פסקי דין על גרשמן אלכסנדר | פסקי דין על סטרקוב ורוניקה | פסקי דין על סטרקוב ויקטור |
3536/05 א 18/12/2008
א 3536/05 גרשמן אלכסנדר נ' סטרקוב ורוניקה, סטרקוב ויקטור
בעניין:
21
בתי המשפט
בית משפט השלום רחובות
א
003536/05
בפני
:
כבוד השופטת איריס לושי-עבודי
תאריך:
18/12/2008
בעניין:
גרשמן אלכסנדר
התובע
נ
ג
ד
1 . סטרקוב ורוניקה
2 . סטרקוב ויקטור
ע"י ב"כ
עו"ד לשם אדיר
הנתבעים
פסק דין
בפני
י תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 94,912 ₪, אשר הוגשה בידי התובע, מר אלכסנדר גרשמן (להלן: "התובע"), נגד בני-הזוג ורוניקה וויקטור סטרקוב (להלן: "הנתבעים").
טענות התובע
בין התובע לנתבעים נחתם ביום 2.2.2005 הסכם (נספח "א" לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"), לפיו מכר התובע לנתבעים את זכויותיו בדירה ברחוב מוטה גור 13/9 ברחובות, הידועה כחלק מחלקה 3 בגוש 3698 (להלן: "הדירה").
בסעיף 7.1 להסכם הועמדה תמורת הדירה על סך בשקלים השווה ל-140,000$, וזאת "עפ"י השער היציג של כל תשלום ותשלום". עוד נקבע בסעיף זה כי התמורה תשולם בשני מועדים כדלקמן:
א.
עד ליום 27/2/05, ובכפוף להמצאת אישור עירייה
סך של מאה שלושים ושניים אלף
132,000 דולר
הקונה (הנתבעים – א.ל.ע.) יעביר סכום זה לבנק טפחות את הסכומים עפ"י מכתב הכוונות והיתרה ככל שתהייה תשולם ביום הקובע. [השיבוש הלשוני במקור – א.ל.ע.]
ב.
עד ליום 1/4/05 וכנגד מסירת החזקה והמצאת כל האישורים המפורטים בסעיף 5
סך של שמונת אלפים
8,000 דולר
התשלום ישולם בהמחאה בנקאית
אין מחלוקת בין הצדדים כי בסך הכול שולם תמורת הדירה סך של 587,870 ₪ בחמשת המועדים הבאים: (1) 100,000 ₪ שולמו ביום 24.2.05 באמצעות פירעון חלק מן ההלוואה המובטחת במשכנתא על הדירה שנטל התובע מן הבנק המממן שלו (להלן: "בנק מזרחי-טפחות"); (2) 321,656 ₪ שולמו ביום 27.3.05 באמצעות פירעון יתרת ההלוואה שנטל התובע מבנק מזרחי-טפחות; (3) 12,870 ₪ שולמו ביום 13.4.05 לידיו הנאמנות של בא-כוח התובע; (4) 55,508 ₪ שולמו ביום 13.4.05 לידי התובע; (5) 97,836 ₪ שולמו ביום 3.8.05 לידי התובע.
כמו כן טען התובע – וטענתו לא הוכחשה על-ידי הנתבעים – כי החזקה בדירה הועברה לנתבעים בשלהי חודש מרץ 2005, כלומר מספר ימים לפני המועד שנקבע לכך בהסכם.
טענותיו של התובע התמקדו בתשלום האחרון בגין הדירה, שבוצע כאמור ביום 3.8.05. לטענת התובע, שבאה לידי ביטוי הן בכתב התביעה והן בתצהירו, מועד תשלום זה הינו מועד מאוחר באופן ניכר ביחס למועדי התשלום שנקבעו בסעיף 7.1 הנ"ל. התובע ערך אפוא חישוב, שלפיו המיר את ארבעת הסכומים השקליים שקיבל עד לאותו מועד לדולרים לפי השערים היציגים במועדי התשלום. חישוב זה הוביל אותו למסקנה כי ארבעת התשלומים הראשונים שבוצעו שקולים לסך דולרי של 113,486$, ומכאן שנותר עדיין לתשלום סך של 26,514$ על מנת להגיע לתמורה המלאה בגין הדירה שנקבעה בהסכם (140,000$). (התובע טען למעשה בכתב התביעה כי הסכום שנותר לתשלום הוא 26,524$, אך נראה כי טעה ב-10$ בחישובו - א.ל.ע.).
