פסקי דין על אסרף שמעון | פסקי דין על צמרת רפי אסרף | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

1146/00 א     30/05/2006




א 1146/00 אסרף שמעון נ' צמרת רפי אסרף בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ




בעניין:
16



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
א
001146/00
בתיק עיקרי:
001146/
בפני
:
כבוד סגן הנשיא ידין טימור
תאריך:

30/05/2006





בעניין
:
אסרף שמעון


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד פנר גדעון
תובע

נ
ג
ד


1.
צמרת רפי אסרף בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ציון בראל ממשרד א. כהן
2.
כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד קרינסקי איתי




נתבעים

פסק דין
התביעה
ביה"מ מתבקש לחייב הנתבעים בפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעטיה של תאונת עבודה שארעה ביום 13.10.97. הנתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ בה עבד התובע. הנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת מס' 1 כנגד סיכונים של אחריות מעבידים.
נתבעת מס' 1 הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת מס' 2, בה היא מבקשת לשפותה בגין כל סכום בו תחוייב כלפי התובע.
גם הנתבעת מס' 2 הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברה בשם ישרס מבני תעשיה בע"מ, אך הסכימה כבר בשלבים ראשונים של הדיון בתביעה הנדונה למחיקת הודעה זו. (פרוט' 20.8.01).


התנהלות התביעה
כתב התביעה הוגש ביום 29.5.00, אלא שלמרבה הצער חל עיכוב בבירור התובענה. מאז הוגשה התביעה ועד אוקטובר 2002 נאלץ ביה"מ לדחות קדמי משפט שנקבעו מספר פעמים בשל אי קיום
הוראות ביה"מ באשר להגשת תחשיבי נזק, או התייצבות מי מבעלי הדין, התנהלות מו"מ לפשרה בעצלתיים, ועיכוב בקבלת חוו"ד מומחה.
הוגשו חוו"ד מומחים רפואיים מטעם הצדדים – חוו"ד דר' קולנדר מטעם התובע וחוו"ד פרופ' נרובאי מטעם הנתבעים. בהסכמת הצדדים נתמנה פרופ' פינסטרבוש ביום 14.3.02 כמומחה מטעם ביה"מ בלי שהצדדים ויתרו על המומחים מטעמם.

התובע
התובע יליד 1952, נשוי ואב לחמישה ילדים. במקצועו הוא פחח רכב ובזמן הרלבנטי לתביעה הנדונה עבד אצל הנתבעת מס' 1 כמנהל המוסך לפחחות (ת/3 סע' 2).
בנתבעת מס' 1 בוצעו גם עבודות צביעת רכב, והבעלים של הנתבעת מס' 1 הוא אחיו של התובע – מר רפי אסרף (ראה נ/10 סע' 11-15).

