פסקי דין על גקי דהן | פסקי דין על דוד דהן | פסקי דין על ליאור אוחיון ואח' |

10016/03 בשפ     24/12/2003




בשפ 10016/03 מדינת ישראל נ' גקי דהן, דוד דהן, ליאור אוחיון ואח'




החלטה בתיק בש"פ 10016/03



בבית המשפט העליון


בש"פ 10016/03


בפני
:
כבוד השופט י' טירקל


המבקשת:
מדינת ישראל


נ

ג

ד


המשיבים:

1. גקי דהן


2. דוד דהן


3. ליאור אוחיון


4. חנניה דהן



בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996


בשם המבקשת: עו"ד דניאלה ביניש
בשם המשיבים: עו"ד משה גלעד; עו"ד יובל זמר



החלטה

1. על המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם – בנוסחו המתוקן – עשרה אישומים בעבירות סמים למיניהן ובעבירות נוספות. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתמצית, קשרו המשיבים קשר לסחור בסמים מסוכנים (להלן – "הסמים") ולהפיצם. המשיבים מס' 1 ו- 2 נהגו לקבל הזמנות טלפוניות למכירת סמים בכמויות שונות, והיו מספקים אותם באמצעות מפיצים - ביניהם המשיבים מס' 3 ו-4 – שהיו נפגשים עם מזמין הסמים בנקודת מפגש ומוסרים לו אותם תמורת כסף. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיא ב' גילאור), בהחלטתו מיום 20.3.03, ציווה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. חברי הנכבד, השופט א' א' לוי, בהחלטתו מיום 22.6.03, דחה את עררם של המשיבים. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את תקופת מעצרם בתשעים ימים נוספים.

2. את הבקשה להארכת המעצר סומכת המדינה על "מסוכנותם הרבה של המשיבים שסחרו במשך חודשים בסמים מסוכנים ובכמויות של עשרות גרמים", על עברם הפלילי המכביד, "כאשר המשיבים 1 ו-3 בצעו את העבירות כשהם מצויים בתנאי מעצר בית חלקי", ועל החשש שאם ישוחררו לחלופת מעצר ימשיכו בפעילותם העבריינית. אשר להתמשכותו היתרה של המשפט, טוענת באת כוח המדינה כי "טרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק זה מסיבות שונות, שחלקן נובעות מאילוצי בית המשפט וחלקן בשל ביטול ישיבות על-ידי באי כוח המשיבים". מכל מקום טוענת היא, כי החשש לשלום הציבור מפני סכנתם של המשיבים גובר על השיקול בדבר התארכותו של המשפט.

כנגדה טוען בא כוח המשיבים, כי משפטם של המשיבים מתמשך עד היום הרבה למעלה מן המידה, שמיעת ההוכחות טרם נפתחה למרות שחלפו תשעה חודשים מיום מעצרם, ואין לתלות את קולר ההשהיות בצווארם. עוד טוען הוא, כי לא נראה שהמשפט יסתיים תוך תקופת ההארכה, ובמצב כזה אין להורות על הארכת מעצר. בא כוח המשיבים מוסיף וטוען, כי יש לשחרר את המשיבים – שעומדת להם חזקת החפות – לחלופות מעצר וכי בתי המשפט עושים כן גם כאשר מדובר בעבירות סמים, ואפילו בעבירות חמורות יותר.

3. כיצד מאזנים בפרשה שלפנינו בין שני השיקולים המנוגדים – התמשכותו של המשפט מול מסוכנות הנאשם - שכל אחד מהם מושך בעוצמה לעברו?

אכן, מצוותו הברורה והמפורשת של המחוקק היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר (ראו סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה-מעצרים, התשנ"ו-1996, (להלן – "חוק המעצרים")). מצווה זאת - הבאה לקדש את זכותו של הנאשם העצור לחירות - עלינו לקיים, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 1612/01
מדינת ישראל
נ' נחמני,
תקדין עליון 2001(1) 1393; בש"פ 9921/02
מדינת ישראל
נ' סבג,
תקדין עליון 2002(4) 48; בש"פ 5068/02
מדינת ישראל
נ' כילאני,
תקדין עליון 2002(2) 2746; בש"פ 4587/03
זאדה נ' מדינת ישראל
,
תקדין עליון 2003(2) 2469; בש"פ 10150/03
מדינת ישראל
נ' בן ישי
(טרם פורסם)). כאן גם ראוי לחזור ולהדגיש, כי השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים; וגם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם איננו כשהיה. יש לחזור ולבחון אם עוצמתם של השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר, כאשר עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת נדרשת עוצמה גדולה יותר (ראו: בש"פ 7968/95
סרברו נ' מדינת ישראל
,
פ"ד נ(5) 95, 98; בש"פ 1150/01
מדינת ישראל
נ' נמרודי,
פ"ד נה(3) 232; בש"פ 9944/02
מדינת ישראל
נ' דאעס,
תקדין עליון 2003(1) 20; בש"פ 9825/03
מדינת ישראל
נ' פלוני
(טרם פורסם) ; בש"פ 10065/03
מדינת ישראל
נ' פאחורי
(טרם פורסם)). זאת ועוד. כאשר משתהה שמיעת ההוכחות יתר על המידה, חזקה עלינו עוד יותר המצווה לשחרר נאשם ממעצרו בתום תשעה חודשים, כאמור בסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו דברַי בבש"פ 7914/99
מדינת ישראל
נ' פלוני
, תקדין עליון 99(3) 17; ובבש"פ 7833/99
מדינת ישראל
נ' אלפקיר,
תקדין עליון 99(3) 585). עם זאת, בצוק העתים האלה, לאור העומס הכבד, כמעט בלי נשוא, המוטל על כתפיהם של השופטים, מותר לשקול בין השיקולים גם את הקשיים שעמדו לפני בית המשפט במהלך בירור המשפט, ואלה שיעמדו לפניו (דברַי בבש"פ 4150/99
מדינת ישראל
נ' אמזלג,
תקדין עליון 1999(2) 23).

