פסקי דין על ולדימיר קורמקוב | פסקי דין על גנאדי גרבר |

3173/07 פ     27/11/2008




פ 3173/07 מדינת ישראל נ' ולדימיר קורמקוב, גנאדי גרבר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
פ
003173/07


בפני
:
כבוד השופט עוני חבש
- ס. נשיא


27/11/2008





בעניין:
מדינת ישראל


באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
המאשימה


נ
ג
ד



1. ולדימיר קורמקוב
ת.ז. 324554591
ע"י ב"כ עו"ד מ' אייוס

2. גנאדי גרבר
ת.ז. 323740530
ע"י ב"כ עו"ד מ' עירוני



הנאשמים

גזר - דין
1.
הנאשמים הורשעו, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינם, בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 בצירוף סעיף 25 לחוק (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") ובעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 333 לחוק העונשין בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-(2) לחוק.
נאשם 1
הורשע בעבירות כאמור בתום ההליך, בהכרעת דין מיום 7.9.08. נאשם 2, לעומת זאת, הודה בביצוען של העבירות בהן הורשע כאמור, בטרם החלה פרשת ההגנה ובעקבות הסכמת הצדדים לתקן כתב האישום בעניינו. כתב האישום תוקן במובן זה שהוסכם בין הצדדים, כי נאשם 2 לא הכה את המתלונן ולא הפעיל אלימות פיזית כלפיו. הכרעת הדין בעניינו ניתנה בישיבה שקוימה ביום ה-15.7.08.
עיקרי כתב האישום
2.
ביום 18.12.07, בשעה 03:45, כמתואר בכתב האישום, שהו הנאשמים ברחוב יפו שבירושלים כשהם בגילופין. אותה עת, חלפה במקום מונית, נהוגה בידי סלאח קואסמה (להלן: "המתלונן"), אשר נעצרה במקום לבקשתם. נאשם 1 התיישב בספסל האחורי של המונית ונאשם 2 (אשר ייקרא להלן גם "גנאדי") התיישב במושב הקדמי שליד הנהג. הנאשמים ביקשו את המתלונן להסיעם לשכונת פסגת זאב שבירושלים ובעודם בדרכם ליעד, עת הגיעו לשדרות אשכול בירושלים, ביקש נאשם 2 את המתלונן לעצור את המונית משום שחש שלא בטוב, לדבריו, ועמד להקיא. המתלונן עצר מוניתו ונאשם 2 יצא לזמן קצר ושב בחזרה. המתלונן והנאשמים המשיכו בנסיעה למקום היעד כאשר בשלב מסוים הצמיד נאשם 1 מפתח גלגלים עשוי ברזל לגבו של המתלונן והורה לו לעצור בצד הדרך. לאחר שעצר המתלונן, הורו לו הנאשמים למסור להם הכסף שברשותו והמתלונן ציית ומסר כ-500₪ לנאשם 2. בשלב זה החל נאשם 1 להכות את המתלונן בראש ובמצח וכן הכהו, בין היתר, באמצעות מפתח הגלגלים. המתלונן הצליח להימלט מהמונית. כתוצאה מהמכות שספג סבל שבר באף, חבלות וחתכים בראשו ובמצחו אשר הצריכו תפרים. כן סבל המתלונן מדימום בראשו ונזקק לטיפול בבית החולים.
תסקיר המבחן בעניינו של נאשם 1 (ולדימיר קורמקוב
)
3.
נאשם 1 תואר בתסקיר המבחן כצעיר בן 30 ואב לילדה בת 6, המצוי בהליכי גירושין ועצור מזה כשנה בשל ההליך הפלילי הנוכחי. הנאשם הנו בן למשפחה נוצרית – זוג הורים ואחות צעירה ממנו, אשר נותרו ברוסיה. לדבריו, מערכת היחסים בינו לבין הוריו הייתה תקינה לאורך השנים אך בשנים האחרונות כועסים עליו הוריו בשל החלטתו להינשא לרעייתו הנוכחית ולעלות עימה ארצה (והרי היא יהודייה). הוא סיים את לימודי התיכון ברוסיה ומשך 3 שנים נוספות למד מכונאות רכב. הוא שרת שנה ושלושה חודשים בצבא הרוסי (ואף נפצע במהלך שירותו).
הנאשם עלה לישראל עם רעייתו לפני כ-7 שנים, התגייס לצבא הישראלי (שירות שלב ב') והחל לעבוד בעיצוב במות. עד לביצוען של העבירות בהן הורשע בהליך זה, נהל הנאשם אורח חיים תקין ונורמטיבי והחל לעבוד כמאבטח, כחודש לפני מעצרו, בחברת "מודיעין אזרחי". בתקופה הסמוכה למעצרו החלו בעיות בקשר הזוגי עם רעייתו, כאשר הנאשם נהג באלימות וכן שתה אלכוהול. כשבוע לפני שנעצר בשל ההליך דנן, הורחק הנאשם מביתו בשל איומים על רעייתו ואלימות שהפגין כלפיה עת היה תחת השפעת אלכוהול.
