פסקי דין על סיגל קדושים | פסקי דין על אלכסנדר לבון

313/06 בשא     19/06/2006




בשא 313/06 סיגל קדושים נ' אלכסנדר לבון




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה


בפני
: הרשמת לאה גליקסמן
בשא000313/06






המבקשת
סיגל קדושים





נ
ג
ד




המשיב
אלכסנדר לבון
, עו"ד



החלטה
1.
בפני
בקשה לדחות על הסף ערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיב. במסגרת תשובת המשיב לבקשה, הועלתה בקשה חלופית – הארכת מועד להגשת ערעור, ככל שבית הדין יקבל את הבקשה לדחות על הסף את הערעור שכנגד.
העובדות הרלבנטיות לבקשה הן כמפורט להלן
2.
המבקשת (להלן – סיגל) הגישה כנגד המשיב (להלן – לבון) תביעה, בה טענה כי פוטרה שלא כדין, במהלך חופשת הלידה, ותוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988. סיגל תבעה פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, תשלומים לקרן השתלמות, הפרשים שלא שולמו לביטוח מנהלים, בונוסים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
3.
לבון טען בכתב ההגנה כי סיגל התפטרה
טרם צאתה לחופשת לידה, והכחיש את זכותה לתשלומים שנתבעו על ידה. כן הגיש תביעה שכנגד, בה תבע פיצוי בגין נזקים שגרמה סיגל ברשלנותה, וכן השבת פיצויי פיטורים ששולמו לסיגל בעד תקופת עבודה קודמת. כמו כן,
תבע פיצוי בגין שעות עבודה שלו שבהן התקיימו עם סיגל דיונים בענייני שכרה, וסכומים נוספים ששולמו לסיגל ביתר.
4.
בפסק דינו של בית הדין קמא נקבע כי סיגל פוטרה במהלך חופשת הלידה ולא התפטרה מעבודתה. בית הדין פסק לסיגל הפרשי שכר (בעד 45 יום מתום חופשת הלידה), תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 4% לחודש, פדיון חופשה, דמי הבראה, השלמת הפרשות לקרן השתלמות והשלמת הפרשות לתגמולים. התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחתה. בית הדין קבע כי מהסכומים המגיעים לסיגל יש לקזז סך של 1,500 ₪ בגין הלוואה. עוד קבע כי יש לחייב את לבון בתשלום הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התביעה שכנגד נדחתה, למעט החזר הלוואה בסך של 1,500 ₪.
5.
פסק הדין ניתן ביום 28.9.2005.
6.
ביום 2.11.2005 הגישה סיגל ערעור על פסק הדין. הערעור נסב על שתי קביעות בלבד של בית הדין האזורי:
6.1. אי פסיקת פיצוי לסיגל בגין פיטורים בחוסר תום לב ו/או בניגוד לחוק עבודת


נשים ו/או לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ו/או בגין עגמת נפש.


6.2. קיזוז סך של 1,500 ₪ בגין הלוואה.

7.
ביום 1.12.2005 הגיש לבון "הודעת ערעור שכנגד", ובה ערער על קביעות רבות של בית הדין קמא: הקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה; חיובו בהעברת תשלומים לקרן השתלמות; חיובו בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: חיובו בהעברת תשלומים לביטוח המנהלים; דחיית התביעה שכנגד. כן טען לבון כי נפלו טעויות חישוביות שונות בפסק הדין של בית הדין קמא. עוד הלין לבון על שיעור ההוצאות בו חויב. כמו כן, העלה לבון טענות בנוגע לדרך בה התנהל ההליך בבית הדין קמא בנושאים שונים.


הבקשה וטענות הצדדים
8.
סיגל הגישה בקשה לדחות על הסף את הערעור שכנגד מנימוקים אלה:
8.1. על פי הפסיקה, ניתן להגיש ערעור שכנגד רק באותם עניינים אשר עלו בערעור
המקורי.



