פסקי דין על דוד בן סמי אברהם | פסקי דין על עמוס בן ציון פרץ |

9586/01 פ     28/10/2001




פ 9586/01 מדינת ישראל נ' דוד בן סמי אברהם ,עמוס בן ציון פרץ




1
בתי המשפט
בש 004914/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: פ 009586/01

28/10/2001
תאריך:
כב' השופטת דיסקין מירי
בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת
נ ג ד
1. דוד בן סמי אברהם

על ידי ב"כ עוה"ד קליין ישראל

2. עמוס בן ציון פרץ
המשיבים
החלטה לגבי משיב 1

הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, נשוא החלטה זו, הוגשה בעקבות כתב אישום המייחס לו ולמשיב 2, בשלושה אישומים, עבירות של סחר בסם מסוכן ובאישום רביעי, עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, המיוחסת למשיב 2 בלבד.

כתב האישום מתאר מסכת פעילות של סחר בסמים, שהתבצעה, אליבא דכתב האישום, על ידי המשיבים בצותא חדא, בתחומי מועדון ה"אוקטיפוס" בנמל תל אביב, כשבמהלך ערב אחד ביום 9.10.2001 מכרו, בשלוש הזדמנויות, לבאי המועדון, ביניהם שוטרים מוסווים, טבליות שהכילו סם מסוג אמ.די.אמ.אי תמורת תשלום.
למשיב 1, מיוחסת מכירה נוספת של סם זה באותו ערב תמורת 100 ₪ וכן החזקה של 9 טבליות נוספות של אותו הסם, שלא לשימושו העצמי.

יצויין, כי המבקשת עתרה למעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים, אלא שהדיון בבקשה זו נדחה, לבקשת סניגוריהם, לשם לימוד חומר הראיות.
משנדרשתי לשאלת המשך מעצרם של המשיבים עד לדיון בבקשה גופה, הוריתי כי עד להחלטה אחרת, יעמדו בתוקפם התנאים שנקבעו על ידי עמיתי, כב' השופט אפרתי, שדן בבקשה להארכת מעצרם במסגרת סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, טרם הגשת כתב האישום, ובאבחנו בין השניים הורה עד שחרורו של משיב 2 למעצר בית בעוד משיב 1 יוותר במעצר.

כאן המקום להעיר, כי האבחנה בין שני המשיבים לענין המשך המעצר, נבעה, בין היתר, מהשוני שמצא ביהמ"ש בעומק מעורבותם בנסיבות המקרה, כמו גם בנסיבותיהם האישיות, שהרי למשיב 1 מיוחסת מכירת סם רביעית והחזקה של כמות משמעותית של סם שלא לשימושו העצמי, בנוסף לשלוש מכירות הסם המיוחסות לשני המשיבים, ובניגוד למשיב 2, שעברו נקי, לחובתו גם הרשעה קודמת בעבירה מתחום הסמים ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, שהיה ויורשע בתיק זה, תעתור התביעה להפעלתו.

טרם דוני בבקשה לגופה, הוריתי על הגשת תסקירי מעצר אודות שני המשיבים.
המשך הדיון בעניינו של משיב 2, נדחה למועד מאוחר יותר, לבקשת שירות המבחן, שנזקק לתקופה ארוכה יותר להשלמת החקירה בעניינו.
הדיון, איפוא, מתייחד בשלב זה לבקשת המבקשת להורות על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

שירות המבחן, בסיום תסקיר ארוך ומנומק, בו תאר בפרוטרוט את מסכת חייו של משיב צעיר זה, תולדותיו ומשפחתו ואת נסיבות חייו הקשות, ממליץ לשחררו למעצר בית לבית אמו, המלצה המתבססת על הצטברותם של נתונים, שיש בהם, לדעתו, להצביע על העדר מסוכנות להשנות העבירות באופן המבטיח את תכלית המעצר.

מתסקיר המעצר, אני למדה על נאשם בן 24, בכור שלושת ילדי המשפחה, המתגורר מאז גרושי הוריו עם אמו ומסייע בפרנסת משפחתו.
מדובר בנאשם, שחווה טראומה בעקבות חשיפתו למערכת יחסים בעייתית, קשה וארוכת שנים בין הוריו, שנסתיימה בגירושין מכוערים והתפרקות התא המשפחתי, שגרמו גם להתדרדרות משמעותית במצבה הכלכלי של האם, באופן שהוא נדרש למלא תפקיד מרכזי בהשגת אמצעי מחייה לאמו ולאחיו.

התרשמות שירות המבחן הינה, כי מדובר במשיב הנתון בעקבות מעצרו במצוקה נפשית קשה וחרדה עמוקה, הנובעים מחווית המעצר הראשון והמפגש האינטנסיבי עם אוכלוסיה עבריינית, ומשווע לעזרה וטיפול, לאחר שהפנים את חומרת מעשיו והביע רצון להשתקם.

