פסקי דין על ג'אן כסאברה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2556/08 בל     09/12/2008




בל 2556/08 ג'אן כסאברה נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1




בית הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
ב"ל 2556/08






09/12/2008

השופט: חיים ארמון

בפני




ג`אן כסאברה
בענין
:


המערער
ע"י עו"ד רדואן ספורי





נ
ג
ד





המוסד לביטוח לאומי



המשיב
ע"י עו"ד שרה מינטוס








מטעם המערער - עו"ד ספורי
מטעם המשיב - עו"ד מינטוס
נוכחים
:

פרוטוקול


עו"ד ספורי
:
אני חוזר על האמור בכתב הערעור.
אני מוסיף שהועדה מצאה שקיימת הגבלה מסויימת אצל המערער. היא לא מצאה לנכון לקבוע דרגת נכות מאחר שהיא לא מצאה שיש נכות כזאת לפי התקנות.
לטענתי - הפגיעה מקנה למערער נכות מסויימת. הועדה היתה אמורה לבדוק את ההגבלה ואת הנכות המותאמת במקרה הספציפי של המערער.

עו"ד מינטוס
:
הועדה עוברת על כל תיקו הרפואי של המערער וכן על המכתב של ד"ר ספורי. מבצעת בדיקה מקיפה, של כף היד הימנית, ומוצאת כי קיימת הגבלה ביישור.
הועדה סבורה כי הגבלה זו משחקת לטובת המערער, וגם אם יש באמירה זו משום חוסר רגישות, הרי יש בה גם נימוק מספיק מבחינה רפואית לעובדה כי הועדה אינה מוצאת לנכון ליישם את האמור בתקנה 14 באשר היא אינה מוצאת סעיף ספציפי לממצא הרפואי ואינה מוצאת לנכון לקבוע סעיף חלופי, שכן אותו ממצא רפואי אינו מגביל את תפקודו של המערער, לשיטת הועדה.
הועדה הולכת למכתב של ד"ר ספורי והוא הפנה לסעיף מתאים אחר, והועדה אכן התרשמה כד"ר ספורי שקיים ממצא, אך היא סברה שלא רק שהוא אינו מגביל את תפקודו של המערער, אלא שהוא אף מיטיב עם תפקודו.
יתר על כן, גם מהבחינה הפרקטית, הסעיף אליו מפנה ד"ר ספורי מעניק 7% נכות, ולא ברור מה ייצא מכך למערער, אבל זה במאמר מוסגר.
אני מבקשת לדחות את הערעור.

עו"ד ספורי
:
עצם העובדה שהועדה טוענת שהפגימה כאילו מיטיבה עם המערער, דווקא זה צריך להיות מנומק כפליים מבחינתה. טרם נתקלתי ברופא או ועדה שאומר שהפגיעה היטיבה עם הנפגע.


פ
ס
ק
ד
י
ן


1.
המערער עובד כמתדלק.


ביום 25/11/06, הותקף המערער על ידי לקוח בתחנת הדלק, והתקיפה גרמה לו לחבלה בכף ידו הימנית.

2.
המשיב הכיר בארוע התקיפה כבתאונת עבודה, ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 26/1/07.

3.
ביום 21/5/08, קבע פוסק רפואי כי החל מיום 1/3/08, דרגת הנכות היציבה של המערער עקב התאונה היא בשיעור 0%. קביעה זו התבססה על דעת הפוסק הרפואי שהממצאים שנמצאו בכף היד הימנית - אינם קשורים לתאונה.

4.
המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי. הערר נדון ביום 21/8/08 בפני
ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה").

