פסקי דין על כרסנטי אהרון | פסקי דין על יוסף אזולאי | פסקי דין על אז ולאי עדנה | פסקי דין על גבריאל אברהם ואח' |

1154/06 עא     31/05/2007




עא 1154/06 כרסנטי אהרון נ' יוסף אזולאי, אז ולאי עדנה, גבריאל אברהם ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי נצרת
עא 001154/06


בפני
:
כב' השופט האשם ח'טיב
- אב"ד


כב' השופט זיאד הווארי

כב' השופט בנימין ארבל
תאריך:
31/05/2007




בעניין
:
כרסנטי אהרון






המערער

נ
ג
ד


1 . יוסף אזולאי

2 . אז ולאי עדנה
3 . גבריאל אברהם
4 . תמר אברהם





המשיבים


ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה [בפני
כב' השופטת בסול ג'אדה] בת.א. 2624/98 מיום 11.5.06.

פסק דין
השופט בנימין ארבל
:


1.
המשיבים, שני זוגות, רכשו 2 דירות מהמנוח אהרון כרסנטי ז"ל. במהלך קיומן של הליכים בבית המשפט קמא, נפטר המנוח, ובנו - המערער נכנס בנעליו.


הדירות, אשר רכשו המשיבים, סבלו, לטענתם, מליקויים שונים. הן מליקויים הנוגעים לדירות עצמן והן מליקויים בבניין וברכוש המשותף. על כן, הגישו תביעה נגד המנוח.

2.
בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבים ברובה, וזאת לאחר שמינה מומחה בתחום שמאות והנדסת בניין מטעמו, אשר בחן את הדירות, הבניין והרכוש המשותף. בית המשפט פסק את דינו, הן בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, והן על חוות דעת מומחה מטעם התובעים - המשיבים. נקבע, כי נפלו ליקויים שונים בדירות. בגין קירות עקומים, מידות לא נכונות, סדקים, ליקוי רטיבות, ליקוי נגרות ואלומניום וכיוצא באלה. בעטיים של ליקויים אלה, נפסקו למשיבים פיצויים, מבלי שהתאפשר ראשית, למערער לתקן את הליקויים.


כן נמצאו ליקויים במבנה הבניין וחלקי הרכוש המשותף - אשר היוו סטיה מתוכנית הבנייה שאושרה. יתר על כן, בבניין הוקמו שתי דירות נוספות, במקום מחסנים שאמורים היו להבנות, ובכך, נגרמה הפחתה בערך דירות המשיבים. ליקויים שונים נמצאו בעליית הגג, וחדר המדרגות, המקלט, חיפוי חוץ וכיוצא באלה - ליקויים בחלקי הרכוש המשותף, כולם פורטו בפסק הדין, בהסתמך על חוות דעת המומחים.


בסופו של יום, חייב בית המשפט את המערער לפצות את המשיבים, הן בגין עלות תיקון הליקויים, הן בגין הפחתת ערך דירותיהם והן בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב מחדלי המערער.

3.
בערעור זה שלפנינו, תוקף
המערער את קביעותיו של בית המשפט קמא. בתמצית, על פי עיקרי הטיעון, העלה המערער את הטענות הבאות:

א.
בית המשפט התעלם מנטל הראיה המוגבר, אשר לטענתו הינו תולדת סעיף 54[4] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971, בהיות התביעה תביעה כנגד עזבון.
ב.
בית המשפט התעלם מכך כי המשיבים רכשו דירות מוכנות - כך שידעו על מצבן טרם רכישתן.
ג.
לא נמסרו הודעות "אי התאמה" בגין הליקויים, כמצוות סעיף 4 א' לחוק המכר [דירות] התשל"ג - 1973.
ד.
המשיבים לא דרשו מעולם תיקון הליקויים ולא אישרו למנוח לתקן את הליקויים כמצוות סעיף 4 ב' לחוק המכר [דירות].
ה.
לא היה מקום לפסוק למשיבים פיצויים בגין עוגמת נפש.
ו.
בית המשפט טעה בכך שלא התיר למערער להגיש חוות דעת מטעמו, על מנת להוכיח כי לא נגרמה כל ירידת ערך לדירות התובעים (לעניין זה יצויין כי חוות הדעת מטעם המערער הוגשה רק לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט חיווה דעתו אודות ירידת הערך ואף נחקר אודותיה).
ז.
בבניין 9 יחידות ולא 8 - כך שחלקי המשיבים בגין הרכוש המשותף, צריך היה להסתכם ב- 1/9 מסכום עלות התיקון לכל זוג, ולא 1/8, כפי שפסק בית המשפט קמא.
ח.
הליקויים, שנמצאו בדירות המשיבים וברכוש המשותף, אינם ליקויים של ממש. חלקם תוקנו וחלקם לא נמצאו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
ט.
לא היה מקום לחייב את המערער בסכום ההוצאות בו חוייב.