סך דולרי זה, שנותר לתשלום לשיטתו של התובע, תורגם על ידיו לסך של 127,167 ₪ בהתאם להוראות סעיף 7.5 להסכם, שבו נקבע בין היתר:
כל תשלום אשר ישולם באחור, ישולם לפי השער היציג הגבוה ביותר הידוע בתקופה שבין המועד הקבוע לתשלום לבין המועד של התשלום בפועל, ובתוספת ריבית חודשית של 1%.
מכאן התביעה בגין ההפרש בין הסכום האחרון שצריך היה להיות משולם לשיטתו של התובע (127,167 ₪), לבין הסכום שכאמור שולם בפועל ביום 3.8.05 (97,836 ₪), ובסך הכול סכום של 29,331 ₪ (שבתוספת ריבית עמד ביום הגשת התביעה על סך של 30,210 ₪).
בנוסף לכך טען התובע כי, לפי סעיף 10.1 להסכם, ביצוע התשלומים במועד היווה תנאי יסודי ועיקרי במסגרת ההסכם, ומשהנתבעים הפרו תנאי זה עליהם לשלם לו פיצוי מוסכם כקבוע בסעיף 10.2 להסכם בסך של 14,000$. כמו כן תבע התובע סך של 330 ₪ מכוח סעיף 5.9 להסכם, שבו נקבע כי הנתבעים ישיבו לתובע פיקדון שהפקיד בחברת הגז.
טענות הנתבעים
הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, שנתמכה בתצהירו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") אשר מאוחר יותר הפך לכתב ההגנה בתיק.
בתצהיר מטעמם, שנתמך במסמכים רבים, טענו הנתבעים כי "המשיב (התובע – א.ל.ע.) לא היה בנמצא במהלך תקופת קיומה של עסקת המכר. רוב הזמן הוא פשוט נעלם באופן שלא המבקשים (הנתבעים – א.ל.ע.) ולא בא כוחו יכלו לאתר. המשיב (התובע – א.ל.ע.) לא נמצא בכל כתובת אותה מסר למי מהמעורבים בהליכי המכר ו/או לא היה זמין במכשירו הסלולארי" (סעיף 23 לתצהיר הנתבע). (הואיל ותצהיר העדות הראשית של הנתבע זהה למעשה לתצהירו בבקשת הרשות להתגונן, הרי שכל ההפניות להלן הינן לתצהירו הראשון של הנתבע, המשמש כאמור גם ככתב הגנה בתיק – א.ל.ע.). כפועל יוצא מכך, טענו הנתבעים, התובע לא השלים במועדן התחייבויות שונות שנטל על עצמו במסגרת ההסכם, יצר עיכובים בהשלמת העסקה, הפר בשיטתיות את ההסכם ואף גרם בכך נזקים כספיים לנתבעים.
לטענת הנתבעים, העיכובים העיקריים בביצוע עסקת המכר שלהם היה אחראי התובע היו: (1) אי-המצאה במועד של מכתב כוונות מבנק מזרחי-טפחות (להלן: "מכתב הכוונות") (לטענת הנתבעים, נוסחו הסופי של מכתב הכוונות הומצא רק ביום 24.3.05 במקום ביום 18.2.05 כקבוע בסעיף 5.12 להסכם); (2) אי-התייצבות התובע לפגישה בבנק מזרחי-טפחות ביום 24.3.05 לשם ביצוע התשלום בדרך של שחרור המשכנתא (התשלום בוצע לבסוף בהעדרו של התובע ביום 27.3.05); (3) אי-המצאה במועד של העותק המקורי של מכתב ההסכמה מיום 3.3.05 שכתב בנק מזרחי-טפחות לחברה המשכנת לשם רישום הערות אזהרה על הדירה לטובת הנתבעים והבנק המממן שלהם (בנק לאומי למשכנתאות); (4) אי-התייצבות התובע לפגישה המסכמת ביום 4.7.05 שבה היה אמור להימסר לו התשלום האחרון בגין הדירה (התשלום בוצע לבסוף, כאמור, רק בתאריך 3.8.05, וזאת לאחר שהתובע אותר, לטענת הנתבעים, רק בתחילת חודש אוגוסט 2005).
