פסקי דין על ד"ר נאום מילמן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

158/99 עע     10/02/2002




עע 158/99 ד"ר נאום מילמן נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה




עע 000158/99






תבנית חדשה
ד"ר נאום מילמן

המערער


המוסד לביטוח לאומי


המשיב


לפני: הנשיא סטיב אדלר
, סגנית הנשיא אלישבע ברק
, השופטת נילי ארד
,

נציגת עובדים: אורלי ביטי, נציג מעבידים: בנימין ליברמן

בשם המערער - עו"ד שמחה קייזמן
בשם המשיב - עו"ד שרה שדיאור

פסק-דין


השופטת נ' ארד
:

עניינו של ערעור זה בתקופת ניסיון שהוארכה שלא על פי הוראותיו של התקשי"ר. האם כתוצאה מכך קמה לעובד זכות מוקנית למשרה אותה מילא בתקופת הניסיון. זו הסוגיה מושא דיוננו.


הרקע העובדתי
המערער שימש בתפקיד רופא סניף (נפגעי עבודה) במחוז תל-אביב אצל המשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי
) מאז 1.9.1988.

בתאריך 31.1.1995 פרסם המוסד לביטוח לאומי
מכרז פומבי למשרת רופא/ה מחוזי/ת באזור תל-אביב (להלן: המשרה) והמערער הציג מועמדותו למשרה ביחד עם אחרים (להלן: המכרז).

ביום 8.8.1995 קיבל המערער מכתב ממר יוסף ברק, מנהל אגף כוח אדם במוסד לביטוח לאומי (להלן: מר ברק) בו הודיע למערער שוועדת הבחינה בחרה בו למשרה וכי
"שנים עשר החודשים הראשונים לעבודתך יהוו תקופת נסיון, אשר בסיומה יוחלט לגבי שיבוצך בקביעות במשרה זו"

([1]
)
.
ביום 7.7.1996 הודיע מר ברק למערער במכתב נושא כותרת
"חזרתך לתפקיד רופא מומחה"

כי:
"בהתאם לחוות דעת הממונים עליך לא עמדת בהצלחה בתקופת הנסיון שנקבעה לך בתפקידך כרופא מחוזי והחל מתאריך 7.7.96 הינך מוחזר לתפקידך הקודם כרופא
מומחה"

([1]
)
. בתביעתו ביקש המערער סעד הצהרתי ופיצוי כספי בשל החלטת המוסד לביטוח לאומי
להעבירו מתפקידו כרופא מחוז (נפגעי עבודה) והחזרתו לתפקידו הקודם כרופא סניף. בין היתר, טען המערער, כי שיקולים זרים הנחו את המוסד לביטוח לאומי
בכל הנוגע לבחירתו במכרז ובסיום תקופת הניסיון שלו.
המוסד לביטוח לאומי
מצדו כפר בטענות המערער, הן לגופן והן בהיבט המשפטי שלהן.

בית הדין האזורי
קיבל את טענת המערער, לפיה תקופת הניסיון שהייתה צריכה לחול עליו בתפקידו כרופא מחוזי הינה בת שישה חודשים, בהיותו עובד מתוך שירות המדינה מתוקף הוראתו של סעיף 13.822 (א) לתקשי"ר.
עם זאת, קבע בית הדין האזורי, כי העובדה שהמערער כיהן בתקופת ניסיון של שנים עשר חודשים, כמקובל לגבי רופאים מן החוץ, אינה נותנת בידיו זכות קנויה לקבלת התפקיד כתום שישה חודשים, שכן התקשי"ר מאפשר למעסיק להאריך את תקופת הניסיון עם תומה. לאור זאת נקבע, כי הארכת תקופת הניסיון על ידי ועדת המכרזים, הגם שנעשתה מראש, הינה, לכל היותר, בגדר פגם פרוצדורלי.
עוד קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח את טענתו בדבר קיומם של שיקולים זרים בתהליך העברתו מתפקידו.
לאור כל זאת נדחתה התביעה והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט למוסד, בסך של 6,000 ₪ (להלן: פסק הדין).

