פסקי דין על בועז אלון | פסקי דין על אביב כרמל | פסקי דין על גולדשטיין אפרים | פסקי דין על ספיר ערן |

31128/05 א     18/12/2008




א 31128/05 בועז אלון נ' אביב כרמל, גולדשטיין אפרים, ספיר ערן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
031128/05


בפני
:
כבוד השופטת רחל ערקובי
תאריך:
18/12/2008




בעניין:
בועז אלון




ע"י ב"כ
עו"ד פק יוליה

התובע


נ
ג
ד


1 . אביב כרמל

2 . גולדשטיין אפרים
3 . ספיר ערן



ע"י ב"כ

עו"ד אלטשולר אמיר

הנתבע


החלטה

בפני
י בקשה למחיקת כתב ההגנה מחמת מעשה בי דין, ומתן

פסק דין
, לאור זאת.

ב"כ התובע הגיש בקשה במסגרתה טען, כי בהליך אחר שנוהל בין הצדדים, במסגרת ת.א. 62317/03 ניתן

פסק דין
, אשר הכריע בשאלה שבמחלוקת בתיק כאן.

הואיל והשאלה שבמחלוקת שבין הצדדים הייתה זהה, והואיל והמדובר בטענה של הנתבעים, אשר נדחתה לגופו של עניין ולאחר דיון, והואיל והטענה שנדחתה, הייתה טענת ההגנה היחידה של הנתבעים מפני התובענה נשוא הדיון, עותר ב"כ התובע להורות על מתן

פסק דין
משום מעשה בית דין.

ב"כ הנתבעים טען, כי אומנם ניתן

פסק דין
בהליך אחר, אלא שהמדובר ב

פסק דין
שאינו חלוט.

עוד טען, כי המודבר ב

פסק דין
אשר קבע כי לא מולא נטל ההוכחה, להבדיל מקביעת ממצאים לגופה של טענה, ולכן אין עסקינן בהשתק פלוגתא.

עוד נטען, כי במסגרת בקשת רשות להתגונן, הועלו
מספר טענות, ופסק הדין בהליך הנוסף מתייחס רק לטענה אחת מיני רבות.

ביהמ"ש המתין לקבלת תגובה לתגובה, משזו לא הוגשה ניתנת החלטתי על יסוד כתבי הטענות שבתיק.

דיון:

ראשית נבחן את השאלה המשפטית המתעוררת מתוך כתבי הטענות שבפני
י, ונפנה לשם כך להלכה הפסוקה;

בע"א 601/88 - עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר . פ"ד מז(2), 441, נפסקה ההלכה המנחה על פיה:
"מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם "נבלעה" (
merged
) בפסק הדין..... אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום ((
bar
) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה..."

גם בע"א 364/88 - אדי סופר נ' ישראל מוסק . פ"ד מב(4), 727, נקבע באופן דומה כי:
"מקובלת גם עלי ההנחה שהיתה ביסוד החלטתו של בית המשפט קמא, שכאשר טענה עובדתית שהועלתה בהליך קודם והוכרעה על ידי בית המשפט, מושתק אותו צד שהעלה את הטענה מלשוב ולהעלותה בהליך החדש מחמת השתק-פלוגתא (ע"א 200 ,199/82, יעקב סניטובסקי ואח' נגד חב' החשמל בישראל בע"מ ואח', פד"י כרך ל"ט, חלק ראשון עמוד 225 - שם בעמוד 231 מול אות השוליים ג'). ויש לזכור כי במקרה זה אין בודקים אם צדק השופט שנתן את פסק-הדין הראשון או לאו, שכן מעשה-בית-דין מכוון דוקא למנוע התדיינות נוספת לגבי פלוגתא שהוכרעה (שם, שם מול אות השוליים ה), וכן ע"א 440/70 היע מוחמד ע'אנם נגד פ. מוחמד ע'אנם, פ"ד כרך כ"ו, חלק שני עמוד 829 (שם בעמוד 838 מול אות השוליים א)."

