פסקי דין על כריכיית כהן שלמה ובניו | פסקי דין על בן מיכאל גבריאל

215842/02 א     07/07/2003




א 215842/02 כריכיית כהן שלמה ובניו נ' בן מיכאל גבריאל




1
בתי המשפט
א 215842/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
07/07/2003
תאריך:
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

כריכיית כהן שלמה ובניו

בעניין:
התובעת
נ ג ד
בן מיכאל גבריאל
הנתבע
פסק דין
בפני
תביעה כספית, בה התובעת, חברה הנותנת שירותי כריכה תובעת מהנתבע הנותן שירותי הפקת דפוס, ומקום העבודה הוא ביתו רח' יוספטל 39 בת ים, בגין אספקת שירותי כריכה ביום 27.3.01, בסך של 3,521 ₪.

פרשת התביעה:
עד התובעת בעדותו הראשית פירט, כי הנתבע פנה אליו בתאריך 12.3.01, משהופנה אליו על ידי אחיו. באותו יום, סיפקה לו התובעת את הזמנתו, שירותי כריכה לקטלוג בשני משלוחים, הראשון בשעה 10.00 בבוקר והשני בשעה 14.00 בצהרים.

בתצהיר עדות ראשית טוען העד, כי ביום 21.3.01 פנה אליו שנית הנתבע וביקש פרוייקט נוסף שסופק באותו יום בערב.
לטענת התובעת הנתבע ביקש שאדם בשם דניאל ייקח את החומר מהתובעת וביקש לא לדבר איתו על מחיר וכך גם עשו.

לטענת העד, אותו דניאל לקח את החומר, נתן לתובעת את מספר הטלפון שלו ואמר לו שאם הנתבע לא ישלם את החוב, תוכל התובעת ליצור קשר עם אותו דניאל, כדי שהוא ישלם את החוב
לטענתו, הוסיף אותו דניאל כי אינו רוצה להשאיר חובות אצל ספקים והנתבע הינו פרילנס שלו. העד המשיך כי אחרי שבוע, הוצאה חשבונית לנתבע, ובמהלך חודש אוגוסט אותו דניאל יצר איתו קשר, ביקש את החשבונית, כן ביקש שהעד ישלח שליח לקבל את השיק, אך את השיק לא קיבל עד היום.

לטענתו, הגיע אליו הנתבע עם קרוב משפחה והגיעו לפשרה שאם התובעת תקבל שיק מדניאל תעביר אותו לנתבע אשר ישלם תמורת השיק במזומן.

בחקירה נגדית, אישר העד כי הנתבע לא חתם על תעודות המשלוח, והשיב כי את העבודה הראשונה לקח הנתבע ואת השניה לקח דניאל.

פרשת ההגנה:
הנתבע טוען כי התובעת במקום לספק לו את שירותי הכריכה כמוסכם ביניהם, סיפקה אותו ישירות ללקוח של הנתבע מר דניאל נחמיאס ואף שלחה אליו חשבונית. לטענתו, המוצר, מושא התביעה, לא סופק לו ולכן אינו חייב מאומה לתובעת. עוד לטענתו, החשבונית בגין שירותי הכריכה הונפקה לדניאל נחמיאס ורק משזה סירב לשלמה הונפקה חשבונית חדשה אליו.

הנתבע גם הסביר, כי בכך שהתובעת לא סיפקה לו את המוצר אלא ישירות לאותו מר דניאל מנעה ממנו מלקבל את המגיע לו ממר דניאל, הן עמלתו והן הסכום אותו היה צריך להעביר לתובעת ולמבצעים אחרים של פרמטרים אחרים באותו הקטלוג - המוצר.

בחקירתו הראשית, הנתבע הבהיר כי את תחילת תהליכי הפקת המוצר עשה אחיו של עד התובעת, והתובעת היתה אמורה לסיים הליכים אלה.

לטענתו, הקשר הראשוני עם התובעת נוצר סביב התאריך 5.3.01. התובעת, מסרה לו הצעת מחיר, הנתבע, הראה אותה למר דניאל ונתן לו הצעת מחיר שלו שכללה את עלות הפקת המוצר על ידי התובעת + עמלתו של הנתבע.

לטענתו לאחר שביצע מספר פעולות מקדמיות כדי לבצע את העבודה טרם מסירתה לכריכה אצל התובעת, כגון עבודות דפוס, למינציה, רכישת נייר, הפקה ועוד. כל אלה מרכיבים לעשיית המוצר הסופי, הקטלוג, הגיש את כל אלה לתובעת, כדי שתכרוך את הקטלוג בהתאם לסיכום ביניהם. לטענתו, מה שקרה בפועל הוא, שהתובעת מסרה את כל עבודתה למר דניאל נחמיאס ולא לידיו. במצב דברים זה, הסחורה לא הגיעה אליו, ובכך שהסחורה נמסרה ישירות לאותו דניאל, התאפשר לאותו דניאל להעביר את הקטלוגים ישירות ללקוחותיו מבלי שהנתבע יגבה את עמלו.