4.
על פי הסכמת הצדדים, הפכו עיקרי הטיעון מטעמם לסיכומים בכתב בערעור, כאשר הותר להם להשלים טיעונים אלה. המערער ניצל מסגרת זו על מנת להוסיף טיעונים שזכרם לא הוזכר בעיקרי הטיעון ובהודעת הערעור. בהשלמת טיעונים אלה, תקף המערער את העובדה כי בית המשפט הסתמך, בין היתר, על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, מר פלס, חרף העובדה כי מינה מומחה מטעמו. כן הועלו טענות באשר ל"שגגות" וטעויות שונות הפזורות לאורך פסק הדין, ואלו זכרן לא הופיע קודם לכן.


דיון:

5.
מקריאת פסק דינו של בית משפט קמא, נמצא לנו כי בית המשפט קמא עשה מלאכתו נאמנה בקביעת ממצאים עובדתיים, הנסמכים על חומר הראיות שהומצא במהלך הדיון. פסק הדין ארוך וממצה. חרף טיעונים אין ספור שהועלו על ידי המערער, לא מנע עצמו בית המשפט מהתייחסות לכל טענה וטענה וקביעת ממצאים עובדתיים, ביחס לפלוגתאות אלה, בהסתמך על חומר הראיות. ברי, כי בית משפט של ערעור, לא יתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות יוצאת דופן. על אחת כמה וכמה נדירה התערבות ערכאת הערעור כשמדובר בקביעות שבעובדה המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים. [ראה ע.א. 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, נט [4] 625 בעמוד 631 ופסקי הדין שצוטטו שם].
6.
יש לזכור, כי התביעה דנן הוגשה נגד המנוח אהרון כרסנטי ז"ל בשנת 1998. המנוח נפטר לבית עולמו רק בשנת 2003. בנסיבות אלה, אין לומר כי התביעה הוגשה כנגד עזבון. סעיף 54[3] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971, נועד למצבים בהם ינצלו בעלי דין את העובדה כי בעל דינם נפטר, ויגישו תביעות נגד עזבונו, רק לאחר פטירתו. במקרה שלפנינו, לא כך הן העובדות. כך, שאין מקום לחשש העומד בבסיס התקנת סעיף 54[4] הנ"ל. מכל מקום, בית המשפט פסק על סמך מכלול שלם של ראיות ומוצגים שהוצגו לפניו, ולא רק בהסתמך על עדות יחידה של בעל דין - עדות אשר אליה כוונה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות. יש לזכור, כי סעיף 54 הנ"ל, אינו מטיל נטל ראייתי מוגבר על תובע, המגיש תביעה נגד עזבון, אלא מטיל נטל מוגבר של הנמקה, שעה שבית המשפט בא לפסוק את הדין אך ורק בהסתמך על עדות יחידה של בעל דין. המערער לא טען דבר לעניין זה, אלא עמד על טענתו כי על המשיבים מוטל נטל הוכחה מוגבר.


מעבר לכך, בית משפט קמא נימק בפסק דינו כי עדותם של המשיבים זכתה לאמונו, כך שהוא היה מוכן לבסס עליה ממצאים. ממצאים אלה, ככל שהם נוגעים לתיקוני הליקויים, אף עולים לדעתי, עם עדותו ההסויה משהו של המערער, ככל שהיא נוגעת לתיקוני הליקויים [בעמוד 77 לפרוטוקול הדיון].