5.
בפני
הועדה עמד, בין השאר, מכתבו של ד"ר חוסאם ספורי, מיום 18/7/08. במכתב זה ציין ד"ר ספורי כי היה חיבור גרוע של עצם צוואר המסרק של אצבע מס' 2 ביד הימנית. כן ציין ד"ר ספורי כי אותה אצבע אינה ישרה, כי היא נתקלת בחפצים בעת נסיון לתפוס חפצים באצבעות מיושרות וכי בזמן כיפוף האצבעות - היא נכנסת מתחת לאצבע מס' 3. ד"ר ספורי חיווה את דעתו שלמערער יש נכות בשיעור 7% לפי פריט 44(3) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה). (הפריט האמור עוסק בקשיון נוח של האצבע).

6.
הועדה בדקה את המערער, עיינה בתצלומי רנטגן ומצאה כי השבר נרפא היטב בצורה טובה. הועדה מצאה תנוחת אצבע מס' 2 ביד הימנית היא אכן עם כיפוף של 15 מעלות. הועדה מצאה כי המערער מסוגל לבצע "פינץ'" טוב.


בהחלטת הועדה, נאמר, בין השאר, כך:
"הועדה עיינה במכתבו של ד"ר ספורי מיום 18/7/08. הועדה אכן התרשמה כי קיימת הגבלה מסויימת ביישור אקטיבי (15 מעלות) ב-

mcri
. פאסיבית - היישור מלא וכן עמדת סופינציה. עמדת הסופינציה אינה מהווה כל הפרעה תפקודית או אסתטית. נהפוך הוא, מאפשרת צביאה (פינץ') יעיל וחזק יותר על ידי האגודל. חסר היישור המלא אינו מקנה נכות לפי קובץ התקנות. לפיכך, דוחה הועדה את הערר.".

7.
הערעור שבפני
הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה.

8.
לדעתי, נכון לקבל את הערעור. הטעמים לכך יפורטו להלן.

התייחסות למכתבו של ד"ר ספורי


9.
כאמור לעיל, ד"ר ספורי הביע את דעתו שלמערער נכות בשיעור 7% לפי פריט 44(3) למבחנים, כלומר - בשל "קשיון נוח" של האצבע. "קשיון נוח" מוגדר בפריט 44 למבחנים, לגבי אצבע שאינה האגודל, כ"קשיון המאפשר תפיסה".

10.
לא ניתן להבין מהחלטת הועדה מדוע היא סבורה שההגדרה של "קשיון נוח" אינה אמורה להיות מיושמת לגבי המערער. המערער אמנם מסוגל לבצע תפיסה ואף צביטה באותה אצבע, אך אין הוא מסוגל ליישר את האצבע. בנסיבות אלה, אני סבור שעל הועדה היה להרחיב את הנמקתה לאי-קבלת מסקנתו של ד"ר ספורי, ולכלול בו גם הסבר לשאלה מדוע לדעת הועדה מצבו של המערער אינו מתאים למצב של "קשיון נוח" כמוגדר בפריט 44 למבחנים.

11.
אשר על כן, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שהועדה תתייחס במפורש לשאלה אם מצבו של המערער מתאים למצב של "קשיון נוח" ובהתאם לכך, תחליט מחדש את לדחות את מסקנתו של ד"ר ספורי.

שקילת יישום פריט מותאם מהמבחנים


12.
כמצוטט לעיל, הועדה ציינה בסיום החלטתה כי חוסר היישור המלא של האצבע "אינו מקנה נכות לפי קובץ התקנות".


אף אם תישאר בעינה מסקנת הועדה שאין מדובר במצב של "קשיון נוח", כדעתו של ד"ר ספורי, הרי שעצם העובדה שפגימה מסויימת (חוסר יישור מלא של האצבע) אינה רשומה במפורש במבחנים, אינה יכולה להספיק לשם קביעה שאין לקבוע נכות בגין אותה פגימה.

13.
הכלל הוא (בהתאם לתקנה 11(א) לתקנות), שעל הועדה לקבוע דרגת נכות כמצויין במבחנים. אולם, פגימה שאינה כלולה במבחנים, אמורה אף היא להישקל, וזאת על פי האמור בתקנה 14 לתקנות, שזו לשונה:
"(א)
דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע.
(ב)

החליטה הועדה שלא ניתן לקבוע דרגת נכות כאמור בתקנת משנה (א) - תקבע, על פי שיקול דעתה, את אחוזי הנכות בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע.".


