פסקי דין על פנחס בן דוד בוסקילה | פסקי דין על צבי בן דניאל פרץ |

1751/07 בש     24/05/2007




בש 1751/07 מדינת ישראל נ' פנחס בן דוד בוסקילה, צבי בן דניאל פרץ




בעניין:
1



בתי המשפט


בית
משפט המחוזי בנצרת
בש 001751/07

בתיק עיקרי: פ
001051/07

בפני
:
כב' השופט שאהר אטרש

תאריך:
24/05/2007




בעניין
:
מדינת ישראל









המבקשת/המאשימה


נ
ג
ד


1. פנחס בן דוד בוסקילה
ע"י ב"כ עו"ד יניב שגב

2. צבי בן דניאל פרץ

ע"י ב"כ עו"ד פלאח באסל








המשיבים/הנאשמים


החלטה


1.
המבקשת עותרת למעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.
כתב האישום שהוגש נגד שני המשיבים מייחס לשניהם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); בנוסף מיוחסת למשיב 1 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין ולמשיב 2 עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333+335(א)(1) לחוק העונשין והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3.
על פי עובדות כתב האישום, בבעלות המשיבים דוכנים לממכר דיסקים, צעצועים ופריטים שונים בטיילת בטבריה.

ביום 7.4.07 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, פנה משיב 2 למשיב 1 וביקש ממנו כי יזיז את הדוכן שלו לאחור, היות והוא ממוקם באופן המסתיר את הדוכנים הסמוכים לו; בין שני המשיבים החל ויכוח שהתפתח לקטטה, במהלכה תקפו השניים זה את זה. במהלך הקטטה אחז משיב 2 בידו בסכין יפנית (להלן: "הסכין") והכה באמצעותה על פניו של המשיב מס' 1. אנשים שנכחו במקום הפרידו בין המשיבים.

כתוצאה ממעשיו של משיב 2 נחבל משיב 1 בפני
ו ונגרם לו חתך באורך של כ- 7 ס"מ בלחיו השמאלית וכן סימני חבלה בחזהו ובפרק ידו.

בשעה 14:30 או בסמוך לכך, הגיעה למקום אשתו של משיב 1, אסתר בוסקילה (להלן: "אסתר")
ביחד עם בנם של אסתר ושל משיב 1, איתי בוסקילה (להלן: "איתי"). אותה עת, עמדו משיב 2 ובנו של משיב 1, ליאור בוסקילה (להלן: "ליאור") בסמוך לדוכנו של משיב 1 ושוחחו; בדוכנו של משיב 2 נכח בנו, אלירן פרץ (להלן: "אלירן").

אסתר ניגשה לדוכן של משיב 2 והפילה חלק ממרכולתו על הארץ; בתגובה, דחף אלירן את אסתר והפילה ארצה; מיד לאחר מכן, החלה התגוששות בין איתי ובין אלירן.

משיב 2 וליאור, אשר הבחינו במתרחש, רצו לעבר הדוכן של משיב 2. זה האחרון הוציא את הסכין וחתך באמצעותה את אסתר בגבה ואת ליאור בחזהו. אנשים שהיו במקום הפרידו בין הנצים ואסתר הובהלה לבית חולים באמצעות אמבולנס שהוזעק למקום.

כתוצאה ממעשיו של משיב 2 נגרם לאסתר חתך עמוק באזור עצם שכם ימין באורך של כ- 12 ס"מ ובעובי של כ- 3 ס"מ ולליאור נגרם חתך באורך של כ- 20 ס"מ בדופן החזה. שניהם טופלו בבי"ח, שם נתפרו פצעיהם.

מספר דקות לאחר מכן, גמלה בלבו של משיב 1 להטיל במשיב 2 נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה. משיב 1 נטל לידיו לום ברזל באורך של כמטר, רץ לעבר משיב 2, אשר אותה עת עמד ליד הדוכן שלו וסידר אותו על מנת לעזוב את המקום, הכה אותו באמצעות הלום בידו ומיד לאחר מכן בראשו של משיב 2. משיב 1 ביקש להכות את משיב 2 באמצעות הלום פעם נוספת, אולם בשלב זה מנע אלירן ממשיב 1 להכות את משיב 2 פעם נוספת.

כתוצאה ממעשיו של משיב 1 נגרם למשיב 2 חתך עמוק בראשו בצד ימין ושבר ללא תזוזה בידו הימנית.

4.
בנימוקי בקשתה טוענת המבקשת, כי המשיבים תקפו זה את זה בברוטליות וגרמו זה לזה לחבלות חמורות, הכל על רקע סכסוך של מה בכך. בנוסף גרם משיב 2 לחבלות לבנו ולאשתו של משיב 1. עוד נטען בבקשה, כי למבקשת ראיות להוכחת אשמתם של המשיבים, הכוללות בין היתר עדויות של עדי ראיה ותיעוד רפואי. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים חמורות על-פי אופיין ונסיבותיהן, ומקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א)+(ב)+(ג)+(4) לחוק המעצרים.


בנוסף נטען בבקשה, כי לחובת משיב 1 18 הרשעות קודמות ושני רישומים ללא הרשעה ולחובת משיב 2 10 הרשעות קודמות ורישום ללא הרשעה והוא נדון בעבר לתקופת מאסר בת 4 חודשים.

5.
ב"כ המבקשת פרטה בטיעוניה את הראיות לכאורה המבססות את התשתית הראייתית להוכחת אשמתם של שני המשיבים. בנוסף, היא הוסיפה וטענה שלא מתקיימים במקרה דנן התנאים הדרושים לקיומה של הגנה עצמית לפי סעיף 34 י' לחוק העונשין או של הצורך לפי סעיף 34 יא' לחוק העונשין. לשיטתה, לא מתקיימים התנאים של סכנה מוחשית ומידיות, שכן אין סימולטניות וקיים נתק של מספר דקות לכל הפחות בין הדקירות לבין השימוש בלום. כמו כן, לא מתקיים, כך לטענתה, התנאי של נחיצות מעשה ההתגוננות, שכן משיב 1 היה יכול לנהוג אחרת. בנוסף לא קיימת פרופורציה בין הנזק הצפוי ממעשה ההתגוננות לבין הנזק הצפוי ממעשה התקיפה, שכן שעה שאין סימולטניות גם אין מידיות. ב"כ המבקשת הדגישה בטיעוניה, כי אין כאן התגוננות שנעשית מחוסר ברירה, כי אם כניסה למצב של לחימה לא מידתית ולא נחוצה.


ב"כ המבקשת התייחסה בטיעוניה למהימנות גרסתו של משיב 1, דבר שאינו נחוץ בשלב זה.


כמו כן, היא התייחסה לשתי עילות מעצר של שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, שלא נטענו בגוף הבקשה, כך שלא היה מקום לטעון אותן.

6.
ב"כ המשיב 1 טען להעדר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית אך בעיקר כי משיב 1 פעל תחת צורך לפיה הגדרתו בסעיף 34 יא' לחוק העונשין וביקש לשחרר את משיב 1 ללא תנאים או לחלופין למעצר בית בבית דודתו ובעלה.