התאונה
בעדותו הראשית מעיד התובע, כי ביום 13.10.97 נתבקש לעלות לגג המוסך לתיקון פגמים בגג. גג המוסך היה עשוי מלוחות אסבסט. תוך טיפוס על הגג קרס לוח אסבסט והתובע נפל דרכו ונפגע (ת/3 סע' 5).
בחקירתו הנגדית מרחיב התובע את סיפור התרחשות התאונה. עובר לאירוע נשרפה מכונית במוסך והגג נתכסה בפיח. הוחלט להחליף את גג אסבסט בגג פח. מנהל הנתבעת, מר רפי אסרף, ביקש את העובדים להחליף את לוחות האסבסט על כל הגג (פרוט' 19). יחד עם התובע עלו עוד שני פועלים לגג. התובע הלך לאורך קורות המתכת עליהם מונחים לוחות האסבסט ולפתע נפל (פרוט' 19 ו- 21). גרסתו של מנהל הנתבעת, מר רפי אסרף, מעט שונה. לדבריו העובדים לא נדרשו להחליף כל לוחות האסבסט, אלא "לבצע תיקון לשם החלפתו" של גג האסבסט. היה חשש לבריאות העובדים (משתמע בשל הפיח שהצטבר) וכן חשש לדליפת מי גשמים. (נ/10 סע' 5 ו- 6). התובע עלה לגג עפ"י הוראות הנתבעת "על מנת לתקנו" בלבד. לדברי מנהל הנתבעת, עבודה זו שנדרש התובע לבצע, היתה במסגרת עבודות תחזוקה שוטפות של המוסך (נ/10 סע' 7 ו- 8).
בחקירתו הנגדית חוזר ומדגיש מר רפי אסרף, כי לא היתה כל כוונה באותו יום להחליף לוחות הגג. היתה דליפה מהגג בעטיה של השריפה, והתובע נתבקש להחליף לוח אסבסט. מדובר בתיקון קטן בלבד. הם רק שקלו לבצע תיקון גדול יותר של הגג. בסופו של דבר הם התקינו לוחות פח תחת לוחות האסבסט רק כעבור שבע שנים. אין ברשותו קבלות על רכישת לוחות הפח. (פרוט' 41). הם נהגו לעלות לגג באופן שוטף ע"מ לנקות אותו ואת הלוחות השקופים במיוחד כדי לאפשר כניסת אור למוסך ולחסוך באנרגיה. התובע לא הודרך להשתמש בלוחות זחילה ולקשור את עצמו (פרוט' 41). מר רפי אסרף לא עומת עם גרסת התובע לפיה השתמע כי העובדים נדרשו ביום האירוע להחליף כל לוחות הגג. הדבר גם לא הובהר בחקירה חוזרת. (פרוט' 42-41).
מפקח מטעם משרד העבודה אינג' פטרסקו ביקר במקום האירוע ותיחקר את התובע. הוא למד מדברי התובע כי התובע עלה לגג לצורך החלפת לוחות אסבסט בלוחות פח. על הגג הונחו לוחות פח להחלפה. לא צויין אם הכוונה היתה להחליף הלוחות על כל הגג או חלקו. אותו יום היה הגג רטוב ממי גשם, התובע החליק ונפל על לוח אסבסט שנשבר, ודרכו נפל התובע מגובה של כ- 4 וחצי מטר.
המפקח בחוות דעתו (ת/1) מונה את הסיבות לתאונה כדלקמן:
-
חוזק גג המבנה לא נבדק ע"י איש מקצוע קודם ביצוע העבודה;
-
המעביד לא הדריך את העובדים כיצד לבצע את העבודה ולא סיפק מידע אודות סיכוני הבטיחות;
-
לא הוצגו שלטי אזהרה בדבר גג שביר;
-
לא סופקו לעובדים לוחות דריכה או לוחות זחילה לביצוע העבודה;
-
לא ננקטו האמצעים הדרושים למנוע נפילה תוך ביצוע העבודה.
על אותם דברים שנרשמו בחות הדעת חוזר המפקח בעדותו בביה"מ (פרוט' 17-14
ועמ' 20). אלא שלאחר עיון נוסף בתמונות מסיק המפקח שהתובע לא נפל דרך לוח אסבסט. הוא נפל דרך לוח פלסטיק שקוף שנשבר ואמור היה לאפשר כניסת אור למוסך (פרוט' 20).
המפקח הנ"ל בדק נסיבות התאונה בעקבות הודעה שמסרה הנתבעת מס' 1 אודות התאונה. בהודעה זו צויין, כי עובדים עלו לגג המוסך במטרה להחליף לוחות אסבסט בעקבות שריפה שהיתה במקום, ובמהלך עבודה זו נפל התובע. לא נאמר בהודעה כמה לוחות היתה כוונה להחליף (ראה ת/2).
בעדויות שהובאו בפני
ביה"מ אין כל ראיה באשר לביקור נציג כלשהו מטעם הנתבעת מס' 2 במקום האירוע וסמוך למועד האירוע. איש גם לא ביקש לסתור את מסקנות מפקח העבודה באשר לסיבות שגרמו לתאונה.
אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע היה פחח מקצועי ובתחום זה שלט על העבודה במוסך וגם הורה לעובדים כיצד לבצע עבודתם. הוא נחשב ליד ימינו של הבעלים, מר רפי אסרף (ראה פרוט' 19 ו- 23).

חבות הנתבעת מס' 1
תקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) תשמ"ו 1986 קובעת כי אין להעסיק אדם בעבודה על גג שביר אלא אם כן ננקטו אמצעים למנוע נפילתו. בתקנה 4 לאותן תקנות נקבע שלא יעבוד אדם על גג שביר אלא בהמצאו על לוח דריכה או זחילה מתאים.
עפ"י תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט 1999, על מחזיק במקום העבודה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום והוראות עדכניות באשר לתהליכי עבודה. יש גם ליתן הדרכה באשר למניעת סיכונים באמצעות בעלי מקצוע מתאים. הדרכה זו יש ליתן גם למנהלי עבודה באמצעות המוסד לבטיחות ולגיהות, או מוסד אחר שאישר לכך מפקח עבודה ראשי (תקנה 2 ו- 3 לתקנות הנ"ל). עפ"י הראיות שהובאו בפני
ביה"מ ופורטו לעיל, לא סופקו לתובע לוחות דריכה וזחילה לביצוע העבודה וגם לא ניתנה לו הדרכה מתאימה.
כבר בע.א. 335/80 מוני בריגה נ. מוחמד מוסטפה ואח' פד"י לו (3) 32 בעמ' 38 נפסק:
"כשנקבעו כללי זהירות בחיקוק, לרבות חיקוק עונש: ניתן להעזר בהם בתביעת רשלנות כראיה בדבר נורמות הזהירות לפיהן חייב האדם הסביר לנהוג והדבר מייתר את הצורך להזקק בענין זה לעדים מומחים"

.
במקרה הנדון נהגה הנתבעת מס' 1 ברשלנות וגרמה בכך לנזקו של התובע, משלא סיפקה את הציוד המתאים לביצוע העבודה וגם לא נתנה את ההדרכה הדרושה. (ראה ע.א. 10/88 מלכי נ. אפללו פד"י מד (4) 813 בעמ' 816 וכן ע.א. 707/79 וינר את טיקו נ. סימון אמסלם פד"י לה (2) 209 בעמ' 211).
יש לחזור ולהדגיש כי הדרכה זו היה ליתן אף למנהלי עבודה ומכאן שהנתבעת לא היתה פטורה מהדרכה בשל כך שהתובע היה מנהל עבודה במוסך. כך במיוחד, בהתחשב בעובדה שלא היה זה במסגרת מקצועו תיקון גגות.
מעבר לכך, הלכה פסוקה היא שחובה על מעביד לנקוט אמצעים למנוע סיכונים אפשריים (

ר

אה ע.א. 741/83 חנן גוריון ואח' נ. פרץ גבריאל ואח' פד"י לט (4) 266 בעמ' 271). וכן על מעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה (ע.א. 707/79 וינר את טיקו ואח' נ. סימון אמסלם פד"י לה (2) 209 בעמ' 212-211).
הנתבעת מס' 1, איפוא, לא קיימה הוראות החוק ולא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה וברשלנותה גרמה לנזקיו של התובע.

