פסקי דין על אריק בן דוד לוי

6189/03 בשפ     08/07/2003




בשפ 6189/03 מדינת ישראל נ' אריק בן דוד לוי






בבית המשפט העליון

בש"פ 6189/03

כבוד השופטת א' חיות

בפני
:

מדינת ישראל

העוררת:

נ ג ד
1. אריק בן דוד לוי

המשיבים:
2. ירון בן מוריס ממי

3. אלברט בן ניסים אמסילי
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1594/03
ו-1592/03 מיום 6.3.03 שניתנה על ידי כבוד השופט י' כהן
בשם העוררת: עו"ד חובב ארצי

בשם המשיב 1: עו"ד אביגדור פלדמן

בשם המשיב 2: עו"ד ארז גוטמן
בשם המשיב 3: עו"ד אלי סבן
החלטה
1. המשיבים עומדים לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי בלבד, לפי סעיף 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש], התשל"ג-1973. המשיבים 1 ו-2 עומדים לדין יחד בת.פ. 178/03 ואילו נגד המשיב 3 הוגש כתב-אישום נפרד בת.פ. 179/03. למשיבים 1 ו- 2 מיוחסת גם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ולמשיב 1 מיוחסת עבירה נוספת של הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו.

העובדות המפורטות בשני כתבי-האישום זהות בעיקרן וזו תמציתן: המשיבים 1 ו- 2 קשרו קשר ביניהם להחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל של כ- 50 ק"ג ולצורך קידום מטרה זו ומימושה נסעו ברכב רנו (להלן - הרכב) אל הכניסה ליישוב שדה אליעזר יחד עם אדם נוסף, שזהותו לא נחשפה במהלך החקירה ואף לא בכתבי-האישום (להלן - האדם הנוסף). בהגיע השלושה לשדה אליעזר ירד האדם הנוסף מן הרכב ונאסף מן המקום, סמוך לאחר מכן, על-ידי מונית שבה נהג המשיב 3 (להלן - המונית). שני כלי הרכב נסעו זה בעקבות זה ובהגיעם לאתר אחוזת דוברובין עצרה המונית, האדם הנוסף ירד ממנה, ניגש למקום מחבוא בצד הדרך והוציא ממנו שני תיקים גדולים, שהכילו כ- 50 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש. את שני התיקים שם האדם הנוסף בעזרת המשיב 3 בתא המטען של המונית והמשיב 3 כיסה אותם בשמיכה, סגר את תא המטען, נכנס למונית והמשיך בנסיעה, כשבעקבותיו נוסע הרכב ובו המשיבים 1 ו- 2. כעבור זמן קצר, נעצרו שלושה המשיבים על-ידי המשטרה, שהציבה מחסום משטרתי על הכביש שבו נסעו. המשיב 1 סירב לצאת מהרכב ולא נשמע להוראות השוטרים. על כן, הופעל נגדו כוח סביר לצורך ביצוע המעצר.

במאמר מוסגר, יצוין כי בחומר החקירה מצוי מסמך שערכה עו"ד ירושלמי, סגנית בכירה לפרקליטת מחוז צפון, הממוען "לכל מאן דבעי" ובו צוין כי העוררת פועלת להוצאת תעודת חיסיון, בין היתר, באשר לאדם הנוסף, המתואר בדו"חות התצפית כ"אדם הלבוש חולצה לבנה, מכנס ג'ינס וחבוש כובע ומשקפי שמש", והנזכר בדו"ח העיקוב כ"גבר 1", לרבות בכל הנוגע לשאלה מה ידוע למשטרה לגבי זהותו, אם בכלל, והאם קיימים קשרים בינו לבין משטרת ישראל
- אם לאו.

2. בד בבד עם הגשת כתבי-האישום עתרה העוררת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית-המשפט המחוזי בנצרת בחן באופן יסודי וממצה את חומר הראיות המצוי בתיק והורה על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים בקובעו כי :
"הראיות הלכאוריות כאן, עוצמתן בדרגה שונה לגבי כל אחד מהמשיבים, ניתן לומר בעוצמה בינונית משהו באשר לממי ולוי ובעוצמה נמוכה באשר לאמסילי."

בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לנוכח מסכת הראיות הכוללת ובהתחשב בדרגת הראיות לכאורה, ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגביהם.

מכאן הערר שבפני
.

בית-המשפט המחוזי עיכב את ביצוע ההחלטה ב- 48 שעות על-מנת לאפשר דיון בערר בתוך תקופת עיכוב הביצוע ובדיון שהתקיים הבוקר הסכימו באי-כוח המשיבים להאריך את עיכוב הביצוע עד למתן החלטה בערר.