הנאשם הסביר, כי פגש את רעייתו, הצעירה ממנו בשנים רבות, בהיותה קטינה וכאשר דרה בבית יתומים ברוסיה. כבר אז חש בצורך לטפל בה ולדאוג לה וכן הרגיש כשעלה עימה לישראל. כשחלה התדרדרות במערכת היחסים הזוגית וכשחש כי הוא מצוי בתהליך של עצמאות ונפרדות של אשתו ממנו, חשש שהוא מאבד אותה, החל לשתות אלכוהול ובסופו של דבר הורחק מן הבית לאחר שאיים על רעייתו. במסגרת המעצר עבד במטבח על מנת לממן את עצמו במסגרת המעצר.
4.
הנאשם הביע צער על מעורבותו בביצוע העבירה ונטל אחריות חלקית לביצועה בטענתו שלא נטל כספו של המתלונן. הנאשם התקשה לתאר הרקע לביצוע העבירה וציין כי היה תחת השפעת אלכוהול וסמים. עם זאת, לא ראה הנאשם צורך בעזרה בשל השימוש באלכוהול והגדיר עצמו כספורטאי דרך כלל, אשר שתה כמות גדולה של אלכוהול ביום האירוע הספציפי (נשוא כתב האישום). שירות המבחן התרשם, כי הנאשם התקשה להתייחס לעומק לרקע לביצוע העבירה, לשימוש באלכוהול ולהתנהגותו האלימה וכי הוא מטשטש ומצמצם אחריותו לביצועה.
אי לכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו וסבר שעונש מאסר יהווה עבורו "גבול ברור".
תסקיר המבחן בעניינו של נאשם 2 (גנאדי גרבר
)
5.
נאשם 2 תואר בתסקיר המבחן כרווק בן 25, השוהה, למן פתיחת ההליכים בתיק דנן, במעצר בית בבית חבריו שבירושלים. שירות המבחן התרשם מן הנאשם כבחור צעיר ואינטליגנט, אשר ניהל אורח חיים תקין ונורמטיבי עד לאירוע נשוא כתב האישום הנוכחי. משפחת המוצא של הנאשם מנתה זוג הורים ושני ילדים, כאשר הנאשם הנו הצעיר ביניהם (אחותו דרה באוקראינה ואין לו כל קשר עימה). הוריו התגרשו עוד טרם לידתו והנאשם כמעט שלא קיים קשר עם אביו. האב סבל מבעיית אלכוהול ונפטר לפני כשנתיים בהיותו בן 54. האם, בת 54 אף היא, מתוארת כאישה בעלת בעיות בריאותיות פיזיות ונפשיות, אשר לא דאגה, לדברי הנאשם, לילדיה או גילתה מעורבות בחייהם והנאשם, אשר הוצא מן הבית למסגרות חיצוניות, נאלץ לדאוג לעצמו. הוריו של הנאשם, כמתואר, לא יכולים היו לספק לו צרכיו הבסיסיים "לביטחון וקבלה", כלשונו של שירות המבחן. הנאשם, אשר סיים את לימודי התיכון ועבר את בחינות הבגרות באוקראינה בשנת 2000, עלה לישראל בהיותו בן 17 שנים. תקופה מסוימת למד הנאשם בבית ספר פרטי וכשזה נסגר, החל לעבוד והתגורר בדירות שכורות. הנאשם התגייס לצה"ל, שירת שירות צבאי מלא כלוחם בחטיבת הצנחנים ועבד, עד למעצרו, כמאבטח בחברת "מודיעין אזרחי".
6.
שירות המבחן התרשם מן הנאשם כמי שחי, לאורך השנים, בתחושות קשות של בדידות ודחייה, התקשה ליצור קשר עין עם גורמים מטעמו של שירות המבחן וניכר שחש מבוכה רבה ובושה אל נוכח ההליך הפלילי התלוי נגדו. כשנדרש לעבירה ציין הנאשם בפני
שירות המבחן, כי בילה את הערב עם שותפו לעבירה והשניים שתו אלכוהול בכמות גדולה, אשר הנאשם אינו מורגל בה. הנאשם חש ברע במהלך הנסיעה במונית וכן לא ידע ולא הבין מה היה בכוונתו של נאשם 1 לעשות. הנאשם שלל כל כוונה לפגוע במתלונן, הביע חרטה על מעורבותו באירוע וחש בושה בגינה. שירות המבחן התרשם מכנות דבריו של הנאשם באשר לחרטה שהפגין אך יחד עם זאת ציין, כי הנאשם התקשה להבין דבר מעורבותו בעבירה. עוד התרשם שירות המבחן, כי הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות אלימים בדרך כלל וכי מעורבותו באירוע האלים הייתה חד פעמית ולא אופיינית.
