פסקי דין על רוברט שטין ואח' | פסקי דין על עיריית הוד השרון

181318/08 בשא     11/12/2008




בשא 181318/08 רוברט שטין ואח' נ' עיריית הוד השרון




בעניין:
1


בתי-המשפט
בשא181318/08

(ת.א. 212384/02 – באיחוד דיון)
בית משפט השלום תל אביב-יפו
11/12/2008

תאריך:
כבוד השופט עודד מאור
לפני:



בעניין
:
רוברט שטין ואח'


ע"י ב"כ עו"ד
ג' שיפר

המבקשים/
הנתבעים


נ
ג
ד


עיריית הוד השרון


ע"י ב"כ עו"ד
שלומית גבע

המשיבה/
התובעת

החלטה

המבקשים הגישו בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית שהוגש על ידי המשיבה ולהוצאת מסמכים שצורפו להם (להלן: "הבקשה").

בקליפת אגוז, טענות המבקשים בבקשה הן כי המשיבה הרחיבה חזית ו/או שינתה חזית עת צרפה עובדות ומסמכים בשלב הראיות, כאשר אלו היו אמורים להיות חלק מכתב התביעה, באשר היו אמורים להקים את עילת התביעה.
נטען כי המשיבה מרחיבה את הדיון "באופן קיצוני ביותר" וכן כי מאחר והעובדות (שפורטו בבקשה) לא באו לידי ביטוי בכתב התביעה, לא היתה להן התייחסות בכתב ההגנה ובכך נפגע, "פגיעה אנושה, קו הגנתם של המבקשים".

המבקשים נסמכים על הוראת תקנה 71 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984

(להלן: "התקנות") הקובעת כי כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות, ולטענתם העובדות שצויינו בבקשתם הן עובדות מהותיות שלא צורפו לכתב התביעה, ומשכך המדובר בהרחבת חזית אסורה.
עוד נטען שהמשיבה לא המציאה תצהיר גילוי מסמכים ולכן אין בידיה להציג עתה מסמך כלשהו.

מנגד – טוענת המשיבה בתגובתה כי המדובר בבקשה קנטרנית שמטרתה לנסות ולעכב פעם נוספת את בירור התביעה .
לגופו של עניין, מציינת המשיבה כי לכתב התביעה צורפו המסמכים המהותיים המעידים על חובם של הנתבעים כפי שרשומים בספריה, וכי תקנה 71 לתקנות קובעת כי כתב התביעה יכלול את הרצאת העובדות המהותיוות ולא את הראיות הבאות להוכיח אותן.
המשיבה מציינת כי כתב התביעה הוגש עובר לתיקון תקנה 75 לתקנות ובעת הגשת כתב התביעה היה על בעל דין לצרף לכתב טענותיו רק מסמכים שתוכנם הוא עניין מהותי במשפט, בעוד שלאחר התיקון הורחבה חובת בעל דין לצרף כל מסמך עליו הוא מתבסס.
לטענת המשיבה, בעת הגשת כתב התביעה טרם נכנס תיקון לתקנה 75 לתקנות לתוקף ולא היה מקום לצרף את הראיות שצורפו לתצהירי המשיבה בעת הגשת התביעה. נטען שלא זו בלבד שלא היתה חובה לצרף את הראיות אלא על פי הוראת תקנה 71 לתקנות נאסר עליה להביא את הראיות לתמוך בטענותיה.

המבקשים אף מימשו את זכותם והגישו תגובה לתשובת המשיבה.

דיון

המדובר בתביעות שהוגשו כנגד כל אחד מהמבקשים לחוד בשנת 2002 (!)
בסדר דין מקוצר לתשלום היטל סלילה בגין הנכסים שבהחזקתם ובגין תשלומי חובה אחרים. ניתנה רשות להתגונן והמחלוקת צומצמה - סופו של דבר – על מנת לפשט את ההליכים לעניין היטל הסלילה (ראה ההודעה מטעם המשיבה והחלטת כבוד השופטת פרוסט מיום 15.11.05).

ראשית דבר, ולמען הסר אבן נגף, יובהר שתקנה 75 אליה מפנים הנתבעים בבקשה אינה רלוונטית לדיון, עת התביעה הוגשה בטרם תוקנה, ולכן לא היה עליה לצרף את המסמכים לכתב התביעה, אלא את הרצאת העובדות המהותיות ולא את הראיות, צירוף המסמכים בשלב תצהירי עדות הראשית הוא השלב לקראת שמיעת הראיות בתיק הוא השלב הראוי והנכון.

