פסקי דין על סמיר הייב | פסקי דין על מוסטפא הייב | פסקי דין על פידה הייב |

10350/08 בשפ     16/12/2008




בשפ 10350/08 סמיר הייב, מוסטפא הייב, פידה הייב נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 10350/08

בבית המשפט העליון


בש"פ 10350/08



בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


העוררים:

1. סמיר הייב



2. מוסטפא הייב



3. פידה הייב



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.11.08 בב"ש 1866/08 שניתנה על ידי כבוד השופט א' יונתן.

תאריך הישיבה:
י"ט בכסלו התשס"ט (16.12.08)
בשם העוררים:
עו"ד ד' שפיגל
בשם המשיבה:
עו"ד ד' כהן-ויליאמס


החלטה


לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.11.08 בב"ש 1866/08 (כבוד השופט א' יונתן) אשר הורה על מעצרו של העורר 1 עד תום ההליכים נגדו ולגבי העוררים 2-3 קבע כי מתקיימת עילת מעצר והורה על קבלתו של תסקיר מעצר בעניינם.

העובדות

1.
לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום כנגד העוררים וכנגד שני נאשמים נוספים, המייחס להם ביצוע עבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים לפי סעיף 407(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן –
חוק העונשין)
; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961. בנוסף, מייחס כתב האישום לעורר 1 בלבד עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; עבירה נוספת של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין; עבירה של שידול להצתה לפי סעיף 448(א) רישא יחד עם סעיף 30 יחד עם סעיף 34ד לחוק העונשין; עבירה של שידול לחבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה יחד עם סעיף 30 יחד עם סעיף 34ד לחוק העונשין ועבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.


על פי האישום הראשון, המתייחס לשלושת העוררים, עובר ליום 15.1.0.08 קשרו העוררים קשר במסגרתו יבצעו התפרצות לבית הנמצא בשלבי בניה ויגנבו ממנו דוד שמש וקולטים, כאשר לקראת ביצוע ההתפרצות האמורה הצטיידו בכפפות ובבגדים מתאימים. באותו המועד, בסמוך לשעה 20:00, הגיעו העוררים לבית בשכונת נווה אורנים בצפת, המצוי בשלבי בניה (להלן –
הבית
), באמצעות רכב מסוג טויוטה, כשהם מצוידים בכפפות, כאשר באותה העת היה הבית ריק מאדם. העוררים התפרצו לבית דרך חלון הממ"ד וגנבו ממנו דוד שמש של חברת "כרומגן", שני קולטים ו-15 פחי "שליכט" צבעוני. העוררים הניחו את הדוד והקולטים הגנובים בביתו של העורר 1, שם הם נמצאו מאוחר יותר באותו היום, בחיפוש שערכה המשטרה. במהלך החיפוש שהה העורר 1 מחוץ לביתו ושוחח בטלפון עם בני משפחתו. במסגרת השיחה הורה העורר 1 לבני משפחתו למסור לשוטרים כי הדוד הגנוב נקנה על ידי אימו בישוב ברטעה. בהמשך, יצר העורר 1 קשר טלפוני עם מספר אנשים וניסה להשיג קבלה של חברת "כרומגן" בגין רכישת דוד שמש, אותה התכוון להעביר למשטרה על מנת ליצור מצג שווא לפיו רכש את הדוד הגנוב.


על פי האישום השני, המתייחס לעורר 1 ולשני נאשמים נוספים, חשד העורר 1 כי שכנו (להלן –
המתלונן
) הוא "שהלשין" למשטרה אודותיו ואודות הדוד הגנוב ועל רקע זה קשר קשר עם שני הנאשמים הנוספים לפגוע ברכבו של המתלונן מסוג "מזדה 5" (להלן –
הרכב
) תוך שהוא משדל את הנאשמים הנוספים לפגוע ברכב. בלילה שבין ימים 15-16.10.08, בסמוך לשעה 02:00, ניפצו הנאשמים הנוספים את חלון הרכב והשליכו בקבוק בנזין לתוך הרכב. כתוצאה ממעשיהם עלה הרכב באש ופנים הרכב נשרף לחלוטין.


