פסקי דין על צפרירה שטרן | פסקי דין על שמעון שטרן | פסקי דין על ציפי גזית | פסקי דין על יצחק גזית | פסקי דין על עידו גזית ואח' |

10820/08 בשא     19/11/2008




בשא 10820/08 צפרירה שטרן, שמעון שטרן נ' ציפי גזית, יצחק גזית, עידו גזית ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש"א 010820/08

בתיק עיקרי:

בש"א 008211/08

בפני
:
כבוד השופטת ד' קרתֿֿמאיר

תאריך:
19/11/2008





בעניין
:
1.
צפרירה שטרן

2.
שמעון שטרן



ע"י ב"כ עו"ד
אמסטר

המבקשים




נ
ג
ד


1. ציפי גזית
2. יצחק גזית


עידו גזית
החייבים


המשיב הפורמלי


ע"י ב"כ עו"ד
מזור




החלטה

1.
התראת פשיטת רגל
כנגד המשיבה (להלן: "החייבת") הוצאה התראת פשיטת רגל. התראה זהה הוצאה גם למשיב (להלן: "החייב").
בבקשה להמצאת התראת פשיטת הרגל כנגד החייבת, נאמר כי על פי פסק בוררות אשר אושר על ידי בית המשפט חייבת החייבת סכום של לא פחות מ- 319,000 ש"ח וסכום נוסף של כ- 724,000 ש"ח.
עוד נאמר כי החייבת היתה שותפה יחד עם המשיב הפורמלי בחברה בשם גלעד טורס קסריה (להלן: "החברה"). החברה נוהלה
על ידי המבקשת
והחייבת ולאחר שנקלעו למחלוקות החליטו על הפסקת פעילות החברה.
החברה נותרה חייבת סכומים נכבדים לבנקים ולספקים, בערבותם של המבקשים החייבים והמשיב הפורמלי.
צדדים אלה חתמו על הסכם בוררות במסגרתו הוסדר ביניהם פיצול תשלום חובות החברה אשר עמדו באותו מועד על סך של כ- 2.6 מיליון ₪.
החייבת היתה אמורה לשלם סכום של כמיליון ₪ והמבקשת סכום של כ- 1.5 מיליון ₪.
כמו כן, הוסכם כי החייבת תשלם מתוך סכומים אלה את תשלומי ההלוואה שנלקחה מבנק הפועלים, את החובות שהיו לחברה לספקים שונים כפי שפורטו בנספח ב' וסכום של כ- 115,000 ₪ לכיסוי חלק מהחוב לבל"ל.
עוד הוסכם כי אם לא תשלם החייבת את חלקה בחוב, והמבקשת תדרש לעשות כן יהיו חייבים החייבת החייב והמשיב הפורמלי במחצית כל חובות החברה כפי שהיו נכון לאותו מועד, והמבקשת זכאית לתבוע את חלקם בתשלום.
בבקשה נטען כי החל מיולי 2007 לא הפקידה החייבת את תשלומי ההלוואה בחשבון בבנק הפועלים
והצטברו פיגורים בחשבון.
באוקטובר 2007, דרש הבנק לסלק את יתרת הפיגורים כאשר ההלואה כולה עמדה על כ- 739,000 ₪.
ב"כ המבקשים שלח מכתב לחייבים ולמשיב הפורמלי בו נדרשו לכסות לאלתר את כל הפיגורים.
החייבים והמשיב הפורמלי לא דאגו לכיסוי הפיגורים. לכן הפקיד המבקש סך של 35,000 ₪ תחת מחאה וסכום של כ- 33,000 ₪ מספר חודשים לאחר מכן.
החייבת הפרה את הסכם הבוררות ולכן חייבים היא החייב והמשיב הפורמלי בתשלום מחצית חובות החברה.
ב- 11/07 הגישו המבקשים בקשה לאישור פסק הבוררות והוא אושר בדצמבר 2007.
כמו כן הוטלו עיקולים שונים על זכויות החייבים והמשיב הפורמלי.
עוד נאמר בבקשה, כי החייבים ביצעו עיסקאות בנכסים בדרך של הברחת נכסים.
לאחר חתימת הסכם הבוררות פרעו אומנם החייבים והמשיב הפורמלי חלק מהסכומים אותם התחייבו לשלם. אולם, תשלומים אלה נועדו על מנת לנצל את הזמן להברחת נכסים.
החוב עומד על סכום כ- 1,043,000 ש"ח.
ההתראה הוצאה בהתאם למבוקש.