8.2. במקרה הנדון, כל טענות לבון בערעור שכנגד
נסבות על עניינים אחרים מאלה

שהועלו בערעורה של סיגל, ולכן לא ניתן להעלותן בדרך של ערעור שכנגד.
9.
לבון טען כי יש לדחות את הבקשה, ולחלופין להאריך את המועד להגשת ערעור מטעמו, מנימוקים אלה:
9.1.
הבקשה הוגשה בשיהוי, למעלה מארבעה חודשים לאחר הגשת הודעת הערעור

שכנגד.


9.2.
לבון היה מוכן להשלים עם תוצאת פסק הדין, למרות טענותיו הרבות כנגד פסק הדין.
משהוגש ערעור על ידי סיגל, זכותו להגיש ערעור שכנגד, ואין לקפח את זכותו להגשת ערעור מטעמו. ספק בעניין הזיקה בין הערעור לבין הערעור שכנגד צריך לפעול לטובת לבון.


9.3. הערעור שכנגד נובע מהעניינים שעלו בערעור. לעניין זה נטען כי בהקשר לערעור על אי פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ניתן להעלות בערעור שכנגד טענה כי סיגל התפטרה ולא פוטרה. לעניין הערעור על התביעה שכנגד, נטען כי משהועלה בערעור מרכיב אחד של התביעה שכנגד (קיזוז ההלוואה), רשאי לבון להעלות בערעור שכנגד טענותיו בעניין שאר רכיבי התביעה שכנגד. כמו כן, משהוגש ערעור בעניין קיזוז ההלוואה, ניתן להעלות בערעור שכנגד טענות כנגד חישובים נוספים.

9.4. לחלופין – אם אין מדובר בערעור שכנגד כדין, מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור מטעמו של לבון. בהקשר זה נטען כי עצם הגשת הערעור על פסק הדין מהווה טעם מיוחד להגשת ערעור.

10.
בתגובה לבקשה החלופית להארכת מועד טענה סיגל:
10.1


טעותו של לבון או באת כוחו בעניין האפשרות להגיש ערעור שכנגד אינה מהווה

טעם מיוחד להארכת מועד.

10.2.
אין מדובר בטעות בשיקול דעת, אלא לבון החליט שלא להגיש ערעור על פסק

הדין, ורק לאחר הגשת הערעור על ידי סיגל החליט לערער על פסק הדין. אין

לאפשר ללבון "לשפר עמדות" ו"ליצור מאזן אימה" בצורה של הגשת הערעור

שכנגד. לפיכך, אין לאפשר להגיש ערעור שכנגד או להאריך מועד להגשת ערעור

בנושאים אחרים מאלה שהועלו בערעור העיקרי.

10.3.
הבקשה למחיקת הערעור שכנגד הוגשה ביום 10.4.2006, ורק ביום 22.5.2006


הוגשה הבקשה להארכת מועד. על לבון היה לפנות בבקשה להארכת מועד מיד

לאחר שנתבררה הטעות.

10.4. סיכויי הערעור של לבון נמוכים, שכן הם נסבים בעיקרם על קביעות עובדתיות

של בית הדין קמא, בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.


11.
אבחן תחילה אם מדובר ב"ערעור שכנגד" שהוגש כדין. ככל שהתשובה לשאלה זו שלילית, אבחן אם מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

האם מדובר ב"ערעור שכנגד" שהוגש כדין
?
12.
לעניין האפשרות להגיש ערעור שכנגד אימץ בית הדין הארצי לעבודה את המבחן שנקבע בבית המשפט העליון, בקובעו:
בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, איפוא בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי. הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המערער לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד ...בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן – לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד.
דרוש איפוא קשר ישיר בין הנטען בערעור העיקרי לטענות שניתן להעלותן בערעור שכנגד.
דב"ע
נה/ 72 – 3 מיכאל בן טובים נ' אביק בע"מ, עבודה ארצי כח(1) 248, סעיף 5 לפסק הדין.
13.
ב