בע"א 199/82 - יעקב סניטובסקי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ . פ"ד לט(1), 225, ביהמ"ש העליון מצביע על ההבחנות השונות הנובעות ממעשה בית דין או השתק פלוגתא:
"שני כללים נתגבשו על-ידי הפסיקה של בית-משפט זה בקשר לטענת מעשה- בית-דין. הכלל הראשון אומר : מקום שתובענה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתובענה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עובדה זהה. כלל זה ידוע כ"השתק עילה". הכלל השני קובע : אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז אותם בעלי-דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות שבשתי התביעות. כלל זה ידוע כ"השתק פלוגתא" (ע"א 247 ,246/66) 247 ,246/66 ש' קלוז'נר ואח' נ. שמעוני; ר' שמעוני נ' ש' קלוז'נר ואח', פ"ד כב(561 (2.), בעמ' 584-583. על הלכה זו חזר בית-משפט זה בע"א 165/76 (רשות הפיתוח ואח' נ' עלי חליל עזאם ואח', פ"ד לא(253 (1.), בעמ' 259)
במעשה-בית-דין מסוג "השתק עילה" יחול הכלל הראשון, בין אם פסק הדין מבוסס על ממצא חיובי ובין אם הוא מבוסס על ממצא שלילי או על העדר הוכחות (ע"א 21/65 (היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' מזן, פ"ד יט(32 (3.), בעמ' .(36-32 לא כן הדבר כאשר המדובר ב"השתק פלוגתא" שלגביו נאמר בע"א 165/76 הנזכר, בעמ' 259 מול אות השוליים ה :
"השתק הפלוגתא יכול להיטען רק אם לגבי הנקודה העובדתית שבמחלוקת היה ממצא חיובי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה".
השווה ע"א 126/51 פלדמן נ' שחב, פ"ד ו 313 ; בעמ' 322, .324 :
"יש לזכור, כי בנושא זה אין בודקים, אם צדק השופט שנתן את פסק הדין הראשון או לא ; שכן מעשה-בית-דין מכוון דווקא למנוע התדיינות נוספת לגבי הפלוגתא שהוכרעה (ע"א 440/70 (ה' ע' מוחמד ע'אנם נ' ר' פ' מוחמד ע'אנם ואח', פ"ד כו(829 (2.), בעמ' 838 מול אות השוליים א), ומימצא שנקבע כאמור מחייב את הצדדים, גם כשהם מתדיינים בעילה אחרת, שונה מזו שהייתה נושא התובענה במשפט הראשון (שם, בעמ' 837 מול אות השוליים ד)."

פרופ' נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך האזרחי",(פרסומי הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב), מסכמת את ההלכה בעניין,
בעמודים-139:

"תכליתו של הכלל,... היא למנוע על ידי הפחתת האפשרויות של פסקי דין סותרים את החלשת מעמדו של ביהמ"ש בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי המשפט. פרי ההכרעה - הממצא שקבע בית המשפט - הוא שמובא כראייה בהתדיינות השנייה על ידי אחד מבעלי הדין נגד יריבו, ומשהתמלאו תנאיו של כלל המניעות הנדון, נהפך הממצא לראיה חלוטה במשפט; לאמור, אין הוא ניתן עוד לסתירה או להכחשה על ידי בעל הדין שכנגד, ואפילו הוא מבקש להציג ראיה או להשמיע טענה שלא הביאן במסגרת ההתדיינות הראשונה...ואילו הכלל האחר מונע התדיינות נוספת בקשר לאותה פלוגתא אפילו מבקש בעל הדין להשמיע טענות או להביא הוכחות שלא הביאן במסגרת ההתדיינות הראשונה."


מצוידים בכל אלה, נפנה לבחינת המקרה שבפני
י.

תיק זה החל דרכו בתביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום סכום התביעה הנגזר מהסכם שבין הצדדים.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה טענו הנתבעים, כי התובע הפר הסכם שכונה על ידם כ"הסכם אי תחרות", אשר הינו "חולייה אחת בשרשרת ההסכמים לעניין ההיפרדות".

לבקשתם צורף עותק מהבקשה למתן רשות להתגונן שהוגשה על ידי הנתבעים בת.א. 62317/03, וכן עותק מההחלטה.

במסגרת החלטתי בבקשה למתן רשות התגונן, קבעתי, כי טענת הנתבעים הינה להפרת הסכם אחר מזה שבגינו הוגשה התביעה, הסכם לפירוק השותפות, שכן נטען כי התובע שבפני
י הפר הסכם אי התחרות, והנתבעים עתרו להורות על קיזוז הסכומים סכומים בלתי קצובים.

לא ניתנה על ידי רשות להתגונן מן המטעם שעסקינן במערכת של שני הסכמים ואין המדובר בסכום קצוב, וביהמ"ש המחוזי בערעור על החלטה זו, קבע כי יש ליתן לנתבעים את יומם, בכפוף לביצוע הפקדה, שבוצעה.

כעת, מונח בפני
ביהמ"ש פסק דינו של ביהמ"ש השלום בהליך הנוסף, ת.א. 62317/03, ובו נדחתה טענת הנתבעים, כי הסכם אי התחרות הופר על ידי התובע.

ב"כ הנתבעים טוען, שאין בפני
נו מעשה בית דין או השתק פלוגתא, משום שבמסגרת הבר"ל הועלו טענות הגנה נוספות.

לעניין זה נשיב, כי לא מצאתי כי הועלו טענות הגנה נוספות מעבר לאילו שפורטו בבר"ל שהוגש במסגרת תיק 62317/03, ומעבר לטענה הנוגעת להפרת הסכם אי התחרות שנטענה כלפי התובע.