בנסיבות אלה טענו הנתבעים כי חל החלק האחרון של סעיף 7.5 להסכם (להלן: "סעיף 7.5 סיפא"), שבו נקבע כי:
כל תשלום, ע"ח התמורה, אשר נדחה תשלומו בגין מעשיו ו/או מחדליו של המוכר (התובע – א.ל.ע.) ו/או בגין אי קיום חיוביו, ישולם לפי השער היציג הנמוך ביותר הידוע מהמועד הקבוע לתשלום עד 3 ימים לאחר הסרת המניעה.
לפיכך חישבו הנתבעים את התמורה בגין הדירה כדלקמן: (1) לטענת הנתבעים, המניעה שיצר התובע לביצוע התשלום הראשון בסך של 120,000$ הוסרה רק ביום 24.3.05 עם קבלת מכתב הכוונות. לפיכך יש לחשב את השער היציג הנמוך מן המועד הקבוע לתשלום הראשון (27.2.05) ועד 3 ימים לאחר הסרת המניעה (27.3.05). שער יציג נמוך זה עמד על 4.29 ₪ לדולר, ומכאן שהסכום השקלי של התשלום הראשון עומד על סך של 120,000$
x
4.29 ₪ = 566,280 ₪; (2) לטענת הנתבעים, המניעה שיצר התובע לביצוע התשלום השני בסך של 8,000$ הוסרה רק ביום 3.8.05 עם הגיעו של התובע לפגישה המסכמת. לפיכך יש לחשב את השער היציג הנמוך מן המועד הקבוע לתשלום השני (1.4.05) ועד 3 ימים לאחר הסרת המניעה (6.8.05). שער יציג נמוך זה עמד על 4.348 ₪ לדולר, ומכאן שהסכום השקלי של התשלום השני עומד על סך של 8,000$
x
4.348 = 34,784 ₪.
משמע, התמורה השקלית הכוללת בגין הדירה עומדת על סך של 566,280 ₪ + 34,784 ₪ = 601,064 ₪. הואיל וכאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים שילמו לתובע סך כולל של 587,870 ₪, הרי שהנתבעים מודים כי, גם על-פי שיטתם, הם עודם חייבים לתובע סך של 13,194 ₪ (סעיף 34 לתצהיר הנתבע).
ברם, לטענת הנתבעים, עקב התמשכות עסקת המכר בשל מחדליו של התובע נגרמו להם נזקים, המוערכים על ידם בסך של 19,000 ₪, בשל העובדה שנטלו לבסוף הלוואה מן הבנק המממן שלהם בתנאים פחות טובים מאלו שהוצעו להם בתחילה. לפיכך טענו הנתבעים כי, למעשה, התובע חייב להם כספים, שאותם יש בכוונתם לתבוע ממנו בתביעה שכנגד, ועל כל פנים יש לקזזם מסכום התביעה.
ייאמר מיד כי הנתבעים לא תמכו את הטענה בדבר הנזקים שנגרמו להם לכאורה בכל מסמך או ראיה אחרת ואף לא הגישו לבסוף תביעה שכנגד נגד התובע.
לבסוף טענו הנתבעים כי ניסו לשלם לתובע את יתרת התשלום בסך של 13,194 ₪. ברם, התובע דרש סכום גבוה יותר. לפיכך העבירו הם אליו לבסוף שיק על סך של 15,775 ₪ (נספח "כב" לתצהיר הנתבע), אך התובע סירב לקבל גם סכום זה ותחת זאת הגיש את התביעה שבפני
י. בהמשך הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שלפיו ישלמו הנתבעים לתובע סך של 22,000 ₪ (נספח "כג" לתצהיר הנתבע), ואף הועבר לבא-כוח התובע שיק בנקאי על סכום זה (נספח "כד" לתצהיר הנתבע), אך התובע סירב לבסוף גם לניסיון פשרה זה והשיק הבנקאי הושב לנתבעים.