2.
נימוקי ההתנגדות
בהתנגדות להתראת פשיטת הרגל נאמר כי

פסק דין
העומד ביסוד הבקשה מכונה אומנם "

פסק דין
" ונחזה כפסק בוררות אשר אושר על ידי בית משפט. אולם, אין הוא

פסק דין
כנדרש על פי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

הסכם הפשרה עליו
מתבססים המבקשים אושר אומנם כפסק בורר שקיבל תוקף של

פסק דין
. אולם, לא מדובר ב

פסק דין
שיש בו כדי להוות בסיס להתראת בקשת פשיטת רגל, שכן אין פסק הדין קובע דבר בעניין הצדדים או בעניין הפרה זו או אחרת של ההסכם.
לכן, בטרם ייקבע אם היתה הפרה ומהו גובה החוב, לא ניתן לחייב את הצדדים על פיו.
באשר לסעיף 6 להסכם, אשר קובע תשלום פיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪, הרי שפסק הדין איננו קובע כי ההסכם הופר
על ידי מי מהצדדים ומעולם לא נוהל הליך משפטי אשר קבע אם היתה הפרה.
המבקשים עצמם אינם עומדים בתנאי ההסכם והם נוהגים בחוסר תום לב.
אין בהסכם כדי להקנות זכויות למבקשים בטרם בירור העניין בפני
ערכאה מוסמכת.
בהתנגדות צויין כי החייבת הועסקה כפרילנסרית בחברה אשר נוהלה על ידי המבקשת. לחייבת היה מעמד של משתתף חופשי בחברה. החברה אכן נקלעה לחובות ולאחר הליך גישור נחתם הסכם הפשרה אשר צורף לבקשה.
ההליך כונה הליך בוררות אולם למעשה מדובר בהליך של גישור.
החייבת לקחה על עצמה לשלם סכום של כמיליון ₪, אשר בו נכלל חלק מחוב לבנק הפועלים בגין הלוואה וחובות לספקים שונים.
בסעיף 6 להסכם
נקבע כי אם מי מהצדדים יפר את ההסכם יחוייב המפר לשלם פיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪.
המבקשים היו אמורים להסדיר את חובה של החברה מול חברה בשם תמוז. החוב לא הוסדר והחייבת נתבעה על ידי הנושה בסכום אשר עומד היום על סך של 70,000 ₪.
התביעה נמצאת בשלבים מקדמיים, והמבקשת ניסתה להטעות את בית המשפט ולהטיל על החייבת את מלוא החיוב כלפי חברת תמוז.
יתרה מזאת, המבקשת עצמה איננה עומדת בתשלומי חובות החברה לבנק מזרחי בניגוד לאמור בסעיף 4.2 להסכם.
שני הצדדים מפגרים בתשלום לספקים ואין לכן כל מקום לפתיחת הליכי פשיטת רגל מצידם של המבקשים כלפי החייבים.
החייבים חזרו וטענו כי פסק הדין לא קבע דבר בעניין הצדדים או הפרה. עוד נאמר כי מדובר בהסכם פשרה ולא בהסכם למסור סכסוך להכרעת הבורר.
ההסכם לא קובע סעד אופרטיבי באשר לחוב, אלא במקרה שההסכם לא מקויים על ידי החייבת.
במקרה כזה קובע ההסכם כי למבקשים תהיה זכות תביעה אשר טרם הוגשה.
הליך הבוררות הוא הליך שגוי ובקשתם של המבקשים לסעד הצהרתי בדבר הפרת ההסכם נדחתה.
ההסכם אשר זכה לתוקף של

פסק דין
איננו מהווה

פסק דין
בר אכיפה.
לחייבים יש גם טענת קיזוז כנגד המבקשים ותביעה שכנגד בגין ההפרות המיוחסות להם.

לאור זאת ביקשו החייבים לדחות את הבקשה.

