פסקי דין על צבי הרניב | פסקי דין על סגן ניצב (בדימוס) יצחק מיו

8373/02 רעא     23/01/2003




רעא 8373/02 צבי הרניב נ' סגן ניצב (בדימוס) יצחק מיו




החלטה בתיק רע"א 8373/02

בבית המשפט העליון

רע"א 8373/02


בפני
:
כבוד השופטת ד' דורנר


המבקש:
עו"ד צבי הרניב


נ

ג

ד


המשיב:
סגן ניצב (בדימוס) יצחק מיו


בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.9.02 בבר"ע 1617/02 שניתן על-ידי כבוד השופט י' עמית


בשם המבקש: בעצמו



החלטה


המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש בבית-משפט לתביעות קטנות בחדרה בגין הנזקים שנגרמו לו, עקב כך שהמבקש לא התייצב לישיבה בבית-משפט לענייני משפחה בחיפה, על-אף שייצג את המשיב בהליך זה. כתוצאה מאי ההתייצבות חויב המשיב בהוצאות בסך של 2000 ש"ח בצירוף מע"מ. מנגד טען המבקש, כי ייפוי הכוח היה מוגבל להכנת כתב-הגנה בלבד.

בית-המשפט לתביעות קטנות קבע, כי בכתב-ההגנה שהכין המבקש למשיב נכתב במפורש, שהמבקש הינו בא-כוחו של המשיב לצורכי ניהול המשפט, וכי גם אם המשיב התרשל בכך שלא התייצב בבית-המשפט לענייני משפחה לישיבה, מחדל זה אינו פוטר את המבקש מהתייצבות בבית-המשפט באותו מועד. בית-המשפט חייב את המבקש בתשלום 2,340 ש"ח בגין ההוצאות ששולמו על-ידי המשיב בבית-המשפט לענייני משפחה, 10,000 ש"ח פיצוי בגין עוגמת נפש, והוצאות ההליך שבפני
ו בסך 2,130 ש"ח.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין. בית-המשפט המחוזי דן בבקשה, מכוח סמכותו על-פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וקבע, כי הוא אינו מתערב בקביעות העובדתיות של בית-המשפט לתביעות קטנות, לפיהן נדחתה טענת המבקש כי הייצוג הצטמצם לעריכת כתב-הגנה בלבד. ואולם, בהתחשב בהוצאות שנפסקו לטובת המשיב, קבע בית-המשפט, כי הפיצוי בגין עוגמת הנפש הוא מופרז בנסיבות העניין, ועל-כן העמידו על 2,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפני
י למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש, כי היה מקום לזמן את הצדדים ולקיים דיון בערעור, וכי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר התעלם מהכרעה בפלוגתאות שפירט המבקש בכתב הערעור.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין יש לדחות את הבקשה. שכן, בית-המשפט המחוזי הכריע בעניינו של המבקש על-סמך הטיעון המלא בכתב שהובא בפני
ו, והוא רשאי לעשות כן על-פי סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ותקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי. הפלוגתאות עליהן הצביע המבקש מופנות בעיקרן כלפי קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט לתביעות קטנות, שבית-המשפט המחוזי ביקש שלא להתערב בהן. לאחר שעיינתי אף אני בטענות המבקש, לא מצאתי בהן עילה להתערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אוסיף, כי השאלה האם המשיב קיבל הודעה להתייצב לדיון בבית-משפט לענייני משפחה אם לאו אינה רלוואנטית ואינה מעלה או מורידה מאחריותו של המבקש להתייצב לאותו דיון.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ג (23.1.03).


ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
02083730_l03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il






רעא בית המשפט העליון 8373/02 צבי הרניב נ' סגן ניצב (בדימוס) יצחק מיו (פורסם ב-ֽ 23/01/2003)