לטענת המבקשים יש מהוספת עובדות בתצהירי העדות הראשית כדי להוסיף עובדות השנויות במחלוקת.

המבקשים מפנים ל-רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אליהו (ניתן ביום 25.10.07 – פורסם באתרים משפטיים) שם נאמר ש"רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. ומשכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתב טענותיו מהווה 'שינוי חזית' או הרחבת חזית' ויש לדחותה".

אם כן, נפנה לכתבי הטענות בתיק זה על מנת לבחון את גדר המחלוקת:
נטען בסעיף 2 לכתב התביעה כי המשיבה מוסמכת על פי דין להטיל ולגבות היטל סלילה על פי דין על נכסים שבתחום שיפוטה.
נטען שכל אחד מהמשיבים חייב לתובעת סכום כסף קצוב בגין היטל סלילה שהטילה התובעת על הנכס במועדים הנקובים בסעיף 5 לכתב התביעה.
משלא הודו בטענות בכתב התביעה והכחישו אותן, הרי זו המחלוקת.

זו המסגרת של התביעה, והפתעות אין.

לא ראיתי בתצהירי עדות הראשית משום הרחבת חזית המחלוקת. נטענו טענות עובדתיות וצורפו
להם מסמכים שבאים לתמוך בטענות המשיבה על מנת להוכיח תביעתה.
התצהירים אינם אלא חלקים מתוך תמונה שמסגרתה וקוויה העיקריים היו ידועים למבקשים.

לא זו אף זו; המבקשים אף מביאים כדוגמא את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ב-בר"ע (י-ם) 3432/07 עיריית ירושלים נ' ידידיה איינהורן
(ניתן ביום 18.2.08, פורסם באתרים משפטיים) (להלן: "עניין איינהורן") שם נאמר על ידי בית המשפט כי ללא ההחלטות על ההכרזה וההחלטה על סלילת הכביש אין העירייה רשאית לגבות את התשלומים, באשר ההחלטות עומדות ביסודה של עילת התביעה".
לטענת המבקשים, מעניין איינהורן ומרבים אחרים הרי החלטה על הקצאת הרחוב, הכרזה על הרחוב כרחוב ציבורי ועל סלילתו מהווים את המסד לעילת התביעה. המבקשים מציינים כי המשיבה לא טענה בכתב התביעה כי: 'הקצתה, הכריזה והחליטה' לסלול ולא טענה כי הרחוב נסלל, ואף לא צרפה, לכתב התביעה, כל מסמך להוכיח קיומן של החלטות אלה.

לא נראה לי כי יש החלטת בית המשפט בעניין איינהורן לסייע למבקשים: המדובר בהחלטה שהוגשת במסגרת בר"ע על החלטת בית המשפט השלום במסגרת בקשה לתיקון כתב תביעה. עובדות עניין אינהורן הנ"ל שונות מהמקרה שלפני.
בכתב התביעה המקורי אותו הגישה עיריית ירושלים נאמר כי העירייה הכריזה על הרחוב כרחוב ציבורי והחליטה על סלילה ביום 24.11.94. עוד נטען כי עבודות הסלילה החלו ביום 8.9.92.
בבקשה לתיקון כתב התביעה טענה עיריית ירושלים כי כתב התביעה נסמך בטעות על החלטות מועצת העירייה משנת 1994 בעוד שההחלטות הנכונות הן ההחלטות משנת 1991.
בית משפט השלום דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה וציין כי החלטות מועצת העירייה הן הבסיס למקור סמכותה של העירייה לפעול. ללא החלטות אלה אין הערייה רשאית לגבות את התשלומים. ביסוס התביעה על החלטה משנת 91 משנה את עילת התביעה, ודחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה וציין כי המדובר בתיקון המתייחס לעובדות המקימות את עילת התביעה (בין היתר אף ציין בית המשפט המחוזי כי התרת התיקון היה יכול לאפשר לעיריית ירושלים להתגבר על טענת ההתיישנות ולהוסיף עילת תביעה שהתיישנה ודבר זה היה מקפח את הנתבע שם.

והנה – במקרה שלפנינו נטען בכתב התביעה כי לתובעת הסמכות להטיל ולגבות היטלי סלילה. אין פירוט של תאריכים.
לו סברו הנתבעים שטענה בכתב התביעה חסרה או דורשת השלמה, ראוי היה שיפנו בבקשה לפרטים נוספים; זאת הם לא עשו.