רשלנות תורמת
הנתבעים מבקשים לייחס לתובע רשלנות תורמת בשל כך שהיה עובד בכיר במקום העבודה והיה מורה לעובדים כיצד לבצע עבודתם.
ההלכה היא כי יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שתרמה לתאונה. מתפקיד המעביד לדאוג לתנאי עבודה ושיטת עבודה בטוחים ולהדריך כראוי את העובד (ראה ע.א. 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ. אסתר מרציאנו פד"י לו (2) 592 בעמ' 604-603). ועוד, במיוחד ירתע ביה"מ מהטלת אשם תורם על עובד כאשר המעביד חטא כלפיו בהפרת חובה חקוקה (ראה ע.א. 53/72 ג'רבי נ. רשות הגנים הלאומיים פד"י כח (1) 197, 199).
נכון לחייב עובד ברשלנות תורמת רק כאשר חטא העובד ברשלנות של ממש (ע.א. 27/91 קבלו נ. קבלו שמעון עבודות מתכת בע"מ פד"י מט (1) 450, 455). כמ"כ, כאשר לא קיים המעביד חובה חקוקה, יחוייב העובד רק אם פעל מתוך שיקול דעת עצמאי (ראה ע.א. 435/85 מחמור בע"מ נ. אטדגי פד"י מא (4) 524, 528).
במקרה הנדון הפר המעביד חובות חקוקות ולא סיפק ציוד מתאים והדרכה לעובד. נטען ע"י הנתבעים כי יש לייחס רשלנות תורמת לתובע משום שהיה עובד בכיר בנתבעת. כפי שצויין, כבר, הדרכה היה ליתן עפ"י החוק גם למנהלי עבודה.
בנוסף לכך, אף שהתובע היה איש מקצוע בתחומו – עבודות פחחות – הוא לא נחשב לאיש מקצוע בתיקון גגות, עבודה שנדרש לבצע.
עדיין בהתחשב בכך שנחשב לאחד המנהלים במקום העבודה, היה לצפות ממנו להיות ער לסיכונים וליזום אמצעי זהירות. לכן הנני מחליט לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור 10%.

