק הזמן אילו לא יצא לחופשה.

גם לפי גירסת הנתבעת משמדובר בשעות נוספות גלובליות (הגם שהדבר בניגוד להסכם העסקה) הרי שיש להביא רכיב זה בחשבון פדיון החופשה השנתית.


[ע"ע (ארצי) 300327/98 אטקה בע"מ – רטר
פד"ע לט 49]
.

עוד יש להוסיף כי יגאל ששון עד הנתבעת לא הפריד בין הרכיבים השונים ואישר בחקירתו הנגדית כי משכורתו של התובע עמדה על 25,000 ₪
[פרוטוקול מיום 25/11/2007, ע' 37 ש' 10-11]
.

לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פדיון בגין 18.62 ימים בסך של 1,241.4 ₪
(1,044.44 – 1,111.11
*
18.62).

8.
השלמת הפרשה לביטוח מנהלים -
לטענת התובע, הנתבעת לא ביצעה הפרשות מלאות לביטוח המנהלים להן זכאי התובע על פי החוזה. כאמור, הצדדים הסכימו כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת יהיה זכאי התובע למלוא תנאי העבודה המפורטים בהסכם ההעסקה, ומכאן שעל הנתבעת היה להמשיך את ההפרשות לביטוח המנהלים של התובע עד ליום 26/8/05.
ככל שהתובע טוען לגבי הפרשות קודמות שבוצעו שלא במלואם, הרי שתביעתו לא הוּכחה.
לפי הסכם ההעסקה, על הנתבעת היה להפריש לביטוח המנהלים עבור התובע כדלקמן: 13.33% מהמשכורת (5% תגמולים + 8.33% פיצויי פיטורים), ועוד 2.5% ביטוח אובדן כושר עבודה. כמו כן, מוסכם היה על הצדדים כי הנתבעת תנכה ממשכורתו של התובע 5% שיופרשו אף הם לחברת הביטוח.
התובע צירף תחשיב כללי לגבי הסכום שהיה צריך להיות מופרש לביטוח המנהלים
[נספח מה' לתצהיר התובע]
, אלא שבתחשיב זה לקח התובע בחשבון גם את 5% אותם הנתבעת אמורה הייתה לנכות ממשכורתו. ברי כי אין התובעת אמורה להשיב לו סך זה, שכן התובע אמור היה לשאת בנטל התשלום שאמור היה להיות מנוכה ממשכורתו ולא להתווסף אליה לכאורה כתשלום שעל המעביד היה לשאת בו.
עוד צירף התובע את פירוט התשלומים למבוטח שהעבירה לו חברת "מגדל" ושכולל הפרשות לפוליסות של כמה מעסיקים
[נספח מו' לתצהיר התובע]
, אלא שלא ברור מפירוט זה מהו החֶסר אשר לוֹ טוען התובע.

אשר לפיצוי בגין אי הפרשות הנתבעת לביטוח המנהלים בתקופת ההודעה המוקדמת-
משקבענו כי לתובע קמה זכות להפרשות בגין תקופת ההודעה המוקדמת זכאי הוא לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו בשל אי ביצוע תשלומי הנתבעת לקופת הגמל.


אשר לגובה ההפרשות טוענת הנתבעת כי בהפרשה בגין פיצויי פיטורים יש משום כפילות שכן התובע תבע רכיב זה בנפרד.

אכן משפסקנו לתובע מלוא הפרשי פיצויי פיטורים בגין תקופת ההודעה המוקדמת אין לחייב את הנתבעת לבצע הפרשה בגין תקופה זו.

עוד טוענת הנתבעת כי משלא אירע מקרה ביטוח ביחס לאבדן כושר עבודה אין לחייבה בהפרשה זו.

טענה זו דינה להדחות, מה גם שלא הוצגה בפני
נו הפוליסה ותוצאותיה של אי ההפקדה.

התוצאה איפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 5,625 ₪ (7.5%
x
3
x
25,000)

9.

