פסקי דין על נגה אדלר | פסקי דין על שולמית פנחסי

192/01 תיק     10/11/2002




תיק 192/01 נגה אדלר נ' שולמית פנחסי




תיק מס': 192/01
בפני
כב' המפקח פ. לוי
נגה אדלר

רחוב דור ודורשיו 8, ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד ג. נבו ושות'

רחוב דיסקין 9א', ירושלים. התובעת


נ ג ד
שולמית פנחסי

רחוב דור ודורשיו 8, ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד א. רואי ושות'

רחוב יפו 216, ירושלים . הנתבעת

פ ס ק - ד י ן
תובענה זו הוגשה לראשונה ביום 15.10.01 ובה נטען ע"י התובעת כי הנתבעת (ובעלה - נתבע מס' 2) ביצעו בשנת 1995, או בסמוך לכך עבודות בניה שונות בדירתם, בין היתר הרחיבו את דירתם ע"י סגירת חניה, בנית מרפסת על החניה שנסגרה וסגירת המרפסת, בשטח כולל של 70 מ"ר, והפיכת תוספת זו לחלק נוסף בדירתם, והכל בניגוד לחוק וללא היתר כדין (סעיף 7 לכתב התביעה).

לטענת התובעת, הבניה הבלתי חוקית הנ"ל בוצעה ללא קבלת היתר כדין וללא קבלת הסכמת יתר בעלי הדירות בבית המשותף, שכן מדובר בבניה ברכוש המשותף של הבית, ומשום כך מבוקש נגד הנתבעת סעד של הריסת הבניה הבלתי חוקית. כמו כן, הועלתה טענה כי אותה בניה בלתי חוקית מהווה ניצול של אחוזי הבניה המגיעים לתובעת.

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת (ובעלה - נתבע מס' 2) ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה על הסף, בין היתר, בשל הליכים המתקיימים בבית המשפט לעניינים מקומיים באותו ענין ממש, ובשל היותה קנטרנית ומיותרת ומבוססת על צרות עין בלבד, ומשוללת כל בסיס משפטי.

בדיון הראשון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 10.1.02 הוריתי על מחיקתו של נתבע מס' 2 (בעלה של הנתבעת) מהתובענה, וזאת לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי אין הוא בעל דין נכון בתובענה.
באותו מעמד, איפשרתי לנתבעת להביא בדיעבד את ההסכמה הדרושה של האסיפה הכללית של בעלי הדירות לצורך העבודות שנעשו על ידה, כמפורט בכתב התביעה, ואילו מהתובעת דרשתי להמציא חוות דעת מוסמכת בקשר לאחוזי הבניה שנגרעו ממנה, לטענתה, כתוצאה מהבניה שעשתה הנתבעת.

בדיון הנוסף שהתקיים ביום 17.2.02 הודיעוני ב"כ הצדדים כי ניתן צו הריסה ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים נגד הנתבעת המחייב אותה להרוס את עבודות הבניה וביקשו לדחות את הדיון עד למועד ביצוע פסק הדין, על מנת לייתר את המשך ההליכים בתובענה דנן.

בדיון הנוסף שהתקיים ביום 18.3.02 הודיעוני ב"כ הצדדים כי המרפסת שנבנתה על החניה נהרסה וכי עילת התביעה נכון לאותו מועד תצומצם לסגירת החניה ע"י הנתבעת ותו לא. סגירת החניה תוארה ע"י ב"כ התובעת ככוללת התקנת שער או דלת וכן בניית אבנים סביב.

באותו מעמד, ביקש ב"כ הנתבעת לאפשר למרשתו להגיש כתב הגנה מתוקן כדי לכלול בו טענות מפורטות יותר בקשר לשימוש בחניה, מושא הסכסוך, ע"י הנתבעת.

נעתרתי לבקשה זו, ובפועל הוגש כתב הגנה מתוקן ע"י הנתבעת ביום 24.4.02 שבו הועלו הנימוקים דלהלן בקשר לסגירת החניה:

* סגירת החניה והשימוש בחניה נעשה בשטח של הנתבעים;
* חלה התיישנות על התביעה שכן מדובר בסגירת חניה שנעשתה לפני יותר מ-16 שנה.

עקב העלאת טענה התיישנות ע"י הנתבעת בשלב זה של הגשת כתב הגנה מתוקן, הגישה התובעת ביום 12.5.02 בקשה למחיקת טענת ההתיישנות מכתב ההגנה המתוקן (בק' 33/02).

לאחר דיון בבקשה זו ניתנה על ידי החלטה ביום 12.6.02 בה קבעתי כי הבקשה שהוגשה בדין יסודה, והוריתי על מחיקת כל הטענות ו/או הסעיפים ו/או ההתייחסויות בכתב ההגנה המתוקן שעניינם התיישנות התובענה.

בדיון שהתקיים ביום 12.6.02 הודיע ב"כ התובעת כי אין בידי מרשתו ראיה שקיימת פגיעה באחוזי הבניה המגיעים לתובעת כתוצאה מסגירת החניה ע"י הנתבעת, וכי כל טענת התובעת היא שהחניה נסגרה ללא הסכמתה ו/או הסכמת השכנים בבית המשותף - הסכמה הדרושה עפ"י חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 בשל היותה של החניה בשטח שהוא רכוש משותף.

עוד הוסיפה התובעת והצהירה לפרוטוקול כי אכן נתנה בעבר הסכמתה לכך שהנתבעת תעשה שימוש באותו שטח, שהוא רכוש משותף, לצורך חניה פרטית, ואף נתנה הסכמתה לקירוי החניה (בניית גג מעל שטח החניה), וכי אין לה כל טענה בענין זה, אולם היא לא נתנה מעולם הסכמתה לסגירת החניה בדלת או בשער.

