פסקי דין על תומר אזולאי |

10290/08 בשפ     16/12/2008




בשפ 10290/08 תומר אזולאי נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 10290/08


בבית המשפט העליון


בש"פ 10290/08



בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


העורר:
תומר אזולאי



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.9.08 ומיום 26.10.08 בב"ש 21714/08 ובב"ש 21915/08 שניתנו על ידי כבוד השופטת ' צפת


תאריך הישיבה:
י"ט בכסלו תשס"ט (16.12.08).

בשם העורר:
עו"ד נ' אליגון
בשם המשיבה:
עו"ד ד' כהן-ויליאמס


החלטה


לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד
השופטת צ' צפת
) מיום 3.9.2008 בב"ש 21714/08 ומיום 26.10.2008 בב"ש 21915/08 במסגרתן שוחרר העורר למעצר בית בתנאים מגבילים.

הרקע העובדתי
1.
ביום 31.8.2008 הוגש נגד העורר כתב אישום במסגרתו יוחסו לו עבירות רבות של סחיטה באיומים [לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
] ושתי עבירות של סחיטה בכוח (לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין).


על פי הנטען בכתב האישום, במועד שאינו ידוע בין השנים 2003-2004, נתן העורר הלוואה בסך 10,000 ₪ לאילן אלוש (להלן:
המתלונן
), שהיה אמור להחזיר את סכום הקרן והריבית בעשרה תשלומים חודשיים. המתלונן החזיר את סכום ההלוואה לעורר, אך העורר המשיך לדרוש ממנו תשלומים נוספים מדי חודש והמתלונן שילם לו מדי חודש במשך כשלוש שנים וחצי, סכומים שהסתכמו לכ-100,000 ₪. על מנת להבטיח את קבלת התשלום מהמתלונן איים עליו העורר שישלח אליו אנשים שיכו אותו. העורר נהג להגיע מדי חודש לביתו של המתלונן ולדרוש ממנו תשלום. כאשר המתלונן היה משיב לעורר כי אין לו כסף, היה העורר מכה אותו, ולעתים שלח אל המתלונן אנשים מטעמו שיגבו ממנו את הכסף. סחיטת הכספים הפסיקה במחצית השנייה של שנת 2007 לאחר שאחיינו של המתלונן הגיש תלונה במשטרה.

2.
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר דן ביום 3.9.2008 בבקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, בהתבסס על תלונות המתלונן ואשתו, הודעת האחיין והשוטרים שהגיעו לביתו של המתלונן והעימות שבין המתלונן לעורר. יחד עם זאת, קבע, יש כרסום בחומר הראיות וזאת הן לאור דלות הפירוט של אירועי הסחיטה הנטענים במהלך 27 חודשים אותם ריצה העורר בכלא והן בשל היעדר פירוט של זהות השליחים שנשלחו מטעמו של העורר וכיצד התבצעו הסחיטה והאיום הנטענים במהלך תקופה זו. על כך יש להוסיף את הודעותיו המבולבלות של המתלונן במשטרה והעובדה שתיאור האלימות עלה מפיו רק בהודאתו האחרונה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לעורר אמנם עבר פלילי, אך אין להתעלם מכך שהאיום והסחיטה הנטענים כלפי המתלונן הופסקו לפני למעלה משנה ומאז אין כל שיג ושיח ביניהם. לאחר שנחקרה הערבה המוצעת על ידי העורר, סבר בית המשפט המחוזי כי יש בכוחה להוות חלופה ראויה לפחות לפרק הזמן הקצר שעד להגשת תסקיר וקיום דיון נוסף.


בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחותו, תמר פרץ, ובפיקוחה הרצוף. עוד הוחלט כי השחרור יבוצע בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג' של האחות וערב נוסף בסך של 25,000 ₪ כל אחד וכן הפקדה במזומן בסך של 15,000 ₪. עוד נאסר על העורר או מי מטעמו ליצור כל קשר ומגע עם המתלונן ומשפחתו. בנוסף ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העורר. במקביל הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר אשר יבחן את החלופה הנוכחית או חלופה אחרת שתוצע וכן יבחן את בקשת העורר ליציאה לעבודה.