הערעור
בערעור שלפנינו טען המערער
: כי נפל פגם מהותי בכך שהמוסד לביטוח לאומי
החיל עליו בטעות תקופת ניסיון ארוכה מזו בה היה מחויב מלכתחילה; כי הארכת תקופת הניסיון משישה חודשים לשנים-עשר חודשים צריכה הייתה להתקבל על ידי המוסד לביטוח לאומי
, ולא על ידי ועדת המכרזים; כי התחייבה קבלת הסכמתו של המערער להארכת תקופת הניסיון וזו לא נדרשה ולא ניתנה;
מטעמים אלה, היה על בית הדין האזורי להצהיר כי המערער קבוע בתפקיד אליו נבחר, וכזאת לא עשה.

המערער הוסיף וטען גם כנגד גובה ההוצאות בתשלומן חויב.

בתשובתו לערעור כפר המוסד לביטוח לאומי

בטענותיו של המערער, לרבות אלה שעניינן בשיקולים זרים והוסיף וטען: כי תקופת הניסיון של שנים-עשר חודשים חלה על כל משרות הרופאים בשירות המדינה, כדין מיוחד, מבלי להבחין בין רופא משירות המדינה ובין רופא מן החוץ; כי ההנחה שהמערער עמד לתקופת ניסיון בת שנים-עשר חודשים הייתה משותפת לכלל המערכת; וכי על כן, העברת המערער מהמשרה בתוך תקופת הניסיון, נעשתה כדין.

המוסד לביטוח לאומי
הגיש מצדו ערעור שכנגד שהוסב על קביעותיו של בית הדין האזורי, תוך שהשתית טענותיו על קיומו של דין מיוחד בתקשי"ר בנוגע לתקופת הניסיון החלה על רופאים ומכוחה היה על בית הדין האזורי להורות על דחיית התביעה.

בפתח הדיון בערעור הסכים המערער לזנוח את טענתו בנוגע להתקיימותם של שיקולים זרים. המוסד לביטוח לאומי
מצדו חזר בו מן הערעור שכנגד שהגיש, מבלי שזנח את טענותיו באשר לדין החל על תקופת הניסיון שבגדרה בא המערער כרופא.

נותרה, איפוא, לבחינתנו ולהכרעתנו הסוגיה של משך תקופת הניסיון והשלכותיה על העברתו של המערער מן התפקיד לו נבחר במכרז.

תחולת הוראות התקשי"ר על המערער

על המערער שהינו רופא עובד המוסד לביטוח לאומי
, חלות הוראות התקשי"ר, מתוקף הוראתו של סעיף 22(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) ([1]
). זאת, כפועל יוצא מהוראתו של סימן 11.412(ב) לפיה אין חלה חובת קיומו של מכרז פנימי ([1]
)
יודיע על כך למועמד וכן יודיע לו מה יהיה משך תקופת הניסיון שלו, לפי הוראות סעיף 18.82 או סעיף 13.83".

שונות ההוראות לעניין תקופת הניסיון על עובדים שהיו כבר בשירות מאלה החלות על עובדים מן החוץ, ועיקריהן יפורטו להלן.

9.
תקופת ניסיון

לעובדים שהיו כבר בשירות ([1]
); האחראי יכול להודיע לעובד על קיצור התקופה לשלושה חדשים – אם הוא עובד ותיק בשירות ([1]
).
תקופת ניסיון לעובדים מן החוץ
([1]
)
.

10.
בתום תקופת הניסיון:

אם בא העובד מתוך השרות, יכולה תקופת הניסיון להסתיים במהלך שלושה חודשים, ששה חודשים ועד לשנים-עשר חודשים. היה והעובד לא עבר בהצלחה את תקופת הניסיון יוחזר למשרתו
הקודמת ([1]
).

11.
מינוי קבע למשרה:

כדי שעובד הבא מן השירות ייחשב כמי שמשרת דרך קבע במשרה ובדרגת המשרה ויקבל את המשכורת הכרוכה באותה משרה בתחולה למפרע ולעתיד צריך שיתמלאו תנאים מוקדמים אלה: האחראי הודיע לעובד על כך שעבר בהצלחה את תקופת הניסיון, אישר את מינויו הסופי של העובד למשרה החדשה למפרע ([1]
).
ההוראות החלות על עובד שבא מן החוץ משתנות בהתאם למשרה אותה הוא מבקש למלא, כגון: אם מדובר במילוי מקום של עובד בניסיון ([1]
) וכל כיוצ"ב, שאינם מעניינו הישיר של ערעור זה.


