פסקי דין על אחמד חדיש | פסקי דין על עזבון המנוחה הדיה אדריס לבאי | פסקי דין על פקיד הסדר מקרקעין | פסקי דין על רשם המקרקעין |

574/06 א     15/08/2007




א 574/06 אחמד חדיש נ' עזבון המנוחה הדיה אדריס לבאי, פקיד הסדר מקרקעין, רשם המקרקעין




בעניין:

30



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
א
000574/06


בפני
:
כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:
15/08/2007





בעניין:
אחמד חדיש





המערער



- נ ג ד -


1. עזבון המנוחה הדיה אדריס לבאי

2. פקיד הסדר מקרקעין
3. רשם המקרקעין





המשיבים


פסק דין

1.
המדובר בערעור על החלטת פקיד ההסדר, לפיה הורה לפרסם בלוח הזכויות הודעה שלפיה נרשמה חלקה 39 גוש 15758 אדמות כפר כמא (להלן: "החלקה") על שם המשיבה מס' 1, (להלן: "המשיבה").

2.
המערער טען בהודעת הערעור, כי שטח של 209 מ"ר מהחלקה היה בבעלותו ובהחזקתו של יוסף עומר חדיש, דודו של המערער (להלן: "המנוח"), אשר עם פטירתו הוריש את הבעלות וההחזקה הבלעדית בשטח הנ"ל למערער מכוח היותו יורש עפ"י דין. לשיטתו, העובדה כי באגף מס רכוש נרשם חלק מהחלקה הנ"ל על שמו של המנוח, מהווה הוכחה לכך כי השטח הנ"ל של 209 מ"ר היה מאז ומתמיד בבעלות המנוח ובהתאם לכך, עם פטירתו של המנוח, עברה הבעלות וההחזקה בשטח הנ"ל למערער. עוד טען, כי עד שנת 2003 או בסמוך לכך, גוש 15758 אשר כלל חלקות 39 ו- 38, היה מחולק לתתי-חלקות. המנוח, ולאחר מכן המערער בעצמו, היו הבעלים והמחזיקים בשטח אשר עמד על כ-400 מ"ר בגוש 15758 – שטח המהווה את חלקה 38 – ועוד שטח של 200 מ"ר מהחלקה, (להלן: "השטח הכולל"). לטענתו, בתו של המערער בנתה בצידו המערבי של השטח הכולל, בית מגורים בשטח של 200 מ"ר לערך בהתאם להיתר בנייה. אולם, עת שנעשו פעולות הסדר וסימון בגוש 15758, סומן השטח עליו בנתה בתו כחלקה מס' 38, ומה שנשאר מהשטח הכולל, סומן כחלקה מס' 39, כאשר בפועל חלקה 38 והשטח של 200 מ"ר בערך מחלקה הנם בפועל חלקה אחת המגודרת ומתוחמת בקיר, ואשר נמצאת בבעלותו ובהחזקתו של המערער.
עוד טען המערער, כי המשיבה הגישה בעבר תביעה למתן צו מניעה וצו מניעה זמני נגד המערער בעניין הקיר אשר מפריד בין שני השטחים הנ"ל בחלקות 38 ו-39. במסגרת התביעה הנ"ל, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו הוטל על כל אחד מהם לשמור על הסטטוס, תוך שמירת הזכות לכל צד להעלות טענות קנייניות בפני
לשכת ההסדר ו/או בפני
ביהמ"ש המוסמך.

מנגד, טענה המשיבה, כי היא נרשמה בעקבות הליכי ההסדר, כבעלים של החלקה מתוקף היותה יורשת הזכויות בחלקה מאמה הגב' הדיה אדריס ליבאי ז"ל, (להלן: "המנוחה").

3.
אין חולק כי פעולות ההסדר בשטח הבנוי בכפר כמא, אשר כלל את הגוש בו מצויה החלקה, החלו ביום 22.09.1999, והודעה לכל מי שרואה עצמו כבעל זכויות במקרקעין אלה או באדמות גובלות, פורסמה ביום 22.11.00 ולפיה כל אחד מאלה מוזמן למפגש שיתקיים במועצה מקומית כפר כמא ביום 04.12.00 (ר' תעודת עובד ציבור נ/1).

אין חולק בענייננו, כי במסגרת פעולות ההסדר, הגישה המשיבה תזכיר תביעה ללשכת ההסדר, ובו טענה לבעלות של החלקה בשלמות, ואילו המערער נמנע מלהגיש תזכיר תביעה. בסופו של יום, רשם פקיד ההסדר את החלקה בשלמות בשמה של המשיבה. משפורסם לוח הזכויות ונרשמה החלקה בשם המשיבה, הגיש המערער את הערעור דנן.

