פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על א. צום | פסקי דין על לוי אריה | פסקי דין על קטיף | פסקי דין על אליהו חברה לבטוח |

183465/02 א     01/04/2003




א 183465/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ, א. צום בע"מ נ' לוי אריה, קטיף בע"מ, אליהו חברה לבטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 183465/02

בפני
:
כב' השופט חיים טובי


14/04/2003







1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
2. א. צום בע"מ

התובעת
:









- נ
ג
ד -



1 . לוי אריה

2. קטיף בע"מ
3. אליהו חברה לבטוח
בע"מ
הנתבעים
:





פסק
- דין

ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם לכך כי המחלוקת בתיק זה תוכרע על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

1.

בתביעה שבפני
עותרים התובעים לתשלום הנזקים הכספים שנגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.3.01, בין מכונית פרטית מסוג סיאט שבבעלות התובעת 2 (להלן: "המכונית"), לבין משאית מסוג וולבו (להלן: "המשאית") בבעלות הנתבע 2, אשר בוטחה אצל הנתבעת 3 ונהוגה היתה בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

2.

עובדות המקרה, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ואלו הן:


במועד האמור, בסמוך לשעה 17:00, עשה דרכו נהג המכונית מר לוסטר שלמה (להלן: "נהג המכונית") ברח' אמסטרדם בת"א והתקרב למפגש של רחוב זה עם רחוב יהושע בן נון (להלן:
"הצומת").

אותה עת, חנתה המשאית בימין הדרך ברחוב יהושע בן נון, מרחק של כחצי מטר מהצומת – ופרקה סחורה מהמשאית באמצעות משטח הידראולי המותקן בחלק האחורי שלה

(להלן: "המשטח").

בהגיע נהג המכונית לצומת פנה
בו ימינה ובתוך כך נפגעה המכונית מקצה המשטח לאורך הדופן הימנית.

יצויין, כי בעת האירוע המשטח היה מורם בגובה חלון המכונית.

3.

לגירסת נהג המכונית, הגם שהבחין במשאית עת עמד ברמזור בכניסה לצומת הוא לא הבחין בקיומו של המשטח.

לדבריו משטח זה – אשר היה כאמור מוגבה – לא סומן בסימון כלשהו אף שחרג מגוף המשאית.

עוד טען עד זה, כי המשאית חנתה במקום האסור לחנייה.


מנגד, טען הנתבע כי המשאית חנתה במקום המותר לפריקה וטעינה זאת בהתאם לתמרור המוצב במקום.

לדבריו, התאונה התרחשה בעטיו של נהג המכונית אשר פנה שמאלה בלא תשומת לב ולא העריך נכונה את המרחק בין מכוניתו למשטח.

עוד טען הנתבע כי כלי רכב אחרים ביצעו הפנייה ימינה, בלא להפגע מהמשטח.

4.

בחנתי את גירסאות הצדדים, על רקע העובדות האמורות ותמונות הנזק ובאתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי שני הנהגים בחלקים שווים.


5.

לא קיבלתי את טענת הנתבע כאילו המשאית עמדה במקום המותר לפריקה וטעינה.

טענה זו נעדרת הן מהודעתו של הנתבע לחברת הביטוח ואף בכתב ההגנה לא נטען כזאת.

לו כנה היתה טענתו של הנתבע, ברי כי היה טוען כזאת בהודעתו לחברת הביטוח ולמצער היא היתה מועלית בכתב ההגנה.


כך או כך, הלכה פסוקה היא כי גרסה המועלית שלא בהזדמנות הראשונה הינה גרסה כבושה שאמינותה, כידוע לכל, מוטלת בספק.

יתר על כן, לא נראה לי הגיוני כי רשות התימרור המקומית תתיר חניית משאיות בפינת הצומת, תוך סיכון הנהגים הפונים בו ימינה – ומקרה דנן יוכיח.

אני קובע איפוא כי חנייתה של המשאית מרחק של 50 ס"מ מהצומת היתה שלא כדין ומכל מקום לא הוכח כי עמידתה שם היתה כחוק.

6.

לנוכח מסקנתי האמורה אין ספק כי העמדת המשאית בפינת הצומת היתה רשלנית תוך סיכון התנועה הפונה לרח' יהושע בן בנון מרח' אמסטרדם.

במיוחד אמורים הדברים במקרה דנן כשמשטח הפריקה בולט מגוף המשאית ומוגבה עד לגובה מכסה מנוע המכונית (קצה התחתון של חלון הצד).

בנסיבות אלה צריך היה הנתבע לצפות כי נהג מן היישוב לא יבחין במשטח הבולט מהמשאית וכלי רכב יפגעו מקצה המשטח.

לטעמי הנתבע צריך וחייב היה לסמן את קצה המשטח בסימון בולט אשר יזהיר את הנהגים ועל קיומו.

משלא נעשה כזאת ומשהעמיד הנתבע את המשאית בניגוד להוראות הדין תוך סיכון עוברי דרך אחרים, יש לייחס לו רשלנות להתרחשות התאונה.

7.

חרף האמור מצאתי כי נהג המכונית אף הוא אחראי – במידה שווה – להתהוות התאונה.

לגירסת נהג המכונית הוא הבחין במשאית בטרם ביצע הפנייה ימינה, עת עמד בצומת לנוכח הרמזור האדום אשר דלק בכיוון נסיעתו.

בנסיבות אלה ניתן היה לצפות מנהג המכונית כי יבצע, את הפנייה ימינה בזהירות ובקשת רחבה.
הלכה פסוקה היא כי נהג מן היישוב צריך וחייב להבחין בקיומם של עוברי דרך ועצמים המצויים לפניו ובצידי הדרך ואי הבחנה בהם מלמדת, דרך כלל, על נהיגה בחוסר זהירות.
משהבחין נהג המכונית במשאית, בטרם הפנייה, ניתן היה לצפות כי יבצעה בזהירות תוך שימת לב לנעשה לפני המשאית.
העובדה שנהג המכונית לא הבחין במשטח וביצע הפנייה שלא בקשת רחבה כנדרש על פי הנסיבות, היא הנותנת כי נהיגתו היתה רשלנית.

8.

לאור המקובץ לעיל אני קובע כי התאונה אירעה בעטיים ובגין רשלנותם של שני הנהגים כך שלכל אחד מהם אחריות שווה לקרות התאונה.

הפועל היוצא מהאמור כי על הנתבעים לשאת ב-50% מהנזקים המוכחים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהתאונה.

9.

הנני מחייב, איפוא, את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 4,901 ₪ כשסכום זה נושא הצמדה מיום 14.5.01 ועד התשלום בפועל.

כמו כן ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך 791 ₪ כולל מע"מ ובאגרת המשפט ששולמה בפועל כשסכום זה צמוד מיום 17.6.02 ועד תשלומו המלא.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות עד התביעה בסך 200 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים דואר.
ניתן היום כ"ח ב אדר ב, תשס"ג (1 באפריל 2003) בהעדר הצדדים.


טובי חיים - שופט








א בית משפט שלום 183465/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ, א. צום בע"מ נ' לוי אריה, קטיף בע"מ, אליהו חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/04/2003)