מן הכלל אל הפרט

תקופת הניסיון החלה על המערער
12.
שאלה ראשונה העומדת לפתחנו היא: אילו מהוראות התקשי"ר לעניין תקופת הניסיון יחולו על המערער שנבחר למשרה והוא עובד שבא מהשירות.

13.
לשיטתו של המוסד לביטוח לאומי
משמדובר ב"עובד בדירוג הרופאים" תהא תקופת הניסיון בת 12 חודשים, כהוראתו של סימן 13.831(א) לתקשי"ר המדבר בעובדים מן החוץ. בנדון זה אין להבחין בין רופא שבא מן השירות לבין רופא שבא מן החוץ ודין אחד ומיוחד לשניהם.
המערער מצידו
מבקש להחיל עליו את הוראות התקשי"ר עימן בא למכרז, הן אלה החלות על עובדים שהיו כבר בשירות. על כן, תקופת הניסיון בה עליו לשמש במשרה היא בת 6 חודשים בלבד. אם ברצון האחראי היה להאריכה לתקופה של 12 חודשים בסך הכול, היה עליו לקבל את הסכמתו של המערער לכך.

18.
לעניין זה, דעתנו היא, כי הצדק עם המערער, כפי שסבר אף בית הדין האזורי.
מהוראות התקשי"ר לעניין חובת מכרז פומבי על "משרות תקן בדירוג רופאים" אין זה נכון להקיש להוראות שעניינן תקופת הניסיון החלה על הרופא שנבחר למשרה. לפי האמור בפרק משנה 13.8 לתקשי"ר, תקופת הניסיון החלה על המועמד שנבחר למשרה, נקבעת בהתאם למעמד שהיה לו קודם לכן. כמבואר לעיל, ההוראות החלות על עובדים שהיו כבר בשירות שונות בעליל מאלה החלות על עובדים מן החוץ.
עובד אשר בא מן השירות נושא באמתחתו את כל הזכויות שהיו לו קודם לכן כעובד המדינה, או כעובד המוסד לביטוח לאומי
בענייננו. לפיכך, אם לא עמד בניסיון יוחזר למשרתו הקודמת וכזאת יוכל לעשות אף מיוזמתו. לעומתו, עובד מן החוץ, שלא נמצא מתאים למשרה בתקופת הניסיון, יש לפטרו מיד ולהוציאו ממסגרת השירות, אף מבלי להמתין לסיומה של התקופה.

19.
זאת ועוד. ועדת המכרזים אינה הגורם המוסמך לקבוע את משך תקופת הניסיון, לפי המקרה או בכלל. כאמור, תקופת הניסיון נקבעת בכפוף להוראות שבפרק משנה 13.8 והודעה על משך התקופה צריך שתימסר לעובד על ידי האחראי.
בענייננו, כעולה מחומר הראיות, ועדת המכרזים היא זו שהחליטה על כך שתקופת הניסיון למערער תהיה 12 חודשים. הן מתוך שסברה שכך נוהגים דרך כלל לגבי כל הרופאים הנבחרים במכרז בהיותו מכרז חיצוני ([1]
); והן מתוך שראתה בכך תנאי לבחירתו של המערער כמועמד למשרה ([1]
)
ולמרות זאת לא מחה על משך תקופת הניסיון, אלא רק בסיומה כשהודיעו לו על אי התאמתו למשרה. אולם בכל אלה, אין כדי לייחס למערער ויתור על הזכויות המוקנות לו בתקשי"ר, בכל הנוגע לתקופת הניסיון בה היה מחויב.

20.
עם זאת, מכלל חומר הראיות והטענות שהיו בפני
נו, התרשמנו, כי אכן נפלה אצל המוסד לביטוח לאומי
טעות כנה באשר למשך תקופת הניסיון החלה על רופאים בכלל, ובתוך כך, גם על המערער. טעות זו נמשכה ובאה מהליכי המכרז. לפיה, במסגרת המכרז הפומבי נפרסה על כלל המועמדים

מִטְרִיָּת הזדמנויות אחידה

אשר הלמה באופן שווה את הרופאים שבאו מחוץ לשירות כמו גם את עמיתיהם שבאו מתוך השירות. לפיכך ובהתאם, סבר המוסד לביטוח לאומי
, שגם ההוראות בדבר תקופת הניסיון, יחולו באופן אחיד על אלה גם אלה הבאים בכפיפה אחת, כאשר המרובה (תקופת הניסיון בת 12 חודשים) יכיל את המועט (תקופת ניסיון בת 6 חודשים החלה על רופא שבא מן השירות).