7.
חרף חומרת העבירה המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות כעונש חינוכי מתאים, בהתחשב במעצר הבית בו שוהה הנאשם ולאור התרשמותו, כי תקופת מאסר של ממש תפגע בנאשם קשות.
טיעוני הצדדים לעונש
8.
ב"כ המאשימה הדגיש תחילה, כי עניין לנו במעשי עבירה קשים של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וכי יש להגן על נהגי המוניות, הנופלים טרף קל לשודדים בעודם לבדם וכשברשותם סכומי כסף לא מבוטלים. המתלונן, נהג מונית כאמור, אשר ביקש לבצע עבודתו נאמנה ולשרת ציבור הנוסעים כחוק, נפל קורבן לאלימות קשה, אשר גרמה לו, בין יתר פציעותיו, לשבר באף והוא נזקק לטיפול רפואי. בשל פגיעותיו הפיזיות ומחמת שחייו יקרים לו, בחר המתלונן להפסיק לעבוד כנהג מונית והעדיף לעבוד בעסק המשפחתי.
אשר על כן, ובשל החובה להרתיע מפני ביצוען של עבירות דוגמת אלה, ביקש ב"כ המאשימה להחמיר בעונשם של הנאשמים. ב"כ המאשימה עמד על ההבדלים בין הנאשמים בציינו, כי נאשם 2 בחר להודות במיוחס לו בשלב כלשהו בהליך וחסך בזאת מזמנו של בית המשפט, וזאת במובחן מנאשם 1, אשר לא נטל האחריות למעשיו ובחר לנהל הוכחות באשר למיוחס לו. בנוסף, בפרק העובדות שבכתב האישום המתוקן בעניינו של נאשם 2 צוין, כי נאשם 2 לא הכה את המתלונן בעצמו, שלא כנאשם 1, וגם התסקיר בעניינו של נאשם 2 היה חיובי מזה שהוגש בעניינו של נאשם 1, באשר התסקיר בעניינו של נאשם 1 לא הכיל המלצה טיפולית כלשהי ואף התייחס להתנהגותו האלימה של נאשם 1 כלפי רעייתו עד אשר הורחק מביתם.
9.
על כן ביקש ב"כ המאשימה, כי עונשו של נאשם 1 יהא חמור מזה של נאשם 2. על נאשם 1 ביקש ב"כ המאשימה להשית לפחות 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וכן קנס או מאסר תמורתו, ואילו לגבי נאשם 2 ביקש שיושת עליו מאסר בפועל משמעותי, מאסר על תנאי, פיצוי, קנס ומאסר תמורתו. ב"כ המאשימה סמך מבוקשו על שני פסקי דין של בית המשפט העליון בעניינה של עבירת השוד, כאשר בראשון, ע"פ 4592/03 קופרמן נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(3) 298 (להלן: "פרשת קופרמן"), הורשע המערער בעבירה של ניסיון שוד ובית המשפט העליון אישר עונש של 5 שנות מאסר בפועל וכן בשני, ע"פ 10828/04 אלטורי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(2) 3847 (להלן: "פרשת אלטורי"), אושר עונש של 3 וחצי שנות מאסר בשל ביצוע עבירת שוד על אף שלא היה למערער עבר פלילי והוא הורשע על פי הודאתו.
10.
סנגורו של נאשם 1 התנגד להבחנה כלשהי בין הנאשמים בציינו, כי אין מקום להבחנה שכזו ויצירתה מחייבת בהקלה בעונשו של נאשם 1 דווקא בהשוואה לנאשם
2. הסנגור ציין, לעניין זה, כי נאשם 2 הודה בשלב האחרון של הדיון הפלילי, לפני פרשת ההגנה, כך שלא חסך מזמנו של בית המשפט וכן טען, כי אין להחמיר בעונשו של מרשו אך בשל בחירתו למצות זכותו ולנהל הוכחות בהליך בעניינו. נוסף לאמור, אילולא לקח נאשם 2 הכסף מן המתלונן, לא הייתה מתבצעת עבירה של שוד. כן טען הסנגור, שמסקנתו של שירות המבחן, כי מרשו לא נטל אחריות ללקיחת הכסף, אינה נכונה, וזאת משום שכבר בשלב תשובתו לאישום ציין נאשם 1 שלא לקח את הכסף וטענתו זו לא נסתרה. הנאשם דווקא נטל אחריות לביצוע העבירה והביע צער וחרטה על מעשיו. הוא ניהל חיים תקינים עם רעייתו ובתו בת ה-6 כיום, עד אשר הסתבך באירועים נשוא כתב האישום הנדון. הוא פנה לטיפה המרה והיווה איום לאשתו, כעולה מעדותה, בשל סכסוכים בתוך משפחתו, רצונה של אשתו להתגרש ממנו חרף התנגדותו וחששותיו העזים לאבד את רעייתו ובתו. רעייתו של הנאשם העידה, כי בתו הקטנה מתגעגעת אליו מאור ואף נזקקה לטיפול פסיכולוגי בשל היעדרותו הארוכה.
