פסקי דין על ברוך לוק |

7258/06 עפ     30/05/2007




עפ 7258/06 ברוך לוק נ' מדינת ישראל




בעניין:

9




בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

עפ 007258/06


בפני
:
כב' הנשיא י. פלפל
– אב"ד
כב' השופט נ. הנדל
- ס. נשיא
כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ






המערער:
ברוך לוק
ע"י עו"ד דוד גולן









נ ג ד


המשיבה:
מדינת ישראל

ע"י עו"ד חנה מגד





מהות הערעור :
ערעור על גז"ד של בימ"ש השלום בב"ש (כב' השופטת י. רז-לוי) בת.פ. 1629/05 מיום 19.6.06.


פסק דין
י. פלפל
- נשיא
1.
המערער הורשע, על סמך הודאתו,
בכתב אישום מתוקן המייחס לו שלוש עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 + 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 31.01.05, סמוך לשעה 22:00, תקף המערער את המתלוננת – בת זוגו מזה 14 שנה, בביתם, בכך "שאחז בשערות ראשה והחל להכות בפני
ה, הפיל אותה ובעט בה מספר פעמים, תוך שהוא ממשיך לאחוז בשערה הרימה, הכה בפני
ה ושוב הפילה". באותו המועד שב ותקף המערער את המתלוננת "בכך שהכה בגופה באגרופים ובעיטות". כמו כן, בתאריך 01.02.05, סמוך לשעה 06:00, שוב תקף המערער את המתלוננת "בכך שהכה בה עם מקל ברגליה ובברכיה".
כתוצאה ממעשיו אלו, נגרמו למתלוננת חבלות ממשיות "בדמות המטומה בעין ימין, שריטות באיזור החזה, שטפי דם וסימנים אדומים בשתי ידיה, שריטות בצוואר, המטומות ברגליה ובברכיה". המשיבה הגישה, לבית משפט קמא, תמונות של המתלוננת המעידות כאלף עדים על חומרת פגיעותיו של המערער במתלוננת.
בגין הרשעתו נידון המערער לעשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ולמאסר על תנאי.
הערעור שבפני
נו הוגש, על ידי המערער כנגד חומרת העונש.
2.
בכ" המערער – עו"ד אלעטאונה, טען בהודעת הערעור, כי בית משפט קמא (כב' השופטת י. רז-לוי) נתן משקל ייתר לשיקולי ההרתעה אל מול נסיבותיו האישיות של המערער והתעלם מהמלצותיו של שירות המבחן ומשיקול שיקום משפחתו של המערער.

בערעור ייצג את המערער עו"ד גולן דוד מאשקלון, אשר טען לראשונה, כי המערער והמתלוננת שתו במועדון משקאות משכרים בלילה של ה-31.01.05 וכי אז "המערער הבחין בטעות מסויימת של המתלוננת, שכנראה הייתה חריגה בשל השתיה ואז גם השתיה אצלו עשתה את שלה וכשהיא הלכה לבית דלק אחריה בשל אותה התנהגות ותקף אותה תקיפות שתוצאותיהן רואים בתמונות".

עוד טען הסניגור, כי המתלוננת, מאז מתן גזר הדין, מבקרת את המערער, בכלא.

ב"כ המערער הגיש פסיקה של בתי משפט שלום, כדי להמחיש עד כמה חמור עונש המאסר שהוטל על המערער, לדעתו.
ב"כ המערער, ביקש מאיתנו להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו של המערער, היות וחלפה שנה מאז התסקיר שהוגש לבית משפט קמא. המשיבה התנגדה, בטענה שמשהתסקיר, שהוגש בבית משפט קמא, הנו חיובי, איננה מוצאת כל טעם להגשת תסקיר נוסף.
3.
ב"כ המשיבה, הדגישה בטיעוניה, עד כמה חמורים מעשיו של המערער וכן הפנתה לעברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות של התפרצות לבית דירות בכוונה לגנוב, גרימת נזק לרכוש בזדון, התפרצות, שימוש ברכב ללא רשות, ללא ביטוח וללא רישיון, נהיגה ברשלנות, קטטה, תקיפה חבלנית, גנבה, החזקת רכוש החשוד כגנוב, גרימת חבלה גופנית, תקיפה סתם, איומים, הסגת גבול, תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור והתחזות כאדם אחר במטרה להונות.