התובעת, לטענתו, עזרה לדניאל לעקוף את הנתבע ולא לשלם את עמלותיו, וגרמה לו להפסד. גם עד התובעת מסר לו כי החשבונות של ביצוע העבודה יעברו למר דניאל אשר זה האחרון ישלם עבור העבודה.

הנתבע גם הסביר שדבריו אלה של עד התובעת, שהחשבוניות הוצאו על שם דניאל ודניאל ישלם אותם, הן ההסבר לכך שהתובעת לא פנתה אליו עד שבפועל הסתבר לה שדניאל לא משלם את החשבוניות.

בחקירה נגדית ענה העד כי דרש מדניאל את עמלתו וכי לא שילם לתובעת כי לא קיבל את הסחורה בפועל והדגיש כי עד התובעת הודיע לו שהגיש את החשבוניות לדניאל.

בכ התובעת בסיכומיו טוען כי אין הכחשה לביצוע העבודה וכי הראיה שביום 21.3.01 נתבקשה על ידי הנתבע עבודה נוספת מוכיחה כי לא היתה לנתבע כל טענה. לטענתו, הנתבע ודניאל יושבים ביחד באותו משרד והתביעות שיש לנתבע נגד דניאל בגין עמלתו אינן מאפשרות לנתבע לא לשלם את חובו.

הנתבע בסיכומיו מודה שהתבצעה העבודה, אלא שזו לא נמסרה לידיו, והיא נמסרה לאדם אחר על ידי התובעת.

הנתבע הסביר בסיכומיו כי הוא עבד מביתו ולא ממשרדו של דניאל וגם בחשבוניות שלו מופיע כי מקום העבודה הוא ביתו.
דניאל נחמיאס הוא לקוח שלו והוא נתן לו שירותי הפקה ביחסים של פרילנס. הנתבע הסביר כי אם הסחורה היתה נמסרת לידיו מהתובעת, כפי שהוסכם בינו לבין התובעת. הוא, הנתבע היה מעבירה לאותו דניאל, הרי היה גובה ממנו גם את חומר הגלם שזהו התשלום לתובעת וגם את העמלה המגיעה לו.

לטענתו, התובעת בכך שמסרה את המוצרים לדניאל גרמה לנזק שאיננו יכול לגבות ממנו לא את העמלה ולא עבור חומר הגלם כל עוד לא נמסרה לו הסחורה, לטענתו אינו חייב לשלם מאומה.

עוד מוסיף הנתבע, כי לא חתם על תעודות המשלוח.

דיון:
הצדדים תיארו בפני
התקשרות בעל פה ביניהם לפיה, הנתבע מסר לתובעת חומר גלם לכריכת קטלוג, התובעת היתה אמורה למסור לו את הקטלוגים והנתבע היה צריך לשלם עבורם. ברקע צד שלישי אשר אינו קשור למערכת יחסים זו. הכוונה לאותו דניאל שעבורו הפיק הנתבע את החוברת. עם מסירת הקטלוגים לאותו דניאל על ידי הנתבע היה הנתבע אמור לקבל מאותו דניאל כסף הן עבור חומר הגלם וכריכתו והן בגין עמלתו.

התובעת, שעליה נטל הראיה כפי שנפסק כבר "המוציא מחברו עליו הראיה", לא החתימה את הנתבע על כל תעודת משלוח.

לעניין זה, טענה התובעת כי הפקידה של התובעת לקחה מהנתבע את כתובתו כאשר הוא לא חתם על תעודות המשלוח. כיוון שהיה לחוץ לספק את החומר ללקוח. העיד עד התובעת "הוא מיהר ולא לקח תעודות משלוח". "וכשהוא לקח את המשלוח השני הפקידה לקחה את הפרטים".

התובעת, יכולה היתה להביא את אותה פקידה שתעיד על נסיבות אי חתימתו של הנתבע על תעודות המשלוח ובכלל שתעיד מי קיבל את המשלוחים ואם אותו דניאל קיבל אותם, האם אמר שבא בשם הנתבע.
ועל אי הבאת עד כבר נאמר וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו.