משלא נעורה בין הצדדים מחלוקת לגבי קיומה של תשתית ראייתית שבכוחה להביא להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו, התמקדה המחלוקת, מטבע הדברים, בבחינת השאלה, האם על ביהמ"ש לאמץ את המלצת שירות המבחן, כעתירת הסניגור, או שמא יש לנהוג במקרה זה על פי ההלכה המושרשת לגבי סוחרי סמים בדבר מסוכנותם, שאין בחלופת מעצר לנטרלה, כפי עמדת התביעה.

המבקשת, המתנגדת להמלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב לבית אמו, גורסת שהמלצה זו אינה מבוססת דיה, הואיל ולא נבחנה עמדת האם באשר למעשי המשיב וגם השאלה, האם מדובר במשיב המשתמש בסמים, שהינה רלוונטית ובעלת השלכה לשקילת עצם שחרורו לחלופת מעצר, שלא במסגרת מוסד גמילה, לא נבדקה כלל.

יתר על כן, המבקשת סבורה, כי עברו הפלילי של המשיב, שלחובתו הרשעה קודמת משנת 2000 בתחום הסמים. מהווה תוספת חיזוק למסוכנות שנתגלתה במעשיו, באופן שאינו מאפשר הזקקות לחלופת מעצר, קל וחומר, במסגרת של מעצר בית בבית אמו, המקום בו התגורר עת ביצע את שורת העבירות המיוחסות לו.

להשקפת המבקשת, תסקיר המבחן, לוקה באבחון שאינו מעמיק דיו כדי לקבוע נכוחה התאמת אם המשיב להוות חלופה ראויה, באופן שתושג תכלית המעצר ותבטיח אי השנות המעשים.

בעותרו לאמץ מסקנות שירות המבחן על המלצותיו, יצא הסניגור בנחרצות כנגד עמדת התביעה בהדגישו את חריגותו של תסקיר המעצר בהצגת האספקטים החיוביים שהעלו ממצאיו לגבי נאשם זה.

בטיעוניו, עשה הסניגור כל שניתן כדי לשכנעני, כי אין המשיב מהווה גורם מאיים על בטחונו של הציבור ולא טמונה בו סכנה כי ימשיך לעסוק בתחום עברייני זה של מכירת סמים.
להשקפתו, התמונה העולה מתסקיר שירות המבחן בהתייחס למשיב זה, מגבשת קיומן של אותן נסיבות "נדירות ויוצאות דופן", המצדיקות חריגה מהכלל הנקוט לגבי סוחרי סמים כדי שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

תמונה זו העולה מהתסקיר, בכוחה, אליבא הסניגור, לטעת בבית המשפט אמון כי ניתן לסמוך על המשיב שיקיים את תנאי שחרורו, יקפיד עליהם ולא יחרוג הימנם מעתה ואילך, כמו גם לבטוח באמו של המשיב כי תפקח אחר אורחותיו באופן שלא יסכן עוד את הציבור.

מוסכם על הכל, כי העבירות המיוחסות למשיב, שהינן עבירות הסחר בסמים, מקימות חזקת מסוכנות ועמה עילת מעצר סטטוטורית, מכח סעיף 21 (א) (ג) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996, וזוהי מסוכנות שקשה להפריכה.
מסוכנות זו מקבלת משנה תוקף וחומרה בענייננו, כאשר המדובר בסחר בסמים קשים שהתבצע במקום המשמש מרכז בילוי של צעירים.

על עצמת הסכנה הטמונה בסחר בסם והפצתו והנזק הנורא לחברה, אין מקום להכביר מילים, גם לא על הצורך לקטוע את שרשרת הסמים והחובה לנתצה לרסיסים.

בשורה ארוכה של פסקי דין, חזר ביהמ"ש העליון וקבע את אקט המעצר כחלק מהמאבק בתופעה חמורה זו וכאחד האמצעים להדברתה.
בענין זה, ראוי להביא כלשונם, את דבריו של כב' השופט זמיר בבש"פ 3899/95 מ"י נ' רחאל ג'מאל:

"הסחר בסם מסוכן הוא ראש וראשון לעבירות. דומה, כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק, שמקורו בסמים, כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים עד תום ההליכים".

ביהמ"ש העליון פסק, לא אחת, כי תופעת הסמים היא נגע, נגע ממאיר, אשר שומה לקדש נגדו מלחמת חורמה חסרת פשרות, ומי שנוטל על עצמו את הסיכון לתרום את חלקו בהפצת נגע זה, ראוי שידע, כי הוא עלול לשלם על כך בחירותו, גם בטרם הורשע.

