פסקי דין על עו"ד בן - מנחם יצחק | פסקי דין על איברקלייד זלדה | פסקי דין על מריו איברקלייד - זימרמן | פסקי דין על וולף איברקלייד - זימרמן ואח' |

62245/05 א     10/12/2008




א 62245/05 עו"ד בן - מנחם יצחק נ' איברקלייד זלדה, מריו איברקלייד - זימרמן, וולף איברקלייד - זימרמן ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
062245/05


בפני
:
כב' השופטת חנה ינון
תאריך:
10/12/2008





בעניין:
עו"ד בן - מנחם יצחק




ע"י עוה"ד
ל. אדם ונ. בורנשטיין
התובע


נ
ג
ד



1 . איברקלייד זלדה

2 . מריו איברקלייד - זימרמן
3 . וולף איברקלייד - זימרמן
4 . שרה איברקלייד אפלבאום




ע"י עו"ד
א. ליבלינג
הנתבעים


פסק דין


1.
זוהי תובענה על סך של 362,000 ש"ח שעניינה דרישת עורך דין לתשלום שכר טרחה.




רקע עובדתי

2.
התובע, עורך דין במקצועו מזה כ – 35 שנה, נתן שירותים משפטיים, כנטען, למר יעקב איברקלייד ז"ל במשך כ - 7 שנים, ודורש שכר טרחה עבור פועלו זה.

(להלן: "המנוח").

3.
הנתבעים, אלמנת המנוח, שני בניו ובתו, גורסים כי התובע לא נתן כל שירותים משפטיים למנוח, ומכל מקום, באם אכן ניתנו שירותים משפטיים, הללו ניתנו לאחיו של המנוח, מר אלכנסנדר איברקלייד ז"ל, ולא לאחרון.

עדויות הצדדים

ראיות התובע

4.
בתצהירו ת/5 העיד התובע, עורך דין יצחק בן מנחם, כי בשנת 1988 פנתה אליו גב' לואיזה בלום, בתו של מר אלכסנדר איברקלייד, תושב העיר לה–פאס שבבולביה, אחיו של המנוח מר יעקב איברקלייד, ובקשה להסתייע בשירותיו המשפטיים כעורך דין.

5.
הפנייה אליו נעשתה על מנת שיטפל בענייני המשפחה בכל הנוגע לאחזקותיה במניות "חברת המתנחלים במגדל אשקלון (52) בע"מ".

(להלן: "החברה").

6.
לעדותו, החברה הינה חוכרת לדורות של שטחי קרקע גדולים, כ- 250 דונם, בלב העיר אשקלון, שמניותיה מוחזקות ע"י למעלה מ- 50 בעלי מניות, לרבות חברות אחרות בע"מ.

(להלן: "המקרקעין").

7.
המנוח ואחיו גרו כל העת בבוליביה, כשהמנוח עבר להתגורר בארץ בשנת 1999, עד לפטירתו בחודש דצמבר בשנת 2005.

8.
ביום 7.6.88 שלח, לעדותו, מכתב לגב' בלום שהכיל ממצאי בדיקתו בנדון, וביום 9.5.89 שלח מכתב נוסף. על אלה, הודיע למנוח ושוחח עליהם עימו.

9.
כיום, הינו מיופה כח של יורשי אלכסנדר איברקלייד ז"ל, שנפטר עוד טרם פטירת המנוח.

10.
מרישומים שאיתר, החזיקו המנוח ויורשי אלכסנדר איברקלייד ב -
192.913 מניות מתוך 1.000.000 מניות שהונפקו ע"י החברה, דהיינו, להם 19.29% ממניות החברה.

11.
לעניין שכר טרחתו, העיד כי סוכם טלפונית על שכר בשיעור 5% משווי חלקה של החברה בקרקע, לאמור, 1% משווי הקרקע, דהיינו, שווי של 5% מתוך 20% של המנוח ואחיו, כחלקם המשותף יחדיו במניות החברה בקרקע.
עם מר אלכסנדר איברקלייד הגיע להסכם זהה לעניין תשלום שכרו בשיעור של 5% מערך הקרקע לכשתיבנה.

12.
לדידו, השקיע מאות ואלפי שעות בעזרה בניהול החברה, שהיתה מפולגת ומסוכסכת עקב ריבוי בעלי המניות.

13.
לתיאורו, מאז שנת 1988 חלפו כ- 18 שנה בהן פעל רבות, כדלקמן:

"כולל השתתפותי בעשרות רבות של ישיבות הנהלה ובישיבות רבות של בעלי מניות בת"א ובאשקלון, כמו גם עשרות פגישות עם מנהלים בחברה, עיריית אשקלון, מנהל מקרקעי ישראל בירושלים, מהנדסים, אדריכלים, שמאים וחברות קבלניות ויזמיות שונות, כולל ניסוח הסכמים עם חברת "אלרם", והייתי פעיל מרכזי בקידום ההליכים השונים לאורך השנים הרבות שחלפו מאז תחילת טיפולי בתיק, כפי שעוד יפורט בהמשך".