ב"כ משיב 1 טען, שלא יכול להתקיים כתב האישום הספציפי במקרה דנן כאשר שני המשיבים מסרו גרסאות סותרות, שרק אחת מהן תזכה לאמונו של בית המשפט; משכך תהה ב"כ משיב 1 איך אפשר להסתמך על הגרסה האחרת אשר תמצא כבלתי מהימנה. לא זו אף זו, ב"כ משיב 1 הוסיף וטען כי שני המשיבים אינם מופיעים כעדי תביעה בתיק.

לגוף הענין, מיקד ב"כ משיב 1 את טיעוניו בהגנת הצורך. לטענתו, משיב 1 עמד בסיטואציה שבה הבין כי הוא עומד להיות הדקור הבא, כאשר ראה את אשתו ובנו על הרצפה חתוכים ומדממים ואת משיב 2 עומד שניים או שלושה צעדים ממנו עם סכין
ודם על ידיו; בסיטואציה זו, הבין משיב 1 כי חייב הוא להתגונן ולנטרל את הסכנה הנשקפת ממשיב 1 ומשכך הוא פעל כפי שפעל. ב"כ משיב 1 הדגיש, שבאותם רגעים, חש משיב 1
שהוא מאויים ונהיה חושך בעיניו וכל מטרתו היתה להגן על משפחתו שהיתה במקום. לשיטתו, המכה הראשונה והיחידה שנתן משיב 1 נחתה על ידו של משיב 2 שבה החזיק את הסכין וכתוצאה מאותה מכה נפל משיב 2 וראשו פגע בסיר גדול ונחבל כתוצאה מהנפילה. ב"כ משיב 1 שב והדגיש לאורך כל טיעוניו, כי המכה שניתנה למשיב 2 על ידו, באה לאיין מסוכנות שנשקפה למשיב 1 ולבני משפחתו ומשכך מתקיימת לגביו הגנת הצורך.

ב"כ משיב 1 השוואה בין גרסתו של משיב 1 ובין גרסתו של משיב 2 בהדגישו את אמינות גרסתו של הראשון. משכך, מבקש משיב 1 לאבחן בין שני המשיבים גם לענין המסוכנות שלהם בשים לב לכך, שמשיב 2 היה היוזם של כל האירוע ופעולתו של משיב 1 היתה פעולת תגובה הגנתית.

7.
ב"כ משיב 2 טען להעדר קיומה של תשתית ראייתית והוסיף וטען כנגד עוצמת הראיות הלכאוריות וביקש לשחרר את משיב 2 בכל תנאי שיראה לבית המשפט. לטענתו, משיב 2 לא החזיק בסכין ולא דקר איש. משיב 2 אמנם אישר לגבי אירוע הראשון, כי היו דחיפות אך הוא לא דקר איש ולא פגע במשיב 1. ב"כ משיב 2 הוסיף וטען, שלא נתפסה כל סכין ואין די בראיות המאשימה כדי לבסס את אשמתו של משיב 2. ב"כ משיב 2 עמד על הסתירות בהודעותיהם של בני משפחתו של משיב 1 בציינו את ההתפתחויות והשינויים בהודעותיהם השונות והסתירות בין הודעותיהם ובין הודעותיהם של עדים אוביקטיביים.


ב"כ המשיב 2 הדגיש בטיעוניו את הנסיבות שאפפו את המעשה, שבהן בנו של משיב 2 הוכה, הופל ונבעט ואז משיב 2 רץ להגן עליו.


ב"כ משיב 2 עמד על נסיבותיו האישיות של משיב 2 לרבות מצב בריאותו וטען, כי משיב 2 השתקם והינו בעל משפחה למופת ובעל עסק מתפקד.

8.
בתשובה לטיעוניו של ב"כ משיב 1, השיבה ב"כ המבקשת, כי הם ראו לנכון להגיש כתב אישום משותף נגד שני הנאשמים, בין היתר, משיקולי יעילות.

ראיות לכאורה


9.
עובדות כתב האישום מתייחסות לשלושה אירועים שאירעו בזה אחר זה;

האירוע הראשון, הוא האירוע שבמהלכו הכה משיב 2 באמצעות סכין יפנית שאחז בידו על פניו של משיב 1.

האירוע השני, הוא האירוע שהתרחש לאחר שהגיעה אסתר למקום, אשר במהלכו חתך משיב 2 באמצעות הסכין את אסתר ואת ליאור.

והאירוע השלישי, הוא האירוע שבמהלכו רץ משיב 1 לעבר משיב 2 והיכה אותו באמצעות לום ברזל בידו ובראשו.


חומר הראיות שהובא לעיוני מכיל בעיקר הודעותיהם של 25 אנשים; ההודעות מתחלקות לשלוש קבוצות:

א.
הודעות משיב 1 ובני משפחתו (אשתו אסתר ובניו ליאור ואיתי).

ב.
הודעות משיב 2 ובנו אלירן.


ג.
הודעות עדי ראיה (משה בוסקילה, מאיר אלמקייס ומנחם בן ישי).

בנוסף מכיל חומר הראיות מזכרים, תעוד רפואי רב, תרשים של זירת האירוע ותמונות ועימות בין שני המשיבים.

גרסתו של משיב 1

10.
ממשיב 1 נגבו שלוש הודעות (מיום 8.4.07, מיום 9.4.07 ומיום 17.4.07).


בראשית הודעתו הראשונה מסר משיב 1, כי "אני חבר טוב של הבן אדם הזה ואם אני יספר את הסיפור האמיתי אני יסבך אותו ויכניס אותו להרבה זמן לבית סוהר ואני רוצה סולחה זה סיפור שקרה עניין של רגע וזה נגמר..." (עמ' 1 ש' 3-2).


משיב 1 המשיך וסיפר לחוקר את השתלשלות העניינים אך ביקשו שלא לרשום זאת; החוקר (מאיר אשרף) תעד את תוכן דבריו של משיב 1 במזכרו מיום 8.4.07, שבהם התייחס הן למערכת היחסים בינו ובין משיב 2 (חברים שנים רבות, גדלו ביחד ומזה 15 שנה הם עובדים באותו ענף בטיילת ואף היו שותפים בעבר) והן לאירועים הראשון והשלישי.

11.
לפי גירסתו של משיב 1, כפי שתועדה על-ידי החוקר, משיב 2 פנה אליו בצעקות בקשר לסטנד ובהמשך משיב 2 נתן לו אגרוף לראש כשהוא מחזיק בידו סכין יפנית; משיב 1 ניסה להחזיר לו והיו ביניהם דחיפות בידיים, אך בעלי הבאסטות האחרים הפרידו ביניהם. כתוצאה מתקיפתו של משיב 2 נגרם למשיב 1 חתך בלחיו השמאלית באורך של כ- 7 ס"מ; אח"כ הם השלימו והתחבקו; כשהגיע ליאור למקום, התעקש משיב 2 לדבר איתו ביחידות; תוך כדי כך, הגיעה אשתו של משיב 1 במונית ומשיב 1 הלך לשלם לנהג ומשחזר הוא ראה את משיב 2 עומד כשידיו למעלה ומחזיק סכין יפנית פתוחה וצועק "לא בכוונה, לא בכוונה" וראה את אשתו שוכבת על הרצפה בשלולית של דם ואת בנו ליאור שוכב בשלולית של דם, אז הוא הלך לבסטה שלו, לקח ברזל והיכה את משיב 2 בידו.