3.
תשובת המבקשים
הבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל נסמכה על

פסק דין
שאישר הסכם בוררות. החיוב הכספי הנובע מהסכם הבוררות הוא סעד אגב אורחא הנובע מעצם מתן תוקף של
פסק דין
לפסק הבוררות, ואין הוא עומד כסעד עצמאי שיש לתבוע אותו בנפרד.
החייבים הפרו את הסכם הבוררות ולא שילמו את חלקם והמבקשת נדרשה לעשות כן במקומם.
הסכם הבוררות קבע סכומים מדוייקים שכל צד אמור לשלם ולכן קיבל תוקף של

פסק דין
. אין מקום לטענה כי המבקשים רק זכאים לתבוע את חלקם בתשלום.
החייבים הודו בחוב למבקשים בדיון אשר התקיים בה"פ 741302/08.
החייבים עצמם טענו כי מדובר בהסכם בוררות, בבקשתם לביטול העיקולים אשר הוטלו על ידי המבקשים.
עוד טענו המבקשים כי פרעו את חובם לבנק מזרחי.
כמו כן נטען כי חברת תמוז כלל לא נזכרה במסגרת ההסכם ומדובר לכן בגרסת בדים מטעם החייבים.
המבקשים טענו כי פתחו בהליכי הוצל"פ, אך מכיון שהמשיבים מבריחים את נכסיהם סביר להניח כי הליכים אלה לא ישאו פרי.

4.
השלמת טיעונים
במסגרת השלמת הטיעונים על ידי החייבים, נאמר כי הבקשה הוגשה כדי להפעיל לחץ על החייבים ואין בינו לבין הליך של פשיטת רגל ולא כלום.
החייבים הפנו להלכות השונות אשר מתייחסות למתן צו כינוס נכסים – ביצוע מעשי פשיטת רגל וקיומו של חוב.
יש לציין כי שאלת הברחת הנכסים איננה רלוונטית בשלב הזה של הדיון, שהוא כאמור שלב ההתראה בלבד ולא השלב של מתן צו כינוס לנכסי החייב.
באשר לקיומו של חוב – הפנו החייבים להוראות סעיף 6 להסכם הפשרה, בו נאמר שאם לא תשלם החייבת את חלקה בחובות והמבקשת תדרש לעשות כן, יהיו החייבים והמשיב הפורמלי חייבים במחצית חובות החברה ולמבקשים תהיה זכות לתבוע את חלקם בתשלום.
כמו כן, נקבע כי אם החייבת לא תעמוד בחיוביה תהיה המבקשת לפיצוי מוסכם בסכום של 250,000 ₪.
לכן, אין
למעשה כל חיוב אופרטיבי ל תשלום. מהותו של ההסכם הוא מתן אפשרות של מי מהצדדים לתבוע את הצד השני במקרה של הפרה. לא מדובר לכן ב

פסק דין
חלוט לתשלום כסף.
כל מה שקיים כאן הוא הסכם פשרה ולא מדובר ב

פסק דין
כספי בר אכיפה.
לא ניתן לחייב מי מהצדדים על פי ההסכם, בטרם תהיה קביעה אופרטיבית על פיה היתה הפרה ומהו גובה החיוב.
החייבים טענו כי מחקירתו של המבקש עולה כי אין כל החלטה אופרטיבית מחייבת, הקובעת כי החייבים הפרו את הסכם הפשרה.
כל הבקשה מתבססת על טענת המבקשים כי החייבת לא שילמה לבנק הפועלים.
עוד נטען כי המבקש לא הצביע על מכתב דרישה כלשהו, אשר נשלח מטעם המבקשים לחייבים בטרם פתיחת ההליך.
אין גם כל מקום לתבוע את הפיצוי המוסכם, שכן הסכם הפשרה איננו קובע שההסכם הופר על ידי מי מהצדדים, ומעולם לא התקיים בנושא זה הליך משפטי.
החייבים חזרו וטענו שהמבקשים הפרו את הסכם הפשרה באי תשלום לחברת תמוז,
ולכן קמה לחייבים טענת קיזוז.