11.
סנגורו של הנאשם התייחס עוד לפסיקה אשר הגיש ב"כ המאשימה. לדידו, אין להסתמך על פסקי הדין המוצעים בשל השוני בנסיבות הנזכרות בם במובחן מנסיבות ענייננו. הרי בפרשת קופרמן ביצע המערער מספר עבירות חמורות ולא נטל אחריות למעשיו בעוד בפרשת אלטורי הצמיד המערער סכין לגרונו של נהג המונית, השליך עליו אבנים, גנב את המונית וביצע מספר עבירות נוספות בדרך. הסנגור הגיש פסיקה מטעמו, התואמת לדידו נסיבות ענייננו. כך למשל בתיק פ 2074/06 מדינת ישראל
נ' סלהב (טרם פורסם) הורשעו הנאשמים בביצועה של עבירת שוד בנסיבות מחמירות ובית המשפט (כב' השופט פרקש) השית עליהם 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס – עונש ההולם, לדידו של הסנגור, עניינו של מרשו. כן הפנה הסנגור לתיק פ 966/05 מדינת ישראל
נ' קוסטירו ואח' – שם הורשעו הנאשמים בעבירה של שוד בחבורה ובית המשפט השית עליהם 12 חודשי מאסר נוסף לעונש מאסר על תנאי.
12.
נאשם 1 בחר לציין, במסגרת זכותו למילה אחרונה, כי הגן על אנשים במהלך חייו (בשרתו בצבא) ולא פגע בהם. כן ציין, כי סבל קשות בשהותו במעצר וביקש את בית המשפט, תוך הבעת חרטה והתנצלות על מעשיו, להקל בעונשו וליתן לו ההזדמנות לתקן את שמו הטוב.
13.
סנגורו של נאשם 2 ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן. לדידו, נסיבות חייו הקשות של הנאשם מצדיקות זאת, כפי שפורט בתסקיר המבחן. הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום עוד בחקירתו במשטרה והביע חרטה וצער על ביצוע העבירה. הנאשם חי בתחושה קשה שהוא פגע במתלונן על לא עוול בכפו וללא הצדקה. הוא הביע רצונו לפגוש במתלונן ולהביע בפני
ו את התנצלותו על מנת שיסלח לו, ואף שלח לו מכתב דרך הפרקליטות בו הוא מביע את רגשותיו העזים והקשים כלפי מעשיו, ושלעולם לא יצליח לסלוח לעצמו. אף שהוא בחור צעיר הוכר כנכה עם אחוזי נכות של 75% על ידי המוסד לביטוח לאומי. חי בארץ ללא משפחה. מדובר באדם שגדל ללא הורים אשר ידאגו לו לצרכיו. בגין כך נאלץ לדאוג לעצמו ולפרנסתו עוד מגיל צעיר. אף שאין לו קשר עם אמו החיה ברוסיה בגין בעיותיה הנפשיות הוא שולח לה כסף על מנת לעזור לה. באשר לקשר בינו ובין נאשם 1, השניים אינם חברים. הוא פגש בנאשם 1 בליל האירוע באקראי. הסנגור סיכם את דבריו בכך שלפנינו אדם טוב שעשה מעשה רע.
14.
נאשם 2 בחר לנצל את זכות המילה האחרונה. הוא הביע את צערו העמוק והתנצלותו על מעשיו. הנאשם ציין כי הוא מתבייש במה שעשה והביע צער על כך שהמתלונן איננו נמצא באולם בית המשפט על מנת לבקש את סליחתו.
דיון
15.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן מן החמורות שבספר החוקים. המחוקק הביע את סלידתו ממי שמבצעים עבירות כגון אלה על ידי העונש אשר קבע בצידן. לעבירת השוד בנסיבות מחמירות קצב המחוקק 20 שנות מאסר ואילו לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות קצב לה המחוקק עונש של 14 שנים. הנאשמים פגעו במתלונן על לא עוול בכפו זולת כך שהוא עצר לפי בקשתם על מנת להסיעם למחוז חפצם. במהלך הנסיעה ראו הנאשמים במתלונן טרף קל וביצעו את זממם בו, כאשר נאשם 1 נמצא מאחוריו ונמצא בעמדה בה לא יכול המתלונן להתגונן, ואילו השני יושב לידו, כשאשר שניהם מבקשים שימסור להם את כספו. הסיטואציה בה נמצא המתלונן הנה סיטואציה של חוסר אונים מוחלט. בעקבות הטראומה והסיוט אשר חווה, הפסיק המתלונן לעבוד כנהג מונית ועבר לעבודה אחרת בעסק משפחתי.