חבות הנתבעת מס' 2
באשר להיקף הכיסוי הניתן ע"י הפוליסה עלינו לפנות ראשית כל לנוסח הפוליסה על נספחיה וכן ניתן להעזר בהצעת הביטוח. בטופס הצעת הביטוח הוגדר מהות העסק: "פחחות וצבע לרכבים".
באותו טופס, בסעיף המתייחס לחבות מעבידים השיבה הנתבעת מס' 1 בשלילה על השאלה:
"הישנן נסיבות המגדילות הסיכון בעסק בהשוואה לעסק רגיל באותו ענף?"
ברשימה (התוספת לפוליסה) הוגדרה מהות העסק באותו נוסח וצויין כי בעסק עשרה עובדים.
בפוליסה, בפרק המתייחס לחבות מעבידים מוגדר הכיסוי הניתן כדלקמן:
"בכפיפות לרשום ברשימה, הרי אם תוך תקופת הביטוח יארע לאחד העובדים שצוינו בהצעת הביטוח, ושהוא בשירות הישיר של המבוטח ומקבל את שכרו ממנו, חבלה גופנית או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה הנובעים תוך כדי ועקב עבודתו בעסקו של המבוטח במקום המבוטח... אזי בכפיפות לתנאים ולחריגים הכלולים בזה ולתנאים הכלליים, תצפה החברה את המבוטח עבור כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם....".
בסע' 1 לפרק התנאים הכלליים נאמר:
"גילוי ושינוי בענין מהותי:
א.
הפוליסה הוצאה על סמך התשובות שנתן המבוטח בכתב לחברה על כל השאלות שנשאל בהצעה ששימשה בסיס לפוליסה זו... ועל סמך הנחתה של החברה שהמבוטח גילה לה בתשובותיו, את כל עובדות המהותיות לצורך הערכת הסיכון המבוטח...
ב.
המבוטח יגלה בכתב, במשך תקופת הביטוח, כל שינוי מהותי מיד עם היוודע לו על כך...".
אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע נפגע תוך כדי עבודתו אצל הנתבעת. טענת הנתבעת מס' 2 הינה, כי היא פטורה מחבותה עפ"י הפוליסה, משאותה עבודה לא תאמה את "מהות העסק", עפ"י הגדרתו בפוליסה, והתובע לא פעל בתחום מקצועו הוא בעסק עת ארעה התאונה. במילים אחרות נטען כי התאונה לא ארעה בתחום הסיכון המבוטח עפ"י הפוליסה. אכן ההלכה הינה כי בביטוח מפני סיכונים מוגדרים, להבדיל מביטוח מפני כל הסיכונים, על התובע להוכיח שהנזק נגרם ע"י סיכון מן הסיכונים שבוטחו (ראה ע.א. 761/79 פינקל ואח' נ. הדר חברה לביטוח בע"מ פד"י לה (2) 48 בעמ' 52-51).
משנדרשים אנו לפרש את הפוליסה הרלבנטית אין להתעלם מאחת המטרות החשובות של הביטוח והיא פיזור הנזק לשם הבטחת עתידו של הנפגע. פרשנות דווקנית של הפוליסה עלולה להביא למצב דברים בו מבטחת תופטר מחבותה כלפי המעביד, שבשל מצוקה כלכלית לא יוכל לפרוע חובות לעובדו שנפגע, וזה ייצא כשידיו על ראשו. מאידך פרשנות מרחיבה עלולה להביא מעבידים לנהוג בהפקרות תוך שהם משוחררים מהסיכונים הכלכליים הכרוכים בכך. עדיין, יש לראות חשיבות רבה בכך שהפוליסה לא
תרוקן מתוכנה ותשאר בעלת תחום רחב וזאת מן הטעם שכרוכים בה האינטרס של העובד לקבל את נזקו (ראה ע.א. 418/74 עממית חב' לביטוח בע"מ נ. יורם וינברגר פד"י כט (1) 304 בעמ' 305, 307).
פרשנות פוליסת ביטוח צריכה לאמץ אותה אופציה פרשנית אפשרית המלמדת על כוונתם של המתקשרים ושיש בה סבירות ואיזון בין הרצון ליתן למבוטח הגנה מפני נזק מסויים לבין מידת המחוייבות שחברת הביטוח מוכנה ליטול על עצמה לפי התנאים המפורטים בהתקשרות החוזית שביניהם. אחד הקווים המנחים בפרשנות של חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעסקה. הכרה זאת מתבטאת בפרשנות המחמירה על המבטח, על מנת להגן על זכויות המבוטח. הכרה כזאת עולה גם מהרקע החקיקתי לחוק חוזה ביטוח תשמ"א 1981. לכן פוליסת ביטוח יש לפרש נגד מנסחה וכך יש לפרש גם תניות הפטור. התניה על תוקף הפוליסה מן הראוי שתאמר מפורשות וברורות. (ראה ע.א. 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח' נ. ישר פד"י מט (2) 749 בעמ' 763-761). נוכח אופיו של חוזה הביטוח מוטלת על המבטח חובת הסבר מפורטת של היקף הסיכון, יותר מאשר זאת המוטלת על מוכר בעסקת מכר רגילה. חובה זאת נגזרת גם מעקרון תום הלב החל על חוזי הביטוח. עדיין אין גם להתעלם מכך שדמי הביטוח נקבעים על סמך שיקלול של גודל הסיכון הצפוי והתנאים הקבועים בפוליסה משליכים על גודלו ואופיו של הסיכון שהחברה לוקחת על עצמה. לכן אי עמידה בתנאים עשויה להביא לשיפוי יתר שיפר את מאזניה של המבטחת (ראה שם עמ' 767, 772, 773, ו- 776. עוד באשר לכלל פרשנות של פוליסת ביטוח ראה: ע.א. 5775/02 נווה גן בע"מ ואח' נ. הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח' פד"י נח (2) 307).
הנתבעת מס' 2 סבורה כי יש לפטור אותה מחבותה עפ"י הפוליסה וזאת בהסתמך על פסק הדין שניתן בת.א. 47513/93 יונאן פאנוס נ. מוסך פאנוס בע"מ ואח' בבית משפט השלום בתל אביב ואושר בע.א. 3173/00 בביה"מ המחוזי בתל אביב. בקשת רשות ערעור נדחתה ב-רע"א 418/04. כפי שמגלים שמות הצדדים עצמם, גם בפסק הדין הנ"ל מדובר היה בתאונה בה היה מעורב עובד במוסך למכונאות רכב. במקרה זה הופטרה חב' הביטוח מחבותה על פי פוליסה של חבות מעבידים, משנקבע, כי העובד הנפגע עסק בעבודה שלא תאמה את מהות העסק וחרגה מהכיסוי הנטען עפ"י הפוליסה. בזמן הרלבנטי לתאונה עסק העובד שם בבניית סככת ברזל חדשה להרחבת שטח המוסך. מדובר אמנם בעובד של המוסך, אך בעובד שנתקבל לעבודה לצורך עבודה ספיצפית זו שלא קשורה בעבודה הרגילה במוסך ולפרק זמן קצוב. ע"כ נפסק שיש בכך משום חריגה בולטת ממהות העסק שבוטח.
עדיין, נפסק שם שביצוע עבודות עזר שונות הנחוצות להגשמת עבודת המוסך לא תחרוגנה ממהות העסק.
במקרה הנדון, לעומת פסק הדין הנ"ל, מדובר בעובד אינטגרלי של המוסך, שנדרש לבצע עבודה ע"י מעסיקו. בפוליסה הרלבנטית הכיסוי ניתן לתאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו בעסקו של המבוטח. הכיסוי לא הוגבל לתחום מקצועו של העובד.
אין מחלוקת שהתובע נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבעת מס' 1. לפוליסה יש ליתן פירוש מרחיב, כל עוד אין בכך משום סתירה לתנאי הפוליסה. אין לראות כל עבודת עזר המתבצעת על ידי עובד כעבודה החורגת ממהות העסק, על פי פרשנות דווקנית של מושג זה.
בכך נחטיא את תכליתה של הפוליסה ליתן הגנה לעובד שנפגע תוך שהוא פועל על פי הוראות מעבידו.
אכן יש להניח כי לו עסק התובע בהחלפת כל גג המוסך ביום התאונה, היה בכך משום חריגה "ממהות העסק", שאין זה תחום עיסוקו עבודת גגנות.
הובאו בפני
ביהמ"ש עדויות סותרות באשר למהות העבודה שבוצעה ובמהלכה ארעה התאונה.
אכן נאמר על ידי התובע כי מנהל הנתבעת, מס' 1, רפי אסרף, ביקש ביום הנדון להחליף את לוחות האסבסט "על כל הגג".
מדובר היה "בהחלטה עקרונית" של רפי. (פרוט' 19).
בפועל לא הובאה בפני
ביהמ"ש כל ראיה בדבר היקף העבודה שבוצעה, או תוכנן להתבצע ביום הנדון. אף לא הובאה כל ראיה בדבר חומרי בנין שהובאו למקום לביצוע העבודה בהיקף כה רחב.
מפקח העבודה שביקר במקום סמוך לתאונה לא נשאל על כך כלל. גם התובע לא נדרש להבהיר בעדותו פרטים אלה שחסרו. מר רפי אסרף, לעומת זאת, העיד, כי לא היתה כל כוונה להחליף כל לוחות הגג באותו יום.
הנתבעת רק שקלה לבצע תיקון רחב יותר. בפועל הוחלפו לוחות הגג רק כעבור 7 שנים. הוא לא עומת עם עדותו של התובע. לא הוכח, איפוא שהעבודה חרגה מעבודת תחזוקה מצומצמת, שמטרתה היתה לאפשר המשך העבודה השוטפת במוסך. בכך לא היה משום חריגה ממהות העסק אף שהתובע לא היה גגן במקצועו. אין להתעלם מכך שבמסגרת מקצועו כפחח היה מורגל בעבודות כפיים ועבודות מתכת בפרט. עוד טענה הנתבעת מס' 2 כי על פי סע' 17 לחוק חוזי ביטוח היה על הנתבעת מס' 1 להודיע על כל שינוי מהותי. אין בטענה זו כדי לפטור הנתבעת מס' 2 מחבותה משלא הוכחו הנסיבות שבסע' 18 (ג) (1) (2) לחוק הנ"ל שרק בהתקיימן פטורה המבטחת. סופו של דבר אין לפטור את הנתבעת מס' 2 מחבותה עפ"י הפוליסה.