על פי האישום השלישי, המתייחס לעורר 1 בלבד, ביום 23.10.08, בסמוך לשעה 17:00, נחקרה רעייתו במשטרת ראש פינה בחשד להחזקת רכוש גנוב, בעניין אירוע ההתפרצות המתואר באישום הראשון.




מששמע על כך העורר 1, התקשר לחיים רייס, רכז המודיעין של תחנת ראש פינה, ודרש ממנו כי רעייתו תשוחרר לאלתר תוך שהוא מאיים עליו באומרו: "אני מחכה עוד שעתיים ואם לא ישחררו אותה – לא יהיה טוב" וכן "אני יודע מה לעשות, גם אם צריך להוריד את אלוהים מהשמיים אני אוריד אותו".

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים וכי על סמך החומר שבידיה קיים יסוד סביר לחשש כי העוררים יסכנו את שלום הציבור ואת רכושו וכי שיחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה ולהשפעה על עדים. עוד טענה המבקשת כי התנהלותם של העוררים, כפי שהיא מתוארת בכתב האישום, מעידה על היותם נעדרי מורא מן הדין, כאשר העורר 1, שהינו שותף לכל שלושת האישומים, הוא בעל תעוזה שאינה יודעת גבולות. לבסוף, טענה המבקשת כי מסוכנותם של העוררים מתגברת נוכח עברם הפלילי, כאשר לעורר 1 רישום פלילי בגין עבירות של תקיפה ואיומים וחמש הרשעות קודמות ב-16 עבירות לרבות פריצה לרכב, גניבה מרכב, החזקת נכס החשוד כגנוב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, הפרת הוראה חוקית ועוד; לעורר 2 שש הרשעות קודמות ב-13 עבירות לרבות עבירות התפרצות, גניבה, החזקת נשק, סמים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, שיבוש מהלכי משפט ועוד; לעורר 3 רישום פלילי אחד ללא הרשעה בעבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב במספר מקרים שונים וכן הרשעה קודמת בעבירה של תקיפת עובד ציבור. לאור האמור לעיל, טענה המשיבה כי העוררים הינם מסוכנים לסביבה ולחברה כולה ואין בחלופת מעצר כלשהי כדי להפיג את מסוכנותם, שכן אין ליתן בהם את האמון הדרוש לשם שחרור לחלופה כאמור.

3.
ביום 26.11.08 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר 1 עד תום ההליכים נגדו ועל קבלת תסקיר מעצר בעניינם של העוררים 2 ו-3, על מנת לשקול את אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. אשר לעורר 1 קבע בית המשפט קמא כי מחומר הראיות עולה כי מדובר בעבריין "מתוחכם מאוד, נועז, אשר אינו בוחל בשום אמצעי להשגת מטרותיו ואינטרסים חברתיים אינם נחשבים בעיניו כלל וכלל". כן ציין בית המשפט קמא כי מחומר הראיות עולה כי העורר 1 אינו חושש לאיים על נציגיהן של רשויות האכיפה, לשבש הליכי חקירה ולהשפיע על עדים על מנת "שיחלצו אותו ממעלליו". לאור כל אלה, קבע בית המשפט קמא כי העורר 1 הינו מסוכן לציבור במידה כזו שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר.