ההליכים
ביום 30.4.06 קיבלה כבוד הרשמת גרינוולד את בקשת הרשות להתגונן של הנתבעים, וזאת בהתבסס על כך שהתובע, אשר שיחרר את בא-כוחו עד אותה עת מייצוגו, ויתר על זכותו לחקור את הנתבע על תצהירו. משכך, קבעה כבוד הרשמת גרינוולד כי תצהיר הנתבע מגלה על פניו הגנה באופן המצדיק מתן רשות להתגונן.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לדיון הוכחות בפני
י, שבו נחקרו המצהירים על תצהיריהם.
התובע, שכאמור איננו מיוצג עוד בתיק זה, ענה למרבית השאלות שנשאל בחקירה הנגדית בתשובה זהה, לפיה "היה מצב מנע" (כפי הנראה כוונתו היא כי העיכוב בקבלת מכתב הכוונות במועד נבע בשל עיצומים בבנק מזרחי-טפחות – א.ל.ע.). כמו כן חזר התובע וטען בחקירתו כי הנתבעים לא שילמו לו את מלוא התמורה בגין הדירה.
התובע חקר את הנתבע בחקירה נגדית על תצהירו. בחקירתו, אישר הנתבע כי החזקה בדירה נמסרה לנתבעים במועד (עמ' 12 לפרוטוקול).
בא-כוח הנתבעים זימן לעדות את עו"ד יהושע בר-טל, עורך-הדין שייצג את התובע בעסקת המכר וערך את ההסכם. התובע סירב להסיר את החיסיון החל במערכת היחסים בינו לבין עו"ד ברטל ובשל כך סירב עו"ד בר-טל להעיד לגופו של עניין על מנת שלא לפגוע בטעות בחיסיון המוטל עליו. בנסיבות אלה, ומטעם זה בלבד, החלטתי שלא להתיר את עדותו של עו"ד בר-טל תוך מתן משקל מתאים לכך בפסק-הדין.
הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.
דיון
לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו אני סבורה כי יש לדחות את עיקר התביעה ולקבל חלק מסוים ממנה, כמפורט להלן.
כאמור, השאלה העיקרית העומדת לדיון היא שאלת החישובים הסותרים של הצדדים ביחס ליתרת התשלום שנותרו הנתבעים חייבים לתובע בגין תמורת הדירה – יתרה שעצם קיומה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. כמתואר לעיל, המחלוקת בין הצדדים נובעת מאופן החישוב של השער היציג המתייחס לתשלומים השקליים שביצעו הנתבעים ושאף הם אינם שנויים במחלוקת כשלעצמם.
אדון אפוא בשאלה זו ולאחר מכן אדון בטענות הנוספות של הצדדים.
יתרת התשלום על הדירה
כאמור לעיל, סעיף 7.1 להסכם קבע למעשה את אופן התשלום הבא בעד הדירה: עד ליום 27.2.05 היו אמורים הנתבעים לפרוע את הלוואת המשכנתא שנטל התובע מבנק מזרחי-טפחות. תשלום זה הותנה, כאמור, בקבלת מכתב כוונות מבנק מזרחי-טפחות עד ליום 18.2.05 כקבוע בסעיף 5.12 להסכם (וכן בקבלת אישור עירייה), שכן ללא מכתב זה לא יכלו הנתבעים לקבל מימון מהבנק המממן שלהם (בנק לאומי למשכנתאות). יתרת התמורה הייתה אמורה להיות משולמת לתובע עד ליום 1.4.05 כנגד מסירת החזקה בדירה וקבלת כל האישורים המפורטים בסעיף 5 להסכם.