הנכות הרפואית של התובע עקב התאונה
כפי שעולה מעדות מפקח העבודה, התובע נפל מגובה של 4 וחצי מטר לערך, הוא פונה לביה"ח סורוקה, שם נמצא, כי הוא נפגע בשורש יד ימין, באגן, בעמוד שדרה מותני, בעמוד שדרה צווארי, בכתף ימנית, בברכיו וכן נגרמו לו חבלות נוספות. הוא טופל במחלקה האורטופדית, שם עבר שיחזור סגור של השבר בקצה הרדיוס וקיבוע באמצעות מקבע חיצוני. יתר השברים טופלו ללא ניתוח. הוא אושפז מיום התאונה 13.10.97 ועד יום 4.11.97, אז הוא הועבר למרכז שיקום של ביה"ח לוינשטיין, שם נתגלו שברים של הזיזים הרוחביים

l-4
ו-

l-5
. הוא שוחרר מביה"ח ב- 25.1.98 (ראה תצהיר התובע ת/3 סע' 6, חוו"ד דר' קולנדר ת/12, חוו"ד פרופ' פינסטרבוש – מכתב שחרור ביה"ח סורוקה ת/4 ומכתב ביה"ח לוינשטיין ת/5).
דר' קולנדר, המומחה מטעם התובע העריך שיעור נכותו המשוקללת בשיעור של 64.51 אחוז (ת/12) פרופ' נרובאי לעומת זאת העריך נכותו המשוקללת של התובע בשיעור של 31.6 אחוז. הוא חולק על עמיתו דר' קולנדר באשר לשיעור ההגבלה בתנועות פרק הירך. הוא לא מצא פגיעה בעמוד שדרה צווארי. הוא מצא תנועתיות טובה יותר בכתף (ראה נ/13).
דר' קולנדר נחקר בחקירה נגדית על חוו"ד. בחקירה זו הוא מסכים שאין הוכחה לכך שהתובע נפגע בתאונה בעמוד שדרה צווארי. הוא גם מאשר שיתכן והגבלה מותנית נגרמה לתובע בשל שבר ישן. פרופ' נורבאי לא נחקר כלל על חוות דעתו.התובע הסכים להגשת חוות דעתו בלי שהדבר יתפרש כהסכמה לתוכנה. (פרוט' 44).
כאמור, הסכימו הצדדים למינויו של פרופ' פינסטרבוש כמומחה מטעם ביהמ"ש. הוא מציין הסכמת המומחים כולם לכך שהתובע היה מוגבל לחלוטין עד 28.2.99. הוא מפרט נכויותיו של התובע כדלקמן:
-
פגיעה בשורש יד ימין 20% לפי סע' 41 (10) ז'.
-
פגיעה בכתף ימנית 15% לפי סע' 41 (4) (ב).
-
שבר בסקרום 5% לפי סע' 37 (8) א'.
הוא שולל הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וכאבים באיזור זה הוא מייחס לחבלה קודמת. הנכות המשוקללת על פי חוות דעתו מסתכמת ב- 35.4 אחוז.
פרופ' פינסטרבוש נחקר על חוות דעתו. כמו פרופ' נרובאי אין הוא מוצא עדות לחבלה בעמוד שדרה צווארי. הוא גם לא מצא הגבלה בשל השבר באגן שלדעתו נרפא.
המחלוקת בין פרופ' נרובאי לפרופ' פינסטרבוש מתמקדת רק בשיעור הנכות שיש לייחס לפגיעה בכתף הימנית. הראשון קובע 10% בעוד מומחה ביה"מ קובע 15%.
הנני מחליט לאמץ את חוו"ד של פרופ' פינסטרבוש וקובע כי לתובע נגרמה נכות רפואית בשיעור 35.4% בעטיה של התאונה הנדונה.