כבר במסגרת פסק-הדין בת.א. 819/05, התייחסתי באריכות לפסיקה אשר דנה במועדים להגשת תביעות בהסדר, להלן התייחסותי בתמצית. בע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה מוסא רחאל, פ"ד מ(4), 29, 43 קבעה כב' השופטת נתניהו בעניין זה, כי:

"לדידי, קיים טעם טוב לקבלת הערעור, אף בלי להכנס לשאלות, שחברי השופט ד' לוין התעמק בן. הטעם הוא, שהמשיבים, כפי שנקבע, לא תבעו את אדמת המריבה בהליכי ההסדר.
פעולות ההסדר מתמשכות, בדרך כלל, כמה שנים עד סיומן עם פרסום לוח הזכויות. במקרה דנן החלו הליכי ההסדר בשנות הארבעים, ולוח הזכויות פורסם בשנת 1980. כפי שנאמר בע"א 223/84 [11] בעמ' 610 – 609, מפי השופט חלימה (בהסכמת המשנה לנשיא, השופטת בן – פורת, והשופט וייס):
"המחוקק חייב כל תובע זכות בקרקעות העוברות הליכי הסדר להזדרז ולהגיש את תביעתו במועדים שנקבעו בפקודה. המחוקק גם דאג, על ידי האמצעים שנקבעו בפקודה, שדבר ההסדר יגיע לידיעתו של כל בעל זכות באזור שבהסדר.מי שלא הגיש תביעתו במועדה ללא סיבה סבירה שתצדיק את האיחור, עלול להפסיד את זכויותיו כליל. הדברים אמורים גם כאשר המדובר בהעברת המועדים בשלביו הראשונים של פעולות ההסדר: שלב פירסום לוח התביעות. תביעה שלא הוגשה במועדה, ובינתיים פורסם לוח התביעות, מוסמך הפקיד המסדר שלא לקבלה, אלא אם נתקיימו הוראותיו של סעיף 37 (א) לפקודה, דהיינו, אם הוחוור לפקיד ההסדר, כי ... היתה סיבה סבירה לכך שהתביעה לא הוגשה במועדה וכי ההוספה לא תפגע בהתנגדויות לאותה תביעה או בבירורן של תביעות אחרות (ההדגשה שלי – א'.ח') (שם, 43).

פקודת ההסדר התוותה דרכים לתקיפת החלטות של פקיד ההסדר. בע"א 681/88 עזבון המנוח מוחמד סלים נ. מ"י, פ"ד מד(2) בעמ' 653 נקבע:

"פקודת ההסדר פותחת בפני
צד המעוניין לחלוק על לוח הזכויות כפי שפורסם שני מסלולים נפרדים. אפשרות אחת היא לערער על החלטתו של פקיד ההסדר על פי סעיף 59 לפקודת ההסדר (סעיף 88 (א) החדש – ה.ח') זכות ערעור זו מוגבלת בזמן – תוך שלושה חודשים מהיום בו הוצג לוח הזכויות. בקשה להארכת מועד להגשת הערעור צריכה לכלול נימוקים מיוחדים (ראה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, וע"א 156/80 עאצ'יה נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים פד"י ל"ו 1, 251, 252) אפשרות שניה היא לבקשת תיקון הפנקס על פי העילות המנויות בסעיפים 93 – 97 לפקודת ההסדר. עילות אלה מצומצמות אך האפשרות לתבוע על פיהן אינה מוגבלת בזמן, למעט ההגבלה הרגילה על פי חוק ההתיישנות".

עוד נקבע ע"י בית המשפט העליון בע"א 3250/00 עזבון המנוח סלים חסארמה ז"ל נ. מ"י, פ"ד נז (1) 7. בפסקה 4 נאמר:

"דין הערעור שלפנינו להידחות. הפקודה פותחת בפני
צד המעוניין לחלוק על לוח זכויות שפורסם שני מסלולים נפרדים שאינם מוציאים זה את זה (ראו: ע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ. מדינת ישראל [1], בעמ' 657; ע"א 4861/91 עיסה נ' סרסור[2], בעמ' 446). המסלול הראשון מקנה, מכוח סעיף 59 לפקודה, זכות ערעור מוגבלת בזמן על החלטת פקיד ההסדר הניתנת למימוש תוך שלושה חודשים מהיום שלוח הזכויות הוצג בו. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מעבר לשלושת החודשים האמורים צריכה לכלול נימוקים מיוחדים. המסלול השני מאפשר לבקש את תיקון פנקס המקרקעין על פי העילות המנויות בסעיפים 92 – 97 לפקודה. במסלול זה בחר המערער. העילות לפי מסלול זה מצומצמות, שכן הן חורגות מעקרון הסופיות המשתמע מסעיף 81 לפקודה, אך האפשרות לתבוע על פיהן אינה מוגבלת בזמן, למעט ההגבלה הרגילה על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958. במקרה שלפנינו לא העלה המערער
בבקשתו עילות שיש בהן כדי להכניסו לגדר סעיפים 92 – 97 לפקודה".