12.
משיב 1 חזר על גרסתו זו באותו יום (8.4.07) בפני
אותו חוקר ובפני
חוקר נוסף (רס"ר אלון חייט), אשר טרח לתעדה במזכרו מיום 16.4.07.

13.
משיב 1 העלה את גרסתו על הכתב במכתב שביקש להעביר למשפחתו. לדבריו, משיב 2 רץ לעברו ונתן לו אגרוף כשהוא מחזיק סכין בידו וגרם לו לחתך בפני
ם. בהמשך הגיעו ליאור ואחר כך אשתו של משיב 1; משיב 1 אשר פנה למונית שהסיעה את אשתו כדי לשלם לו, ומשחזר ראה את אשתו "כולה דם ואנשים מטפלים בה וליאור ברצפה... שהוא מלא בדם וצבי עומד מולי עם סכין יפני ביד נכנסתי ללחץ והתחלתי לצעוק והיד של צבי מלכלכת בדם לקחתי חפץ ונתתי לו מכה ביד והוא נפל על סיר של שערות סבתא".

14.
משיב 1 שב וכתב על גבי צפים של חפיסת סיגריות את גירסתו לקראת העימות בינו ובין משיב 2; בין היתר הוא ציין, "ראיתי את אשתי בדם והבן שלי בדם ... ואתה עומד מולי עם סכין אני פחדתי הייתי חייב להשתיק אותך...".

15.
למחרת היום ולאחר שהתייעץ עם בא כוחו, מסר משיב 1 את גרסתו בצורה מפורטת.


ביחס לאירוע הראשון סיפר משיב 1, כי היה ויכוח עם שכן על סטנד ותוך כדי כך הגיע משיב 2 והתחיל לצעוק; משיב 1 ענה לו בלגלוג ואז משיב 2 היכה על פניו של משיב 1 והתחילו לריב ביניהם ולהכות איש את רעהו. משיב 1 שם לב, כי משיב 2 אחז סכין יפנית בידו, שהיתה סגורה. אנשים הפרידו ביניהם. משהגיע בנו ליאור, התעקש משיב 2 לדבר עמו; בהמשך הגיעה אשתו של משיב 1, אשר ניגש לבעל מונית כדי לשלם עבור הסעת אשתו וחזר כעבור 4-3 דקות ושמע צעקות "דקרו אותו" וראה את אשתו מלוכלכת בדם ושני אנשים מטפלים בה ואת בנו ליאור צועק ומדמם בבטנו, אז חשכו עיניו, וראה מולו את משיב 2 עם סכין יפאנית בידו במרחק של שניים-שלושה צעדים ממנו והוא הבין שהוא עומד להיות הדקור הבא וכי משיב 2 עומד לפגוע בו, אז הוא נתן לו בכל הכוח מכה על ידו, שכתוצאה ממנה נפל משיב 2 על סיר שהיה במקום. משיב 1 חזר וציין, כי הוא היה בהיסטריה גמורה הוא רץ לכיוון המלון הסקוטי ומצא את עצמו בגן העיר; משם נסע במונית והגיע לבית אחיו.


משיב 1 נשאל במה השתמש כאשר תקף את משיב 2 וענה "...לא יודע הייתי עיוור במצב לא מוסבר כל הקטע שלי היה להגן על אשתי ועל הילד ועל הילדים שלי שהיו במקום ואני הרגשתי מאויים עם הסכין שהיתה לו ביד והייתי חייב להגן על עצמי והצלחתי. הייתי בהיסטריה" (עמ' 6 ש' 168-166).


משיב 1 אשר, כי יש לו לום ברזל בדוכן ולא שלל את האפשרות שהוא תקף את משיב 2 באמצעות אותו לום. לשיטתו, הוא היכה את משיב 2 פעם אחת, בכיוון היד שבה החזיק בסכין ומשיב 2 נפל על סיר במקום וראשו נחבט בסיר. משיב 1 הוסיף, "לא זכור לי שנתתי לו בראש יכול להיות שנפל ונחבט או לפני כן" (עמ' 7 ש' 209).

16.
גם בהודעתו השלישית שב משיב 1 על גרסתו, לפיה, "... לא היתה לי כוונה לגרום לו נזק אלא רק להגן על עצמי ועל בני משפחתי אשתי והילדים גם הקטנים שהיו במקום..." (עמ' 3 ש' 47-46).

גרסתו של משיב
2

17.
ממשיב 2 נגבו שתי הודעות (מיום 7.4.07 ומיום 10.4.07)


בהודעתו הראשונה סיפר משיב 2, כי בני משפחתו של משיב 1 הפכו את הבסטה שלו, כאשר מוקדם יותר היה ויכוח בינו ובין משיב 1 אשר הניח דברים במעברים. משיב 2 ראה אותם תוקפים את בנו אלירן (בזויות וכלי עבודה) ניגש למקום להוציאו ואז לדבריו, "...ישר הותקפתי מכל הכיוונים כולם האבא הבן והילדים ואז קבלתי לום לראש מאחד מהם. אני לא רוצה להגיד מי זה הוא נתן לי לום לראש ואחר כך ליד והיה להם סכינים אני קבלתי את המכה בראש הייתי מסוחרר ושלחתי ידים לכל הצדדים להציל את עצמי אני לא החזקתי סכין ביד..." (עמ' 2-1).

משיב 2 חזר וציין, כי הוא ובנו הותקפו ע"י בני המשפחה השניה. הוא לא תקף את ליאור. כשנשאל "כיצד אם כך נחתך ליאור בוסקילה" הוא ענה "היו הרבה אנשים מהצד שהתערבו שאני לא מכיר אותם. כנראה שהם עשו את זה" (עמ' 2 ש' 52-50).
משיב 2 הוסיף וענה, כי לא תקף את אסתר; לדבריו "אני לא חתכתי איש..." (עמ' 2 שורה55). שוב חזר משיב 2 והסביר, כי יכול להיות שמי מאלה שהתערבו עשה את זה.

משיב 2 לא זכר את האנשים שהיו במהלך האירוע.

משיב 2 נשאל, "מדוע לאחר הקטטה צעקת לא בכוונה לא התכוונתי למה התכוונת שצעקת את זה" והשיב, "אני לא צעקתי את זה" (עמ' 4 ש' 26-24).

משיב 2 שב על גרסתו, כי לא החזיק סכין בידו וכי "כל מה שהתגוננתי על עצמי זה היה בידיים" (עמ' 5 ש' 2-1).

18.
גם בהודעתו השניה חזר משיב 2 על גרסתו, לפיה, "אני לא תקפתי אלה הותקפתי וגם בני אלירן הותקף" (עמ' 1).