הנכות התפקודית
מעיד התובע, כי בעטיה של התאונה ונזקי הגוף שנגרמו לו, הוא מתהלך בצליעה, סובל ממגבלות בתפקוד ידו הימנית וסובל כאבים קשים. הוא סבור שאיננו כשיר עוד לעבודה פיזית. הוא אף מוגבל בעבודות במשק הבית. לדבריו עדיין נזקק לטיפולים רפואיים. (ראה ת/3 סע' 7, 8, 9 ו- 11).
בחקירתו הנגדית, מציין התובע כי בעבר היה בעצמו בעל מוסך לפחחות רכב ותיקוני צבע. הוא החל לעבוד אצל הנתבעת מס' 1 רק מתחילת 1997, כעשרה חודשים קודם התאונה. היו לו קשים כלכליים (פרוט' עמ' 18). הוא היה מוסמך מטעם משרד התחבורה לנהל מוסך לצבעות רכב וכן לתקן מרכבי רכב (ת/8 ו-ות/9). הוא הופנה למחלקת שיקום ע"י מל"ל ובמסגרת זאת הומלץ לו ללמוד שמאות רכב, אך כתנאי לקבלתו נדרש להשלים בחינות בגרות. הוא לא עמד בכך. עדיין, בכוונתנו להשלים בחינות הבגרות. הוא פנה ללשכת העבודה וגם לחברות כ"א אך לא נמצאה לו עבודה בהתאם למגבלותיו (פרוט' 22). פרופ' פינסטרבוש נשאל אודות יכולתו של התובע להמשיך בעבודתו, בה עסק קודם התאונה, ותשובתו היא, כי עליו להחליף מקצוע (פרוט' 34).
בחקירה נגדית הוצגה בפני
התובע אפשרות לפיה ישוב לנהל מוסך, תוך שיגביל עצמו על פיקוח על עובדים. תשובתו לכך, היא שאין די לפקח על עובדים במוסך, אלא יש להדגים בפני
הם כיצד לבצע עבודה, ואיננו מסוגל לכך (פרוט' 25).
בהתחשב בעובדה שהתובע עסק בעבר בעבודת כפיים והשכלתו הפורמלית מוגבלת, וכושרו לעבוד נפגע בצורה קשה, הנני קובע שיעור נכותו התפקודית כדי 50%.

הקטנת הנזק
התובע לדבריו ניסה לשקם את עצמו. הוא פנה ללשכת העבודה אך לא הוצע לו דבר. הוא גם פנה לחברות כח אדם שלא מצאו לו עבודה מתאימה (פרוט' 22). כאמור, הוא גם ניסה לשקם עצמו במסגרת מל"ל, בינתיים ללא הצלחה. פרופ' פינסטרבוש, מומחה מטעם ביה"מ, הסכים, כאמור, שאין ביכולתו של התובע לחזור לעיסוקיו קודם התאונה.
לכן, אין לזקוף לחובת התובע אי הקטנת הנזק.

הוצאות רפואיות
נטען ע"י התובע כי הוא נושא בהוצאות בשל רכישת תרופות וטיפולי פיזיוטרפיה, והוצאות נסיעה מוגברות לשם כך.
עלות התרופות בלבד הוא מעריך ב- 100 ₪ לחודש (ת/3 סע' 11).
עפ"י המלצת רופא הוא גם שוחה בקנטרי קלאב.
בחקירתו הנגדית מאשר התובע שמל"ל משפה אותו בשל הוצאות נסיעה לטיפולים והוא לא פנה כלל למל"ל לקבל החזר בעבור התשלומים למועדון בו הוא שוחה (פרוט' 23). לכאורה הוא זכאי לכך.
לא היו בידי התובע קבלות כלשהן המעידות על הוצאותיו.
אין להתעלם מכך שתמיד נדרש הנפגע להשלים סכומים לרכישת תרופות, אפילו אמור הוא לקבל החזר מ-מל"ל.
בהעדר ראיות לענין זה הנני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪.

עזרת הזולת
בתצהיר עדותו הראשית מעיד התובע כי בני משפחתו סעדו אותו במהלך תקופת אישפוזו בבי"ח סורוקה ובבית חולים לוינשטיין וכן 12 חודשים לאחר מכן. הוא היה מוגבל באופן מלא עד 28.2.99. (ראה ת/3 סע' 9 וסע' 8 לעיל). לא הוצגה על ידיו כל קבלה על הוצאה כספית בפועל, ואף לא הובאה עדות מטעם מי מבני משפחתו.
עדיין, אין ספק שהתובע נזקק לעזרה מבני משפחתו, שהיא חרגה מן הסיוע השגרתי שניתן בחיי יום יום.
בהעדר כל ראיות לענין זה, פרט לעדות בעל פה של התובע שהיא נעדרת פירוט, הנני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סכום גלובלי בסך 10,000 ₪.