בסעיף 6 לאותו

פסק דין
, קבע כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז):

"תובע הטוען כי זכות מסויימת השייכת לו לא נתבעה במועד המתאים, המוגדר בסעיף 88 לפקודה, יכול לפנות אל בית המשפט במשך תקופה של שלושה חודשים הקבועים בגדרו של סעיף 59 לפקודה, ולבקש את תיקון לוח הזכויות. כאמור, תקופה זו שהיא כשלעצמה ארכה שקבע המחוקק מעבר למועד הרגיל להגשת התביעות, ניתנת להארכה מטעמים מיוחדים. "

בהמשך ובסעיף 7 לאותו

פסק דין
קבע:

"סעיף 37 (א) לפקודה, הדן בהוספת תביעה חדשה ללוח התביעות כל זמן שלא הוסדרו התביעות לזכויות באותו גוש רישום, קובע כי על התובע להעלות טעם סביר לכך שלא הגיש את תביעתו במועד. הנמקה שכזו נדרשת, מקל וחומר מקום שהתיקון המבוקש בו אינו בלוח התביעות כי אם בלוח הזכויות שהוא השלב הסופי של הליך הסדר הזכויות על המבקש להראות טעם סביר המצדיק את האיחור"

בענייננו, המערער לא הביא אף בדל של ראיה המצביעה על מועד פרסום לוח הזכויות, וזאת על מנת להוכיח כי ערעורו אכן הוגש במסגרת המועדים אשר נקבעו בסע' 88 לפקודת ההסדר. המערער אשר חלק על לוח הזכויות אומנם בחר במסלול הראשון שקבעה בפקודת ההסדר (סע' 88 לפקודת ההסדר), עם זאת לא פעל על פי הוראות אותו סעיף של הפקודה ולא הוכיח כי הערעור הוגש תוך שלושה חודשים מיום פרסום לוח הזכויות, אלא בחר להגיש את הערעור ללא התייחסות למועדים, ובאיחור של מספר שנים טובות, כל זאת מבלי שטרח להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מעבר לתקופה של שלושה חודשים. לא זו אף זו, המערער בהודעת הערעור, לא טרח לפרט נימוקים כלשהם לאיחור והתעלם לחלוטין מהוראות הפקודה ומהפסיקה שפירטתי לעיל. לכן מנימוק זה בלבד יש לדחות את הערעור על הסף.

אין זו ההליך הראשון בו נקט המערער בנוגע להסדר בשטח הבנוי של כפר כמא. לערעורו זה, קדמו שתי תביעות הקשורות באותם הליכי הסדר, אם כי בנוגע לחלקות אחרות.

המערער היה מעורב בהליכים שנעשו ע"י פקיד ההסדר. בעמ' 5 ל

פסק דין
נוסף שנתתי במסגרת ערעור אחר שהגיש המערער בנוגע לאותם הליכי הסדר בחלקה 28, בגוש 15758, ת.א. 575/06, (להלן: "ת.א. 575/06), קבעתי שם כי במהלך חקירתו הנגדית, המערער אישר כי החלקות 33 ו- 34 הנמצאות באותו גוש בו מצויה חלקה 28 הנ"ל, נרשמו בשמו של המערער בעקבות הליכי הסדר, משמעות הדבר, כי המערער היה פעיל בזמן הליכי ההסדר, והגיש מספר תביעות הנוגעות לחלקות אחרות באותו גוש, והיה מעודכן אודות ההליכים שעשה פקיד ההסדר. דברים אלה נכונים גם בכל הנוגע לחלקה נשוא דיוננו, על כן אין כל הסבר ולו הקלוש ביותר המסביר מדוע לא הגיש המערער את הערעור דנן ביחס חלקה נשוא דיוננו תוך מגבלות הזמן שקבעה פקודת ההסדר.

4.
לגופו של עניין, המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין הבעלות בחלקה. בתיק הנדון שמעתי ראיות, ולהלן אנתח את ראיות הצדדים:

א.