פסק דין
בן טובים הנ"ל הוגש ערעור על שיעור הפיצוי בגין הפרת הסכם, והערעור שכנגד הוגש כנגד הקביעה כי היתה הפרה של הסכם העבודה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי
....משהגיע בית הדין האזורי למסקנה שהמשיבה פעלה בניגוד להתחייבותה על פי האמור בסעיף 1 לחוזה ההעסקה, ובכך הפרה את החוזה, הונח הבסיס לחלק האופרטיבי של פסק הדין, היינו לפסיקת הפיצוי לו זכאי המערער בגין ההפרה האמורה.
הנושא העיקרי אשר ביסודו של הערעור שלפנינו הוא קביעת בית הדין קמא בדבר הפרת חוזה ההעסקה שנחתם בין הצדדים. הפרה זו היא העילה הנותנת את הבסיס לקביעת הפיצוי בגין אותה הפרה וגם הערעור שכנגד מופנה כלפי אותה קביעה. מכאן שהדברים קשורים באותו עניין ושזורים אלה באלה.
במילים אחרות: משהוגש ערעור בעניין הפיצוי, פשיטא, שניתן לדון באותה מסגרת בדרך של ערעור שכנגד, בסוגיה הנוגעת להפרה עצמה.
דב"ע
נה/ 72 – 3 מיכאל בן טובים נ' אביק בע"מ, עבודה ארצי כח(1) 248, סעיף 5 לפסק הדין.
14.
עיון בהודעת הערעור שכנגד מעלה כי מכל הנושאים שהועלו בהודעת הערעור שכנגד, רק עניין אחד ניתן היה להעלות בדרך של ערעור שכנגד והוא – הקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה. בהתאם לנפסק בעניין בן טובים – אביק, משהוגש ערעור בעניין הפיצוי, ניתן לדון באותה מסגרת בדרך של ערעור שכנגד בסוגיה המהווה את הבסיס לתביעת הפיצוי, ובמקרה הנדון – בסוגיה אם סיגל פוטרה או התפטרה.

האם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור בנושאים אחרים
?
15.
משקבעתי כי רק בעניין אחד רשאי לבון להגיש את ערעורו בדרך של "ערעור שכנגד", יש לבחון אם מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. לטענת לבון, ערעורה התלוי ועומד של סיגל מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור מטעמו.
16.
בהתאם לפסיקה
אכן, קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש בנסיבות מסויימות "טעם מיוחד" להארכת המועד. יחד עם זאת, אין המדובר בעילה מוחלטת, במובן זה, שאין די בכך שבעל דין טוען לקיומו של הליך תלוי ועומד, בכדי לזכות בהארכת מועד. כך, ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ובעיקר לשאלת הקשר שבינו ובין הערעור שיש להגישו. ככל שהמדובר בהליך שההכרעה בו מהותית יותר לנשוא הערעור ומשליכה ממשית על עצם הצורך בערעור, בהכרעה בו או בהיקפו, כן תגבר עוצמתו של הטעם להארכת המועד, במסגרת בחינת קיומו של "טעם מיוחד". נדרש על כן כי יהא מדובר בקיום הליך משפטי "באותו העניין", ...המדובר באמת מידה מחמירה על פיה בדרך כלל אין מאפשרים להציג עילה חדשה או עניין שאינו תלוי ועומד .. זאת ועוד.
אין די בבחינת סוג ההליך והקשר שלו לערעור שיש להגיש, אלא ניתן לבחון נסיבות נוספות. כך למשל, יש חשיבות לסיכויי ההליך התלוי ועומד.
בש"א 919/04 – א ניסן חקשורי נ' משה בובליל ואח' (מיום 20.10.2004).
17.
על יסוד ההלכה כאמור לעיל, נראה לי כי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעורו של לבון בכל הנושאים שהועלו על ידו ב"הודעת הערעור שכנגד", אלא רק באותם נושאים
בהם הערעור נסב על חיובים שהוטלו על לבון כתוצאה מקביעת בית הדין האזורי כי סיגל פוטרה ולא התפטרה. מששאלת נסיבות סיום עבודתה של סיגל – פיטורים או התפטרות – תלויה ועומדת בערעור העיקרי ובערעור שכנגד שהוגש
כדין, מן הראוי להאריך את המועד להגשת ערעור בנוגע לכל העניינים הנובעים מנושא זה. בעניין זה, קיימת הזיקה הדרושה בין הערעור שמבוקש להאריך את המועד להגשתו, לבין הערעור התלוי ועומד בפני
בית הדין.
18.
לעומת זאת, אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על דחיית התביעה שכנגד או על שיעור ההוצאות שנפסק כנגד לבון, באשר מדובר בעניינים אחרים לחלוטין, אשר לא קיימת זיקה בינם לבין העניינים שהועלו בערעור ובערעור שכנגד שהוגש כדין. אין לקבל את הטענה כי משהועלה בערעור נושא אחד מהתביעה שכנגד – החזר ההלוואה – יש בכך כדי להתיר הגשת ערעור בנושאים אחרים, שונים לחלוטין, שהועלו בתביעה שכנגד, כגון התביעה לפיצוי בגין נזקים.
19.
על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי לבון יהיה רשאי להגיש הודעת ערעור, בנושאים אלה שהועלו בהודעת הערעור שכנגד:
19.1.
הקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה (סעיף 2 להודעת הערעור שכנגד; נושא זה הועלה כדין בהודעת הערעור שכנגד, אולם למען הנוחיות נראה כי מן הראוי שנושא זה יועלה בהודעת הערעור שתוגש על ידי לבון).
19.2
הפרשות לקרן השתלמות (סעיף 3 להודעת הערעור שכנגד), שכן שיעורו של חיוב
זה קשור לקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה.