14.
מאז תחילת טיפולו, לא קיבל, לדבריו, ולו אגורה שחוקה, על חשבון שכרו והוצאותיו הרבות בעין.

15.
לאחר שנים כה רבות, החליט המנוח להעביר התיק לטיפולו של עורך דין אחר, וייתכן שעשה כן, להתרשמותו, עקב ירידה במצבו המנטלי בשנותיו האחרונות.

16.
המנוח פיטרו במהלך ישיבת הנהלה של החברה בשנת 2001 והודיעו כי חדל לייצגו מאחר שהעליבו, ומינה במקומו כנציגו את מר מיכאל רז.

17.
בפגישותיו הרבות בענייני החברה, למן שנת 1994 ואילך, ניסה להביא עניינה של החברה בפני
חברת הבנייה "אלרם", עימה הגיעו הצדדים ל"הסכם עקרונות" ביום 31.3.94.


(להלן: "אלרם").

18.
כן התקיימה ישיבה נוספת
ביום 24.5.94 בה נדונה החלטת מינהל מקרקעי ישראל להשאיר ייעוד הקרקע כקרקע חקלאית וכן פעל מול העירייה אשר אישרה התכנית שהוגשה ע"י "אלרם".

19.
בסופו של דבר, כל עמלו סוכל שכן החלטות מינהל מקרקעי ישראל והחלטות בג"צ בעניין "הקשת המזרחית" סיכלו העסקה אשר נחתמה עם "אלרם", ושעות עבודתו הרבות ירדו לטמיון.

20.
כן טיפל בהליך הפקעה לצורכי ציבור של חלק מן הקרקע מול עיריית אשקלון, כשבסוף הליך זה זכתה חברת "מנרב" במכרז להקמת פרוייקט מכללת אשקלון על חלק משטח המקרקעין, והתרה בחברי ההנהלה כי ימנו עו"ד חיצוני "זר", כדבריו, כדי לטפל בעניינה של החברה, תחת טיפולם של מספר עורכי דין, על פי התפלגות חברי ההנהלה ובעלי המניות בה.

21.
עוד הגיש תלונות על פלישה לשטח המקרקעין למשטרת ישראל וליועץ המשפטי לממשלה.

22.
לדידו, מאחר שעסקת המקרקעין לא צלחה, יש לפסוק שכרו כשכר ראוי בסך של 75,000 דולר, סכום המבוסס על סך 150 דולר לשעת עבודה על בסיס חישוב של 1,000 שעות עבודה, ולחייב בשכר זה את יורשי המנוח.

23.
מטעם התובע העידו עורכת הדין גב' אדריאנה שכטר בתצהירה ת/3 על היקף עבודת התובע ונטילת חלק בעשרות ישיבות הנהלה של החברה, לרבות טיפול מול עיריית אשקלון ומינהל מקרקעי ישראל.
24.
עוד העיד מר אורי מילוסלבסקי בתצהירו ת/1, כי הינו בעל מניות בחברה, וכי נטל חלק בכל ישיבות בעלי המניות, בהן נכח אף התובע וכן כי ידוע לו
אודות טיפול התובע מול גורמים חיצוניים רבים.

25.
כן העיד מר אברהם סיבוצקי בתצהירו ת/2 כי שימש כמנכ"ל "אלרם" בעת הרלבנטית, וכי ידוע לו כי התובע קיים ישיבות רבות בעניין מקרקעי החברה עם סנגורו דאז, מר יורם קרן.

26.
בסופו של דבר, עקב הסכסוכים בין בעלי המניות הרבים וחילוקי הדעות
עם מינהל מקרקעי ישראל ועם העירייה לא הושלמה העסקה, אך, לעדותו, השקיע התובע שעות רבות בטיפול בענייניה של החברה.

27.
דברים דומים העיד עו"ד אלון גורן בתצהירו ת/4, אשר טיפל אף הוא בענייני החברה כבעל מניות בה, על פיהם השתתף התובע בישיבות הנהלה רבות.

28.
כן העיד מר גורן בחקירתו הנגדית כי בישיבה בשנת 2001 הגיע המנוח עם מר מיכאל רז, נציג המנוח, והמנוח היה נרגש מאוד באותה ישיבה לאחר שהתובע שאלו "אם אתה עדיין חי?" והמנוח השיב לו בכעס: "אתה רצית לרשת אותי". התובע היה המום מ"התקפה" זו עליו ולאחר מכן הכחיש כי אמר מילים אלה למנוח.

