פסקי דין על ישיר איי.די.איי חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על חנה דורון

2990/08 בשא     29/10/2008




בשא 2990/08 ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' חנה דורון




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בשא002990/08

בתיק עיקרי: א
001999/08

בפני
:
כבוד השופטת ריבה שרון
תאריך:
29/10/2008




בעניין
:
1. ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד עמיקם
חרל"פ
הנתבעות

(המבקשות)


-
נ
ג
ד
-


חנה דורון



ע"י ב"כ
דורון הס

התובעת

(המשיבה)

החלטה

1.
עניינה של התביעה שבפני
- נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב תאונת דרכים מיום 17.5.01. התביעה הוגשה לבית המשפט רק ביום 20.5.08, מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1976.

2.
המבקשות (להלן: "הנתבעות") עותרות לדחיית התביעה על הסף, עקב התיישנות. זאת- בטענה כי הוגשה בחלוף 7 שנים מיום שנולדה עילת התובענה.

3.
המשיבה (להלן:"התובעת") עותרת לדחיית הבקשה. להלן תמצית נימוקיה:

א.
התביעה הוגשה ביום 20.5.08, כאשר תאונת הדרכים אירעה ב- 17.5.01, כך שמדובר באיחור של יומיים בלבד. מציין ב"כ התובעת כי ה- 17.5.08 היה יום שבת ולכן לשיטתו מועד הגשת התובענה הינו 18.5.08.

ב.
טוענת התובעת לחילופין כי תחילת מירוץ תקופת ההתיישנות הינו ביום 11.6.01 ולא במועד אירוע התאונה. טוענת היא בהקשר זה כי ביום התאונה נגרמו לה פגיעות גוף כמפורט בכתב התביעה וניתנו לה המלצות לטיפול, אך רק ביום 11.6.01 היא החלה לסבול מחוסר יכולת לכופף וליישר את ברך שמאל ואובחנה החמרה בכיפוף הברך.
עוד טוענת התובעת, לחילופי חילופין, כי ניתן לראות גם ביום ה- 4.10.01 כמועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות, הואיל ובתאריך זה הודתה הנתבעת 1 בזכות התביעה של התובעת ושילמה לה תשלום תכוף על חשבון נזקיה.

ג.
מוסיפה התובעת וטוענת, שאף אם צודקות הנתבעות בטענתן כי תביעתה התיישנה, אזי- איחור בן יומיים בלבד אינו סותר את מטרת החוק ואינו גורם לנתבעות לנזקים כלשהם.
ד.
לתגובת התובעת צורף תצהיר שבו טוענת היא, בין היתר, "כי הנזקים הראשוניים שנגרמו לי בגין התאונה היו נזקים של מה בכך, שהיו עוברים וחולפים מאליהם ובאם היו נזקי התאונה מסתיימים באלה, לא הייתי טורחת להגיש תביעה בגינם".

4.
תשובה לתגובה לא הוגשה עד היום והתיק הובא בפני
למתן החלטה.

דיון
5.
על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא-
(1)
בשאינו מקרקעין - שבע שנים;
(2)
במקרקעין - חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי
פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) 2 - עשרים וחמש שנה".

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

6.
תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות, כך נקבע לא אחת, הוא במועד בו נתגלה נזק פיזי כלשהו, ומועד זה הוא היום בו נולדת עילת התביעה - גם אם לאחר מכן התרחב היקפו הפיזי של אותו נזק. על מנת שמירוץ ההתיישנות יתחיל, אין צורך בהתגבשות מלוא הנזק.
כך נקבע, למשל, בע"א 165/83 יתרו בוכריס נגד דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 554, ובהחלטות רבות מאז.
על כן, יש לראות בטענת ההתיישנות עניין של חישוב אריתמטי גרידא, חשבון של חלוף זמן למן יום היוולד העילה עד להגשת התביעה, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות.

7.
נקודת מועד "גילויו" של הנזק הפיזי שנגרם לתובעת דכאן - הוא ללא ספק מועד התאונה, אז ידעה התובעת שנגרמה לה פגיעת גוף כלשהי ואף פנתה לטיפול בבית החולים.
יש לדחות איפוא את טענתו המלאכותית של ב"כ התובעת המבקש "להעתיק" את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות למועד שבו חלו, לשיטתו "התפתחויות" במצבה הרפואי.