משיב 2 שב והתייחס לויכוח שהיה בינו ובין משיב 1 ביחס לסחורה שהניח משיב 1 אשר הסתירה את דוכנו של משיב 2. הגישה של משיב 1 היתה אגרסיבית והוא התחיל לקלל ולא רצה להזיז את הסטנדים (שלושה סטנדים). בעקבות אותו ויכוח מילולי שב משיב 2 לדוכנו עד שהגיע ליאור לאחר כחצי שעה ואמר לו לשמור על הגב שלו; או אז שב משיב 2 ופנה למשיב 1 ואמר לו, שכל הויכוח הוא מיותר וניסה להרגיע את המצב; תוך כדי כך, הגיעה אשתו של משיב 1 והפילה את הסחורה שבדוכנו של משיב 2 וזה האחרון ראה את בנו מוכה על ידי כל המשפחה, אז הוא ניגש להוציא את בנו מהאכזריות שלהם. אחרי מספר דקות בודדות, ראה משיב 2 את משיב 1 רץ לכיוונו עם לום והיכה באמצעות הלום בידו הימנית של משיב 2 אשר ניסה לגונן על פניו וידו התרסקה והיכה בו בשנית בראשו ואז התיישב משיב 2 עם הכרה מעורפלת וניידת טיפול נמרץ הובילה אותו לבי"ח.

משיב 2 ציין, כי הוא מכיר את משיב 1 מזה שנים רבות ושניהם חברים בוועד של בעלי הדוכנים.

בהתייחסו לאירוע הראשון, השיב משיב 2 , "לא תקפתי אותו. היה ויכוח שהגיע לדחיפה פה ושם אבל לא יותר מזה" (עמ' 3); בהמשך הוסיף משיב 2, "... אני לא יודע אם קיבל שריטה מהדחיפה אבל יותר מזה לא" (עמ' 3).

בהתייחסו לאירוע השני, שב משיב 2 וציין, "...ראיתי אותה (הכוונה לאסתר- ש.א.) הופכת את הסחורה והילדים שלה ואותה נותנים לאלירן מכות" (עמ' 4).

בהתייחסו לאירוע השלישי, מסר משיב 2, כי "הייתה התקהלות של אנשים וכולם התפזרו וראיתי שהעסק נרגע, ראיתי את החבלות של הילד ואמרתי לו בוא נקפל את הדוכן ואמרתי לו בוא נלך ואז אחרי מספר דקות קרה מה שקרה עם הסיפור של הלום" (עמ' 6); בהמשך הוסיף משיב 2, "...ואז פנחס תקף אותי בשתי מכות ואני סובל משבר ביד ימין וכן חבלה עם תפרים בראש" (עמ' 6).

משיב 2 שב על גרסתו לפיה, "לא פגעתי באף אחד בסכין ולא החזקתי שום סכין ביד" (עמ' 6).

משיב 2 נשאל "פנחס טוען שראה אותך מסתער עליו עם סכין והוא כאקט של הגנה עצמית הלם בכך עם הלום, מה אתה אומר על כך?" ובתשובה ענה משיב 2, "לא צריך להיות חוקר בשביל להבין שזה סיפורים שחשב על כך בזמן הבריחה או שמישהו תיכנן לו גירסה. בזמן שקיבלתי את המכות לא הייתה לי סכין..." (עמ' 7-6).

העימות בין שני המשיבים

19.
מה שעולה בבירור מדו"ח ביצוע העימות בין שני המשיבים, כפי שציין עורך העימות, "השניים נכנסים בדברי אחד את השני תוך הטחת האשמות הדדיות". עד שבשלב מסויים, "החשוד פנחס נכנס לאמוק תוך זאת שמטיח בחשוד האשמות בדבר דקירתם של אשתו ובנו. תוך כך לוקח מאפרה ושובר אותה ושואל את החשוד הינה שברתי את מאפרה אז הוא צריך לדקור אותי"; בשלב זה, סיים החוקר את העימות ביניהם.

ראיות לכאורה

20.
בשל טענתם של הסניגורים שיתכן והודעותיהם של שני המשיבים לא יוגשו כראיות בתיק, אם יחליטו שלא להעיד, ובשל הסתירות בין שתי הגרסאות של המשיבים, שאין צורך להכריע בהן בשלב זה, ראיתי לנכון לבחון את התשתית הראייתית הלכאורית על סמך שאר הראיות שבתיק.

משטענו ב"כ הצדדים באריכות לעניין קיומן או העדרן של ראיות לכאורה, אין מנוס
מלסקור בהרחבה את הראיות הלכאוריות שהובאו לעיוני (כאמור במנותק מהודעותיהם של שני המשיבים).

באשר לאירוע הראשון


21.
משה בוסקילה, אחיו של משיב 1, הינו בעל דוכן בטיילת בטבריה. הוא היה עד ראיה להתרחשויות האירועים נשוא כתב האישום. בהודעתו מיום 13.4.07 הוא מסר, כי "...אחרי שפתח (הכוונה למאיר אלמקייס המכונה בובלה – ש.א.) בא לאחי פנחס (הכוונה למשיב מס' 1 – ש.א.) וביקש ממנו להזיז את הסטנדים שלו כי הם מסתירים אותו והיה ויכוח קטן ואז ראיתי את צבי פרץ שיש לו גם בסטה במקום מגיע לכיוון אחי וצועק לו 'הוא צודק הוא צודק' ואחי אמר לו יש לך עין צרה מה אתה מתערב ואז אחרי זה צבי קיבל עצבים שלו וראיתי סכין יפאנית ביד שלו ועלה לכיוון אחי בריצה ובא אליו עם הסכין שהיא מונפת כלפי מעלה ואני חושב שהסכין לא הייתה פתוחה ונתן לאחי בפני
ם מכה עם הסכין ונראה כמו אגרוף ואחי נשרט מהסכין בפני
ם ואז שראיתי את זה אני רצתי לעבר שניהם והפרדתי ביניהם ..." (עמ' 2-1).


משה בוסקילה הוסיף, כי האירוע הראשון היה באזור הדוכן של משיב 1.

22.
מאיר אלמקייס לא היה עד ראיה לאירוע הראשון כי, לדבריו, "באו אלי אנשים לבאסטה שלי ואני הלכתי לטפל בהם ובאו אנשים והפרידו ביניהם כי התחיל קצת להתחמם המצב..." (עמ' 1 שורות 28-27). במהלך הודעתו מסר מאיר אלמקייס, כי "הם רבו בידיים שלהם שניות ממש והפרידו אותם..." (עמ' 5 שורה 24).


בהמשך הודעתו ציין מאיר אלמקייס, כי הוא לא ראה סכין בלשב כלשהו של האירועים.

23.
אלירן פרץ מסר שלוש הודעות (מיום 7.4.07, מיום 9.4.07 ומיום 16.4.07).


אודות האירוע הראשון סיפר אלירן בהודעתו הראשונה, כי "היה ויכוח בין אבא שלי לפנחס ובזמן שאני הייתי עם אנשים בדוכן ראיתי את אבא שלי רב בידיים עם פנחס ואז פנחס הביא על אבא שלי ברזל ואנשים שיש להם דוכנים בטיילת הפרידו והכול נרגע ועבדנו רגיל..." (עמ' 1 שורות 5-3).