מענקים לשנים 2004 ו- 2005
מענק 2004 מעוגן בסעיף 6.3 להסכם ההעסקה:
"6.3 מענק/ בונוס לשנת 2004

6.3.1 במידה ומן הדו"חות הכספיים של החברה, בתום שנת 2004 יעלה כי רווחי החברה לפני מס יעלו על 650,000 ₪ יהיה העובד זכאי למענק עפ"י סעיף 6.3.2 שלהלן.
6.3.2 גובה המענק הוא 12.5% מהסכום העולה על 650,000 ₪.
6.3.3 הרווח ייקבע עפ"י הדו"חות הכספיים המבוקרים של החברה.
6.3.4 תשלום המענק יבוצע באופן הבא:
- 70% מהמענק המשוער ישולם עד ה- 15 למרץ 2005.
- היתרה המעודכנת, תשולם תוך 15 יום מיום חתימת הדו"חות הכספיים הנ"ל."

על פי הדו"ח הכספי של החברה לשנת 2004
[נספח כז' לתצהיר התובע]
עולה כי רווחי החברה עמדו על סך 1,182,331 ₪. מכאן, שהתובע זכאי למענק בשיעור 66,541 ₪.
( 12.5% *532,331 = 650,000 - 1,182,331)
אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה על חשבון המענק 50,000 ₪ לתובע. בכתב התביעה נתבעת יתרת המענק בסך 16,541 ₪.
הנתבעת לא מכחישה כי רווחיה הגיעו לסכום של 1,182,331 ₪, יתרה מכך היא אף שילמה חלק מהמענק. אלא שלטענתה כוונת הצדדים באשר למענק 2004 הייתה כי המענק יהווה בגדר תמריץ לתובע בכדי שהלה יקדיש את מירב מרצו לעבודה בנתבעת, אלא שבנסיבות העניין – משמדובר במנהל שחטא לחובת האמון שהוא חב למעסיקו,
וגרם לפיטוריו על ידי סירובו לחתום על סעיף אי תחרות ובפועל מתחרה בנתבעת - אין מקום למתן התמריץ.
אין בידינו לקבל טענה זו שכן לטעמנו אין לקשור בין מתן המענק לשנת 2004 לבין הפסקת עבודתו של התובע שהתרחשה בשנת ההעסקה שלאחריה (בשנת 2005).
עוד טוענת הנתבעת כי יש לקרוא את סעיף המענק בהקשר הכולל של סעיף 6 לפיו כוונתם הברורה של הצדדים הייתה כי המענק מותנה בהמשך העסקתו של התובע.
כותרתו של סעיף 6 היא "שכר". עניינו של סעיף 6.1 הוא בשכר שישולם לתובע, וסעיף 6.2 דן בתנאים להמשך העסקה וזו לשונו:
"במהלך חודש דצמבר 2004 יתקיים בין הצדדים משא ומתן לעניין תנאי העסקתו של המנכ"ל לשנת 2005, וזאת ע"פ תוצאותיה העסקיות של החברה בשנת 2004, ובתנאי שהרווח השנתי של החברה בשנה זו, לפני מס, יעבור את סכום ה- 650,000 ₪".

אכן תנאי למשא ומתן על המשך העסקתו של התובע הוא רף ה- 650,000 ₪, רף הזהה לרף שנקבע למתן המענק. שני הסעיפים – סעיף 6.2 הדן במשא ומתן עתידי על המשך העסקה, וסעיף 6.3 שעניינו המענק - חוסים תחת כותרת של "שכר", ושניהם נועדו להוות תמריץ לתובע להוביל את החברה לסף רווחים שגבוה מסך 650,000 ₪ אם על ידי התניית המשך העסקתו ביעד הרווחים האמור ואם על ידי תשלום מענק עם חציית היעד. אלא שאין ללמוד מסעיף 6.2 לעניין תשלום המענק. העובדה ששניהם נמצאים תחת אותה כותרת, אין בה כדי ללמד כי האחד תלוי בשני. מדובר בשני תמריצים נפרדים כדי להגיע לרף ה- 650,000. באם רצתה הנתבעת להתנות את תשלום המענק בהמשך ההעסקה, ברי שהייתה עושה כן במפורש תחת אותו סעיף ולא מפרידה את הזכויות לשני תתי סעיפים נפרדים.
לאור האמור לעיל, ומשלא חלקה על סכום המענק, תשלם הנתבעת לתובע את יתרת המענק בסך 16,541 ₪.
מאחר שהדו"ח הכספי לשנת 2004 נחתם ביום 27/12/2005, לסך האמור יתווספו ריבית והצמדה מיום 11/1/06 ועד התשלום בפועל.