מעמדו של המערער בתום תקופת הניסיון
21.
משקבענו כי תקופת הניסיון אשר חלה על המערער הייתה בת 6 חודשים בלבד וכי לא התמלאו התנאים להארכתה של התקופה על פי התקשי"ר - באים אנו לשאלה השניה והעיקרית אשר תכריע את גורלו של הערעור והיא זו: בשים לב לטעות שיצאה מעם המוסד לביטוח לאומי
, האם למערער זכות מוקנית
למשרה, והאם זכותו הנטענת מוגשמת באופן אוטומטי מיד עם תום תקופת הניסיון המקורית בת ששה החודשים.
במלים אחרות: האם בכך שהמערער מילא בפועל את המשרה משך כ-12 חודשי ניסיון, קנה לו זכות להמשיך ולכהן בה החל מן החודש השביעי ואילך. ועוד: מה תוקף החלטתה של ועדת המכרזים אשר קבעה למערער, מראש וכתנאי לבחירתו למשרה, תקופת ניסיון מוארכת שלא לפי הקבוע בתקשי"ר; מה משקלה ומה תוצאתה של הפגיעה בזכותו של המערער לשמש בתקופת ניסיון קצרה מזו שנדרש למלאה ושמילא בפועל. האם המדובר הוא בפגם מהותי, או בפגם "פרוצדוראלי" בלבד כפי שנקבע בפסק הדין.

22.
נפתח באחרון והוא כובד משקלו של הפגם בהחלטתה של ועדת המכרזים, אשר קבעה את תקופת הניסיון ל-12 חודשים ותוצאתה לענייננו. כנגד טענתו של המערער לפיה ועדת המכרזים לא הייתה מוסמכת לקבוע את משך תקופת הניסיון בה חויב הלכה ולמעשה, עומדת טענתו החלופית של המוסד לביטוח לאומי
והיא, כי
חוסר סמכות כאמור, מקים פגם מהותי אשר תוצאתו - בטלות המכרז מעיקרו. לא זו אף זו. כפועל יוצא משבטל המכרז בטלה עמו ומעיקרה בחירתה של ועדת המכרזים את המערער ועצם כהונתו במשרה משך 12 חודש בטלה היא ומבוטלת, על כל הנובע מכך.

24.
אין בדעתנו להיכנס לטענות אלה, ככל שמכוונות הן לנפקות החלטתה של ועדת המכרזים. מן המקום בו אנו נמצאים כיום, נפנה לבחון את מעמדו של המערער, כמתחייב מהוראות התקשי"ר, בתום תקופת הניסיון של ששת החודשים ולפני שהוארכה.

25.
נפנה, איפוא, למבוקשו של המערער, כי נצהיר על כך שמיד עם תום ששת החודשים של תקופת הניסיון הפך להיות "קבוע בתפקידו" ועל כן לא ניתן היה להחזירו למשרתו הקודמת והוא זכאי לכל התשלומים וההטבות הנלווים למשרה האמורה, מאז ועד היום. טענה זו דינה להידחות וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן.

26.
כלל הוא, כפי שנקבע בפסיקתו של בית דין זה, שתקופת ניסיון כשלעצמה אינה מקנה לעובד זכות להיותו עובד קבוע במשרה. תנאי מוקדם לקבלתו של עובד למשרה או להעברתו אליה דרך קבע, הוא בכך שהתמלאו הוראות ההסכם החל על תנאי עבודתו של העובד. על פי הוראות ההסכם ובכפוף להן תקום לעובד הזכות לכהן דרך קבע במשרה בה שימש בתקופת הניסיון.

בפסק הדין בעניין רשות הנמלים בישראל
([1]
) נאמר:
"אין 'מעמד' של 'עובד בתקופת ניסיון', באשר כל עוד לא היה לקבוע - הוא זמני, והטעם הוא פשוט: הזכויות העולות על-פי הסכם קיבוצי מ'קביעות' אינן תופשות מעצם מהות 'הניסיון', עת מדובר בעובד ב'ניסיון'...
...ברור, שמשלא התקיים תנאי עבודת שישה חודשים כאמור ולא ניתן אישור ל'קביעות', אלא הופסקה העבודה, לא קם מעמד של 'קביעות' בעבודה".