בהודעתו השניה סיפר אלירן, כי "היו ויכוחים קללות ודחיפות ופנחס נתן לאבא שלי אגרוף ומכה כאפה בכתף נראה לי... ואז רבו התחילו קטטה ביניהם... אחרי זה הפרידו ופנחס לקח ברזל ביד וכל אחד חזר לבסטה שלו ואז נרגעו הרוחות..." (עמ' 2 ש' 19-11).

24.
אין מחלוקת, כי לאחר שפתח משיב 1 את דוכנו והציב את מרכולתו, התפתח ויכוח בינו ובין משיב 2 לרבות דחיפות הדדיות. אם תזכה גרסתו של משה בוסקילה לאמונו של בית המשפט, הרי קיימת ראיה לכאורה כי משיב 2 התעצבן במהלך אותו ויכוח והיכה על פניו של משיב 2 כשהוא מחזיק סכין בידו, אם כי הסכין לא היתה פתוחה. בנוסף לגרסתו של משה בוסקילה, התיעוד הרפואי בעניינו של משיב 1 והחוקרים שחקרו אותו, מאשרים כי הוא סבל מחתך באורך של כ- 7 ס"מ בלחיו השמאלית. אין בהודעתו של מאיר אלמקייס כדי להעלות או להוריד משלא היה עד ראיה לארוע זה עד תום. בנוסף, אין בפיו של משיב 2 כל הסבר הגיוני לפציעתו של משיב 1 במהלך האירוע הראשון. סבורני שיש בכל אלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של משיב 2 בגין האירוע הראשון.

באשר לאירוע השני


25.
משה בוסקילה מסר בהודעתו, כי ראה את אסתר עת הגיעה למקום וירדה לכיוון הבסטה של משיב 2 והפילה כמה דיסקים וראה את בנו של משיב 2, אלירן, כשיצא לכיוונה ודחף אותה וכתוצאה מכך נפלה אסתר משלוש מדרגות קטנות הנמצאות במקום; משה בוסקילה הוסיף ומסר, "ופתאום צבי רץ ביחד עם ליאור לכיוון הבסטה של צבי, ואז צבי הוציא סכין על אתי ונהייתה קטטה שם וחתך את אתי ראשונה ואני ראיתי את זה הוא חתך אותה בדופן צד...צד לימין. והוא הסתובב עם הסכין... והעביר את היד שלו עם הסכין מול הבטן שלי ואני התרחקתי ממנו ואם לא הייתי מתרחק ממנו אני הייתי גם נחתך. ואז גיליתי שליאור גם חתוך ואמא שלו אתי התחילה לצעוק וישר הזמנתי אמבולנס... ואנשים באו והפרידו" (עמ' 2 שורות 41-33).


משה בוסקילה הוסיף, כי האירוע השני היה "מחוץ לדוכן של צבי על המדרחוב" (עמ' 3 שורה 80). משה בוסקילה הבהיר בהודעתו, כי ראה את משיב 2 "משתולל עם הסכין ופוגע באתי"; הוא לא ראה את ליאור עת שנחבל על ידי משיב 2, "אבל צבי היה צמוד לליאור. ליאור הגן על אמא שלו" (עמ' 4 שורות 87-85).

26.
לגבי האירוע השני, מסר מאיר אלמקייס, כי הוא ראה את אסתר זורקת דיסקים מהדוכן של משיב 2 ואז הוא הפסיק לעקוב אחריה, "כי היו אצלי אנשים" (עמ' 2 שורות 7-5). לדבריו, "...רק אחרי שנגמר הבלגאן אמרו לי שאתי וליאור נפצעו. זה אני לא ראיתי" (עמ' 3 שורות 21-20).

27.
אסתר בוסקילה מסרה שלוש הודעות (מיום 7.4.07, מיום 10.4.07 ומיום 12.4.07).


בהודעתה הראשונה, שנגבתה בחדר מיון בזמן שקיבלה טיפול רפואי, סיפרה אסתר, כי עת הגיעה למקום ראתה את בעלה עם עוד אנשים ביניהם צבי פרץ שהחזיק סכין בידו וחתך את בנה ליאור. היא צעקה וניסתה למשוך את בנה ובעלה ואז ראתה את משיב 2 חותך את בנה ליאור בגבו. היא היתה במרחק של מטר בערך. היא רצתה למשוך את אלירן שהיה על בעלה; בשלב זה, אנשים צעקו לה "הוא חתך אותך". אסתר לא הרגישה דבר, אבל האנשים (המטיילים) שהיו במקום הצביעו על משיב 2; אז הרימו את חולצתה ואמרו לה שנחתכה. היא ראתה את משיב 2 ושמעה אותו צועק "בלי כוונה, אני לא התכוונתי". בהמשך, היא לקחה את ליאור ורצה לכביש, שם אסף אותם אמבולנס. אסתר שבה והבהירה, שהיא לא ראתה מי חתך אותה.


בהודעתה השנייה מיום 10.4.07 סיפרה אסתר, כי בנו של משיב 2 קפץ עליה; היא לא זכרה אם הפילה דיסקים מדוכנו; בנו של משיב 2, אלירן, הפיל אותה לרצפה והיא הרגישה את הגוף של בנה ליאור מעליה; משקמה, היא שמעה את ליאור שצעק "אני חתוך"; היא התחילה לצעוק והיתה בהלם ורצה לכיוון החניון ואז אנשים אמרו לה שהיא "חתוכה".

אסתר הוסיפה, כי ראתה את צבי מחזיק בידו סכין יפנית. היא הבהירה, כי "לא הרגשתי בכלל שנחתכתי, וגם לא ראיתי את צבי חותך את ליאור" (עמ' 2). אסתר אשרה בהודעתה, כי עת שהגיעה למקום היא לא דיברה עם בעלה או עם בנה ליאור ופנתה ישירות לדוכן של משיב 2.

בהודעתה השלישית חזרה אסתר על גרסתה, כי פנתה לדוכן של משיב 2 והיתה עצבנית; היא זרקה כמה דיסקים ואז אלירן דחף אותה והיא נפלה והוא המשיך ובעט בה; אז הגיעו ליאור ומשיב 2; ליאור ניסה להגן עליה בגופו ואז היא ראתה את משיב 2 מחזיק סכין בידו ועשה תנועה של חיתוך ובהמשך שמעה את ליאור שצעק, כי חתכו אותו ולא הרגישה כי חתכו גם אותה בגבה. אסתר ראתה את משיב 2 זורק את הסכין על הרצפה ומחזיק את ראשו וצועק "מה עשיתי מה עשיתי" ואז בא מישהו ולקח את הסכין משם.
אסתר ראתה לנכון לציין, כי "כשאני הייתי בבית חולים וחקרו אותי אני הייתי מבולבלת ובהיסטריה ועכשיו אני מספרת את כל האמת..." (עמ' 2 שורות 43-42).