3.
לאחר הגשת תסקיר המעצר בעניינו של המשיב ביקש ב"כ העורר להקל בתנאי השחרור של העורר באופן שהעורר יישאר במעצר בית לילי בלבד על מנת לאפשר לו לצאת לעבודה ולפרנס את עצמו בפיצוציה השייכת למשפחה. בתסקיר המעצר ציינה קצינת המבחן כי היא מתרשמת מקיומה של רמת סיכון פוטנציאלית של התנהגות פורצת גבולות ופלילית, אולם העריכה כי חלופת מעצר סמכותית ומשמעותית יהיה בה כדי לצמצם את חזרתו של העורר על התנהגות זו והתרשמה כי החלופה בבית אחותו של העורר יש בה כדי להוות חלופת מעצר סמכותית עבור העורר. עוד ציינה קצינת המבחן כי העורר לא הציג חלופת מעצר אחרת וגם לא הציג חלופת מעצר תעסוקתית. בנסיבות אלה קבע בית המשפט המחוזי, ביום 26.10.2008, כי אין מקום לשנות מהתנאים שנקבעו בהחלטתו הקודמת, למעט הסכמת הצדדים לאפשר לעורר להעתיק את מקום מעצר הבית ביחד עם אחותו המפקחת לכתובת אחרת בשל שיפוצים.

טענות הצדדים
4.
טענתו העיקרית של העורר במסגרת הערר הינה כי לאור קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר כרסום בראיות, ההחלטה על שחרורו למעצר בית מלא אינה מידתית. בדיון שלפניי התמקד ב"כ העורר, עו"ד נ' אליגון
, בכרסום בראיות לכאורה הקיימות נגד העורר ובעיקר העובדה שבחלק נכבד מהתקופה שבה טוען המתלונן כי העורר סחט אותו באיומים והגיע לביתו מדי חודש בחודשו, היה העורר נתון במאסר (במשך 27 חודשים). עוד ציין ב"כ העורר כי בית המשפט המחוזי הגדיר את הודעותיו של המתלונן כמשטרה "מבולבלות" וכן עמד על הכבישה של טענת האלימות מצד המתלונן. עו"ד אליגון ציין עוד כי כשנה וחצי לפני הגשת כתב האישום נפסקו לחלוטין המגעים בין העורר לבין המתלונן. בהתחשב בכל האמור, טוען ב"כ העורר כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי אינו ראוי, וכי התוצאה אליה הגיע - מעצר בית מלא של העורר תוך שלילת יכולתו להתפרנס - פוגעת בו מעבר לנדרש.

5.
ב"כ המשיבה, עו"ד ד' כהן-ויליאמס
, עמדה על כך שבית המשפט המחוזי קבע שאכן יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר (הודעות של המתלונן, של אשתו ושל האחיין). כמו כן ציינה כי בית המשפט המחוזי התרשם מכך שהמתלונן פחד להגיש תלונה משך תקופה ארוכה וגם במהלך החקירה המשטרתית ליווה אותו הפחד מפני העורר. בנוסף, הכרסום הקיים בראיות כבר הובא בחשבון באיזון שנערך על ידי בית המשפט המחוזי ועל כן, למרות שדרך כלל לא נשקלת חלופת מעצר כאשר מדובר בעבירות של סחיטה בכוח ובאיומים, החליט בית המשפט המחוזי להקל עם העורר באופן יחסי ולשחררו לחלופת מעצר. לשיטת המשיבה, בשלב זה של המשפט, כאשר צפויים להעיד המתלונן אשתו ויתר העדים, נדרשת חלופה הדוקה במיוחד שתבטיח שהעורר לא ינסה להשפיע על עדים. עוד ציינה עו"ד כהן-ויליאמס כי קצינת המבחן התרשמה כי נשקפת מסוכנות מהעורר, הן נוכח עברו הפלילי והן נוכח כתב האישום הנוכחי וכן צויין במפורש בתסקיר כי העורר לא הציע כל חלופה קונקרטית ולכן לא הומלץ על הקלה בתנאי שחרורו. לבסוף טוענת עו"ד כהן-ויליאמס כי לפני כשבוע ניתן מענה לכתב האישום והתיק נקבע לשלושה דיוני הוכחות בחודש ינואר 2009, שבמהלכם צפויים להישמע כל העדים, ולכן נראה שהמשפט לא יתמשך זמן רב וגם נתון זה צריך להישקל.