בפסק הדין בעניין יצחק גיא ([1]
) אמר בית דין זה כך:
"על-פי סעיף 2 לפרק ג' להסכם הקיבוצי, בתום תקופת הניסיון עובר העובד ממעמד של 'עובד בניסיון' למעמד של 'עובד קבוע' (סעיף 4 (א)לחלק
i
). משקבע ההסכם הקיבוצי כי בתום תקופת הניסיון הופך עובד לקבוע, בלי צורך בכל מעשה נוסף מצד "דן", הרי שהעובד היה 'עובד קבוע' שעה שפוטר על ידי 'דן' ".

27.
משבאים אנו להחיל הלכה על ענייננו, נמצא, כי אין בידי המערער להצביע על הוראה פוזיטיבית בתקשי"ר הקובעת שבתום תקופת הניסיון ימונה העובד באופן אוטומטי למשרה דרך קבע. ההיפך הוא הנכון. בסימן
13.822(ג) - המתייחס למהלך תקופת הניסיון -
קיימת הוראה הקובעת כך:
"המשכורת האמורה לעיל, אינה מקנה לעובד זכות לדרגת המשרה כל עוד לא ישובץ דרך קבע במשרתו החדשה בתום תקופת הניסיון"

ובסימן 13.826 שעניינו תום תקופת הניסיון נאמר:
"עבר עובד בהצלחה את תקופת הניסיון, יאשר האחראי את מינויו הסופי למשרה החדשה למפרע מיום התחילו לשרת בה למעשה".

המוסד לביטוח לאומי
מילא את הוראות התקשי"ר ביישומן על המערער, הלכה ולמעשה. כך, בד בבד עם ההודעה על בחירתו למשרה הודיע מר ברק למערער, כי
"שנים עשר החודשים הראשונים לעבודתך יהוו תקופת נסיון, אשר בסיומה יוחלט לגבי שיבוצך בקביעות במשרה זו"
וכי
"דרגתך הקבועה תקבע בסיום תקופת הנסיון"
.
משהגיעה תקופת הניסיון המוארכת לקיצה קיבל המערער הודעה על כך ש
"בהתאם לחוות דעת הממונים עליך לא עמדת בהצלחה בתקופת הנסיון שנקבעה לך בתפקידך כרופא מחוזי והחל מתאריך 7.7.96 הינך מוחזר לתפקידך הקודם כרופא מומחה"

([1]
)
שם נאמר כך:
"...לפי התקשי"ר צריך שתהיה 'החלטה' של 'האחראי' (סעיף 13.827 שבתקשי"ר); לפי 'הוראות המנגנון' של עירית תל-אביב צריך, לשם 'מינוי קבוע', 'המלצה' של מנהל היחידה (סעיף 1ב' שבהוראות האמורות).
...הן מהתקשי"ר והן מהוראות המנגנון עולה, אפוא, ברורות, שבדרך השגרה, מכוח שכחה או מכוח 'אנרציה', אין מי שהועבר לתקופת ניסיון מתפקיד לתפקיד הופך ל'עובד קבוע' בתפקיד שאליו הועבר. השאלה, מה יעשה עובד ש'מנהל יחידה סרב להמליץ על העברתו', האם הוא חסר ישע או שבידיו תרופה במסגרת המקובל ביחסי עבודה קיבוציים, אינה מתעוררת בענייננו. על כל פנים העובד לא הלך באותה דרך, לפחות לא מיצה אותה. אך, כאמור, זה אינו הקובע. הקובע הוא שלא קוים תנאי הכרחי ל'קביעות' והוא 'המלצה' או 'החלטה'."


28.
הנה כי כן, על פי הוראות התקשי"ר, העברתו של העובד למעמד של קבע במשרה מותנית בכך שהתמלאו ובוצעו כדין פעולות אלה: נקבע והודע לעובד כי עבר בהצלחה את תקופת הניסיון; ניתן אישור למינויו הסופי למשרה והוא שובץ דרך קבע במשרתו החדשה.

29.
לאור כלל האמור לעיל, קובעים אנו כי לא קמה למערער זכות קנויה למינויו דרך קבע למשרה החדשה ולא התקיימו התנאים המחייבים מינויו כאמור. לכל היותר ניתן לומר כי משלא נמצא שעבר בצלחה את תקופת הניסיון, לא הסתייעה העברתו למשרה החדשה והוא הוחזר למשרתו הקודמת.