בנוסף טענה, כי גם בתסקיר שירות המבחן צויין, כי למערער ישנה נטייה להגיב באופן אימפולסיבי ולעיתים באופן תוקפני, במצבים בהם הוא חש בכעס או בפגיעה ריגשית. תסקיר שירות המבחן, מיום 17.05.06 התרשם מהמערער כאדם "בעל דימוי עצמי נמוך, צרכי תלות ובעל מערכת ערכים בלתי מגובשת דיה, מה שמתבטא במעורבותו הפלילית לאורך השנים, בעיקר עבירות אלימות, רכוש ותעבורה... במצבים מורכבים הוא חש כעס ו/או פגיעה רגשית, הוא נוטה להגיב באופן אימפולסיבי ולעיתים תוקפני ...".
4.
בבית משפט קמא, בשלב הטיעונים לעונש, העידה המתלוננת לטובתו של המערער. לדבריה – "אף פעם לא הייתה אלימות בבית. זו הייתה מעידה. הוא מודה. הוא טעה. הבית הולך ומתמוטט... המצב הכלכלי מדרדר... אני מבקשת שיחזור לדימונה. מחכים לו שם עבודות".
גזר דינו של בית משפט קמא התייחס, לטענותיו של ב"כ המערער, אחת לאחת ונישקלו לקולא כל השיקולים שצויינו על ידו. כמו כן נבחן עברו הפלילי של המערער ותסקיר שירות המבחן שהוגש על כל רכיביו. כבוד השופטת רז-לוי כתבה, כי "שירות המבחן שם דגש רב בתסקירו על המצב הכלכלי ונראה שיתר על המידה".


ראשית אציין, כי אינני מקבל את טענת הסניגור, כי מעשיו של המערער נעשו על רקע שתיית אלכוהול ובשל "טעות" של המתלוננת, היות והמערער תקף את המתלוננת, בפעם השלישית, בבוקרו של יום המחרת בו שתו השניים אלכוהול, לגרסתו. אין בכך, כמובן, להצדיק את הפעמיים הראשונות בהן תקף המערער את המתלוננת על רקע שתיית אלכוהול, אלא שטענה זו מחמירה את מעשיו, כפי שגם ציין בית משפט קמא. ובייחוד נדחית הטענה, כי מעשיו אלו נגרמו בשל "טעות" של המתלוננת וזאת מבלי להרחיב מה הייתה ה"טעות" – תוך רמיזה שאולי המתלוננת, שהיא הקורבן, אשמה בכך שהנאשם תקף אותה.

בית משפט קמא החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן להעמיד את המערער במבחן למשך שנה ועונש מאסר מותנה ומלבד השיקול ההרתעתי לקח בחשבון את כלל השיקולים לקולא שציין ב"כ המערער ואת זאת הביא לידי ביטוי בתקופת המאסר שהטיל על המערער וכן את רצון המערער והמתלוננת לחזור ולשקם את התא המשפחתי.

העונשים שהוטלו על המערער לא מצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. אוסיף גם, כי רף הענישה בבתי המשפט, בנוגע לעבירות חמורות אלו, אינו דומה כלל לעניננו, שבו הקל עם המערער. על בתי המשפט לשים לנגד עיניהם את המלחמה בנגע החברתי ההרסני של האלימות בכלל, ואלימות בתוך המשפחה בפרט ולנסות על ידי עונשים קשים לקצץ בנגע ולהרתיע עבריינים בכוח.