10.
מענק לשנת 2005 –
עוד נתבע על ידי התובע תשלומו של מענק לשנת 2005. לטענתו, משלא נחתם הסכם העסקה לשנת 2005 הרי שנכנסת לתוקף ההוראה המאריכה את תוקפו של הסכם ההעסקה: "לאחר תקופת ההסכם, ימשיך הסכם זה לחול, כל עוד לא מסר אחד הצדדים להסכם הודעה מראש של 90 יום ובכתב לצד האחר, על רצונו להביא ההסכם לידי סיום"
[סעיף 2.1 להסכם ההעסקה]
.
אם כן, בענייננו הסכם ההעסקה הוארך עד ליום 26/5/2005 שאז מסרה הנתבעת הודעה על רצונה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.
הצדדים חלוקים בשאלת תוקפה של הוראת תשלום המענק שמצויה בהסכם ההעסקה.

לטענת התובע הוראה זו ממשיכה לחול כמצוות סעיף 2.1 להסכם העסקה שכן לא נחתם הסכם העסקה חדש ולכן הוא זכאי לתשלום המענק גם עבור שנת 2005.

מנגד, לטענת הנתבעת התובע איננו זכאי לתשלום המענק האמור. את טענתה זו סומכת הנתבעת על הנימוקים שלהלן: רווחי החברה לא הגיעו לסף של 650,000 ₪; הצדדים לא חתמו על הסכם לשנת 2005 והנתבעת לא התחייבה לתשלום מענק בשנה זו; גם אם ניתן לייחס לנתבעת התחייבות לתשלום מענק לשנת 2005, הרי שזו אינה זהה להתחייבות בשנת 2004 שכן רף הרווח שבגִנו יותנה תשלום המענק בודאי יהיה גבוה יותר מ-

650,000 ₪, וזאת על מנת לעודד עלייה ברווחים משנה לשנה. על כך ניתן ללמוד משינוי תנאי המענק משנת 2002 של הרווחים, וכן מסיכום המשא ומתן לשנת 2005

[נספח מ' לתביעה]
בו הוסכם על עלייה בשכר ל- 40,000 ₪ ותשלום המענק הותנה ביעד רווחים שנתי של 750,000 ₪.

עוד מוסיפה הנתבעת כי מענק כספי משולם עבור שנת פעילות מלאה ולא חלקית ובכל מקרה נסיבות פיטוריו של התובע שוללות ממנו את תשלום המענק בגין שנה זו.

לטעמנו יש אכן לדחות רכיב זה של התביעה, וזאת גם אם נניח כטענת התובע כי מכוח הוראות סעיף 2.1 ממשיך ההסכם לחול על הוראות סעיף 6.3; דהיינו, רף הרווח שבגִנו יותנה תשלום המענק יוותר 650,000 ₪.

על פי סעיף 6.3.1 תשלום המענק מותנה ברווח לפני מס בהתאם לדו"חות הכספיים שבתום שנת 2004. כך שבענייננו יש לבחון את הדו"ח הכספי לשנת 2005 הוא ת/4, ולפיו הרווח לפני מיסים לשנת 2005 הוא 532,379 ₪ כך שהתובע לא עמד בתנאי לתשלום המענק.

אנו דוחים את טענתו של התובע כי מאחר שעבודתו הופסקה באמצע השנה יש לבחון את רווחי החברה לאותו מועד.

סעיף 6.3.1 מדבר במפורש על רווח לשנה מלאה ולא לחלקי שנה.

ספק בעינינו אם התובע שעבד חלק מהשנה זכאי היה למענק לוּ רווחי הנתבעת בסוף שנת 2005 היו מגיעים לרף הנדרש משתכלית הסעיף הִנה שהתובע הוא שיצעיד את החברה ליעד הנכסף.