7.
אין חולק על כך, לאור קביעותיו של בית המשפט קמא, הנסמכות על חוות דעת המומחים, ובמיוחד חוות דעתו של המומחה מטעמו, המהנדס והשמאי מר ברלינר, כי הדירות סובלות מפגמים ואי התאמות שונות. נכון אמנם, כי הדירות היו בשלבי הגמר של בנייתן במועד מכירתן למשיבים, אולם, אף אין ספק כי כל אותם פגמים, אשר נתגלו לאחר קבלת הדירות, מהווים משום אי התאמה. סעיף 12 לחוק המכר תשכ"ח - 1968, קובע כי אין הקונה זכאי להסתמך על אי התאמת הממכר, אם ידע עליה בעת גמירת החוזה. ומכאן, שהנטל להוכיח את ידיעת הקונה בעת ההתקשרות, מוטל לפתחו של המוכר. סתמם של הדברים הוא, כי כאשר הדירה טרם גומרה עד תום, הרי לא ניתן יהא לראות ולזהות אי התאמות, אשר, לא ניתן לראותם, דרך כלל, בעין שאינה מקצועית. חלק מן הליקויים, מקורם אף בעבודות הגמר, הליקויים הנוגעים לרכוש המשותף, לא היו קיימים בעת ההתקשרות, שכן, טרם הושלמו העבודות, וליקויים אחרים, הנוגעים למידות, מעצם טיבן מתגלים רק לאחר שהדירה מאוכלסת. סוג אחר של ליקויים, הינו ליקויי מבנה, המתגלים רק במהלך תקופת הבדק. יפים לעניין זה, דבריו של כב' השופט חשין בע"א 2299/99, שפייר נ' דיור לעולה, פ"ד נה [4] 213, 225:


"יתר על כן, קונה מן הישוב לא יידע לעיתם קרובות על קיומה של אי - התאמה, והרי אין הוא מומחה בשיטות העבודה, בטיב החומרים ובדין הבניה. קונה מן המניין - שלא כמות הקבלן - אף אין לו לעזר אנשי - מקצוע ומומחים, ועל-כן גם לא יוכל לעמוד על ליקויים "שקופים" (כלשונו של השופט דוד חשין בת"א (י-ם) 12942/87 דובר נ' אלרם; לא פורסם) כליקויים בגובה הדירה, ברוחב מסדרונות, ועוד כיו"ב ליקויים שרק בדיקת מומחה תוכל לעמוד עליהם". (ורדי 94).


בנסיבות אלה, לא נמצא לנו כי יש מקום לקבל את טענת המערער, לפיה עקב עובדת היות הדירות במצב כמעט גמור, יש כדי לשלול את זכות ההסתמכות של המשיבים על אי ההתאמות.

8.
בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי עדויותיהם של התובעים/המשיבים עשו רושם מהימן ואין לו ספק כי אלה פנו למנוח פעמים רבות, ודיברו איתו פעמים רבות באשר לליקויים [ראה עמוד 27 למטה ועמוד 28 - ראש העמוד, לפסק הדין]. בכך, קיבל בית המשפט את טענות המשיבים - עליהן חזר בעמוד 2 לפסק הדין, בו פירט, את פניותיהם החוזרות ונשנות של המשיבים אל המערער, אשר נעשו בשנים 97 ו- 98 - שנה לאחר איכלוס הדירות, וזמן קצר יותר לאחר ביצוע עבודות הגמר, בהן התריעו על הליקויים וביקשו את התייחסות המערער אם בכוונתו לבצע את התיקונים הנדרשים - פנייה אשר לא נענתה. עובדה היא, כי המשיבים הצטיידו בחוות דעתו של המהנדס פלס, אשר בחן את הליקויים בדירות וברכוש המשותף. יש לציין, כי לטענת המשיבים הם פנו גם למנהל העבודה של המערער. לא נדע מדוע זה, לא הובא מנהל העבודה לעדות מטעם המערער על מנת לסתור את טענות המשיבים.


הלכה פסוקה היא, כי בעל דין לא ימנע מבית המשפט או מן הצד שכנגד ראיות טובות המצויות ברשותו והתומכות בגרסתו. אי הבאתם לעדות של עדים רלוונטים, כגון החייבים, אשר לכאורה חתמו על ההסכם ת/1, יש בה כדי לפעול לחובתו של המערער.