ניידות
בתצהיר עדות ראשית מעיד התובע, כי כושר ניידותו נפגע בצורה קשה. הוא מהלך בצליעה ומוגבל למרחקים קצרים. לכן הוא נאלץ לשאת בהוצאות ניידות מוגברות (ת/3 סע' 10). הוא מאשר, כי אין לו כל מגבלה בנהיגה (פרוט' 23).
בסיכומיו מבקש התובע לפסוק לו סכום גלובלי בסך 15,000 ₪, אף שגם לענין זה לא הוצגו כל ראיות אודות הוצאות בפועל.
הנתבעת לא התייחסה כלל לראש נזק זה בסיכומיה. אין ספק שהתובע בשל מגבלותיו נדרש ויידרש להוצאות ניידות מוגברות. בהעדר ראיות אודות הוצאות בפועל הנני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך 10,000 ₪.

השתכרות בעבר
בתצהיר עדות ראשית מעיד התובע, כי השתכר אצל הנתבעת מס' 1 סך 16,661 ₪ ברוטו בממוצע לחודש. בנוסף היה זכאי להטבות שונות כולל הטבות סוציאליות, בטוח חיים, אחזקת רכב המעורכים יחדיו בכ- 5000 ₪ לחודש. עוד נטען ששכרו הבסיסי של התובע היה אמור לגדול עקב מינויו למנהל לסך 22,000 ₪ ברוטו בתוספות ההטבות. (ראה ת/3 סע' 8).
הוגשו כראיה תלושי שכרו של התובע לחודשים מרץ עד ספטמבר 1997. כל התלושים הונפקו באותו תאריך 25.7.01. (ראה ת/6). בחקירתו הנגדית מעיד התובע כי תלושי שכרו הונפקו מדי חודש אף שתלושי השכר שהוגשו כראיה הודפסו באותו מועד (פרוט' 18). הוא קיבל לרשותו רכב והוא מעריך שווי אחזקת הרכב ב- 2000 ₪ לחודש. גם מומן לו ביטוח מנהלים בחברת ביטוח כלל. עובר לתאונה תוכננה הגדלת המוסך ע"י פתיחת סניף נוסף שהוא אמור היה לנהלו (פרוט' 25-24).
מר רפי אסרף מאשר כי היתה כוונה להרחיב העסק לסניף נוסף, שינוהל ע"י התובע (פרוט' 41). גם רואה החשבון של הנתבעת מס' 1 מר משה פרג מעיד כי תוכנן פתיחתו של מוסך נוסף (פרוט' 46). המוסך הנוסף מנוהל היום ע"י אח נוסף של רפי אסרף, שמו שלום ועפ"י תלושי שכרו הכנסתו החודשית ברוטו כ- 27,000 ₪ כולל הטבות שונות. (התלושים ת/12 מעודכנים לשנת 2004).
המוסך הנוסף הוקם בשותפות עם שני מוסכים אחרים והחל לפעול באמצע שנת 2001. תוכניות להקמתו היו משנת 1999. שלום עבד אצל הנתבעת מס' 1 כעשר שנים. (פרוט' 48). לא צויינו נתונים אישיים של שלום. הוא מאשר שתלושי שכר הונפקו מדי חודש.
אין למר פרג הסבר כיצד אין כל רישום אודות אחזקת רכב בתלושי שכר של התובע, אף שקיים רישום של הטבה זו בתלושי שכר של עובדים אחרים (עדותו בפרוט' 48-46).
כאמור, התובע הציג כראיה תלושי שכרו לשנת 1997 בלבד, השנה בה עבד אצל הנתבעת מס' 1. בחקירתו הנגדית הוא מעיד כי בעבר ניהל מוסך עצמאי. הוא לא מצא לנכון להציג דוחות מס הכנסה לתקופה שקדמה לשנת 1997 (פרוט' 19-18).

הפסד שכר בעבר
בסיכומיהם מסכימים הצדדים כי שכרו המשוערך של התובע, לא כולל הטבות, עומד על סך 19,600 ₪ לחודש.
לטענת הנתבעת אין להכיר בהטבות אשר אין להם ביטוי בתלושי השכר.
טוען התובע כי יש לחשב הפסד שכרו לפי השכר אשר משתכר היום אחיו שלום, כמנהל המוסך החדש והנוסף שהוקם.
סבור אני שלענין זה יש לקבל גם כן טענת הנתבעת, כי אין בפני
נו הוכחה שהתובע אכן היה מתמנה כמנהל מוסך זה.
לענין זה בידינו רק עדויות של עדים מעונינים, או עדים שיש להם נגיעה בדבר - התובע עצמו ומר אסרף רפי שהינו אחיו.
עפ"י העדויות המוסך הנוסף הוקם ע"י מר רפי אסרף ושני מוסכים נוספים. לא הובא בפני
נו עד מטעם מי מבעלי המוסכים הנוספים ואין לדעת אם היו מסכימים למינויו של התובע כמנהל. הקמת המוסך תוכננה בשנת 1999, שנתיים אחר התאונה.
התובע עבד שנה בלבד אצל הנתבעת מס' 1 ולא הביא בפני
נו ראיות אודות תפקודו בשנים שקדמו.
שלום שמונה כמנהל, עבד אצל הנתבעת מס' 1 כעשר שנים ולכאורה נסיונו היה רב מזה של התובע. לא הובאו בפני
נו ראיות אודות כישוריו של שלום ואין לדעת אם אלה
אינם עולים על אלה של התובע. כאמור, התובע לא הביא בפני
נו כל ראיות אודות כושר השתכרותו ויכולתו המקצועית קודם תחילת עבודתו אצל הנתבעת. המנעות זאת יש לזקוף לחובתו.
לכן, לא עמד התובע בנטל ההוכחה לכך שהיה צפוי לנהל את המוסך הנוסף ולהשתכר משכורת שווה לזו של אחיו שלום.
הנני מעמיד את כושר השתכרות התובע על סך 20,000 ₪ לחודש למועד מתן

