פסקי דין על צנצלשוילי יוסף | פסקי דין על אזולאי מרדכי |

8173/07 פ     10/12/2007




פ 8173/07 מדינת ישראל נ' צנצלשוילי יוסף, אזולאי מרדכי




בעניין:

11



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
פ
008173/07


בפני
:
כב' השופט אברהם יעקב
תאריך:
10/12/2007




בעניין:
מדינת ישראל







המאשימה

נ ג ד



1. צנצלשוילי יוסף


2. אזולאי מרדכי






הנאשמים


נוכחים :
ב"כ המאשימה – עו"ד גליק

הנאשם 2 ובאת כוחו – עו"ד זייצב


פרוטוקול


עו"ד זייצב
:
אני מבקשת לצרף את ת.פ. 992/07 של בית משפט השלום באשדוד, שעניינו הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנאשם מודה בעובדות כתב האישום אשר הגשתי לבית המשפט.

עו"ד גליק
:
אני מסכימה לצירוף.

הנאשם:
באת כוחי הסבירה לי את כתב האישום שב-ת.פ. 992/07 של בית משפט השלום באשדוד. הבנתי את האמור בו ואני מודה בעובדות כתב אישום זה.




הכרעת דין מתוקנת בשנית לנאשם 2

לאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום שבתיק זה ולאחר שהוא הודה בעובדות ת.פ. 209/07 של בית משפט השלום באשדוד, אשר צורף לתיק זה, ולאחר שהודה בעובדות ת.פ. 992/07 של בית משפט השלום באשדוד, אשר אותו אני מצרף לתיק זה – אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקת סם שלא לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ניתנה היום א' בטבת, תשס"ח (10 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים.


אברהם יעקב
, שופט

ב"כ הצדדים:

אין לנו מה להוסיף על הטיעונים לעונש.


גזר דין לנאשם 2

1.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירת פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו- 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובהפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק. הודאה זו באה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

בנוסף, הנאשם הודה בעובדות ת.פ. 209/07 של בית משפט השלום באשדוד, אשר צורף לתיק זה, והורשע על פי הודאתו בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.


עוד בנוסף, הנאשם הודה בעובדות ת.פ. 992/07 של בית משפט השלום באשדוד, אשר צורף לתיק זה, והורשע על פי הודאתו בעבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.


2.
שני המתלוננים הינם נהגי אוטובוס של חברת "אגד". על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בתאריך 31/05/07 סמוך לשעת חצות, הגיעו המתלוננים לרח' חנה סנש באשדוד. באותה עת, הנאשמים יחד עם שלושה אחרים (להלן: האחרים) היו בסמוך למקום. האחרים החזיקו ברשותם סכין ומברג. המתלונן 1 ירד מהאוטובוס שבו נהג וניגש אל המתלונן 2, כשהאוטובוס נותר סגור, אך לא נעול ותיקו של המתלונן בתוכו. בהזדמנות זו, עלה הנאשם 1 לאוטובוס ונטל ממנו את תיקו של המתלונן 1, אשר הכיל 6,200 ₪ במזומן וכרטיסי נסיעה, בעת שהנאשם 2 והאחרים המתינו בסמוך וצפו בנעשה.
המתלונן 1 הבחין בנאשם 1 יוצא מהאוטובוס כשבידו התיק, הוא התקרב אליו וניסה להוציא את התיק מידו, אולם הנאשם 1 נאבק בו. המתלונן 2 הגיע לסייע למתלונן 1 והחזיק בנאשם 1, עד שזה הפיל את התיק על הקרקע. המתלונן 1 נטל את תיקו, הניח אותו באוטובוס ויצא חזרה.
הנאשם 2 והאחרים, אשר צפו בנעשה, רצו אל עבר המתלוננים ודרשו מהמתלונן 2 שישחרר את הנאשם 1. משסרב, הוכה המתלונן 2 בראשו בידי מי מהם, והנאשם 1 השתחרר מאחיזתו. הנאשמים והאחרים תקפו גם את המתלונן 1 והפילו אותו על הקרקע. המתלונן 2 התקשר למשטרה והנאשמים חזרו ותקפו אותו בכל גופו באגרופים ובבעיטות. בין היתר הכה הנאשם 2 את המתלונן 2 באגרופים והשניים נפלו על הקרקע כשהמתלונן 2 מנסה להגן על עצמו. באותה עת, מי מבין האחרים והנאשם 1, דקר את המתלונן 2 בידו ברגלו ובאוזנו.
המתלונן 1 ניסה לסייע למתלונן 2, אולם הנאשמים והאחרים תקפו גם אותו באגרופים ובבעיטות, ניסו לדקור אותו ולהכותו באבן ומי מהם דקר אותו בידו.
לאחר מכן, הנאשמים והאחרים נמלטו מהמקום.
המתלוננים הובהלו לבית החולים לצורך קבלת טיפול רפואי, שם התברר כי נגרמו להם דקירות וחבלות שונות בגופם.