ראיות המערער: מטעם התובע העיד אך ורק המערער.
עדות המערער:
בתצהיר עדות ראשית, חזר המערער למעשה על כל הטענות שהעלה בהודעת הערעור, ואין כל מקום לחזור על הדברים.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט, הסביר המערער כי על אף שצו הירושה על רכושו וירושתו של דודו המנוח (אשר צורף כנספח א' להודעת הערעור) המערער לא היה היורש היחידי והבלעדי, אם כי היו יורשים נוספים, הרי המערער מחזיק בחלקה נשוא הערעור מאז שנות החמישים, אולם אין ביכולתו להביא עדים אשר יהיה ביכולתם להעיד על כך, מאחר ומרבית בני משפחתו כבר אינם בין החיים (עמ' 9, ש' 1 – 8). המערער הופנה לתמונות המסומנות ת/1 ו-ת/2 אשר צולמו ע"י שמאי שהזמין המערער לשם הערכת הנזק אשר נגרם לציוד שהיה מונח בחלקה נשוא דיוננו. התאריך אשר מופיע על גבי התמונות הנ"ל הנו 08.12.95, אולם המערער דחה את טענת ב"כ המשיבה לפיה בהתאם לתאריך הנ"ל, התחיל הוא להחזיק בחלקה רק משנת 1995 (עמ' 9, ש' 10-13). המערער גם דחה טענת ב"כ המשיבה לפיה בהסתמך על ההעתק מספרי מס רכוש אשר הוצא בשנת 1997 (נספח ג' להודעת הערעור) ניתן ללמוד כי לפני אותה שנה, החלקה לא הייתה בהחזקתו של המערער. לטענת המערער, את המסמך הנ"ל מאגף מס רכוש הוציא לצורך קבלת היתר בנייה, בעוד שהציוד שלו היה כל העת - מאז שירש את החלקה מדודו המנוח - מונח בחלקה (עמ' 9, ש' 14-17).

במהלך חקירתו הנגדית של המערער, הוגש כראיה מטעם המשיבה פרוטוקול הדיון שבו העיד המערער בתיק אחר שהתנהל בפני
י – (ת.א. 819/05) יחד עם רשימה - המהווה רשימה של משלמי המסים בשטח הבנוי של כפר כמא, אשר צורפה לנספח נ/1 יחד עם תעודת עובד ציבור בה נאמר, כי רשימה זו נתקבלה ע"י פקיד ההסדר ממינהל מקרקעי ישראל, ומפה נ/2 המהווה מפה ארעית לגוש בו מצויות שתי החלקות. במסגרת פסק הדין אשר ניתן בת.א. 819/05 עמדתי על המשקל שיש לייחס לרשימה הנ"ל וקבעתי בעמ' 3 לפסק הדין, כי המדובר ברשימה אשר שימשה את מינהל מקרקעי ישראל והומצאה לפקיד ההסדר, אשר בתורו נעזר בה ככל הנראה לאיתור זכויות ביושר, וכי מעיון בכותרת של הרשימה עולה כי רשימה זו הועתקה מספר תשלום המסים של משרדי מס רכוש, שהנה לכל הדעות רשות ציבורית שניתן לייחס לה חזקת תקינות מנהלית, וכי לאור זאת יש להתחשב בה וליתן לה משקל מהותי בנסיבות העניין.

לעניין החזקה והשימוש בחלקה, המערער הסתמך בעיקר על שתי ראיות: צו הירושה והצילומים ת/1 ו- ת/2.

לעניין צו הירושה – עפ"י צו הירושה הנ"ל אשר ניתן ביום 18.07.94, ירושתו ורכושו של המנוח התחלקו בין המערער לבין אחיו מוחמד מוסא עמר חדיש, (להלן: "מוחמד"), ביחס של 6/7 לעומת 1/7 לטובת המערער. בהתאם לצו הירושה הנ"ל, נרשמו המקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 15337 באדמות כפר כמא ע"ש המערער ואחיו מוחמד, כל אחד לפי חלקו בירושה.
בהתאם לרישום חלקה 16, בגוש 15337, ע"ש המערער ואחיו מוחמד כל אחד עפ"י חלקו, ובהסתמך על עובדה זו, מבקש המערער ללמוד ולהסיק כי גם את החלקה נשוא דיוננו, יש לרשום של שמו ושם אחיו מוחמד במרשם המקרקעין
. העובדה כי חלקה 16 הנ"ל נרשמה בפועל ע"ש המערער ואחיו בהתאם לצו הירושה, אין בה כדי להשליך על גורלה של חלקה נשוא דיוננו ואין בה כדי ללמד דבר ביחס לזכויות בה; המערער נמנע מלהביא כל ראיה אשר יכולה לקשור בין נסח הרישום ביחס לחלקה 16 הנ"ל, לבין החלקה נשוא דיוננו, אי לכך לא ניתן לבסס ולהגיע למסקנות ביחס לחלקה נשוא דיוננו בהסתמך על נסח הרישום הנ"ל.