עוד טוען ב"כ הנתבעים, כי אין בפני
נו

פסק דין
סופי, משום שעל פסק הדין הוגש ערעור.

אלא שיש בפני
ביהמ"ש

פסק דין
סופי, במובן זה שניתן

פסק דין
לאחר שביהמ"ש שמע ראיות, וניתנה לנתבעים הזדמנות להעלות את טיעוניהם ואלו לא התקבלו.

השתק פלוגתא, ו/או מעשה בית דין, אינו זקוק ל

פסק דין
חלוט, אלא כל שנדרש כדי שתקום הטענה להשתק פלוגתא הוא

פסק דין
סופי, במשמעות של

פסק דין
שניתן לאחר שמיעת ראיות לגופו של עניין, וכך היה בתיק שבפני
י.

טענה אחרת הינה, כי ביהמ"ש בתיק הנוסף, קבע כי הנתבעים לא הרימו את הנטל, והרי ידוע, כי השתק פלוגתא נוצר, רק כאשר קיים ממצא עובדתי, חיובי או שלילי, ולא כאשר אין הוכחה לטענה.

האם בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת חנה פלינר נקבע ממצא עובדתי? או שמא המדובר בהעדר הוכחה?

אם נעיין בפסק הדין, נראה בעליל, כי ביהמ"ש בחן את כל הראיות שהובאו בפני
ו, לרבות אלו שלא הובאו, וקבע ממצאים עובדתיים, וכך קובע ביהמ"ש בסעיף 20 לפסק דינו:

"בחרתי לבחון את טענות הנתבעים לעניין ההפרות הנטענות גם לגופו של עניין, בהתעלם מכל הפגמים שציינתי לעיל. גם לאחר בחינה הזו נחה דעתי שבטענות ההפרה אין כל ממש."

ועוד נקבע בסעיף 25:

"נותרנו עם שמועות וסיפורים שמקורם בלקוחות עלומים ועובדים, כשלא ניתן לייחס את אותן שמועות למועדים כלשהם; כל זאת כאשר מוסכם שהתובע ביצע עבודות נוספות בהסכמת הנתבע מס' 5 במהלך תקופת אי התחרות. לא די בראיות שהובאו כדי להוביל לקביעה שהתובע הפר את ההסכם."

כפי שצוטט לעיל, כאשר ביהמ"ש דן בשאלה האם קביעה מסוימת עומדת בכללי השתק הפלוגתא אם לאו, אין הכוונה, כי ממצא עובדתי שלילי, או כישלון הצד מלהביא ראיותיו הוא שיוביל למסקנה כי הממצא לא הוכרע.

בענייננו, ניתן לקבוע, לאור האמור בפסק דינה של כב' השופטת חנה פלינר, כי לאחר שביהמ"ש שמע את הראיות, נקבע ממצא שלילי, היינו, נקבע כי התובע לא הפר את ההסכם, וביהמ"ש מבסס את מסקנתו זו על יסוד החומר הראיתי שבחן לגופו של עניין, ולא מתוך נימוקים פורמאליים גרידא.

לפיכך, בנסיבות התיק שבפני
י, ביהמ"ש בהליך 62317/03, בחן שאלה שעמד במרכז המחלוקת, היא השאלה העומדת בפני
י והינה האם התובע הפר את הסכם אי התחרות, וקבע כממצא עובדתי, כי התובע לא הפר את ההסכם, יותר מכך ביהמ"ש קובע כי "המסקנה נולדה בדיעבד, על מנת להצדיק את מחדל אי התשלום."

לפיכך, אני קובעת כי בענייננו, קם הכלל של השתק פלוגתא.

משהוכרעה הסוגיה בפני
ביהמ"ש לאחר דיון לגופו של עניין, הרי אין מקום לדון בטענה זו של הנתבעים גם בפני
ביהמ"ש, ולכן אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי לאור קיומו של השתק פלוגתא, והואיל והטענה של הפרת הסכם אי התחרות הינה הטענה היחידה שעמדה לדיון בפני
י, כטענת הגנה מטעם הנתבעים, יש לקבל את הבקשה למתן

פסק דין
.

אני מורה על קבלת הבקשה למתן

פסק דין
בשל השתק פלוגתא.

הדיון הקבוע ליום 22.12.08 בטל.

הנתבעים ישלמו לתובע את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ובצירוף הוצאות ושכ"ט מינימאלי על פי כלל לשכת עו"ד.

הסכום שהופקד בקופת ביהמ"ש יחולט לתובע באמצעות בא כוחו.

מזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים בדואר.



ניתנה היום, כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.


רחל ערקובי
, שופטת








א בית משפט שלום 31128/05 בועז אלון נ' אביב כרמל, גולדשטיין אפרים, ספיר ערן (פורסם ב-ֽ 18/12/2008)