בהשלמת הטיעון מטעם המבקשים, נאמר כי להתנגדות אין כל בסיס והיא נועדה כדי להמשיך ולגרור את ההליכים תוך כוונה להתחמק מתשלום החוב.
המבקשים הפנו למסכת העובדתית ולטענות אשר פורטו על ידם בבקשה להתראת פשיטת הרגל ובתגובתם לתגובת המשיבים.
המבקשים ציינו כי בהשלמת הטיעון מטעם המשיבים לא הועלו כל טענות חדשות.
לדברי המבקשים, לא יוכלו לגבות סכום כלשהו במסגרת הליכי הוצל"פ, ולכן הם פועלים בהליכי פשיטת רגל, בתקווה שבמסגרת הליכים אלה יבדקו העיסקאות אשר ביצעו המשיבים כדי להבריח את נכסיהם.
לדברי המבקשים, הודתה המשיבה במסגרת ה"פ 741302/08 כי "החוב למשפחת שטרן הוא מכח הסכם שהיה ביננו".
המשיבה סירבה לציין בפני
בית משפט זה את כתובתה ומקום עבודתה, ויש בכך כדי להצביע על כוונתה להתמחק מתשלום.
המבקשים שבו וציינו כי מדובר ב

פסק דין
אשר אישר פסק בוררות שהוא חלוט וביצועו לא עוכב.
המבקשים הפנו פעם נוספת לאמור בסעיף 6 להסכם הבוררות, וציינו כי המשיבים לא שילמו את חלקם והמבקשת נדרשה לעשות כן במקומם.
אין לכן כל מקום לטענת המשיבים כי סעיף 6 להסכם הבוררות קובע כי המבקשים רק זכאים לתבוע את חלקם בתשלום.
הסכום של 250,000 ₪ אותו נדרשים המשיבים לשלם, אינו בגדר פיצוי מוסכם אלא סכום נוסף לסכומים אותם התחייבו לשלם על פי סעיף 3 להסכם.
אין בפסק הבוררות כדי להעשיר את המבקשים אלא רק להשיב להם כספים אשר נגרעו מכיסם.
הטענה של המשיבים כי לא מדובר בפסק בוררות, אינה עולה בקנה אחד עם תגובתם לבקשה לאישור פסק הבורר ובבקשתם לביטול העיקולים.
המשיבים העלו טענות עובדתיות חלופיות, אשר סותרות את הטענה כי לא מדובר בפסק בוררות. עוד נאמר כי לא היה כל מקום לטעון כי המבקשים לא שילמו את החוב לבנק מזרחי, שכן המבקשים שילמו חוב זה כפי שעולה מאישור הבנק אותו צרפו לתגובתם.

באשר לחוב של חברת תמוז – הרי שההסדר מדבר על ספקים שלהם ניתנה ערבות אישית והוא לא בא להסדיר את כל חובות החברה.
המבקשים פעלו בהתאם להסכם – החוב לבנק מזרחי נפרע כמו יתר החובות אשר פורטו בנספחי ההסכם.
המשיבים לא פרעו את החוב לבנק הפועלים. לאחר שהבנק הודיע למבקשים כי אם לא יפרעו את החוב יינקטו נגדם הליכים משפטיים – הגיעו המבקשים להסדר עם הבנק ושילמו את הכספים שהיה על המשיבים לשלם.
מדובר אם כן בטענות שקריות מטעם המשיבים, שכל מטרתם למשוך את הזמן ולסרבל את ההליכים.

5.
דיון והחלטה
אין כל מקום לטענתם של המשיבים, על פיה אין פסק הדין נשוא התראת פשיטת הרגל בגדר

פסק דין
חלוט לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.
המשיבים טענו כאמור שאין פסק הדין קובע דבר בעניין הצדדים, והוא קובע חיוב
בתשלום פיצוי מוסכם לגביו לא נוהל כל הליך.