על פי האישום השני, ביום 14/02/07 הורה בית משפט השלום באשדוד כי הנאשם 2 ישהה במעצר בית בביתו ובעת שביצע את המעשים המתוארים באישום הראשון, הנאשם 2 הפר את ההוראה החוקית הנ"ל.

הנאשם 2, כאמור, הודה בעובדות כתב האישום כמפורט לעיל, והורשע בביצוע עבירת פציעה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית.
כמו כן הודה הנאשם 2 בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו בת.פ. 209/07 בבית משפט השלום באשדוד ואשר צורף לתיק זה. על פי כתב האישום, בתאריך 12/02/07 בשעה 16:30 ובמקומות שונים ברחוב שדרות עוזיהו באשדוד, הנאשם החזיק, יחד עם אחר, בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 57.0842 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית ולפיכך הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
בנוסף, הודה הנאשם גם ב-ת.פ. 992/07 של בית משפט השלום באשדוד, אשר גם הוא צורף לתיק זה. על פי כתב האישום, שוחרר הנאשם בבית משפט השלום באשדוד בתנאים מגבילים ובניהם – מעצר בית מלא. כשלושה חודשים לאחר השחרור הפר הנאשם 2 הוראה חוקית זו שניתנה על ידי בית המשפט, בכך שיצא מבית הוריו וישב בכניסה לבנין בו הוא מתגורר.
משהבחין הנאשם בשוטר, נמלט מהמקום לביתו, וזאת בכוונה להכשיל את השוטר בעת שמילא תפקידו כחוק.

3.
הנאשם 2, צעיר כבן 19, היה מצוי טרם מעצרו בתיק זה בחלופת מעצר בבית הוריו בגין עבירת הסמים הנזכרת לעיל. מן התסקיר שנערך בעניינו עולה כי הנאשם 2 גדל והתחנך במשפחה חרדית ובגיל ההתבגרות החל למרוד בסגנון החיים החרדי. הוריו התקשו להשלים עם תהליך ההתרופפות שביטא כלפי אורח החיים החרדי, וכדרך להתמודד עם קשייו הרגשיים, בין היתר על רקע חווית דחייה קשה שחווה מצד הוריו ואלימות פיזית מצד אביו, פנה הנאשם לשימוש בסמים מסוג "חשיש".

הנאשם 2 סיים 8 שנות לימוד, שהה בחווה טיפולית למשך כשנתיים וחצי ובהמשך נדד בין קרובי משפחתו על רקע ניתוק קשר עם הוריו לנוכח קיומם של קונפליקטים ופערים בין סגנונות חייהם. לפני כשנה שב לבית הוריו, בעיקר בשל קשיים כלכליים.

על פי התסקיר, הנאשם 2 מודה בביצוע העבירות המיוחסות לו ולוקח אחריות מסוימת על מעשיו. להערכת שירות המבחן, העבירה בוצעה על רקע מאפייני אישיותו, מצוקתו הרגשית וקושי שלו בהפעלת שיקול דעת. הנאשם 2 הביע רצון לערוך שינוי באורח חייו ולחזור ולחיות עם משפחתו על פי אורחותיהם הדתיים ואולם היה קושי לאבחן האם מדובר בהצהרה מילולית גרידא או שהינו בעל כוחות ממשיים לעריכת שינוי שכזה.
בשל גילו הצעיר ומתוך כוונה למנוע חשיפה ממושכת שלו לאורח חיים עברייני, הומלץ להטיל עליו עונש מאסר לתקופה קצרה.

4.
במסגרת הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה כי הנאשמים החליטו לתקוף את המתלוננים, ללא כל התגרות קודמת מצידם, ועשו זאת למרות שיכלו להימנע מתקיפתם, לאחר שהגניבה סוכלה. הנאשמים, בהתנהגותם הוונדליסטית, פגעו בשני מתלוננים תמימים שהיו בסיום יום עבודתם. הנאשם 2 הגדיל לעשות וביצע את העבירה הנ"ל תוך שהוא מפר הוראה חוקית, לפיה אמור היה לשהות במעצר בית, ובכך הפר את האמון שנתן בו בית המשפט, הפגין יחס של זלזול כלפי רשויות אכיפת החוק ולא ניתן לתת בו אמון שוב.

לטענת ב"כ המאשימה, צירוף התיק הנוסף שעניינו בעבירת סמים שביצע הנאשם 2, מצביע על כך שמעשיו של הנאשם לא היו בבחינת מעידה חד פעמית שלו, אלא מדובר בנאשם שבחר בפשע כדרך חיים. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם 2 עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, שבאמצעותו יועבר מסר ברור וחד משמעי לנאשם ולציבור, מסר שירתיע את הנאשם ושכמותו ושיביא לחיזוק תחושת הביטחון שכל אזרח זכאי לה.