אלא שמכל מקום משעל פי ת/4 רווחי החברה לא הגיעו אף לרף של 650,000 ₪, נדחה רכיב זה של התביעה.

11.
הקצאת מניות –

הסכם הקצאת המניות נערך ונחתם בין הנתבעת מצד אחד לבין אחד עשר צדדים נוספים והוא קובע את התנאים להגדלת אחזקותיו של התובע בהון המניות של הנתבעת באופן מדורג.

סעיף 2 להסכם הקצאת המניות קובע כדלקמן:

" 2.
הקצאה והעברת מניות

מוסכם בין הצדדים כי שיעור אחזקות של ארתורו בהון המניות המונפק של החברה מסוג רגילות א' ורגילות ב' ישתנה באופן הבא:

2.1
מניות רגילות ב'

2.1.1
שיעור אחזקות של ארתורו בהון המניות הרגילות ב' המונפק של החברה ישונה ל-14% בדרך של הקצאת מניות עד ליום 15/2/2005 וזאת על חשבון אחזקות של קבוצת רות קרגו במניות אלה, ובלבד, שארתורו לא חדל לשמש כמנהל הכללי של החברה בשל סיבה התלויה בו עד למועד זה ובכלל.

2.1.2
שיעור אחזקות של ארתורו בהון המניות הרגילות ב' המונפק של החברה ישונה ל-19% בדרך של הקצאת מניות עד ליום 15/2/2006 וזאת על חשבון אחזקות קבוצת רות קרגו במניות אלה ובלבד שארתורו לא חדל לשמש כמנהלה הכללי של החברה בשל סיבה התלויה בו עד למועד זה ובמועד זה בכלל.

2.1.3
שיעור האחזקות של ארתורו בהון המניות הרגילות ב' המונפק של החברה ישונה ל-24%, בדרך של הקצאת מניות עד ליום 15/2/2007 וזאת על חשבון אחזקות קבוצת רות קרגו במניות אלה, ובלבד שארתורו לא חדל לשמש כמנהלה הכללי של החברה בשל סיבה התלויה בו עד למועד זה ובמועד זה בכלל.

2.4
על אף האמור לעיל, במידה והרווח הגולמי של החברה לשנת 2005 לא יפחת מהסך של 200,000$ (דולר ארה"ב), ביצוע סעיף 2.1.3 הנ"ל יוקדם סמוך ככל שניתן למועד בו ייודע שיעור הרווח הגולמי של החברה בשנת 2005".

על מנת שהמניות יוקצו על פי הסעיף האמור על התובע לעמוד בשני תנאים מצטברים:
א)
הרווח הגולמי של הנתבעת בשנת 2005 לא יפחת מ-200,000$.
ב)
עד למועד הזכאות להקצאה לא חדל התובע מלשמש מנהלה הכללי של הנתבעת
בשל סיבה התלויה בו.

התובע טוען כי עמד בשני התנאים לעיל, ומכל מקום הנתבעת מיהרה בחוסר תום לב לפטרו כאשר חשבה כי הוא קרוב ליעד של 200,000$ וכדי למנוע ממנו להגיע לכך.

הנתבעת טוענת כי תנאי הסף להקצאת המניות לא התקיימו, ראשית מפני שהרווח הגולמי לשנת 2005 היה נמוך מהנדרש ושנית התובע חדל מלשמש מנהלה הכללי של החברה מסיבה התלויה בו והיא רצונו להתחרות בחברה.

בשל רצונו זה ביקש התובע לגרום לפיטוריו, וזה מה שהובילו לסרב לחתום על הסכם הסודיות ואי תחרות, סירוב שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו על ידי הנתבעת.

יש להקדים כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הסכם הקצאת המניות הִנו חיצוני להסכם העבודה וכי אין מדובר בעילה שביחסי עובד ומעביד.

הנתבעת זנחה טענה זו בסיכומיה, ואכן הגם שהסכם הקצאת המניות נחתם במקביל להסכם ההעסקה הרי שהוא מהווה תמורה ותמריץ לעבודתו של התובע כמנהל כללי של הנתבעת ותלוי בעוּבדת היותו עובד.