30.
לא נצא ידי חובתנו אם לא נוסיף ונאמר זאת. בכך שתקופת הניסיון של המערער הוארכה מבלי שהתבקשה הסכמתו ומבלי שנתן הסכמתו לכך נפל פגם שאיננו פגם "פרוצדוראלי" בלבד. דרישה זו מתחייבת מהוראתו המפורשת של סימן 13.825 לתקשי"ר וטעמה עימה. חשוב שהעובד יידע כי מחמת הספק אם מתאים הוא למשרה, בדעת האחראי להאריך לו את תקופת הניסיון. זו השעה בו ניתנת לעובד הזדמנות לעשות חשבון נפש, בין אם ברצונו להמשיך בתקופת הניסיון ולהוכיח את התאמתו למשרה; בין אם ברצונו לשוב למשרתו הקודמת. ייתכן והוא נוכח לדעת, בתקופת הניסיון שאין הוא חפץ למלא את המשרה אליה נבחר. בפרשת דרכים זו, ניתנת הזדמנות שווה למעביד, לעובד ואף לאחראי במשרד שממנו הועבר העובד למשרה, אם כזה היה המקרה.
מנגד, בהארכתה של תקופת הניסיון, ניתנת לעובד הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו ואת התאמתו למשרה. כל עוד הארכת התקופה נעשית בגדר המותר על פי התקשי"ר ואין היא מתארכת מעבר לסביר, הרי שמכוונת היא להיטיב עם העובד, כמובן, ככל שנתן הסכמתו לכך. שאם לא תאמר כן, ותמנע מן המעביד את האפשרות להאריך את תקופת הניסיון תימנע מן העובד ההזדמנות הנוספת. מה גם שלעיתים, התקופה הראשונה, עשויה להיות קצרה מדי כדי להוכיח את התאמתו של העובד למשרה, במיוחד בתפקידים המחייבים מומחיות שבגינה נדרשת הארכת תקופת הניסיון ולא מן הנמנע כי בקשה מעין זו תשמע מפי העובד עצמו.
בפסק הדין בעניין רשות הנמלים (
[1]


נספח ב' לכתב התביעה.
[1]


נספח ד' לכתב התביעה.
[1]
וראו גם: פסק הדין של הנשיא סטיב אדלר
דב"ע נה/1-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הסתדרות עובדי המדינה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כח 76 מיום 23.12.1994, סעיף 5; ועוד ראו: בג"ץ 2671/98שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה בישראל

ואח'
, פ"ד נב(3) 630, 635, סעיף 3.
[1]
כאמור בפרק משנה 11.4 לתקשי"ר.
[1]
הוראות סעיף 13.82, שם.
[1]
סימן 13.823, שם.
[1]
הוראות סעיף 13.83, שם.
[1]
סימן 13.826, שם.
[1]
סימן 13.826, שם.
[1]
פרק משנה 13.84, שם.
[1]
תצהירה של ד"ר ח' קטן ועדותו של פרופ' א' טייטלמן בעמ' 6 לפרוטוקול.
[1]
עדותה של ד"ר ח' קטן עמ' 36-37 לפרוטוקול; תצהירו של פרופ' א' טייטלמן.
[1]
דב"ע לג/2-9 רשות הנמלים בישראל – אפרים ענתבי, פד"ע ד 449, 455 (להלן: עניין רשות הנמלים); ראו גם: דב"ע מב/74-3 גיל ורדי – עירית נתניה, פד"ע יד 59.
[1]
דב"ע מד/7-3 יצחק גיא – עירית תל-אביב-יפו, פד"ע טו 409, 415. ניתן ביום 1.7.1984 (להלן: עניין יצחק גיא).
[1]
ראו: סעיף 3 לעיל.
[1]
עניין רשות הנמלים, הערה 26 לעיל, שם בעמ' 454; והשווה: דב"ע מח/50-3 אבי ברכה – מגן דוד אדום בשיראל,
פד"ע כ 253, 256, סעיף 7 והפסיקה שם; עניין בזק, הערה 27 לעיל.






עע בית הדין הארצי לעבודה 158/99 ד"ר נאום מילמן נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: לז 673 ] (פורסם ב-ֽ 10/02/2002)