ההסכם בין הצדדים, אשר צורף כנספח ב' לבקשה להתראת פשיטת הרגל, מוגדר אכן בכותרת כהסכם פשרה בין המבקשים למשיבים. במסגרת הסכם זה מפורטים חובות החברה וההסדר לפיצול החובות בין המבקשים לבין המשיבים.
אולם, בסעיף 10 לאותו הסכם נאמר כי הצדדים מסכימים שרואה חשבון שגיב ויהב, אשר הוגדרו "הבוררים", משמשים כבוררים לצורך הסכם הפשרה ויאשרו אותו בחתימתם "ויעניקו תוקף של פסק בורר
להסכם זה".
עוד נאמר, כי עם חתימת ההסכם יסיימו הבוררים את תפקידם והצדדים יפנו לאישור הפסק לבית המשפט המחוזי.
הבוררים אישרו את הסכם הפשרה ונתנו לו תוקף של

פסק דין
כבוררים.
מכאן עולה בבירור, כי מדובר בפסק בוררות כאשר במסגרת הבוררות הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שהוא הווה את תוכנו של פסק הבוררים.
אין כל הבדל בין מקרה מעין זה, לבין מקרה בו מוגשת תביעה לבית משפט ובמסגרתה מגיעים הצדדים להסדר פשרה, אשר מקבל בסופו של דבר תוקף של

פסק דין
.
הבוררים אישרו למעשה את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים במהלך ניהול הבוררות, ונתנו לו תוקף של

פסק דין
בורר.

פסק דין
זה קיבל גם אישור של בית משפט ביום 31.12.07 על ידי כב' השופט זמיר.
פסק דין
זה אשר
הסדיר את חלוקת החובות של החברה בין הצדדים, מהווה

פסק דין
חלוט לפי הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

אין גם מקום לטענה כי בנסיבות הענין שבפני
, לא זכאים המבקשים לאכוף את החיובים הכספיים אשר נקבעו בפסק הבורר, שכן אין הכרעה שיפוטית באשר להפרת ההסכם על ידי המשיבים.
הוראות סעיף 6 להסכם הפשרה מתייחסות למצב עובדתי, בו לא שילמה המשיבה את חלקה בחובות ומי מהמבקשים נדרש לבצע את התשלום. באותו מקרה, יהיו חייבים המשיבים במחצית של כל חובות החברה והמבקשת או מי מטעמה יהיו רשאים לתבוע את חלקם בתשלום.
אין ההסכם דורש קביעה של ערכאה שיפוטית, על מנת שהוראה זו תהפך להוראה אופרטיבית.
בהתראת פשיטת הרגל נאמר במפורש, כי החל מחודש יולי 2007 לא הפקידה החייבת את תשלומי ההלוואה בחשבון בנק הפועלים וכתוצאה מכך הצטברו פיגורים בחשבון ההלוואה.

להתראת פשיטת הרגל צורף מכתבו של הבנק - נספח ג' - ממנו עולה כי הבנק דרש מהמבקשת לסלק את יתרת הפיגורים, שאם לא
כן יפתחו כנגדה הליכים משפטיים לגביית יתרת ההלוואה אשר עמדה נכון לאותו מועד על סך של 340,000 ש"ח.
בהמשך למכתב זה פנה ב"כ המבקשים למשיבים ודרש לכסות לאלתר את הפיגורים. באותו מכתב אף נאמר כי אם לא ישולמו הפיגורים יפעלו המבקשים בכל האמצעים המשפטיים העומדים
להם.
מכתב זה נשלח לחייבים באוקטובר 2007 וצורף כנספח ד' לבקשה להמצאת התראת פשיטת הרגל.
לאחר שהמשיבים לא דאגו לכיסוי הפיגורים, הפקיד המבקש סכום של 35,900 ₪ תחת מחאה וסכום נוסף ביום 13.3.08.
בדצמבר 2007 שלח ב"כ המשיבים מכתב לב"כ בנק הפועלים, בו נאמר כי החייבת חתמה על הסכם להסדרת החוב בבנק. נוכח תקופה קשה לא הצליחה החייבת לעמוד בהסכם ולכן ביקשה במכתב לפרוס את הפיגור לעשרה תשלומים. כמו כן, ביקשה החייבת כי ב"כ הבנק יפעל
בבנק על מנת שניתן יהיה להגיע להסדר פריסה חדש.
בתגובה למכתב זה, שלח ב"כ בנק הפועלים מכתב לב"כ המשיבים ולמבקשים - בו נאמר כי הפיגורים הקודמים סולקו על ידי המבקשים לפני כחודש, כלומר בנובמבר
2007, וכי הבנק עומד על פרעון תשלומי ההלוואה כסדרם.