אלא שלטעמנו דין רכיב זה להימחק מהטעם שהסכם הקצאת המניות נערך בין צדדים נוספים העלולים להיפגע מביצועו, שכן שיעור אחזקות המניות של התובע לפי סעיף 2 ישונה על חשבון אחזקת מניות של בעלי מניות אחרים ומשאלה לא צורפו דין רכיב זה של התביעה להימחק.

12.
אלא שלמעלה מן הצריך נוסיף כי לגופו של עניין לא התמלאו התנאים להקצאת המניות.

כאמור תנאי להקצאה הוא עמידה ביעד של רווח גולמי, ובלבד שהתובע לא חדל לשמש כמנהלה הכללי של החברה בשל סיבה התלויה בו.

לטעמנו לא התקיים התנאי השני, ומשכך אין אנו נזקקים לתנאי הראשון.

כאמור תחולת הסכם העסקה הסתיימה ביום 31/12/2004 ומאחר שהתובע עמד ביעד של רווח שנתי לפי מס של 650,000 ₪, נוהל עמו משא ומתן לעניין תנאי העסקתו במהלך שנת 2005.

במסגרת המשא ומתן שהתנהל, נרשמה ביום 22/2/2005 טיוטה
[נספח מ' לתצהיר התובע]
שעיקריה הם העלאת שכרו החודשי של התובע מ- 25,000 ₪ ל- 40,000 ₪. אישור מענק שנתי של 12.5% בתנאי שהרווח של החברה לשנת 2005 יעלה על 750,000 ₪ והוספת סעיף בחוזה האוסר על התובע פנייה לחברות שאותן פולריס קרגו מייצגת לתקופה של שנתיים מיום הפסקת עבודתו של התובע בחברה.


התובע טוען כי הסכים לתנאים אלו לרבות חתימתו על תנאי האוסר פנייתו לחברות שאותן פולריס קרגו מייצגת לתקופה של שנתיים מיום הפסקת עבודתו, אלא שאז דרשה הנתבעת כי יחתום על הסכם אי תחרות גורף כפי שעולה מפרוטוקול ישיבת מנהלי החברה ובעלי מניותיה מיום 17/3/2005
[נספח לו לתצהיר התובע]
בו נקבע כי "תתואם ישיבת דירקטוריון ללא נוכחות המנכ"ל ארתורו כדי לדון בהחלטת המנכ"ל שלא לחתום על הסכם אי תחרות ופניה לסוכנים לקוחות, עובדים ספקים וכו' כל זאת כפוף לחתימת חוזה העסקה עדכני/חדש".

לא קיבלנו גירסה זו של התובע.

לטעמנו הוכח כי התובע לא היה מוכן לחתום על כל סעיף אי תחרות ולא התנהל כלל משא ומתן על נוסח הסעיף.

נספח מ' הטיוטה מציין באופן כללי את הדרישה לאי תחרות בלי לנסח את הסעיף.

גם בנספח לו אין נוסח לסעיף אי התחרות ולוּ היה התובע מסכים לחתום על נוסח אחר, היה הדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה.

התרשמנו מהעדים כי הגם שהתובע סירב לחתום על אי תחרות בחודש מרץ, פוטר רק ביום 26/5/2005 וזאת מכיוון שהיה רצון למצוא דרך של הבנה כדי שהתובע ימשיך לשמש מנכ"ל החברה
[עדותו של חגי מורל בפרוטוקול מיום 15/11/2007, ע' 26 ש' 3-1; עדותו של אלי יחזקאל , פרוטוקול מיום 25/11/2007, ע' 33 ש' 17-16; עדותו של יגאל ששון פרוטוקול מיום 25/11/2007, ע' 40 ש' 24-23]
.

הדרישה לחתום על סעיף אי תחרות היתה במסגרת משא ומתן להסכם חדש לשנת 2005 במסגרתו הסכימה הנתבעת להעלות את שכר התובע מ- 25,000 ₪ ל- 40,000 ₪ והועמדה לאור חששה של הנתבעת כי אכן התובע מתכוון להתחרות בה, חשש שהתממש לאחר שהתובע פוטר.

התובע מודה כי פוטר מאחר שלא הסכים לחתום על סעיף אי תחרות.