צודק בא כוח המאשימה שיש צורך להגן על נהגי המוניות על ידי החמרה בעונשם של הפוגעים בהם. נהגי במוניות עושים את עבודתם נאמנה גם בשעות הקטנות של הלילה, על מנת לשרת את ציבור הנזקקים לשירותיהם בשעת צורך. נהג מונית הנו בבחינת טרף קל לכל מיני עבריינים. הוא נמצא לבדו במונית כאשר הוא מחזיק סכומי כסף ואין בידיו כל אמצעי הגנה כלשהם. פניו לכיוון קדימה לכיוון הכביש ואינו יכול לראות מה מתרחש מאחורי גבו החשוף.
16.
שני הנאשמים הביעו צער וחרטה על מעשיהם הקשים. התרשמתי כי רגשות האשם של נאשם 2 היו כה עזים וכנים עד כדי כך שהוא פנה במכתב נרגש עד מאוד למתלונן, באמצעות הפרקליטות בו הוא מבקש את סליחתו ומחילתו הכנים.
17.
יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן לפיה הוא ממליץ להשית על נאשם 2 עבודות שירות, חרף העבירות החמורות בהן הורשע. העובדה שזו לו מעידה ראשונה, נסיבותיו האישיות וחרטתו, לבטח תשמש כשיקול עת יבוא בית המשפט לגזור את דינו, כמו במקרה של נאשם 1, שגם זו לו עבירה ראשונה ונסיבותיו האישיות אינן מזהירות. אך מכאן ועד להמלצה על עבודות שירות, רחוקה הדרך. לא מצאתי כל נימוק משכנע בתסקיר המבחן מדוע יש להקל עם נאשם 2 בצורה מפליגה שכזו. העבירות בהן היה מעורב נאשם 2 הן מן החמורות בספר החוקים ורק נסיבות מיוחדות יש בהן כדי להקל עמו אף אם מדובר במעידה חד פעמית. לא נעלמו מעיני טענותיו של בא כוח נאשם 2 המלומד לעניין הפסיקה וההקלות שמדי פעם בתי המשפט נוקטים בהן גם אם מדובר בעבירות קשות. הדבר נעשה כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המחייבות סטייה מסטנדרד הענישה המקובל. זהו בדיוק מימוש לעיקרון הענישה האינדיווידואלי.
באשר לנאשם 1, המכות הקשות שהפעיל כנגד המתלונן מדברות בעד עצמן לעניין מידת האכזריות הרבה בה נקט נאשם 1 והטראומה הקשה שגרם למתלונן. אכן הוא היה בגילופין, אך יש לזכור כי הוא הכניס את עצמו למצב זה מרצונו הטוב והחופשי ועליו לשאת בתוצאות מעשיו.
18.
לא אחדש דבר אם אגיד כי מלאכת גזירת הדין הנה מלאכה קשה ביותר. מצד אחד חייב בית המשפט לעשות את האיזונים הנכונים בין חומרת העבירה והפגיעה במתלונן שהנו אדם שבסך הכל רצה לעבוד ולהתפרנס בכבוד הגם שהדבר מחייב אותו לעבוד בשעות הקטנות של הלילה, ומצד שני, להתחשב בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, על מנת שלא לפגוע בנאשמים ביתר שאת ומעבר לדרוש.

