פסקי דין על סדן אוסקר | פסקי דין על אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ

115413/00 א     10/06/2003




א 115413/00 סדן אוסקר נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ




76
בתי המשפט
א 115413/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/06/03
תאריך:
כב' השופטת אחימן יעל

בפני
:
התובעים
1 . סדן אוסקר

2 . סדן יעל
3 . לוסטיגר דוד
4 . לוסטיגר עילית
בעניין:
עו"ד דרור אורן
עו"ד חניתה מיטלס
1-2 ע"י ב"כ
3-4 ע"י ב"כ
נ ג ד

הנתבעים
1 . אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ

2 . א.צ.ברנוביץ ובניו 1985 בע"מ
עו"ד אבי הורוביץ

עו"ד טוקר
1. ע"י ב"כ
2. ע"י ב"כ

נגד
איזוליט מונופורם איטם (1985) בע"מ

צד ג'
עו"ד אטיאס
ע"י ב"כ

פסק דין
זוהי תביעה אשר הוגשה במשותף ע"י ארבעה תובעים והועמדה על הסכום של 133,295 ₪.
התביעה עוסקת בליקויי בניה, והנתבעות על פיה הינן חברות העוסקות ביזמות ובביצוע של עבודות בניה.
התובעים רכשו על פי האמור בכתב התביעה, ב- 20 לינואר 1993, וב- 10 לפברואר 1993 דירות מגורים ברח' אושא 2 תל אביב.
דירות התובעים בנויות האחת על גבי השניה, באופן שמרפסת דירת התובעים 1 ו-2 הינה חלק מגג דירת התובעים 3 ו- 4.

התובעים טוענים כי בדירות קיים ליקוי בניה הבא לידי ביטוי בחדירת מים, ובנזקי רטיבות.
לטענת התובעים דחו הנתבעות את פנייתם לתיקון הליקויים. התובעים פרטו את נזקיהם הכוללים עלות ביצוע התיקונים והוצאות והם מפנים את תביעתם, הן כלפי נתבעת 1 כמוכרת הדירה, והן כלפי הנתבעת 2 כמבצעת עבודות הבניה באמצעות נתבעת 1.
התובעים תומכים את תביעתם בחוות דעתו של מומחה בשם שטנגל, שהוא מהנדס רישוי, ועל פי חוות דעתו קיימת רטיבות בדירות התובעים אשר עלות תיקונה הינה 66,573 ₪.
על כך הוסיפו התובעים ודרשו פיצוי בגין עלויות תיקון חלקי שנעשה על ידם במאמציהם לטפל בבעיות שנוצרו וכן פיצוי עבור עוגמת נפש.
הנתבעות אשר הגישו כל אחת בנפרד את כתב הגנתה מכחישות את התביעה.
הנתבעת 1 טוענת כי לפי ההסכמים שנחתמו האחריות המלאה לטיב הבניה הינה על נתבעת מס'
2.
הנתבעת מס' 2 המכחישה גם היא את התביעה טוענת, כי עבודות ריצוף שנעשו ע"י התובעים 1 ו-2 באופן עצמאי, הן שגרמו לחדירת המים בדירות, כיוון שפגעו באיטום.
נתבעת מס' 2 הוסיפה לכתב הגנתה הודעה לצד שלישי, ועל פיה גם אם תחוייב בתביעה כלפי התובעים השונים, הרי על הצד השלישי שביצע את עבודות האיטום בבנין האחריות המלאה לנזקים בשל איטום לקוי, ועליו לשפותה בעד כל נזק שתתחייב בו.
צד ג' אשר נתבע כאמור ע"י נתבעת 2, מכחיש את התביעה כלפיו, הן מן הטעם שלא הוא ביצע את עבודות האיטום, והן מטעמי התיישנות.
עוד טוען צד ג' כי הנתבעת מס' 2 השתהתה בתביעתה כלפיו, כך שהיא מנועה כיום מלדרוש שיפוי בגין ביצוע לקוי של האיטום.