דא עקא, שהצדדים לא הקפידו על חלוקה זו לשני תשלומים בלבד, אלא התשלומים נפרשו כאמור על פני חמישה תשלומים שאף הותירו, כאמור, יתרה לתשלום. כפי שיפורט להלן, לחלוקה שונה זו של התשלומים אחראים שני הצדדים. בנסיבות אלה אינני מקבלת את האופן שבו ביקשו הנתבעים לחשב את התמורה הכוללת בגין הדירה, קרי על-ידי החלת סעיף 7.5 סיפא על כלל התמורה והצמדת שני הסכומים הדולריים שנקבעו במקור (120,000$ ו-8,000$) לשערים היציגים הנמוכים הרלוונטיים, ואני סבורה כי יש לדון בכל תשלום ותשלום שקלי בנפרד ולקבוע לגביו את תחולת סעיף 7.5 ואת השער היציג שלפיו תחושב התמורה הדולרית שהוא מייצג.
אדון אפוא בחמשת התשלומים שבוצעו בפועל על-פי סדרם:
א.
התשלום הראשון בסך של 100,000 ₪, ששולם ישירות לבנק מזרחי-טפחות ופרע חלק מהלוואת המשכנתא של התובע (נספח "ז" לתצהיר הנתבע), בוצע כאמור ביום 24.2.05, כלומר עוד לפני המועד שנקבע לכך בהסכם (27.2.05) ולפני שהנתבעים קיבלו מן התובע את מכתב הכוונות. במאמר מוסגר יצוין כי התשלום בוצע במועד מוקדם זה בשל רצונם העז של הנתבעים בדירה וחששם כי התובע יחזור בו מן ההסכם, וכי הוא בוצע באמצעות כספים שהנתבעים השיגו ממקורות עצמיים בשל העובדה שטרם יכלו לרשום משכנתא על הדירה בהעדר מכתב הכוונות.
אני סבורה כי הואיל ותשלום זה בוצע עוד לפני המועד שנקבע לכך בהסכם, אין לקבל את גישת הנתבעים שהחילה עליו, למעשה, את הוראות סעיף 7.5 סיפא להסכם הדן כאמור ב"כל תשלום, ע"ח התמורה, אשר נדחה תשלומו בגין מעשיו ו/או מחדליו של המוכר (התובע – א.ל.ע.) ו/או בגין אי קיום חיוביו". במלים אחרות, הואיל והנתבעים בחרו להקדים את התשלום ביוזמתם, ואפילו אם מבחינה מסוימת הדבר נכפה עליהם למעשה בשל חששם כי התובע יחזור בו מן ההסכם, אינני סבורה כי לשונו של סעיף 7.5 סיפא הנ"ל מתאימה למקרה זה ואינני סבורה כי כוונת הצדדים בהסכם הייתה כי הנתבעים ייהנו במקרה כזה מן העובדה שהשער היציג של הדולר ירד מאוחר יותר. ראו גם סעיף 42 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). בהקשר זה יצוין עוד כי סעיף 7.2 להסכם הקנה אמנם לנתבעים זכות להקדים תשלומים (בכפוף להודעה מראש לתובע), אך לא קבע הסדר לגבי השער היציג במקרה זה.
אשר-על-כן אני קובעת, לצורך חישוב התמורה הכוללת בגין הדירה ובהעדר הסדר מפורש בהסכם לגבי השער היציג במקרה של הקדמת תשלומים, כי יש להמיר סכום זה לדולרים בהתאם להוראות הבסיסיות של סעיף 7.1 להסכם, קרי בהתאם לשער היציג ביום התשלום (24.2.05), אשר לפי פרסומי בנק ישראל עמד על 4.364 ₪ לדולר. (זהו למעשה השער שפורסם ביום 23.2.05, אך בהתאם להוראת סעיף 7.5 להסכם התשלום אמור היה להתבצע עד לשעה 11:00 של יום התשלום כך שלמעשה חל השער היציג שפורסם ביום הקודם ליום ביצוע התשלום – א.ל.ע.).
ב.