מבלי להיכנס ללגיטימיות של הגבלת עיסוקו של התובע הרי שמדובר בתנאי שבמסגרת משא ומתן להסכם עבודה חדש שבמסגרתו הועלה שכרו של התובע בצורה משמעותית ביותר.

לא קיבלנו את טענת התובע כי הדרישה לחתימה על סעיף אי תחרות נועדה לסלול את הדרך לפיטוריו כדי להימנע מהקצאת מניות עם הגעתו לרף של רווח גולמי של 200,000$ שכן הגם שסירב לחתום על סעיף אי תחרות בחודש מרץ נוהל עמו משא ומתן במשך חודשיים נוספים במטרה להגיע להבנה.

משכך אנו דוחים את טענות התובע כי הנתבעת חיפשה דרך לסלול את דרכו מחוץ לחברה בחוסר תום לב משהתנגד להעברת כספים לחברת רות קרגו.

התוצאה איפוא כי לא התקיים התנאי לפיו "התובע לא חדל לשמש כמנהלה הכללי של החברה בשל סיבה התלויה בו".

העוּבדה כי אקט הפיטורים נעשה על ידי הנתבעת לא מאיינת את העוּבדה כי סירוב של התובע לחתימה הוא שהביא את הנתבעת לקבל החלטה על פיטוריו.

13.
התובע מבקש להיבנות מפסק הדין
[נספח כא' לתצהיר התובע]
אשר דחה את תביעת הנתבעת לצו מניעה כנגד התובע האוסר את התקשרותו עם לקוחות הנתבעת לרבות חברת אמריג'ט.

הנמקת פסק הדין הִנה שהנתבעת לא הוכיחה כי התובע עשה שימוש בסודות מסחריים של הנתבעת, וכי אין לתת יד למניעת תחרות במיוחד מקום שבעלי המניות של הנתבע בחרו במודע שלא למנוע תחרות שכזו.

לטענתו הדרישה לחתום על סעיף אי תחרות נועדה כאמור לסלול את דרכו החוצה מהחברה.

אלא שאין במסקנת פסק הדין כדי ללמד שהתנאי התמלא ולפיו התובע לא חדל לשמש כמנהל הכללי של הנתבעת בשל סיבה התלויה בו.

הדרישה לחתימת התובע על הסכם אי תחרות עלתה במסגרת משא ומתן להסכם חדש שבעקבותיו עלה שכרו של התובע בצורה משמעותית. יש להדגיש כי התובע דרש בתחילת המשא ומתן העלאת שכר ל- 60,000 ₪ כאשר לאחר המשא ומתן הוסכם על 40,000 ₪.

התובע, בשונה מבעלי המניות האחרים, היה גם עובד בחברה ועל כן מדובר בדרישות לגיטימיות כשהן חלק ממשא ומתן כאמור (וזאת במנותק משאלת הלגיטימיות של ההגבלה והיקפה).

העובדה שלמרות סירובו לחתום על הסכם אי תחרות נמשך המשא ומתן במשך חודשיים נוספים מלמד כי התנאי לא הועלה כדי למצוא אמתלה לפיטורים.

דווקא העובדה כי מיד עם סיום עבודתו החל להתחרות בנתבעת ואף קשר עם אחד מלקוחותיה, אמרג'יט, מוכיחה כי אכן לנתבעת היו חששות שבעקבותיהם עלתה הדרישה לסעיף המסדיר אי תחרות.

משכך לא התקיים התנאי כי התובע לא חדל לשמש כמנהלה הכללי של החברה בשל סיבה התלויה בו.

14.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם התנאי של השגת רווח גולמי של 200$ לא התקיים ביום 26/5/2005.

רווח גולמי מוגדר בסעיף 2 להסכם:

"סך כל הכנסות החברה בגין מכירות שירותי הובלה אוירית בניכוי תשלומים לחברות תעופה ו/או סוכנים (במידה שיהיו) עבור שירותים אלה ובניכוי עמלות הנוגעות לפער בין המכירות לעלותן".