דיון והכרעה
6.
בכל הנוגע לסוגיית קיומן של ראיות לכאורה ומידת הכרסום בהן, צודקת ב"כ המשיבה כי בית המשפט המחוזי התייחס לנושא זה - מצד אחד מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ומצד שני סבר כי אכן קיימת חולשה מסוימת בראיות אשר הובאה בחשבון במסגרת האיזון והשקילה האם להורות על מעצרו של העורר אם לאו. שיקול נוסף במסגרת איזון זה הוא, כידוע, קיומה של עילת מעצר. גם בעניין זה צודקת ב"כ המשיבה כי הכלל שיצא מלפני בית משפט זה הוא כי בדרך כלל בעבירות של סחיטה באיומים ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אין להסתפק בחלופת מעצר ויש להורות על מעצר מלא, הן משום המסוכנות הגלומה בהן והן משום שבעבירות מסוג זה טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט [ראו: בש"פ 1416/02
זינב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.2.2002); בש"פ 7415/03
מדינת ישראל
נ' אבו מוך
, פ"ד נז(6) 77 (2003); בש"פ 7759/08
מדינת ישראל
נ' ולמר
(לא פורסם, 23.9.2008)].

7.
על אף הכלל האמור, שחרר בית המשפט המחוזי את העורר לחלופת מעצר, וזאת נוכח הכרסום בראיות לכאורה, שעליו עמדתי לעיל. כעת טוען העורר כי יש מקום להקל עליו עוד ולאפשר לו לצאת לעבוד במהלך התקופה שבה הוא משוחרר במסגרת חלופת מעצר. מקריאת תסקיר שירות המבחן עולה שקצינת המבחן התרשמה כי "קיימת רמת סיכון פוטנציאלית להתנהגות פורצת גבולות ופלילית" אם כי חלופת מעצר סמכותית ומשמעותית יהיה בה כדי לצמצם את חזרתו על התנהגות פורצת גבולות. לנגד עיניו של שירות המבחן אף עמד עברו הפלילי העשיר של העורר. קצינת המבחן סברה כי מעצר בית בבית אחותו של העורר ובפיקוחה יש בה כדי להוות חלופת מעצר סמכותית ומציבת גבולות ברורים עבור העורר. בנסיבות אלה, משלא הוצגה חלופת מעצר אחרת ואף לא חלופת מעצר תעסוקתית לא המליץ שירות המבחן על שינוי תנאי מעצר הבית שהוטלו על העורר.

8.
נוכח כל האמור לעיל סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. עברו הפלילי העשיר של העורר והעבירות המיוחסות לו מצביעים הן על מסוכנותו והן על חשש לשיבוש הליכי חקירה. גם אם יש ממש בטענות ב"כ העורר בדבר כרסום בחומר הראיות, הרי שכרסום זה הובא בחשבון במסגרת האיזון שערך בית המשפט המחוזי ובדיוק מסיבה זו שוחרר העורר למעצר בית. בשלב זה, ומשלא הוצעה כל חלופה תעסוקתית קונקרטית שניתן היה לבחון, איני רואה מקום להקל עוד בתנאי מעצר הבית של העורר. במסגרת החלטתי זו הבאתי בחשבון גם את העובדה שהמשפט אינו צפוי להימשך זמן רב.


סופו של דבר, הערר נדחה.


ניתנה היום, י"ט בכסלו תשס"ט (16.12.08).




ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08102900_w01.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






בשפ בית המשפט העליון 10290/08 תומר אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 16/12/2008)