[ראה ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פ"ד מד [4] 595, ע"א 548/78 נועה שרון ואח'
נ' יוסף לוי, פ"ד לה [1] 736, 762,763; ע"א 465/88 הבנק למימון ומסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח'
, פ"ד מה [4] 651,658].


בנסיבות אלה, אין לנו אלא לקבל את אשר קבע בית המשפט קמא, בקובעו כי המשיבים פנו אל המערער מספר פעמים והתריעו על הליקויים, ואף דרשו את תיקונם. בכך, נתמלאו התנאים הדרושים על פי הוראות סעיף 4א' ו- 4ב' לחוק המכר [דירות] התשל"ג - 1973.


אף עצם הנכונות שהביע המערער לתקן את הליקויים יש בה משום ויתור על הצורך בקבלת הודעה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע.א. 4445/90 "עמיגור" [ניהול נכסים] בע"מ נ' יצחק מאיוסט ו- 93 אח' פדאור (לא פורסם) 94 (2) 98:


אף אם תאמר כי ההודעה על הליקויים לא נשלחה בכתב, כאמור בחוזה, עדיין אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לפתור את המערערת מחבותה לתיקון הליוקיים. ההודעה בכתב נדרשת כדי לוודא שהמערערת יודעת על הליקויים ותוכל לתקנם כנדרש. אך במקרה הנדון אין ספק שהמערערת ידעה על הליקויים, שהרי בפועל עסקה בתיקון הליקויים. לכן, אפילו נאמר כי לא נשלחה למערערת הודעה בכתב, יש מקום להוסיף ולומר כי המערערת ויתרה על הכתב. יתירה מזאת, האם תום לב הוא מצד המערערת לומר, מצד אחד, שידעה על הליקויים, ומצד שני שאין היא חייבת בתיקונים כיוון שלא הודיעו לה על הליקויים בכתב?".


יש לציין, כי חרף התקופה הארוכה שחלפה, לא נמצא לנו כי המערער פנה והציע, הצעה קונקרטית לתיקון הליקויים, כפי שניתן ללמוד מעדותו שלו בעמודים 76-78 לפרוטוקול].

9.
קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא באשר לליקויים, מבוססות על חומר הראיות שהומצא לפניו. חומר ראיות זה, נסמך הן על חוות דעתו של השמאי והמהנדס ברלינר, וכן על חוות דעתו של המהנדס פלס. בית המשפט נתן משקל לחוות דעתו של המומחה ברלינר, כמומחה מטעם בית המשפט, כל אימת שחוות הדעת היתה ברורה, חרף העובדה כי מטעם המשיבים ניתנה חוות דעת שונה. אלא, שבית המשפט מצא כי המהנדס ברלינר לא נתן דעתו לכל הליקויים הנטענים. בית המשפט דרש מן המהנדס ברלינר כי ישוב ויבצע בדיקות באתר הבניין. אולם, כעולה מפסק הדין, חוות דעתו לא היתה מקיפה, באופן שיבסס את קביעותיו ויביא את בית המשפט לאמץ מסקנותיו ללא עוררין. [ראה עמוד 12 לפסה"ד]. בית המשפט דרש ממר ברלינר לבצע בדיקה חוזרת, אולם, כעולה מן המסמך, שצורף להשלמת טיעוני המערער שלא כדין, לא מצא המהנדס לעשות כל שינוי שהוא בחוות דעתו.


בנסיבות אלה, מצא בית המשפט קמא לנכון לקבוע ממצאים על סמך חוות דעתו של המהנדס פלס - המומחה מטעם המשיבים. על עדות זו, מלין עתה ב"כ המערער. שכן, בכגון דא, חלה הוראת תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי - התשמ"ד 1984, כפי נוסחה הרלוונטי לאותה עת. עם זאת,
למדנו כי על פי הסכמת הצדדים, הובא מר פלס לעדות, זמן רב לאחר שהמומחה ברלינר נתן את חוות דעתו והעיד. בנסיבות אלה, ולנוכח הסכמת הצדדים, המפורשת או המשתמעת, שכן, עובדה היא כי ב"כ המערער חקר ממושכות את המומחה בישיבת יום 5.9.04, ואף ביקש העדתו פעם נוספת, זכאים היו המשיבים לעמוד על חוות הדעת מטעמם, שעה שהמומחה מטעם בית המשפט מונה מיוזמתו של בית המשפט מבלי שנקבע שחוות דעתו תהא יחודית. עובדה היא, כי ב"כ המערער ביקש לחקור את המומחה פלס, וזה אכן נחקר חקירה שכנגד ארוכה וממצה על חוות דעתו. חקירה זו נעשתה מבלי שנטען כי אין מקום לעשות שימוש בחוות דעתו של המומחה.