8.
הטענה כי מירוץ ההתיישנות יכול להחשב מיום בו הכירו הנתבעות בזכות התביעה- אין לה ידיים ורגליים בדין ובפסיקה ומוטב היה לולא הועלתה.

9.
בשולי הדברים- ראיתי לציין כי איש מהצדדים לא העלה טענות כגון "שיהוי" או "התיישנות שלא מדעת". טענות אלה- גם לו הועלו, היו נדחות על ידי בנסיבות הענין, נוכח הוראות הדין והפסיקה בעניינים אלה.

10.
מכל האמור לעיל, על פני הדברים, הצדק עם הנתבעות וניתן לגרוס כי על פי לשונו היבשה של חוק ההתיישנות- התביעה התיישנה, באשר
תחילת מרוץ ההתיישנות- מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

11.

מאידך:
נשאלת השאלה האם ראוי בנסיבות אלו, כאשר עומדת על הפרק שאלת זכאותו של צד נפגע להביא את עניינו לבחינה משפטית וכאשר בלב התביעה פגיעת גוף, לחסום את דרכו בטענה פרוצדורלית בשל איחור בן יומיים, והאם מתיישבת גישה זו עם תכלית הדין והפסיקה שבעקבותיו.

12.
שאלה דומה נדונה בבש"א 4012/05 [ת.א. 3013/05], התאגדות לתרבות גופנית הפועל באר שבע נ' מורד אבו בלאל (לא פורסם). שם- סבר בית המשפט כי איחור בן יום אחד, אינו נכנס לטעמים המצדיקים הפעלת התיישנות, אל מול זכותו המהותית של תובע להגשת תביעתו ומתן יומו בפני
בית המשפט.
באותו עניין, מדובר היה בתביעה על פי פוליסה לביטוח תאונות אישיות בהתאם לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981. בית המשפט מציין בין היתר, את הרעיון העומד בבסיסו של סעיף 6 לחוק ההתיישנות, שמטרתו ליצור איזון בין אינטרס המזיק לאינטרס הניזוק ולאינטרס הציבורי ולהקנות למזיק מידת ביטחון כלכלי; כן נזכרת שם החלטת כב' השופט גולדברג בע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח (3) עמ' 690-691, אשר קבע כי: "מה שמונח ביסוד רעיון ההתיישנות הוא שלא להעמיד את הצד שכנגד במצב יותר גרוע מאשר היה לו היתה מוגשת נגדו התביעה תוך זמן ההתיישנות. כך למשל יכול להווצר מצב שעדים שהיו לרשות בעל דין תוך זמן ההתיישנות לא יהיו כבר ברשותו על מנת להוכיח טענותיו..."

13.
אין ספק כי האמור לעיל נכון כשמדובר באיחור משמעותי ו/או בנסיבות ספציפיות.
ואולם- במקרה שבפני
, לא הועלתה כאמור טענת שיהוי. בנוסף- האיחור במקרה זה שבפני
, אינו מעמיד את הנתבעות דכאן במצב גרוע יותר מזה בו היו לו היתה מוגשת התביעה בתוך תקופת ההתיישנות. העדים הרלוונטיים לא נמוגו בתוך אותו איחור קצר בן ימים ספורים, העדויות אינן נחלשות או מטושטשות בגין האיחור הזניח, ועל פני הדברים- אף תכלית החוק אינה נפגמת לטעמי במקרה זה, בפרט כאשר מדובר בתביעת נזקי גוף, המוגשת מכח חוק הפלת"ד, שבבסיסו אחריות מוחלטת.
יפים לענין זה דברי כב' השופטת (כתוארה אז) שטרסברג- כהן, את עמדתה אל מול

הטעמים העומדים בבסיס כלל ההתיישנות: (ע"א 1254/99 -
אבידור המאירי נ' הכשרת

הישוב – חברה לביטוח

פ"ד נד(2), 535 ,עמ' 554-555) "אל מול טעמים אלו עומדת זכותו

המהותית של התובע הדורשת סעד ומרפא. אף שיש טעם רב באינטרסים עליהם באה

ההתיישנות להגן, לא בכל מקרה הטעמים הנ"ל או איזה מהם רלוונטים. האיזון הראוי בין

האינטרסים המתעמתים בזירה הוא שמתווה את גישתנו לטענת ההתיישנות ולישומה במקרה

נתון".