במקרה שלפנינו, מול העובדה שלפי כתב האישום המתוקן בעניינו של נאשם 2 הוא לא הכה את המתלונן, עומדת לנאשם 1 העובדה שהוא שהה במעצר של ממש תקופה ממושכת של כמעט שנה, כאשר נאשם 2 שהה במעצר של ממש כחודש ימים ויתר התקופה היה במעצר בית מלא. אף אם נאשם 2 לא השתתף במעשי האלימות, הרי הוא קיבל את כספו של המתלונן לידיו - שהם פירות מעשי האלימות של נאשם 1. באשר להודאת נאשם 2, הרי קשה לומר כי הוא חסך מזמנו של בית המשפט. הודאתו באה לאחר תום פרשת התביעה כך שהחיסכון בזמנו של בית המשפט היה מזערי. בגין התנהלותם של שני הנאשמים, המתלונן נאלץ לעמוד על דוכן העדים ולשחזר את רגעי האימה והאירועים הקשים אותם חווה - יצירת ידי הנאשמים.
19.
לאור התרשמותי מחרטתו הכנה של נאשם 2 ורצונו העז לבקש את סליחתו של המתלונן, אחוזי נכותו הגבוהים, ולאחר שעשיתי את האיזונים המתחייבים בין שני הנאשמים לא מצאתי מקום להבחין בעונשם של שני הנאשמים בצורה מפליגה.
20.
לאור האמור, ואחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים לקולא ולחומרא, כפי שצוינו לעיל, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים:
א.
לגבי נאשם 1 – 3 שנות מאסר בפועל, מיום 18.12.07.
ב.
לגבי נאשם 2- 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו 18.12.07 ועד 13.1.08.
ג.
משית על שני הנאשמים שלוש שנות מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום סיום ריצוי עונשם, והתנאי הוא שלא יורשעו בעבירת אלימות במשך תקופת התנאי.
ד.
כל אחד מהנאשמים ישלם למתלונן פיצוי בסך 10,000 ₪.
ה.
כל אחד מהנאשמים ישלם קנס כספי בסך 1,000 ₪ או 30 יום מאסר תמורתו.
ו.
הפיצויים והקנס ישולמו חודש ימים לאחר סיום ריצוי עונשו של כל אחד מהנאשמים.
הודע לנאשמים על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
המזכירות תשלח עותק מגזר הדין לשירות המבחן למבוגרים
.
ניתן היום כ"ט בחשון, תשס"ט (27 בנובמבר 2008) במעמד הצדדים.


עוני חבש
, שופט


ס. נשיא







פ בית משפט מחוזי 3173/07 מדינת ישראל נ' ולדימיר קורמקוב, גנאדי גרבר (פורסם ב-ֽ 27/11/2008)