לעניין הצילומים - כפי שכבר קבעתי בת.א. 819/05 בענייו זה, צילומים אלה צולמו בתאריך 08.12.95 ואכן בתמונות מופיע ציוד חקלאי אשר מונח בחלקה ובחלקה הסמוכה. אולם אין בהנחת ציוד זה בנקודת זמן ספציפית כדי להצביע של שימוש וחזקה בחלקה לפני שנת 1995. לפי סע' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, (להלן: "חוק ההתיישנות"), על מנת להוכיח חזקה רוכשת יש להוכיח חזקה ברציפות לתקופה של 15 שנה לפחות עד לתחילת ההסדר בשנת 1999, והמערער לא עמד בנטל זה.

לעניין החזקה והשימוש, המערער לא הביא אף ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לחזק ולתמוך בעדותו כי הוא אכן מחזיק ומשתמש בחלקה. טענתו של המערער לפיה הוא מחזיק בחלקה מאז שנות החמישים נטענה בעלמא ולא נתמכה באף ראיה אובייקטיבית, אין בתמונות המסומנות ת/1 ות/2 כדי לסייע למערער בהוכחת טענתו לעניין השימוש והחזקה.

ב.

ראיות המשיבה: מטעם המשיבה העידו הגב' סוהילה תחאוכו ומר אחמד תחאוכו.

1.

סוהילה תחאוכו, (להלן: "סוהילה"): סוהילה הנה בתה של המנוחה הדיה אדריס לבאי ז"ל.
בתצהיר עדות ראשית הצהירה סוהילה כי, אמה המנוחה הייתה הבעלים של החלקה מלפני קום המדינה, וכי היא, יחד עם אחותה הגב' מרים תחאוכו, (להלן: "מרים"), ירשו את הזכויות בחלקה בחלקים שווים. הצהירה עוד, כי החלקה הייתה מגודרת באמצעות קיר אשר התמוטט ולאחר מכן הורד כליל, שם נטע אחיה אחמד תחאוכו, (להלן: "אחמד"), שני עצי זית, כאשר ניתן לראות שרידי הקיר וגבולות החלקה עד היום. גבולות החלקה ושטחה הן במפת המדידה משנת 1946 והן במפת המדידה של ההסדר (אשר צורפו כנספחים ג' ו- ד' בהתאמה לתצהיר עדות ראשית) דומים בצורתם ובגודל שטחם. עוד הצהירה, כי מתצלום אוויר של המקום מיום 09.10.87 (אשר סומן כנספח ה' בתצהיר עדות ראשית) ניתן לראות את הקיר הצפוני בבירור, בעוד שבתצלומים המקורבים (אשר צורפו כנספח ו' בתצהיר עדות ראשית) ניתן לראות שרידים לתחילת הקיר בצד הצפוני ושרידי החדר שהיה בבעלות המנוח המסומן במפה המנדטורית בשנת 1946. הקיר הפנימי נבנה מחדש על מנת למנוע מפולת האדמה מחמת הפרשי גובה.
עוד הצהירה, כי לבקשת ב"כ ביצע מר יוסף אשמוז בעל משרד תכנון ובניין, מדידה של שטח החלקה, ומצא כי שטח החלקה הנו 304.5 מ"ר, בעוד שעפ"י מפת ההסדר, שטחה של החלקה עומד על 340 מ"ר. עוד הצהירה, כי המערער התחיל לממש זכויותיו בחלקה מס' 38 רק לאחר שקיבל צו ירושה מבית הדין השרעי ולאחר שאחיותיו הסתלקו מהעיזבון, היינו בשנת 1994.
בחקירתה הנגדית אישרה סוהילה כי היא הסמיכה את אחיה משהור תחאוכו, (להלן: "משהור"), בשנת 1997 לפעול בין היתר, גם בשמה בתביעה אשר הגיש משהור בשנת 1997 כנגד המערער, וכי לשם כך היא חתמה על תצהיר, אך אישרה כי לא הייתה מעורבת בטיפול בתביעה הנ"ל, וכי משהור היה הרוח החיה והדומיננטי בטיפול בעניין (עמ' 10, ש' 20-27). סוהילה הסבירה בעדותה, כי עניינה של התביעה נשוא דיוננו הנו ביתה, ולא ביתו של משהור, וזו הסיבה בגינה משהור לא העיד בפני
ביהמ"ש בעניין חלקה נשוא דיוננו (עמ' 11, ש' 13-15). סוהילה שללה טענת המערער לפיה הבית בו היא גרה נבנה בשני שלבים. אולם במהלך תשובתה הסבירה, כי היא גרה בבית הישן שהנו כבן מאה שנה, בעוד שהקומה מעליו הנה חדשה. סוהילה הסבירה כי לא נעשו בבית הישן שום פעולת הריסה או בנייה או תוספת בנייה אם כי בוצעו בו שיפוצים, כראיה לכך הצביעה סוהילה על כך כי קירות הבית הישן נבנו במקור מאבנים גדולים עם טיט מבפני
ם, וכך הוא המצב גם כיום. עוד העידה, כי משהור בנה קומה מעל לבית הישן, ושללה לחלוטין הקמת תוספת בנייה (עמ' 11, ש' 22-28). עוד העידה, כי הנה ילידת שנת 1952, וכי מזה כמאה שנה הם משתמשים בחצר של הבית הישן המצויה על החלקה, אשר נמתחת עד לקיר העליון הגבוה בו נטוע עץ הדקל הגדול (עמ' 12, ש' 25-28). סוהילה הסבירה כי בחצר גידלו פרות ותרנגולות ונטעו עצים, וכי אחרי שרצו ליצוק ביטון על מנת לתחום את החצר, המערער התנגד ואיים שלא לעשות זאת (עמ' 13, ש' 3-13).

