פסקי דין על לאה ברוק | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

6078/06 בל     01/12/2008




בל 6078/06 לאה ברוק נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי
הדין
לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו
בל 006078/06


בפני
:
כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
נ.צ. (ע) גב' צפרא דוויק
נ.צ. (מ) גב' הדסה שליסל
תאריך:
01/12/2008



בעניין
:
לאה ברוק



ע"י ב"כ עו"ד
פנחס שמואל
התובעת

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
עדה ליבוביץ'
הנתבע

פסק דין
השאלה העומדת להכרעתנו בתובענה זו הינה האם ניתן להתייחס אל התקופה בה קיבלה התובעת קיצבת אובדן כושר עבודה זמני כאל תקופת "עבודה" לצורך מענק דמי לידה.

העובדות הצריכות לעניין
1.
התובעת עבדה אצל הנתבעת בתקופה שבין יום 29/11/98 ועד ליום 02/04/06.

2.
בחודש מרץ 2005 יצאה התובעת לחופשת מחלה והחל מיום 28/04/05 שולמה לתובעת קצבת אובדן כושר עבודה זמני על ידי חברת ביטוח פרטית.

3.
ביום 08/01/06 ילדה התובעת בת ובתום חופשת הלידה התפטרה מעבודתה.

4.
בעקבות הלידה, הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי לידה. הנתבע דחה תביעה זו מאחר שלטענתו לא היתה התובעת בהריון ביום בו הפסיקה לעבוד. בגין החלטת הנתבע הוגשה תביעה זו.

טענות הצדדים
5.
התובעת טוענת כי על פי הפרשנות המשפטית הראויה יש לראות בתקופה בה שולמה לה קצבת אובדן כושר עבודה זמני, תקופת עבודה. התובעת מבססת את פרשנותה על לשונו של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

6.
מנגד סבור הנתבע כי על פי הפרשנות המשפטית הראויה אין להכיר בתקופה בה שולמה לתובעת קצבת אובדן כושר עבודה זמני כתקופת עבודה.

הכרעה
7.
לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולאחר שעיינו בחומר המצוי בתיק בית הדין, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

8.
כאמור, המחלוקת העומדת להכרעתנו הינה האם היתה התובעת "עובדת" בתקופה בה שולמה לה קצבת אובדן כושר עבודה זמני. סבורות אנו כי התשובה לכך הינה חיובית.
הזכאות לדמי לידה
9.
סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי קובע את מהות הזכות לדמי לידה בזו הלשון:
"49. הזכות לדמי לידה

(א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.
..."

10.
סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי קובע את תנאי הזכאות לדמי הלידה:

50. תנאי הזכות
(א)
מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה -
...

(ב)
לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח:
(1)
תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים או דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 100%;
(2)
תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180;
(3)
שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום;
..."


11.
בענייננו ישנה חשיבות גם להוראות החוק אשר קובעות את דרך חישוב דמי הלידה. סעיף 53(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת..."


12.
סעיף 54(א) לחוק קובע כיצד מחשבים את שכר העבודה הרגיל:

"שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים..."


13.
"היום הקובע" מוגדר בסעיף 48 לחוק בזו הלשון:

"היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה ולענין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור - היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;"


14.
בענייננו אין מחלוקת כי שולמו דמי הביטוח עבור התובעת לאורך כל התקופה. השאלה העולה היא, האם תקופה זו יכול שתזכה בדמי לידה חרף העובדה כי אין היא מופיעה ברשימת התקופות המפורטת בסעיף 50.

15.
לאור היעדר התייחסות מפורשת בלשון החקיקה עולה השאלה האם סעיף 50 מפרט רשימה סגורה של מקרים או שמא מדובר בלאקונה.

16.
דעתנו הינה כי הרשימה בסעיף 50 איננה רשימה סגורה וכי סוג המקרים אליו משתייכת התובעת לא בא לשלול את תחולת החוק על התובעת. כפי שהראינו לעיל, סעיף 49 קובע כי מטרת דמי הלידה הינם לפצות מבוטחות על התקופה בהן לא יוכלו להשתכר בעקבות הלידה.