4. למרבה הצער, עד הדיון לפני ביום 16.11.03, טרם נפתחה שמיעת ההוכחות במשפטם של המשיבים. לפיכך ביקשתי כי נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' לינדנשטראוס) יואיל להודיעני מה המועדים שנקבעו לשמיעת ההוכחות. בעקבות ההחלטה הומצאה לי הודעתו של הנשיא לפיה הועבר הדיון לשופט אחר, ש"קבע דיון על פי סעיף 144 לחסד"פ לרבות קביעה, במידת הצורך, של מועדים לשמיעת ראיות הצדדים ליום 24.11.03". מאוחר יותר הומצאה לי הודעתה של באת כוח המדינה לפיה באותה ישיבה נקבעה ישיבה נוספת "לצורך הגשה בהסכמה של ראיות בכתב ובירור עובדתי ליום 7.1.04" וכן נקבעו שלוש ישיבות לשמיעת הוכחות לימים 7.1.04, 19.1.04 ו-26.1.04.

כנגד התמשכותו של המשפט מונחת על המאזניים מסוכנותם של המשיבים. דברים אמורים בעבירות חמורות של סחר בסמים, שבוצעו בתחכום במשך תקופה ממושכת ותוכננו לפרטיהן. גם עברם הפלילי המכביד של המשיבים עונה בהם שהם מסוכנים לציבור: למשיב מס' 1 שש עשרה הרשעות בעבירות של אלימות, סמים ורכוש; למשיב מס' 2 שלוש הרשעות בעבירות של אלימות ורכוש; למשיב מס' 3 תשע הרשעות בעבירות של אלימות, סמים והימורים; ולמשיב מס' 4 עשרים ושש הרשעות בעבירות של אלימות, סמים, מין ורכוש. על החומרה היתרה שבעבירות סמים ועל הסכנה הנשקפת לציבור מעבריינים כאלה, כשיקול המצדיק מעצר, עמד בית משפט זה בהחלטות רבות. כך נאמר, בין היתר, כי:
.

"המדיניות הראויה לגבי המעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים נקבעה באופן ברור על ידי בית-משפט זה, וניתן לה ביטוי מפורש במספר רב של החלטות. סחר בסמים הוא עבירה חמורה ביותר, עד כדי כך שחומרתה, כשהיא לעצמה, יוצרת עילת מעצר --- בית-משפט זה הכביד את אוכפו על נאשמים בעבירה זאת, והורה וחזר והורה על מעצרם, אפילו נוכח נסיבות אישיות קשות--- אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים" (דברי השופט י' זמיר בבש"פ 3899/95
מדינת ישראל
נ' ג'מאל
, פ"ד מט(3) 164, 167 – 167. וראו גם לענין הארכת תקופת המעצר: בש"פ 6240/95
מדינת ישראל
נ' חמד
, תקדין עליון 95(3); בש"פ 2569/97
מדינת ישראל
נ' אוחנונה
, פ"ד נא(1)327; בש"פ 2366/99
שופמן נ' מדינת ישראל
,
תקדין עליון 99(2); 179 בש"פ 7913/99
מדינת ישראל
נ' הר שפי
, תקדין עליון 99(3) 15; בש"פ 1025/02
מדינת ישראל
נ' סיטון
, תקדין עליון 2002(1) 22).


5. מסוכנותם של המשיבים מכריעה, אפוא, את הכף לחובתם. מסוכנות זאת אין להפיגה ואין למנוע את פגיעתה הרעה אלא על ידי מעצר ממש, כליאה מאחורי דלתיים ובריח. אכן, משפטם של המשיבים מתארך, למרבה הצער, יתר על המידה, אולם משקל צערו של הציבור הנפגע ממעשים כאלה הוא בעיני גדול יותר. במיוחד כאשר יש יסוד לתקווה כי מעתה יתנהל המשפט ללא השהיות מיותרות (ראו דברַי בבש"פ 7914/99 הנ"ל; ובבש"פ 7441/00
מדינת ישראל
נ' מיארה,
תקדין עליון 2000(3) 2581. כן ראו: בש"פ 799/00
מדינת ישראל
נ' שושן,
תקדין עליון 2000(1) 1043).

6. לפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל ביום 20.11.03 או עד מתן פסק הדין בת.פ. 147/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"ד (24.12.03).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03100160_m04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,






בשפ בית המשפט העליון 10016/03 מדינת ישראל נ' גקי דהן, דוד דהן, ליאור אוחיון ואח' (פורסם ב-ֽ 24/12/2003)