לפי החלטת בית המשפט מיום 24.12.00 מונה מומחה להצגת חוות דעת בלתי תלויה, בשם רון צבי (וייקרא להלן: "מומחה בית המשפט").
חוות דעתו של מומחה בית המשפט הוגשה ב- 23.4.02. מומחה בית המשפט קיבל את כתבי בית הדין, את ההסכמים, את תוכניות המכר, את חוות דעת המומחים האחרים שנעשו בתיק, את התמונות שהוצגו לו, את פרטי הבניה שהוצגו בפני
ו, ואת מכתבו של קבלן השיפוצים שטיפל בדירת התובעים 1 ו- 2.
מומחה בית המשפט מאשר במימצאי בדיקתו קיומה של רטיבות בדירות, וקובע כי ליקויי הרטיבות בסבירות גבוהה הינם תוצאה של כשל באיטום דירת התובעים 1 ו-2, במובנים אלה:
א. א. פרט נקז שאינו אטום.
ב. ב. היעדרו של פרט חבק למניעת התרופפות יריעות ביטומניות באיזור הרולקות.
ג. ג. היעדר מישוריות ניקוז תקינה.
ד. ד. היעדר פרט נקז משלים לניקוז רטיבות במצע חול.
ה. ה. היעדר הגנה על גבי יריעות האיטום.
ו. ו. היעדר רולקות מקומיות.
מומחה בית המשפט מציע את דרך התיקון של הליקוי, ואומד אותה בעלות של 37,800 ₪.

מטעם הנתבעים לא הוצגה תשתית ראייתית כל שהיא אשר יש בה כדי לשלול את העובדה לה טוענים התובעים, ולפיה קיימים בדירותיהם פגמים שמקורם בליקויי בניה.
קיומה של בעיית רטיבות בדירות התובעים הינה עובדה מוכחת.
מטעם הנתבעים לא הוצגה תשתית ראייתית כל שהיא אשר יש בה כדי לשלול את מימצאי מומחה בית המשפט לענין הכשלים אשר הביאו לקיום בעיית רטיבות בדירות התובעים.
מימצאיו של מומחה בית המשפט לכשלים שנפלו בעבודות האיטום תואמים גם את מימצאיו של מומחה התובעים.
מומחה בית המשפט נחקר באופן ממצה בישיבת בית המשפט מיום 20.3.03, וזה עמד היטב בחקירה. הגם שמומחה בית המשפט מאשר בחקירתו כי לא הרים את ריצוף המרפסת, עדיין לא מצאתי כי יש בכך כדי לשלול את התרשמותו המקצועית כפי שהיא מוצגת בחוות דעתו.
מומחה בית המשפט שוחח עם כל המעורבים טרם עריכת חוות דעתו, והוא הותיר בעיני רושם של איש מקצוע ברמה גבוהה, אשר בדק את כל הנתונים ללא פניות ומימצאיו ומסקנותיו מבוססים היטב.
מימצאיו של מומחה בית המשפט גם בחלק העוסק בהיקף העלות לתיקון, לא נפגמו בחקירה הנגדית בכל דרך שהיא, ואלה מקובלים עלי.
לא מצאתי כל נימוק שיש בו להצדיק את החלפת שיקול דעתו של מומחה בית המשפט בשיקול דעתו של מומחה התובעים לענין היקף ועלות תיקון הנזקים בדירות.
לא מצאתי פגם בחוות דעתו של מומחה בית המשפט גם במובן זה שחלק מהנתונים שהוצגו לו הינם כאלה שלא צפה בהם במו עינייו.
לסיכום חלק זה של ההכרעה בפסק הדין, יש לקבוע באופן מפורש כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט, הן לענין הגדרת הליקוי, הן לענין הכשלים שגרמו לליקוי, והן לענין היקף הנזק, מקובלות על בית המשפט באופן מלא.