29.
בנוסף, הציג התובע חוות דעת מומחה אשר נערכה ע"י עו"ד זכריה קורוליק, המוצג ת/6, על פיה באם הוסכם עם המנוח על שכר טרחה בשיעור של 5% משווי המקרקעין הרי שמדובר בשכר נמוך שכן
לחברה, קרי, למנוח, ביחד עם אחיו, 1% בלבד משווי הזכויות בקרקע כולה.

30.
לאור בדיקותיו במסמכי התובע שנמסרו לידיו לעיון, המדובר בלמעלה מ- 1,000 שעות עבודה שהושקעו במהלך שנות עבודת התובע.

31.
למסקנתו, חישוב התובע על פיו מגיעים לו סך 150 דולר לשעת עבודה, הינו שכר צנוע, שכן בדרך כלל גובים עורכי הדין שכר בסך של כ -
220 דולר לשעה, ועל כן חישובו הכולל של התובע העומד על סך של 75,000 דולר הינו שכר ראוי על הצד הנמוך.

32.
כן העיד בעדות בעל פה, בלא תצהיר, מר מיכאל רז, כי המנוח, אשר אחיו היה נשוי לדודתו, היפנה אותו למר אלי הרטמן, אודותיו סיפר כי ביקשו לבדוק פרטים על נכס המקרקעין.

33.
כן העיד מר רז בחקירתו הנגדית כי בשנת 2000 מסר המנוח בידו יפוי כח בכתב להצביע עבורו באסיפות בעלי המניות של החברה, וכן ביקש ממנו לבצע בדיקות שונות, לכתוב מכתבים ולמלא שיקים.

34.
לדבריו, באסיפות אלה פגש גם את התובע, אשר ייצג בעת מסויימת את המנוח, וכי מלבדו "הביא" אליו עוד שלושה או ארבעה עורכי דין, שאף אחד לא השביע רצון המנוח.

35.
לגבי החברה, בה לא טיפל באופן בלעדי, ציין בין השאר, כי הביא את המנוח למשרד התובע:

"מי שטיפל בדברים זה היה האח השני והבת שלו. עורך דין בלובשטיין, שידע כשהוא פוטר הוא לא ידע מי ממשיך בזה, ואז הוא בא אלי ולקחתי אותו כי היתה לו עוד עיסקה לפני הרבה שנים לגבי אדמה בסביון".

(ראה: פרוטוקול עמ' 15 שורות 25-19; עמ' 16 שורות 1-4; ההדגשה לא במקור – ח.י.).

36.
כן העידה בפני
עורכת הדין הגב' בן יוסף פנינה בעדות ראשית בלא תצהיר כי הכירה את מר רז ממקום עבודתה הקודם כפרקליטה ביחידה הארצית לחקירות הונאה, וכי האחרון ביקשה להכיר את המנוח על מנת לברר אפשרות לייצגו.

37.
לעדותה, המנוח בא למשרדה ואמר לה כי ברצונו להחליף את עורך הדין שטיפל עבורו עד אז, לאמור, את התובע.

38.
היא הציעה הצעה לשכר טרחה עבור טיפול בקרקע באשקלון, אולם לאחר שביקרה בישיבה אחת של בעלי המניות, בה פגשה את התובע, ומכיון שהמנוח לא היה מוכן לשלם שטר טרחה וכן לא להגיע
לסיכום עימה בעניין זה, פרשה מן הטיפול.

(ראה: פרוטוקול עמ' 18 שורות 1-11).

39.
יצויין, כי לאחרונה, כחודש לאחר מתן עדותם, הוגשה תביעה לתשלום
שכר ראוי כנגד הנתבעים דכאן, ביום 16.4.08, ע"י מר רז על סך של 300,000 ₪, בייצוגה של עו"ד פנינה בן יוסף, לבית משפט השלום בחיפה, בעילות זהות.

ראיות הנתבעים

40.
אלמנתו של המנוח, תיבדל לחיים ארוכים, גב' זלדה איברקלייד, הנתבעת מס' 1, העידה בתצהירה נ/1, כי בשנת 1994 פגשה את התובע במשרדו כשהגיעו בני הזוג לשם מכירת מגרש בקריית ביאליק שהיה אז בבעלותם, אולם בפגישה זו וכן בפגישות נוספות במשרדו לא עלה מעולם עניין המגרשים של החברה באשקלון וכלל לא ידעה על קיומם ועל כך שבעלה החזיק במניות החברה.

41.
משיחות עם
בעלה ידעה כי התובע מייצג את אחיו וילדיו, וכן אמר בעלה כי לא סמך על התובע וחשב כי מנסה הוא לרמותו ולקחת ממנו מגרשים.

42.
לדבריה, עשרות שנים לא היה למנוח קשר עם משפחת אחיו, שכן היו שרויים בסכסוך עקב מחלוקות עסקיות, ואף ילדיהם של האחים אינם בקשר כלשהו.