התשלום השני בסך של 321,656 ₪, ששולם ישירות לבנק מזרחי-טפחות ופרע את יתרת הלוואת המשכנתא של התובע (נספחים "טו" ו-"כ" לתצהיר הנתבע), בוצע כאמור ביום 27.3.05 במקום ביום 27.2.05. בהקשר זה שוכנעתי כי התשלום בוצע במועד מאוחר זה בשל העובדה שהתובע לא המציא לנתבעים במועד את מכתב הכוונות ובכך מנע מהם למעשה לרשום משכנתא על הדירה ובאמצעות זאת לגייס את המימון הדרוש לפירעון ההלוואה שנטל התובע מבנק מזרחי-טפחות. כמו כן שוכנעתי כי הנתבעים פעלו ללא לאות להשגת מכתב הכוונות וביצעו את התשלום במועד הראשון שבו יכלו לעשות כן, כלומר לאחר שהשיגו בעצמם (וללא סיוע של ממש מצד התובע) את מכתב הכוונות בנוסח מלא ותקין, רשמו הערות אזהרה לטובתם ולטובת הבנק המממן שלהם ביום 20.3.05 וקבעו פגישה בבנק מזרחי-טפחות ביום 24.3.05 לשם ביצוע התשלום – פגישה שאליה לא הופיע התובע וגרם בכך לדחייה של שלושה ימים נוספים בביצוע התשלום.
כאמור, טענתו העיקרית של התובע הייתה, למעשה, בהקשר לתשלום זה ובמסגרתה טען הלה כי היה "מצב מנע" שמנע ממנו להשיג את מכתב הכוונות במועד - כפי הנראה בשל עיצומים בבנק מזרחי-טפחות.
יש לדחות טענה זו מן הטעם שלא הונחה לה כל תשתית ראייתית, ולו המינימאלית ביותר, ועל כל פנים עמדת הפסיקה ביחס לטענות של סיכול חוזה ברורה ביותר ולפיה "רק שינוי נסיבות מרחיק לכת יצדיק את הקביעה שהצד המפר פטור מתוצאות ההפרה" (ע"א 13/75 בלומנפלד נ' חברת הדר פלסט בע"מ ואח', פ"ד כט(2) 452, בעמ' 456). למותר לציין כי עיצומים בבנק, ככל שהיו עיצומים כאלה במועד הרלוונטי, אינם נופלים בגדר שינוי נסיבות מרחיק לכת זה.
בנסיבות אלה ברור כי על תשלום זה אכן ראוי להחיל את הוראת סעיף 7.5 סיפא להסכם.
אשר-על-כן אני קובעת, לצורך חישוב התמורה הכוללת בגין הדירה, כי יש להמיר סכום זה לדולרים בהתאם להוראת סעיף 7.5 סיפא להסכם, כלומר בהתאם לשער היציג הנמוך ביותר הידוע מן המועד הקבוע לתשלום (27.2.05) עד 3 ימים לאחר הסרת המניעה (27.3.05). שער יציג נמוך זה עמד לפי פרסומי בנק ישראל על 4.299 ₪ לדולר (השער היציג שפורסם ביום 9.3.05).
מעבר לדרוש יצוין כי, למעשה, התובע הסכים לחישוב זה וכתב בעצמו בשולי הצילום של השיקים שנמסרו לבנק מזרחי-טפחות במועד זה כי "אני הח"מ גרשמן אלכס קיבלתי 321,656 ₪... ע"ח תמורת הדירה... ע"פ שער הדולר 4.29 ₪" (נספח "כ" לתצהיר הנתבע).
ג.
התשלומים השלישי והרביעי, בסך של 12,870 ₪ ו-55,508 ₪ בהתאמה, ששולמו לידיו הנאמנות של בא-כוח התובע ולתובע עצמו בהתאמה (נספחים "טז" ו-"יז" לתצהיר הנתבע), בוצעו כאמור ביום 13.4.05 במקום ביום 1.4.05. אף לגבי תשלומים אלה שוכנעתי כי הם בוצעו באיחור בשל התנהגותו של התובע ובשל העובדה כי הלה לא המציא לחברה המשכנת מכתב הסכמה למחיקת זכויותיו בדירה בהתאם להתחייבותו לפי סעיף 5.10 להסכם. כמו כן שוכנעתי כי התובע לא הציג הסבר של ממש להתנהגותו זו.