משכך – בתיק דנן כתבי הטענות הם כלליים והפלוגתאות רחבות. אמנם ניסוח התביעה הוא כללי, אולם משלא ביקשו הנתבעים פרטים נוספים, על מנת לצמצם את המחלוקות, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד.

באשר לטענת המבקשים לעניין מסמכים שלא גולו - בתיק זה היה הליך של גילוי מסמכים ואף הוגשו בקשות מפורשות בעניין. אם נטען על ידי המבקשים שהמסמכים לא הועברו, או לא גולו, הרי רשאים לפנות בבקשה מתאימה או לעתור בעת הרלוונטית להגשתם – והבקשה תתברר.
מעבר לדרוש בית המשפט יציין שלגישתי תקנה 114א לתקנות, אינה קטגורית כפי שניתן ללמוד מהבקשה.



לא ניתן יהיה לחתום החלטה זו בטרם אזכיר את דברי בית המשפט העליון, מפני כבוד השופט א' רובינשטיין ב-רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק (ניתן ביום 15.5.08, פורסם במאגרים משפטיים) היפים והמתאימים לענייננו ונדמה שנכתבו לעניין שלפני ממש:

"אכן, דרך המלך היא כתב תביעה תמציתי דיו ובו "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה", כלשון תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ועוד נאמר, כי "כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן" (תקנה 71(א); ... פשיטא כי אין הדברים יוצרים "מרשם מחשב", וכי יש מתחם גמישות. ואכן, אין לגזור "חליפה מחויטת" לכל סיטואציה; וכבר ציין השופט (כתארו אז) ש' לוין ברע"א 2904/95 מדינת ישראל נ' אל הוזייל, פ"ד מט(2) 40, 42 כי, "השאלה מה היא 'עובדה מהותית', מה היא 'ראיה' ומהי 'שאלה שבדין', עשויה להשתנות ממקרה למקרה, וההבחנה בין שלושה מושגים אלה איננה אלא ענין שבדרגה". על התביעות להתברר, על ההליך לזרום, ועל השכל הישר של בית המשפט להנחותו; גם "תוך כדי תנועה" ניתן לתקן רבות, אם בתיקון כתב תביעה, ואם בתצהירי ההגנה, לפי המקרה; אך על בית המשפט כמובן לעמוד על המשמר, שצד מן הצדדים לא יעשה שבת לעצמו וישיג יתרונות בתרגילים פרוצדורליים.
...
על כן, לאמיתו של דבר אין כאן אותם "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" מובהקים המחריגים את הנטען בתצהירים מגדרי המחלוקת למחוזות חדשים; המחלוקת היסודית היא כפי שהוצבה בכתבי הטענות ... . אכן, הכלל הוא, כפי שציין בית משפט זה מפי השופטת חיות בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151: "שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא" (ראו גם האסמכתאות דשם). הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא. כדברי המלומד קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, מה' 15 תשס"ז-2007, כרך א' 526: "כאשר הטענות והעדויות שהיו בפני
בית המשפט לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד אך ורק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרתן של עובדות נוספות כלשהן – אין בהן כדי ליצור 'שינוי חזית'" (ראו גם האסמכתאות דשם). וכבר ציין הנשיא שמגר בע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503:
"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון, אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים, אשר הובאו בפני
ו במסגרת ההליכים".
...
אמרנו – מבלי לקבוע מסמרות – כי יתכן שהיה מקום לפירוט רב יותר בכתב התביעה. ואולם, דומה שהגנתה של המבקשת לא קופחה, שכן פרשת ההוכחות טרם החלה, תצהירי המשיבה מצויים ברשותה, ובידה לנסח את תצהיריה שלה תוך מתן תשובה לכל ענין ודבר. חזקה על המבקשת ש"לא אלמן ישראל", וחזקה כמובן על בית המשפט שידון כדבעי בפרשת ההוכחות ויעיין בכל חומר רלבנטי."

אם כן, ומכל האמור לעיל, דינה של הבקשה להידחות.

אני מחייב את המבקשים, יחד ולחוד, בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ כדין, וזאת ללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי.

ניתנה והודעה היום, י"ד כסלו תשס"ט (11.12.08) בלשכתי, בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.






עודד מאור
, שופט







בשא בית משפט שלום 181318/08 רוברט שטין ואח' נ' עיריית הוד השרון (פורסם ב-ֽ 11/12/2008)