מכתבים אלה מעידים באופן חד משמעי כי המשיבים לא עמדו באופן סדיר בתשלום על פי הסכם הפשרה, אשר קיבל
תוקף של פסק בורר ו

פסק דין
. לכן, חל האמור בסעיף 6
על פיו "לא שילמה ציפי את חלקה בחוב... ונדרשה צפרירה (או מי מטעם שטרן) לעשות כן, יהיו חייבים יחידי גזית במחצית של כל חובות החברה..."
מקובלת עלי גם טענת המבקשים, על פיה עולה מעדותה של המשיבה במסגרת המרצת הפתיחה כי קיים חוב למבקשים. לפי דבריה "החוב למשפחת שטרן הוא מכח הסכם שהיה ביננו".



במקרה של אי תשלום חלקה של המשיבה בחובות, זכאית המבקשת לאותו סכום של 250,000 ₪ המהווה למעשה מחצית מההפרש שבין הסכומים אותם התחייבו הצדדים לשלם בסעיף 3, כך שתשלום סכום זה יביא בפועל לכך שכל אחד מהצדדים ישא אכן במחצית חובות החברה, כפי שנקבע בסעיף 6.

אין גם מקום לטענת המשיבים בעניין הפרת ההסכם על ידי המבקשים באי תשלום החוב לבנק מזרחי.
אישור התשלום צורף כנספח ב' לתגובת המבקשים מספטמבר 2008. מדובר באישור בנק מזרחי אשר ניתן עוד בדצמבר 2007, בו נאמר כי החשבון מראה יתרת אפס והוא בתהליך של סגירה.
אין ספק כי מידע זה היה כבר ידוע למשיבים בעת שהגישו את ההתנגדות במאי 2008. לא היה לכן כל מקום להפנות אך ורק למכתב הדרישה של בנק מזרחי מיום 17.5.07, כאשר התשלום בוצע עוד לפני הגשת ההתנגדות.
אין גם מקום לטענות המשיבים בעניין חברת תמוז, שכן ההסכם אמור להסדיר את חובות של החברה לבנקים ולספקים שונים אשר להם ניתנה ערבות אישית של הצדדים. כך עולה במפורש מהוראות סעיף 2.2 להסכם.
מעיון בכתב התביעה אשר צורף על ידי המשיבים, עולה אכן כי הן המבקשת והן המשיבה נתבעו בכתב תביעה זה על ידי תמוז, יחד עם החברה. עילת התביעה אשר פורטה כנגד המבקשת והחייבת, היא בעיקר הטעייה ותרמית, עשיית עושר והרמת מסך בין החברה לבין בעלי המניות שלה.
ברור לכן כי אותו חוב נטען של חברת תמוז, איננו חוב של החברה שנערב על ידי מי מהצדדים להסכם הפשרה, ולכן אין הוא כלול בהסכם הפשרה.
לאור זאת, אין כל מקום לטענה כי המבקשים לא הסדירו את חובותיהם על פי ההסכם באי תשלום לחברת תמוז.
התוצאה
מכל האמור לעיל, הוא כי פסק הבורר מהווה אכן

פסק דין
אשר קובע חובות כספיים אופרטיביים, בהתמלא תנאים מסויימים אשר קיומם הוכח במסגרת הדיון שבפני
.

אין בפי המשיבים גם טענת קיזוז או תביעה שכנגד כלפי החיוב אשר הוטל עליהם בפסק הדין.

לאור זאת, דין ההתנגדות להדחות.

המשיבים ישלמו את הוצאות המבקשים בסך 10,000 ₪ פלוס מע"מ בצירוף הפרשי
הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, כ"א בחשון, תשס"ט (19 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.





ד. קרת-מאיר, שופטת


סנדרה






בשא בית משפט מחוזי 10820/08 צפרירה שטרן, שמעון שטרן נ' ציפי גזית, יצחק גזית, עידו גזית ואח' (פורסם ב-ֽ 19/11/2008)