17.
הנתבע טוען כי בפועל התובעת לא עבדה בתקופה שקדמה ללידתה וכי לא הפסיקה את עבודתה עקב הלידה אלא עקב מחלתה ללא קשר ללידה.

18.
טענה זו אין בידינו לקבל.

19.
ברשימה המופיעה בסעיף 50 לחוק מפורטים מספר מצבים, אשר בחלקם אין המבוטחת עובדת בפועל ואף על פי כן זכאית היא לדמי לידה. כך לדוגמא, מבוטחת המקבלת דמי אבטלה, מבוטחת המצויה בחופשה ללא תשלום בת חודשיים לכל היותר ומבוטחת המקבלת קצבת נכות.

20.
רואות אנו איפוא כי המחוקק לא דק פורתא ברשימת המצבים המזכים בדמי לידה וכי אף מקרים בהם המבוטחת לא עבדה בפועל נחשבו על ידו כתקופת עבודה.

21.
הנתבע שם את הדגש בפרשנותו על העובדה כי לא היתה זו הלידה אשר הביאה להפסקת עבודת התובעת בפועל כי אם סיבה אחרת.

22.
כאמור, בפרשנות זו מתעלם הנתבע מהעובדה שהחוק מאפשר זכאות לדמי לידה אף במקרים אחרים בהם מופסקת העבודה לפני הלידה ושלא בעטיה.

23.
הנתבע אף הפנה את בית הדין לתקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות) התשי"ד - 1954 הקובעת כדלקמן:

"(א) אם לרגל ההריון הפסיקה מבוטחת את עבודתה לפני היום שבעדו מגיעים לה לראשונה דמי לידה, או לא שולם לה מלוא השכר לפני אותו יום, יחושב שכר העבודה הרגיל לענין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק לפי שכר עבודתה ברבע השנה שקדם להפסקה כאמור, או למועד שבו לא שולם מלוא השכר כאמור, הכל לפי הענין..."

(ההדגשה לא במקור).


24.
מכך ביקש הנתבע ללמוד כי הזכאות לדמי הלידה קמה אך ורק במקרים בהם הפסקת העבודה טרם ההריון היתה בעטיו.

25.
אלא שפרשנות זו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם תוכנה של תקנה 2(ב) המתייחסת למקרים בהם מופסקת העבודה שלא בעקבות ההריון:

(ב) לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור בתקנת משנה (א), מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק, לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המשוער וחלוקתו לתשעים, ובלבד ששכר עבודתה הרגיל לא יעלה על השכר המלא שהיתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת משנה (א)."

(ההדגשה לא במקור).


26.
עינינו הרואות כי מחוקק המשנה התייחס באופן מפורש להפסקת עבודה טרם ההיריון, מסיבות שאינן קשורות למבוטחת. כך שלמעשה, תקנות אלו מחזקות את גירסת התובעת באשר לדרך הפרשנות הראויה.

27.
למעלה מן הצורך נציין כי אף הראיות אשר צירפה התובעת יש בהן כדי לתמוך בגירסתה. התובעת הוכיחה כי היתה זו מעבידתה אשר רכשה עבורה את הביטוח ממנו שולמה לה קצבת אובדן כושר העבודה הזמנית.

28.
התובעת אף הראתה לבית הדין כי נחשבה לעובדת על ידי מעבידתה עד למועד שלאחר לידתה בו התפטרה מעבודתה.

סיכומו של דבר
29.
לאור כל האמור לעיל, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

30.
אין אנו מקבלות את הדרך בה פירש הנתבע את החוק ואנו סבורות כי יש לראות בתקופה בה קיבלה התובעת את קצבת אובדן כושר העבודה הזמני כתקופת עבודה.

31.
הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום ד' בכסלו בחשון, התשס"ט (1 בדצמבר 2008) בהיעדר הצדדים.



__________________

נ.צ. (מ) גב' הדסה שליסל

___________________

ד"ר אריאלה גילצר-כץ
, שופטת

_________________

נ.צ. (ע) גב' צפרא דוויק









בל בית דין אזורי לעבודה 6078/06 לאה ברוק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/12/2008)