28.
ליאור מסר שתי הודעות (מיום 7.4.07 ומיום 9.4.07)


בהודעתו הראשונה סיפר ליאור, כי עת שהיה יחד עם אביו בבאסטה שלהם לפתע הגיעו משיב 2 ובנו אלירן ותקפו אותם בידיהם; באמצע המכות שמע פתיחה של סכין יפנית וראה את צבי פותח את הסכין "ואז הוא התחיל לחתוך את כולם בתנועות עם הסכין" (עמ' 1 שורות 24-23); אמו משכה את אביו ואז ליאור ראה את משיב 2 חותך את אמו בצד ושמע את אמו צועקת; לדבריו, "ואיך שאני מסתובב קבלתי חיתוך מצבי בצד של הגוף", (עמ' 2 שורות 28-27). אנשים שהיו במקום הפרידו ביניהם ואמבולנס הוביל את אמו לבי"ח. לפי גרסתו של ליאור, בזמן הקטטה "אבא שלי התגונן הוא אדם מבוגר" (עמ' 2 שורה 43).


בהודעתו השניה סיפר ליאור, כי עת שראה את אלירן דוחף את אמו רץ לעברה והרים אותה ואז הרגיש שהוא מקבל מכות מאחורי הגב; לדבריו, "אני מסתובב אני רואה את צבי ואת הילד שלו לידי ואז התחלתי להגן על עצמי ושמעתי את אמי מאחורי ופתאום אני שומע את הפתיחה של הסכין יפאנית ואז היו הרבה אנשים סביבנו וזה על שלוש מדרגות אחרי הבסטה שלו ואמי ואני מקבלים אגרופים ואיך שראיתי את הסכין אצל צבי ביד... נכנסתי להיסטריה. לא יכולתי לזוז קפאתי במקום ואני רואה את צבי שהוא חותך את אמא שלי בגב שלה ואני קפצתי להגן עליה ואני צועק לו צבי תירגע ואז אני מרגיש חיתוך משהו קרע אותי..." (עמ' 2 שורות 20-15). ליאור נשאל, "האם ראית את אביך בכל המהלך שאותו אתה מתאר" והשיב בשלילה (עמ' 2 שורות 41-40).

29.
באשר לאירוע השני סיפר אלירן בהודעתו הראשונה, כי בזמן שאביו וליאור דיברו ביניהם, הגיעו אסתר ואיתי והפכו לו את הבאסטה ומשיב 1 וליאור רבו עם אביו.


אלירן נשאל, "מחומר הראיות הקיים ברשותנו עולה כי אבא שלך חתך את אתי והבן שלה מה תגובתך?" והוא השיב "אין סיכוי" (עמ' 2 ש' 19-17). עוד נשאל אלירן, "אז איך אתה מסביר את החתכים שיש להם בגוף?" והוא ענה "אני לא יודע יכול להיות נפלו וזאתי גם יכולה לעשות את זה לעצמה" (עמ' 2 ש' 21-20). בנוסף, נשאל אלירן "האם ראית שחתכו את אתי בוסקילה והבן שלה ליאור" והשיב בשלילה (עמ' 3 ש' 60-59).


אלירן חזר על גרסתו גם בהודעתו השניה.


בהודעתו השלישית השיב אלירן, כי הוא לא דחף את אסתר (עמ' 2 ש' 22-21).

30.
אין מחלוקת באשר לפציעות שנגרמו לאסתר ולבנה ליאור במהלך האירוע השני. הדבר עולה באופן ברור הן מהודעותיהם שלהם והן מהתיעוד הרפואי והתמונות שהוגשו בעניינם.


משה בוסקילה ראה את משיב 2 עת ששלף סכין ודקר את אתי והשתולל עם הסכין. כמו כן, ראה את משיב 2 צמוד לליאור אשר הגן על אמו. חרף אי ההתאמות הקיימות בין הודעותיה של אסתר ובין הודעותיו של ליאור, אין המדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של ענין, שכן התמונה העולה מגרסתם הינה ברורה, ולפיה, משיב 2 הוא זה שדקר את שניהם באמצעות סכין.


אין בידי ליחס חשיבות, בשלב זה, לשאלה מי נדקר ראשון על ידי משיב 2, כאשר ברור לפי גרסתם של אסתר וליאור, כי רק משיב 2 החזיק סכין בידו והוא זה שדקר את שניהם. לא זו אף זו, אין בפיו של משיב 2 הסבר הגיוני לפציעתם של אסתר וליאור.


לאור האמור, סבורני, כי יש בהודעותיהם של משה בוסקילה, אסתר וליאור בצרוף התיעוד הרפואי כדי להוות תשתית ראייתית מוצקה להוכחת אשמתו של משיב 2 באירוע השני.

באשר לאירוע השלישי

31.
משה בוסקילה מסר בהודעתו, כי לאחר שנחתכו אסתר וליאור, אנשים שהיו במקום הפרידו בין הנצים; לדבריו, "ואז ראיתי את פנחס בא מכיוון החניון וכולם צועקים לו אתי חתוכה וכולה דם וצבי עם הסכין פתוחה צועק לא התכוונתי כך שמעתי אותו צועק ואחי פנחס הגיע למקום וצבי התחיל היה עם הסכין ואמר לו בגללך ואמרתי לך להזיז את הסטנד מפה. אני הייתי עם אתי באמבולנס כשטיפלו בה וכשירדתי אחר כך ירדתי וראיתי את פנחס יושב על ברזלים של הגינות ותופס את הראש שלו... ואז שמעתי צעקות. ירדתי למטה מתחת לבסטה שלי וראיתי את צבי בריצפה ואז שאלתי מה קרה ואמרו לי שצבי בא לתקוף את פנחס אחי ופנחס אחי דפק לו ברזל בראש" (עמ' 2 שורות 50-42).

משה בוסקילה הבהיר בהודעתו, כי "כל מה שסיפרתי לך אני ראיתי חוץ מהאירוע שהיה בין פנחס לצבי בסוף" (עמ' 3 שורה 58).

משה בוסקילה שב וציין, כי בתום האירוע השני "הייתה התערבות של אנשים" שבאו והפרידו (עמ' 4 שורה 90).

32.
אף שלא ראה את התרחשות האירוע השני "כי היו אצלו אנשים בבאסטה", ראה מאיר אלמקייס את התרחשות האירוע השלישי; לדבריו, "ואז ראיתי את פנחס רץ עם הלום שלו מאחורי הבאסטה שלו בין הבאסטה של צבי שהיא הבסטה שצמודה אלי ובין הקיר ופנחס נתן לצבי מכה עם לום על היד וצבי הגן על עצמו עם היד שלו וקיבל מכה ביד שלו ואז צבי רצה לברוח ופנחס רדף אחריו ואז ראיתי את צבי נפל שמה ליד הבאסטה של שמעון אלמליח... שם ראיתי את צבי נופל שם... ואני לא ראיתי את פנחס נותן לו מכה בראש ולא יודע מה קרה ואז פנחס ברח יותר לא ראיתי אותו שם..."
(עמ' 2 שורות 21-10).