על פי מאזן בוחן ליום 25/5/2005
[נספח מז' לתצהיר התובע]
הכנסות הנתבעת עמדו על סך 924,741.71$ מסך זה טוען התובע כי יש להפחית 743,413.31$ ומכאן שסך הרווח הגולמי עומד על סך 181,328.4$. אלא שלטענת התובע רווח זה נכון ליום 15/5/2005 שכן תקופת המכירות נסגרת אחת לשבועיים ואם מאזן הבוחן הודפס ביום 25/5/2005 הרי שהוא מעודכן עד ליום ל-15/5/2005.
[פרוטוקול מיום 8/7/2007 עמ' 9 ש' 3-1]
.
התובע טוען כי יש להוסיף את יתרת הרווח הגולמי מיום 16/5/2005.

אלא שגם אם נקבל את טענת התובע הרי שיש להוסיף את הרווח הגולמי עד ליום 26/5/2005.

התובע ערך תחשיב לפי הרווח הגולמי עד ליום 31/5/2005 עמד על 38,590$
[נספח מח' לתצהיר התובע]
.

אלא שגם אם נתעלם מטענות הנתבעת באשר למסמך זה שהופק על ידי התובע לאחר שסיים את תפקידו, הרי שהתובע מודה כי תחשיב זה כולל שניים-שלושה משלוחים שיצאו לאחר 26/5/2005, כך שהתובע לא הוכיח כי בעת שפוטר חצתה הנתבעת את הרווח הגולמי של 200,000$.

עוד מבקש התובע ללמוד מ-ת/4 על הרווח הגולמי בסוף 2005 שעמד על 938,429 ₪ שהם 463,406$ לפי שער הדולר במועד עריכת הדו"ח. אלא שמכאן אין ללמוד כי ביום 26/5/2005 חצה הרווח הגולמי את רף ה- 200,000$.

התובע מוסיף וטוען כי פיטוריו ביום 26/5/2005, עת היה קרוב לרף של 200,000$, נועדו כדי למנוע ממנו לחצות את רף ה- 200,000$ .

התובע מבקש לחזק מסקנה זו בהתראה הקצרה בת יומיים שניתנה לאסיפת הדירקטוריון
[ת/2]
בה הוחלט על הפסקת עבודתו.

אלא שהתובע לא הוכיח כי ההתראה הקצרה נועדה למנוע ממנו להגיע ליעד של 200,000$ שכן העילה לפיטוריו היתה ידועה כבר לפחות כחודשיים, ובמועד 24/5/2005 אף לא היה ידוע הרווח הגולמי של 181,324.4$ שכן דו"ח זה הודפס רק ביום 25/5/2005. אף התובע עצמו מודה כי לא פנה טרם פיטוריו למישהו בחברה וטען שחש שעבר את סף 200,000$ ולכן מבקש שיקצו לו מניות.

לפיכך המסקנה הִנה כי התובע לא הוכיח רכיב זה של התביעה.

15.
פיצוי בגין עוגמת נפש –

התובע לא הוכיח כי פיטוריו היו בחוסר תום לב ולפיכך רכיב זה של התביעה נדחה.

16.
סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים שלהלן:

6,584 ₪
בגין הפרש פיצויי פיטורים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/8/2005 ועד יום התשלום בפועל.

1,241.4 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה עבור 18.62 ימים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/2005 ועד יום התשלום בפועל.

16,545 ₪ בגין יתרת מענק לשנת 2004, בתוספת ריבית והצמדה מיום 11/1/2006 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצוי על היעדר הפרשות שהיתה צריכה להעביר במהלך שלושה חודשי הודעה מוקדמת בסך של 5,625 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/7/2005 (אמצע התקופה) ועד יום התשלום בפועל.

בהתחשב בכך כי רוב רכיבי התביעה נדחו תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתן היום כ"ב בחשון, תשס"ט (20 בנובמבר 2008) בהיעדר הצדדים.



נ.צ. מר אורי ארבל



נ.צ. מר יוסי קזדו



חנה טרכטינגוט, שופטת



קלדנית: תורתי אסתר










עב בית דין אזורי לעבודה 7134/06 ארתורו וולווביק נ' פולריס אינטרנשיונל קרגו בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/11/2008)