בנסיבות אלה ברור כי אף על תשלומים אלה ראוי להחיל את הוראת סעיף 7.5 סיפא להסכם.
אשר-על-כן אני קובעת, לצורך חישוב התמורה הכוללת בגין הדירה, כי יש להמיר סכומים אלה לדולרים בהתאם להוראת סעיף 7.5 סיפא להסכם, כלומר בהתאם לשער היציג הנמוך ביותר הידוע מן המועד הקבוע לתשלום (1.4.05) עד 3 ימים לאחר הסרת המניעה (16.4.05). שער יציג נמוך זה עמד לפי פרסומי בנק ישראל על 4.361 ₪ לדולר (השער היציג שפורסם ביום 1.4.05).
ד.
השיק הבנקאי בגין התשלום החמישי והאחרון בסך של 97,836 ₪ (נספח "יז" לתצהיר הנתבע) הופק אמנם על-ידי הנתבעים עוד ביום 13.4.05 "למטרת גמ"ח כנגד העברת חזקה בממכר" (סעיף 26.3 לתצהיר הנתבע), אך לא נמסר לתובע במועד זה, וזאת למרות שכאמור נמסר לו תשלום אחר במועד זה ולמרות שהחזקה בדירה נמסרה לנתבעים עוד בסוף חודש מרץ 2005. בהקשר זה לא הציגו הנתבעים כל הסבר לעיכוב בביצוע התשלום האחרון, אלא רק הצהירו כי "פגישה להשלמת המכר נקבעה בינינו ליום 4.7.05" (סעיף 27 לתצהיר הנתבע). כמו כן לא הסבירו הנתבעים מדוע הפגישה נקבעה כשלושה חודשים לאחר המועד שבו הופק השיק.
מאידך, שוכנעתי כי התובע לא הופיע לפגישה שנקבעה כאמור ביום 4.7.05 וכי בכך גרם עיכוב נוסף עד שהתשלום בוצע לבסוף, כאמור, ביום 3.8.05. בנסיבות אלה אני סבורה כי שני הצדדים תרמו בהתנהגותם לדחיית התשלום האחרון, בנסיבות שלא התבררו בפני
י עד תומן, ולפיכך לא ניתן להחיל על תשלום זה את הוראות סעיף 7.5 להסכם – לא את החלק של סעיף זה שהתובע נאחז בו כאמור לעיל, ולא את הסיפא שהנתבעים נאחזים בה.
אשר-על-כן אני קובעת, לצורך חישוב התמורה הכוללת בגין הדירה, כי יש להמיר סכום זה לדולרים בהתאם להוראות הבסיסיות של סעיף 7.1 להסכם, קרי בהתאם לשער היציג ביום התשלום (3.8.05), אשר לפי פרסומי בנק ישראל עמד על 4.502 ₪ לדולר (גם כאן זהו למעשה השער שפורסם ביום 2.8.05 – א.ל.ע.).
מכלל האמור לעיל אני קובעת כי יתרת התשלום שנותרו הנתבעים חייבים לתובע בגין תמורת הדירה הינה כדלקמן:
תאריך התשלום
סכום ששולם בש"ח
שער יציג לצורך חישוב התמורה הדולרית
שווי הסכום ששולם בדולרים
24.2.05
100,000 ₪
4.364
22,915$
27.3.05
321,656 ₪
4.299
74,821$
13.4.08
12,870 ₪
4.361
2,951$
13.4.08
55,508 ₪
4.361
12,728$
3.8.05
97,836 ₪
4.502
21,732$
סה"כ
587,870 ₪
135,147$
מכאן שיתרת התשלום שנותרו הנתבעים חייבים לתובע בגין הדירה היא 140,000$ פחות 135,147$ = 4,853$. סכום זה יש להמיר לשקלים לפי השער היציג ביום התשלום האחרון (3.8.05), כלומר 4,853$
x
4.502 ₪ = 21,848 ₪.