עדותה של סוהילה נראית לי מהימנה ועקבית. סוהילה גדלה ומתגוררת עד היום בקומת הקרקע של הבית הקיים על החלקה יחד עם אחיה אחמד ואחותה מרים. ב"כ המערער טען בסיכומיו כי עדותה של סוהילה הייתה מפוקפקת לאור העובדה כי העידה בנוגע לדברים שאינה יודעת עליהם דבר, מאחר ואחיה משהור היה זה אשר טיפל בתביעה משנת 1997. הנני דוחה טענות אלה מכל וכל. סוהילה העידה בפני
י, והתרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מעדותה כי המדובר באישה פשוטה, כנה אשר מסרה את העובדות כהווייתם ללא כל התחכמות או ניפוח ואף הסבירה היטב מדוע לא הייתה מעורבת בהליך הקודם עם המערער, אלא אחיה משהור הוא שהיה מעורב. לעומת זאת, בהליך הנוכחי היא שהעידה ואחיה משהור לא העיד. גם הסתירות האחרות עליהן הצביע ב"כ המערער בסיכומיו ביחס לעדותה של סוהילה, נראות לי זניחות ושוליות, אינן יורדות לשורשו של עניין, ואין בהן כדי לפגוע במהימנותה של סוהילה.

2.

אחמד תחאוכו, (להלן: "אחמד"): אחמד הנו אחיה של סוהילה, אשר נולד בבית שעל החלקה ומתגורר בו עד היום יחד עם אחיותיו סוהילה ומרים.
בתצהיר עדות ראשית הצהיר אחמד, כי את החלקה ירשו סוהילה ומרים מאמם המנוחה אשר הייתה הבעלים של החלקה מלפני קום המדינה. הצהיר כי החלקה הייתה מגודרת ע"י הקיר אשר התמוטט ולאחר מכן הורד כליל על ידו, שם נטע הוא שני עצי זית, כאשר ניתן לראות שרידי הקיר וגבולות החלקה עד היום. עוד הצהיר, כי למיטב זכרונו המחלוקת בין אחיו משהור לבין המערער בשנת 1997 התחילה לאחר שהמערער הציב ציוד חקלאי לראשונה על המקרקעין, אשר ירש מדודו המנוח, וטען לזכויות בחלקה נשוא דיוננו. עוד הצהיר, כי המערער לא הציב ציוד חקלאי בשום חלקה גובלת. עוד הצהיר, כי המערער התחיל לממש זכויותיו בחלקה מס' 38 רק לאחר שקיבל צו ירושה מבית הדין השרעי ולאחר שאחיותיו הסתלקו מהעיזבון, היינו בשנת 1994, בעוד שלפני כן לא עשה המערער מאומה בשטח הנ"ל.