השאלה אפוא היא שאלה של אחריות. שאלת האחריות נקבעת על ידי בית המשפט בלבד, וחלקי חוות דעתו של מומחה בית המשפט העוסקים באחריות, נדחים על ידי מכל וכל.

אשר לשאלת האחריות -
הנתבעת מס' 1 הודפת את אחריותה כלפי התובעים על בסיס חוזי ונסמכת על עדותו של זאב שדמי, שהוא מנהל המכירות של נתבעת מס' 1, המבסס את טענתו להיעדרה של אחריות על ההתחייבויות נספחים א' ו-ב', לתצהיר עדותו הראשית.
לפי נספחים א' ו- ב' חתמו כל התובעים על מסמך במועד חתימת ההסכם, ולפיו הנתבעת 2 היא האחראית לטיב הבניה.
לשונם של נספחים א' ו-ב', כמו גם נספחים ג' ו-ד', מהווים הצהרה חד משמעית להיעדרה של אחריות בנושא טיב הבניה לנתבעת מס' 1.
תוקפם של נספחים א', ב', ג',ד', אינו שנוי במחלוקת ולפיכך אין כל בסיס חוזי ממנו נתן לגזור עילת תביעה כלפי נתבעת מס' 1.
דין התביעה כלפי נתבעת מס' 1 - לדחייה.

אשר להגנת נתבעת מס' 2 -
נתבעת מס' 2 מתגוננת כלפי התביעה בשתי חזיתות.
בחזית הראשונה, טוענת הנתבעת מס' 2 כי הכשלים, מקורם בנזקים שנגרמו במהלך עבודות הריצוף, שנעשו ע"י התובעים 1 ו-2 באופן פרטי.
כמובן, שאם תוכיח הנתבעת 2 כי הרצף אשר ריצף את מרפסת התובעים 1 ו- 2 הוא זה שגרם לנזקים באיטום, כי אז אין לנתבעת 2 אחריות לנזקי הרטיבות.
הנתבעת 2 טוענת בעדותה שהוצגה באמצעות מנהלה, מר ברנוביץ', כי איטום הגג נבדק ע"י מכון התקנים ואושר.
בחקירתו הנגדית, הוסיף ברנוביץ' וטען כי התרשם בשטח מעבודה רשלנית של רצף התובעים 1 ו-2 שהותיר בעינייו רושם של "חאפר" כהגדרתו.
אשר לחלק העדות של מר ברנוביץ' בבית המשפט, העוסק בדרך פעולתו של רצף התובעים, סבורני כי עדות זו אינה מהימנה. בחקירתו הנגדית מתאר מר ברנוביץ' באופן מפורט את דרך עבודתו של הרצף, תיאור הכולל התייחסות לכלי עבודה מיושנים, החומרים מהם הם היו עשויים, ודרך הנחת כלי העבודה. לענין זה ראה עמ' 62, ו- 63 לפרוטוקול. לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר מר ברנוביץ' כי לא נודע לו, או למי מאנשי הנתבעת, כי קיים איזה שהוא פגם בעבודת הריצוף. לענין זה ראה סעיפים 7 ו-8 לתצהיר עדותו הראשית.
מר ברנוביץ' לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית מדוע לא העלה את העובדות הנוגעות להיעדר המקצועיות של רצף התובעים 1 ו-2 בעדותו הראשית, ו"נזכר" בכך רק בחקירתו הנגדית. רמת הפירוט שאליה הגיע בתיאור כשליו של רצף התובעים אף אינה מתיישבת עם עדותו בעמוד 59 לפרוטוקול שם הוא טוען כי צפה ברצף רק פעם אחת בעת עבודתו. מבחינה זו, מעוררת עדותו חוסר אמון מוחלט.
חוסר האמון שיש לרחוש לעדותו גובר שעה שהעדות בחקירה הנגדית איננה מוסיפה פרטים שלא היו בעדות הראשית, אלא עומדת בסתירה מוחלטת אליה.
מצד הנתבעת 2 לא הוצגו כל ראיות מקצועיות באמצעות מומחה שיש בהן כדי לייחס או לזהות את הכשלים ככאלה שמקורם בעבודות ריצוף לא תקינות.
יתרה מזו. חוות דעתו של מומחה בית המשפט, שאותה קיבלתי ואימצתי באופן מלא, מתארת היקף של כשלים שאינו יכול להיות תוצאה של פגיעה רשלנית במהלך עבודות ריצוף, אלא משתרעת על כל המכלול של האלמנטים הבונים הגנה מפני רטיבות במבנה.
גם בהיבט זה של הדברים, גירסת הנתבעת 2 לאחריותו של הרצף לבעיות הרטיבות, הינה חסרת כל בסיס.
העובדה ולפיה נמנעו התובעים מלהעיד את הרצף עצמו, איננה יכולה לשפר את המערכת הראייתית של הנתבעת 2, שהינה לקויה באופן יסודי כפי שתארתי לעיל.