על כן, בדין הסתמך בית המשפט קמא על ממצאים שבחוות דעתו של מר פלס, כל אימת שמצא כי גבי פלוגתא מסוימת אין מענה בחוות דעתו של המומחה ברלינר.


ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, מעוגנים כדבעי בחומר הראיות ולא מצאנו כי המסקנות העולות מהם, אינן עולות בקנה אחד עם ממצאים אלה.


עם זאת, נמצא לנו כי דווקא בחוות דעתו של המומחה ברלינר נפלה טעות, אשר בית המשפט קמא אימצה, באשר לקביעה כפולה, הנוגעת לנזקי טיח חיצוניים. המומחה פסק פיצויים לכל דירה בנפרד בגין ליקויים אלה, וכן פסק אף פיצויים בגין הרכוש המשותף. בכך, נפסק כפל פיצויים. עם מסקנה זו, מסכימים אף באי כוח המשיבים.


טעות נוספת, שמקורה בחוות הדעת הינה, כי בעוד מומחה בית המשפט קבע שעלויות תיקון ליקויי הטיח בדירת משיבים 3 ו- 4 הינה 5,400 ש"ח, הרי בפסק הדין נרשם בטעות הסכום 7,200 ש"ח.

10.
לאחר שנשמע המומחה מטעם בית המשפט, ביקש ב"כ המערער להגיש חוות דעת מטעמו באשר לפחיתת ערכן של הדירות, עקב הוספות דירות למבנה במקום מחסנים. בית המשפט קמא הורה על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט, ובדין. לא יתכן כי בעל דין ימתין עד אשר ימונה מומחה מטעם בית המשפט, ורק לאחר מכן יגיש חוות דעת נוגדת. הכלל הינו, כי בעלי הדין מגישים את חוות הדעת מטעמם ורק לאחר מכן, יחליט בית המשפט אם בכוונתו למנות מומחה מטעמו אם לאו. לא יתכן, כי בעל דין ימתין עד אשר המומחה מטעם בית המשפט יחווה דעתו, ואזי יגיש חוות דעת נוגדת. בכך עלול להיגרם עיוות דין לצד שכנגד. [ראה ע.א. 4200/92 נינט ארשף מעלול נ' ווידאד אסכנדר מעלול, פד"י מז [3] 730 בעמוד 786].


בהחלטתי, בת.א. 1293/01 בסול נ' ד"ר ווילאם [לא פורסם] - החלטה מיום 7.3.04, קבעתי כדלקמן:

"הדרך הראויה והנכונה הינה כי חוות הדעת מטעמם של הצדדים תונחנה לפני בית המשפט בטרם ימנה את המומחה מטעמו. המומחה מטעם בית המשפט אמור להתמנות ולחוות דעתו כאשר חוות הדעת של מומחי הצדדים לנגד עיניו. מומחה זה אמור לשמש ככלי עזר לבית המשפט להגיע לכלל הכרעה ונכונה, המביאה, בין מכלול שיקוליה, את כל טענות הצדדים.
על כן, כאשר בעלי הדין סוטים מכללים אלה, מוחטאת מטרה זו".


ומכאן, שצדק בית המשפט קמא, באוסרו את העדת המומחה מטעם המערער.

11.
כאמור, לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא באשר לליקויים. המערער טוען, גבי הליקויים ברכוש המשותף, כי היה מקום לזכות את המשיבים, כל אחד ב- 1/9 מסכום הפיצויים, שכן, במבנה 9 דירות ולא 8 דירות. טענה זו אינה מקובלת עלינו. כעולה מתצהירו של המערער עצמו, על פי האישור שניתן, אמורות היו להיבנות בבניין 8 דירות מגורים. למעשה, שתי דירות מתוכן, הינם מחסנים, אשר הפכו לדירות. כעולה מחוזי המכר, אשר הוצגו בפני
בית המשפט קמא, יועד הבניין ל- 6 יחידות דיור בלבד ושטחים מסחריים - מחסנים.