43.
כן העידה הנתבעת מספר 4, גב' שרה איברקלייד-אפלבאום בתצהירה ת/2, בת המנוח, כי ידוע לה כי התובע ייצג את אח המנוח מר אלכסנדר איברקלייד בענייני החברה.

44.
אביה ציין
באוזנייה במספר הזדמנויות כי התובע מעוניין היה לייצג אף אותו – אך הוא לא היה מוכן לכך.

45.
מעבר לעסקת מכר נכס בקריית ביאליק, בה ייצג התובע את אביה, ואף שילם לו שכרו, לא ביקש זה כי ייצגו.

46.
אביה מעולם לא ייפה כוחו של התובע לפעול בשמו ולא חתם עימו על הסכם לשכר טרחה. על כן, גם לא נשא אביה בהוצאות שוטפות שכן התובע לא הוסמך לטפל בענייניו.

47.
באשר לנספחים בכתב שהתובע צירף לתצהירו, הרי שאלה לא היו ממוענים למנוח אלא לגב' לואיזה בלום, אחיינית אביה, וכן יפוי כוח שנמסר מטעמה לתובע מוכיח כי פעל עבורה ולא עבור אביה.

48.
עוד העיד מר חוזה אפלבאום, בעלה של בת המנוח וחתנו, בתצהירו נ/3, כי ידוע לו כי התובע ייצג את אחיו של המנוח וכי מעבר לעסקה אחת בנכס בקריית ביאליק לא ייצג את המנוח בכל הנוגע לחברה, ואם נטל חלק במהלכי החברה, הרי שהיה הדבר עבור אח המנוח וילדיו.

49.
כן גורס הוא כי אם מגיע לתובע שכר טרחה הרי שמועד התשלום טרם הגיע, שכן עדיין לא בוצעה כל עסקה במקרקעין המזכה את התובע בשכר טרחה, באורח שסוכם, לטענת התובע, עם המנוח.

הכרעה

הסכם לשכירת שרותי התובע – האם נולד
?

50.
התובע גורס כי קיים היה הסכם שבעל פה בינו לבין המנוח בדבר תשלום שכר טרחה בשיעור של 5% מערך המגרש בו לחברה מניות, עת ימומשו אלה. אולם, על פי נסיבות העניין, המגרש לא מומש ואין לגזור ממנו, איפוא, כל סכום כספי היכול להוות בסיס לקביעת שכר טרחה מוסכם.

51.
כמו כן, למעט עדות התובע אין כל עדות המהווה תימוכין לה כי אכן כך סוכם עם המנוח, ברחל בתך הקטנה, שכן אין אידך גיסא בפני
נו כיום
שיעיד על הסכם בעל פה שכזה, או אודות הסכם בכלל, על פיו שכר המנוח שירותיו של התובע תמורת אחוזים משווי הקרקע עת תצא לפועל עיסקת בנייה.

52.
התובע לא החתים את המנוח על הסכם שכר טרחה, דבר אשר התובע עצמו פוסל באמרו כי "פעם" נהגו כך, וכיום נוהג הוא אחרת, ועל כן יש קושי בדבר לקבוע אם היה קשר חוזי מדעיקרא לשכירת שירותי התובע, באשר הנתבעים גורסים כי באם פעל התובע עבור החברה, עשה כן בהרשאת אח המנוח, מר אלכסנדר איברקלייד ז"ל, מטעמו יש לתובע יפוי כח.

53.
אף דרישתו של התובע, אשר תיקן בעבר כתב תביעתו, וחזר בו מן הדרישה למתן "צו הצהרתי"
למתן שכר טרחה בשיעור 5% מערך המקרקעין והחליפה בדרישה כספית במסגרת טענה לשכר ראוי, נשענת בראש ובראשונה על הקביעה כי המנוח אכן שכר שרותיו המשפטיים, קביעה אותה יש

להסיק מהתחקות אחר כוונת הצדדים על פי המסמכים בכתב המצויים בפני
ועל פי עדויות הצדדים.




התחקות אחר כוונת הצדדים

54.
התובע הציג בפני
תיק מסמכים עב כרס, שתחילתו במסמך הקרוי "יפוי כוח", על פיו מיפה כוחו גב' לואיזה בלום, בתו של מר אלכסנדר איברקלייד ז"ל, להופיע בשמה ובמקומה "בישיבות החברה ובאסיפותיה", וכן
להופיע "מול כל פורום שיידרש".


(ראה: מוצג א' למוצגי התובע).

55.
יפוי כוח זה נעדר תאריך, אולם ביום 7.6.88 השיב לה התובע במכתב כי בדק ענייניה של החברה אצל רשם החברות אודות היקף מניות האחים איברקלייד
המשותפות וכן ציין כי עו"ד עמנואל יוכלמן מטפל בעירייה בעניין הפשרת הקרקע לבנייה.