גם הגמרא נתנה דעתה לעניין באומרה, כי "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אישתו" (בבלי, בבא מציעא נט ע"א, דברי ר' חלבו) וכי ראוי לו לאדם לכבד את אשתו יותר מגופו (תלמוד בבלי, יבמות, סב ע"ב). בהגהות הרמ"א נכתב, כי "איש המכה אשתו, עבירה היא בידו כמכה חברו. ואם רגיל הוא בכך, יש ביד בית דין ליסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפיה... כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם ומעשה כותים הוא".


במשך השנים ציוו בתי המשפט להתייחס לעבירות, דוגמת העבירות שעבר המערער, בחומרה. בע"פ 2037/92 יצחק בן דוד נגד מדינת ישראל
, תק-על
92(2), נדון מקרה בו רדף המערער אחרי אשתו, תוך שהוא מנפנף בידיו ואף זורק לעברה נעל בניסיון לפגוע בה. לבסוף תפס אותה, הניפה בידיו והשליכה לרצפה. על כך כתב המשנה לנשיא מ. אלון, כי –

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכה מדינה, וכך מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן העברינים בכוח".

בע"פ 2157/92 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(1) 81, עמ' 84-85 שוב התייחס המשנה לנשיא לבעיה, באומרו -

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעקרו על ידי עונשים הולמים, למען ישמע וירא המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו, והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה על מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית של חברה אנושית
(ראה ע"פ 870/85, תוהמי נ' מדינת ישראל
, פד"י מ(733 (1, בעמ' 737-736), וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה ולסלידה הימנו. אמרנו על כך - מענין לענין באותו ענין - במקום אחר (ע"פ 156/80, בנימין נ' מדינת ישראל
, פד"י לה(744 (4, בעמ' 746):

"סוגיה זו של שיקולי הענישה קשה וסבוכה היא עד מאוד, ורבו בה דיוניהם ולבטיהם של אנשי משפט, קרימינולוגים ואישי חינוך; לאחרונה עמדתי עליה בהרחבה בע"פ 212/79. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה, וחלילה וחס שנהיה נוטרים ונוקמים בבואנו חשבון שיקולי העונש. משום כך, בבוא בית המשפט לגזור את העונש, שומה עליו להיות מתון ולהימלך בדעתו, להסיר כעס מלבו, שמא רגש הנקמה 'תהיה גורמת להעלם הדרך הטוב והנכון מעליו'
(שו"ת הרשב"א, ח"ה, רלח; וראה ע"פ 212/79 הנ"ל, בעמ' 428). אך אין בית המשפט רשאי להתעלם, בבואו לגזור דינו של עבריין בפשע חמור כגון זה שבפני
נו, מהשיקול של תגמול, הבא לבטא יחס הולם בין חומרת העבירה לחומרת העונש. לא מעשה של נקמה יש כאן, אלא הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מפאת חומרתו חותר תחת עצם קיומה של חברה אנושית תרבותית".

לאור חומרת העבירה ולאחר שקילת טענות שני הצדדים
אינני מוצא לנכון להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ואילו דעתי הייתה מתקבלת היה הערעור נדחה.





_____________


י. פלפל
- נשיא

נ. הנדל
– ס. נשיא
אני מסכים.


______________


נ. הנדל
– ס. נשיא


ר. יפה-כ"ץ
- שופטת
אני מסכימה.

_______________

ר. יפה-כ"ץ
– שופטת

אשר על כן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' הנשיא.


ניתן היום י"ג בסיוון, תשס"ז (30 במאי 2007) במעמד המערער וב"כ, עו"ד גולן וב"כ המשיבה, עו"ד מגד.



י. פלפל
- אב"ד



נ. הנדל
– ס. נשיא



ר. יפה-כ"ץ
- שופטת








עפ בית משפט מחוזי 7258/06 ברוך לוק נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/05/2007)