בחקירתו הנגדית ציין אחמד, כי הבית הישן בו הוא מתגורר יחד עם אחיותיו הנו בשטח של כ-100 מ"ר, ושטח החצר כפול משטח הבית, אחיו משהור גר בבית אשר מעל הבית הישן, אך אינו יודע אם אחיו הוציא היתר בנייה לצורך העניין. אחמד הסביר כי בבית הישן לא בוצעו עבודות בנייה או תוספת בנייה, אם כי עבודות שיפוצים בלבד. לתמיכה בטענה זו, הפנה אחמד לכך כי עד היום הקירות בבית הישן עשויים מאבנים (עמ' 14, ש' 4-10). עוד הסביר כי אחיו משהור היה מעורב בטיפול בתביעה משנת 1997, אולם לאחר שלקה משהור בהתקף לב עבר הטיפול התביעה משנת 1997 אליו, עם זאת אינו יודע מה עשה ומה אמר משהור בבית המשפט בעניין אותה בתביעה (עמ' 14, ש' 11-14). עוד העיד, כי לאחר שהגדר אשר הפרידה בין החלקה לבין הקרוואן של המערער נהרסה, בנה אחמד מחדש חלק מהגדר, אולם נשאר קטע מהגדר אשר לא בנה מחדש, ובמקומו שתל עצים על הגבול, ושמר על החצר שתהיה מטופחת ומסודרת כל הזמן (עמ' 14, ש' 14-20). אחמד הצליח לזהות את החצר בתמונה המסומנת ת/1 כחצר של החלקה נשוא הדיון, ושלל טענת המערער כי אין מדובר בחצר מטופחת, והסביר שהתמונה הנ"ל צולמה בחורף, וזו הסיבה שצמחו עשבים בחלקה (עמ' 14, ש' 21- 26).
בתמונה ת/1 ו- ת/2 הצביע אחמד על ציוד השייך למערער, אותו הניח האחרון בחלקה נשוא הדיון. אחמד הסביר, כי בוקר אחד בסביבות השעה 05:00-06:00 הגיע המערער יחד עם בנו אשר עובד על טרקטור לחלקה והתחילו להרוס את הבסיס של קיר האבנים, מהרעש התעוררו והזמינו משטרה, אחרי שהמערער הרס את הקיר, בנה אותו אחמד בחזרה (עמ' 15, 8-14). באותה תמונה הצביע אחמד על הציוד אותו הניח המערער בחלקה ועל הקיר.
בחקירתו החוזרת הסביר אחמד, כי המערער גלגל את המכלים והציוד שלו לחצר של החלקה בשנת 1997-1998 (עמ' 15, ש' 23).

עדותו של אחמד נראית לי מהימנה, אחמד גדל ומתגורר עד היום יחד עם אחיותיו סוהילה ומרים, בבית בקומת הקרקע הנמצא בחלקה נשוא דיוננו (הבית הישן כלשונו), בה טוען המערער לזכויות. אחמד הצהיר, כי את החלקה קיבלו אחיותיו סוהילה ומרים בירושה מאמם אשר הייתה בתורה הבעלים של החלקה עוד מלפני קום המדינה, וכי כמו דודו המנוח, גם המערער מעולם לא החזיק בחלקה.

אין בסכסוך אשר התגלע בין המערער לבין אחמד כדי לפגום במהימנות עדותו של האחרון. יצוין כי עד אשר אחיו משהור לקה בהתקף לב, אחמד לא היה מעורב בתביעה משנת 1997. שוכנעתי כי עדותו של אחמד הייתה עניינית ומטרתה לגלות את האמת, בפרט כאשר עדותו השתלבה עם שאר הראיות של המשיבה המאשרות, כי המנוחה היא שהחזיקה כל הזמן בחלקה. עדותו של אחמד משתלבת עם עדותה של אחותו סוהילה. גרסתו אשר מסר בתצהיר העדות הראשית לא רק שלא קרסה אלא התחזקה ואושרה בחקירה הנגדית. בנוסף, לא עלו כל סתירות בחקירתו, ומכל מקום גם אם עלו סתירות פה ושם, הרי המדובר בסתירות זניחות ושוליות, שאינן יורדות לשורשו של עניין.

להזכיר כי בניגוד למשיבה, הרי המערער נמנע מלהביא עדים מטעמו אשר יהא בידם כדי להעיד בעניין הזכויות, או לכל הפחות בעניין החזקה והשימוש בחלקה נשוא דיוננו, ובמקום זאת, הסתפק המערער בטענה לפיה מרבית בני משפחתו, אינן בין החיים ועל כן אין מי שיעיד לטובתו בעניין.

מסקירת ראיות הצדדים עולה, כי המערער אשר טען לחזקה בחלקה במשך שנים, לא הביא אף ראיה המלמדת על החזקתו בחלקה מאז שנות החמישים כפי שטען. הציוד החקלאי המופיע בתמונות ת/1 ו- ת/2 אין בו כשלעצמו כדי להוכיח כי הוא החזיק בחלקה מאז שנות החמישים.