56.
מעת זו, עד לשנת 1994, אין בנמצא התכתבות, אלא מיום 3.3.94 על גבי מכתב לבוליביה, בו פונה התובע למר יוסף איברקלייד, בנו של אלכסנדר איברקלייד וכן למר יוסף אפלבאום, חתנו של המנוח.

57.
במכתב זה מתאר הוא בירוריו אודות הקרקע והצעותיו למימוש הקרקע ע"י בינוייה באמצעות קבלן בנייה.

58.
כן צירף מכתב מיום 3.12.93 שכתבה רעייתו לגב' איברקלייד, עורכת הדין הגב' שרה בן מנחם, על פיו קיבלה הכתובת מאחותה גב' חיה, ומזכירה דבר "רישום החלק שלכם במגרש (שעל יד חיפה) על שמך".

59.
עוד ציינה במכתב כי השותפים למגרש, "הבנים של אלכסנדר" מעוניינים למכרו, המחיר המשוער הוא כ- 200,000 – 190,000 דולר, וכי ממליצה היא למכור המגרש בשלמות ולא רק חלקם של בני אלכסנדר.

60.
בסיום המכתב נאמר:

"שוב, אם אין לכם עו"ד בישראל ותרצו שאטפל גם עבורכם אודה לכם על כך ונא להודיע לי."
.

61.
משמע, המכתב עוסק במגרש בקריית ביאליק, כמצויין וכמתואר ע"י הנתבעים בתצהיריהם, ואין לו קשר לטיפול בענייני החברה.


(ראה: נספח ב' למוצגי התובע).

62.
כן נשלח מכתב ע"י התובע ביום 18.2.94 לבוליביה, למר יוסף אפלבאום, אודות ניהול החברה והניסיון לשנות ייעודה מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה.

63.
במכתב זה ציין כי נטל חלק ב- 6 או 7 פגישות של בעלי המניות, על פי
בקשת גב' לואיזה בלום, כדלקמן:


“meanwhile, i have participated in 6 or 7 meetings of the shareholders (according to louisa bloom’s request) and i got the impression that the shareholders lack
the ability and talent to manage a business of this kind.”


משמע, השתתפותו בפגישות היתה על בסיס בקשת גב' לואיזה בלום, באמצעות יפוי הכח שנמסר לו.

64.
עוד ציין, בשולי המכתב, כי יש לקבוע אם אכן יטפל בעניינים אלה ועבור איזה שכר, כדלקמן:


“we shall have to decide whether you would like me to continue to take care of the matter and atwhat fee.

i am confident that we shall reach an arrangement, and i have the feeling that you will prefer to arrange my fee according to percentage after the deal is made, rather than
a fee by the hour and we should clarify this point
.”

(ההדגשה אינה במקור – ח.י; ראה נספח ג' למוצגי התובע).

67.
דהיינו, לראשונה מועלה נושא שכרו בפני
המכותב, כשהמלצתו הינה להגיע להסדר אשר רצוי שיהא על בסיס אחוזים מערך המקרקעין, לאחר השגת העסקה הצפוייה, להבדיל מתשלום על בסיס שכר לשעת עבודה.

68.
ביום 13.9.95 שיגר התובע מכתב נוסף למר יוסף אפלבאום ולמר יעקב איברקלייד, בו מדווח הוא על פגישות רבות בעניין הניסיון להגיע לבצוע העסקה עם "אלרם" ולעניין הקשיים הנובעים מרצון העירייה להפקיע חלק מן הקרקע לצרכי ציבור.

69.
ביום 24.3.97 שלח מכתב נוסף "למשפחת איברקלייד" בו מפרט הוא מצב החברה ובעלי המניות, התועלת שתצמח מעסקה עם "אלרם" וסירוב מנהל מקרקעי ישראל לאשר העסקה בהיותה המקרקעין קרקע חקלאית.

70.
עוד דיווח על הפקעה של חלק מן הקרקע ותחילתה של בניית מכללה
חדשה באשקלון.

71.
לאור זאת, המליץ להתקשר עם קונה אשר יסכים לרכוש הזכויות
בקרקע "
as is
" – וינהל משא ומתן בעצמו מול מינהל מקרקעי ישראל והעירייה.


72.
מכתב זה שלח ללואיזה בלום, ובתרשומת ידנית ציין:

"שלחתי מכתב זה ללואיזה – בקשתי שתקח לתרגום בספרדית ותעבור על התרגום ותתקשר אתנו".

73.
כן הציג בפני
התובע עשרות מסמכים המכילים מכתבי הזמנה להיות נוכח באסיפות בעלי המניות – וכן פרטיכלי האסיפות, בהם נזכר וצויין כי התובע נכח.