3. אכן, חומר הראיות שנאסף נגד המשיבים מתמצה בראיות נסיבתיות בלבד. עובדה זו, היא כשלעצמה, אינה שוללת אפשרות של מעצר עד תום ההליכים מקום בו מצטרפות הראיות הנסיבתיות לכדי מסכת של ראיות לכאורה, המעמידות סיכוי סביר להרשעה (ראו: בש"פ 991/99 מדינת ישראל
נ' משה קנילסקי (לא פורסם), בש"פ 139/97 פרץ נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) וכן בש"פ 1977/94 אוחנה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)). אולם, כאשר בראיות נסיבתיות עסקינן, עליהן להיות על פניהן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראו: בש"פ 991/99 הנ"ל). אין זה המקרה שבפני
נו. בחנתי את חומר הראיות ונראה כי התשתית הראייתית, לגבי המשיבים כולם, כפי שהיא ניצבת היום בפני
בית-המשפט, לוקה בחסר ואין מצטיירת מתוכה תמונה עובדתית ברורה ושלמה לביסוס האישומים המיוחסים למשיבים או מי מהם. במקרים כגון-דא, הורה בית-משפט זה לא אחת כי ראוי להסתפק בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 5140/98 ויטלי בורקוש נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), בש"פ 1919/99 עמוס דוד נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), בש"פ 10187/02 עבד אל רחמאן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), בש"פ 10191/02 דותן שוקרון נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).

במקרה שלפנינו, לא נתפסו הסמים בחזקת מי מהמשיבים 1 ו- 2 ואף לא במכונית שבה נסעו; הקשר בין המשיבים 1 ו- 2 ובין האדם הנוסף, שהוציא את הסמים ממחבואם, אף הוא לא התברר במידה מספקת, משום שהאדם הנוסף נעלם ואיננו וכל פרט הנוגע אליו עומד להיות חסוי, אם תענה בקשת העוררת להוצאת תעודת חיסיון בנדון. המשיב 1, מצדו, שתק לאורך כל החקירה ומן המעט שאמר המשיב 2 בחקירתו קשה לדלות ראיה ממשית כלשהי הקושרת את המשיבים 1 ו-2 אל הסם שנתפס או ראיה בדבר הקשר שקשרו ביניהם, על-פי הנטען, להחזקת הסם. ודוק, לצורך עבירת ההחזקה על התביעה לבסס יכולת פיסית של המשיבים 1 ו- 2 או מי מהם לשלוט בחפץ נשוא ההחזקה או, למצער, יש לבסס "חזקה קונסטרוקטיבית", למשל בשל החזקה בחבורה (ראו: ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל
, פ"ד מ(1) 813). אמנם, הראיות לכאורה שנאספו במקרה דנן, יש בהן כדי לטוות חוטים מסוימים, בעלי אופי נסיבתי, הקושרים בין המשיבים 1 ו- 2 ובין הסם שנתפס. למשל בכך שהקדימו ופגשו את האדם הנוסף, בטרם עבר למונית ונסע אל מקום המחבוא; למשל בכך שהיה זה המשיב 2 אשר הזמין את המונית למקום וכמובן בכך שהמשיבים 1 ו- 2 נסעו ברכב בעקבות המונית אל המקום שממנו הוציא האדם הנוסף את הסם שהוחבא. אך חוטים מקשרים אלה אין די בהם, בשלב זה, כדי לעמוד בדרישה שהציבה הפסיקה לעניין ראיות נסיבתיות בשלב המעצר. קל וחומר בכל הנוגע למשיב 3, אשר לכתחילה לא יוחסה לו העבירה של קשירת קשר להחזקת הסם. גירסת המשיב 3, שהינו נהג מונית במקצועו, הינה כי נקלע לזירת האירוע לאחר שהוזמן על-ידי המשיב 2 לבצע נסיעה משדה אליעזר לעכו וכי לא ידע דבר וחצי דבר על עניין הסמים. גירסה זו תיבחן בודאי במהלך המשפט, אולם לעת הזו, אין לומר עליה כי היא בלתי מתקבלת על הדעת ומכל מקום, אף כי עולות תמיהות כאלה ואחרות באשר להודעות שמסר, ובעיקר ביחס לשאלה עד כמה השתתף בהכנסת התיקים לתא המטען, נראה כי גם בעניינו של המשיב 3 אין מדובר בראיות שעוצמתן מצדיקה מעצר.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא לעניין שחרורם של המשיבים ולעניין התנאים המגבילים שנקבעו לצורך כך.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ח' תמוז, תשס"ג (8.7.03).

ש ו פ ט ת








בשפ בית המשפט העליון 6189/03 מדינת ישראל נ' אריק בן דוד לוי (פורסם ב-ֽ 08/07/2003)