19.3
הפרשות לביטוח מנהלים (סעיף 4 להודעת הערעור שכנגד), שכן שיעורו של חיוב זה קשור לקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה.

19.4
חיוב לבון בפיצויי הלנה (סעיף 6 להודעת הערעור שכנגד), שכן חיוב זה קשור לקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה.

19.5
טענות לבון בנוגע לטעויות החישוביות שנפלו בפסק הדין (סעיף 7 להודעת הערעור שכנגד),שכן חישוב הזכויות להפרשות לקרן השתלמות, לביטוח מנהלים ולפיצויי פיטורים קשורים לקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה, ושיעור הסכומים המגיע תלוי בקביעה בנוגע למועד סיום קשר העבודה, השנוי במחלוקת בין הצדדים.


20.
כאמור לעיל, אין להאריך את המועד להגשת ערעור בעניין דחיית התביעה שכנגד (סעיף 5 להודעת הערעור שכנגד) ובאשר לשיעור ההוצאות בו חויב לבון (סעיף 9 להודעת הערעור שכנגד), באשר מדובר בעניינים שונים לחלוטין מהעניין הנדון בערעור התלוי ועומד בפני
בית הדין. באשר לטענות המועלות בסעיפים 8 ו- 10 להודעת הערעור שכנגד, שאין עניינם ערעור על קביעות ספציפיות בפסק הדין קמא, לבון רשאי להעלותן בהודעת הערעור מטעמו, ככל שהן מתייחסות לקביעות בפסק הדין קמא, בנוגע אליהן ניתנה הארכת מועד להגשת ערעור.

21.
סוף דבר – הבקשה לדחיית הערעור שכנגד על הסף מתקבלת חלקית, וכן מתקבלת חלקית בקשת לבון להאריך את המועד להגשת ערעור מטעמו. בתוך 15 יום ממועד המצאת החלטה זו יגיש לבון הודעת ערעור מתוקנת. לאור האמור, אין מנוס מביטול הדיון שנקבע ליום 22.6.2006, ולאחר הגשת הערעור על ידי לבון ייקבע אופן המשך ההליכים בערעור.
22.
בנסיבות המקרה הנדון, הואיל ומחדלו של לבון גרם להליך זה, וכמו כן הביא לדחיית

מועד הדיון בערעור, מן הראוי לחייב את לבון בהוצאות, ללא קשר לתוצאות הפסיקה

בערעורים. לפיכך, בגין הליך זה, לבון ישלם לסיגל הוצאות בסך של 2,000 ₪, בצירוף

מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא ללבון החלטה


זו,ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.



ניתנה היום, 19 ביוני 2006, בהעדר הצדדים.



לאה גליקסמן
, רשמת.








בשא בית הדין הארצי לעבודה 313/06 סיגל קדושים נ' אלכסנדר לבון (פורסם ב-ֽ 19/06/2006)