מכאן, שאף אם חוסר היישור של האצבע אינו כלול במבחנים, אין די בכך כדי להצדיק וכדי להסביר את אי-קביעת דרגת הנכות. עדיין, היה על הועדה לשקול אם ליישם בעבור המערער פריט אחר מהמבחנים באופן "מותאם", לפי תקנה 14(א) או לקבוע נכות לפי פריט "דומה" לפי תקנה 14(ב) לתקנות.


על הפרוטוקול היה לשקף את השיקולים של הועדה בענין קביעת דרגת נכות מותאמת או דומה לפי תקנה 14 לתקנות.

14.
בחינת הפרוטוקול - אינה מעלה שהועדה שקלה ענין זה.

15.
ב"כ המשיב טענה, למעשה, כי יש לפטור את הועדה מחובת ההתייחסות המפורשת לקביעת דרגת נכות בהתאם לתקנה 14, וזאת על סמך קביעת הועדה שלפיה הפגימה של חוסר היישור, לא רק שאינה מהווה הפרעה תפקודית, אלא אף מקנה למערער יתרון מאחר שהיא "מאפשרת צביטה (פינץ') יעיל וחזק יותר". איני מקבל טענה זו, בשל הטעמים הבאים:

(א)
שיקול הדעת בענין זה אמור להיעשות על ידי הועדה ואין להסתפק בהסבר מפי ב"כ המשיב, כתחליף לשיקול הדעת של הועדה אשר אמור לבוא לידי ביטוי בפרוטוקול.

(ב)
אף אם נכונה הקביעה שהפגימה של חוסר היישור מקנה למערער יתרון של ביצוע צביטה יעילה יותר, אין בכך כדי להסביר את שאלת משמעות הפגימה בפעולות אחרות שניתן לעשות עם האצבע, שאינן דווקא צביטה. ייתכן שהמערער ייזקק לביצוע פעולות המחייבות יישור האצבע, וברור שהוא מוגבל בביצוען, בשל חוסר היישור המלא של האצבע.

(ג)
הועדה לא שללה את קביעתו של ד"ר ספורי, על כך שבעת כיפוף של האצבעות, נכנסת אצבע מס' 2 מתחת לאצבע מס' 3 ואף לא את קביעתו שהאצבע נתקלת בחפצים בזמן נסיון לתפוס חפצים באצבעות מיושרות. לא ברור מדוע הועדה לא נתנה לכך משקל, והסתפקה ביתרון הלכאורי של המערער בכך שהצביטה חזקה יותר.

16.
אשר על כן, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, גם על מנת שהועדה תשקול - ותפרט בפרוטוקול את שיקוליה - אם לקבוע למערער דרגת נכות מותאמת או דומה לפי תקנה 14(א) או לפי תקנה 14(ב). במסגרת שיקוליה, תתייחס הועדה גם לשאלת הפעולות האחרות באצבע מלבד צביטה (פינץ') וכן לענין כניסת אצבע מס' 2 מתחת לאצבע מס' 3 בעת כיפוף האצבעות, ולענין היתקלות האצבע בחפצים בזמן נסיון לתפוס חפצים כשהאצבעות מיושרות, כאמור במכתבו של ד"ר ספורי.


לסיכום


17.
אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. הועדה מתבקשת לפעול כאמור בסעיפים 11 ו-16 לעיל.

18.
על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/09, אם לא ישולמו לפני כן.

19.
כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על

פסק דין
זה, תוך 30 ימים מהיום.


ניתן היום, י"ב בכסלו תשס"ט (9 בדצמבר 2008), במעמד הצדדים.
חיים ארמון
- שופט








בל בית דין אזורי לעבודה 2556/08 ג'אן כסאברה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 09/12/2008)