בהמשך הודעתו הבהיר מאיר אלמקייס, כי "... צבי הרים את הסיר של הסוכר כדי להגן על עצמו כי כנראה הוא פחד מפנחס ואז פנחס נתן לו מכה עם הלום על היד שלו וצבי הגן על עצמו עם היד... אחר כך ראיתי את צבי נפל ליד הבאסטה של ברנס ואני הלכתי וראיתי את הראש שלו פתוח..."( עמ' 4 שורות 10-6).


מאיר אלמקייס נשאל, "פנחס טוען כי הוא נתן מכה לצבי ביד כי צבי עמד מולו עם סכין והוא רק הגן על עצמו מה ידוע לך מכך?"; והשיב "לא ראיתי דבר כזה, ראיתי את צבי מגן על עצמו" (עמ' 4 שורות 25-23).

33.
מנחם בן ישי היה בטיול באיזור וסיפר בהודעתו את שהספיק לראות; לדבריו, "אני הספקתי לראות הרמת ברזלים ודפקו ברזלים לראשים ... הראשון שהרים ברזל זה בעל הדוכן הראשון שמוכר דיסקים שהרים ברזל רץ לכיוון אלה שבאו לתקוף אותו. וראיתי אותו רץ עם ברזל ואני כבר התחלתי לדווח למשטרה ואז כבר ראיתי בחור שהוא פצוע בראש שלו" (עמ' 1 שורות 6-4). מנחם בן ישי שב והבהיר, "אני עמדתי במרחק אולי איזה עשר או חמש עשרה מטר ראיתי בחור מהבסטה הראשונה שרץ לעבר לכיוון הקטטה איפה שהיה בלגאן עם ברזל ביד על מנת לתת למישהו בראש. אני לא ראיתי את המכה עצמה אבל אחרי כמה שניות אני ראיתי אדם פצוע בראש" (עמ' 1 שורות 19-17).

מנחם בן ישי שב ואישר בהודעתו, כי "ראיתי את הבחור רץ עם הברזל לעבר השני" (עמ' 3 שורה 64). מנחם בן ישי נשאל, "האם אתה יכול לאמוד את המרחק שבין הפצוע לבין מיקומה של הפיילה בעת פציעתו" והשיב, "שניים שלושה מטר בערך". הוא נשאל עוד "האם היה מגע בין הפיילה לבין הפצוע" וענה "אחרי שראיתי את הפצוע הוא היה מלא דם והפיילה לא הייתה לידו". החוקר הוסיף ושאל, "ישנה טענה כי אכן אותו פצוע הותקף על ידי ברזל, אך ישנה טענה גם כי לא הותקף בראשו וכי הפציעה בראשו נגרמה מהפיילה הזאת מה אתה אומר?". מר מנחם בן ישי השיב, "לא יכול להיות, ממה שאני ראיתי כי הוא היה במקום אחר. זה לא מה שהיה... הוא לא נפל עליה. הוא הלך אליו עם הברזל וראיתי את העצבים שלו בפני
ם" (עמ' 3 שורות 77-69).

34.
בשלושת הודעותיו סיפר איתי בוסקילה, כי ראה לום ברזל מתחת לדוכן – לום ששייך לדוכן שלהם. הוא זרק את הלום מאחורי הדוכן לעבר העצים; שוטר שעבר במקום תפס את הלום.

35.
אלירן מסר בהודעתו הראשונה, כי בזמן שתקפו אותו אסתר ואיתי ואביו בא להפריד, "ואז פנחס בא מלמעלה עם לום ברזל ורץ אחרי אבא שלי ונתן לו מכה בראש ואבא שלי נפל על הרצפה ואז הוא בא לתת לו עוד מכה ואני תפסתי אותו והגיעו כל אנשים בטיילת והפרידו..." (עמ' 2 שורות 14-12).


אלירן שב וציין, כי "אני הייתי על הריצפה הפרידו בינינו ואבא שלי הגיע אליי ואח"כ פנחס בא לבד עם הלום ברזל והרביץ לאבא שלי" (עמ' 3 ש' 49-48).


בהודעתו השניה מסר אלירן, "...ואז ראיתי את פנחס יורד עם לום ברזל ונותן לאבי מכה ביד או בראש אבל נראה לי ביד קודם ורצה לתת לו מכה שלישית ואז החזקתי אותו וניסה לחבוט בי עם הלום ואז הפרידו ובא אמבולנס אחרי כמה דקות גם משטרה" (עמ' 2 ש' 27-25).


אלירן חזר וציין בהודעתו השלישית, כי האירוע שבמהלכו הותקף אביו ע"י משיב 1 התרחש מול הבסטה שלהם (עמ' 2 ש' 42-41). הוא שב וסיפר אודות האירוע השלישי באומרו: "ראיתי את האירוע וגם תפסתי את פנחס שבא לתת לו עם הלום, אני הייתי באיזור הבסטה שלנו ואבי היה גם שם ואז פנחס ירד עם לום ברזל... וראיתי אותו שהוא נותן לו פעם ראשונה עם הלום ביד שלו שאבא שלי ניסה להגן על הראש שלו ופעם שניה נתן לו עם הלום בראש שלו, ובא לתת פעם שלישית ואני רצתי אליו ותפסתי אותו וגם ניסה להכות אותי עם הלום ואז הפרידו בינינו ואז פנחס נעלם לי ואני הייתי עם אבא שלי." (עמ' 3 ש' 50-46).

36.
אין מחלוקת באשר לפציעתו של משיב 2 בידו ובראשו. על פי התיעוד הרפואי, סבל משיב זה מחתך ארוך בראשו בצד ימין ושבר ללא תזוזה בידו הימנית. כמו כן, אין מחלוקת כי משיב 1 היכה את משיב 2 באמצעות חפץ בידו.

משה בוסקילה לא ראה את התרחשות האירוע השלישי, כי היה עם אסתר באמבולנס כשטיפלו בה. לעומתו מאיר אלמקייס ראה את משיב 1 רץ עם הלום ומכה באמצעותו בידו של משיב 2. מנחם בן ישי ראה את משיב 1 רץ עם מוט ברזל (רילס) ובהמשך ראה את משיב 2 פצוע. אף שעדותו הינה נסיבתית בלבד, ברור שיש בה כדי לחזק את הראיות הלכאוריות כנגד משיב 1.
כמו כן, עדותו של איתי יש בה כדי לחזק את הטענה, כי משיב 1 החזיק בדוכנו בלום ברזל. מהודעותיו של אלירן עולה תמונה ברורה לפיה, משיב 1 רץ לעבר משיב 2 כשהוא מחזיק לום ברזל והיכה במשיב 2 שתי מכות מכה ראשונה בידו ומכה שניה בראשו והוא אף ניסה להכות אותו בשלישית אך אלירן תפס אותו ומנע זאת ממנו.

ב"כ משיב 1 מיקד את טיעוניו באשר למכה השניה בראשו של משיב 2 וטען שהיתה מכה אחת שבעקבותיה נפל משיב 2 וראשו נחבט בסיר ונפצע. לכאורה, אין תימוכין לגרסה זו בחומר הראיות. ב"כ משיב 1 לא התייחס בטיעוניו להודעתו של מר מנחם בן ישי אשר ענה מפורשות, כי הסיר לא היה לידו של משיב 2 עת שנפצע אלא במקום אחר. הגם שעוצמת הפגיעה מחזקת את הגרסה לפיה משיב 1 היכה גם בראשו של משיב 2.