אשר לעוררים 2 ו-3 ציין בית המשפט קמא כי העבירות המיוחסות להם הן עבירות רכוש שאינן יוצרות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן –
חוק המעצרים
). ואולם, בית המשפט קמא קבע כי על פי ההלכה שנקבעה בבש"פ 5413/98
פרנקל נ' מדינת ישראל

, פ"ד נב(4) 268 (1998) (להלן –
עניין

פרנקל
), העבירות שבוצעו לאחר תכנון מוקדם, תוך שהעוררים מקפידים על טשטוש ראיות באמצעות כפפות וכיסויי פנים; תוך שימוש בכלי פריצה ותוך שימוש בשיטת עבודה "מתוחכמת" לפיה בשלב ראשון מפורקים החלקים שנגנבו ובשלב שני החלקים מפונים על ידי רכב שמגיע למקום באופן מסודר, קמה עילת מעצר נגד העוררים. בית המשפט קמא קבע כי עברם הפלילי של העוררים תומך במסקנה זו. ואולם, בשונה מן העורר 1, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לשלול את שחרורם של העוררים לחלופת מעצר ולפיכך הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינם עד ליום 22.12.08.


על החלטה זו מוגש הערר שלפניי.

נימוקי הערר

4.
לטענת העורר 1 – באמצעות בא כוחו, עו"ד ד' שפיגל
– שגה בית המשפט קמא כשאבחן בינו לבין שני העוררים האחרים לעניין האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ומשלא הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. ראשית, טוען העורר 1 כי מצוות המחוקק היא כי יש לבחון חלופת מעצר כל אימת שמתקיימת עילת מעצר וכי אין מקום לסטות מכלל זה בעניינו. עוד טוען העורר 1 כי הנסיבות בהן נאמרו הדברים לשוטר, כאשר רעייתו נחקרה במשטרה והוא נותר בבית עם שלושת ילדיו הקטנים, "מוציא את העוקץ" מעבירת הסחיטה באיומים ויתר על כן, אין באמרה "להוריד את אלוהים מהשמיים" איום ממשי. בהקשר זה, הגיש בא כוח העורר 1 מזכר מיום 10.11.08 שנכתב על ידי קצין משטרה אשר שוחח עם רכז המודיעין רס"ב חיים רייס, עליו איים העורר 1 לכאורה, ובו נכתב:

"בתאריך ה-23/10/08 התקשר אלי רכז המודיעין חיים רייס וסיפר לי כי התקשר אליו סמיר סעיד עבדאלה ושאל למה עצרו את אשתו כן הוסיף כי
ידאג לשחרר אותה ואם צריך אפילו יוריד את השמיים
..."

[
ההדגשה שלי – י.ד.
]



לטענתו של העורר 1, אין במזכר זה זכר לאיום המופיע באישום השלישי ויש ליתן לכך משקל בהחלטה האם לבקש תסקיר מעצר בעניינו אם לאו. לבסוף, טוען העורר 1 כי עברו הפלילי אינו בבחינת עונש המחייב את מעצרו וכי לכל היותר, יש לייחס לו משקל מסוים בבחירתה של חלופת המעצר ולהשית עליו תנאים מגבילים נוקשים יותר ואולם אין משמעות הדבר כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

5.
לטענת העוררים 2-3, שגה בית המשפט קמא כשקבע כי מתקיימת עילת מעצר בעניינם, בהסתמכו על
עניין פרנקל
הנ"ל. לטענתם, החריג לכלל שנקבע
בעניין פרנקל
אינו מתקיים בנסיבות המקרה, כאשר על פי ההלכה שנקבעה בעניין זה, על מנת להקים עילת מעצר במקרה של עבירות רכוש צריכים להתקיים
כל
המבחנים שנקבעו שם, קרי: תכנון מוקדם, ביצוע בצוותא, תחכום רב ורכוש גנוב בהיקף גדול. לטענתם, מבחנים אלא אינם מתקיימים בעניינם וממילא לא ניתן לייחס להם תחכום רב רק משום שהביאו עימם ציוד פריצה, כפפות וכיסוי ראש. בנוסף, טוענים הם כי החלת החריג שנקבע
בעניין פרנקל
יביא, הלכה למעשה, להפיכתו לכלל והדבר אינו מתקבל על הדעת. לבסוף, טוענים העוררים 2 ו-3 כי עברם הפלילי אינו מכביד; כי עברו הפלילי של העורר 2 כולל עבירות שבוצעו רובן ככולן בשנות ה-90', דבר המעיד על כך שהעבריינות אינה מקור פרנסתו ואינה מאפיינת את חייו וכי לעורר 3 עבר פלילי קל ביותר. לאור כל אלה, מבקשים העוררים 2 ו-3 לשחררם ממעצר בתנאים מגבילים.