74.
התובע הציג בהמשך שלושה מכתבים זהים בלשונם מיום 3.4.94 לרו"ח שלמה לב יהודי, למר רוני גבזו ולמר מרדכי ויליצינסקי, כי על פי יפוי כח שנמסר לו על ידם ביום 31.3.94, "הופעתי וחתמתי בשמך כמנהל על הסכם העקרונות שנחתם בין חברת אלרם לבין חברת המתנהלים בע"מ ביום 31.3.94"

75.
ממכתבים אלה עולה כי ייתכן שנכח באסיפות בעלי המניות גם עבור
אנשים נוספים, ולא בלעדית עבור המנוח ואחיו.

76.
עוד הוצגו התכתבויות ענפות עם עיריית אשקלון, מינהל מקרקעי ישראל וחברת "אלרם" משנת 1994.

77.
בין המכתבים הרלבנטיים לשנת 1994 שובץ מכתב ישן נושן, מ – 10.10.88, על פיו פונה
התובע לעו"ד עמנואל יוכלמן מסביון ומודיעו כי גב' לואיזה (לאה) בלום העבירה לטיפולו נושא המקרקעין באשקלון:

" גב' לואיזה (לאה) בלום מסביון העבירה למשרדי הטיפול בעניין חב' המתנחלים במגדל אשקלון 52 בע"מ.
גב' בלום הינה בת של מר איברקלייד אלכסנדר מבוליביה, והעבירה לידי את מכתבך אליה מיום 22.4.88.
אודה
לך באם תשתף את משרדי בעדכון המו"מ שהנך מנהל בעניין כשברור לי שמו"מ זה הינו מבורך ולמען כלל בעלי החברה".


(ראה: נספח יג' למוצגי התובע).

78.
מלשון המכתב עולה כי עניין המקרקעין הועבר במקורו לטיפול התובע
ע"י גב' לואיזה בלום, אשר כנזכר, אף מסרה יפוי כח בכתב לעניין זה בידיו, שעה שאין כל יפוי כח מטעם המנוח או רעייתו או ילדיו.

79.
מסמכים אלה תומכים בטענת הנתבעים כי אם אכן נתן התובע שירותים משפטיים למשפחת איברקלייד, הרי שעשה כן בדרך המלך מטעמה של גב' לואיזה בלום, שמסרה יפוי כח תקף בידיו, וביקשה ממנו לפעול בעניין המקרקעין בפורומים הנדרשים.

80.
עבודת התובע נעשתה, מן הסתם, אף מטעם המנוח ועבורו, באשר חלקת הקרקע היתה שייכת במשותף לו ולמר אלכסנדר איברקלייד האח, אך לטעמי, אין לומר בנסיבות אלה כי עבודה שעשה התובע באופן דלעיל, יש לזקפה בלעדית כעבודה עבור המנוח, שכן, בכל מקרה, פעל התובע בהסמכת מר אלכסנדר איברקלייד, גב' לואיזה בלום וילדיו, כבעלי עניין בחברה ובגורל המקרקעין.

81.
יתר על כן, ישנו חשש כי התובע יקבל כפל שכר באשר באם קיבלו ממשפחת אלכסנדר איברקלייד, על פי זכותו לכך, הרי ששכרו הינו בעבור אותה עבודה ממש, שכן המקרקעין והפעילות בעניינה חד הם.

שכר ראוי – היקפו בנסיבות העניין ובהעדר הסכם לשכר טרחה

82.
אף אם תמצי לומר שהתובע עשה פעולות משפטיות שניתן לבודדן עבור המנוח בלבד, הוא ולא אחר, הרי שיש קושי בדבר לשייך 1000 שעות עבודה, כנטען, לעבודה משפטית עבור המנוח בלבד.

83.
ראוי לזכור כי התביעה מושתתת על דרישה לשכר בגין עבודה משפטית בענייני החברה הכוללים ובענייני מגרש המקרקעין בו היו לה זכויות חלקיות, אולם לא מצינו כי התובע עשה פעולות "מעין פרטיות" לטובת המנוח בלבד, בלא קשר לאלה.

84.
משום כך, ניתן להסיק באופן קלוש בלבד על הסכמה הדדית למתן שירותים משפטיים נפרדים למנוח, ועל מנת שלא יימצא המנוח עושה עשר ולא במשפט, יש לקבוע תשלום בגדר שכר ראוי באופן צנוע ונמוך, שיהלום חלק העבודה שייתכן, ובדוחק, עשה התובע רק עבור המנוח, שכמודגש, אינו יכול ליתן עדותו בפני
נו בכל הנושאים המורכבים הללו.