הלכה מושרשת ומיוסדת היא, כי העוסקים בסם מסוכן, אחת דינם להעצר עד תום ההליכים נגדם, יהא הסם אשר יהא ויהיה מעמדם בהפצתו אשר יהיה, ואין מקום להסתפק בחלופת מעצר.
הדבר נכון שבעתיים, כאשר מדובר במי שביצע מס' עסקאות סם נמצאה ברשותו כמות סם גדולה נוספת, שאינה לצריכה עצמית ומשמעותה היא, כי נועדה לסחר.
(ראה בש"פ אילן ראובן נ' מ"י, תקדין עליון 99(2), 979, בש"פ ג'מאל עבדאל חכים נ' מ"י, תקדין עליון 98 (3), 310).

בחינת מעשיו של המשיב, שעניינם מכירת סם מסוכן, בארבע הזדמנויות, במהלכו של ערב אחד בלבד והחזקת כמות סם נוספת, שלא לצורך עצמי, מצביעה כי המשיב נהג כסוחר סמים ממש לכל דבר וענין, על פי המשמעות הקלאסית של מונח זה, ולפיכך, קיים צורך חיוני למנוע ממנו, לשוב ולחזור על מעשיו, שפגיעתם בבטחון הציבור קשה.

יחד עם זאת, שומה על ביהמ"ש לבחון, האם ניתן וראוי להסתפק בחלופת המעצר, כעתירת הסניגור והמלצת שירות המבחן.
שאלות מקדימות ונגזרות הן, האם הופרכה חזקת המסוכנות ואם בכוחה של חלופת המעצר שהוצעה, בבית אמו של המשיב, להפיג מסוכנותו ולנטרלה באופן שימנע חד משמעית את השנות המעשים.

לכאורה, נראה כי מי שביכולתו למכור סמים לאחרים הינו בעל נגישות ישירה לספקי סמים, ועל כן, אין שהייתו במעצר בית מבטיחה את המנעותו מלהמשיך ולעסוק בהפצתם גם ממקום החלופה (ראה בש"פ 6183/00 אלסנע סאלם נ' מ"י וכן בש"פ 8936/99 ציון גזי נ' מ"י).

בתי המשפט, נאותו לשחרר ממעצר מי שעיסוקו בסחר בסם רק במקרים נדירים ויוצאי דופן, אם עקב נסיבות אישיות חריגות ואם בשל נסיבות המקרה הקונקרטי עצמו.
כבר קבעתי שנסיבות המקרה מצדיקות מעצר ממש וכל שנותר לי לשקול האם מתקיימות במשיב זה, באספקט האישי, נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מהכלל.

בסופו של דבר, ההחלטה האם ניתן לשחרר נאשם לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו חריפה פחות ממעצר ממש, מבוססת על התרשמות בית המשפט ממיהותו של הנאשם שבפני
ו והערכתו את מידת האמון שניתן להעניק לו, כי לא ישוב לסורו.
בענין זה הונחיתי על ידי דברי השופט זמיר בב"ש 7950/00 רחבי נ' מ"י:

"לפי חוק מקימות עבירות הסמים חזקת מסוכנות ובהתאם נהגו בתי המשפט שלא לשחרר עברייני סמים הבאים לפניהם לחלופת מעצר. עם זאת, חובת בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובמקרים מיוחדים לסטות מהכלל. בסופו של חשבון, התוצאה תלוייה בדעה המתגבשת אצל בית המשפט בשאלת המסוכנות של הנאשם, אם כאמור חזקה היא כי מי שעסק בסחר בסמים ואפילו בסם קל יש בו מסוכנות. זוהי חזקה שקשה להפריכה".

בחינת מלוא נסיבותיו האישיות של המשיב, כפי פירוטם בתסקיר המעצר, הביאני לכלל דעה, שיש בהן בסיס לשקילת חלופת מעצר.

ואבאר.
שירות המבחן מדווח בתסקירו, כי מדובר במשיב שחווה בחייו חוויות קשות בעקבות חשיפתו למערכת יחסים ארוכת שנים ומעורערת בין הוריו ונאלץ כבר בשחר נעוריו, ליטול על כתפיו את עול פרנסת המשפחה, משא שעולו הוכבד עם גירושי אביו ואמו ועקב המצוקה הכלכלית שהפכה נחלת אמו ואחיו הצעירים, עמם הוא מתגורר מאז הגירושין.

שירות המבחן מציין בתסקירו, כי מזה כשלוש שנים ומחצה, לאחר שעבד בעבודות מזדמנות רבות, השתלב הנאשם במסגרת עבודה קבועה ברשות הדואר ומנהל אורח חיים נורמטיביים.
נוכח נתונים אלה, אני מתרשמת כי עסקינן במשיב המסוגל לעמוד בהתחייבויותיו ולהקפיד על מסגרות וגבולות שיוצבו בפני
ו.