סבורני כי יש בכל אלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית כנדרש בשלב זה להוכחת אשמתו של משיב 1.


הגנה עצמית/צורך

37.
אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ משיב 1, כי משיב 1 פעל כפי שפעל תחת צורך ועומדת לו הגנת הצורך. סבורני, כי לכאורה לא עומדת לו למשיב 1 לא הגנת הצורך ולא הגנה עצמית. בענין זה, מקובלים עלי טיעוניה של ב"כ המבקשת. חרף תיאוריו הדרמטיים של משיב 1, אין תימוכין לגרסתו בחומר הראיות. על פי התמונה המצטיירת מחומר הראיות, בתום האירוע השני, אנשים הפרידו בין הנצים (כעולה מהודעותיהם של משה בוסקילה וליאור), משיב 2 זרק את הסכין ואמר לא התכוונתי (כפי שעולה מהודעותיה של אסתר). גם שני העדים האוביקטיביים, מאיר אלמקייס ומנחם בן ישי אינם תומכים לכאורה בגרסתו של משיב 1. מאיר אלמקייס מסר, כי ראה את משיב 2 מגן על עצמו אך לא ראה אותו עומד מול משיב 1 עם סכין. מנחם בן ישי אמר מפורשות, כי הוא ראה את משיב 1 עת שהלך עם הברזל לכיוונו של משיב 2. גם בריחתו של משיב 1 בתום האירוע ניתן לזקוף לחובתו.

משכך, לא מתקיימים לכאורה התנאים של הגנת הצורך, שכן מעשהו של משיב 1 לא היה דרוש באופן מידי להצלת חיים או נזק גופני ולא נשקפה לו או למי מבני משפחתו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה מצידו של משיב 2 והיתה לו דרך אחרת מלבד זו שנהג בה בפועל, היינו, הוא יכול להימנע מתקיפתו של משיב 2.

באשר למערכת היחסים בין המשיבים ולסולחה ביניהם

38.
משה בוסקילה מסר בהודעתו, כי לאחר האירוע הראשון "אנשים באו והפרידו והייתה סולחה במקום..." (עמ' 2 שורות 27-26).


מאיר אלמקייס מסר בהודעתו, כי "פנחס וצבי לא מסתדרים יש ביניהם חיכוך כבר הרבה זמן על מכירת דיסקים והיו ויכוחים ביניהם גם בעבר..." (עמ' 1 שורות 14-12). בסוף הודעתו הוסיף מאיר אלמקייס, כי "... ואחרי כל הבלגאן הזה השלימו כמעט עד שהגיעה אתי והכול נדלק, ודווקא צבי הרגיע את ליאור והכל היה בסדר" (עמ' 6 שורות 12-11).

אסתר מסרה בהודעתה הראשונה, כי "...לא היה בינינו בעבר סכסוך, הינו חברים טובים" (הודעתה מיום 7.4.07 עמ' 2 שורות 19-18).


בהודעתה השלישית מיום 12.4.07 מסרה אסתר, כי "היה (הכוונה למשיב 2 – ש.א.) בן בית שלי, היה אוכל אצלי, אבל לא בתקופה האחרונה. לא זכור לי זמן אולי יותר משנה וחצי היה ממש בקשרים טובים היה בא אלינו לבית ולא יודעת למה הסתכסכו הבעלים ולא רצו לעבוד ביחד וניתקו את הקשרים כזה..." (עמ' 1 שורות 5-3).


בהודעתו הראשונה מסר ליאור, כי "אבא שלי וצבי לא מדברים מזמן, אני לא יודע למה אבל זה לא בגלל הבסטות. אין ביניהם שום קשר" (עמ' 2 שורות 53-51); אם כי, בהודעתו השניה סיפר ליאור אודות מערכת היחסים בין המשיבים, "עד לרגע שקרה המקרה היה הכל בסדר והיינו יושבים ומדברים היינו נפגשים בטיילת הכל היה בסדר ויום לפני זה היה לאבא ויכוח עם צבי אבל הכל היה בסדר" (עמ' 1 שורות 6-5). ליאור הוסיף ומסר בהודעתו השניה, "הכל בסדר איתנו וזה מה שמשגע אותי והם לא מדברים ביניהם הם מסוכסכים משהו עסקי נהיה קצר ביניהם" (עמ' 3 שורות 46-45).


איתי בוסקילה מסר בהודעתו, כי "אני יודע שיש ויכוח על המחירים, על זה שאבא שלי מוכר יותר זול..." (עמ' 2 שורות 35).


שמעון-אילן בוסקילה, אחיו של משיב 1, מסר בהודעתו אודות היחסים בין שני המשיבים, כי "יש הרבה ויכוחים בין אנשים בטיילת והם סוחבים ויכוחים כבר שנים..." (עמ' 2 שורה 24).

39.
מן המקובץ עולה, כי מערכת היחסים בין שני המשיבים היא לכאורה מערכת מורכבת, אך ברור ששניהם לא תכננו את האירועים שהתרחשו באותו יום וכי פני שניהם מועדות לסולחה. הצעד הראשון בכיוון זה נעשה כבר במפגש שהתרתי את קיומו ביום 17.5.07. סולחה היא בודאי אירוע בעל משמעות חברתית חיובית כצעד לקראת השכנת שלום בין הנצים ומעיד על נסיון לפתוח בתהליך של פיוס. דא עקא, מדובר בצעד ראשון בלבד, שכן שני המשיבים מכחישים את המיוחס להם דבר העומד לכאורה בסתירה לוגית לעריכת הסולחה ביניהם.

עילת מעצר וחלופת מעצר

40.
משקבעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שני המשיבים, קמה לחובתם חזקת מסוכנות סטטוטורית. לא זו אף זו, האלימות החמורה שבה נהגו שני המשיבים תוך שימוש בנשק קר שהוביל לגרימת חבלות
גופניות חמורות, מלמד על מסוכנותם הרבה של שני המשיבים. חיזוק למסוכנות הנשקפת משני המשיבים ניתן לראות גם בהרשעותיהם הקודמות אם כי המדובר בהרשעות ישנות ובעבירות הרבה פחות חמורות. יחד עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה ובהעדר קיומן של נסיבות יוצאות דופן לא שוכנעתי שניתן, לכל הפחות בשלב זה, לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים באמצעות חלופת מעצר.

התוצאה

41.
לאור כל האמור, אני נעתר לבקשת המבקשת ומורה על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים.


ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007) במעמד ב"כ המאשימה עו"ד שירי שחף, משיב מס' 1 בעצמו וב"כ עו"ד יניב שגב
, משיב מס' 2 וב"כ עו"ד שאדי דבאח.

__________________

שאהר אטרש
, שופט

001751/07בש 054 אירית






בש בית משפט מחוזי 1751/07 מדינת ישראל נ' פנחס בן דוד בוסקילה, צבי בן דניאל פרץ (פורסם ב-ֽ 24/05/2007)