תגובת המשיבה

6.
מנגד, מתנגדת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' כהן-ויליאמס
– לבקשה.

7.
אשר לעורר 1, טוענת המשיבה כי יש להבחין בינו לבין הנאשמים האחרים, כאשר העורר 1 היה היוזם, המשדל ובעל האינטרסים בביצוע העבירות נשוא אישומים 1 ו-2 וכן איים על איש משטרה, כנטען באישום מספר 3. בהקשר זה, הגישה המשיבה מזכר מיום 28.10.08 שנכתב על ידי רס"ב חיים רייס עצמו, בו נכתב:

"בתאריך 23/10/08 בשעות הערב התקשר אליי לפלפון בחור ואמר לי כי קוראים לו סמיר היב ושאל אותי מה קורה עם אישתו שאלתי אותו על מה הוא מדבר והוא אמר לי בקשר לאישתי, אמילי... אמרתי לו שאני לא יודע במה מדובר ואז הוא אמר לי
אני מחכה עוד שעתיים ואם לא ישחררו אותה לא יהיה טוב אמרתי לו מה אתה מאיים והוא אמר לי לא אבל אני יודע מה לעשות גם עם צריך להוריד את אלוהים מהשמיים הוא יוריד אותו
..."

[
השגיאות במקור, ההדגשות אינן במקור – י.ד.
]



לטענתה, המזכר שהציג בא כוח העוררים הינו בבחינה עדות מפי השמועה ומשכך, אין ליתן לו משקל כלשהו אף בשלב זה. יתר על כן, טוענת המשיבה כי גם עברו הפלילי המכביד של העורר 1
תומך בהשארתו במעצר עד תום ההליכים נגדו.


לבסוף, טוענת המשיבה כי המעשים המיוחסים לעורר 1 ונסיבות ביצועם מעוררים חשש כי במידה שישוחרר ינסה לשבש את הליכי המשפט כנגדו וכי גם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

8.
אשר לעוררים 2 ו-3 טוענת המשיבה כי על פי ההלכה שנקבעה
בעניין פרנקל
אכן יש בכוחן של עבירות רכוש להקים עילת מעצר בנסיבות מסוימות, כאשר בעניינם של העוררים, אשר המעשים המיוחסים להם באישום הראשון מבטאים תכנון, ביצוע בצוותא ותחכום, מתקיימים המבחנים שנקבעו
בעניין פרנקל
אשר לצד עברם הפלילי של העוררים 2 ו-3 מקימים עילת מעצר כנגדם. ואולם, טוענת המשיבה כי לאור העובדה כי עברם הפלילי של העוררים 2 ו-3 אינו מכביד (ובפרט עברו הפלילי של העורר 3), נתבקש בית המשפט קמא לבחון חלופת מעצר בעניינם והעניין צפוי להתברר בעוד ימים ספורים.

9.
לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

10.
לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ולאחר שעיינתי בחומר שהוגש לי על ידי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות במלואו.

11.
ראשית, אשר לעורר 1, סבורני כי בצדק קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. הגם שככלל מצוּוה בית המשפט לבחון חלופת מעצר כל אימת שמתקיימת עילת מעצר כנגד נאשם כלשהו, הרי שבמקרים מסוימים, נסיבות המקרה מעידות בבירור כי לא ניתן להפיג את עילת המעצר באמצעות חלופת מעצר ובמקרים אלו, אין טעם בקבלת תסקיר מעצר בעניינו של הנאשם [ראו למשל: בש"פ 9302/08
אלעקובי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.11.08) והאסמכתאות המופיעות שם]. כך בנסיבות המקרה שלפניי. לטעמי, הגם שניתן לומר כי קיימות מספר עילות מעצר כנגד העורר 1, הרי שעילת המעצר הבולטת ביותר מביניהן הינה החשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.