5.
בטיעוניה לעונש ציינה הסנגורית את גילו הצעיר של הנאשם 2 ואת העובדה שהינו נעדר עבר פלילי. מתסקירו עולה בבירור שהנסיבות המשפחתיות הקשות, הן שהובילו את הנאשם 2 לידי ביצוע העבירה דנן. יחסיו עם הוריו אינם טובים והוא לא זכה לטיפול מצד גורמי הרווחה, כמו כן מאחר ולא נמצאה חלופת מעצר ראויה בעניינו, הוא נותר עצור בזמן ניהול ההליך המשפטי נגדו. הסנגורית טענה כי אכן מדובר בעבירה חמורה, אולם הנאשם 2 לא היה הדמות הדומיננטית בביצועה. לטענתה, הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, לא תשרת את טובת הנאשם הזקוק לטיפול ולעזרה, ואף לא תשרת את טובת הציבור. בקשתה היתה להסתפק בתקופת מעצרו ולהטיל עליו עונש נוסף שירוצה בדרך של עבודות שירות.

הנאשם ביקש אף הוא לומר את דברו לבית המשפט, בהם הביע חרטה על מעשיו.

6.
העבירה העיקרית שביצע הנאשם 2, היא עבירת אלימות חמורה אשר הביאה לפציעת שני המתלוננים, על לא עוול בכפם. ההתנהגות האלימה מצד הנאשם 2 ותקיפתו את המתלוננים ראויה לכל גינוי וכן ראויה היא לענישה הולמת. בית המשפט העליון, נדרש לא פעם לדון בעבירות אלימות מסוג זה ויצא לאחרונה בקריאה להחמרת רמת הענישה הנקוטה בעברייני אלימות, על מנת להביא, ולו במעט, למיגור תופעת האלימות אשר הפכה לשכיחה במחוזותינו.

בע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 25/09/07) נקבע כך:

"דרך התנהגות זו משקפת לצערי התנהלות, שכונתה על ידי השופט חשין "תת-תרבות", של פתרון סכסוכים באמצעים אלימים. בית המשפט חזר והבהיר באופן
שאינו משתמע לשתי פנים את האופן בו יש לנהוג עם עברייני אלימות מסוג זה:

”בימים שמכבר נהגו אנשים ליישב חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם בדו-קרב של צחצוח חרבות או בדו-קרב בירי של אקדחים (השוו: ע"פ 8554/00
זרבאילוב נ' מדינת ישראל

, פ"ד נ"ז(4) 913, 919-918). הסכינים למיניהן תפשו כיום את מקום החרבות, ובצד האקדחים משמשות אף הן מכשיר ליישובם של חילוקי דעות. תופעה ממאירה זו מטילה על בתי-המשפט חובה למיגורה המוחלט, ודרכם של בית-המשפט להעלות תרומה ראויה היא - בין השאר - על דרך הטלתם של עונשים חמורים... ואולם המגיפה שפשתה במחנה היא כה קשה וכה ממאירה עד שבתי המשפט חייבים להעלות את תרומתם למלחמה בה על דרך ענישה מרתיעה. וענישה מרתיעה בהקשר הדברים פירושה הוא -שליחתו של נאשם לבית האסורים” [ע"פ 9133/04
גורדון נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 23.12.04)].

כאמור, בסוג העבירות בהן הורשע המערער חייבת להינתן הבכורה לצורכי הרתעה ולשיקולי הגנה על הציבור. התפשטות נגע האלימות מחייבת העברת מסר ברור ונחרץ המוליד את הצורך בענישה מחמירה".

7.
אינני סבור, כטענת הסנגורית, כי הנאשם 2 לא היה הדמות הדומיננטית באירוע, באשר על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה, הוא נטל חלק פעיל בביצוע העבירה ואחראי לתוצאותיה כיתר המשתתפים. משנה חומרה ישנו לאור העובדה שהנאשם ביצע את העבירה הנדונה בעת שהיה אמור לשהות במעצר בית בבית הוריו, לפי הוראת בית משפט השלום, הוראה שאותה הפר. כמן כן יש לקחת בחשבון את הרשעתו בעבירות נוספות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

לא נעלמו מעיני גילו הצעיר של הנאשם, נסיבותיו האישיות והקשיים שעמם הוא מתמודד, כמתואר בתסקיר בעניינו. עם זאת, חומרת העבירות מחייבת, לדעתי, הטלת עונש מאסר בפועל שייתן מענה ליתר שיקולי הענישה שעניינם הרתעה, גמול והגנה על הציבור.


8.
לפיכך, ולאחר ששקלתי את נסיבות העבירה והנאשם, לחומרא ולקולא, אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:


א.
24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 01.06.07.


ב.
12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ועבירות על פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.


ג.
שישה חודשים מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות של הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.


ד.
10,000 ₪ פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בתיק זה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום א' בטבת, תשס"ח (10 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים.




אברהם יעקב
, שופט









פ בית משפט מחוזי 8173/07 מדינת ישראל נ' צנצלשוילי יוסף, אזולאי מרדכי (פורסם ב-ֽ 10/12/2007)