זאת ועוד, הטענה ולפיה נגרם נזק לעבודות האיטום ע"י רצף התובעים 1 ו- 2 נסתרת מתוך עדותו של אורי חבס, שהעיד מטעמה, שעה שהוא עצמו אומר כי הניח חול על גבי יריעות האיטום וסייע בעבודות הריצוף, תוך שהוא שולל כל אפשרות לנזק כתוצאה מהנחת הריצוף, וזאת כיוון שהוא היה נוכח במקום והיה אחראי כהגדרתו לדרך שבה התנהלו הדברים. וכך נשמעים הדברים מפיו בפרוטוקול בית המשפט:

"אחרי זה אם היינו צריכים לתת חול, אני זוכר שנתתי חול.... את המרצפות הבאנו עם מנופאי ואני אחראי עליו. לא יכול להיות שהריצוף הונח על היריעות ופגע בהן. אני הייתי שם ואני אחראי".

לפי עדות זו, האופציה של גרימת נזק בעבודות הריצוף, כפי שהועלתה ע"י הנתבעת 2 הינה בלתי סבירה לחלוטין.

בהיבט זה של הדברים, הטענה ולפיה עבודות הריצוף שנעשו ע"י התובעים 1 ו-2 הן שגרמו לנזק לאיטום, היא טענה שנטענה בחוסר תום לב.

הונחה דעתי לפי הראיות שנשמעו כי קיומה של בדיקת הצפה תקינה של מכון התקנים, אינה מבטיחה בהכרח היעדרן של בעיות איטום, ושוכנעתי כי בהחלט תתכנה בעיות של איטום שלא תתגלינה בבדיקה של מכון התקנים.
אני מסתמכת בענין זה על עדותו של מומחה בית המשפט, כפ שבאה לידי ביטוי בעמ' 23 לפרוטוקול, וכן בעמ' 26 לפרוטוקול. עוד אני מסתמכת בענין זה על עדותו של מומחה התובעים המקובלת עלי בנקודה זו, בעמ' 30 ו- 31 לפרוטוקול.

ככלל, הייתה עדותו הראשית של ברנוביץ' בגדר עדות מתחמקת ומתפתלת, ואין היא מציגה באופן אמיתי כל גירסה נגדית לטענה ולפיה נפל פגם בעבודות האיטום שנעשו בבנין באחריות הנתבעת 2, והאמור בסעיף 10 ו-11 לתצהיר עדותו הראשית אינו אלא התחמקות גרידא.

לסיכום חלק זה של ההכרעה בפסק הדין, אני קובעת כי טענת הנתבעת 2, ולפיה נגרמו נזקי הרטיבות בדירות כתוצאה מנזקים שנגרמו לאיטום ע"י רצף התובעים לא הוכחה, והיא נדחית.