פסק דין
זה.
מומחה בית המשפט, פרופ' פינסטרבוש קבע, כי התובע נעדר כל כושר עבודה עד 28.2.99. לפיכך יש לחשב הפסד שכרו של התובע לעבר כדלקמן:
-
הפסד מיום התאונה ועד 28.2.99:
(חודשים) 16.5

x
20,000 ₪ =
-.330,000 ₪
-
הפסד מיום 28.2.99 ועד
מועד מתן פסק הדין:
(חודשים) 87

x
(נכות) 50%

x
20,000 ₪ =
-.870,000 ₪

------------------
סה"כ הפסד לעבר:
-.1,200,000 ₪
על ההפסד לעבר יש להוסיף ריבית כחוק מיום 15.2.02 ועד יום מתן פסק הדין.

16.
הפסד שכר בעתיד
התובע יליד שנת 52' ולפיכך צפוי היה לעבוד עד גיל 67 – עד שנת 2019.
ממועד מתן פסה"ד היה צפוי לעבוד עוד 13 שנים.
הפסד שכרו לעתיד יש איפוא לחשב כדלקמן:
(מקדם) 129.05

x
50%

x
20,000 ₪ = 1,290,500 ₪.

כאב וסבל
התובע נפגע בתאונה בהיותו כבן 45, כאשר הוא עדיין בכושר עבודה מלא. בעקבות התאונה אושפז התובע כארבעה חודשים ולאחר מכן עוד סבל כאבים והגבלות קשות. בעקבות התאונה לא יכול היה התובע להמשיך במקצועו והוא מחוייב עתה למצוא עיסוק המתאים למצבו. השתנתה כל הווית חייו.
עפ"י ההלכה הנוהגת היום יש לפסוק פיצוי ריאלי, עפ"י נסיבות המקרה האינדבדיאולי ללא קשר לפיצוי הסטנדרטי הנהוג עפ"י חוק הפלת"ד (ראה ע.א. 398/99 קופ"ח של ההסתדרות הכללית ואח' נ. לאה דיין ואח' פד"י נה (1) 765).
בשל ראש נזק זה הנני פוסק לתובע סך 400,000 ₪ בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה 13.10.97 ועד יום מתן פסק הדין.

18.
ניכויים
התובע אינו חולק בסיכומיו על שווי קצבת נכות מעבודה ודמי פגיעה ששולמו וישולמו בעתיד לתובע ע"י מל"ל עפ"י חוו"ד המומחה שי ספיר שהוגשה לביה"מ.
עפ"י חווה"ד הערוכה ליום 25.7.04 שולמו וישולמו בעתיד סה"כ:
2,714,353 ₪. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.7.04 ועד יום מתן פסק הדין.

סיכום נזקיו של התובע
-
הפסד השתכרות בעבר
(סע' 15 לעיל) בתוספת ריבית כחוק
מיום 15.2.02 ועד יום פסה"ד:
-.1,200,000 ₪

-
הפסד שכר בעתיד (סע' 16 לעיל):
-.1,290,000 ₪

-
כאב וסבל (סע' 17 לעיל):
בתוספת ריבית כחוק מיום 13.10.97
עד יום פסה"ד:
-.400,000 ₪

-
הוצאות רפואיות (סע' 11 לעיל):
-.10,000 ₪

-
עזרת הזולת (סע' 12 לעיל):
-.10,000 ₪

-
ניידות (סע' 13 לעיל):
-.10,000 ₪
______________

-
סה"כ (בתוספת ריבית כנ"ל):
-.2,920,000 ₪

-
פחות רשלנות תורמת 10%:

(בתוספת השיעור היחסי של הריבית)
-.292,000 ₪

-
פחות ניכויים:
(בתוספת הפרשי הצמדה וריבית
מיום 25.7.04 עד התשלום בפועל
(סע' 18 לעיל)
-.2,714,353 ₪

סיכום
הנני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את נזקו – יתרת הסכום עפ"י פירוט הנזקים לעיל כולל הפרשי ריבית, לאחר הפחתת הרשלנות התורמת וניכוי קצבת מל"ל כנ"ל וזאת בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% על היתרה הנ"ל והפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
על הנתבעת מס' 2 לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט שנגרמו לה וכן שכ"ט עו"ד באותו שיעור שנפסק לתובע.

ניתן והודע היום 30.5.2006 במעמד הנ"ל.

ידין טימור
– שופט

סגן נשיא
001146/00א
055 שולי






א בית משפט מחוזי 1146/00 אסרף שמעון נ' צמרת רפי אסרף בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/05/2006)