לעניין יכולתו המוגבלת של בית המשפט לקבל עדות כאשר הצד שכנגד הלך לעולמו נקבע ברע"א 3587/06 עז' המנוח אבי ירדני ז"ל נ' משה בן-צור ו-75 אח', תק-על 2008(2), 1866 (2008):

"העובדה שהנתבע האמיתי, אם כי לא הנתבע הפורמלי, אינו בין החיים מקשה, מטבע הדברים על ההגנה, שהרי אין לדעת אם הנפטר מצליח היה לסתור את טענות היריב."

85.

כמו כן, יש מקום לקבוע ולהדגיש כי אי–הבהירות שנוצרה באשר לזכותו של עורך הדין לשכר טרחה - בכלל, ובאשר לאופן החשבונאי שידרש לשם חישובו - בפרט, תיזקף לחובת עורך הדין הבא בשערי בתי המשפט והמבקש לפסוק שכרו חרף העובדה שלא פעל להחתמת הלקוח על הסכם ברור ומפורט לשכר טרחה.

לעניין זה נקבע מפורשות באשר למחדל בהחתמת הלקוח על הסכם שכר טרחה והתוצאה הנודעת לכך בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק ,פ"ד נח (5) 20, (2004), בעמוד 31 לפסק הדין, כדלקמן:

"נטל ההוכחה בשאלת גובה השכר הראוי מוטל על המשיב-התובע. אכן, המוציא מחברו – וכאן, המוציא מלקוחו – עליו הראיה. כאשר בוחנים את טענות הצדדים בדבר השכר הראוי, יש לדעתי לזקוף לחובתו של המשיב את העובדה כי לא דאג לעריכת הסכם שכר-טרחה."
ובהמשך נקבע:

"ראוי הוא שעורכי הדין יחתימו הלקוח על הסכם שכר טרחה על מנת שיידע האחרון מה ההוצאה הכספית שתושת עליו ויוכל להגיע לכלל מסקנה באם מתקשר הוא עם עורך הדין בתנאים אלה".

עוד ראה: ע"א (ת"א) 2400/03
ברוש נ' לוי
,

תק-מח 2005(2), 11446 (2005), כדלקמן:

"ככלל, מן הראוי הוא, שעורך דין המקבל עניין לטיפולו, יסכים עם הלקוח על שכר הטרחה ועל מועדי תשלומו. חובת האמון, שחב עורך הדין כלפי לקוחו, טומנת בחובה חובת גילוי. מכוח חובה זו על עורך הדין לגלות ללקוחו מה שכר יהיה עליו לשלם, וזאת בטרם החל את מתן השירות, ולא לאחר סיומו... כאשר אין מודיעים ללקוח את שכר הטרחה מראש, נשלל מהלקוח חופש הבחירה שלא להיזקק לשירותיו של עורך הדין, אם שכרו של זה נראה ללקוח גבוה."

כן ראה: בע"א (ת"א) 3379/01, בן בכור נ' עו'ד רון אורי, תק-מח 2005
(2), 10470,
(2005) כדלקמן:

"מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב, כדי למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבית-המשפט במקרה של מחלוקת. "

וכן נקבע בע"א 3624/06 -
עו"ד כמאל זכי נ' מועצה מקומית עוספיה
, תק-מח 2007(4), 6669 , 6677 (2007), כדלהלן:

"
בהעדר מסמך בכתב שיגבש את תנאי ההתקשרות, אין בראיות שהובאו כדי להוכיח מה היה הסכום שסוכם, ויתכן שלא סוכם סכום כזה. "

86.
כאמור, אי-התקינות שקיימת ביחסי עורך–דין ללקוחו, בכל הנוגע להעמדת הלקוח על השכר הנדרש, אינה ראויה מדעיקרא ותיזקף לחובתו של עורך הדין התובע שכר.

על כך נאמר במאמרו של פרופ' דניאל פרידמן "שכר טרחה ראוי לעורך דין" כדלקמן:

"בעיניי ראוי לקבוע בחקיקה כלל המחייב עורך דין לערוך הסכם בכתב עם לקוחו בדבר שכר טרחתו. בהעדר הוראה כזו מן הראוי להחיל את הכללים הבאים: א) אם עורך הדין לא דאג לעריכת הסכם בעניין שכרו, ואם מדובר בנושא שקיים לגביו טווח מחירים, יש להניח לזכות הלקוח כי ציפה לכך שיחויב בשכר הנמוך ביותר האפשרי... ג) בכל מקרה יש לחייב את עורך הדין, שלא דאג לעריכת הסכם בעניין
גובה שכרו, בתשלום הוצאות המשפט בדבר שכר הטרחה, אפילו זכה במשפט. הטעם לכך הוא ששורש

ההתדיינות נעוץ בהעדרו של הסכם בדבר שכר הטרחה, והאחריות של מצב זה רובצת על עורך הדין שנמנע מעריכת הסכם בעניין זה".