שני הצדדים הסתמכו על עד מרכזי שעומד ברקע העיסקה, אותו מר דניאל. התובעת הגדילה לעשות, כאשר העד מטעמה העיד כי אותו דניאל הבטיח לשלם את מחיר העבודה המגיע לתובעת ואף אמר לו שאם הנתבע לא ישלם את החוב המגיע לתובעת, הוא דניאל יעשה זאת.
אותו דניאל גם אמר לעד התובעת שיפקסס לו חשבונית לתשלום.
שני הצדדים לא הביאו את העד המרכזי הזה.
הנתבע, בהתאם למסכת העובדות האופפות את המקרה שבפני
נו, ועל פי הסברו, לא יכול היה גם להביאו להעיד לטובתו כי לדבריו אותו דניאל חייב לו כסף והוא אף עומד לתבוע אותו על כך.

התובעת, שלעד מטעמה, כפי שהסביר היו שיחות טלפוניות עם אותו מר דניאל לעניין התשלום, החשבונית, העברת שיק וכו' יכולה היתה להביא עד זה לשפוך אור על טענותיה.

נטל ההוכחה מוטל על התובעת. אותם דברים לגבי אי הבאת עד יפים גם לגבי עד זה.

בנוסף, יש אי דיוק בין האמור בכתב התביעה לפיו היתה הזמנת עבודה לשירותי כריכה ביום 27.3.01, בכתב התביעה לא מוזכרת שום הזמנת עבודה של יום 12.3.01 או של יום 21.3.01.

שני תאריכים אלה הם התאריכים היחידים אותם פירט עד התובעת בעדות הראשית שלו, בבית המשפט. בעוד שכתב התביעה מדבר על משלוח אחד ביום 27.3.03 עד התובעת בעדותו דיבר על שתי הזמנות אחת ביום 12.301 והשניה ביום 21.3.01. כאמור המפורט בכתב התביעה ובעדותו הראשית בבית המשפט לא תואם האחד את השני.

גם אם נכונה טענת התובעת כי ביום 21.3.01 הזמין הנתבע פרוייקט נוסף, וזה מראה על כך שהוא הסכים לכך שמר דניאל לקח את המשלוח הראשון, הסביר זאת הנתבע בסיכומיו כי הוא הזמין את המשלוח השני טרם שידע שהמשלוח הראשון נמסר לדניאל.

הנתבע לא חתום על תעודות המשלוח וכאמור התובעת לא הזמינה את פקידתה שתעיד לנושא זה.

הנתבע טען כי עבד מביתו ולא ממשרדו של דניאל גם התובעת כתבה בכתב התביעה כי הנתבע עבד מרח' יוספטל בבת ים, גם החשבוניות נושאות כתובת זו. גם הכתובת שנתן הנתבע, לטענת התובעת, לפקידתה, הינה ברח' יוספטל בבת ים.

הנתבע לא מכחיש שהעבודה הוזמנה על ידו, אלא שלטענתו היא לא נמסרה לו. הוא הסביר היטב את מערכת היחסים בינו לבין מר דניאל שהיא מערכת יחסים של עובד עצמאי ולא שכיר.

ככלל, אני מקבלת את גרסת הנתבע אשר עמד על טענתו, לא הכחיש כי התקשר בהסכם בעל פה עם התובעת אלא שבפועל העבודה לא נמסרה לו.

התובעת, אשר כאמור לעיל, יש אי דיוקים בין המפורט בכתב התביעה לבין המפורט בעדות הראשית, לגבי תאריכי ההזמנות ומספרי ההזמנות וכן לא הביאה עדים רלוונטיים ומרכזיים כדי להוכיח את גרסתה, כל אלה ביחד עם העובדה שאין חתימת הנתבע על תעודות המשלוח, לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה.
כאן המקום להוסיף, כי גם לגבי טענת התובעת, כי הנתבע שלח את אותו דניאל לקחת בשמו את הקטלוגים, גם לעניין זה יכלה לתמוך את טענתה בעדותו של דניאל והיא התובעת לא עשתה זאת.

בכל אלה התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה.

משכך, נראה כי התובעת לא מלאה את התחייבויותיה לנתבע לספק לו את הקטלוגים לאחר כריכתם, בכך שמסרה את זה למישהו אחר. על כן, אין על הנתבע לשלם את סכום התביעה.

אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם את הוצאות הנתבע בסך של 1200 ₪.

ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ג (7 ביולי 2003) במעמד הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
מותר לפרסום מיום

פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
215842/02א 120 קלדנית: סופר קרין.








א בית משפט שלום 215842/02 כריכיית כהן שלמה ובניו נ' בן מיכאל גבריאל (פורסם ב-ֽ 07/07/2003)