נותרה אפוא לדיון ולהכרעה חזית ההגנה השניה של הנתבעת מס' 2, אשר באה לידי ביטוי בהודעת צד ג' כלפי איזוליט, שתקרא להלן צד ג'.
אין מחלוקת כי מבחינה לוגית, אם קיים כשל בעבודות האיטום, וכשל זה הוביל לרטיבות, כי אז אחראי מבצע האיטום לנזקים.

אין מחלוקת כי התביעה כלפי צד ג' הופנתה ע"י הנתבעת 2 רק ביום 29.9.02 בהחלטת כב' השופט גלדשטיין, כאשר עד לאותו מועד הופנתה הודעת צד ג' מטעם הנתבעת 2 לחברה אחרת.
התביעה כלפי צד ג' הוגשה אפוא, קרוב לשנתיים לאחר הגשת התביעה, וצד ג' מכחיש בהגנתו את זהותו כמבצע עבודות האיטום בדירות.

הנתבעת 2 הציגה בפני
עדויות מהן ניתן להסיק כי צד ג' אכן עסק בביצוע עבודות האיטום, במבנה שבו ממוקמות הדירות, במסגרת פרוייקט משותף לבנין ברח' אושא 2, ולבנין ברח' יהודה הנשיא 25.

אני דוחה אפוא את הגנת צד ג', ככל שזו נסמכת על ההכחשה לביצוע עבודות האיטום במבנה בו ממוקמות הדירות.
לצד ג' חזית הגנה נוספת העוסקת בטענת התיישנות.
לפי האמור בכתב ההגנה שלה, מדובר בעבודות שבוצעו במהלך שנת 1993 והנזקים התגלו אף הם בסמוך, היינו בשנת 1994.
מאז שנת 1994 ועד למועד הגשת צד ג', חלפו כשמונה שנים,כך שתקופת ההתיישנות חוסמת את הנתבעת 2 בתביעתה כלפי צד ג'.

התובעים בתביעתם, אכן טוענים כי בחורף 94, 95 התגלתה חדירת המים לדירות, והובאה לידיעת הנתבעת 2. עדות זו אינה נסתרת בראיות הנתבעת 2, המאשרת בסעיף 9 לתצהיר עדותו של ברנוביץ' קיומן של פניות מצד התובעים.
עדותו של לוסטיגר בענין זה (התובע מס' 3) הותירה בעיני רושם אמין במיוחד, והיא גם נתמכת בעדותו של ברנוביץ', המאשר פניות בענין נזקי רטיבות עוד בשנת 1994. ראה עמ' 64 לפרוטוקול חקירתו הנגדית.
בהסתמך על עדויו אלה כמפורט לעיל, אני קובעת כי עילת התביעה נוצרה עוד בחורף 1994 לפיכך חלף המועד להגשת תביעה כלפי צד ג' מפאת התיישנות.

לפי זה דין התביעה כלפי צד ג' - לדחייה מחמת התיישנות.

זאת ועוד.

דומה כי גם לולא הגנת ההתיישנות שהוכחה ע"י צד ג', מנועה כיום נתבעת מס' 2 מלגלגל את האחריות לנזקי הרטיבות על צד ג', וזאת משעה שנמנעה מאז שנת 1994 המועד שבו נודע לה על קיומן של בעיות רטיבות, מלהביא את המידע לידיעת צד ג', לאפשר לו להיווכח בהיקף הבעיה בעת יצירתה, לאפשר לו להציע בזמן אמת פתרונות, לאפשר לו להיות נוכח בזמן שהגג נפתח ע"י התובעים, עובדה שהיתה ידועה היטב לנתבעת לפי הראיות ששמעתי, ובדרך זו להיות מודע לכל היקף הסיכון שהוא חשוף אליו.
כלפי צד ג' נוצרו במהלך השנים יותר מידי אירועים מכפי שהוא יכול היום להידרש אליהם, לאחר שנים ארוכות, שמשמעותם בשלילת זכותו להיווכח באופן בלתי אמצעי במקורות הכשל, בשלילת זכותו לצמצם את היקף הנזק במהלך השנים, בשלילת זכותו להיווכח במצבו של האיטום בעת פתיחת הגג, תוך העמדתו בפני
עובדה מוגמרת לתום תשע שנים ממועד סיום עבודתו במבנה.
יש לזכור גם כי במהלך תקופה זו נערכו גם ע"י הנתבעת מס' 2 נסיונות תיקון, וגם לכך השלכה על היקף אחריותו של צד ג'.