יפים לענין זה אף דברי כב' השופט ח. כהן בע"א 169/65 רשות הפיתוח נ' ירקוני פ"ד יט
(2)
עמ' 597-598, שלא נס ליחם: "עיננו הרואות שאין דעת המחוקק נוחה מעצם ההתישנות –
ללמדך כוונת המחוקק, שיש להמנע ככל האפשר מנעול, אך מחמת התיישנות בלבד, את
שערי בית המשפט בפני
התובע זכותו כדין".
דברים אלה מגובים במספר רב של החלטות. ר' למשל גם את דברי כב' השופט בך בע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים הכללית של העובדים בא"י פ"ד לח (3) עמ' 673, 678).
על עקרון זה חזרו מאז בתי המשפט רבות.

14.
בסופו של יום, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות הענין- האיחור בן שלושה ימים (או יומיים), אינו נכנס בגדר הטעמים המצדיקים הפעלת סילוק על הסף מחמת ההתיישנות, ואין בו כדי להצדיק קביעה לפיה לשון החוק גוברת על זכותה המהותית של התובעת לקבל את יומה בבית המשפט ולעתור לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם באחריות הנתבעים.
התוצאה אליה הגעתי- עולה בקנה אחד גם עם זכותו החוקתית של ניזוק, להביא עניינו בפני
בית המשפט, מבלי שייחסם מחסום דיוני, כשאין פגיעה מהותית בצד שכנגד.
במקרה דנן הפגיעה, ככל שיש כזו, אינה מהותית לטעמי.

ערה אני לכך שבמקרים מסוג זה- יש להפעיל את שיקול הדעת בתשומת לב, ולמתוח את הגבולות שקבע המחוקק במשורה. כל מקרה יבחן לנסיבותיו, שמא יפתח הסכר וקביעת המחוקק תחשב 'אות מתה'.
בענין שבפני
- כאשר מדובר, כאמור, באיחור בן ימים ספורים, ובשים לב לעילת התביעה, הכף נוטה לשקול בחיוב הארכה קמעא של תקופת ההתיישנות.

15.
לאור כל האמור לעיל ולפנים משורת הדין, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.
יחד עם זאת, ובנסיבות הענין, איני רואה מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת, שמלכתחילה- הגישה את תביעתה באיחור, וב"דקה ה- 102".

16.
בקריאת התיק לקראת ישיבת קדם משפט
הקבועה ליום 03/11/08, מצאתי כי לכאורה קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורטופדי, בשלב זה על חשבון הנתבעת כמימון ביניים ובסוף ההליך- בהתאם לתוצאות, כשלכל צד תהא הזכות להעלות את טענותיו בהקשר זה.
ב"כ הצדדים יואילו לבוא בדברים טרם הדיון וינסו לייתרו. מובהר כי דברים אלה- הינם בגדר הצעה בלבד שכוחה יפה לשלב זה של הדיון, טרם ישיבת קדם משפט ראשונה, ומטרתם לסייע בידי הצדדים לייעל את ההליך ולחסוך בזמן ובהוצאות.

באם תהא הסכמה - הדיון ידחה ותינתן החלטה בדבר המינוי וזהותו של המומחה (אלא אם כן יודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה אף לענין זה).
בהעדר הסכמה - הדיון יתקיים במועד הקבוע.

המזכירות תואיל לשלוח לצדדים באמצעות מכשיר הפקסימיליה, עם אישור מסירה.

ניתנה היום ל' בתשרי, תשס"ט (29 באוקטובר 2008), בהעדר.


ריבה שרון
, שופטת




002990/08בשא126 אפרת






בשא בית משפט שלום 2990/08 ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' חנה דורון (פורסם ב-ֽ 29/10/2008)