מנגד סוהילה, מרים ואחמד העידו כי התגוררו בבית הישן הקיים בחלקה, ואף טענו כי הם מתגוררים שם מאז ראשית ימיהם, ולפניהם אימם המנוחה. המערער – אשר נטל השכנוע מוטל עליו - לא הצליח לסתור טענה זו ולא הצליח להפריכה ולא הצליח להטות מאזן ההסתברות לטובתו, על כן ההנחה העובדתית הנותרת בעניין זה הנה כי אכן המשיבה ועיזבונה אחריה, מחזיקים בחלקה מזה כ-100 שנה – מלפני קום המדינה, לעומת זאת אין בצו הירושה ואין בתמונות ת/1 ו- ת/2 כדי להועיל למערער בעניין זה.

בנוסף לעדויותיהם של סוהילה ואחמד בעניין, צירפה סוהילה לתצהיר עדות ראשית מטעמה מפת מדידה משנת 1946 ומפת המדידה של לשכת ההסדר, מהן ניתן ללמוד כי גבולות החלקה נשוא דיוננו ושטחה, דומים בצורתם ובגודל שטחם לאלה, אשר בשתי המפות הנ"ל. תצלום אוויר משנת 1987 כמו גם תצלומים מקורבים של החלקה מהם ניתן לראות גבולות החלקה, וליתר דיוק שרידי הקיר הצפוני, אשר נהרס ואותו בנה אחמד בחלקו. עוד צירפה סוהילה לתצהירה ממצאי המדידה אשר ביצע מר יוסף אשמוז בעל משרד תכנון ובניין לחלקה, בה נמצא כי שטח החלקה עפ"י המדידה, אשר ערך קרוב ביותר לשטחה, כפי שזה נקבע במפת ההסדר.

בנוסף לראיות הנ"ל, ראוי להוסיף, כי עפ"י העתק מספרי משלמי המסים, אשר צורף להודעת הערעור כנספח ג', המקרקעין שהיו ידועים כחלקה 71 בגוש
i
(נספח ג' להודעת הערעור) רשומים על שם דודו המנוח של המערער, הרי שבפועל ובהתאם לרשימת משלמי המסים בשטח בנוי כפר כמא, אשר כאמור העתק ממנה נתקבל לד ידי מר עדנאן זידאן ממנהל מקרקעי ישראל, חלקה 71 הנ"ל, נרשמה בהתאם להסדר כחלקה מס' 38 בגוש 15758, אשר רשומה בשם דודו של המערער, רישום זה מתיישב עם הרישום בלוח הזכויות של אותה חלקה.

בנסיבות המקרה - כפי שכבר קבעתי בעניין זה בת.א. 819/05 - יש ליתן משקל מהותי לרשימת משלמי המסים וכן לתעודת עובד הציבור אשר סומנו נ/1, מאחר ועל פי תעודת עובד הציבור אשר נערכה ע"י מר עדנאן זידאן – סגן פקיד ההסדר – המדובר ברשימה שהעתק ממנה נתקבל ע"י פקיד ההסדר ממנהל מקרקעי ישראל, שהנו גוף סטטוטורי שהוקם עפ"י דין ומנהל את נכסי המדינה, ויש לראותו בנסיבות העניין ובהעדר מסמכים רשמיים אחרים, מעין גוף ממשלתי שהרישומים בו אותנטיים ומשקפים נכונה את בעלי החלקות השונות בשטח בנוי של כפר כמא, והראיה לכך, רשימה זו מצויה אצל פקיד ההסדר וכנראה הוא מסתמך עליה בין יתר המסמכים בבואו להכריע בבעלות בחלקות השונות. מכל מקום, בענייננו, המערער לא הביא אף שמץ של ראיה שיש בה כדי להפריך או לסתור את האמור ברשימה, לכן יש לקבלה ולקבוע כי רשימה זו תומכת ומחזקת שת גרסת המשיבה.

מעבר לכל האמור אוסיף עוד, כי המערער נמנע מלהביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענתו לפיה גוש 15758 כלל שתי חלקות, 38 ו- 39, כאשר החלקה מהווה חלקה מהשטח של 400 מ"ר לו טוען המערער לזכויות, ואף נמנע מלהביא כל ראיה, אשר יכולה לקשור בין חלקה 38 והחלקה, באופן אליו טוען המערער.

6.
אשר על כן, ולאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור,
והנני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ כחוק נכון להיום.

ניתן היום א' באלול, תשס"ז (15 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 15/08/2007.

זיאד הווארי
- שופט





000574/06א
054 ערין בראנסה






א בית משפט מחוזי 574/06 אחמד חדיש נ' עזבון המנוחה הדיה אדריס לבאי, פקיד הסדר מקרקעין, רשם המקרקעין (פורסם ב-ֽ 15/08/2007)