12.
יש לזכור כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בשנת 2006. התביעה הוגשה בשנת 1998. במהלך התקופה יכול היה המערער לדרוש כי ינתן לו לבצע את תיקון הליקויים שנתגלו. חרף זאת, נלחם המערער על סוגיית עצם קיומם של ליקויים אלה, כפר בקיומם, או שהסיר מעל שכמו את האחריות לתיקונם. הנתבע המקורי, מר אהרון כרסנטי, נפטר לבית עולמו כאמור בשנת 2003 - כ- 5 שנים לאחר הגשת התביעה. משנפטר מר כרסנטי לבית עולמו, הרי שוב לא יכול היה לבצע עבודות תיקונים. מכל מקום, בשלב כה מאוחר אך סביר הוא כי נמוג האמון שבין בעלי הדין, וכי בדין שוב אין המשיבים חייבים לקבל ביצוע תיקונים שלא על ידי הקבלן בו נתנו אמון, אלא על ידי חליפו, שאינו קבלן, אין לדעת מהם כשירויותיו והאם מסוגל הוא לבצע תיקונים. אף לא נמצא לנו כי המערער גילה רצון כן ואמיתי לבצע תיקונים כלשהם לנוכח עמדתו מהלך כל המשפט.

13.
משנקבע על ידי בית המשפט קמא, כי אכן נפלה אי התאמה בדירות, ולאחר שלמדנו כי המשיבים נאלצו להתגורר בדירות אלה שנים רבות, מבלי שבוצעו בהן התיקונים הנדרשים, בדין היה כי בית המשפט יפסוק להם פיצויים בגין עוגמת נפש. סבורים אנו כי סכום הפיצויים אשר נפסק על ידי בית המשפט, נפסק על דרך המיעוט. מכל מקום, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא, בקביעת שיעור הפיצויים.

14.
נוכח כל האמור, אין לנו אלא לדחות את הערעור, פרט לתיקונים הטכניים עליהם עמדנו לעיל. לפיכך, אנו מורים, כי מסכום הפיצויים לו זכאים המשיבים 1 ו- 2 יופחת סך של 2,000 ש"ח בגין ליקויים בטיח חוץ ואילו מסכום הפיצויים לו זכאים המשיבים 3 ו- 4, יופחת סך 1,800 ש"ח בגין טעות בהעתקת סכום פיצויים, הנוגע לליקויי טיח וכן סכום נוסף של 2,000 ש"ח בגין כפל סכומי תיקוני טיח חוץ. בעניין זה נציין, כי הואיל וטיח חוץ, הגם, שהוא מצוי על קירותיה של דירה מסוימת, הינו חלק מן הרכוש המשותף. בהתאם, זכאים המשיבים לקבל את הפיצוי בגינו, כחלק מחלקם בפיצויים הנוגעים לליקויים ברכוש המשותף, ולא כפיצוי הנוגע לדירותיהם הספציפיות.

בכפוף לתיקונים האמורים לעיל, אנו מורים על דחיית הערעור.


המערער ישא בהוצאות המשיבים וכן בשכ"ט פרקליטיהם בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

__________________

בנימין ארבל
, שופט
השופט האשם חטיב - אב"ד:

אני מסכים.



_______________


האשם חטיב, שופט

השופט זיאד הווארי
:
אני מסכים.


_______________


זיאד הווארי
, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ארבל.


ניתן היום י"ד בסיון, תשס"ז (31 במאי 2007) בהעדר הצדדים.


בנימין ארבל

שופט



זיאד הווארי
שופט



האשם ח'טיב
,

שופט - אב"ד




מירי בן-עמי









עא בית משפט מחוזי 1154/06 כרסנטי אהרון נ' יוסף אזולאי, אז ולאי עדנה, גבריאל אברהם ואח' (פורסם ב-ֽ 31/05/2007)