לנוכח הנימוקים והשיקולים הללו, סבורני כי הנתבעת 2 מנועה כיום מלהטיל את האחריות בנושא האיטום על צד ג'.

נכון בשלב זה של ההכרעה לסכם ולקבוע כי תביעת הנתבעת 2 כלפי צד ג' לא הוכחה, ודינה לדחיה.
הגנת הנתבעת 2 בכל המישורים, ובכל ההיבטים, נדחתה.
הוכחה על ידי התובעים אחריות הנתבעת 2 לכשל ולליקוי, ולהיקף הנזק לפי חוות דעת מומחה בית המשפט.

יחד עם זאת, אני קובעת כי התובעים אינם זכאים לעלויות התיקון החלקי שעשו ביוזמתם.

התביעה איפוא נדחית כלפי הנתבעת 1 ומתקבלת באופן חלקי כלפי הנתבעת 2.

הנתבעת 2 תשלם לתובעים את הסך של 37,800 ₪ בתוספת מע"מ.

אשר לחלק התביעה העוסק בעוגמת נפש -
אכן שוכנעתי כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה כתוצאה מליקויי הרטיבות שנגרמו לדירותיהם, שעה שהנתבעת 2 מתחמקת מאחריות באופן בלתי הוגן.
התובעים הותירו בעיני רושם של אנשים הוגנים והגונים, שנקלעו שלא ברצונם ושלא באשמתם למסכת קפקאית של ייסורים, שגרמה לפגיעה קשה באיכות חייהם, לאחר ששילמו במיטב כספם עבור דירותיהם.
במיוחד התרשמתי מכנותו של התובע מס' 3, ומיחסי השכנות היפים שהצליח לשמר למרות הלחץ הנפשי שהיה מנת חלקם מידי חורף.
על הנתבעת 2 לשלם לתובעים סך של 20,000 ₪ בחלקים שווים ביניהם בגין עוגמת נפש.

אשר להוצאות -
הנתבעת 2 ניהלה הליך משפטי עיקש, לוחמני ומכביד שלא לצורך, וללא כל ביסוס כפי שקבעתי לעיל.
אווירת ניהול הדיון באולם היתה גם היא בלתי עניינית ומכבידה. להתרשמותי זו מהישיבה שהתקיימה בפני
, קיימת תמיכה גם בהתרשמותה של כב' השופטת דליה מרק, ביום 5.1.03.
אני מחייבת את הנתבעת 2 בהוצאות לטובת התובעים, כולל הוצאות ייצוג משפטי, ועלויות חוות דעת בסך של 18,000 ₪.
אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לצד ג' הוצאות משפט לאחר שהתביעה כנגדו נדחתה, בסך של 5,000 ₪.
אני מחייבת את התובעים לשלם הוצאות משפט לנתבעת מס' 1 שתביעתם כנגדה נדחתה, והיתה חסרת בסיס מלכתחילה בסך של 5,000 ₪.
ניתנה היום י' בסיון, תשס"ג (10 ביוני 2003) במעמד עו"ד פרץ בשם תובעים 3,4 .
עו"ד טוקר בשם נתבע 2 .
מתמחה בשם צד ג'.
יעל אחימן,שופטת








א בית משפט שלום 115413/00 סדן אוסקר נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2003)