פסקי דין על רפאל קלמר | פסקי דין על אברהם אריה

1007/02 בשא     18/02/2002




בשא 1007/02 רפאל קלמר נ' אברהם אריה




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה




בשא
001007/02



תבנית חדשה

רפאל קלמר

המבקש


אברהם אריה

המשיב

לפני הרשמת ר' איש שלום


בשם המערער -
עו"ד ד' לימור
בשם המשיב -

עו"ד ש' ילון

החלטה


1.
לפני בקשה להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בנצרת מיום 21.10.01.

2.
ב"כ המבקש טוענת כי פסק-הדין הומצא למשרדו ביום 23.10.01 ולפיכך היום האחרון להגשת הערעור היה ביום 24.11.01 שהיה יום שבת. ביום 25.10.01 נשלח הערעור באמצעות דואר אקספרס וטוענת ב"כ המבקש כי "מן המפורסמות הוא כי דואר מהיר אקספרס הנשלח עד לשעה 10:00 בבוקר יום המשלוח וכמתחייב עליו להגיע ליעדו ביום שליחתו". מסיבות שאינן בשליטת המבקש וב"כ הומצא הערעור רק ביום 26.11.01. מדובר באיחור של יום אחד בלבד ולאור גישתו הסלחנית של בית-הדין מן הדין להאריך המועד.

לחלופין טוענת ב"כ המבקש כי אם אמנם אין מדובר בערעור אלא בבקשת רשות ערעור - הרי ששגתה בתום לב. כן היא מציינת כי בפסיקה קיימת התייחסות למקרה בו הוגשה בקשת רשות ערעור במקום ערעור (אך לא למקרה ההפוך - הגשת ערעור במקום בקשת רשות ערעור).

לגופו של עניין נטען כי לאחרונה ניכר שינוי בפסיקה ונקבע כי ראוי לייחס משקל מסוים גם למהות העניין ולסיכויי הערעור והדברים מקבלים משנה תוקף משמדובר בטעות משפטית ובטעות חישוב, כפי
שהיתה במקרה דנן, ובכך שסיכויי המבקש להצליח בערעורו גבוהים.

3.
ב"כ המשיב בתגובתו מציין בראש וראשונה שאין מדובר בערעור אלא בבקשת רשות ערעור, שהרי פסק-דינו של בית-הדין האזורי ניתן בערעור על פסק-דינה של רשמת, שעניינו שכר עבודה.
מאחר וכך אין מדובר באיחור של יום אחד בלבד, שהרי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.

ב"כ המשיב מציין שמדובר בטעות שבדין לגבי בחירת ההליך וזו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. טענת ב"כ המבקש כי ניתן לדון בבקשת רשות הערעור, שהוגשה בטעות, כבכתב ערעור אינה דומה למקרה שבפני
נו.

לגופו של עניין - עפ"י סעיף 27(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, ניתן לערער ערעור נוסף על פסק-דינו של בית-דין אזורי בשאלת חוק בלבד. במקרה דנן קבע בית-הדין כי הרשמת טעתה בחישוב סכומים ואין מדובר בשאלה משפטית אלא בממצא עובדתי.

לאור כל האמור מבקש ב"כ המשיב לדחות את הבקשה

4.
במקרה שלפני מדובר בפסק-דין של בית-דין אזורי שניתן בערעור על החלטת רשמת. לפיכך עפ"י הוראות החוק מדובר בערעור ברשות, בשאלה משפטית
בלבד.

5.
על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור או בקשת רשת ערעור צריך שיתקיים טעם מיוחד, על כן יש להתייחס לנימוקי הבקשה אחד לאחד ולראות באם יש בהם נימוק העולה לכדי טעם מיוחד:

א.
פסק-הדין התקבל במשרדה של ב"כ המבקש ביום 23.10.01, כך שגם אם היה זה ערעור בזכות - המועד האחרון להגשתו היה 22.11.01 (לאור העובדה שבחודש אוקטובר 31 יום). מאחר וכך אין מדובר באיחור של יום אחד, כנטען, אלא ב- 4 ימים.
ב.
יש לציין שבישראל שולטת "תורת הקליטה" ולא "תורת השיגור" והיום הקובע הוא מועד קבלת מסמך במזכירות בית-הדין, ולא מועד שליחתו. מכאן שעורך דין לוקח על עצמו סיכון
בשלחו את הערעור ביום האחרון להגשה ומכל מקום יש לצפות ממנו
להתעניין אם אמנם התקבל הערעור ונרשם ולא לשבת בשאננות ולסמוך על דברים שהינם "מן המפורסמות" (ראה לעניין זה פסק-דינו של הרשם מירון נד/64-13 מרציאנו ואח' - איגל תעשית מיזוג אויר בע"מ, מיום 14.2.94 - לא פורסם).

ג.
מכל מקום, כאמור לעיל, אין מדובר בערעור אלא בבקשת רשות ערעור, כך שהאיחור מגיע לכדי 19 יום.

טוענת לעניין זה ב"כ המבקש כי אם אמנם מדובר בערעור ברשות, הרי
שנפלה מלפניה שגגה בתום לב.

טענה זו אינה יכולה לעמוד שהרי אי-ידינת החוק אינה טעם מיוחד (ראה לעניין זה דב"ע נג/95-9 גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פדע כה 552).

יש להוסיף ולומר לעניין זה שמדובר בהוראת החוק עצמו ובמשרד עורכי דין שייצג את המבקש בשלבים הקודמים של הדיון, כך שהיה אמור לדעת שמדובר ב"ערעור נוסף".

ד.
נותרה הטענה בדבר מהות הערעור וסיכוייו - חישוב סכומים על פניו אינו בגדר שאלה משפטית שניתן לערער עליה ב"ערעור נוסף" על-פי הוראות סעיף 27(ב) , מה עוד ששאלה זו היא שנדונה, וכנראה היא בלבד, בערעור על החלטת הרשמת (ציינתי "וכנראה היא בלבד", מאחר וב"כ המבקש לא טרחה לצרף לבקשתה את פסק-הדין שמבקשים להשיג עליו).


ה.
אשר לגישה הסלחנית הנקוטה בידי בית-הדין לעבודה - זו תועיל למבקש רק במקום בו הוכח כי הסיבה לעיכוב נעוצה בנסיבות חיצוניות שאינן תלויות במבקש ובא-כוחו. לא זה המקרה.

6.
משלא הועלה בפני
כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת
רשות הערעור - הבקשה נדחית.

7.
המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסכום של 600 ₪ (כולל).



ניתנה בהעדר הצדדים, היום 18.2.2002.




ר' איש-שלום, רשמת























בשא בית הדין הארצי לעבודה 1007/02 רפאל קלמר נ' אברהם אריה (פורסם ב-ֽ 18/02/2002)