החרטה העמוקה שהביע המשיב בפני
שירות המבחן, חרטה אשר נכרה על פניה גם בעומדו בפני
ביהמ"ש, כמו גם תהליך של הפנמת חומרת המעשים שהוא מצוי בעיצומו, מהווים בסיס למתן אמון במשיב, כי יקפיד על מסגרת מעצר הבית ולא יחזור למכירת סמים ולעיסוק העברייני שנחשף בכתב האישום.

לאור הערכת שירות המבחן וכן התרשמותי הבלתי אמצעית, כי ההליך המשפטי והמעצר פעלו כהלם על המשיב ויצרו אפקט הרתעתי משמעותי כלפיו וכלפי אמו בד בבד עם מודעות האם למעשי בנה והכרתה בצורך הקיים לפקח אחר תנועותיו, פיקוח של ממש, כדי למנוע חזרתו לעיסוק במכירת סמים, הגעתי לכלל מסקנה, כי עתה נוצרו נסיבות העשויות לגרום למשיב, אם ישוחרר לחלופת מעצר לבית אמו להקפיד על תנאי השחרור ולקיימם ככתבם וכלשונם, שכן, ברור לו כי האפשרות האחרת, הינה מעצר ממש.
פיקוח האם בשילוב עם פיקוח שירות המבחן, כל זאת במסגרת של מעצר בית מלא ומוחלט יהא בו כדי להוות מסגרת שבכוחה להשיג את תכלית המעצר.

בהולכי, לאור ההלכה שנקבעה בבש"פ 4755/00 ערן לוי נ' מ"י ובבש"פ 8111/00 ניר דותן נ' מ"י ובהתחשב בכל האמור לעיל, מסקנתי הינה כי נוצרו במקרה זה הנסיבות המיוחדות בהן ניתן להזקק לחלופת מעצר.

בהחלטה זו, עמדו לנגד עיני שלוש עובדות נוספות שנשקלו במכלול שיקולי.
האחת, נעוצה בעובדה שלמרות אופי המעשים וחומרתם, הרי מדובר בסחר בסם שבוצע במהלך ערב אחד ובאספקט זה, ניתן לראות בארבע המכירות בבחינת פרשה אחת. השניה, נעוצה בבחינת עברו של המשיב לעומקה, שמתברר כי מדובר בהרשעה אחת בלבד שהגם שהינה בתחום הסמים, אין היא נגועה בסחר בסם.
לא אוכל להתעלם מכך, וזו הנסיבה השלישית שראיתי לשקול, שלמעט שני הנתונים המתוארים לעיל, לא קיים שוני מהותי בין שני המשיבים ועל כן, איני רואה להפלות ביניהם, גם לענין המעצר.

התוצאה היא, שהחלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן, שכן התרשמתי כי אמו של המשיב, שנתגלתה כאשה חזקה ודעתנית, עשויה להוות מסגרת סמכותית ומציבת גבולות לנאשם, לאחר שנחשפה לחומרת מעשיו. משנרתמה לפקח אחר תנועותיו של בנה לאחר שעות היממה, תוכל אשה זו להוות חלופת מעצר נאותה, באופן שיהיה בו כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור.

אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, החלטתי לשחרר המשיב בתנאים הבאים:

1. המשיב ישהה במעצר בית מוחלט בבית אמו, קטי בוטבול, ברח' רש"י 30 בראשון לציון וזאת עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

הגב' בוטבול התחייבה לפקח על תנועותיו של המשיב במשך כל שעות היממה ולדווח למשטרה על כל הפרה, ולו הקלה ביותר, של תנאי השחרור.

2. ערבות עצמית וצד ג' על סך 7,500 ₪ כל אחת.
אני מאפשרת לאמו של המשיב, קטי בוטבול, לשמש ערבת צד ג' למשיב.

3. פקדון כספי על סך 2,500 ₪.

4. נאסר בזה על המשיב, לקיים קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהמעורבים בפרשה.

הובהר למשיב, כי הפרה של תנאי מתנאי השחרור, תהווה הפרת הוראה חוקית ותגרום למעצרו המיידי.

5. המשיב יעמוד בפיקוח שירות המבחן לתקופה של ששה חודשים מהיום.

בהעדר ערבויות יוותר המשיב במעצר ויובא בפני
שופט תורן ביום 30.10.2001 שעה: 08:30.

המזכירות תעביר עותק החלטתי לשירות המבחן.

ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ב (28 באוקטובר 2001) במעמד הצדדים

מ.דיסקין, שופטת
004914/01בש 120 י.מ.








פ בית משפט שלום 9586/01 מדינת ישראל נ' דוד בן סמי אברהם ,עמוס בן ציון פרץ (פורסם ב-ֽ 28/10/2001)