הפיצוי המוסכם ופיקדון הגז
מכלל האמור לעיל, ולמרות אי-הבהירות המסוימת ביחס לתשלום האחרון, ברור כי לא ניתן לומר שהנתבעים הפרו את ההסכם, ודאי שלא "הפרת תנאי עיקרי" כאמור בסעיף 10.2 להסכם. למעשה, הוכח כי התובע היה זה שהפר חלק מהתחייבויותיו על-פי ההסכם ומנע בכך את השלמת העסקה במועדים שנקבעו לכך מראש. ראו גם סעיף 43 לחוק החוזים.
אשר-על-כן יש לדחות מכל וכל את תביעתו של התובע בנוגע לפיצוי המוסכם.
כמו כן יש לדחות את תביעתו של התובע בעניין פיקדון הגז, שהוזכרה בכתב התביעה אך לא הובאו לה כל תימוכין מעבר לכך, לרבות לא בתצהירו של התובע, שבו כלל לא נזכרה טענה זו.
טענות הקיזוז של הנתבעים
כאמור, הנתבעים טענו כי עקב התמשכות עסקת המכר בשל מחדליו של התובע נגרמו להם נזקים המוערכים על ידם בסך של 19,000 ₪, וזאת לאור העובדה שנטלו לבסוף הלוואה מן הבנק המממן שלהם בתנאים פחות טובים מאלו שהוצעו להם בתחילה. לפיכך טענו הנתבעים כי, למעשה, התובע חייב להם כספים, שאותם בכוונתם לתבוע ממנו בתביעה שכנגד ועל כל פנים יש לקזזם מסכום התביעה.
אני סבורה כי יש לדחות טענות אלה של הנתבעים, שכן, כאמור, טענות אלה נטענו בעלמא, לא הובאו להן כל ראיות בכתב או בדרך אחרת ובניגוד להצהרת הנתבעים לא הוגשה בגינן תביעה שכנגד.
סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 21,848 ₪, כאשר סכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.05. מן הסכום הסופי לתשלום יקוזז סך של 500 ₪, שישולם על-ידי הנתבעים לארגון איל"ן במקום לתובע, וזאת כשכרו של העד עו"ד בר-טל ובהתאם להוראותיו.
על אף שהתביעה מתקבלת, כאמור, בחלקה, אני סבורה כי אין כל מקום לפסוק הוצאות לתובע בגין תביעה זו, לרבות ההוצאות שנפסקו במסגרת בקשת הרשות להתגונן בהתאם לתוצאות פסק-הדין, וזאת מן הסיבות העיקריות הבאות:
א.
כאמור, התובע לא היה מיוצג בדיון בידי עורך-דין והדבר הקשה עד מאד על ניהולו התקין של הדיון ועל בירור מלא של העובדות.
ב.
התובע לא שיתף פעולה עם בא-כוח הנתבעים בחקירתו הנגדית, לא השיב באופן ענייני לשאלות שנשאל, לא מסר מידע שיש בו כדי לשפוך אור על עובדות המקרה וכאמור ענה למרבית השאלות בצורה סתמית למדי.
ג.
אף כי זכותו הייתה לעשות כן, התובע מנע למעשה את עדותו של עו"ד בר-טל שהייתה עשויה לסייע עד מאד בהבנת המקרה, וזאת מבלי שסיפק הסבר של ממש לגישתו זו.
ד.
בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מסירובו המתמשך של התובע לקבל את יתרת התשלום מידי הנתבעים ואת בחירתו במסלול התביעה, וזאת למרות שהנתבעים הציעו לו סכומים גבוהים יותר ביחס לסכום שסברו כי עודו עומד לתשלום.
המזכירות תשלח את פסק-הדין בדואר לצדדים וכן לעו"ד יהושע בר-טל.
ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.
____________________
איריס לושי-עבודי
, שופטת
א בית משפט שלום 3536/05 גרשמן אלכסנדר נ' סטרקוב ורוניקה, סטרקוב ויקטור (פורסם ב-ֽ 18/12/2008)