משצומצמו, במידה ניכרת, העניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, והתרכזו רק לסגירת החניה, הגיעו הצדדים לידי הסכם על הסדר דיוני לפיו תינתן הכרעה בסכסוך על סמך החומר המצוי בתיק ועל סמך הסיכומים בכתב שיגישו הצדדים, ללא צורך בהבאת עדויות ו/או ראיות.

אחרון הסיכומים בכתב הוגש ע"י הנתבעת ביום 3.11.02.

להלן הכרעתי בסכסוך;

כפי שכבר צויין לעיל, מדובר בחלק מהרכוש המשותף של הבית הנמצא ברחוב דור ודורשיו 8, ירושלים שלגביו נתנה בשעתו התובעת לנתבעת הסכמה לעשות בו שימוש ייחודי לחניה.

כפי שעולה מכתב התביעה בשנת 1995 או בסמוך לו, במסגרת עבודות שונות להרחבת דירתה, סגרה הנתבעת את שטח החניה ע"י התקנת דלת ברזל גדולה בצבע ירוק על פתח החניה ובנית אבנים סביבו.

בסעיף 29 לכתב התביעה צויין כי הנתבעת סגרה את חניית ביתה, בנתה מעליה מרפסת, וסגרה גם אותה, תוך שהיא הופכת את החלל שנוצר ליחידה נוספת בדירתה.

שוכנעתי מהחומר המצוי בתיק, ובמיוחד מהתמונה שהוצגה בפני
במהלך הדיונים ע"י ב"כ התובעת, כי השימוש שנעשה בחניה הנ"ל אינו לשם חנית כלי רכב כלשהו, שכן קיים מכשול עשוי מגדר אבן נמוכה על רצפת החניה השולל אפשרות של כניסה ויציאה של כלי רכב כלשהו לשטח הנדון.

בנוסף לכך, עפ"י אותה תמונה המצויה בתיק, רואים בבירור כי קיימת דלת ברזל, בתוך מסגרת ברזל גדולה, המיועדת למעבר הולכי רגל בלבד ולא לצורך כניסה ויציאה של כלי רכב.

בנסיבות אלו, אני גורס כי ההסכמה שנתנה בשעתו התובעת לנתבעת היתה אך ורק לצורך עשיית שימוש לחניית כלי רכב באותו שטח - שהוא רכוש משותף - ולא לשום מטרה אחרת.

מששינתה הנתבעת את היעוד של אותו שטח ע"י הפיכתו משטח חניה למטרה אחרת (חלק מדירתה, כנטען בכתב התביעה), בטל ופקע מאליו הרשיון שניתן לנתבעת ע"י התובעת בשעתו.

גם אם נניח שמדובר ברשיון בלתי הדיר, יש לרדת לאומד דעתם של הצדדים ולפרשו שרשיון זה ניתן ע"י התובעת לנתבעת לצורך שימוש לחניה בלבד וכל עוד הוא משמש למטרה זו.

תמיכה במסקנה זו הן העובדות המדברות בעד עצמן; במשך תקופה של למעלה מ-10 שנים, כל עוד שימשה החניה את מטרתה ואת יעודה כפי שהסכימה להן התובעת, לא בא לעולם שום סכסוך, והתובעת לא פנתה בדרישה כלשהי לנתבעת שיש בה משום חזרה בה מהסכמתה.

אך דרישה זו נוצרה בעת הגשת התובענה, לאחר שהופר הסטטוס קוו ע"י הנתבעת באופן חד צדדי ע"י הפיכת החניה לחלק מדירתה (כפי הנראה), והתקנת דלת גדולה מברזל החוסמת את הפתח של החניה וביצוע עבודות בניה נוספות המצביעות באופן אובייקטיבי כי לא נעשה באותו שטח שימוש לצורך חניה, וגם לא ניתן כיום לעשות בו שימוש כזה.

בנסיבות אלו, זכאית ורשאית התובעת לחזור בה מהסכמתה ו/או לבטל את הסכמתה לנתבעת, ואין הנתבעת יכולה וזכאית לקבל זכות מכללא ע"י שינוי היעוד של אותו שטח ללא קבלת הסכמתה המפורשת של התובעת, שכן מדובר בשטח שהוא חלק מהרכוש המשותף של הבית שהיה ונותר במעמד זה, והנתבעת לא קיבלה בו זכות קניינית כלשהי, אלא זכותה הוגבלה לשימוש למטרה מסויימת בלבד.

התוצאה היא שהתביעה בדין יסודה.

אני מחייב, איפוא, את הנתבעת לסלק תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה את הדלת ו/או השער מברזל (בצבע ירוק) המותקנים על פתח החניה, וכן את כל עבודות הבניה סביב אותו פתח, ולהשיב את המצב באותו שטח לקדמותו כפי שהיה לפני סגירתו.

על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.3,000 ₪ + מע"מ (בהתחשב גם בהליכי הביניים שהתקיימו במסגרת תיק בק' 33/02).

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק החל מיום 15.11.02 ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ה' בכסלו התשס"ג (10.11.02) בהעדר הצדדים ונשלח אליהם בדואר רשום עם אישור מסירה.
פנחס לוי
מפקח בכיר על רישום המקרקעין
משרד המשפטים
לשכת המפקח על רישום המקרקעין
ירושלים

רחוב בן יהודה 34 (מגדל העיר), ירושלים
קבלת קהל: ימים א' - ה' שעות 12:30 - 08:30
* ת"ד 2093 ירושלים 91020
5696162 ( - 02 ( 6244704 - 02
עמוד 1 מתוך 4








תיק המפקח על רישום המקרקעין 192/01 נגה אדלר נ' שולמית פנחסי (פורסם ב-ֽ 10/11/2002)