גם לאחר שידע כי המשטרה בעקבותיו, לא בחל העורר 1 באמצעים והורה לבני משפחתו, לכאורה, למסור הודעה שקרית לשוטרים לפיה הציוד הגנוב נרכש על ידי אימו ואף ניסה להשיג קבלה ש"תאשר" את דבר הרכישה כאמור.


אם לא די בכך, ביקש העורר 1, לכאורה, "לנקום" במי שחשד בו כ"מלשין" ולשם כך פעל, תוך צירוף הנאשמים הנוספים, לפגיעה ברכבו ולהצתתו. לבסוף, איים העורר 1, לכאורה, על קצין המשטרה שחקר את רעייתו בקשר למעשים נשוא האישום הראשון. לא אחת נפסק כי במקרים בהם מיוחסות לנאשם עבירות של סחיטה באיומים אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, הן משום המסוכנות הגלומה בהן והן משום שבעבירות מסוג זה טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט [ראו למשל: בש"פ 7759/08
מדינת ישראל
נ' ולמר
(לא פורסם, 23.9.2008) והאסמכתאות המופיעות שם]. הגם שמקובלת עליי טענתו של בא כוח העורר 1 לפיה העבירה המיוחסת למרשו במסגרת האישום הראשון אינה עבירה "שגרתית" של סחיטה באיומים, סבורני כי דברים אלו נכונים גם בעניינו של העורר 1, בפרט כאשר מצטרף אליהם עברו הפלילי המכביד, הכולל גם עבירה של הפרת הוראה חוקית שנעברה אך לאחרונה, בסוף שנת 2006. בנסיבות אלה, נוכח משקלם המצטבר של השיקולים דלעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ביחס לעורר 1.

12.
גם אשר לעוררים 2 ו-3 איני מוצא מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא. בניגוד לטענתם, הרי שהמבחנים שנקבעו
בעניין פרנקל
אינם צריכים להתקיים באופן מצטבר על מנת שתקום עילת מעצר במקרה של עבירות רכוש:

"... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי,
או
בהיקף ניכר,
או
תוך התארגנות של מספר עבריינים,
או
תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור."

[
ההדגשות שלי – י.ד.
]


סבורני כי בנסיבות המקרה שלפניי, מתקיים יותר מאחד מהמבחנים האמורים, באופן המקים עילת מעצר כנגד העוררים 2 ו-3, כפי שפירט בית המשפט קמא בהחלטתו. הנסיבות בהן בוצעו המעשים המיוחסים לעוררים 2 ו-3, לאחר תכנון מוקדם; תוך חבירה של שלושת העוררים; חלוקת תפקידים ביניהם; הצטיידות בכפפות וכיסויי ראש לשם הסוואה ובכלי פריצה ופינוי מסודר של הרכוש שנגנב, יחד עם עברם הפלילי של העוררים 2 ו-3, מקימים לשיטתי עילת מעצר כנגדם.


יתר על כן, סבורני כי נוכח העובדה שהתבקשו תסקירי מעצר בעניינם של העוררים 2 ו- 3 זה מכבר וכי תסקירים אלו צפויים להתקבל ביום 22.12.08 ובאותו המועד אף צפוי להתקיים דיון בעניינם, כאשר המשיבה אינה מתנגדת לבחינתה של חלופת מעצר בעניינם, מייתרת את הצורך לבחון את שחרורם ממעצר בתנאים מגבילים על ידי בית משפט זה.

13.
לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה על כל חלקיו.




ניתנה היום, י"ט בכסלו התשס"ט (16.12.08).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08103500_w02.doc

עא

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






בשפ בית המשפט העליון 10350/08 סמיר הייב, מוסטפא הייב, פידה הייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 16/12/2008)