(ר' ד' פרידמן "שכר טרחה ראוי לעורך דין" המשפט ב' תשנ"ח 105, 112-113).

87.
בנוסף, לו היה התובע נוקט צעד ברור משך כל השנים הרבות שחלפו, קרי, למן שנת 1993 ועד לשנת 2001, ושולח דרישה בכתב לתשלום הוצאות ושכר טרחה בהבדל משיחה טלפונית, היה עניינו, כמייצג המנוח, עומד למבחן מעשי ומשפטי כאחד, והיה מעמיד הצדדים, בזמן אמת, על מהות יחסיהם.

88.
לטעמי, ייתכן כי התובע לא חפץ לעשות כן שכן היטיב להכיר גישת המנוח, אשר, כאמור, לא שילם אפילו אגורה שחוקה עבור הוצאות שוטפות, דבר המדבר בעד עצמו, ולא רצה בסירוב מפורש ומפורט כי אין מקום לתשלום כלל וכלל על פי שיטת ערך שעות עבודה שהושקעו, ובחר במודע ב"שתיקה" בכל הנוגע לשכרו מן המנוח שלא על פי ערך הקרקע לאחר בנייתה.
אינדיקציה למהות "שתיקת" התובע בכל הנוגע להחתמת המנוח על הסכם שכר טרחה, מצוייה בחקירתו הנגדית כדלקמן:

ש.
השאלה היא שאלה מאוד ברורה. טוען כאן העד שבשנת 94 הוא עדיין לא ידע, היה תמים ביותר לא ידע שצריך להחתים. עכשיו, בשנת 2001, גילה שיש נוכלים במדינה, וגילה שיש לקוחות שמתכחשים לשכר טרחה שמסכמים. אתה ניסית לעגן את הזכויות שלך מול הצד השני והפעם כדי שיהיו ברורות, או שגם הפעם אמרת אמשיך לסמוך על מילה?
ח.
שלחתי לו העתק כתב התביעה. הוא יודע על התביעה הזאת

.
ש.
הוא אישר?
ת.
לא ביקשתי ממנו אישור בכתב. הוא דיבר איתי בטלפון הרבה מאוד פעמים. אמרתי לו מכיון שיורשי אחיך מתכחשים אני רוצה עכשיו ממך כדי שאתה לא תתכחש. לא ביקשתי את זה. נראה לי מעליב לבקש היום, אולי שוב אני טועה".

(ראה: פרוטוקול עמ' 40 שורות 17-8).

דהיינו, התובע בחר שלא לדרוש מן המנוח הסכמה בכתב לתשלום שכרו, באופן זה או אחר, והותיר במודע עניינה של ההסכמה תלוי באוויר.

89.
סיכומו של דבר, מקרה זה, בו רב הסתום על הנגלה, קרי, העדר יפוי כח, העדר הסכם לשכר טרחה, חלוף השנים הרבות, העדר אפשרות לשמוע את עדות הנתבע, מציאותו של יפוי כח מטעם גב' לואיזה בלום בלבד וכן קיומם של מכתבים על פיהם ביקשה זו טיפול התובע ביחס למקרקעין, בעוד התובע פונה למר אפלבאום בעניין הקביעה באם אכן ישולם שכרו ובאיזה אופן, וקיום הסכם שכר טרחה זהה עם משפחת אלכסנדר איברקלייד - כל אלה מכבידים על קביעה ברורה בעניין ונראה הוא כי פסיקה לעניין קביעת שכר ראוי, בסכום כספי צנוע, על פי אומדנא של בית המשפט, תהא אך מתבקשת דכאן כלפי הנתבעים, אלמנת המנוח וילדיו, שלא היה בגדר ציפייתם כי דרישה כספית גבוהה מעין זו בגובה דמי התביעה, תופיע לפתחם.

90.
אוסיף עוד, כי בנסיבות קלושות אלה, לא ייקח בית המשפט בחשבון הערכת התובע עצמו להיקף של 1,000 שעות עבודה, הערכה שתמך בחוות דעת מומחה מטעמו, אשר כלל לא בדק החומר בכתב לגופו.

91.
לאור שיקולים מצטברים אלה, קובעת אנכי, לפי אומדנת בית המשפט, בכפוף לנסיבות המיוחדות והמצטברות לעיל, כי הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, הסכום של 25,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

92.
בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום
.

ניתן בהעדר הצדדים, היום 10.12.08
.




חנה ינון
, שופטת
קלדנית: תמי






א בית משפט שלום 62245/05 עו"ד בן - מנחם יצחק נ' איברקלייד זלדה, מריו איברקלייד - זימרמן, וולף איברקלייד - זימרמן ואח' (פורסם ב-ֽ 10/12/2008)